שפיכה מוקדמת האם בעיה או חוסר התחשבות?
רציתי להעלות כאן סוגיה למחשבה בנושא השפיכה המוקדמת.
בד"כ אומרים ששפיכה מוקדמת זו בעיה שאין לגבר שליטה עליה. ואני שואלת: 'האמנם?'
או לפחות: 'האמנם בכל מצב?'
*****************
מקרה שקרה לי בסוף השבוע חידד לי מאוד את השאלה (זה הולך להיות ארוך, אך שווה...
):
בסוף השבוע הכרתי גבר מתוק ומקסים באמת, ואחרי שבילינו את הלילה ואת הבוקר יחדיו ללא שינה בחוצות העיר - נסענו אליו.
הרגשתי קרובה מספיק כדי לשכב איתו, וכן היה.
אני מאוד כמהתי לקירבה הזו לאחר שזמן רב כבר לא היה לי אותה, וגם מינית הייתי טעונה מאוד, ומאוד חיכיתי ורציתי לחוות את זה ממושכות ועמוקות.
לא ציפיתי שיהיה הרבה מגע לפני החדירה, למרות שבד"כ זה מאוד חשוב לי, כי כבר הייתה שעת אחה"צ לאחר לילה ללא שינה של שנינו, והיו גם הרבה התלטפויות בדרך. אך כן רציתי ליהנות מהמשגל עצמו.
מה שקרה זה שהחדירה הגיעה די מהר, ודי מהר לאחר החדירה הוא גמר.
כמובן שהתבאסתי מזה. זה השאיר אותי בתחושה של אי סיפוק וחוסר. אפילו לא האורגזמה הייתה חסרה לי אלא החיבור הזה שאני חשה בזמן המשגל. זה יותר ריגשי מגופני.
יחד עם זה, ידעתי שהוא במצב שכבר הרבה זמן לא היה לו סקס, ושבנוסף היה גמור מעייפות, אז ראיתי לנכון לקבל את המצב בשקט.
מתוך תקווה כמובן להתעוררות מינית נוספת בהמשך, שתוביל למשהו הרבה יותר משמעותי.
ישנו קצת, אכלנו ארוחת ערב, ואח"כ באמת הוא שוב התעורר מינית.
הפעם כן נתתי לו להבין שחשוב לי שזה יימשך הרבה זמן.
שכבנו, התלהטנו, ולפני שהספקתי להגיד 'ג'ק רובינזון' - תנחשו מה? ....
...הוא נפל שדוד מהגמירה, כולו מסופק ומרוצה, ואני לא נתתי לו להספיק ליהנות מזה לפני שאמרתי במפורש 'אני כועסת'.
אני כועסת, כי אתה יודע כמה גם אני רציתי את זה וכמה חיכיתי לזה.
אני כועסת, כי קודם שתקתי כשגמרת מהר, אבל עכשיו אין לך שום תירוץ.
אני כועסת, כי היה מגיע לי הרבה יותר.
אני כועסת, כי אני מרגישה שזה לא שלא יכולת לשלוט בזה, אלא פשוט לא התחשבת בי וברגשותיי !!!
הוא הציג את זה כאילו שזה היה לו כ”כ חזק עד שלא היה יכול לשלוט בזה.
ואני אמרתי: 'לא נכון. אתה לא התחשבת בי. גם אם זה היה מאוד חזק - היית שולט בזה אם היה לך אכפת ממני'.
הוא הלך רגע לשירותים, ואז כשהוא חזר הוא אמר לי: 'את צודקת. לא התחשבתי בך. רציתי לגמור, ולא חשבתי עלייך.'
*****************
קשה לתאר מה האמירה הזו עשתה לי.
נראה לי שהיא תיקנה עוול של שנים.
סוף סוף גבר שהוא מספיק מודע לעצמו ומספיק אמיתי עם עצמו כדי לבדוק היטב ולעומק נפשו - ולהודות שזה לא שהוא לא היה יכול, אלא שלא היה לו אכפת מספיק.
סוף סוף לשמוע את זה במפורש.
סוף סוף בלי התנצלויות קלושות, וצידוקים של 'חוסר יכולת' או של 'גירית אותי יותר מדי' וכיו"ב.
פשוט מישהו שמביט לאמת בפרצוף.
סוף סוף לקבל אישור על התחושה הפנימית שלי, ולהפסיק להרגיש 'טמבלית' - שאני כאילו ממציאה דברים.
כאן פתאום הרגשתי שאני כועסת עליו הרבה פחות. כאילו, לאחר התוודות כזאת - איך אני יכולה להמשיך לכעוס עליו? (וגם ככה הוא ממי כזה...)
כן, היה לי מאוד חסר ההמשך של החיבור המיני. אבל לא הייתי בכעס עליו. רק בתסכול.
*****************
למחרת לאחר שהתעוררנו התחלנו לדבר. והוא אמר שאולי אחת הסיבות שזה קרה, היא בגלל שעדיין אינו מרגיש אהבה אליי, אז מבחינתו זה היה רק סקס, לא אהבה. וזה מנע ממנו לחשוב על הרגשות שלי. לכן פשוט נסחף אחרי הריגוש שלו.
זה קצת כאב לי לשמוע את זה. כי למרות שבסה"כ רק הכרנו, אני אף פעם לא עושה סקס שהוא רק סקס. תמיד עם רגש (ברמות משתנות כמובן). ובמיוחד שהוא כבר מאוד מצא חן בעיניי. אז מבחינתי כל הסקס הזה שהיה (שבקושי היה, יותר נכון) - היה מאוד ריגשי. והוא פתאום אומר לי שלא היה לו שם רגש, רק זיון פרופר.
אבל לפחות היה אמיתי לומר את זה.
וזה כבר פתח הרבה.
ואיכשהו קרה שדיברנו ודיברנו ודיברנו, והתלטפנו והתקרבנו. ושוב התעוררה המיניות.
כאן הרגשתי שהוא כבר יותר רואה אותי. יותר קרוב רגשית.
הוא לא היה מאוד להוט לעשות סקס, אבל אני רציתי. וסיפרתי שזה מאוד חשוב לי, שאני מאוד צריכה את זה.
ואז פתאום הוא אמר שזה מדליק אותו לעשות את זה בשבילי. כי
אני רוצָה. כי
אני צריכה את זה.
עבורי.
ושכבנו שוב.
והפעם הוא מאוד היה איתי. הוא התכוון בכל מאודו שזה יהיה בשבילי. לא בשבילו - בשבילי !
וכנראה שזה מה שגרם שהפעם זה נמשך הרבה מאוד זמן. עם הפסקות, עם ארוחת בוקר באמצע, וחזרנו, ושוב....
הרבה מאוד זמן של משגל. חזק אוהב וטוב.
והפעם הרגשתי שבאמת אכפת לו ממני. שהוא לא חושב על עצמו אלא עליי. וכל פעם שהיה קרוב לגמירה הוא עצר ואח"כ המשיך. בשבילי !
זה היה פשוט מ-ד-ה-י-ם. גן עדן עלי אדמות.
*****************
כל זה החזיר לי מחשבות שהיו לי הרבה פעמים בחיים:
בכמה מהמקרים שגברים אומרים שהם לא יכולים ושזה חזק עליהם - זה באמת ככה? ובכמה מהמקרים - זה פשוט כי לא מספיק אכפת להם?
לי נראה שאפילו אם הם רוצים מלכתחילה להמשיך הרבה זמן, ברגע שהריגוש מתעורר בחוזקה - זה כ"כ מושך להיסחף איתו, שהם שוכחים הכול. הם יכלו לעצור ולא להיסחף, אבל זה כ"כ מפתה.
יכול להיות באמת שיש כאלו שיותר קל להם להיות בחדירה הרבה זמן וכאלה שזה יותר קשה להם, אבל אני חושבת שגם על אלה שפחות מיומנים בזה - הפרמטר של אכפתיות מאוד משמעותי. והאכפתיות יכולה להוסיף למיומנות.
ואני בהחלט חושבת שזה הרבה עניין של התפתות אחר הריגוש. לא יכולים לעמוד בפניו. לא יכולים להגיד: 'לא, יש כאן עוד בן אדם איתי', כי הריגוש נורא מושך. לפחות באותו שבריר שנייה ההנאה יותר מעניינת אותם ממי שנמצא איתם !
הייתה לי מחשבה למשל, שלו גבר כזה שאומר שהוא לא יכול להחזיק את עצמו - לו היו מציעים לו מיליון דולר אם יצליח להמשיך במשך רבע שעה - האם לא יצליח? לי נראה שברוב המקרים כן !
כלומר,
זה בעצם די עניין של מוטיבציה.
ונראה לי שלהרבה גברים לא מספיק אכפת מהנשים שאיתם, או לא מספיק מבינים עד כמה זה נורא ופוגע ומתסכל עבור האישה, או שפשוט רגילים שזה היחס לנושא בחברה שלנו, והרבה גברים מתייחסים לזה כאל מצב מובן מאליו שהם נשארים מסופקים והאישה לא.
נכון שאפשר להביא את האישה לאורגזמה עוד לפני החדירה.
אבל בעיניי זהו
פתרון ממש לא מספק.
אני, למשל, מאוד אוהבת לגמור בחדירה עצמה דווקא, כי חשובה לי תחושת החיבור הזו.
ושנית, מה שחשוב לי יותר מהאורגזמה זה החיבור שיש במשגל, ולכן בלי קשר לאורגזמה ואפילו אחרי שאני מגיעה לאורגזמה - אני אוהבת שהמשגל נמשך עוד ועוד.
המשגל הוא לא רק למטרת אורגזמה. הוא קודם כל למטרת חיבור !
אולי לא כל זוג צריך משגל כ"כ ארוך כמו זה שאני אוהבת, אבל אני חושבת שבחלק מאוד גדול מהמקרים הגמירה של הגבר באה
הרבה לפני שהאישה מסופקת (ריגשית או פיזית), ולכן זה חשוב מספיק כדי למצוא פתרון.
*****************
נראה לי שזה שהרבה נשים שותקות ומקבלות עליהן את הדין זה מחמיר את המצב.
אישה צריכה לעמוד על שלה שמגיע לה את מה שהיא רוצה וצריכה.
שמגיע לה ליהנות.
שמגיע לה להיות מסופקת.
שמגיע לה חיבור ממושך.
שמגיע לה
שיִראו אותה. את מי שהיא. את מה שהיא צריכה.
(וגם אם זה חיבור מזדמן עם מישהו, ולא קשר של אהבה ממושכת - גם אז מגיע לה שיִראו אותה !)
לא צריך לוותר על זה.
במיוחד אם יש חשד שזו לא רק בעיה פיזיולוגית של הגבר, אלא נובע מחוסר מוטיבציה מספיקה מצידו.
למשל, לפני שנים רבות, היה לי חבר שכמעט כל פעם שהיינו שוכבים הוא היה גומר מהר. וזה תסכל אותי מאוד מאוד. רק בבקרים הוא היה יכול להמשיך הרבה זמן. הבעיה הייתה שאם גמר בלילה - כבר לא היה לו חשק בבוקר. אז פעם כשהתחרמנו בלילה, אמרתי: 'אולי לא נשכב עכשיו, כדי שיהיה לך חשק בבוקר, ואז גם אני אוכל ליהנות ממשגל ארוך?'
וזו הייתה תשובתו: 'מה, את רוצה שאני אקשור את הזין שלי בשבילך?'
הנה למה אני מדברת על מוטיבציה ואכפתיות !
בעבר פחות ידעתי לעמוד על שלי, והמשכתי לשאת את זה במשך תקופת חברותנו. וגם עם גברים אחרים.
אבל למזלי, במשך השנים למדתי יותר לעמוד על שלי.
וגם - יצא לי להיות מאז עם הרבה גברים, וגיליתי שבכלל יש כאלה שיכולים להמשיך הרבה זמן. כך שזו לא גזירה משמים להיות עם גבר שלא יכול !
ושיש גם כאלה שלאחר התעקשות מסוימת מצידי מתברר שהם יכולים.
אז זה גרם לי יותר להתעקש על זה.
ולגלות, שכנראה גם במקרים שנדמה שהגבר לא יכול, לפעמים זה נובע ממשהו אחר.
מהתכווננות פנימית שלו - לכאן או לכאן.
*****************
והנה, בפעם הזו, בגלל שאני לא ויתרתי - קיבלתי את מה שהייתי ראויה לו.
אם הייתי מתנהגת כפי שלימדו אותי, הייתי משננת לעצמי 'הוא לא אשם. זה היה לו חזק מדי. הוא לא הצליח להחזיק את זה. מה אפשר לעשות?'
אבל אני התעקשתי לקבל יחס הוגן. לקבל סקס ביחד עם רגש. לקבל התחשבות ואכפתיות. לקבל סקס ארוך ומספק.
וקיבלתי !
וכמובן, שהיה לי מזל גדול, שהבן אדם הזה מאוד מקסים ומודע, בן אדם שעושה עבודה עם עצמו, ובוחן את עצמו. והיה מוכן לשאול את עצמו, ולהקשיב לי.
ובזכותו ראיתי את ההבדל הזה.
*****************
ובשיחת טלפון שהייתה לנו למחרת, אמר לי שבגלל שאני לא ויתרתי על עצמי - הצלחתי להוציא ממנו את כל הדברים המדהימים האלה שכבר מזמן לא התנסה בהם.
(אולי אף אחת לא רצתה ממנו יותר במיטה, או לא דרשה יותר.)
ושבעצם, בזכותי, הוא חווה סקס הרבה יותר נפלא ממה שהוא מכיר בד"כ.
בגלל שאני לא ויתרתי על עצמי !
*****************
אז מה שאני באה להגיד כאן:
אולי יש מצבים שלגבר באמת יש בעיה פיזיולוגית שאין לו שום שליטה בה, וזקוק לטיפול. אני לא אומרת שלא.
אך !!! יש הרבה מצבים שרק נראים כבעיה פיזיולוגית, והם בעצם יותר
עניין של מוטיבציה, אכפתיות והתכווננות פנימית.
ולכן, אני הייתי רוצה שהרבה יותר נשים היו יודעות לבקש ולהתעקש על מה שמגיע להן.
זה מה שבאתי לומר.