על ידי אמא_של_שפן* » 30 מרץ 2007, 22:34
אז זהו. בתום שנתיים וחודשיים של הנקה שפן נגמל. לא לגמרי בכוונה - השתעשעתי ברעיון זמן מה, ודיברתי על זה, אבל כל כך אהבתי להניק.. ואז היה לי שבוע מטורף מטורף מטורף בעבודה, כזה שיצאתי לפני שהוא התעורר וחזרתי אחרי שהוא נרדם, והיא פשוט נגמל.
ועצוב לי ומוזר לי.
בכל זאת, שלוש שנים (כולל ההריון) היינו בדיאדה, אני והוא.
שלוש שנים שהוא אוכל כל מה שאני אוכלת, שאני חושבת שבע פעמים לפני כל לגימת יין או כדור אקמול, ומוזר לי להיות פתאום רק אני. שמה שאני עושה או אוכלת או שותה קשור אך ורק אלי, ולא נוגע בו בכלל.
כאילו שנותק לנו חבל הטבור, ורק אני עוד מרגישה אותו פועם.
אז זהו. בתום שנתיים וחודשיים של הנקה שפן נגמל. לא לגמרי בכוונה - השתעשעתי ברעיון זמן מה, ודיברתי על זה, אבל כל כך אהבתי להניק.. ואז היה לי שבוע מטורף מטורף מטורף בעבודה, כזה שיצאתי לפני שהוא התעורר וחזרתי אחרי שהוא נרדם, והיא פשוט נגמל.
ועצוב לי ומוזר לי.
בכל זאת, שלוש שנים (כולל ההריון) היינו בדיאדה, אני והוא.
שלוש שנים שהוא אוכל כל מה שאני אוכלת, שאני חושבת שבע פעמים לפני כל לגימת יין או כדור אקמול, ומוזר לי להיות פתאום רק אני. שמה שאני עושה או אוכלת או שותה קשור אך ורק אלי, ולא נוגע בו בכלל.
כאילו שנותק לנו חבל הטבור, ורק אני עוד מרגישה אותו פועם.