[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

נפלה לי שן טוחנת (חלב) ויש לי נפיחות מה לעשות?

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

עוד מאת נופל לי שן ואני בן 7

[po]ענת ב פ[/po]: סליחה, מתנצלת, לא התכוונתי להגיד שלא הכנת אותו מספיק, היה נראה לפי התיאור שלך שזה בא לכולכם בהפתעה, האמת שאותי זה די שימח וריגש כשנשרו לי שיני החלב, אז חשבתי שהתגובה שלו באה ממקום של חוסר ידע והפתעה אכן [u]כמו הרבה דברים בחיים, הידיעה אינה פוטרת מ'עונש[/u] (())

[u]איך היא מלמדת אותי כל פעם. איזה כייף להיות אמא שלה[/u]:-]
איזה יופי שבסוף היא זרמה עם עצמה והפיתרון גם הוא עלה מעצמו מהסיטואציה.

[u]הסיפור עם הפאייט הסגול מקסים![/u] וגם הסיפור עם הפתק, איזה פתרונות יצירתיים הילדים מוצאים ל'בעיה'.

[u]אבל ישויות הפיות נמצאות מאחורי גבי.[/u] ברור אימהות הן פיות, נכון? אמנם לקח לי זמן להיות אמא בעצמי עד שהבנתי איזו פייה טובה אמא שלי, אבל בסוף כולם מסכימים לגבי זה.:-]

נזכרתי בעוד משהו שסיפרו על [b]יאנוש קורצ'אק[/b]: שכשלילד בבית היתומים שלו היתה נופלת שן, הוא היה קונה אותה בכמה פרוטות מהילד, לאחר משא ומתן - ושבמשרד שלו היו מבנים שלמים שהוא בנה מהשיניים האלה!!
זה סיפור מוזר ביותר ואני תוהה מה המשמעות שלו (אני בטוחה שיש לו). בכל אופן הילדים שסיפרו על זה (כמבוגרים, ניצולי שואה) - עשו זאת בחמימות, נוסטלגיה ואהבה. זה היה חלק מהפולקלור של בית היתומים.

[po]רינ צ'י[/po] יקרה,
הסיפור עם הפאייט הסגול מקסים! גם הבן שלי איבד את השן (השנייה) בנחל עמוד כשרצה לשטוף אותה, אבל היא נסחפה עם הזרם. כתבנו פתק לפייה והוא שם אותה מתחת לכרית.

[hr]
לגבי:
[u]חבר שחזר בתשובה אמר שביהדות לא מקובל "לעבוד" על הילדים[/u] מבחינתי זו לא עבודה בעיניים על הילדים, כיוון שהפיות נמצאות כישויות שהילדים חווים, אמנם אני מבצעת את הפעולה הפיזית של השארת המתנות, אבל ישויות הפיות נמצאות מאחורי גבי.
[hr]
[b]קומפוסט[/b]
עד כמה שאני יודעת לא מוסיפים לקומפוסט "חלקי גוף" כמו שערות, שיניים, צפורניים וכו'.
יש לי חברה שסבתא שלה היתה לוקחת לכל נכד את השן הראשונה שנפלה, לתכשיטן, והוא היה צורף ממנה תליון (מחשבה?).

_בשבילי זה סימן שהילדונת שלי גדלה, ואני נתססת מבפנים מהתרגשות.
איך היא מלמדת אותי כל פעם. איזה כייף להיות אמא שלה_
(())

אז אני מברברת ומתברברת, והחיים זורמים נכון בערוצים שלהם. כל פעם זה מפתיע ומשמח מחדש :-)

היא נשרה, השן, בדיוק בזמן שהיתה עסוקה באיזה מתקן שניצב בחול.
"נגעתי בה קצת חזק עם הלשון, הרגשתי טעם כמו של דם וחשבתי שזה סימן שהיא עוד מעט תיפול. היא עמדה ממש רק על פינה אחת. אחר כך שכחתי ונגעתי בה עוד פעם קצת חזק, אבל בלי להכאיב, והיא נפלה. שמתי אותה לידי, על הגג של האוטו, כדי לשמור, אחר כך ראיתי שהיא נפלה לחול".

חיפשנו אותה קצת יחד, אבל לא מצאנו. ולא נראה שזה הטריד אותה. אז יצא ש [u]מתישהו זה הולך לאיבוד[/u] קצת מוקדם מהצפוי. ולגמרי בקלות.
מצאנו פאייט סגול יפה בחול ההוא, ושמנו אותו מתחת לכרית, בשביל פיית השיניים, במקום שן. היא מסכימה לדברים כאלו, כי היא יודעת ששיניים הן קטנות ולפעמים נאבדות.
ועוד מעט הפייה תיקח את הפאייט, ותשים במקומו אפרוח קטנטון מעץ. אפרוחון.

[u]חשוב לדבר איתה על זה שהשיניים מתחלפות וזה מראה על התבגרות, שלא תהיה לה חוויה מטלטלת[/u]
איכשהו נראה שההתרגשות שלי מכל זה גדולה בהרבה משלה. היא ראתה ילדים גדולים יותר שנושרות להן השיניים, ולקחה את זה כעניין טבעי לגמרי. לא התעסקה בזה.
בשבילי זה סימן שהילדונת שלי גדלה, ואני נתססת מבפנים מהתרגשות.

איך היא מלמדת אותי כל פעם. איזה כייף להיות אמא שלה (>לזכור את ההרגשה הזאת<)

[u]וחוץ מזה חשוב לדבר איתה על זה שהשיניים מתחלפות וזה מראה על התבגרות, שלא תהיה לה חוויה מטלטלת כמו שהיה לבן של [po]ענת ב פ[/po][/u]
למען הפרוטוקול- הוא כמובן ידע שיש תופעה כזו אלא שזה קרה נורא מוקדם וגם נורא מהר.
וחוצמזה, כמו הרבה דברים בחיים, הידיעה אינה פוטרת מ'עונש'. ז"א ברגע האמת הידיעה השכלתנית זזה קצת הצידה לטובת הרגש. בכל זאת זו הפעם הראשונה שהוא מרגיש ומודע לזה שהוא מאבד חלק מעצמו.
[po]רוח על המים[/po] יקרה, יכול להיות שהמילה שבחרתי "טלטלה" היתה חריפה מדי..
> חבל שאין אייקון מחייך בפה מלא שיניים (מינוס שן אחת) :-) <

[u]וסיפור של חברה ששוחחתי איתה על העניין: כשהיתה קטנה, סבתא שלה לקחה את השיניים שנשרו לה, שמה בקופסה קטנה, והעבירה לה את המתנות שמסרה פיית השיניים. אותה חברה הסיקה שסבתא שלה מאד אוהבת שיניים, והביאה לה שיניים שנשרו לחברים מהכיתה. וממש ממש לא הבינה למה סבתא שלה לא רצתה לגעת בהן[/u]
:-D :-D :-D

[po]רינ צ'י[/po],
דיברת עם הבת שלך על הנושא? הרי זה השן שלה, זה חלק מהגוף שלה, אולי תציעי לה כמה אפשרויות, או תשאלי אותה מה מדבר [b]אליה[/b],
וחוץ מזה חשוב לדבר איתה על זה שהשיניים מתחלפות וזה מראה על התבגרות, שלא תהיה לה חוויה מטלטלת כמו שהיה לבן של [po]ענת ב פ[/po]
לי סיפרו כמובן על פיית השיניים, לא זוכרת בדיוק באיזה גיל זה היה, אבל היה לי ברור שפיית השיניים היא אמא שלי, ונהניתי מאוד לשחק את המשחק הזה{@

הדף הזה חשוב ופותח אותי למחשבה ולהתמודדות עם זה בקרוב, האהובה שלי בת 5.5 :-]

[u]ואחר כך שמעתי על עוד "שומרי שיני חלב" שזה קרה להם. מישהו יודע למה?[/u]

כי אלו היו סתאאאם שיני חלב
> לשיני חלב [b]עמיד[/b] זה לא היה קורה... :-) <

אוקיי, אני מאמצת את [u]הפייה לוקחת אותה ומתישהו זה הולך לאיבוד[/u] .
לא [u]זורקת לקומפוסטר[/u] , ולא רק בגלל שאין לי כזה. מאותה סיבה גם לא טומנת באדמה: נראה לי שמדובר בחומר עמיד (אפילו שמתפצל לפעמים), שלוקחות שנים עד שמתפרק, וגם אז לא יודעת אם הוא מזין משהו.
ולא באדמה גם (ובעיקר) כי זה מתקשר לי לשרידי אדם ולקבורה. אסוציאציות לא נעימות.
עם לאבד אין לי בעייה. וגם לא עם [u]לעשות שרשרת לכריש[/u] (ומי יתלה לו על הצוואר?).

וסיפור של חברה ששוחחתי איתה על העניין: כשהיתה קטנה, סבתא שלה לקחה את השיניים שנשרו לה, שמה בקופסה קטנה, והעבירה לה את המתנות שמסרה פיית השיניים. אותה חברה הסיקה שסבתא שלה מאד אוהבת שיניים, והביאה לה שיניים שנשרו לחברים מהכיתה. וממש ממש לא הבינה למה סבתא שלה לא רצתה לגעת בהן :-)

הבת שלי (עכשיו כבר בת 9) אספה בקפדנות את כל השיניים שנפלו לה, ושמרה אותן בקופסה מיוחדת.
אחרי כשנתיים עשינו סדר, וראינו שהרבה מהשיניים נשברו בקופסה! זה היה כה מוזר! הן מתפצלות לחצי, לאורך - אף פעם לא שמעתי על דבר כזה.
אז היא זרקה אותן. ואחר כך שמעתי על עוד "שומרי שיני חלב" שזה קרה להם. מישהו יודע למה?

לי לא סיפרו על פיות וכו'. אבל בדיוק אתמול בערב לבן שלי (5 וחצי) נפלה שן ראשונה.
האמת, ההגדרה המדויקת היא שהוא עזר לה ליפול..
והאמת, שהוא היה ממש בהלם והרגשתי שהוא מפוחד. זה טילטל אותו.
חיבקנו אותו הרבה ואמרנו לו שזה סימן להתבגרות והוא היה גאה.
בנוסף- אספתי מידע ותמונות והקראתי והראיתי לו וזה הקל עליו להבין את הדימום הקטן ואת כל התהליך.
וסיפרנו לו על פיית השיניים.
זה הזמן לומר שלי יש נטייה בד"כ להיות יותר מדי דוּגרית ולנסות 'להכניס' כל מה שקורה בהסבר ממשי. הסיטואציה והגיל היחסית צעיר שלו דווקא גרמו לי לחרוג ממנהגי ומהציניות שלי וללכת עם עניין הפיות.
היום השחלתי לו ספר מתחת לכרית והוא [b]אשכרה[/b] האמין שזה מהפיה. התמימות והשמחה שלו 'קרעו' אותי. נמסתי כולי.
הוא היה המום שהפיה ידעה בדיוק מה הוא רוצה.
הייתי בשמיים!
> כשהוא יתבגר אני מעבירה את הקרדיט מהפיה אלי. שיהיה ברור ;-) <
חוצמזה אני חושבת כמו יעלי-
[u]הפייה לוקחת אותה ומתישהו זה הולך לאיבוד,[/u]

[u]אני גם בעד לקבור באדמה. או לעשות שרשרת לכריש[/u]
:-D

[u]שביהדות לא מקובל "לעבוד" על הילדים,[/u]
נו, באמת....מה עם לילית? אליהו הנביא שבא לקחת את כוס היין? ועוד כל מני סיפורים אחרים שאולי לא כוללים דמויות פנטזיה, אבל בהחלט כוללים "לעבוד" על ילדים?

אצלנו הסבתא סיפרה לילדה על פיית השיניים. לא רציתי לאכזב אותה, ושמתי לה מתחת לכר משהו קטן. למחרת רצה בשמחה והראתה לנו מה פיית השיניים שמה לה. הרגשתי ממש מבוכה. מרגישה שאני משקרת לבת שלי. היא ממש מאמינה שפיית השיניים עשתה זאת... אני עדיין במבוכה ולא מרגישה שרוצה או יכולה לשבור את הקסם, אך בדיעבד הייתי שמחה לו לא הייתי מגיעה למצב הזה מלכתחילה...

אנחנו קברנו באדמה, ליד עץ (שיזין את העץ).
הקטע של הפיות- לא הסתדר לי, לא ממש הבנתי למה, עד שחבר שחזר בתשובה אמר שביהדות לא מקובל "לעבוד" על הילדים, (ובאמת- סנטה קלאוס, פיות וכו'- יותר שייך לנצרות), כי יש בעולם מספיק ניסים אמיתיים גם ככה, אז לא צריך להמציא.
התחברתי להסבר הזה, ולכן עזבתי ת'פיות והלכתי על המנהג היהודי (לקבור-להחזיר לאדמה).

אני היתי זורקת לקומפוסטר.
זה ד"א מה שאני עושה עם ציפורניים שנגזרו.

אני גם בעד לקבור באדמה. או לעשות שרשרת לכריש ;-)

גם אצלינו פיית השיניים מבקרת ומביאה מתנות קטנות (זיקוקים, זכוכית מגדלת, משחק "רביעיות"...)
ובעניין השאלה המקורית, הפייה לוקחת אותה ומתישהו זה הולך לאיבוד, אני אפילו לא יכולה להזכר מה קרה להן. הרעיון של לקבור באדמה מוצא חן בעיני, לא יכולה להגדיר למה.
בני בן ה-8 וחצי התחיל לפקפק בקיום הפיות אבל באיזהשהו מקום עוד רוצה להאמין, אז אבא שלו אמר לו שמי שלא מאמין, הפייה כבר לא באה אליו (וזה לא איוּם!).

כן, טרה, אבל מה הפיה עשתה עם השיניים שלכם?? (בטח צריך לברר איתה, לא איתך..)
מוצאת חן בעיני פייה כזאת, ואני מקווה שהיא תבקר אצלנו, אבל זה לא פותר לי את השאלה המקורית :-(

כשאנחנו היינו ילדים היינו שמים את השן מתחת לכרית ופיית השיניים הייתה משאירה לנו סכום כסף סמלי ביותר. אני אוהבת את כל הרעיון הזה שמכניס קצת מעולם הפנטזיה לחיי הילדים. אפשר אולי במקום כסף לשים איזושהי מתנה סמלית, כמו חיה קטנה מלבד שמחברים למובייל או זרע של צמח ששותלים בגינה.

ממש בעוד רגע תיפול לה השן, לגדולה (בת חמש!), ואני שואלת את עצמי מה עושים בשן שנופלת.
מה, נזרוק לפח? נשמור בקופסא? נטמון באדמה?
שתי האפשרויות הראשונות די דוחות אותי (ואני אותן), וגם השלישית לא לגמרי מסתדרת לי - מתחברת לקבורה, לשאריות.
אז מה עושים? מה עשיתם אתם?
אשמח לשמוע רעיונות נוספים, או מחשבות אחרות על האפשרויות שלמעלה, שיאירו אותן באור אחר.