על ידי מ_י_כ_ל* » 30 מרץ 2004, 09:21
מאוד מעניין השיח שהתפתח כאן. ושוב, במחילה, אני מוצאת מידה של צדק ברבות מן הדעות שהוצגו.
כשהעלתי לעיל את שאלת בחירת המטפל, ונקבתי במילה שרלטן, עלי להודות שלא כיוונתי לשלל המשמעויות שהוצגו כאן (ושוב אני נזכרת מדוע היני מאוד סולדת מהגדרות...). אני, כיוונתי להגדרה מאוד צרה - עבורי שרלטן הוא מי שמציג מצג שווא, בין בקשר ליכולותיו/הכשרתו/התמחותו/סגולותיו ובין בקשר לאיבחון המטופל. למשל:
שרלטן, בעיני, הוא מי שמציג עצמו כרופא בעוד שאינו כזה, הוא מי שמציג עצמו ככירופרקט, אבל הדבר היחיד שהוא יודע לפרק זה את הכיס של מטופלו, הוא מי שמציג עצמו כמומחה לדיקור סיני, בעוד שנסיונו עם מחטים מסתכם בשיעור תפירה שהשתתף בו, הוא מי שטוען שהוא מתקשר עם המֵעבר בעוד שאינו עושה כן, הוא מי שטוען ליכולת קריאת מחשבות, אבל נטול יכולת זו.
כמו כן, שרלטן הוא רופא שיניים הטוען כי המטופל זקוק ל-4 טיפולי שורש, ביודעו כי די בסתימה, והוא כל מטפל אחר, הנותן ביודעין איבחון שגוי, כדי להחזיק את המטופל ואת כיסו רתומים אליו.
כעת, כשאני מביטה בדברי, יוצא ,אם כי קצת בבוטות, כי שרלטן עבורי הוא פשוט שקרן.
לפיכך, הכשרה במוסד לימודי או הבחנה הנשמעת למטופל כמופרכת, או אפילו הצלחת/אי-הצלחת טיפול, אינם קריטריון כשלעצם.
וכעת אם אני מביטה טוב יותר בהגדרתי (ולפן זה צפריר פקח את עיני), הרי שבהחלט גם מטופל יכול להיות שרלטן, במשמע של להציג מצג שוא לפיו הוא מעונין בהחלמתו שלו או כי הוא נכון לפעול על פי המלצות המטפל. אבל כאן, אני חושבת כי המטפל והמטופל נבדלים בשניים:
ראשית, מה לגבי מטופל המציג את מצג השוא (לפיו הוא מעונין בהחלמה) גם כלפי עצמו? כלומר, הוא אינו מודע לכך שהוא בעצם אינו מעוניין בהחלמה? כאן לא הייתי ממהרת להכתירו כשרלטן. כאן ה'שקר' הוא פשוט חלק מהבעיה הזקוקה לטיפול, הוא המחלה. אפילו הייתי מרחיקה לכת עד כדי לומר שזה תפקידו של המטפל לגלות ולחשוף את השקר הזה, גם בפני המטופל עצמו.
שנית, ואולי נובע מהראשון, ההבדל בין מטפל שרלטן לבין מטופל שרלטן הוא, שהאחרון פוגע בעיקר בעצמו.
עכשיו, מבחינתי עולה השאלה - האם מטפל שהוא שרלטן במובן שקרן, הוא מטפל שראוי לפנות לעזרתו. נטיית ליבי היא לומר שלא. האם נובע הדבר מהתנגדויות שלי? אולי.
מאוד מעניין השיח שהתפתח כאן. ושוב, במחילה, אני מוצאת מידה של צדק ברבות מן הדעות שהוצגו.
כשהעלתי לעיל את שאלת בחירת המטפל, ונקבתי במילה שרלטן, עלי להודות שלא כיוונתי לשלל המשמעויות שהוצגו כאן (ושוב אני נזכרת מדוע היני מאוד סולדת מהגדרות...). אני, כיוונתי להגדרה מאוד צרה - עבורי שרלטן הוא מי שמציג מצג שווא, בין בקשר ליכולותיו/הכשרתו/התמחותו/סגולותיו ובין בקשר לאיבחון המטופל. למשל:
שרלטן, בעיני, הוא מי שמציג עצמו כרופא בעוד שאינו כזה, הוא מי שמציג עצמו ככירופרקט, אבל הדבר היחיד שהוא יודע לפרק זה את הכיס של מטופלו, הוא מי שמציג עצמו כמומחה לדיקור סיני, בעוד שנסיונו עם מחטים מסתכם בשיעור תפירה שהשתתף בו, הוא מי שטוען שהוא מתקשר עם המֵעבר בעוד שאינו עושה כן, הוא מי שטוען ליכולת קריאת מחשבות, אבל נטול יכולת זו.
כמו כן, שרלטן הוא רופא שיניים הטוען כי המטופל זקוק ל-4 טיפולי שורש, ביודעו כי די בסתימה, והוא כל מטפל אחר, הנותן ביודעין איבחון שגוי, כדי להחזיק את המטופל ואת כיסו רתומים אליו.
כעת, כשאני מביטה בדברי, יוצא ,אם כי קצת בבוטות, כי שרלטן עבורי הוא פשוט שקרן.
לפיכך, הכשרה במוסד לימודי או הבחנה הנשמעת למטופל כמופרכת, או אפילו הצלחת/אי-הצלחת טיפול, אינם קריטריון כשלעצם.
וכעת אם אני מביטה טוב יותר בהגדרתי (ולפן זה צפריר פקח את עיני), הרי שבהחלט גם מטופל יכול להיות שרלטן, במשמע של להציג מצג שוא לפיו הוא מעונין בהחלמתו שלו או כי הוא נכון לפעול על פי המלצות המטפל. אבל כאן, אני חושבת כי המטפל והמטופל נבדלים בשניים:
ראשית, מה לגבי מטופל המציג את מצג השוא (לפיו הוא מעונין בהחלמה) גם כלפי עצמו? כלומר, הוא אינו מודע לכך שהוא בעצם אינו מעוניין בהחלמה? כאן לא הייתי ממהרת להכתירו כשרלטן. כאן ה'שקר' הוא פשוט חלק מהבעיה הזקוקה לטיפול, הוא המחלה. אפילו הייתי מרחיקה לכת עד כדי לומר שזה תפקידו של המטפל לגלות ולחשוף את השקר הזה, גם בפני המטופל עצמו.
שנית, ואולי נובע מהראשון, ההבדל בין מטפל שרלטן לבין מטופל שרלטן הוא, שהאחרון פוגע בעיקר בעצמו.
עכשיו, מבחינתי עולה השאלה - האם מטפל שהוא שרלטן במובן שקרן, הוא מטפל שראוי לפנות לעזרתו. נטיית ליבי היא לומר שלא. האם נובע הדבר מהתנגדויות שלי? אולי.