[u]אחרי שלומדים ללכת יש שחרור משמעותי[/u]
גם אצלנו היה כך.

הילד שלי בן שנה וחצי, ומה שאת מתארת די מוכר.

[u]אתמול בלילה. בהתחלה ישן שעתיים, אחר כך חצי התעורר כדי לינוק ולא הצליח להרדם יותר. כל הלילה, חוץ מזה שהיה מרוח עלי לגמרי, גם שלח אלי ידיים[/u]
אצלינו לפעמים זה סימן שהילד צריך פיפי. (אישית, אני מעירה את הילד ואת אבא שלו, ושולחת אותם לפיפי)

[u]בחוץ הוא הרבה יותר רגוע, בשמחה יורד מהידיים ומשוטט לו מסביב[/u]
זה גם אני ראיתי בגיל דומה.
מסתבר (כמה מעליב) שמשעמם להם בבית.
טול ברחוב, ביקור אצל שכנים היו מסדרים אותי.
לפעמים אפילו הלכתי לשכנים (שהילד מכיר היטב), הילד נטמע שם בנוף, וחזרתי הביתה לאיזה חצי שעה של בצוע משימות בשתי-ידיים (היו פעמים שהמשימה היתה לשתות כוס קפה).
עוד משהו שעשיתי כשהייתי ממש חייבת, ביקשתי מהשכנים שיהיו אצלינו כדי לאפשר לי זמן עם שתי ידיים פנויות בלי שהילד מרגיש נטוש (למשל כדי לרחוץ כלים כש-[po]בעלי במילואים[/po]).

טאו ורוקדת,
זה ילד שלישי, אני לא מאמינה שיש כאן בעיה של [po]התרכזות בילד[/po].

וטאו, בגלל הכינוי שלך קשה לי להתאפק:

[list]
[*] פעולת הדרך היא הכלה;
[/list]
דומה שאין לה הגבלה.

כה נרחבת!
את ריבוי הדברים היא יוצרת.

מקהה את הדוקר,
מתירה את הסבוך,
משככת את הבוער,
מלכדת את הפזור.

כה עמוקה!
מקור קיומה מעבר להבנה;
כוחות הקיום נובעים מתוכה.*

(לאו טסה, טאו טה צ'ינג, בית 4)

לי גם היתה ילדה כזו.
בדיעבד, המסקנה שלי היא כמו של טאו. לא שזה נכון בעיני לגבי כל הילדים, אבל יש ילדים כאלה.
זה גם לא נכון בעייני שלא לקחת תינוק על הידיים אם הוא רוצה אבל צריך לשים לב שזה לא הופך למאבק כוחות, כי אצלי עד בערך גיל שלוש פלוס זה הפך מגילאים ממש קטנים לקטע שבכל פעם שניסיתי לעשות משהו בבית (נגיד לשטוף כלים) במקום לשחק איתה היא ראתה בזה עילה לנג'ס וליילל, כלומר רק ידיים לא הספיקו היא גם כל הזמן היתה צריכה שזה יהיה כמו שהיא רוצה, איפה שהיא רוצה וכו', נניח לא הסכימה מנשא, לא הסכימה שאתעסק בדברים אחרים, לא הסכימה שאשב איתה על הידיים אלא רק לעמוד עד שהיו לי ממש כאבי גב.
בדיעבד אני לא מבינה איך שרדתי ורק כשאמרתי די והבהרתי לה שהיא לא מרכז העולם דברים התחילו להסתדר, היא גם הרבה פחות יללנית ונג'סית ממה שהיתה. לא רק בגלל שגדלה (גם, כמובן) אלא גם בגלל שדברים יותר ברורים לה, או מה שמכנים גבולות.

אולי מה שאני אכתוב יקומם אתכן אבל, אני חושבת שהתינוק שלך מחפש גבולות ומציק לך בגלל שאת לא שמה אותן.
אני לא הרשתי לתינוקות שלי להכאיב לי, למרוט לי או לשלוח ידיים למקומות שלא היו לי נעימים.
לעניות דעתי ,כדאי שהבחור הצעיר יכיר בעובדה שאמא שלו עייפה ורוצה לישון, שאמא שלו זקוקה לפרטיות מדי פעם והיא לא חייבת לענות כל היממה רק לצרכיו.
אפשר ללמד תינוקות לכבד אותנו ולהגביל אותם כך שישתלבו במהלך הבית ולא יהיו העריצים ואנחנו עבדיהם הנירפים.

תינוקות נולדים עם תחושה שהם מרכז העולם ושאין להם גבול ותפקידנו כהורים ללמד אותם להכיר את הסביבה שגובלת להם.
יתכן ועיסוי של התינוק יתן לא את התחושה הברורה היכן הוא נגמר . אולי כדאי לתחם את אזור השינה שלו בשמיכה צמר מקופלת.

האם את מטפלת בו לבדך במשך כל היום?

הי, תודה על התגובות!
הילד מספר שלוש וחצי (הראשון כלב :-))
על המנשא הוא מסכים בשמחה, על האחות הגדולה גם כל אימת שהיא מסכימה. גם על ידיים של אבא המושיע הולך. העיקר שצמוד.
אתמול בלילה. בהתחלה ישן שעתיים, אחר כך חצי התעורר כדי לינוק ולא הצליח להרדם יותר. כל הלילה, חוץ מזה שהיה מרוח עלי לגמרי, גם שלח אלי ידיים - פעם דוחף לי לנחיריים, פעם מנסה לעקור עין, פעם מנסה לתלוש אוזן. כולו ישן אבל היד מטיילת.
אבא הגיבור עבר לישון בסלון, ואני נשארתי לבד עם הסכנה המטפסת.

(ניסיתי להרגיל אותו לחבק דובי במקום אותי, למצוץ מוצץ, כל מיני. איך צחק עלי)

[u]הכל אני צריכה לעשות כשהוא תלוי עלי.[/u]
[po]מנשא ילקוט[/po] ואת מסודרת.

גם אצלנו הילדה הרביעית היא בדיוק ככה.
היה לי קשה כל עוד ניסיתי לגרום לה לשחק קצת לבד או לרדת רק טיפה מהידיים (עד גיל שנה איפשרתי את ההיצמדות לגמרי אבל אחר כך הייתי מוטרדת מכך שהיא לא יורדת ממני בכלל) ואז פשוט הבנתי שהיא נצמדת אלי עוד יותר כי היא מרגישה שלא טוב לי כבר עם ההיצמדות הזאת ופשוט איפשרתי להמשיך להצמד- עשיתי את עבודות הבית אתה במנשא, הנחתי אותה על השיש או בכיור בזמן הבישולים רק אם היא הסכימה, גם האבא עוזר כשהוא חוזר מהעבודה...
היא כבר בת שנתיים ועדיין די נצמדת אבל הרבה פחות וזה בא לה לגמרי מעצמה. נכון שעדיין יש ימים שהיא פשוט לא יורדת מהידיים (למזלי היא קטנטונת ורזה...) וכשהיא רואה מישהו לא מוכר אז היא גם בידיים וגם כשהיא משחקת לבד היא צריכה אותי קרובה אליה פיזית ושומרת על קשר עין.
לא עשיתי אתה משהו שונה באופן קיצוני מהילדים הגדולים- זה פשוט האופי שלה ויש לה צורך גדול יותר בהיצמדות מאשר לרב הילדים שאני מכירה (לפחות, אני מאמינה בכך).

מירנדה, כתבת בהתחלה: [u]כל הזמן רוצה להיות על הידיים[/u]
ואח"כ: [u]בחוץ הוא הרבה יותר רגוע, בשמחה יורד מהידיים ומשוטט לו מסביב[/u]
כך שזה לא כזה מוחלט... יש הפסקות והוא לפעמים כן מוכן לרדת ולשחרר (-;
וגם שם הדף לא ברור, לא הבנתי מה זה תינוק רצוף ונכנסתי במקרה, למרות שגם לנו יש מקרה דומה, אולי לשנות ל [po]שם דף מתאים[/po]
ויש גם דפים דומים (שכרגע אין לי זמן לחפש)
יש לי אולי עצות כי גם לנו יש תינוקת כזאת, אבל אכתוב מאוחר יותר...

גיל שנה זה ה-גיל להדבקות, במיוחד בזמן הבישולים.
לפחות אצלי זה היה ככה פעמיים.
בסוף הם יורדים.
לא זוכרת איך, לא זוכרת מתי...
אחרי שלומדים ללכת יש שחרור משמעותי D-:

אצלי לפעמים אם לא מסכימים לרדת לרצפה מסכימים לשבת בכיסא אוכל של תינוקות. אפשר עם נשנוש ואפשר עם דף וטושים או משחק או ספר. על הרצפה עוזר לפעמים משחקים אטרקטיביים ממש (כן, מצפצפים כאלה עם בטריות :-D או כאלה שמייללים וצריך להאכיל (-; )

[u]יו, הוא ילד רביעי במקרה?[/u]
[u]הרביעית שלנו עונה על התיאור הזה![/u]

אצלי זה היה כך עם הבכור והשנייה - הצמדות ארוכה ארוכה....

טיפ מרגיז, אבל לא רואה ברירה אחרת - סבלנות, סבלנות......
וגם לבקש עזרה (אם יש אפשרות אולי נער/ה או שכנה לשעת העומס).

לא להתנגד (לא לכעוס, לא להתרחק מדי בכוונה) - זה רק יחריף את ההצמדות.

האם בנך רק יונק? אם כן, ייתכן שהוא זקוק לארוחה נוספת לפני השינה.

האם אתם ישנים לינה משפחתית? אם כן, ייתכן שהוא פשוט שומר על מקומו.

<יש אבא? איך העיניינים מסתדרים איתו?>

בהצלחה@}

הרביעית שלנו עונה על התיאור הזה!

יו, הוא ילד רביעי במקרה?

אולי תנסי לתת לגדולים להחזיק אותו בזמן שאת מכינה את האוכל, או לחילופין להושיב אותו על השיש , או לקחת במנשא גב ,או תני לו משהו לאכול אולי הוא מריח את האוכל ופשוט רעב. ובלילה אולי תניחי עליו את היד של בעלך כשאת קמה מהמיטה. באופן כללי מנסיוני שילוב של עוד בני משפחה במגע עוזר מאד.

[u]פשוט התרגלתי לקחת אותו על הידיים, הוא התרגל בחזרה[/u]

אמממ... אני אגיד לך מה הבעיה שלי עם זה.
גם אני והאיש שלי לקחנו על הידיים ובמנשא המון המון המון. כמובן שאמרו לנו שהוא לא ירצה לרדת ושאנחנו מרגילים אותו וכו', והיום ממש צריך להכריח אותו לא ללכת בעצמו (לא שזה קורה הרבה, למה שאני ארצה לסחוב ילד שיכול ורוצה ללכת...).

האפשרויות שעולות לי בראש לגביך:
א. הוא פשוט כזה. הוא צריך יותר בטחון בשלב הזה.
ב. כן אפשר להרגיל ילד ליותר מדי ידיים, ובמקרה הזה באמת צריך שחרור הדרגתי כמו שהמליצה פו.
ג. אולי הוא מזהה שזו הדרך שלו "להרוויח" זמן אמא - כמו שאמרת, הוא התרגל, ויש אחים אחרים בתמונה שמתמודדים על זמן-אמא, ובזה חכמות ומנוסות ומרובות ילדים ממני אולי יוכלו לעזור...

אולי טיפ אחד שעוזר לי מאוד - בזמן הכנת הארוחות, תושיבי אותו לידך על השיש אם אפשר, או בכיסא לידך, ותני לו לעשות את מה שאת עושה, או לעזור לך. נגיד לגרד גזר, אולי לחתוך עם סכין לא חדה, לשטוף כלים עם סקוטש משלו, וכו'. אצלנו זה עובד גם במקרים הנדירים שהוא לא רוצה לרדת מהידיים.

[po]ש י ר י[/po]

[u]ועכשיו אני לא יודעת איך לצאת מזה.[/u]
העצה שלי:
לאט לאט...
לשבת איתו על הרצפה כשהוא משחק ולאט לאט להוריד אותו לשחק לידך ולא עלייך..
ואח"כ להתרחק קצת - למקומות מוגדרים בהתחלה כדי שהמרחק והזמן הפרידה יהיו לו תחומים - למשל "אני הולכת לשירותים/לקחת כוס מים/לחמםאוכל/לתלות כביסה"
ואם הוא רוצה לבוא איתך הוא מוזמן לידך - כשהוא נותן לך יד ולא על הידיים שלך.

גם לי היה ילד כזה.
הוא נרדם רק על הידיים.
וישן בצהריים רק על הידיים וכמובן רק על הידיים שלי על אבא זה לא היה אותו דבר.
ונגמל כמו שתיארתי.
זה לא היה פשוט לגמרי אבל אני באמת כבר לא יכולתי יותר ולאט לאט הוא למד לעשות דברים גם לא עלי.
והוא למד להיות לידי כשהוא זקוק לזה אם הוא רוצה ולא עלי.
מה שעוד עזר - זמן רק איתו - כשיכולתי נצמדתי אליו - וגם היום כשהוא מזהה שאני פנויה ובלי אף אחת מהאחיות שלו עלי הוא מזנק ומתפנק כמה שהוא יכול.
ואני מאפשרת כמובן ומתענגת על כל רגע.

הי,
כן, הוא תמיד רצוף כזה. כך אפשרתי לו, כך הוא התרגל. לא היו שום ארועים מיוחדים בבית, וודאי שלא חסרות לו שעות ממני. פשוט התרגלתי לקחת אותו על הידיים, הוא התרגל בחזרה... ועכשיו אני לא יודעת איך לצאת מזה.
לגבי הלילות זה הולך ונהיה קשה יותר, כי פעם השינה שלו היתה עמוקה יותר ואפשר היה לעזוב אותו, כיום הוא מתעורר בקלות אם אני קמה.
תודה

חסרים הרבה פרטים לטעמי -
האם זה תמיד היה ככה? השתנה לאחרונה?
קרה משהו "חריג" (מעבר דירה, עבודה חדשה, מילואים, דברים כאלה)?
אולי הוא מרגיש מחסור בשעות אמא?

נראה לי שזה כמו צמידות בהנקה - צריך להיצמד חזרה כדי לתת לו ביטחון, ולתת לו למצוא את הזמן שלו לשחרר אותך.
[po]ש י ר י[/po] ממחשב אחר

שלום לכולם,

התינוק שלי, בן קרוב לשנה, כל הזמן רוצה להיות על הידיים. כשהוא לא על הידיים (או צמוד אלי איכשהו) הוא בוכה.
גם בלילה, כל הזמן צמוד אלי. כשיונק ברור, אבל גם כל שאר הלילה - נצמד אלי, מטפס עלי, בוכה עד אובדן נשימה כמעט כשאני קמה לשירותים (בוכה בלי להתעורר, אבל אם אני מתעכבת אז מתעורר). לא מספיק לו שאני מחזיקה לו את היד, נניח. הוא רוצה לישון ממש עלי.
בחוץ הוא הרבה יותר רגוע, בשמחה יורד מהידיים ומשוטט לו מסביב.
גם בבקרים הוא יותר רגוע לפעמים. בצהרים ישן שינה מאד קלה, ורק אם אני נשארת אתו (כשאני קמה מעליו הוא מיד מתעורר). הכי קשה אחר הצהרים כשכולם בבית (גם הגדולים) ושיא הארוחות והבלגן - אז הילד בשום אופן לא מרפה, והכל אני צריכה לעשות כשהוא תלוי עלי.

אנא הושיעו - איך אפשר לגרום לו להניח לי קצת - שיסכים להיות לידי גם בלי שאני מחזיקה אותו?

תודה!