שיטת אייפק .
אנחנו חווינו אותו דבר בדיוק עד שהקטנה הייתה בת 9 חודשים, ולמעשה לא יצאנו מהבית לנסיעות של מעל רבע שעה, בטח ובטח אם אני הייתי נוהגת איתה לבד.
טיפול אייפק אצל עננים בקפה שינה לנו את החיים (בעוד כמה תחומים, אבל כרגע מדברים רק על נסיעות...). אם את באזור זכרון אני ממליצה בחום, וגם אם לא - זה שווה את הנסיעה.
מתינוקת שהייתה צורחת עוד לפני שהייתי מניחה אותה בכיסא (רק הייתה רואה את האוטו ותופסת אותי בשרוול ולא עוזבת), היא הפכה לתינוקת שאפשר להעביר איתה נסיעות ארוכות בשלום.
לא שהיא הפכה לאוהבת נסיעות, זה לא, אבל לפחות היא מרשה לנו להסיח את דעתה, מוכנה לאכול קצת, לשיר וכו'. לפני זה - יוק. כלום. רק לצרוח.

הילדה שלי צורחת באוטו, היא בת 11 חודשים. כל נסיעה איתה זה סיוט ואני כבר פוחדת לנסוע איתה באוטו מאז שנולדה.. מרגישה מסוגרת בבית .. זה נורא נורא קשה , מתי זה עובר?? י חד הורית ואין לי עזרה עם זה... קשה לעבור הכל לבד..)-:

קצרה בזמן גם אני-
שיטת ipec עזרה גם לנו להתגבר על קושי בנסיעות עם בתנו הבכורה. קושי שנמשך מאז שהיתה בת 4 חודשים עד גיל שנתיים שהועלנו ללכת לטיפול.
גם בננו השני סובל באוטו בנסיעות היום בן 11 חודשים. מתכננים נסיעות על השינה שלו. נוסעת לבד איתם באוטו לעיתים רחוקות בלבד ושוב כשהוא ישן. נסיעות קצרות עוברות בהנקות בכיסא, צעצועים רעשניים, מצפצפים וכו.
הנסיעות השתפרו קלות כשהפכנו את כיוון הכסא, עם הפנים לכוון הנסיעה.
תחזיקו מעמד. נורא קשה. עובר. מעודדת גם את עצמי.
שמעתי על הצלחות של קרניו-סקרל ואף אוסטיאופטיה.
צריכה ללכת לטפל בזה ומתמהמהת....

נועה, אני מנסה לסוע איתו בבוקר או בלילה - אלו שעות טובות יותר בשבילו. היתה נסיעה סיוטית כשנסענו (בלית ברירה) אחרי הצהרים ולקראת ערב בזמן הגזים והפקקים. אני אצטרך לסוע איתו בשבועיים הקרובים לא מעט, מקווה שיעבור בשלום ונצליח לתזמן את זה טוב יותר.
עם הגדול גם היו נסיעות כאלה כשהיה קטנטן, אבל הוא היה איתי מקדימה ויכולתי להתייחס אליו למרות שזה הרבה פחות בטיחותי. וחוצמזה הוא גם לקח מוצץ שעזר לו להרגע בנסיעות.
אולי גם אם הוא ישב עם הגדול מאחורה הוא לא ירגיש לבד או עזוב. אני מקווה...
אשמח לשמוע עוד דעות לגבי ההשפעה של זה על תחושת הבטחון שלו. תודה!

האם זה לא "נשבר" והוא לומד שאין על מי לסמוך במהלך כאלה נסיעות?
אני מניחה שרוב הזמן אתם לא מבלים באוטו. כך שלא נראה לי, שזה מה שישפיע. הרי רוב הזמן אתם ניגשים אליו לפני שהוא צורח.

האם אתם יכולים להפחית את הנסיעות, לפחות חלק מהן?

ברור לי שהוא בוכה כי משהו באמת מציק לו.
בדיוק.
וסביר להניח שזה משהו פיזי לחלוטין.
גם אני סובלת בנסיעות מבחילות קשות. יש לזה גם הסבר מדעי (משהו שקשור לשהייה בתנועה בזמן שמתבוננים במשהו נייח בתוך האוטו, זה מביא לאיתותים שגויים שמקבל הגוף... קצרה בזמן כרגע).

טיפול ipec וזהו.
יפתור לך את הבעיה (מניסיון של אחרים).

ברור לי שהוא בוכה כי משהו באמת מציק לו. אין לי ספק.
מה שמציק לו זה שהוא איבד את השליטה על מיקוד תשומת הלב שלו.
ואת עסוקה- נוהגת. שניכם "יחד" אבל ממש לא יחד.
מצב מתסכל לגמריי,
גם עבורו ובמיוחד עבורך.
אולי התפיסה שלך שזה נורא מה ש"עובר" עליו , צריכה להשתנות,
ואני לא מתכוונת שאת לא צריכה לעצור שנייה כשזה יותר מדי בשבילו.
את הרי תמשיכי לצאת מהבית.
והוא, עד שזה יעבור, יהיה בזה.

אף חצוף, כנראה לא הסברתי את עצמי.
ברור לי שהוא בוכה כי משהו באמת מציק לו. אין לי ספק.
הבעיה היא שבבית כשמשהו מציק לו הוא מקבל תשומת לב די מהר ומישהו (אני לרוב...) מנסה לעזור לו ומתייחס אליו.
בעוד שבאוטו משהו מציק לו ואף אחד לא ניגש אליו במשך כמה דקות (עד שעוצרים בצד).
הסיבה שניגשים לתינוק בבית עוד לפני שהוא צורח (אצלנו) זה כדי לתת לו בטחון. ללמד אותו שלא צריך לצרוח בשביל שמישהו יהיה שם בשבילו.
האם זה לא "נשבר" והוא לומד שאין על מי לסמוך במהלך כאלה נסיעות?

גם אצלנו היתה תקופה כזו, זה נרגע בסביבות גיל 3-4 חודשים.
לא היתה לי ברירה ולפעמים הייתי צריכה לנסוע איתו, אפילו בנסיעות קצרות הוא פשוט צרח.
זה לא קל, ואפילו מוביילים ודברים מעניינים בעיניים לא תמיד עזרו.

לנו קצת עזר קרניו-סקרל, להרגיע בהקשרים שונים. אני יודעת ש בשמת א כתבה איפשהו שלהם אייפק מאוד עזר כשהבן שלה היה קטן, גם בהקשר של הרגעה באוטו, שהוא פשוט סבל פיזית מהנסיעה.

שהוא מרגיש שהוא צריך לצרוח כלכך חזק רק בשביל תשומת לב וחיבוק.
אני לא חושבת שהוא צורח בשביל תשומת לב, אלא כי משהו כנראה באמת מציק לו. השאלה היא כמה אנחנו יכולים לעזור לו, ומה את מוכנה לנסות/לעשות בשביל למצוא פתרון.

גם אני מתוסכלת...
אותו הסיפור בדיוק- ילדה שניה, צורחת באוטו בהיסטריה, פחות תשומת לב מטבע הדברים, רק שאצלנו היא כבר בת שבעה חודשים ולא מראה סימני שיפור (לא שאני אומרת שאצלכם יהיה אותו הדבר ).
ההתמודדות? חוסר התמודדות... בקושי יוצאת לבד מהבית למרחקים שמצריכים נסיעה, מנסה תמיד לארגן שותף לנסיעה- ולא שזה עוזר באמת, ובעיקר סובלת. כמעט כל נסיעה נגמרת בשני הורים מותשים שנפלטים מהאוטו כשהם מזיעים ועצבניים... והנסיעות שבהן היא לא בוכה לא הרבה יותר טובות, כי אני בחרדה מתמדת מתי יתחיל הבכי. בקיצור, סיוט.
הגדולה גם עברה תקופה של בכי, אבל בסביבות גיל חצי שנה עד תשעה חודשים בערך, ואיתה מאד עזרו כל מיני חפצים מאירים/מנגנים/מרעישים. גם מוסיקה קבועה בכל נסיעה עזרה.
תחזיקי מעמד

תודה לכן על העזרה!
לאלה מכן שיצא להן לנהוג לבד עם תינוק צורח באוטו - איך התמודדתן עם הדקות האלה עד שמוצאים איפה לעצור?
אני ממש בוכה איתו, ומרגישה כלכך נורא שאני מזניחה אותו, שהוא מרגיש לבד, חסר אונים. שהוא מרגיש שהוא צריך לצרוח כלכך חזק רק בשביל תשומת לב וחיבוק.

גם אצלנו הקטנה היתה צורחת צרחות אימה בנסיעה.
לנו זה היה קשה מדי ופשוט הפסקנו לנסוע. הלכנו ברגל. לא טיילנו תקופה. בקיצור קרקענו את עצמנו, אלא למקרים חשובים באמת. אפילו כשהסביבה לא ממש תמכה בעניין.
זה היה כ"כ גרוע שרק היינו מתקרבים לאוטו היא היתה מראה התנגדות עם הגוף. היא סבלה מאוד באוטו.
זה עבר והתעדן לקראת גיל שנה. היום (בת 3) אין בעיה בכלל. גם בנסיעות ארוכות.

לא ממש תומך אבל אצלנו זה נמשך עד גיל שנה וחצי. היא היתה צורחת ולא משנה מה. אני לא נוהגת ככה שישבתי לידה מאחור עם כל התשומת לב ועדיין היא היתה צורחת. היא שנאה ליסוע. שנאה לשבת קשורה בכסא הבטיחות. גם היום זה לא להיט לאורך זמן. הדרך היחידה להרגיע אותה היתה יניקה תוך כדי נסיעה, פיתחתי יכולות על להיניק כשהיא בכסא שלה ואני חגורה במושב שלי. פתאום 12 שנים נשכחות של בלט קלאסי השתלמו... אין מה לעשות, ממעטים בנסיעות עד למינימום ההכרחי. עושים הפסקות, נושמים עמוק.
יום אחד כשהיתה בערך בת שנה וחצי עברנו נסיעה שקטה. היא גם פתאום התחילה להרדם בנסיעות אפילו אם לא מעלפים אותה לפני כן. וגולת הכותרת היתה שהיא שלחה אותי לשבת מקדימה עם אבא וביקשה להיות לבד מאחור... ההתרגשות היתה גדולה. עכשיו בעיקר בגלל הלידה המתקרבת היא חזרה לבקש שאשב לידה מאחור אחרת היא שוב בוכה "לצאת!" אחרי רבע שעה נסיעה. יש ילדים כאלה... חולמת שהתינוקי שיוולד יהיה מאלה שישנים בנסיעות איך שהם מרגישים את המנוע בטוסיק (כי יש להם אמא שקשה לה לשבת במקום אחד ואוהבת לטייל, מה לעשות?).
חיזקי ואימצי.
נ.ב
יהיו פה שבטח יציעו ואולי זה יכול לעזור-פרחי באך, הומאופטיה וכו'.

בן כמה הוא.
הגדול שלי היה מעולה בנסיעות מהרגע שהוא נולד. השני- לקח לו כחודשיים עד שהתחיל להנות מהעניין.
לקטנה- כבר לקח יותר זמן. בסוף קניתי לה איזה צעצוע של טייני לאב שנתלה על משענת הראש של המושב- מנגן ומאיר ואני חייבת לציין שזה די עוזר.
כמו כן, אני משתדלת לתכנן את הנסיעות הארוכות לשעות השינה שלה, כדי שהן יהיו יותר קלות.

אצלנו הזאטוטה הייתה צורחת בחודשים הראשונים לחייה, גם כשקיבלה תשומת לב, ופעמים רבות נאלצנו לחזור ואז כעבור זמן מה, חודש/חודשיים זה פשוט נפסק מעצמו.

תינוקי בן חודש וחצי.
יש לא מעט נסיעות באוטו בהן ממש לא טוב לו. די מהר הוא מתחיל לצרוח ממש, ולפעמים עוברות כמה דקות עד שאני יכולה לעצור בצד ולהתייחס אליו ולעזור לו.
אני מדברת אליו אבל לא בטוחה שהוא שומע אותי מבעד לצרחות. הוא ממש צורח, זה לא סתם בכי.
בעיקר אני לא יודעת האם מה שאני משדרת לו בנסיעות אלו זה שבשביל תשומת לב הוא צריך לצרוח. לכן אני מתוסכלת.
קראתי את הדפים באתר לגבי נסיעה עם ילדים עם כל הטיפים, לכן זהו דף תמיכה...
הוא ילד שני אז גם ככה אני מרגישה שהוא מקבל פחות תשומת לב מהראשון, אבל בנסיעות זה גרוע יותר כי המסר הוא שרק אחרי צרחות ממשיות מישהו יבוא אליו. כמובן שבבית זה לא ככה, אבל בגלל שהוא שני אז לא מיד על כל ציוץ קופצים אליו מטבע הדברים.

האם גם אצלכם יש צרחות כאלה?
איך אתם מתמודדים עם זה?