על ידי כוכב_נגה* » 29 מאי 2008, 21:45
שפע יקרה, מאד רציתי לענות לך על הפוסט שכתבת לי לגבי הזוגיות שאני נמצאת בה.
משום מה מצאתי את עצמי מתקשה לכתוב. הרגשתי קצת לא נעים לאחרונה להיחשף פה באתר. אולי בעקבות ההתכתבויות הפוליטיות שהסתבכתי בהן.פתאום זה לא מרגיש כמו בית. פתאום, נראה לי שיש פה פחות אוהבים ויותר עוינים. עדיין מרגישה כך, אבל במקביל יש בי רצון לענות לך.
אם קראת את הבלוג שלי את בטח הבנת שמה שכתבת לי עבר לי בראש לא פעם ולא פעמיים. בכל זאת לא מצאתי לנכון ליישם. כל מיני סיבות. בין השאר כי בבלוג הזה באמת חשפתי בעיקר את הקושי איתו, ופחות, או בכלל לא את החיובי. המציאות פחות שחור לבן. אמנם אפור למדי, אבל יש כוכבים מאחורי העננים...
בנוסף, כתבתי גם בבלוג, כרגע הדבר שאני עובדת עליו עם עצמי הוא להגיע לעצמאות כלכלית. הוריי עוזרים לי בכך, ובעלי ילמד לתמוך, כפי יכולתו יותר או פחות.
אין לי ספק שזה הדבר שעלי לעשות כעת. נמנעתי מלעשות זאת לפני החתונה, עכשיו זה צו השעה. אני גם נמצאת בטיפול טוב מאד, וגם שם זה מה שעולה.
לכן, אני מסירה את הפוקוס עד כמה שיכולה משאלת ה- should i stay or should i go ומתמקדת בזה. זה לא מהיום למחר. בד בבד, יכולה לראות אם אפשרי לשפר את מה שיש בינינו. שוב. עדיין. תמיד.
זה המקום שה' הביא אותי אליו כרגע. אין עוד אפשרות סבירה אחרת. זאת הבניה האפשרית. ומכאן הלאה הכל יכול להיות.
כשאגיע למצב בו ארגיש בנויה, גם כלכלית וגם רגשית, יציבה מספיק, מסודרת, וחזקה - מן הסתם ההחלטה הנכונה תהיה כזאת גם - יציבה, חזקה ואמיתית.
כמו שאני כרגע, כל החלטה היא בת-חלוף ונתונה להשפעות הרוח והחומר.
אגב, הוריי תומכים בהמון צורות, אבל הצורה שאת תיארת- לקבל אותי ואת ילדיי כפליטי הנישואין האלה עד שנאסוף את השברים - בלתי אפשרית לחלוטין מבחינתם. וגם זו לטובה. זה מחייב אותי כאמור לבנות ולהתפתח מהמקום הנמוך שאני אוחזת בו כרגע. אין לאן לברוח.
ובעניין מניעת היריון - מסכימה איתך לגמרי. אפילו שוקלת שוב התקן. או אולי קורס.
וגם מבינה מאד את הרגשתך לגבי עצות כמו זו שנתן לי הרב ההוא, גם אני נוטה לכיוון שלך אבל מבינה גם את הצד שהוא הציג. יש קסם באיחוד הגופני (קוראים לזה אוקסיטוצין (-; אבל לא רק זה), וקל מאד לשכלתנית כמוני להתנתק מהגוף ולהסתחרר במערבולות של רגשות ומחשבות שליליים. לפעמים דרך הגוף אפשר להגיע גם למקומות האלו. כמובן שזה לא מספיק כתרופה קבועה.
בתגובה שלך היתה הרבה איכפתיות כנה. תודה@}
שפע יקרה, מאד רציתי לענות לך על הפוסט שכתבת לי לגבי הזוגיות שאני נמצאת בה.
משום מה מצאתי את עצמי מתקשה לכתוב. הרגשתי קצת לא נעים לאחרונה להיחשף פה באתר. אולי בעקבות ההתכתבויות הפוליטיות שהסתבכתי בהן.פתאום זה לא מרגיש כמו בית. פתאום, נראה לי שיש פה פחות אוהבים ויותר עוינים. עדיין מרגישה כך, אבל במקביל יש בי רצון לענות לך.
אם קראת את הבלוג שלי את בטח הבנת שמה שכתבת לי עבר לי בראש לא פעם ולא פעמיים. בכל זאת לא מצאתי לנכון ליישם. כל מיני סיבות. בין השאר כי בבלוג הזה באמת חשפתי בעיקר את הקושי איתו, ופחות, או בכלל לא את החיובי. המציאות פחות שחור לבן. אמנם אפור למדי, אבל יש כוכבים מאחורי העננים...
בנוסף, כתבתי גם בבלוג, כרגע הדבר שאני עובדת עליו עם עצמי הוא להגיע לעצמאות כלכלית. הוריי עוזרים לי בכך, ובעלי ילמד לתמוך, כפי יכולתו יותר או פחות.
אין לי ספק שזה הדבר שעלי לעשות כעת. נמנעתי מלעשות זאת לפני החתונה, עכשיו זה צו השעה. אני גם נמצאת בטיפול טוב מאד, וגם שם זה מה שעולה.
לכן, אני מסירה את הפוקוס עד כמה שיכולה משאלת ה- should i stay or should i go ומתמקדת בזה. זה לא מהיום למחר. בד בבד, יכולה לראות אם אפשרי לשפר את מה שיש בינינו. שוב. עדיין. תמיד.
זה המקום שה' הביא אותי אליו כרגע. אין עוד אפשרות סבירה אחרת. זאת הבניה האפשרית. ומכאן הלאה הכל יכול להיות.
כשאגיע למצב בו ארגיש בנויה, גם כלכלית וגם רגשית, יציבה מספיק, מסודרת, וחזקה - מן הסתם ההחלטה הנכונה תהיה כזאת גם - יציבה, חזקה ואמיתית.
כמו שאני כרגע, כל החלטה היא בת-חלוף ונתונה להשפעות הרוח והחומר.
אגב, הוריי תומכים בהמון צורות, אבל הצורה שאת תיארת- לקבל אותי ואת ילדיי כפליטי הנישואין האלה עד שנאסוף את השברים - בלתי אפשרית לחלוטין מבחינתם. וגם זו לטובה. זה מחייב אותי כאמור לבנות ולהתפתח מהמקום הנמוך שאני אוחזת בו כרגע. אין לאן לברוח.
ובעניין מניעת היריון - מסכימה איתך לגמרי. אפילו שוקלת שוב התקן. או אולי קורס.
וגם מבינה מאד את הרגשתך לגבי עצות כמו זו שנתן לי הרב ההוא, גם אני נוטה לכיוון שלך אבל מבינה גם את הצד שהוא הציג. יש קסם באיחוד הגופני (קוראים לזה אוקסיטוצין (-; אבל לא רק זה), וקל מאד לשכלתנית כמוני להתנתק מהגוף ולהסתחרר במערבולות של רגשות ומחשבות שליליים. לפעמים דרך הגוף אפשר להגיע גם למקומות האלו. כמובן שזה לא מספיק כתרופה קבועה.
בתגובה שלך היתה הרבה איכפתיות כנה. תודה@}