על ידי פלוני_אלמונית* » 30 אפריל 2013, 16:08
איזה כיף לקבל כל כך הרבה חיבוקים!!
עצום לכולכן חזרה
אני ממשיכה עוד לנסות פה ושם, אבל מתוך תחושה של ויתור ולא באינטנסיביות כמו קודם
הלכתי איתו לעוד רופא אתמול שחזר על כך שאין לו שום בעיה מבנית למצוץ, וגילינו שיש לו פטריה קנדידה על הלשון והשפתיים (הייתי צריכה לשים לב לזה קודם, חשבתי שזאת תגובה של הגוף להפסקת תזרים חלב האם שלי שתעבור לו ברגע שיתרגל לתמ"ל בלעדי, מה שמראה מה רגשות אשמה יכולים לעשות לחשיבה שהיתה פעם לוגית)
החלטתי לנסות ללכת לד"ר מירה לייבוביץ' יותר כדי לרכך את רגשות האשם שלי מאשר כל דבר אחר.
אני גרה ברחובות, לא לבד אבל מנסה להיות בגלל כל סיפור ההנקה. כולם מסביבי מתחלקים לשניים: אלה שחושבים שאיבוד ההנקה זה שטויות ולא מבינים למה אני עושה מזה עניין ואלה שחושבים שהנקה היא הדבר הכי חשוב בעולם וצריכה לבוא על חשבון הכל, ומטיפים לי בכל רגע אפשרי ללכת לנסות ולועגים לי על אמהות גרועה. זה גורם לי למצב של רגשות אשמה והתחחלת עוד נסיון הנקה, שאחרי כמה דקות עד שעות אני מוצאת את עצמי שוב מותשת, שומעת מישהו מסביר על עוד ילד שגדל לא רע על תמ"ל וחושבת למה אני עושה את זה לעצמי ולתינוק והנסיון נפסק.
אני מנסה לברוח מכולם כדי להתנתק מכל מה שמטיפים לי ולנסות למצוא מה אני מרגישה בקשר להנקה. מקווה שד"ר לייבוביץ' תוכל לעזור בזה. יש לי את האחים של בעלי שהם כמו ילדים שלי בשש השנים האחרונות, במיוחד הגדול מביניהם שהוא ילד רגיש מאד ולא מובן להוריו. הם אצלי כמעט כל יום ולא כל כך מבינים למה מאז שדולב נולד הופסקו רוב הפינוקים ותשומת הלב המיוחדת שהם הורגלו אליה עד כה. למרות זאת אשמח גם לחברה של נשים. אני מחפשת פה ושם בטיולים שלנו בחוץ, ואם יש אמא בחופשת לידה פה באתר שגרה קרוב אשמח להפגש
בדיוק קפץ לי משפט פה: "אמירת הודיה על הקיים, על מה שיש, על המובן מאליו, מעולם לא גרעה מאף אדם שום דבר". אלוהים, מה הייתי עושה בלי האתר הזה...
איזה כיף לקבל כל כך הרבה חיבוקים!! (()) עצום לכולכן חזרה
אני ממשיכה עוד לנסות פה ושם, אבל מתוך תחושה של ויתור ולא באינטנסיביות כמו קודם
הלכתי איתו לעוד רופא אתמול שחזר על כך שאין לו שום בעיה מבנית למצוץ, וגילינו שיש לו פטריה קנדידה על הלשון והשפתיים (הייתי צריכה לשים לב לזה קודם, חשבתי שזאת תגובה של הגוף להפסקת תזרים חלב האם שלי שתעבור לו ברגע שיתרגל לתמ"ל בלעדי, מה שמראה מה רגשות אשמה יכולים לעשות לחשיבה שהיתה פעם לוגית)
החלטתי לנסות ללכת לד"ר מירה לייבוביץ' יותר כדי לרכך את רגשות האשם שלי מאשר כל דבר אחר.
אני גרה ברחובות, לא לבד אבל מנסה להיות בגלל כל סיפור ההנקה. כולם מסביבי מתחלקים לשניים: אלה שחושבים שאיבוד ההנקה זה שטויות ולא מבינים למה אני עושה מזה עניין ואלה שחושבים שהנקה היא הדבר הכי חשוב בעולם וצריכה לבוא על חשבון הכל, ומטיפים לי בכל רגע אפשרי ללכת לנסות ולועגים לי על אמהות גרועה. זה גורם לי למצב של רגשות אשמה והתחחלת עוד נסיון הנקה, שאחרי כמה דקות עד שעות אני מוצאת את עצמי שוב מותשת, שומעת מישהו מסביר על עוד ילד שגדל לא רע על תמ"ל וחושבת למה אני עושה את זה לעצמי ולתינוק והנסיון נפסק.
אני מנסה לברוח מכולם כדי להתנתק מכל מה שמטיפים לי ולנסות למצוא מה אני מרגישה בקשר להנקה. מקווה שד"ר לייבוביץ' תוכל לעזור בזה. יש לי את האחים של בעלי שהם כמו ילדים שלי בשש השנים האחרונות, במיוחד הגדול מביניהם שהוא ילד רגיש מאד ולא מובן להוריו. הם אצלי כמעט כל יום ולא כל כך מבינים למה מאז שדולב נולד הופסקו רוב הפינוקים ותשומת הלב המיוחדת שהם הורגלו אליה עד כה. למרות זאת אשמח גם לחברה של נשים. אני מחפשת פה ושם בטיולים שלנו בחוץ, ואם יש אמא בחופשת לידה פה באתר שגרה קרוב אשמח להפגש :-) בדיוק קפץ לי משפט פה: "אמירת הודיה על הקיים, על מה שיש, על המובן מאליו, מעולם לא גרעה מאף אדם שום דבר". אלוהים, מה הייתי עושה בלי האתר הזה... :)