הכתבה של דני לסרי היתה חשובה מאד בשבילי. אני מתמודדת עם השאלות וההתלבטויות בנושאים שהוא העלה כל יום. ואני גם מסכימה איתו כל כך. אבל אני חושבת שיש פן נוסף שאולי צריך לחשוב עליו, יש ילדים שמתאימים מאד למסגרת ויש כאלה שעדיף להם להיות בבית. אולי צריך לעשות שילוב בין הכתבה של דני לבין הכתבה על ילדי האינדיגו. :-)
נ.ב. שלא לדבר על איכות המסגרת החינוכית שאליה נשלח הילד אבל זה נושא לכתבה נפרדת שאולי אני אכתוב פעם על סמך הניסיון המצויין שאנחנו חווים כיום (בארה"ב)

חלק מהרשימות שהופיעו בגליון [b][po]באופן 36[/po][/b] (אוגוסט-ספטמבר 2001):

עורכי העלון, [po]רני וחדוה כשר[/po] מבשרים על פתיחת השנה השביעית של העלון, ועל השינויים שחלו בו ועל העיצוב החדש, כמו גם מעט על תוכנו של גליון זה, וכל זאת ב [b][po]הרהורי פתיחה 36[/po][/b] .

ניצן לן כתב על [b][po]ילדי האינדיגו[/po][/b] - ילדים שנולדים בשנים האחרונות וזקוקים/ראויים ליותר כבוד, הקשבה וחופש. מישהו מכיר ילדי אינדיגו? איך מסתדרים עם זה? מישהו מכיר ילדים שהם לא אינדיגו? מה עושה את הילדים של היום שונים מפעם?

כמה נשים כתבו על [b]בטיחות לידה בבית[/b]. האם [po]מדור לידת בית[/po] היא פחות בטוחה? מה כדאי לעשות בענין? האם צריך למסד יותר את לידות הבית בישראל? באיזה אופן? ניתן לקרוא את רשימתה של עדי לירן [b][po]לידה בבית לא תמיד טובה[/po][/b] וכן את תגובתה של רונית ספראי-קופליס [b][po]לידתה של עדי[/po][/b].
גם מירה פדן-ארצי מתייחסת ללידות בית, ואת דבריה ניתן לקרוא ב [b][po]לידות בית טבעי רוחני אבל גם בטוח[/po][/b] .

אמנון כהן כהן כתב על [b][po]חברתיות בבית הספר[/po][/b] וכמה שהיא חשובה: "ילד שחונך בבית, אולי השכלתו תהיה מצויינת, אך יכולתו להתמודד עם אנשים תהיה נמוכה. (...) לפן החברתי שנותן בית ספר אין תחליף." האם אפשר לפתח כישורים חברתיים ללא בית ספר? האם בית ספר הוא המקום היחיד או הטוב ביותר לפתח כישורים חברתיים?

כמה אנשים כתבו על [b]הטלביזיה[/b] בחייהם. איך משלבים בין ילדים וטלביזיה? מעט מהדיונים על הנושא ניתן למצוא ב [po]טלוויזיה מחשב ומיקרוגל[/po].

דף זה הוא [po]דף עלון[/po]

גם אני לא סיימתי לקרוא עדיין אבל בא לי להגיב, (אלונה - תודה על הרעיון...)
[b]תודה לדן לסרי[/b] שעשה שירות מעולה למצפון שלי, התבהרו לי כמה נקודות, לא הבנתי למה קשה כ"כ לגדל ילדים באוירה המשפחתית המצומצמת, וכשאני אצל ההורים שלי יותר קל לי אפילו אם אינם עושים דבר, הם פשוט שם. וגם הדודות.
[b]נעה רטר[/b] (ראיתי שאין לך דף בית אישי אז אשלח לך תגובה לאימייל) צודקת ביותר ! אני כתבתי בהורים וילדים גליון אוקטובר 2000 לגבי העוול של הקלטת הזו ופניתי גם להד ארצי, נענתי משהו כמו " זה לא מנוגד לחוק, אם אסם לא היו מממנים את הפקת הקלטת - ולכן הכניסו פרסומת בכל נשימה שהליצן לוקח- אז הייתי משלמת יותר מ 60 ש"ח."
אבל אני אומרת יותר מכך: לפי דעתי כל התוכן של הקלטת הוא משפיל ומבזה את הליצן העלוב, הוא בתפקיד המטומטם, ודליה בר-ששת בתפקיד החכמה, הוא מחמיא לה על חכמתה יופיה וכושרה והיא יורדת על טיפשותו ואי בקיאותו בכל מני נושאים.
חוץ מלאכול במבה, רק חסר לי שהדר תחקה את סגנון הדיבור הזה... :-)
ובנימה אופטימית זו אמשיך לקרוא בשקיקה את העיתון.

[list]
[*] "[po]אמץ חולם[/po]" (ולא לוחם!!)
[/list]

מאמרו של דני לסרי בהחלט מעלה כמה נקודות אשר מסתובבות לי בראש זמן מה
[list=1]
[*] עניין המשפחה - בעוד שבעבר אנשים רבים מסביבות גיל שונות שהו בסביבת הילדים כיום מצב זה נדיר ביותר.
[*] המצב כיום - משפחות מועטות ילדים אם בשל סיבות "אנוכיות" אחד זה מספיק לי או כלכליות, או איכות הסביבה.
[/list]

שתי נקודות אלו בהחלט מעלות נקודות למחשבה
אני בהחלט רואה בעיה לגדל ילדים בבית ללא כפר שלם מסביב אשר אף הוא מגדל את ילדיו בבית
אני בהחלט רואה את התפוצצות האוכלוסין בתור אחד הגורמים להרעת מצב מעט הטבע שעוד נותר
ומעניין שאנשים אשר מגדלים את ילדיהם בבית לרוב מודעים לנושא איכות הסביבה אולם אינם נוגעים בנושא מס' ילדים במשפחה.
גם משפחה של 10 ילדים איננה תחליף לכפר אשר בו ישנם מגוון רחב של מקצועות, גילאים, אינטרקציות בין המינים וכו'.

נ.ב מאד נהניתי ממאמרה של רינה קסם [po]טיולי יום שלישי[/po].

אני עוד לא גמרתי לקרוא, אבל כבר בא לי להגיב. :-)
רני, חדווה -עיצוב מאוד יפה.
מאוד אהבתי כתבה של רינה קסם "[po]טיולי יום שלישי[/po]."
אור שליט כתב כתבה נהדרת. מעניין היה לראות מנקודת המבט שלו את בה"ס.
גוני כתבה כתבה מאוד עמוקה ויפה.

תחדשו על העיצוב החדש, ועל הרחבת העלון!

בסיפור של תמר רוזנפלד ומשפחתה, הטובים - טובים, והרעים - רעים, ורק חסר שהרעים יתפסו בסוף ויענשו על כל הדסיגרפיה והדיסלקטיות שהם מפזרים בעולם. אבל Happy End יש שם בכמויות -- והגיליון [po]עולם קטן של טבע[/po] הוא מקסים ומעניין, ופרוייקט לא יאומן (בעצם, למה לא?) של ילדה בת 11. נהנתי במיוחד מהרשימה של אור שליט שכתב באופן פתוח וכן על חווייתו האישית מבית הספר. התחברתי מאד ל-[po]לגעת באושר[/po] של שלומית. בסך הכל גיליון מעניין מאד.