קראתי וצחקתי, במיוחד על האחרונים

מקפיצה כי אולי יש רעיונות חדשים...?

רקמה
למה הגשת תלונה??
יוליקו
ממך בכלל נדהמתי, אפשר לשמוע את כל הסיפור?

התינוקת שלי יונקת מאוד מהר, לכן אני לא מספיקה להיות פה כלל תוך כדי הנקה. 2 דקות והיא קמה בחיוך שבע, מוכנה לכבוש את העולם. עד שהיא נרדמת קצת אני אורזת.
המהירות הזו מאוד יעילה בזמנים אחרים, למשל אם היא צורחת באוטו אני עוצרת בצד, 3 דקות ונסענו, עם תינוקת רגועה. חבל מאוד שאי אפשר לנהוג ולהניק זה יכול להיות מאוד נוח

אורי

ואני הגשתי היום תלונה במשטרה
תוך כדי הנקה...
יותר נכון תוך כדי החקירה עלתה דרישה לינוק. גם השוטרת מכוחותינו, היה אמפתי:
הנקתי במנשא בהתחלה, והוזמנתי לשבת להתרווח ואפילו הדליקה מזגן, והפגינה ידע באבחון הציקצוקים השונים
:-d

רדפתי אחרי פורצים ולא תפסתי אותם...
זה היה לפני 8 וחצי שנים ושכחתי כבר אם הוא עדיין ינק או כבר נרדם תוך כדי יניקה.

ושוב אני...
והפעם - תודו שזה באמת מקורי - להיכנס לראיון קבלה ללימודים תוך כדי הנקה.

קטעים לגלות שאני האחרונה שכתבה פה, ועכשיו חוזרת עם יונקת טרייה, שאתמול יצאה אתי לסגור את בלון הגז הגמור ולפתוח את החדש תוך כדי הנקה.

איזה דברים אפשר לעשות תוך כדי הנקה?
לטגן לביבות!

(לא הייתי חושבת שאיאלץ להיניק בן שנתיים וחמישה חודשים תוך כדי פעילות כזאת, אבל הוא חולה.)

טלי, בת כמה היא? זה עובר, בהמשך אפשר להניק תוך פליק-פלקים לפנים ולאחור בזמן שהילד יושב לך על הראש.

מקפיצה

כבר מאוחר לענות לזו שלפניי, אבל לטובת הדורות הבאים - כרית הנקה וכורסה נוחה עם מסעד משחררות יד אחת ("יד נושאת") קצת אחרי החיבור.

ושאלה משלי - האם יש טעם לתזמן את משך ההנקה ? כלומר, גיל כזה וכזה, כך וכך דקות מכל צד?

מדבריכן אני מבינה שלפחות יד אחת פנויה. איך?
בשכיבה - יד דואגת לנתיב אוויר, יד שניה לא שימושית במיוחד בתנוחת השכיבה.
בישיבה - יד נושאת, יד ציצי.
אז מבחינתי, אפילו מחשב אי אפשר.
והיא יונקת בטפטופים, כך שאני נורא משתעממת... אולי רק טלויזיה, בלי אפשרות זפזופ, וגם זה די משעמם.
נסיונות לבשל וכו' סיכנו את התינוקת - שמן מתיז, פלטה חשמלית, אש, וכו'.
ושוב , אם אני עומדת כדי לסדר או להכניס מכונה, אני חייבת את שתי הידיים - יד נושאת, יד ציצי. איך אתן עושות את זה?

אני מאוד ממליצה לנסות את ענת ברגר: אפס חמש שתיים - שמונה ארבע שתיים אחת שבע אחת אפס. היא מחיפה.
מקצועית מאוד ונעימה. אנחנו סיפרנו לה מראש את כל הסיפור בטלפון והיא הדריכה אותנו איך לעבור את הלילה לפני פגישתנו, מה להכין כמה שיותר מהר (לקנות משחה, פטמות סיליקון, לשאול משאבה מיד שרה). נתנה המלצות ספציפיות בכתב. אפשר גם להיפגש איתה כמה פעמים ומפגשי ההמשך הם במחיר זול יותר, וגם לשמור איתה על קשר טלפוני.
לגבי הפן הכלכלי- זה באמת נורא מרגיז שהשירות הבסיסי של ייעוץ הנקה לא מסובסד ע"י משרד הבריאות וקופות החולים (שמעודדים הנקה). אולי אפשר לנסות לקבל החזרים מקופת חולים או מביטוח פרטי. אפשר גם להשתמש בכסף שקיבלתם במתנה ללידה או לבקש החזר על הייעוץ כמתנה ממי ששואל מה אתם צריכים. בסופו של דבר אני חושבת שזה משתלם- גם לך וגם לתינוקת ההנקה היא יקרת ערך. גם כלכלית- לטווח ארוך תחליפי חלב יעלו יותר...

אולי תבדקי ב ככר השוק אם יש מפגשים בקריות או עוד אמהות לקטנטנים שירצו להיפגש? לי נשמע שאת צריכה גם חברה של אנשים נוספים מסביבך (אני בחיפה אבל לא נוהגת...). אולי תנסי למצוא עוד אמהות דרך טיפת חלב, או לחפש בגינה? כדי להכיר אמהות מהאיזור?

תודה לכן על התגובות החמות, לשאלותיכן: כן אנחנו ישנות יחדיו למרות שברגע שאני מורידה אותה ממני היא ישר מתעוררת - היא מעדיפה לישון עליי אבל בשלב מסויים זה נהייה ממש קשה וכואב, היא נמצאת במנשא אבל אני עדיין לא מרגישה בטוחה להניק אותה בתוכו, בשכיבה ניסינו אבל גם זה עדיין לא הולך - קטנה מידי, כואב לי ולא נוח. ראתה אותי יועצת הנקה בהתחלה ואמרה שהיא יונקת בסדר, אני לא יכולה כרגע להרשות לעצמי לקרוא ליועצת מבחינה כלכלית ולגבי בייביסיטר אני עדיין לא מרגישה נוח עם זה. הקושי העיקרי הוא שוב - יותר בגלל הגדולה כי עברנו לגור במקום חדש ואין לנו כאן עדיין חברים ורב הזמן אנחנו פה לבדנו, הסבתות עוזרות בזמנן הפנויי אבל עדיין רב הזמן אנחנו לבדנו, בעלי היה בשבוע הראשון בבית מה שהיה הצלה אבל יותר מיזה הוא לא יכול לקחת. מעודד לשמוע שזמני ההנקה מתקצרים מכוון שאחד הדברים שהכי ייאשו אותי היה קריאת הדפים הרבים פה באתר וקבלת הרושם שההנקה הארוכה הזו נמשכת למעשה כל הזמן ככה, קראתי פה על אמהות שיש להן תינוקות בני שנה שעדיין יונקים ככה... אני חושבת שמה שהכי קשה לי זה הייסורי מצפון בגלל הגדולה וההורמונים שעדיין שוטפים אותי מכל עבר, אני מקווה שהכל יסתדר. אני לא יודעת עדיין אם אני אקרא ליועצת בגלל הפאן הכלכלי אבל אני עדיין אשמח לקבל המלצות לגבי מישהי טובה - אני גרה בקריות. המון תודה.

קודם כל חיבוק, את באמת בתקופה אינטנסיבית
תזכרי שזה חולף מהר... גם אם עכשיו נראה נצחי
מצטרפת להמלצות מקודם, וממליצה מאד מאד על עזרה באופן כללי- בייביסיטר, סבתא שתבוא לכמה ימים...
זה כל כך חשוב בהתחלה!
יש מצב שהבן זוג שלך יקח קצת חופש?
אצלי בן הזוג לקח חודש וקצת חופש עם לידת השני, ואין לי מושג איך הייתי מסתדרת בלי זה
עשינו סדרי עדיפויות, והבנו שבשנה של לידה, שווה להשקיע את החופשה השנתית לא בלסוע לאנשהו, אלא כדי לרפד לכולנו את ההתחלה, ואין לי מילים לתאר כמה זה עזר והקל על כולנו.
אח"כ מצאתי בייביסיטר שבאה כמה פעמים בשבוע לכמה שעות, בעיקר בהתחלה זה להיות עם הגדול, כדי למנוע מצב כמו שאת מתארת, שלבך נקרע כי הגדולה זנוחה, וגם כדי שיהיה עוד זוג ידיים בבית. ועכשיו גם התינוק מת על הבייביסיטר (עוד לא השארתי אותו איתה, אבל ברור שכשארגיש שאני רוצה, זה יהיה בסדר כי היא דמות שבאה אלינו קבוע, ומקסימה). בקיצור- תשקיעי בלמצוא לך עזרה, זה חשוב גם לעכשיו וגם לאחר כך.
תזכרי שאת מבססת עכשיו את הקשר עם התינוקת החדשה, הנקה היא חלק מזה, אבל גם אם תפסיקי להניק (לי זה נראה חבל ), עדיין תצטרכי לשאת אותה הרבה ובכלל להיות איתה ולהכיר אותה. מתן בקבוק לא יחזיר את תשומת הלב שנגזלת עכשיו מהגדולה
לי מאד עזר משפט שאורנה שיפרון (שהתייעצתי איתה בליבו של הקושי עם ההתמודדות במעבר מאחד לשניים) אמרה לי-
שילד בן 3 (זה היה הגיל של הגדול שלי, ואני מבינה שגם של הגדולה שלך) יכול לשאת סמי-הזנחה של חודשיים שלושה. כמובן שלא מדובר על הזנחה מכוונת, ברור שתעשי הכל כדי להיות איתה, אבל באופן טבעי תינוק קטן גוזל הרבה זמן ואנרגיה. וילד בן 3 יש לו כוחות להתמודד עם החסך הזמני הזה.
ואח"כ דברים באמת משתנים, באמת. תוך חודשים ספורים הקטנה כבר תזחל ברחבי הבית ותעריץ את הגדולה
ואז תיזכרי שלא עשית לה כזה עוול

הי ענבל
אני לא כל-כך מנוסה בהנקה, מניקה בקושי שלושה חודשים, אבל הייתי במצב דומה לשלך לפני חודשיים וחצי- פטמות כואבות ופצועות, תינוק מתוק שמת לינוק אבל לא מצליח לתפוס את הפטמה, עייפות ויאוש, ובנוסף לזה תינוק עם צהבת שירד יותר מדי במשקל וקיבל הרבה בקבוקים בבית החולים... ונראה לי שלך אפילו יותר קשה כי יש לך גם עוד בת קטנה שדורשת תשומת לב ואהבה.

ממליצה מאוד מאוד כפי שקרוטונית הציעה לפנות כמה שיותר מהר ליועצת הנקה או למדריכת הנקה מעולה. לי זה הציל את ההנקה, היתה לי סדרת מפגשים עם מדריכות וכל פעם התקדמנו קצת- עוד תנוחה, עוד שיפור. תוכלי לקבל הדרכה לגבי הקלה על הכאב, איך לשאוב, איך לשמר את החלב אם את כבר נותנת בקבוק לעיתים, איך לעזור לתינוקת לתפוס את הפטמה. אני נעזרתי בפטמות סיליקון בהתחלה עד שהפטמות הבריאו, וזה גם הקל על התפיסה של התינוק. אין לי מילים להסביר כמה הדרכה מקצועית חשובה ועושה את ההבדל.

יש המון עזרה מקצועית שיכולה להיות נגישה לך, ובאמת שאחרי חודש או חודש וחצי זה כבר נראה אחרת לגמרי, ואת זה שמעתי מכל החברות שלי שמניקות. גם אם ההתחלה קשה מאוד ולא זורמת- התינוקת גדלה, את לומדת, התינוקת לומדת, שתיכן לומדות לעבוד ביחד, הפטמות מסתגלות לתפקידן החדש, וזמני ההנקה מתקצרים בצורה בלתי נתפסת (אצלי התקצר ל-20 דקות אחרי חודש, ולחמש עד עשר דקות אחרי חודשיים וגם אצלי הוא לא הפסיק לינוק בהתחלה).

עזרה ותמיכה דרך האינטרנט זה פשוט לא מספיק במקרים האלה. את צריכה מישהי שתהיה איתך בבית, שתראה אותך, שתיתן לך הדרכה ספציפית.
האם יש לך תמיכה מחברות? מבן הזוג? מהמשפחה? תבקשי שיעזרו לך עם בתך הבכורה, שיאכילו אותך, שידאגו לך.
ודבר אחרון- אם את פצועה בפטמות תטפלי בהן כמה שיותר מהר. תמרחי את החלב שלך על הפצעים כדי שיחלימו. לי גם מאוד מאוד עזרה משחת לנולין טהור שאפשר להשיג בפארמים ולא צריך להוריד לפני שמניקים. אם את באיזור חיפה עוד נשארה לי משחה שאני יכולה לתת לך בשמחה.

אם תגידי מאיזה איזור את בארץ תוכלי לקבל כאן המלצות על יועצות ומדריכות הנקה, ואני בטוחה שתצליחי למצוא מישהי שתוכל לפגוש אותך כבר מחר.

שוב: האם בדקת שהכל בסדר בהנקה?
האם את ישנה ליד התינוקת? מיניקה בשכיבה? זה עושה את ההבדל בין לילות שהם גיהנום לבין לילות נסבלים בהחלט.
לפעמים גיל שבוע צעיר מדי כדי להיניק בשכיבה, אז צריך לשבת בכל מקרה, אבל גם אז אין הצדקה לכאבים כמו שאת מתארת - אולי כדאי לבדוק את התפיסה אצל יועצת הנקה?

חשבתי לתת לה בינתיים בקבוק עד שהפיטמות קצת יתאוששו ואני מפחדת שזה יהרוס הכל למרות שמצד שני אני כבר די מיואשת ושוקלת מתן בקבוקים וזהו. אני מתוסכלת ומרגישה שנכשלתי ושבגללי היא סובלת
ממש ממליצה לך ליצור קשר עם מישהי מנוסה - דולה פוסט פארטום או יועצות הנקה ולקבל את העידוד הזה שאת עושה דברים נכון.
מזכירה לך שהתינוקת רק בת שבוע, ואת רק שבוע אחרי לידה... תקופת הסתגלות הכי אינטנסיבית. את עושה מעל ומעבר! תני לימים האלה לחלוף, בפרספקטיבה של ההורות הם פסיק.

רק שיבחתי אותה שהיא מחזיקה היטב וכל הלילה היא הייתה ערה לא ישנה בכתה בלי הפסקה כל פעם שנרדמה וניסיתי להניח אותה ישר התעוררה בבכי ורצתה לינוק ולינוק ולינוק ולא הצליחה לתפוס בשני הצדדים ובכתה בלי הפסקה ואני יחד איתה וכך כל הלילה... ואחרי לילה שכזה הפיטמות כואבות לי בטירוף, אני לא מסוגלת להניק אותה, ואין מה לדבר על לשאוב בגלל הכאב, היא ממשעשתה לי חור באחת הפיטמות ומרב ייאוש נתתי לה היום בקבוק תוך כדי בכי בלתי נשלט שלי... ואני כבר לא יודעת מה לעשות, חשבתי לתת לה בינתיים בקבוק עד שהפיטמות קצת יתאוששו ואני מפחדת שזה יהרוס הכל למרות שמצד שני אני כבר די מיואשת ושוקלת מתן בקבוקים וזהו. אני מתוסכלת ומרגישה שנכשלתי ושבגללי היא סובלת.

קודם כל
נשמע באמת מאוד קשה.

שנית, ההנקה שלכן רק מתבססת. אם את בטוחה שהיא תופסת טוב, מכאן זה רק הולך ומשתפר - בעוד 4-5 שבועות היא כבר תינק אחרת לגמרי והרבה יותר קצר, ובעוד 7 שבועות הנקה יכולה להיות 5 דקות בלבד וכן הלאה.

שלישית, האם ניסית להניק במנשא ערסול? זה מפנה מאוד מאוד את הידיים.

ורביעית, הקושי של בתך הבכורה לא קשור רק להנקה. אולי יעזור לך לקרוא בדפים כמו להסתדר עם שני ילדים
קשה לי בבית עם הילדים
וגם אח חדש

אני מתוסכלת, מוצפת בריגשי אשמה ומה לא וחייבת סדר בראש - מישהו?
ילדתי לפני שבוע בת שניה ומקסימה והיה לי ברור שהפעם אני מניקה ולא משנה כמה קשה יהיה (עם הגדולה ההנקה נקטעה ממש מוקדם בגלל עצות מפגרות שקיבלתי מרופאת הילדים שלה), הבעיה היא שמרגע שהקטנה נולדה גיליתי שהמציאות קצת שונה מאיך שתיארתי אותה: היא יושבת לי על הציצי שעות, לפעמים היא יכולה לינוק המון זמן ואחרי 5 דקות לדרוש שוב ושוב ושוב, היא תופסת היטב למרות שבהתחלה היו קשיים ויש לי כמויות גדולות של חלב ככה שפה לא הבעיה. הבעיה היא שמכוון שהיא דורשת כ"כ הרבה זמן על הציצי נוצר מצב שבו הגדולה שלי "ננטשת", היא צריכה להעסיק את עצמה כל הזמן ולהיות עם עצמה לבד עד שבשלב מסויים היא פשוט מתיישבת בחוסר מעש על הריצפה עם מבט מזוגג בעיניים ולא עושה דבר, אני מנסה כמה שיותר להפעיל אותה ולדבר איתה ולשחק איתה אבל עדיין רב הזמן זה המצב. זה מאד קשה לי לראות אותה ככה מכוון שרק לפני חודשיים עברנו למקום חדש אנחנו עדיין לא מכירים פה אף אחד אין לנו כאן חברים עם ילדים ולמעשה רב השבוע היא לבד. אני מרגישה את התיסכול שלה ואת העצב שלה והכעס וכל שאר הרגשות שמתלוים למצב החדש שאיתו היא מתמודדת כעת ואני מלאת ריגשות אשם, בוכה בלי הפסקה (הורמונים, ההורמונים...) ואני כל היום רבה עם עצמי האם זה שווה את זה? אני מרגישה שאני צריכה לבחור בין הבריאות ומה שהכי נכון לקטנה לבין ההזנחה של הגדולה (רק בת 3),אני קוראת פה המון את כל מה שכותבים ועוברת בין הדפים השונים ולא מצליחה להתחבר לתחושות הנהדרות שכולן מספרות עליהן,אני תוהה איך אתן התמודדתן עם תינוק חדש + הנקה כ"כ אינטנסיבית בזמן שיש בבית עוד פיצפון שצריך באותה מידה יחס. אין לי עזרה , בעלי עובד שעות ארוכות וחוזר מאוחר כל יום, אני חושבת על הדברים הכי בסיסים כמו להכין בבוקר את הגדולה לגן בזמן שהקטנה יושבת לי כבר שעה על הציצי ויונקת ולא מצליחה להבין איך עושים את זה, אני מתוסכלת נורא וכל היום רבה עם עצמי לגבי הסידרי עדיפויות שלי מכוון שכרגע אני לא רואה איך אני מצליחה לשלב בין השניים, ובעקבות כל זאת אני שוקלת להפסיק את ההנקה ולעבור לבקבוקים ואני שונאת את עצמי על זה.

סתם תהייה:
קרה לכן פעם שהייתן עסוקות במשהו (אצלי זה לרוב מחשב) ופתאום הסתכלתן למטה וגיליתן שמחובר לכן ילדון לציצי?...
זה מדהים אותי כל פעם מחדש! אין לי מושג איך הוא הגיע לשם, ועוד בתנוחת ערסול!

אני הנקתי בתנוחת ערסול גם במנשא בד ארוך וגם בOVER THE SHOULDER

ודרך אגב- אני לא לחוצה על סידור הסלון דווקא,
אלא סתם משתוקקת לגוון לי את החיים בבית עם התינוק.

כנראה שהתברכתי בתינוק רגוע יחסית, או שהוא קטן מדי בכדי למחות, אבל ניסיתי לתפוס אותו ביד אחת ולהניק וזה לא נוח.
בגלל זה חשבתי על מנשא מתאים.
עם איזה מנשא נוח להניק?

ינשופית, אני מניקה עכשיו ילד שני בנוסף לאחותו הגדולה, איתה יכולתי לעשות מעט דברים, מעולם לא התאים לה שאני אקרא למשל בזמן הנקה (חוטפת בועטת) והוא אפילו עוד יותר גרוע ממנה, העולל בן השבעה וחצי חודשים מעדיף לינוק בשכיבה או במים (סוג של סטיה, מה שמוסיף לרשימת ההנקה שלי גם הנקה בבריכה). למה? כי זה מפריע לו להתרכז. אם יש עניין סביבו לשניה הוא מאבד ריכוז בהנקה והולך לשחק אז יוצא שהוא יונק רק בזמן ההשכבה או כשהוא כבר ממש אבל ממש רעב (רק היום זה מתחיל להתאפשר קצת גם לא בשכיבה וכו' ושוב רק כשהוא ממש מורעב כבר.
אל תהיא קשה עם עצמך. אם תצליחי אז תצליחי אם לא, יש דברים חשובים יותר בעולם מאשר סלון מסודר והנקה היא אחד מהם.

ידעתי שאמצא פה איפשהו דף הקרוב לליבי...מקבלת מכם השראה.... תודה!
אני די חדשה בענייני הנקה, הפיצפוני בן 3 חודשים,
ומאוד הייתי רוצה טכניקות ועידוד איך להיות יותר פעילה בזמן ההנקה.
אתם יודעים, להיות ציצי מהלך, ולא רק יושב..
אין ספור רגעים זכורים לי, של ישיבה על הספה ומבט על הסלון המבולגן, כשהתכנונים פשוט תלויים להם שם, מחכים שאסיים להניק.
כך יכולות לעבור שעות, ויום שלם, וחודש יולי...

אני חושבת שאני באמת מבינה אותך לגבי הרצון להסתיר.

המרגיעון שלי: אין אדם שיכול להכיל את כל זה, וכל אדם הוא גם חלק מכל זה... בענין הזה רציתי לשתף בכמה רעיונות שלמדתי, חלקם דווקא מנשים דתיות:

זה שאני בוחרת להניק כחלק משאיפתי לגדל את בנותי בצורה הטובה ביותר שאני מבינה - לא אומר שאני או הן צריכות להיות בעונש (זה לגבי מעבר לחדר אחר לדוגמא).

בעניין הכיסויים - לי זה לא נוח, גורם לכיווץ ופוגע בתנוחה ובהנקה. ליונקות זה גם לא נוח והן מעיפות את זה. אני חושבת שגם אני לא הייתי שמחה לאכול עם כיסוי על פני.

עוד דבר שמעודד אותי כשקשה לי להחשף, הוא הרעיון שככל שיותר אנשים ייחשפו לעניין, וככל שאתייחס לכך כדבר הטבעי, הברור והנורמלי - אני "אשווק" יותר טוב את נושא ההנקה, שהנו חשוב מאוד לדעתי. בהקשר הזה - אני מאלו שמרגישות לא בנוח כשהבנות רוצות בקבוק (למשל כשאני במחזור הן מעדיפות לפעמים בקבוק על הנקה). אז אני מזכירה לעצמי לא להיות שיפוטית... בשאר הזמן אני חוטאת לפעמים במחשבה שאלו שלא מניקות הן שצריכות להרגיש לא בנוח...

והמחשבה שהכי עוזרת לי היא טובת בנותיי ושמה שחשוב לי לא פחות חשוב מהתחושות של האחרים.

מקווה שלא פגעתי למרות שלא עזרתי בכיוון ששאלת
בהצלחה

יש לכן עצות על להניק בפומבי בצניעות.
חולצות הנקה.
ביאמו מאד נוח להניק גם בהליכה.

ועוד שאלה איזה מנשאים טובים להנקה, יש לי משהו דומה לתינוכיס והיא כבר גדולה בשבילו, היא בת 3 חודשים

יש לכן עצות על להניק בפומבי בצניעות, כל פעם שאני צריכה להניק מחוץ לבית אני נלחצת... איפה להניק ואיל להסתיר...

אה, אבל כולנו מותשות...
לא כתבת בן כמה התינוק, ובאילו תנוחות את מיניקה.
כי אני, למשל, ברגע שקיבלתי את הכלי של הנקה בשכיבה (למזלי זה היה תוך 24 שעות מהלידה) -- ההנקה הפכה להיות התרפיה, המנוחה וההתרגעות שלי. אפשר היה לקחת ספר ולנמנם (כן, בעיקר כשהוא גר על הציצי!). היום הוא בן שנתיים וחצי ואני הרבה פחות מיניקה, כמובן, אבל עדיין זוכרת שחשבתי לעצמי שהנקה היא ההצלה האולטימטיבית של אם טרייה. כלומר, כשהיא נעשית כמו שצריך. וב"כמו שצריך" הכוונה היא שמישהו דואג שיהיו לידך הרבה מים ואוכל בריא, ואפילו מאכיל ומשקה אותך כשאת עדיין לא מיומנת דייך לעשות זאת לבד, ושאת והתינוק מורגלים במגוון תנוחות (אפילו בשביל זה כדאי להזמין יועצת הנקה הביתה). עוד משהו שצריך לזכור -- ההנקות הארוכות האלה ייגמרו בתוך זמן קצר. ייתכן שאפילו תתגעגעי אליהן...
וחוץ מזה, כל הכבוד על המאמץ. אל תישברי.

אני מעריצה אותכם על הסבלנות ועל היכולת לעשות דברים תוך כדי אני חדשה ומותשת.

מה זה לגיטימי? (-:
עושה חלק מהדברים הנ"ל. כמו לגלוש באינטרנט ,לקלח ולהלביש את הגדולה , אבל עם רגשות אשם.הרי צריכה להיות איתה לא?

• אכילת מרק עוף ביד שמאל (תו"כ פירוקו, כן?)
• האכלת הגדולה ביד שמאל
• החלפת חולצה תו"כ הנקה בשכיבה (פתאום הי לי מה זה חם! )
• לשים כביסה במכונה, להפעיל...
• הלבשה

>ורד מאד גאה בהישגיה החדשים. אין גבול ליכולת האם המניקה <

שתילת פקעות של נוריות יחד עם בת ה-6, ופליית כינים מהראש של הנ'ל...

באופן אישי לא ניסיתי להניק במנשא, אבל יש אתר עם הסברים ממש טובים של כל מיני סוגי נשיאה בכל מיני מנשאים, וביניהם גם הנקה במנשא. http://wearyourbaby.com/

זה נקרא הנקת צמד
>גם ורד מתכננת בקרוב....<

ברכות על כוחות הנפש, (לאביב חדש)אמנם את הבכור הנקתי שנה ותשע ועם ה 2 אני עמוק בהנקה (היא בת שנה וארבע) אבל במקביל?! רגע רגע יש לך תאומים?

מכיוון שזה דף ישן, נזכרתי שתוך כדי הנקה, אני מיניקה את הילד השני...

אנטוניה, מזל טוב. אני לא הצלחתי להיניק עם התינוכיס, אבל הצלחתי עם מנשא שדומה ללופי (מבד לא נמתח) ועם מנשא דמוי Over The Shoulder (טבעות).
משהו בתינוכיס מסורבל ולא נוח לסדר איתו את הילד להנקה.
כדי להיניק במנשא הייתי משכיבה (בעצם גם היום כשהפעוט בן שנה ורבע) את התינוק עם הראש מול הציץ ומיניקה.

אני מניקה מתחילה (הלביבה בת שבועיים) ובינתיים מתמחה בפעולות נייחות- לקרוא, לגלוש , לאכול, לדבר בטלפון, לשיר . אשמח לדעת איך אתן מניקות במנשא? באיזה מנשא? ירשנו מחברים ומאחותי שלל מנשאים ואשמח לנסות...יש לנו תינוכיס, סנגלי, לופי, ומנשא שנתלה על הכתף עם טבעת פלסטיק באמצעו ואני לא יודעת מה שמו הרשמי

עוד משהו תוך כדי: לטייל בחוץ, לעשות קניות, לנסוע בטרקטורון, להחיות את הדף של תוך כדי הנקה (-:

הנקה מצוינת לאינטיליגינציה, אבל חוששתני שיש חוק שימור האינטיליגנציה. זו של האם עוברת ליונק.......

עוד משהו תוך כדי הנקה: להצחיק את היונק . אני עושה קולוות מצחיקים ואם הוא לא באמת להוט הוא מפסיק, עושה גם קולות ואז ממשיך.........

(על ה-בלי הנקה. ראית כמה ההנקה טובה לאינטיליגנציה? (-; )

שכחתי לציין שיש הרבה אנשים שגם בלי הנקה לא מצליחים לפתור בלוגיקה.........

שכחת לומר גילה שאפשר לפתור תרגילים במתמטיקה(לוגיקה מתמטית..) וללמד תוך כדי הנקה .....

מה היה לפני שהמציאו את האינטרנט?
לא עשו כלום תוך כדי הנקה (-;

מה היה לפני שהמציאו את האינטרנט?:-O

איך הזכרתן לי שהבת שלי כשהיתה בת 3 סיגלה לעצמה הרגל למשוך לי את האף בזמן ההנקה, כמעט עד גיל 4. זה שיגע אותי!!! ואי-אפשר היה להוריד אותה מזה. אז פשוט סבלתי וזהו. אולי אם הייתי מבינה שזה עלול להשתרש לכ"כ הרבה זמן אז מהתחלה הייתי מעבירה לה את היד למקום אחר, נסבל יותר.

אני שרה לו בזמן שהוא יונק, מספרת לו מה הוא אוכל (קוסקוס של סימה, קציצות של סבתא, מרק משבת) ומקסימום מקשיבים יחד לרדיו או מוסיקה.
אולי משום שהוא רק בן חודש וחצי אני לא מסוגלת לדמיין שאפשר אחרת, כי אני לא מיומנת עדיין? כי הוא קטן מידי? הידיים שלי כל הזמן עסוקות בהנקה, בתנוחה. אולי משום שזה נעים גם לחי, הקרוב-קרוב הזה?

דרך אגב, למי שלא מניקה (אם היא בכל זאת קוראת כאן) - אמא שלי לא יכלה להניק ומאד הצטערה על זה, אז היא החזיקה אותנו בשעת ההאכלה כמו בתנוחת העריסה של ההנקה, ממש צמוד, ולפעמים גם בלי חולצה. זה כל כך נראה כמו הנקה, שבזיכרון שלי נראה לי שהיא הניקה את אחי, אפילו שאני יודעת שלא.

כשמעין מדברת תוך כדי הנקה או כשיש גרויים בולטים אחרים אז אור בד"כ לא ממש מתרכז בהנקה. הוא מסיט את הראש, מסתכל על מעיין, ואחרי שהיא מסתכלת אליו בחזרה ומחייכת אליו הוא מחייך חיוך של "רק רציתי לבדוק שאת פה" וחוזר לינוק. זה די נחמד לראות את זה, אבל אם הגרויים נמשכים יותר מדי הוא מתחיל להתעצבן. בתוך מנשא הוא יונק-ישן גם אם יש גרויים רבים מסביבו.

יש תינוקות שפשוט יונקים יעיל. אם הוא גדל יפה, מתנהג יפה, ויש לו יציאות יפות, אז את יכולה להיות שקטה.

אגב, נדמה לי שאף אחת עוד לא הציעה לעשות תרגילי קגל תוך כדי הנקה. אז תרשמו לפניכם.

למה לעשות עוד דברים תוך כדי הנקה?
חוץ מקריאה / דיבור בטלפון אני לא עושה כלום.
הסיבה שזה לא לחוץ לי היא משך ההנקה: טוהר יונק כל פעם בין 5 ל 10 דקות לכל היותר.
(פרט לפעמים שהוא נכנס למה שאני קוראת "יניקת שינה" : צמוד לפיטמה תוך כדי שינה ונותן כמה שלוקים כל חצי דקה, דקה למשך כחצי שעה).
נראה לכן נורמלי יניקות כל כך קצרות?
(הוא עולה במשקל והכל בסדר איתו).

אמא של רועי, היינו שם.
גזרנו ציפורניים כל יומיים.
וחוץ מזה, אימצתי בגדים שמקשים על ההגעה ליעד, כמו חולצות הנקה שנלבשו לתוך המכנסיים, מכנסיים צמודים יותר, ועוד.
בסוף זה נפסק מעצמו.
עכשיו, כמו הילדים של גילה, הוא מנסה את נקודת החן בגב.
הנקה אמורה לגרום הנאה לשני הצדדים, לא סבל. אם זה לא מתאים לך - תתעקשי! מה הכי גרוע, הוא יבכה? על ההנקה הוא לא יוותר כ"כ מהר.

אתמול היה לנו משחק נחמד (זה עובד רק על אחד מהילדים שלי, אז אולי זה יעבודגם אצלכם): דולב מקרב את היד לנקודה, אי מרחיקה. אחרי כמה פעמים שאנחנו לומדים את הקצב, אני לוקחת את היוזמה לידיים (ז"א ליד) שלי, ומתחילה לקרב-להרחיק בעצמי. הוא לא מספיק לגעת בנקודת החן, ומאוד צוחק. (לפעמים משחקים דומים מסיימים את ההנקה).

הי גילה, אני מקפידה לקצוץ לרועי את הציפורניים אבל ברגע שהן צומחות טיפה (אפילו אחרי יומיים) זה כבר כואב מאוד...
אני לא מכירה תנוחות הנקה שאין בהן גישה לפופיק (???יש דבר כזה???)
ברגעי משבר אני נשבעת שאפסיק להניק, אבל ההנקה מאוד חשובה לנו ולכן אני (בנתיים) סובלת בשקט (ולפעמים גם בקול).

לא יודעת )-: לי מנסים להוריד נקודת חן מהבטן. לפעמים זה מין משחק עדין עם האצבע, ולפעמים - עם הציפורן. אולי יעזור לך, עכשיו שאני חושבת, לדאוג לציפורניים קצוצות היטב. לפחות שיכאב פחות. ניסית תנוחות הנקה בהן היד ללא גישה לפופיק?

לאחרונה רועי אימץ מנהג מוזר של חיטוט בפופיק שלי תוך כדי הנקה. זה כואב, פוצע, והוא לא מוכן בלי לחפור לי בפופיק...ניסיתי פלסטרים, והוא תולש אותם, ניסיתי לשים אצבע שלי בתוך הפופיק (בתור מחסום) והוא מזיז לי את היד ממש בכח (ויש לו כח!!), ניסיתי להסביר לו שזה כואב לי מאוד ויש לי פצע (וגם הראתי לו). עושה רושם שהוא מאוד אמפטי לכאב, אבל כשהוא יונק, הוא שוכח מהכל ופשוט עסוק ב"חפירה". מה לעשות?

פירוט של - איך מקלידים בשתי ידיים :
אני יושבת בישיבה מזרחית, הישבן לשל היונק נמצא ב"בור" שנוצר, וכך הוא לא נופל. אם צריך - אפשר להוסיף מגבת מקופלת בין הירך לראשו של היונק, כדי לקרבו לשד (למניעת החלקה/נזילה שתגרום לפציעת הפטמות).
זהו - והידיים פנויות, שתיהן.

אני מוצאת שזה הזמן הטוב ביותר שלי למנוחות במהלך היום (שלא נדבר על הלילה). אני מניקה גם תו"כ דברים אחרים (הליכה, בישול, השקייה, מתן אוכל לכלבים, חתולים וכו', עבודה מול המחשב, קריאה, טלפון וכו'). אני גם שמה לב שהיניקה של אומני יותר רגועה ואיכותית כשאני פחות פעילה, אבל יש פעמים שחייבים...

יש כמה דברים שאני לא עושה:
לא מבשלת- נראה לי מסוכן
לא סורגת- מאותה סיבה
לא מדברת בסלולרי- ממש אסור!
לא פותחת דיונים טעונים עם בעלי- זה מעצבן את היונק.
כל היתר, למה לא?
אבל האמת? הכי אני אוהבת לא לעשות כלום, זה תירוץ כזה טוב! כמה הזדמנויות כבר יש לי לא לעשות כלום?
"איפה את?!!!למה הילדים עדיין לא במיטות?"
"מצטערת אני מניקה!" אחחחחחח...

וודאי שאפשרי.
אבל כשצריך תרוץ, אז למה לא?

אני מרגישה ממש "עצלה", אתן אלופות ומעוררות קינאה.
יש לי רק להוסיף: לטגן חביתה/מלווח.
בקשר לאם החרדית- אני מניקה גם בבית כנסת ובשולחן שבת בנוכחות חמי הרב. אפשרי.

מלב"ת נדמה לי שככה קוראים להם, בתל השומר, מתמחים בעזרים לנכים. הם בטח יכירו גם מקלדות לבעלי יד פנויה אחת.

אין לי יותר פרטים. גיסתי עבדה פעם בחברה שהוציאה כזו מקלדת והיא עד היום עובדת איתה, אבל לא נראה לי שהם הגיעו לייצור המוני. אבל יש מוצרים מתחרים - בשביל מה אנחנו באינטרנט?

היום עישבתי (בישיבה, בגלל הגב המקולקל מעט).
ודולב ניגש, ביקש, הרמתי, וינק.

באמת?
יצרו משהו בשבילנו?
היכן?
מי?
כמה?

עין הסערה - יש מקלדות יד אחת. אמנם דורש תרגול, אבל אפשר להגיע לתוצאות מרשימות.

אופציה יקרה אבל נוחה מאוד: מחשב נייד. אם למישהו יש בבית אז זה הזמן לעבור לעבוד עם כזה. אפשר בכל מקום, ואפילו בחוץ כשהתינוק מקבל אמבטית שמש.

• מנשא שכל מטרתו היא תמיכה נוספת לילד שמונח על ברכייך.
• אני יושבת ישיבה מזרחית, כך נוצר "שקע" לתינוק.
• כרית (או שמיכה/מגבת מקופלת/מגולגלת) על הברך, כך שהילד מונח על הכרית, ואת רק תומכת שלא יפול עם המרפק.
• להעביר את המחשב לרצפה (המקלדת על מגש-שולחן כזה של "ארוחה למיטה"), הכל על מזרון, ואז את פחות חוששת מנפילות (לדעתי זה יופי של פתרון להמשך, לזוחלים שרוצים להיות לידך).

יש תוכנות שלומדות מלים שאת משתמשת בהם תדיר, ומשלימות אותן אחרי הקלדת האותיות הראשונות. נוח ביותר.

הי לכל המיניקות הותיקות!
אני צריכה טיפים לעבודה מול המחשב תוך כדי הנקה של תינוקי בן שבוע. אני מצליחה לעבוד עם יד אחת, אבל אני משתגעת מן האיטיות.
מישהי מכירה דרך להשאיר את שתי הידיים פנויות?

לוליאנה, קודם כל היא סיפרה לי את זה כי היא כן הניקה בבי"ח , אבל אמרה שאולי הפעם היא תצליח להניק גם בבית. נראה לי שהיא הניקה את כולם בבי"ח ואיפשהו זה הפסיק בבית.
לגבי רבנים, דת והנקה: יש פער בין מה שהם חושבים לרצוי אידיאלית, לבין איך שהם רואים את המציאות. אם אשה צריכה לשאול רב על כל מיני דברים שהוא יגיד לה שמותר כשהיא רוצה להניק (לשאוב בשבת לפג, במשאב חשמלית- או לשתות ביום כיפור וכו') יש פתיחות עצומה בדרך כלל ונאורות רבה. אבל כנראה שכשזה נוגע לנושא הטכני של השימוש בשדיים זה מלחיץ אותם. מה גם שיש גדרות צניעות שנשים לוקחות על עצמן מדורי דורות ואז בכלל קשה לשנות.
לגבי אורך זמן ההנקה- שנה שנתיים וכו'. כבר מרבנים "עתיקים" מאד ומהמשנה אנחנו יודעים כי ראוי להניק תינוק כ"ד חודש (שנתיים), אולם בעולם החרדי בו כוחה של אשה ימדד במס' ילדיה ולאו דווקא במס' חודשי הנקתם- האשה החרדית הטיפוסית , תכנס להריון בהנקה ותלד כך בממוצע- 5-6 ילדים ותרגיש מצוין עם עצמה הרבה יותר מאשר אם תניק הרבה זמן ויהיו לה "רק" 4 ילדים....
זו הכללה גסה כמובן- אבל מכיוון שההכללה אומרת שהן גם לא גולשות ברשת , סביר שלא יתנגדו לה ואפשאר לנצל את זה...סתם....
רב, צעיר , וציוני, והוא פסק לי פעמים רבות מאד הקלות להנקה ונראה כתומך מאד- אשתו לא הניקה אף אחד מ-6 ילדיהם. כלומר- האידיאל הוא הנקה, המציאות תופחת.

אגב . שאלת תם. למה היא סיפרה לך את זה? האם כבר בבית היולדות היא לא הניקה?

הנה עוד תירוץ. למה היא לא מספרת שהוא כל היום יושב בבית ובעצם הם שברו את כל הקירות בבית חוץ משל האמבטיה כך שאין לה אפשרות לשבת בחדר אחר ולהניק. והאמבטיה כמובן לא באה בחשבון. וחוץ מזה כאמור, יש לה עוד מה לעשות חוץ מלהניק כל היום...
יאללה, בואו נפתח דף סיבות לאי הנקה

בניגוד גמור, גילה, הרבי מליובאויטש אמר ש: "טוב ורצוי להניק לפחות עד גיל שנה".

עצוב, כי הייתי רוצה שרב יתן דוגמה אישית מעודדת הנקה.

אני אלופה בחפיפת ראשים (לאחים האחרים) תוך כדי הנקה, וגם אני יכולה לדבר עם תלמידות שלי בתיכון- בתוך בי"ס תוך כדי, לאכול במסעדה, אבל הכי הכי מרגש היה לפלות כינים (!) תוך כדי, ולא לתינוק היונק...(זה קרה פעם אחת למזלנו).
כמובן שלבשל אין ברירה ולענות לטלפון. היום כשהוא גדול אני פשוט מניקה בשכיבה ומנמנמת לשתי דקות עד ה"סיימתי".
מי שיודעת לעשות עוד דברים עם ההנקה הופכת אותה לחלק מהדינמיקה של החיים ולא שמה אותה בויטרינה (אטומה -שלא יראו...), יכולה להתמיד.
פעם פגשתי בבי"ח באח הלידות חרדית שילדה את מס' 4 שלה (אני הייתי רק עם ה-2)ואמרה שהיא לא יכולה להניק כי בעלה רב וכל הזמן נכנסים אנשים והיא לא יכולה כל היום להיות סגורה בחדר -יש לה עוד מה לעשות. טוב , אצל החרדיות זה לא פשוט כי גם אם את מניקה מכוסה- זה לא צנוע,אז זו בעיה לא פשוטה.

אני לא מסוגל לעשות דבר חוץ מאשר להניק.....
וזה במהלך החודש חודשיים ראשונים עד אשר ההנקה מתבססת. אחרת הם מתחילים להחנק תוך כדי הנקה.
לפעמים זה הגיע למצב אבסורדי ( עם הגדול) שאפילו לא יכולתי לחשוב(!) על משהו אחר פרט להתרכזות מוחלטת בעולל...

קופצת בטרמפולינה?!!!
וואו נהר! (-:

כשאני מניקה אני:קוראת כמובן, מקריאה סיפור לילדות, עומדת בתור, מורחת פיתה עם חומוס, מנגבת חומוס, להבדיל מנגבת את התוסיק של בכורתי, מטיילת, קופצת בטרמפולינה, רוקדת בחתונה, מסדרת מדיח, מצחצחת שיניים, קוטפת תפוז ופעם אחת גם דילגתי בשלג.
איזה כיף!
אני זוכרת את הפעם הראשונה שהינקתי בהליכה, בתוך מנשא, שתי ידי חפשיות, מחפשות משימה חדשה. הרגשתי שזו המשמעות של "שחרור האשה".

למיטב ידיעתי עיקר הקרינה יוצאת מאחורי המסך (אצלנו סופג אותה הקיר המסכן). בכל מקרה במסכים חדשים כמות הקרינה אמורה להיות קטנה.

בשמת את צודקת. זה באמת ממלא בהשראה וביצירתיות. אני מניקה הפעם ממש בזכות כל מה שראיתי ושמעתי מהמניקות היקרות שאני מכירה, גם כאן באתר וגם בחיים שמחוץ לו...(-:
ודרך אגב - מה בענין הקרינה מול המחשב?

הכי חשוב - לגלוש באינטרנט!!!!!!!!!!
נכון שאנשים שאלו אותי במסנג'ר כל הזמן מה קורה ולמה אני מקלידה לאט.. אבל איזה שיחות נפש מדהימות ניהלתי תוך כדי הנקה...

אילנה, בטח לא לציונים. את זוכרת שהיה גיליון של New Beginninga של לה לצ'ה שהוקדש לכל המקומות שבהם הנקנו? אז זו היתה ההשראה שלי.

האמת שההקשר שלי (שדווקא לא הרחבתי בו) היה:
איך כשהייתי אמא ירוקה לא הייתי מסוגלת לעשות כמעט כלום, פשוט מפני שלא חשבתי שאפשר - אפילו הייתי מוכרחה להישאר חשופה כי לא הסתדרתי להיניק עם חולצה (!), ובטח שלא יכולתי לעשות שום דבר תוך כדי הנקה.

לאט לאט למדתי לעשות דברים תוך כדי הנקה, גם מחוסר ברירה, וגם מפני שכל מיני דברים שחברות אמרו פתחו לי בראש עוד אפשרויות: חברה אחת סיפרה שהיא קוראת בהנקה. רעיון! חברה שנייה סיפרה שהיא קמה לענות לטלפון בלי בעיה, והתינוק פשוט ממשיך לינוק בזרועותיה. אה, זה אפשרי? אז גם אני. וכך הלאה. בוודאי שלגזור לה ציפורניים תוך כדי הנקה עשיתי כשהיתה אולי בת שלוש וחצי. חלק מהדברים שיעשעו אותי, שהנה אני עושה אותם עם ילדה גדולה, בזמן שכשהיא היתה בגודל של בובה וקלה הרבה יותר לשינוע אני הייתי כל כך חסרת נסיון בהחזקת תינוקות (גם בלי קשר להנקה) שהכל נראה לי ממש מסובך ובלתי אפשרי.

אני אוהבת מאוד לקרוא דברים שאחרים עושים, פרטים ממשיים מהחיים האמיתיים.
זה נותן לי השראה ורעיונות, וזה גם כיף (אני נורא אוהבת סיפורים). אז בגלל שאני אוהבת את זה אז גם אני תורמת. אולי נתתי רעיון למישהי. כשהיא תמצא את עצמה במצב דומה היא תגיד (כמוני): אה, מישהי עשתה את זה? זה אפשרי? אז גם אני יכולה לנסות.

בהתחלה, הייתי כל היום במקום אחד, שני יונקים (/ישנים) בשני צידי (פוטבול), על כריתי+שמיכות/מגבות. שתי ידי היו פנויות לעשות הכל, בתנאי שחמרי הגלם היו בטווח הושטת יד (ללא מתיחה של הגוף). כך אכלתי - מהמגש שערן השאיר לפני צאתו לעבודה, קראתי, דיברתי בטלפון.... כל מה שמצריך שתי ידיים, ולא דורש משטח עבודה גדול מדי.

ד"א - אילי - זו הסיבה לצורךבציפית נוספת לכרית הנקה - כמו שמחליפים חולצות, כך הייתי צריכה להחליף ציפיות. והצלחתי (תוך כדי הנקה) לשכנע את ספק כריות ההנקה של שילב שהוא מוכן למכור לי ציפית ללא כרית.

בשמת - אכן מרשימה, הרשימה הזו שלך.
לגבי אכילה עם יונקים (והתאונות שלך) - מישהי בפורום הנקה של וואלה! שאלה:

• איך מזהים תינוק יונק?
• יש לו פירורים על הראש.

בשמת, את מחכה לציונים?
הותרת אותי פעורת פה מול כל הישגייך.
באמת, איך היית מסתדרת בלי הנקה? (-:

אני ישבתי במושב האחורי, בחלק האמצעי עם חגורת האמצע בלבד (לא אפשרי כיום במכוניות עם 3 חגורות מלאות), והיא היתה באחד הצדדים בסל קל (אי אפשר בכסא בטיחות גבוה מדי או שהתינוק מסתכל קדימה), עם הגב לכיוון הנסיעה. הייתי מתכופפת על העוקם כשהשד תלוי מעל הפה שלה, ממש נשענת על הכסא שלפני הסל קל, והיא היתה יונקת כל הדרך, קשורה ושוכבת בסל קל שלה.

בשמת - להניק תוך כדי נסיעה בטיחותית? איך את עושה את זה???

אדיר, אדיר.

כשאני מיניקה אני:

• ישנה
• קוראת (כל הקריאה שלי כמעט היתה בהנקות, עכשיו שהיא בת 4 אני קוראת גם בלי הנקה)
• מדברת בטלפון
• עובדת במחשב (בבית, בעבודה, בבית הורי או חמי וחמותי עם המחשב הנישא, כך כתבתי את כל הדוקטוראט, הרצאות בכנסים, דואר אלקטרוני ועוד)
• בודקת עבודות של תלמידים
• משתתפת בישיבות עבודה באוניברסיטה וכו'
• יושבת בהרצאות, אקדמיות ואחרות
• מחברת בחינות, שאלות למטלות, נושאים לדון בהם בשיעורים שלי וכו'
• עושה חשבונות (קשה נורא, כי המוח מתערפל ברגע שהחלב יורד, וממש קשה לעשות פעולות חשבוניות)
• קמה כדי לפתוח דלת, לענות לטלפון, לקחת דברים, למזוג מים ביד השנייה (משהו שלמדתי אחרי שחברה מיניקה סיפרה לי שהיא קמה לענות לטלפון תוך כדי הנקה, כי הייתי אמא טרייה וחשבתי שאי אפשר)
• הולכת לשירותים (כן, לא עשיתי את זה עם תינוקת פיצפונת שנכנסה לי ביד אחת, אבל כן עשיתי את זה עם ילדה יונקת מעל 10 קילו שנשפכת מכל הכיוונים, ישנה ויונקת... זה רק מראה, שמה שקובע הוא הפרצפציה: התפיסה שזה אפשרי...)
• מלבישה, מפשיטה, גורבת גרביים, מנעילה נעליים ואפילו גוזרת ציפורניים של היונקת הקטנה...
• אוכלת ושותה (אפילו קניתי באיקאה במיוחד שולחנון על גלגלים שישמש אותי לאכילה כשאני יושבת על הספה ומיניקה. קודם היו המון "תאונות" בניסיונות להעביר אוכל מהשולחן שלפני מעל ליונקת לפה שלי).
• צופה בטלביזיה
• בביקור אצל משפחה/חברים/נוסעת באוטובוס/ברכבת/במטוס/באוטו כשאני רוכנת מעל הסל קל
• עושה מדיטציה עם קלטת של דמיון מודרך
• מסדרת תמונות באלבום, רושמת במחברת את מספריהן, תאריכיהן ותוכנן, וכדומה

ועוד ועוד ועוד

עשיתי הגהה שלמה של "הנקה פשוטה וטבעית" יחד עם עוד מישהי מלה לצ'ה (אדית בוקסמן, למי שמכירה) בזמן שטליה ינקה.

בקיצור, תודה לאל על ההנקה. מה הייתי עושה בלעדיה?