על ידי תמרוש_רוש » 20 פברואר 2006, 11:18
סבתאלשמונה - מסכימה
חדשות נפלאות!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
התחלתי קורס במסאז'. קורס ערב, פעמיים בשבוע, 11 חודש, עם תעודת הסמכה בסוף וכמה השתלמויות אפשריות. הבסיס הוא מסז' שוודי עם חטיבה אוריינטלית, מגמת הרגעה והרפייה (relaxation). אחר כך אני יכולה להוסיף השתלמות בספורט, בארומותרפיה או במסז' אוריינטלי (מורחב), או בשלושתם. מה שבא לי. וכמובן קורסים מתקדמים.
וגם קיבלתי פטור מאנטומיה+פיזיולוגיה עם הנחה של 30% במחיר בזכות התואר בריפוי בעיסוק.
וזהו. היום הייתי ביום הראשון מתוך שניים של קורס ההיכרות-מבוא, נגעתי והתנגעתי בחמישה אנשים שונים (קצת אינטנסיבי מדי, אבל לא נורא), ובסך הכל התרשמתי שזה
בדיוק מה שאני צריכה בחיים.
חזרתי הביתה במצב רוח מרומם-זו-לא-מילה, כל הדיכאון של החודשים האחרונים התפוגג כלא-היה, וכשאני מגיעה מה אני מוצאת במזכירה? הודעה מזוט (חרגול-זוט-מאוד, בעלי האהוב) שיש לי מחר ראיון עבודהה!! ב- Scope, שזה ארגון שמספר שירותים לילדים עם מוגבלויות בכל רחבי מלבורן, ארגון רציני עם היסטוריה, שעכשיו נפתחו אצלם שלוש משרות שכולם מתאימות לי (כלומר, שאני עשויה סוף סוף להתאים להן, יימח שמם האוסטרלים האלה עם הדרישות הגבוהות-להחריד שלהם) מבחינת ניסיון קודם.
הכל בזכות הביתספר למסז'. כלומר, הכל בגלל זה שקמתי, יצאתי מהבית, התחלתי ללמוד משהו חדש שחשוב לי, התנעתי (איך מתרגמים engaged myself?), והכי חשוב: התחייבתי. יש-עבודה-אין-עבודה - לא משנה. אני פה, במלוא רמ"ח ושס"ה, ולעזאזל החסכונות המצטמקים, או הפחד מהעתיד, או מה-שזה-לא-יהיה.
נו, ברור. אם הייתי מתחילה ישר לעבוד, היו לי מיליון ואחד תירוצים לדחות את הקורס מסז' הזה לאלוהים-יודע-מתי. אז מלמעלה סידרו לי שלא תהיה לי עבודה, עד שאעשה את הצעד המכריע. עכשיו עשיתי, אז אני יכולה סוף סוף להתקבל. אל תדאגו, אני אתקבל. אם לא לזו אז למשהו אחר, אבל עכשיו ברור לי לחלוטין שאין שום דבר שיפריע.
כן, היתה לי בעבר הרגשה שמשהו מפריע, שאני לא יודעת ללחוץ על הכפתורים הנכונים, שאני עושה משהו לא נכון, או מפספסת משהו שחיוני לי כדי להתקבל לעבודה, אבל חשבתי שהכפתורים האלה נמצאים בתחום של הריפוי בעיסוק. אז הם לא. הם נמצאים בתחומים שאליהם אני צריכה לצמוח.
עכשיו כשאני יודעת את זה זה קלי קלות - הדבר הבא הוא להירשם לשיעורי נגינה בנבל אירי (לירה, זה השם), כי האירים מאמינים שיש לו כוחות ריפוי. גם אני. שמעתי פעם קונצרט עם נבל כזה עוד בארץ (ממש לפני שנסענו), ועל הצליל הראשון אני אומרת לעצמי: אני צריכה לנגן בדבר הזה. אחרי שיצאנו מההופעה אני שואלת את זוט מה דעתו עליה, אז הוא אומר לי: חשבתי שיתאים לך לנגן על הנבל הזה.
נו, צריך עוד הוכחות?
ואז אני אהיה סוף סוף מטפלת ה ו ל י ס ט י ת:
גוף, רגש, מחשבה, צליל, קול, מגע, ריח, והכל קונקרטי, עם חיבור חזק לעיסוק וליומיום של הבנאדם, להווה, וגם לעבר כשצריך.
טוב, נו, אולי אני אלמד גם אימון אישי (coaching). אבל רק אם אני ארגיש צורך בכך
(הקריצה למה? כי על זה ייאמר "דאאא??". כאילו שלא יהיה לי צורך ללמוד עוד משהו.
אה, כן. בדרך צריך גם ללמוד משהו אבוריג'יני, וגם לרפא את הבעיות של עצמי - מה שמונח כרגע על השולחן זה חוסר-גמישות מזעזע, ששום יוגה לא באמת עוזרת לו (אם כי היא מקלה). צריך לרדת לשורשי העניין (הנפשי, שגורם את זה), ואני גם יודעת איך (
עוצמת הרכות כמובן). רק שבשביל זה, נה נה נה, צריך לנסוע לסידני.
מה אני יעשה שאין מטפלים שלה במלבורן.
נו, טוב. הייתי צריכה לדעת שהדחף שלי להסתובב בעולם ולהפיק ממנו את המיטב הוא גדול. אבל עד כדי כך?
המשבר המשפחתי? שום דבר רציני. דילמה איך לנהוג בסיטואציה עדינה מאוד. אבל עכשיו עשיתי את מה שיכולתי, וההמשך "מן אללה". מה שיהיה יהיה, זה כבר לא תלוי בי.
אבל תודה על הכוחות. זה היה נהדר.
ומסייע.
סבתאלשמונה - מסכימה :-)
חדשות נפלאות!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
:-) :-D |יש| |יש| (()) |יש| :-] ;-)
התחלתי קורס במסאז'. קורס ערב, פעמיים בשבוע, 11 חודש, עם תעודת הסמכה בסוף וכמה השתלמויות אפשריות. הבסיס הוא מסז' שוודי עם חטיבה אוריינטלית, מגמת הרגעה והרפייה (relaxation). אחר כך אני יכולה להוסיף השתלמות בספורט, בארומותרפיה או במסז' אוריינטלי (מורחב), או בשלושתם. מה שבא לי. וכמובן קורסים מתקדמים.
וגם קיבלתי פטור מאנטומיה+פיזיולוגיה עם הנחה של 30% במחיר בזכות התואר בריפוי בעיסוק.
וזהו. היום הייתי ביום הראשון מתוך שניים של קורס ההיכרות-מבוא, נגעתי והתנגעתי בחמישה אנשים שונים (קצת אינטנסיבי מדי, אבל לא נורא), ובסך הכל התרשמתי שזה [b]בדיוק[/b] מה שאני צריכה בחיים.
חזרתי הביתה במצב רוח מרומם-זו-לא-מילה, כל הדיכאון של החודשים האחרונים התפוגג כלא-היה, וכשאני מגיעה מה אני מוצאת במזכירה? הודעה מזוט (חרגול-זוט-מאוד, בעלי האהוב) שיש לי מחר ראיון עבודהה!! ב- Scope, שזה ארגון שמספר שירותים לילדים עם מוגבלויות בכל רחבי מלבורן, ארגון רציני עם היסטוריה, שעכשיו נפתחו אצלם שלוש משרות שכולם מתאימות לי (כלומר, שאני עשויה סוף סוף להתאים להן, יימח שמם האוסטרלים האלה עם הדרישות הגבוהות-להחריד שלהם) מבחינת ניסיון קודם.
הכל בזכות הביתספר למסז'. כלומר, הכל בגלל זה שקמתי, יצאתי מהבית, התחלתי ללמוד משהו חדש שחשוב לי, התנעתי (איך מתרגמים engaged myself?), והכי חשוב: התחייבתי. יש-עבודה-אין-עבודה - לא משנה. אני פה, במלוא רמ"ח ושס"ה, ולעזאזל החסכונות המצטמקים, או הפחד מהעתיד, או מה-שזה-לא-יהיה.
נו, ברור. אם הייתי מתחילה ישר לעבוד, היו לי מיליון ואחד תירוצים לדחות את הקורס מסז' הזה לאלוהים-יודע-מתי. אז מלמעלה סידרו לי שלא תהיה לי עבודה, עד שאעשה את הצעד המכריע. עכשיו עשיתי, אז אני יכולה סוף סוף להתקבל. אל תדאגו, אני אתקבל. אם לא לזו אז למשהו אחר, אבל עכשיו ברור לי לחלוטין שאין שום דבר שיפריע.
כן, היתה לי בעבר הרגשה שמשהו מפריע, שאני לא יודעת ללחוץ על הכפתורים הנכונים, שאני עושה משהו לא נכון, או מפספסת משהו שחיוני לי כדי להתקבל לעבודה, אבל חשבתי שהכפתורים האלה נמצאים בתחום של הריפוי בעיסוק. אז הם לא. הם נמצאים בתחומים שאליהם אני צריכה לצמוח.
עכשיו כשאני יודעת את זה זה קלי קלות - הדבר הבא הוא להירשם לשיעורי נגינה בנבל אירי (לירה, זה השם), כי האירים מאמינים שיש לו כוחות ריפוי. גם אני. שמעתי פעם קונצרט עם נבל כזה עוד בארץ (ממש לפני שנסענו), ועל הצליל הראשון אני אומרת לעצמי: אני צריכה לנגן בדבר הזה. אחרי שיצאנו מההופעה אני שואלת את זוט מה דעתו עליה, אז הוא אומר לי: חשבתי שיתאים לך לנגן על הנבל הזה.
נו, צריך עוד הוכחות?
ואז אני אהיה סוף סוף מטפלת ה ו ל י ס ט י ת:
גוף, רגש, מחשבה, צליל, קול, מגע, ריח, והכל קונקרטי, עם חיבור חזק לעיסוק וליומיום של הבנאדם, להווה, וגם לעבר כשצריך.
טוב, נו, אולי אני אלמד גם אימון אישי (coaching). אבל רק אם אני ארגיש צורך בכך ;-) (הקריצה למה? כי על זה ייאמר "דאאא??". כאילו שלא יהיה לי צורך ללמוד עוד משהו.
אה, כן. בדרך צריך גם ללמוד משהו אבוריג'יני, וגם לרפא את הבעיות של עצמי - מה שמונח כרגע על השולחן זה חוסר-גמישות מזעזע, ששום יוגה לא באמת עוזרת לו (אם כי היא מקלה). צריך לרדת לשורשי העניין (הנפשי, שגורם את זה), ואני גם יודעת איך ([url=http://holistic-pulsing.com/,]עוצמת הרכות[/url] כמובן). רק שבשביל זה, נה נה נה, צריך לנסוע לסידני.
מה אני יעשה שאין מטפלים שלה במלבורן.
נו, טוב. הייתי צריכה לדעת שהדחף שלי להסתובב בעולם ולהפיק ממנו את המיטב הוא גדול. אבל עד כדי כך?
המשבר המשפחתי? שום דבר רציני. דילמה איך לנהוג בסיטואציה עדינה מאוד. אבל עכשיו עשיתי את מה שיכולתי, וההמשך "מן אללה". מה שיהיה יהיה, זה כבר לא תלוי בי.
אבל תודה על הכוחות. זה היה נהדר.
ומסייע.
:-)