אני מרותקת. האפשרות שיהיה לי את הדף הקטן הזה לעצמי בתוך יקום האינטרנט הגדול היא ברכה. תודה.
בנובמבר 2011 כתבתי פה ״האם אפשר להתרגל לאושר?״ וברור שהתשובה, לפחות למה שהתכוונתי בשאלתי, היתה ״כן״. זה לא משנה שגרתי במקום היפה בעולם, עם עבודה נפלאה, קירות לצייר עליהם, ג׳ונגל לטייל בו יחפה, וילדים גואטמלים ללמד אותם ציור. להכל אפשר להתרגל. ולהיות בדיכאון גם בלב גן עדן. זה לא התנאים, זו הכימיה.
בינואר 2013 חזרתי לישראל, ואני גם פה בגן עדן. אבל מטפלת בכימיה.
לעזוב אותו שוב? למה אני תמיד רוצה לעזוב. אולי כבר יבוא מישהו עם פינצטה ויוציא לי את הקוצים מהתחת?

an israeli left here a bag full of books in hebrew. thats a treasure. i read a lot. but the book that excites me the most, that get me every time, is "Food" of sheri ansky, with good fotos of alex libak.
her well written nostalgic tales about a certain dish, his photos (also food pornography :-) ) just make me feel israel, or any other country with good food. i guess food can be home, in its way....

the daily thought
can you get used to happiness?

[ - :
|L|

Dearest! (for some reason the computer refuse to type in Hebrew now)
Thank you for what you wrote here. so honest, so direct, so human.
What you do is SO important! As I see it - you are so brave to explore around and within, allowing yourself to be "rootless" according to the conformist rules, and find your roots inside yourself, and better yet - in earth, wherever you are. and even better yet - in love, people, community.
Ever since "the walk" I look up to you, seeing what path I (still) haven't taken, and wish I would take one day (although I DO love my life, and choose it every other day. it's just that I see how much more thorough I can get..).
I love you!
You are inspiration for me (It's no coincidence that you were a muse for so many people...)

btw, what's the name of the G/H you stay in? a friend of mine is going to Guatamala soon. Should I recommend the good food? (-:

(I hope you understood what I wrote. I think in Hebrew...)

wow... its really not bad to have had this little page in the last 6 years... (29.09.2005) if i read what i wrote, and what friends wrote, its a great documentation. makes me wanna continue with the "hagigim". i guess there is a black (here its white) hole from the past couple of years.
i have a good excuse for that. several.
i was depressed, i was lost, i was hiking all over israel, i met people i love. i lost people i loved. i fell in love and broke my heart (wow, that hearts. phisically) . i left to spain again and understood a thing or two about my poor heart. i hitch hiked across europe. i return to israel and ran away again. i was in new york, california, utah, california, cleveland, california. i worked on farms. i made tons of money. i workd on a tour with a rock band. i left to mexico. i love mexico. i left to guatemala.
and here i am.
on the "sir habasar". but super happy. i think its ok now if i dont do anything important. i think that was the painful lesson i understood just around last time i wrote here to myself, just when my life turned upside down.
which is ok.
its all ok.
i love my life.

שלחי לי כרטיס, אני מתחילה לארוז (-:
אם אפשר, קצת ביסודיות וביבשושיות, אבקש תיאור קצר על עיסוקייך ומקור הפרנסה.
ובעברית:
מה, את מבשלת למשפחה שיש בה (גם?!) תינוק? ושם את גרה?
או אולי את עובדת במסעדה, שלבעליה תינוק, ואת מתגוררת במרתף?
או שפתחת מסעדת גורמה, ואת מג'נגלת בין הקריירה התובענית לבין האמהות הטרייה לתינוק בן שנה?
או אולי את שפחה בהרמון של גברים (??) מכל הגילים (והמינים??), מזקן ועד תינוק, ואת כולם את מכנה בתואר הכבוד "בוס"?

וזה [b]נָ[/b]{{}}בות, NAVOT (מארמית; "נָבות נוּבָתנו")

(()){{}}(()){{}}(()){{}}(())

אהובתי!! |L|
אני מבזבזת עליך (בכיף גדול) את זמן המחשב הכל-כך קצוב שלי. (זו סוג של התנצלות על שאני עונה ל-א-ט)
אני מתה לפגוש אותך. עזבי מילים כתובות. [b]בואי![/b]
(אפילו אוריה כבר יודעת להגיד את זה (-; <... קצת רגשי....>, בעיקר היא אומרת את זה לגור השחור הקטן והמתוק, שמתיישב לידה בשמחה, ומחכה בסבלנות שהיא תניח עליו חצץ. הוא היה מאוד שמח שמישהי תישן איתו בחוץ. בעצם בשביל זה יש לו את אח שלו האפור, הם ישנים מחובקים כל לילה על הפוף <זהו, השתמשתי בכל הנשק שלי. אפילו המעיין כבר או-טו-טו מתייבש...> <וגם כתוב לי ב"צהוב": "בגן העדן הזה יש גם יתושים", ופשוטו כמשמעו, אני לא יכולה להכחיש> )
סתם, אני מאוד מאוד שמחה לקרוא אותך ככה, חיה את הדברים שלך, במקום, שבא לי לדמיין אותו מדהים בירקרקותו וערפיליו. כיף לי גם כשאת שם, להחזיק איזה ערוץ פתוח של פנטזיה על חיים במקום אחר, בשפה אחרת, בתרבות אחרת, בלי ילדים... ועוד עם האומץ שלך, זה הרבה יותר לחוות את המקום מאשר אי פעם הייתי עושה זאת בעצמי.

בכל מקרה, אני לא יודעת איך להתכתב איתך במקום הציבורי הזה, ובשעה המאוחרת הזאת. אז תני לי רמז בהמשך.

חיבוק גדול גדול (()) ולילה טוב!

וואו, איך את יודעת לשתות את החיים.
איזה כיף לך ! :-)

תמשיכי לעדכן....

איזה כיף לך, תיהני!

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

he he... wow. how are you?????? i guess i have been doing what you were doing when we met, and what i do best- travel. staying with amazing people around the world. now i am stopped for few months. found home for now. i am verry happy. somewhere in the mountains in guatemala. i cook and paint and garden and hike. life is wonderfull.

איזה קטע, בדיוק לפני חמש דקות נזכרתי בך (הסתכלתי בתמונות שלי מאז ונזכרתי בַּתמונות שהראית לי), והנה את מפציעה !!!
איזה תזמון... :-0

מה קורה איתך? איפה את היום?

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

hey, i am back! (no, not a anew user like they say.) help me revive my page! ronit, come on :)

אוף... אני מקווה באמת שבפעם הבאה כבר לא נגור פה ואז תהיה לנו קהילה ושכנים טובים שיוכלו לתת גרגרים לברווזה ולחם לחולדה.
תודה בכל אופן ותהני בצבעון. (מקום טוב להיות בו באוגוסט).

הי לך.
אולי הפעם זה יצליח...
אנחנו מחפשים אולי מישהו שישמור לנו על הבית והחיות בשבוע של ה23-28 לאוגוסט. יכול להתאים לך?
אני בדפבית.
תודה.

היי תומיקה!
מחפשת את חברתי לי של אורי,
אם את בקשר איתה
בבקשה תמסרי לה שתכתוב ל{{}}"קטי" [email protected]
תודה {@

אגב, הטלפון שלי 054-5336555 ו/או 04-6380976

ובכן,
בעוד יומיים מתקיים שוק ההחלפות החודשי בפ"ח... אני תוהה כמה היענות צפוייה לאחד נוסף שבוע אח"כ. מצד שני - what did you have in mind?
אשמח לעזור לך להפיץ את השמועה בדרכים שאוכל. איפה? מה? כמה? (למה? = כאילו ברור, אבל נגיד - כדי לפגוש חבר'ה מההולכים, מה עוד? למי שלא הצליח להגיע ביום ששי האחרון... אני מחפשת מניע).
בקיצור - תני לי פרטים ואני אעביר אותם הלאה. אם אני לא עונה - נסי במייל, לשם אני נכנסת יותר.
מוצ"צמאות (מוצאי יום העצמאות) נעים לך.

חמודה,
תודה רבה על הסל. לכביסה שלנו נעים עכשיו ונוח יותר מתמיד, ולפיכך לא נעים לי להטריד אותה ממנוחתה (יש לך אולי בגדים נקיים למסירה?)
אני מקווה שאת בטוב. חבל לי שפספסתי אותך, מאד מעניין אותי מה עובר עלייך.
ומתגעגעת

בסוף יצא שהשנה הזאת אכן יצאה שנת נדודים. ממרץ שעבר לא היה לי בית קבע. מאידך- היו לי הרבה בתים, נעימים יותר או פחות, לתקופות ארוכות או קצרות. כן ביליתי את רוב הזמן בעמיקם-אביאל-גבעתעדה-כפרגליקסון-פרדסחנה ואהבתי את זה מאד! כמה אוכל יש בחורף בחוץ... אפשר כמו עז, פשוט ללכת לטיול בשטח ולאכול עשבים מכל הבא ליד. איזה שפע.
עוד פחות משבוע אני יוצאת ל www.walkaboutlove.org ודי מתרגשת מזה. אני מקווה שיהיה כיף, מקווה שהאנשים יהיו נחמדים ושאני עצמי אהיה נחמדה לי.
בעצם, ההחלטה לעשות את זה, מול כל הבילבולים האחרים בחיי, עזרה לי לנשום קצת ולהוריד לחץ. אני לא צריכה עדיין למצוא בית ולא צריכה עדיין להחליט כלום. בעצם, אני בינתיים לא חייבת לחשוב (למה לא להקל על המוח המנוון שלי?)
[u] my trip has taken an unexpected turn ,ואני עוד צריכה לחזור עליו כדי לזכור שאני עוד בטיול. במסע. רק בארץ.[/u]

מתוקה שלי..
כן, רציתי לדבר איתך על זה אבל התביישתי...
נראה שיש לה ביקוש.
רוצה? (-;
את מוזמנת תמיד לבקר!
יאלה, בואי לפני ששיינע עוזבת.

טוב, מסתבר שהמחשב היה על mute (פאדיחה),
אבל בכל מקרה לא הבנתי מילה (פאדיחה)
[u](אבל הבנתי ת'בדיחה, נראה לי )[/u]
|*|

לא היה קול בסרט ששלחת לי... )-: (אבל הבנתי ת'בדיחה, נראה לי (-:{{}})
הרעיון שלי היה שתלחי לי מייל, וכך אדע את כתובתך, ואוכל לשלוח לך את המתכונים של הסבונים.
אז קדימה.
כבר מתגעגעת...

אה!
אבל את ממש ממש ממש מוזמנת להתארח אצלנו. נחזור כנראה ביום ראשון.
המפתח בדלת, אבל ממילא את ישנה בחוץ ואת שאר הדברים בכרם D-:
(זה המקום לכתוב את הכתובת המדוייקת, ואת תכולת הבית...)
סתם.. את יכולה לישון בחדר שלנו, ואני אסביר לך איפה יש מצעים נקיים (בטלפון. אי אפשר לדעת מי קורא פה...)
|אפרוח| |אפרוח| |אפרוח| |אפרוח| (())

טוב, בטח כבר נדבר, אבל בכל מקרה אנחנו בסופ"ש ברמה"ש, אוכלים גבינות שאבא של נבות הביא מפריז (חסר לו שלא...), אז כרגיל נחמיץ כל פעילות שיש פה באיזור. אבל נשמח לשמוע סיפורים.
לגבי הסרפדים - אני לא בטוחה אם אני בשלה לכך שיהיו לי [u]תלתלים כמו בסרטים[/u]{{}} אבל תמיד אשמח להשקות בזה את הגינה D-:
(ל{{}}[u]בצלצלים כמו בשווקים[/u]{{}})

והפעם, מתוך [po]שיער מה ניסינו ועבד[/po] (אגב, תרגישי חופשי,כמובן, למחוק הכל ברגע שראית):

[po]שיר ה[/po] (26.01.2009 22:43):
בהתרגשות אני רוצה לשתף: כבר כחמישה חדשים שאינני חופפת שיער.
עברתי שלבים שונים ומשונים ולאחרונה קבלתי מתכון מנצח מאחותי היקרה:
סרפדים טריים מהשדה בתוספת כל צמח שנראה לי מתאים מהגינה (לוונדר, מרווה, רומרין וכיוצא באלו) שמים בסיר עם מים. מחממים עד רתיחה ומבשלים עוד זמן קצרצר על אש קטנה. מחכים שיתקרר, מסננים ושמים בבקבוק במקרר. (יצאה לי כמות גדולה והקפאתי חלק).לשימוש: כוס משיקוי הפלא עם כף חומץ תפוחים אורגני ועוד כוס מים חמים + כמה טיפות שמן אתרי מועדף עליכן/ם.
פעמיים-שלוש בשבוע אני מרטיבה את השיער ומסרקת היטב. בסוף המקלחת אני שופכת בהדרגה את שיקוי הפלא תוך עיסוי והחדרה לשיער ולא שוטפת. מספיגה קלות את השיער. התוצאה: תלתלים כמו בסרטים, ריח נעים ושיער רך ובריא. רוצו לשדה לפני שתגמר עונת הסירפדים!

ועוד מהככר:

גיא נוסע לחו"ל ומחפש מישהו שישמור לו על המקום המדהים שלו בכליל.
הדום של גיא ממוקם באיזור הכי יפה בכליל עם נוף לים
בדום סלון, חדר שינה, מטבחון ואמבטיה. שירותי קומפוסט בחוץ
יש שני כלבים לטפל בהם, גינת ירק קטנה להשקות והמון המון שקט
בין התאריכים 27 לינואר ועד 14 בפברואר
... גיא- 0502591115

זה אחד שממש עושה לי חשק... P-:

וזה מהככר

[po]שירי בן דב[/po] (19.01.2009 05:31):
לביתנו המקסים שנמצא בכפר האומנים בעין הוד שבכרמל, בואדי פראי עם נוף לים ולהרים, דרוש/ה שותפ/ה תמורת בייביסיטרים ועזרה בעבודות הבית. 077-7908790 050-3503579

מ{{}}[po]מידע פרדס חנה[/po]:

מצאתי זולה מקסימה עם חצר של שני דונם נושקים לפרדסים- בית של פרדס חנה של פעם.
הבית גדול והחצר עוד יותר ואשמח לחלוק אותה עם מישהו שמחפש מקום לשים אוהל (יכול להיות שאוכל גם להשיג דום לצורך העניין, לא בטוח).
המגורים יכולים להיות תמורת תשלום או עבודה (גינה, תיקונים מזדמנים וכד')
הכניסה ממש עכשיו…
054-6264234

(לא השאירו שם)

היי שכנה (-:
היקום עושה הכל כדי שניפגש, עכשיו זה תלוי רק בנו... (אוי לא!!)
אני דווקא היום ברמת השרון עד מחר בערב, אבל אח"כ אני בבית ({{}}(-:{{}}) עד יום ששי, וגם יש לי רכב, אם תרצי להיפגש ביום גשם נוראי, אבל [b]אין[/b] לי אינטרנט, אז רק בטלפון.
וואו, אביאל! זה [b]ממש[/b] קרוב (אם כי, בהתחשב בעובדה שעוד לא [b]התקשרתי[/b] לבת של חברה של אבא שלי שגרה בעמיקם, ואני שם כבר מיום רביעי... המרחק הוא כנראה לא הכל).
שיהיה לך שבוע מצויין וחנוכה שמח, והמון אור בפנים.
ניפגש בקרוב
XXX

נכנסתי כדי לספר את החדשות המשמחות שלי, ואני רואה שאת גרה במשק צוף? (ניגשת מייד ל{{}}[po]ככר השוק[/po] לבדוק מה כתבת שם)
אנחנו עוברים בסוף השבוע הקרוב לעמיקם, לקרוואן חמוד על גבול מטע, מטר מהמעיין. זה כמובן מאד משמח אותי (-:{{}}, וגורם לי גם להזמין אותך במשנה תוקף לבוא לבקר. הרי את בוודאי מגיעה לעתים לאותה חברה עמיקמית שלך, או לפחות לסבים ולדודה?!
עכשיו תורי לרר מהו משק צוף
שתהיה לך הצלחה גדולה ואושר לרוב

הי תומיקה,
את מחפשת שותפים לבית בקומה הראשונה או מישהו שיגור בקומות העליונות?
(מתעניינת כי סקרנית ומתה על משק צוף, וגם כדי להפיץ בין אנשים טובים...)

תשמעי,
אני ממש אוהבת אותך.
(לפחות את דמותך הקיברנטית)
מקווה שיתחיל לך שבוע מלא שמחה וידיעה.
אינשאללה יש סיכוי שיש לי בשורות טובות לגבינו, אבל עוד חזון למועד.
שולחת לך חיוכים (-: (-: (-: (-: (-: (-: (-: (-: (-: (-: (-: (-: (-:
וגם כזה (())

ואללה, איכשהו בסוף יצא שלא כתבתי לך על התחרות אצל [po]ילדת טבע[/po].
סיימנו את שירותנו אצל הדודה ביום שני. כרגע אנחנו דיירים אצל ההורים של נבות. בינתיים לא נוסעים לחו"ל כמו שהתכוונו במקור. מחפשים קצת הרפתקאות/נדודים/רעיונות/רכב זול-אמין-חסכוני-שמור (אם את שומעת משהו...).
אשמח ביותר לפגוש אותך ביום מן הימים (כבר עמדתי להציע לך לגור ביחד אצל [po]ילדת טבע[/po] D-:{{}}).
מחר יום ללא קניות, וגם ה-28 לחודש, שמבחינתי זו תמיד חגיגה קטנה (האמת, זה כבר היום... אני חייבת להחזיק את עצמי חזק-חזק שלא לקנות איזה משהו פתאום ב eBay או ערוץ הקניות (-:{{}}). נתראה בקניון במוצ"ש?! (-; (זהו, נראה לי שעשיתי את כל הסמיילים האפשריים P-:{{}})

הי לך. תודה על ההצעה החוזרת. נכון, היינו בשיחה הזו אבל זה היה לגבי הימים שם לפני החגים בהם נסענו לקמפינג באכזיב. בסופו של דבר הפעם לא נזדקק כי בגלל חוסר הזמן כבר התארגנו על מישהו שיגיע פעמיים ביום להאכלה בחצר ואת החיות שבתוך הבית נעביר דירה. מבטיחה לך שיבואו עוד פעמים :-)
אם תרצי אני אודיע לך אישית בפעם הבאה. סבבה?

בעצם, יש לזה שם והגדרה. [po]דיכאון חורף[/po] וכמה עצוב, ראשי התיבות של זה זה SAD ...
ואני מוסיפה שיר:

אל תתבייש, היה עצוב.
אל תצטער, אם תצטער:
זאת היא עונה כזאת, חבוב,
זה רק הסתיו וזה עובר.

לך ערירי בליל העיר,
הבט לרום, חפש כוכב,
מותר, מותר גם לצעיר
להיות טיפה זקן בסתיו.

זה הסתיו עם הענן
ועם הרוח המיבב,
ואם אתה סתם ציניקן
בכל זאת זה צובט בלב.

הנה באוירה כזאת
לנערה שוב אין אומרים:
"הי, בובה, מותק, בואי לרקוד" -
אלא: "הביטי, ליל סתוים..."

אתה צוחק: "שטויות, שטויות".
מן התרגשות, "הו, מה פתאום..."
אז למה זר סיתוניות
שלחת לילדה שלשום?

זה הסתיו עם הענן...

דמעה, אל תתאדם, חבר,
היא לא תגרום שום נזקים.
תאמר: "זה גשם לא יותר",
אבל הן שנינו זאת יודעים.

זה הסתיו עם הענן...

תודה. המילים שלך היו ממש דייסה חמימה ללב. זה נשמע מפגר אבל בראש שלי זה היה הגיוני.

הי תומיקה, מקווה שהכל השתפר מאז הצהריים.
אין לי כל כך רעיונות לעזור לך אבל אני יכולה לעודד:
את מקסימה @}
ואת זוכרת איך רק הראית את התולעים לילדים ובעקבותייך 6 משפחות (כן! שש!) התחילו לעשות קומפוסט?
יש לך השפעה ועוד תגיעי למקום שהכי נכון לך.

אווווווףףףףףףףףףףף, תסלחו לי, אבל אני מתלוננת פה לעצמי, שאני עוד שבוע וחצי עוזבת את הבית הזמני בעמיקם. אין לי בית ואין לי עבודה, ואני לא רוצה לחפש לי עוד בית ולא רוצה לחפש לי עוד עבודה, יש לי חור בשן, אבל הכי גרוע זה שנתקע לי בראש השיר האידיוטי הזה עם המטקות! ("ואי ואי ואי...") |אוף|

תומיקה,
אני מכירה מישהי בעמיקם, אם את רוצה שידוך. הבת של לאה, חברה של אבא שלי.
מקום מקסים. מקווה שנעים לך (-:
יאללה, בואי כבר
מחכה בביישנות [-:

שנה טובה, תומיקה!
אני מקוה שאת בטוב,
נשיקות וחיבוקים,
יערת.

D-:
אני חלק משבט |יש|
איזה כייף פה. תודה על האירוח (-:

Tomita and Ronita, eyze hamudotita aten. I don't have Hebrew. I think the solution to all the problems that arose is to go on a world tour. i think we can re-make the shirts, as complicated as the design was.... 

בהצלחה |*|
(אני בינתיים מתניידת לי פה בין צלילות לזרימות, לא תמיד יש אויר...)

זוּ הייתי אָנִי

אז חיפשתי אותך סלולארית, ולא מֵצָאַתִי (אחחח... איזה סיפוק הכל מרגיש כמו שירה).
אני רוב הזמן בהרצלְיה ומתניידת לי בשבילי המרכז וגם צפונה.
054-5331030

היי, תודה על ההצעה, זה יכול להיות ממש כיף, רוצה להפגש בנתיים?

הייתי עכשיו יומיים בפרדסחנה-גבעתעדה-כפרגליקסון ומסתמנים שם כמה דברים... נראה לי שלשם אלך בסופו של דבר. גם חברה מרגיענית הרגיעה אותי בכך שבסופו של דבר, דבר אינו בלתי הפיך. לא טוב- ממשיכים הלאה! נוצרה אצלי ההבנה הבסיסית שלנדוד אני פשוט לא רוצה כי פשוט זה הזמן לזרוע תפוחי אדמה וסלק ואני רוצה את זה. לחוה אחזור לעוד שבועיים, אבל מעבך לכך לא. לא כרגע.

ואני?
בדיוק עולה חזרה משאול השאלות של הימים האחרונים ("איזו אמא אני?", על כל המשתמע מכך), ובינתיים אני אמא-אשה-אדם סבבה שוב (סבבה = בדיוק כמוני, לא מושלם, אבל "נוח וזורם" (-;{{}}).
בלי נדר בדצמבר נוסעים ל-פלאו (רפובליקה ליד מיקרונזיה) ל-מס' חודשים, ולפני זה חודש שמירה על בית דודה מפנק.
ואח"כ? (בהנחה שכולנו בריאים ושלמים, טפו טפו טפו)
אני מצפה להרפתקאות, בסגנון restarty משהו.
אולי נצטרף למיזם ה{{}}[b]משמעותי[/b] שאת ובן-זוגך החמוד תתחילו להקים עד אז (העתיד מתחיל להיווצר עכשיו, לא?!)
אני צופה גדולות ונצורות מהכיוון שלך.

(דרך אגב, את מוזמנת למחוק דברים שכתבתי. לא התכוונתי להשתלט לך על הדף...)

מאד מתחברת לעניין "סיר הבשר" וגו'
העניין הוא שמנקודת מבטי הצרה, גם מעבר למגורים באיזור חדש + עבודה חדשה + מפגש עם אנשים וסיטואציות וחדשים, כמוהו כהנחת סיר חדש על האש, וככזה - אין לדעת מה יהיה טיב התבשיל החדש.
עם זאת, אין כמו הפיכה יסודית של סדרי עולם, בדמות עבודה מסוג שונה ו{{}}[b]קשה[/b]{{}}, פעילות בחלקים לא מוכרים של היום וחיים בתאורה אחרת, כדי לגרום ללידה מחדש (דרך בלייה והתייבלות) של תאי הגוף/נפש/מח/רוח/אחר. מעין restart לכל המערכות. התחלה מחדש שמאפשרת היפתחות לדרכי חיים שטרם יכולת לחשוב עליהן.

שאלה:
האם את רוצה לדעת "איפה את גרה ומה את עושה"?
האם זו התשובה שאת רוצה לקבל מאותו מדריך-על?
או שאולי יותר חשוב לך להרגיש "משמעותית"?
והאם האחד בהכרח תלוי בשני?

אהלן,
בטח, נשמח לארגן משהו, רק שאני צריכה לדעת די הרבה זמן מראש תאריך (רבוטה)
אז את צריכה לדבר איתי במספרים,
וחוץ מזה שיש לך פה עוד כמה אצות נורי שמחכות שתגאלי אותן, ואותי שמחכה שתגאלי אותי מהגעגועים לסושי.
ואם בא לך להתארח אצלנו לכמה ימים את מוזמנת מאוד, הבנתי שאת עכשיו קצת נודדת, אמנם אנחנו לא גרים במקום אטרקטיבי (הודות לא[b]י שו[/b]ר ה*****)
שמעת את הסיפור?
אבל בכל מקרה נשמח לארח אותך כאן,
ביי מותק,
בהצלחה

לוידעת אם שכחת או סתם צינזרת, יש המשך...

_הילד ישב
על החלון
הוא שמע כלי נשבר ומיהר לסלון
הוא ראה את אמו בוכה
הוא שאל מה קרה מה קרה
היא אמרה שום דבר, לא נורא
אבל הוא הרגיש
שזה (?) לא כשורה..._
ואז זה הגיע.. (טם טה טם)
הם נפרדו במפתיע
לא הסכים לא הסכים לא הסכים
אך זה הגורל
לא היה לו מזל
כך חשב
לפני שעזב
את חייו

(בררר) S-:

היי,
קוראת אותך כאן...
אני שוב מזמינה אלינו.
בואי. לימונענע תחת סוכת הפסיפלורה , לדבר וגם לשתוק אפשר כאן :-)
תמיד גם נשמח ללמוד ממך כמה דברים שיתמכו בשינויים שמנסים לעשות כאן...
[po]עדי ל[/po]
054-4415934

אכן שחר מטל-שחר. היום הוא הסביר לי שאני צריכה לגור בטל-מיה.
אנחנו פה קצת יותר מחצי שנה, ודי בלתי מעורים בעליל במה שקורה פה, חוץ מסביב הגן.
אני זוכרת שקראתי אותך קצת לפני שעברנו, ועוררת בי הרבה עניין. נחמדים מוזמנים לנצל את הבית גם כשאנחנו נמצאים...
תבואי למפגש חילופי הזרעים בחווה ואדם עוד שבועיים? אני מתכוונת להיפרד מהשאריות של אוסף זרעי המקור האסטרונומי שרכשתי וכמעט שלא עשיתי בו כלום (חוץ מלחלק).

נשמע לי בכייף עניין הגרילה
אשמח להצטרף. אני מפזרת תורמוס כחול.

בהצלחה עם גינון הגרילה!!!!!!!!!!
(לא מצטרפת כי הפניות שלי מוטלת בספק)
חברים סיפרו לי שבילדותם (לפני שערים וכמה שנים) אמא שלהם, דוקטור לבוטניקה של א"י, היתה לוקחת אותם בלילות לפזר זרעים של חותמיות בכל מיני מקומות בירושלים.
ד"א עכשיו העונה. אחפש איפה המוני הזרעים שהיו לי.
אם מתארגנת ברוב שתילה באיזור מושקה, אני יכולה לארגן כמה מאות שתילים של פשתנית, עודפים מאיזה משתלה. (זה צמח די מעפאן, אבל הרבה יותר טוב מכלום)

התנדבתי השבוע בחוה ואדם במודיעין. היה טוב. היה קשה. עבדתי (בשעות ובמאמץ) יותר ממה שאני אי פעם עובדת. הרגשתי שאני בחופשה. הגוף שלי הרגיש חיוני וחזק. נשבר לי הגב והתייבלו לי הידיים ונתפסו לי השרירים. כל הסתירות האלה. אני רוצה לחזור לעוד שבוע, אולי יותר. לא שזה מה שיפתור לי את התלבטויות החיים אבל להיות בעיר עוד פחות יפתור. אני בוחנת את עצמי, מביאה את עצמי אל הקצה הפיזי. תנאים ספרטניים, ומביש אותי שעושה רושם שאני היחידה שמוטרדת מכך. האם אני היחידה שקשה לה פיזית? היחידה שקשה לה לקום לפני הזריחה? שחסר לה חשמל?
"נוחות", רוניתה, כך מסתבר, היא לא מילת גנאי. אני אוהבת נוחות. אבל כשאנחנו יושבים על סיר הבשר (טופו (-; ) אנחנו, [b]אני[/b] נוטה לשכוח מה אני עושה פה. איפשהו אני מקבלת את זה שאני גרגר חסר משמעות ביקום ומה שמחזיק אותי משמעותית לעצמי לפחות הוא משהו גדול ממני. זה בטח משהו דתי.
[b]if you can't change the world- change yourself, but if you can't change yourself- change your world[/b]
the the

אמש עזרתי (ניסיתי) לאמי עם הסקייפ במחשב החדש שלה. איתה אני מורה חסרת סבלנות יותר ואיתי היא תלמידה איטית יותר... לא שומעים אותה, איפה המיקרופון? צריך לחבר מיקרופון. "למה הוא (תמיד יש איזה "הוא" אחראי) לא אמר לי כשהוא נתן לי את המחשב שאצטרך לקנות גם מיקרופון לסקייפ??" זעקה אמי ביאוש ובלבול. "למה את לא אמרת לי כשנולדתי שכשאהיה בת שלושים עדיין לא אדע איפה אני גרה ומה אני עושה?"

<גישתך לעולם, היא הביטוי המדויק לגישתך אל עצמך. כך כתוב פה למעלה. האם אנחנו תמיד מצפות שיהיה איזה מורה, מדריך-על שיסביר הכל הכל מראש? שיצפה את התקלות העתידיות כמו מיקרופון חסר או בילבול בחיים וייתן לנו את התשובה מראש? אנחנו מסירות מעצמינו את האחריות לה-כ-ל מראש על ידי כך, כך שכל מה שייותר לנו הוא להיות חסרות ישע ומלאות תלונות כלפי מישהו בעברינו?>

וגם:
"אל תוותר
אם אתה רואה שוטר
אל תהיה פראייר
לכל מי שעובר.....
@}
נה נה נה נה נה
נה נה נה נה נה
@}
אתה צריך להיזהר
על כבודך לא לוותר
אל תחשוב שטויות כך סתם
זה לא ישנה את העולם
@}
הכבוד הוא העיקר
צא והילחם!
שמור עליו כי הוא יקר
מזהב גם כן
@}
הם... הם.. הם...
+אסקימו לימון+
"

תומיקה יקרה,
נשמע ש"נוחות ו"זרימה" הן מילות גנאי בשבילך. למה?
האם כשנוח לך היצירתיות דועכת?
האם את יודעת [b]למה[/b] את רוצה לשנות את העולם?
האם זה כי זה מה שמשלים אותך? או כי [b]צריך[/b]{{}}?
אני למשל, מאמינה ששיפור העולם נעשה ע"י שיפור עצמי. פחות מתחברת ל"פרוייקטים". אבל יודעת שיש אנשים שפועלים באנרגיות אחרות לגמרי.
יכולה להגיד לך שאפילו במילים שאת כותבת כאן בדף הזה (שבכלל מיועדות בעיקר לעצמך) - את כבר עושה שינוי. ואני מוכנה להיות ראייה מס' 1.
לכי דעי מה צופן לך היקום? אולי בכלל כבר מצאת לך את הכיוון ליעד הבא שם ב"חווה ואדם" (שמעתי, לא ביקרתי).
ואגב אהבה... לא היית מאחלת לעצמך שם נוחות וזרימה?
הלוואי עלי, תמיד, ובכל תחום (ובעיקר עם עצמי (-;{{}})
|L|

תודה על ההענות. כרגע יש מועמדת אחת למגורים והרבה מועמדים לבייביסיטינג, באופן אישי אני מעדיפה מגורים כי עכשיו זה כנראה כבר יכלול גם כלבה (האיש הציל הבוקר) ובכלל זה אומר לנייד פחות בעלי חיים שצריכים טיפול קרוב. אם זה לא יסתדר עם גיסתי הצעירה והפעלתנית אני אשמח ליצור איתך קשר. תני לי דרך התקשרות מהירה. את ברשימה. תודה שוב. |תמר|

היי תומיקה. נטיתי אוהלי במושב עופר (נמצא ליד מחשב זמנית). הכל מצוין. אני לומד את הצרכים שלי ואת האפשרויות. עדיין הקונספט רחוק מלהיות מגובש, וקשה לי לומר מה אני מחפש, ולחפש אנשים שזה מתאים להם גם. בכל מקרה במילה "מאהל", התכוונתי לקבוצה של אוהלים ולא לאוהל אחד גדול (אם זה מה שהתכוונת), ואם תרצי יש לי אוהל (פשוט מאוד) לתת לך (איפה שלא תהיי). הפיצי את הבשורה!
איך הולך לך ב"חווה ואדם"?

הי מתוקה, אם את עוברת בסביבה במסגרת שיטוטייך הקרובים, את מוזמנת לבקר @}
הביקור שלך בטוח ישמח אותנו וגם זה סוג של תיקון עולם, לא?

אין בעיה. מי את? יש לך מאהל במקרה?

מזדהה עם חלקים נרחבים. גם מפנה את הבית ביום א ועוד אין לי מושג לאיפה. נראה שיש עוד כמה חברה באתר שלא בדיוק מוצאים את עצמם. אולי כדאי להקים מאהל לאבודים? במקום לשלם שכר דירה אפשר להקים מאהל, לקנות איזה טרנספורטר של היפים (כן כן גם אני יצור לא חברותי בעליל).
גם לי נראה שבארץ אין עתיד הבעיה בחו"ל שזה לא מוכר ומפחיד אותי.
סליחה אם נדחפתי לך לדף.

ימי האחרונים בדירתי בגבעת ברנר עוברים עליי בריקון/בישול העתודות (סויה מהפריזר, יבשים מהארון) והמון בלאגן. למה לנקות ולסדר אם אני עוזבת. ביום ראשון אני מעבירה את חפצי (המועטים. רוב הארגזים וכאלה בכלל נשארו אצל נאוה בסטודיו) לבת ים ועוברת לשבוע אחד לאוהל בחוה ואדם אשר במודיעין (חוה אקולוגית מופלאה, למקרה שאת לא מכירה). זה הכי רחוק שהצלחתי לתכנן. הם מקבלים אותי כרגע רק לשבוע.
אז, מה העניין...
ציינתי זה מכבר שהיה אמור להיות לי משהו יפה לעשות,פרוייקט, וזה גם היה תופס אותי לשנתיים הבאות לפחות. אבל מאחר ואמור זה שם של דג, זה כבר לא יסתדר. אני תוהה אם להצפין קצת, לאיזור פרדס חנה, להיות קרובה לסבא וסבתא וגם יש לי שם עבודה שאני אוהבת מאד. [b]אבל[/b] מה אם חיי שוב ילכו לכיוון הנוחות והזרימה? חיי שגרה נחמדים? אני רוצה שהפרק הקרוב יהיה משמעותי! אני רוצה [b]לעשות[/b] משהו. צברתי כבר מספיק ידע, הגיע הזמן לשנות את העולם. את ישראל אני לא מקבלת אלא אם כן אוכל לשנות פה. ואם לא- ברצלונה, גרנדה, סן פרנסיסקו ,מקסיקו.... אני רוצה להקים חוה. אני רוצה להקים מרכז לתרבות אלטרנטיבית. אני רוצה ללמד ציור. אני רוצה לחיות עם עז. אני רוצה אהבה.
אני אפילו כבר לא מבולבלת, פשוט עייפה. איפה לעזאזל החוברת הוראות לחיים שמקבלים בלידה?? איבדתי אותה.

אני לא מחכה, אוהבת שאת מפתיעה אותי פתאום בהודעה...
ד"ש לאיה (-:

דַבְּרי...

אני?! (מסתכלת אחורה לוודא שלא פנית לזה בשולחן מאחורי...) פתאום אני לא יודעת מה לענות.
בעצם, אין מה לדאוג, אני רק מניחה את הידיים על המקלדת והבליל (הנוכחי) יוצא.
אני לא זוכרת מה כבר כתבתי. אני בתקופת התפכחות ובדיקה: במשך כל ההריון חוויתי תחושת שלמות, מירכוז, שקט פנימי. תחושות שלא נהגו לפקוד אותי רבות קודם לכן. הרגשתי שאני מגשימה את ייעודי (לא שהגדרתי את זה כך לפני ההריון), שאני יכולה להכיל הרבה יותר (מכל הבחינות..), שאני משמעותית, ושאני אף פעם לא לבד. אחרי הלידה הביטחון עוד נשמר. כאילו זה טבעי (הטבע שלי) - להיות אמא.
לאט לאט העננים יורדים כלפי הקרקע, ואני שוב חווה את עצמי כמו פעם - חסרת ביטחון בדרכי, לא משמעותית, נחותה, שונה ועוד...
בשל המעבר החד, ה"שיעורים" שלי פתאום נורא ברורים, כי הם כאילו [b]לפתע[/b] הופיעו. אז אני בשלב של התבוננות והגדרות - מהו שמפריע לי, מחשבות על איך לשנות, ומדי פעם גם מעשים. (הברזל עודנו חם, זה הזמן). אני אנסה לתאר את זה אחרת: מרגע שנכנסתי להריון נולדתי מחדש (שוב P-:{{}}), כל מה שהכרתי בי השתנה (כולל גופי). עם שוך ההורמונים, ותחילת הנחיתה ל"מציאות" (אני כבר לא הריונית, ולאט לאט גם לא אמא טרייה) הדמות הישנה מנסה להשתלט חזרה, אבל אני לא מעוניינת. אני כבר יודעת שאפשר אחרת, ובכל זאת קשה לי להיפטר מדפוסים ישנים. אז אני מנסה עוד לרכב על ענני "ההורמונים" המתפוגגים, כדי להצליח לשמר את מה שנולד, ולראות איך הוא רוצה לחיות.
לא חשוב, נראה לי ש(שוב...) הסתבכתי. מקווה שהבנת משהו.
אז בעצם לשאלתך - [u]מה את?[/u] אני עוד לא יודעת. אני בינתיים הכל ולא כלום (-:
למה צריכה לעבור? מה ואיפה מחפשת?
ZZZ

[u]הי, תפוז, הפלצת?[/u] [-:
D-:

מרגיעון: "בכל מקרה, לכל אדם, יש מקום" ...

תודה על רשימת המעיינות, היית השנה? יש מים חומים או כאלה שאפשר להיכנס אלהם?

אוי, את כותבת כל-כך יפה.

[u]ישבתי על הרצפה בפינה ובכיתי שעה בערך.[/u] איך הזדהיתי. זה מה שגם אני בטח הייתי עושה.

[u]ועכשיו יש איזה חמש שש משפחות שאני שיניתי! הם יפרידו זבל![/u]
וואו !

וגם... <קוראת>
סחתיין על הפצת הבשורה! |Y|

את מותק (-:
רק למען התקליט (for the record) - חוסר השייכות שלי הולך איתי [b]בכל מקום שבו אני מסתובבת[/b]{{}} בנאמנות אין קץ.
אני לא מחפשת להשתייך לקבוצה מסויימת, אלא מייחלת להרגיש כמו, אני יודעת, שום משובח, שיכול להצטרף ל{{}}[b]כל סלט[/b] בגאווה, בלי להניח מראש שבטח בסלט הזה שום זה ממש לא מקובל.
להתערבב פירושו - "אהלן, אני שום, רוב הסיכויים שאני אשדרג לכם את הסלט" בניגוד ל"אהההמ... [sub]סליחה[/sub]{{}}, איך אתם אוהבים את הסלט שלכם? אני כבר אתאים את עצמי. וסליחה על הריח...."

[b]מי היה מאמין ששינוי העולם יכול לבוא בכזה נועם? בכזאת עדנה?[/b] |עץ| |עץ| |עץ|
אני כל כך שמחה ומתרגשת, איך זה בא בכזאת קלות... הבאתי לקייטנה (המדהימה שלנו) בפינת החי את "חיות המחמד המיוחדות שלי", כבר מאתמול אני מותחת את הילדים על זה והם עסוקים בניחושים. שפכתי לפניהם את הדלי של הקומפוסט תולעים מהבית שלי וחיטטתי והרמתי תולעים ביד והסברתי מי הן ואיך הן אוכלות לי את הזבל. התכוננתי להמון איייייכססססס והמון מגעייייייייייייל וגם איזה דוחהההה, אבל הילדים, הילדים המופלאים והמדהימים שלי, חסרי דיעות קדומות וקיבעונות, ביקשו להחזיק ביד, והעבירו בעדינות מאחד לשני, וגם ביקשו לקחת הביתה לגדל! וההורים כמובן נעתרו אחרי שהסברתי בדיוק, ועכשיו יש איזה חמש שש משפחות שאני שיניתי! הם יפרידו זבל! איזה יום מופלא.

את חמודה! :-)
כבר מזמן אין לי פטיפון...
מוזמנת בכל עת כשאת מגיעה לעיר הגדולה @}

פשוט, ישראל מיאשת אותי כל כך. בתור לדרכונים בבן גוריון עומד לפני אדון ערבי מבוגר ואשתו. הוא גר בהולנד או משהו. ילדיו ואדמותיו פה. היתה בעיה עם הדרכון. עכבו אותו. הוא נעלב והתחיל לצעוק ("אם הייתי יהודי לא הייתם עושים את זה") ואז באו שוטרים ולקחו אותו. הצעירה שעבדה בבוטקה של הדרכונים גם היא נעלבה. "מה, עם איך שהוא צועק, אני לא יעכב אותו לחקירה?" בדיוק היה תורי. אמרתי לה שהוא פשוט נפגע והרבה אנשים היו מגיבים ככה. אז היא החזירה לי את הדרכון המוחתם בחיוך מר ואמרה "תודה רבה, יום טוב" כשבאמת התכוונה "לכי להזדיין יא אשכנזיה שמאלנית". אספתי את המזודה שלי ויצאתי לאולם הנוסעים בו לא ממתין לי אף אחד. ישבתי על הרצפה בפינה ובכיתי שעה בערך. ברוכה הבאה.
<כאן הייתי רוצה להמליץ לכולן להמנע מהחלטות חפוזות בימים שלפני המחזור. מסתבר שההורמונים משפיעים יותר משחשבנו (-; >
כעבור שעה-שעה וחצי כבר היה בוקר והרכבות התחילו ונסעתי לתל אביב. יש לי זמן לשרוף לפני שאמי היקרה תתעורר ולכן נשארתי שם, ירדתי לחוף עם התרמיל הגדול והכל, והלכתי לשחות ככה, אחרי הזריחה. היתה לי שעה יפה של חסד מיוחד, אף אחד לא יודע שאני כאן! אף אחד על פני כדור הארץ לא יודע איפה אני! אוכל לבלות פה ימים עכשיו, נסתרת, באיזו בועה מחוץ לחלל וזמן....

טוב, אני שוב כותבת לעצמי, קצת לסדר את הראש ולספר ליקום (וחוצמזה, כשאני [b]מדברת[/b] לעצמי המילים נעלמות באויר ולא נספגות טוב...)
[u]שחזרתי ולהביע את מורת רוחי והבילבול הרב שאני שרויה בו כתוצאה מכך.[/u] כתבתי כשנחתתי פה מספרד, ההתאקלמות הסופר-מהירה השכיחה ממני את המחשבות שאיתן חזרתי. ביומי האחרון בניכר קמתי בבוקר בעצבנות ובלבול ועייפות תהומית ויאוש ועוד כאלה רגשות. לא רציתי יותר להכיר ולראות ולחוות, וגם ככה הרגשתי קצת שהסיבה שלשמה יצאתי (לימודית משהו) התפספסה. לפיכך שיניתי את כרטיס הטיסה שלי עוד באותו היום {זה גם ממש נחמד: הייתי כל כך מבולבלת ורציתי להיוועץ במישהו אז פשוט פניתי לבחורה ברחוב במדריד ושטחתי בפניה את ההתלבטות והיא היתה ממש מקסימה! דיברנו שעה ארוכה והיא עזרה לי מאד}, וחזרתי בהפתעה גמורה. הפתעתי בעיקר את עצמי. המשפט שחזרתי עליו שוב ושוב, ועלה לי תוך כדי ציור באותו יום אחרון, הוא my trip has taken an unexpected turn ,ואני עוד צריכה לחזור עליו כדי לזכור שאני עוד בטיול. במסע. רק בארץ.

יֵההה!
יש זיהוי. יצאנו לדרך...

אז כן, אני אמא. כבר בת שלושה חודשים (האֵם שבִּי).
חיה ברמת השרון, באופן זמני, כבר כמעט 5 שנים, בחדר בחצר של סבא וסבתא של חבר שלנו, עם נבות (אוטוטו 9 שנים), ורק מלכתוב את כל השנים האלו, אני קולטת איזה "יציבה" אני, ממש פאדיחה.
אני צריכה ללכת לישון (כל לילה אותו סיפור), אז אשתדל לקצר (yeah, right):
כבר שנים שאני מנסה לחיות יותר "באופן טבעי" (קודם כל עם עצמי), אבל אני כזאת פחדנית, שכל שינוי אצלי לוקח ים זמן. והדבר העיקרי, שכל חיי איתגר אותי, זה "להתערבב". אני נשמה חופשית כלואה בתוך נפש של פולנייה מנוכרת. אפילו פה, התחלתי לקרוא לקראת הלידה (זה התחיל מזה שרציתי לבדוק אם מישהו כתב איפשהו אם באמת [b]חייבים[/b] ציוד לתינוק, מה שנראה לי לא סביר), ולאט לאט התמכרתי, ואח"כ התחלתי קצת לכתוב, אבל אני תמיד מרגישה כזו זרה בכל מקום. כאילו ישר מסתכלים עלי כעל שונה. מעין רגשי נחיתות buit in.
לכן אני אומרת שאולי אצליח להיעזר בך כדי לעשות עוד צעד לתוך הסלט הגדול. כי אותך באמת פגשתי בחיי, ואני לא יכולה להסתתר מאחורי המקלדת. ואולי אצליח ללמוד ממך קצת מן הפשטות שבהתערבבות עם העולם (ככה אני חווה אותך, לפחות). בא לי להתחיל סוף סוף להיות שייכת, ושווה בין שווים.
וחוץ מזה אני מחפשת סביבי אנשים שחיים יותר "באופני", בשביל התמיכה והמוטיבציה.

אין, אני לא מצליחה להתבטא כמו שאני רוצה.
בשלב זה אני מעדיפה להאשים את השעה.
מה איתך?
בזמנו קיבלתי עדכון, אבל זה היה מזמן. אני מבינה שחזרת לברנר.
מה מעסיק [b]אותך[/b] בתקופה זו של החיים?

נשיקות

(()) (()) (()) (()) (()) אחותי הקטנה-גדולה היקרה כל כך (()) (()) (()) (()) (())
אני כל כך מתרגשת למצוא אותך פה |יש|
אני בטוחה שבשנייה תדעי מי אני (ואם לא - בשנייה הבאה אני אגיד לך, למרות שאני מתה על משחק הניחושים)
פשוט ראיתי בדף על התינוקת שאוכל חול שאמא שלך היפית מבת-ים, ו
[h=2]פתאום[/h]
קלטתי מי את, וזה כל כך משמח אותי. לא יודעת להסביר למה (סתם, כן יודעת, אבל אין לי כח לכתוב עכשיו את ההסבר).
אני רק אגיד שקראתי את הדף שלך, ואת כל כך יפה, ואמיצה, ואוהבת, ומצחיקה, וחכמה, שאני מוכנה פשוט בכייף לשכב לי פה על העפר, ואת תעברי מעליי, כמו אצל הטיבטים, וכך אזכה בחיי אושר נצחיים. (במילים אחרות - נראה לי שהפעם אני מוכנה למפגש איתך, ולספוג קצת, ואולי גם קצת להספיג מחכמתך).
פשוט, אני כבר כמה חודשים קוראת פה באתר, ומתחילה את תהליך ההטמרה שלי, אבל נורא זקוקה לחיזוקים וסביבה תומכת בחיים הגשמיים (שכן חיי האינטרנט הם הם החיים הרוחניים האמיתיים P-:{{}}), כי אני פחדנית, וביישנית, ופולנייה
ווי ווי ווי, מה השעה... אני חייבת ללכת לישון, בעוד שעה-שעה וחצי אני כבר קמה לפשפש.
טוב, בקיצור, לא עוברת על מה שכתבתי, מחכה להתקשקש איתך, ומקווה לפגוש אותך יום אחד
(אבל לאט לאט, לא לשכוח שאני [u]פחדנית, וביישנית, ופולנייה[/u]{{}})
שולחת לך אהבה גדולה, ומחכה להכיר אותך שוב
פיתה @}

פתאום הגריין הזה הופיע לי:
[u]במיתולוגיה האשורית בעל הוא אל צעיר וחזק מאד- אל גשמי הברכה, ואם אני לא טועה- בן זוגה של ענת (אלת החקלאים?). יש הרבה מלים בעברית שנגזרות משם וגם זו. לכן אני דווקא, בבוא הזמן, מאד ארצה בעל. מישהו שיפרה אותי, שימטיר עליי גשמי ברכה. זה מצלצל כל כך בריא....[/u] ([po]תומיקה מיק שועל[/po] מתוך [po]בעלי או אישי[/po])

:-D

מכירות...בערך :-)
קנינו ממך גבינות, הבאת לתל אביב ובקרת אצלנו. אולי אותנו את לא זוכרת, אבל את נטע בננו...איך לא? :-) (אם פולניה גאה...)
את עדיין מכינה גבינות? הבנתי ששבת לקיבוץ. מקווה שעכשיו קישרת מי אנחנו.

ברוכה השבה.
מוזמנת לבקר בעיר הגדולה (ולראות את הגינונת שהצלחנו לגדל כאן ואת ספסל הצמיגים שבנינו...ובכלל, אם תבואי את מוזמנת אלינו)

הי, התגעגעתי! טוב לשמוע שחזרת. יש סיכוי שתבקרי במולדת הישנה? (מסילת ציון)

התאקלמות מחדש??? זה לא יאמן, חמישה ימים שאני בארץ, חמישה ימי דכדוך ועצבנות (אישית משפחתית פוליטית והורמונלית (; ) ומצאתי דירה בגבעת ברנר!!!! מי שמכירה יודעת שזה סוג של נס. הנה אני בבית קטן עם חדר ירוק ליד עץ החלומות! וגם אני מקבלת חתול ג'ינג'י לחודש! איזה יופי!

אוי, ראיתי אותך בדף [po]תום סויה[/po] והתלהבתי, אבל הנה את פה !
|יש|

אשמח לדבר בקרוב...
בהצלחה בהתאקלמות מחדש :-)

ואו, איזה קטע איתו, הוא לא נותן לי להוסיף מסר שלילי.... זאת טעות או שבאופן באמת עושה את זה???? בסך הכל רציתי להכריז שחזרתי ולהביע את מורת רוחי והבילבול הרב שאני שרויה בו כתוצאה מכך.

וואו. איזו התרגשות !

(()) (()) (())

לילה, אני מתה מעייפות ומהתרגשות. הכל ארוז, גם התיק. עוד כמה שעות אני טסה לברצלונה, ומשם? אין לי ממש מושג. דרומה, שמעתי שיש המון חוות אורגניות בדרום. אני כל הזמן חושבת על [po]החופש לנוע על פני הארץ והים ללא טיסות[/po] אבל אולי יקח לי עוד קצת זמן להתחייב למשהו כל כך מהותי. הלוואי ואמצא אניה בחזור... אני רוצה לישון. לו הציעו לי עכשיו מיטה נוחה הייתי מוותרת על הכל. מי צריך את זה בלאו הכי?! ללכת אל הלא נודע. ואם לא לקחתי מספיק בגדים חמים? או אוהל? טוב אני לא נוסעת. סתם. אין סיכוי.
יאללה! לדרך! להרפתקאה הבאה!

הי
אז אני מבינה שלא יצא לנו להפגש?
האם מצאת שוכרים שיכנסו במקומך? אם לא ,אשמח לדעת, פגשתי איזה זוג במושב שגרים בדירת חדר וישמחו לדעת אם מתפנה משהו גדול יותר
לגבי הכלבה שפירסמת בכיכר השוק,אולי אוכל לספק לה בית זמני..
דברי איתי