קודם כל חיבוק, את באמת בתקופה אינטנסיבית
תזכרי שזה חולף מהר... גם אם עכשיו נראה נצחי
מצטרפת להמלצות מקודם, וממליצה מאד מאד על עזרה באופן כללי- בייביסיטר, סבתא שתבוא לכמה ימים...
זה כל כך חשוב בהתחלה!
יש מצב שהבן זוג שלך יקח קצת חופש?
אצלי בן הזוג לקח חודש וקצת חופש עם לידת השני, ואין לי מושג איך הייתי מסתדרת בלי זה
עשינו סדרי עדיפויות, והבנו שבשנה של לידה, שווה להשקיע את החופשה השנתית לא בלסוע לאנשהו, אלא כדי לרפד לכולנו את ההתחלה, ואין לי מילים לתאר כמה זה עזר והקל על כולנו.
אח"כ מצאתי בייביסיטר שבאה כמה פעמים בשבוע לכמה שעות, בעיקר בהתחלה זה להיות עם הגדול, כדי למנוע מצב כמו שאת מתארת, שלבך נקרע כי הגדולה זנוחה, וגם כדי שיהיה עוד זוג ידיים בבית. ועכשיו גם התינוק מת על הבייביסיטר (עוד לא השארתי אותו איתה, אבל ברור שכשארגיש שאני רוצה, זה יהיה בסדר כי היא דמות שבאה אלינו קבוע, ומקסימה). בקיצור- תשקיעי בלמצוא לך עזרה, זה חשוב גם לעכשיו וגם לאחר כך.
תזכרי שאת מבססת עכשיו את הקשר עם התינוקת החדשה, הנקה היא חלק מזה, אבל גם אם תפסיקי להניק (לי זה נראה חבל
), עדיין תצטרכי לשאת אותה הרבה ובכלל להיות איתה ולהכיר אותה. מתן בקבוק לא יחזיר את תשומת הלב שנגזלת עכשיו מהגדולה
לי מאד עזר משפט שאורנה שיפרון (שהתייעצתי איתה בליבו של הקושי עם ההתמודדות במעבר מאחד לשניים) אמרה לי-
שילד בן 3 (זה היה הגיל של הגדול שלי, ואני מבינה שגם של הגדולה שלך) יכול לשאת סמי-הזנחה של חודשיים שלושה. כמובן שלא מדובר על הזנחה מכוונת, ברור שתעשי הכל כדי להיות איתה, אבל באופן טבעי תינוק קטן גוזל הרבה זמן ואנרגיה. וילד בן 3 יש לו כוחות להתמודד עם החסך הזמני הזה.
ואח"כ דברים באמת משתנים, באמת. תוך חודשים ספורים הקטנה כבר תזחל ברחבי הבית ותעריץ את הגדולה
ואז תיזכרי שלא עשית לה כזה עוול