על ידי בשמת_א* » 06 יוני 2013, 16:20
אני לא חושבת שצריך "לאהוב אותו" (קצת מוגזם (-: ), סתם לקבל אותו כעובדת חיים. גם לא צריך "לאהוב את הפיפי שלנו". רק לקבל את זה שכשצריך אז צריך...
לא הייתי מספיק מחוברת לגוף שלי כדי להצליח בזה למרות שניסיתי
זה לא משהו "להצליח" בו.
זה משהו שלומדים במשך חודשים, לפעמים חודשים רבים, בדיאלוג עם הגוף. כלומר, בהתחלה מרגישים רק חלק קטן מהפעמים "אה, תיכף יהיה גל של דם, אני אלך לשירותים". לאט לאט, ככל שמתנסים בזה, מתחילים להרגיש את זה יותר, ולהרגיש גם יותר בזמן (ככה שמספיקים להגיע לשירותים). בכל מקרה, זה מפחית מאוד את כמות התחבושות שצריך, וגם, הואיל ונעזרים בשינוי תנוחות כדי "לרוקן" (מין תנועות של ריקודי בטן נגיד), אז הוסת מתקצרת. אין התנגדות שלנו ליציאת הדם אלא שיחרור.
השיחרור, פשוט מקצר את מספר הימים.
מפחית את הבצקת (פעם הייתי צוברת בצקת בימי הוסת, זה נעלם מזמן).
מפחית תחבושות (יש כאלה שמצליחות בלי תחבושות בכלל, אני לא).
בקיצור, זה לא "הכל או לא כלום".
שווה לעשות מה שהולך לך כרגע. בהדרגה גם זה הולך ומשתפר. פשוט לנסות מחדש כל וסת. יש פה תהליך של הקשבה לגוף, זה שווה בכל מקרה.
אני לא חושבת שצריך "לאהוב אותו" (קצת מוגזם (-: ), סתם לקבל אותו כעובדת חיים. גם לא צריך "לאהוב את הפיפי שלנו". רק לקבל את זה שכשצריך אז צריך...
[u]לא הייתי מספיק מחוברת לגוף שלי כדי להצליח בזה למרות שניסיתי[/u]
זה לא משהו "להצליח" בו.
זה משהו שלומדים במשך חודשים, לפעמים חודשים רבים, בדיאלוג עם הגוף. כלומר, בהתחלה מרגישים רק חלק קטן מהפעמים "אה, תיכף יהיה גל של דם, אני אלך לשירותים". לאט לאט, ככל שמתנסים בזה, מתחילים להרגיש את זה יותר, ולהרגיש גם יותר בזמן (ככה שמספיקים להגיע לשירותים). בכל מקרה, זה מפחית מאוד את כמות התחבושות שצריך, וגם, הואיל ונעזרים בשינוי תנוחות כדי "לרוקן" (מין תנועות של ריקודי בטן נגיד), אז הוסת מתקצרת. אין התנגדות שלנו ליציאת הדם אלא שיחרור.
השיחרור, פשוט מקצר את מספר הימים.
מפחית את הבצקת (פעם הייתי צוברת בצקת בימי הוסת, זה נעלם מזמן).
מפחית תחבושות (יש כאלה שמצליחות בלי תחבושות בכלל, אני לא).
בקיצור, זה לא "הכל או לא כלום".
שווה לעשות מה שהולך לך כרגע. בהדרגה גם זה הולך ומשתפר. פשוט לנסות מחדש כל וסת. יש פה תהליך של הקשבה לגוף, זה שווה בכל מקרה.