יש כאן אולי דף שקשור ל"מלילית שערות"?? ככ אומרים את זה? כשהבן שלי נשכב במיטה לישון ואני לצדו- הור ממולל לי את השערות בידיים שלי עד שנרדם (גם לבעלי). זה כ-ל כ-ך כואב!!! אני מתחרפנת לגמרי מזה ולא מצליחה להביא לזה שיפסיק, לא משנה מה אני אומרת......יש כאן אולי דף שמתעסק בזה??? זה ממש עושה לי רע...

יופי שהסתדר לכם!
(מעורר שוב מחשבות על כל "ההכנות" ו"ההרגלות", ברגע האמת, ולא רגע לפני, הדברים הסתדרו...)

אז בינתיים חזרתי לעבוד (כבר שבוע שלישי בחדר לידה...) והקטן הסתגל לגן ומזהכמעט שלושה שבועות שאינו בוכה בגן. הולך בשמחה גדולה בבוקר ומנופף לי לשלום בחיוך. גם התפר של הצהריים הסתדר והוא ישן בעגלה כ שעה וחצי ונרדם בלי בכי. קם משחק וכשאני אוספת אותו הוא שמח ונינוח. גם בבית הוא במצב רוח מצויין אחרי הצהריים ובינתיים גם יש לו 4 טוחנות חדשות שמסתבר שיצאו בתקופה הזו בבת אחת. לא היה לו פשוט ואולי לא כולן אוהבות את זה שהוא לא נשאר איתי בבית ולא חיפשתי עבודה אחרת או לא החלפתי לו מסגרת אבל יש דברים שאי אפשר לעשות (כמו להחליף עבודה או לעבוד פחות שעות) ואורך רוח וסבלנות זו כנראה היתה התשובה פה. למרות שאולי זה לא הכי ב"אופני". טוב לו שם ואני רגועה יותר ומסוגלת להיות בעבודה. והוא לא סובל וזה מה שבעצם הכי הכי חשוב וגם למד לישון בגן בלי ציצי שיש לו אותו כמה שרוצה אחרה"צ. תודה לכולכן ורק בשמחות!!!!

תודה לכן על התשובות ועל הכנות לטובה ולרעה. אשמח לספר כשיהיה לי משהו חדש. בינתיים מתחילה מחר לעבוד פעם ראשונה בחדר לידה...

אני עם רותה. נסי להתארגן לקחת אותו באחת ושישן בבית שלו. זה המון שעות.
אולי אפשר- שאת העבודה ביומיים האלו מאחת ועד ארבע- שמחליף יעשה בחודשים הקרובים, או את מהבית כשהוא ישן או אפילו בשישי או בערב.
אולי סבא או סבתא? אבא או דודה? שכנה מבוגרת שהוא מכיר? אמא עם עוד תינוק- לצהרון ביתי, או בכלל במקום הגן (שלא נשמע מי יודע מה) הזה?
הוא עוד ממש תינוק! ילדים בני 6 נרדמים בכיתה אחרי ההפסקה של 12, שמים ראש על השולחן וישנים. זה יום מאד ארוך בשבילו. תקלי עליו.

h

נשמע לא משהו... לא אהבתי את הגישה [u]היא חושבת שהמסגרת לא מתאימה לו בגלל הקושי שלו [/u]
יכול להיות שבאמת עדיף לו בבית איתך, אבל מאחר והיא יודעת שאת חוזרת לעבודה בשבוע הבא, זה נשמע לא פייר. נשמע כמו הפעלת לחץ עלייך, שעכשיו תלכי בדרך שלה ("של כל האמהות הנורמליות":-() ותתני בקבוק ודי עם השטויות של ההנקה. אני כמובן כותבת את זה בציניות. אני גם די בטוחה, אגב, שגם כל אותם תינוקות מתוכנתים ומבוקבקים בוכים מדי פעם, כדרכם של תינוקות. גם אז היא טוענת שזו הפרעה לאחרים? ומאיימת על ההורים שלהם בהוצאה מהמסגרת?
זו סתם דרך לערער אותך ולהלחיץ אותך. אני בטוחה שזה לא מרשעות מודעת, אבל זה המסר שעלה לי מהדברים, איזה נסיון לשים אותך ואת התינוק שלך במשבצת של "בעיתיים" ושצריך "לתקן" אותם.
דרך אגב, למה עגלה ובחוץ? למה לא פשוט להרים את התינוק ולחבק אותו? או לשים אותו במנשא? סביר להניח שזה מיד ירגיע אותו.
לי עצמי יש תינוק בדיוק באותו גיל, שנרדם עם ציצי תמיד כשהוא איתי. הוא אמנם לא בגן, אך כשאני לא נמצאת והוא צריך לישון, הוא נרדם בכיף, בקלות ובלי בכי על מנשא. יש יום אחד שאני בלימודים, וככה הוא נרדם לשנת צהריים. מהמנשא מועבר למיטתו וישן שם בשלווה.בלי בכי ובלי צרחות.
בשאר הזמן, נרדם איתי עלם ציצי, אין לו שום בעיה להבין את ההבדל.
מנסיוני עם הילד הראשון שלי, זה היה אותו דבר- איתי עם ציצי ועם אחרים על מנשא או כשגדל עוד אז עגלה. המעבר להרדמות בלי ציצי קרה בהדרגה ודי בא ממנו- היה גיל שפשוט הוא ינק ואחר כך לא נרדם ואז מצאנו דרכים אחרות להירדם.
בקיצור, לי נשמע שאת ממש לא צריכה להקשיב לקולות המחלישים סביבך, נשמע לי שאת והתינוק שלך ממש בסדר, וזה שקשה לו רק מעיד יותר מכל על כך שיש ביניכם קשר חזק ובריא. עשית הכל מצויין עד עכשיו. ואל תתני לגננת לשים אותך בתפקיד "בעייתית", וודאי שלא את התינוק שלך. את לא באת לקבל ממנה עצות על ההורות שלך, את בסה"כ רוצה שהיא תשמור לך על הילד. אולי יש מקום בעדינות אסרטיבית להבהיר לה שאת לא פותחת לדיון את דפוסי ההורות שלך, ואם היא לא יכולה להתמודד- שתקח אחריות ולא תפיל את זה עלייך ובטח לא על התינוק.
אני במקומך הייתי-
חושבת מחדש על שעות העבודה וכו', אם יש מצב שתחזרי עד הצהריים.
אם אין אפשרות כזו, הייתי מוציאה אותו תמיד בצהריים כשאפשר. אם הבנתי נכון, מדובר רק ביומיים שאת חוזרת מאוחר? אם כן, בשאר הימים תוציאי אותו מוקדם. אל תקני את "הזבל" שמוכרים לך על כמה חשוב רצף ולקחת כל יום באותה שעה. זה ממש לא נכון. לראייה- בהמון מדינות (מפותחות!) מכניסים ילדים לגן בהתחלה ל-3 ימים, בעוד שבארץ כל גננת תסביר לך כמה חשוב לבוא 6 ימים בשבוע לגן, ולא להחמיץ יום והרצף קריטי... לדעתי מה שעומד לנגד עיניהם זה התשלום, ועוטפים את זה באיצטלות פדגוגיות...
בכל אופן, אם מדובר רק ביומיים ואין אפשרות לשנות, מה עם לקחת בייביסיטר שתוציא אותו ביומיים האלה?
זה נכון שמדובר בעוד דמות חדשה, בתקופה של שינויים וזה לא אופטימלי, אך יחד עם זאת, היא תהיה פנויה אליו בשעות הלא פשוטות הללו (אני בטוחה שהלחץ מהצוות, שרואה בו "הפרעה" לתינוקות האחרים, ומשדרים לו בלי מילים "נו, תישן כבר!", לא עוזר לו להרדם בנחת ...), תוכל להרדים אותו על מנשא או בטיול, בסביבה שלו.
מה דעתך?

_כאשת מקצוע היא אמורה להיות מסוגלת להתמודד עם שנה וחודשיים שקשה לו לראשונה בלי אמא ומאוד בוכה - לא??????
זה ממש ממש ממש לא המקום שבו תקבלי תשובה חיובית על השאלה הזו._
דווקא כן P-:
אני חושבת שהיא צריכה להתמודד, היא לא יכולה להבריז לך ככה ברגע האחרון...
[sub][sup]מסכימה שילד בגיל הזה צריך להיות בבית, כך אני חיה, אבל מקבלת שיש שחושבים אחרת[/sup][/sub]
אם אין שום מצב לחצי משרה, אני מניחה שזו פונקציה של זמן עד שיתרגל, יהיה לו קשה אבל בסוף הוא יישן שם ויתרגל.
מה שכן, מטריד שלגננת אין כלים להתמודד עם מצב כזה...

[u]כאשת מקצוע היא אמורה להיות מסוגלת להתמודד עם שנה וחודשיים שקשה לו לראשונה בלי אמא ומאוד בוכה - לא??????[/u]
זה ממש ממש [b]ממש[/b] לא המקום שבו תקבלי תשובה חיובית על השאלה הזו.
אבל מכיוון ששאלת אומר לך את דעתי, מקווה שלא תיפגעי.
לדעתי כדאי לך לעשות כל מאמץ כדי להוציא אותו מהגן בזמן.
זה הרגע להבין שהוא לא בשל להיות שם, שהוא צריך להיות איתך, ולהיות יצירתית בחשיבה,
למצוא פתרון - עבודה במשרה חלקית או כל דבר אחר שיאפשר לו להיות איתך בזמן הזה.

לילד בן שנה וחודשיים אין מה לחפש במסגרת, ואם הוא כבר שם ומסתגל אבל חווה משבר בצהריים כדאי להקשיב לו וללכת לקראתו.
זה המון המון שעות מחוץ לבית ורחוק מאמא לילד כל כך קטן.

בהצלחה

נשים יקרות בהמשך להתלבטויות שלי כאן למעלה ולתשובות המאוד תומכות שלכן, בני המשיך ללכת למשפחתון ואספתי אותו בצהריים והוא ישן בבית אך מזה כשבועיים (כמעט שבועיים) הוא נשאר עד 15:30-16:00 כיוון שביום שני הקרוב אני חוזרת לעבודה... יש לו שעה קשה מאוד אחרי ארוחת הצהריים אז הוא בוכה נורא לדברי הגננת והיא טוענ ת שאינה יודעת ואינה מצליחה להרגיע אותו ו/וא להשכיב אותו לישון. הדבר היחיד שעוזר הוא להוציא אותו לסיבוב בעגלה ורק ככה הוא מוכן להרגע ולישון. הבעיה היא שזה מפריע לה בשגרת היום והיא אומרת שהבכי שלו מפריע לקטנים האחרים לישון ואין לה אופציה שאחת מהן תקדיש את מלוא תשומת הלב לבן שלי על מנת להרגיע אותו. אני יודעת שזה אולי לא הדף המתאים אבל אני אובדת עיצות. היא חושבת שהמסגרת לא מתאימה לו בגלל הקושי שלו ובעיקר שלה לטעמי. אני חייבת להתחיל ביום שני ואין לי סידור של הרגע האחרון מה גם שמאז שהתחיל שם כבר אינו בוכה בבוקר וכבר נשאר שם בשמחה בבוקר ומשחק יפה עד השעה הקשה של השינה והסירוב שלו לישון והבלגאן סביב זה. מה דעתכן????????
ד"א עם או יותר נכון בלי הציצי הוא מסתדר יפה ויונק לפני ואחרי הגן. אפילו התיאבון שלו השתפר והוא אוכל מאוד יפה במשפחתון.
כאשת מקצוע היא אמורה להיות מסוגלת להתמודד עם שנה וחודשיים שקשה לו לראשונה בלי אמא ומאוד בוכה - לא??????

[u]סמכי על המטפלות שיידעו להתמודד איתו כשיגיע הזמן, וסמכי עליו שילמד לישון בלעדייך, כשלא תהיה ברירה. הוא מסוגל לזה. אין צורך לקחת ממנו את השינה המשותפת, ההנקות - ובעצם, אותך- גם בבית[/u]

כל מלה!!!

גם אם לא יישן בהתחלה במשפחתון לא יקרה לו כלום. כשירגיש שם בטוח ויקשר למטפלת הוא ילמד גם דרך אחרת להרדם כשאת לא לידו. הוא מבין שיש "לישון עם אמא" ולישון בלי אמא", וכרגע יש לו את אמא אז הוא לא ילך לישון בלי...
אחרי שהוא יתרגל , כשהוא יהיה עייף הוא ימצא דרך להרדם.

ולכל מי שמנסה לעזור לך על ידי עצות שמרגיזות אותך, פשוט תגידי שאת אוהבת לעשות תהליכים מדורגים ולא לחתוך בבת אחת וככה גם את יותר רגועה וגם לפיצקי יש זמן למצוא את השיטה שלו להרדם בלעדייך.

חזקי ואמצי - תמשיכי לדבוק בדרך שלך, כי את באמת יודעת מה הכי טוב לכם.

בהצלחה!

ולגבי - ללמוד להירדם בלי ציצי - קודם כל את צריכה ממש ממש לרצות את זה מתוכך ומעצמך. כרגע לא נראה לי שאת שם, אבל יש גם על זה דפים. לישון בלי לבכות ועוד כמה במדור שינה. אני הייתי מדרגת את השינויים ולא מערבת את זה עם כניסה לגן, אבל אם בוער לך תקראי שם.

[u]קיבלתי אינספור עצות כמו לנסות לתת לו סימילאק/מטרנה כדי שיתרגל ואולי ילך לישון שם עם בקבוק ואז גם אפשר יהיה שמשהו אחר ישכיב אותו לישון בבית בלילה...כי הרי לא יתכן שרק אני יכולה להשכיב את הילד שלי... כמו כן אמרו לי לנסות להפריד את השינה מההנקה כדי שזה לא יהיה לו התניה... איך עושים כזה דבר??????????[/u]
אויש נו... (()) העצות האלו...
את עושה את הכי טוב למיטב הבנתך (והבנתי, אם זה עוזר :-)) עם הילד שלך.
אני לא שיניתי כלום בבית. את תהיי מופתעת עד כמה ילדים הם יצורים סתגלניים, וכמה מהר הוא יתרגל כשהוא יהיה חייב. סמכי על המטפלות שיידעו להתמודד איתו כשיגיע הזמן, וסמכי עליו שילמד לישון בלעדייך, כשלא תהיה ברירה. הוא מסוגל לזה. אין צורך לקחת ממנו את השינה המשותפת, ההנקות - ובעצם, אותך- גם בבית.
[hr]
את תראי שבמהלך ההורות שלך תמיד תיתקלי בהורים שהדרכים שלך מערערות אותם- בין היתר כי הם רואים בך ובדרכך (דרכנו?) ביקורת על דרך היותם הורים. נו שויין. שיפתרו את זה מול פסיכולוג, ולא מולך... תהיי בטוחה בעצמך ועם הדרך שלך (אחרי שביררת עם עצמך מה מתאים [b]לך[/b] באמת), נשמע שאת עושה עבודה נהדרת @}

אנשים רואים שאני מבלה את רוב זמני עם הילדים וישר נותנים עצות בסגנון של אלו שהזכרת, רק לגבי גדולים יותר (קשה לך לשחרר, הילד צריך צהרון, את צריכה להתאוורר יותר- וזאת מבלי כמובן שהבעתי קושי או בעיה כלשהי)- ולבסוף אלו שיותר פתוחות איתי יודו, ש [b]הן[/b] לא מסוגלות לבלות כל כך הרבה עם הילדים שלהן. הן פשוט משליכות עלי את הקשיים שלהן, את הספקות שלהן ורגשות האשמה הלא מודעים שלהן... ומתוך זה אני מקבלת ומבינה את דעותיהן אך יודעת לשים אותן במקומן...

[u]כל עוד לא חזרת לעבודה, למה לא לאסוף אותו מהמשפחתון בצהריים? שיישן צהריים בבית. עד שיתרגל קצת יותר ויסמוך על הצוות שם. [/u]

אני אכן אוספת אותו ב 13:30 היון אחרי האוכל ואז משכיבה אותו בבית אבל גם אז זה אחרי הנקה... אני לא יודעת איך אפשר אחרת...

נשים יקרות, איזה כיף לשמוע תגובות. הסביבה שלי כל כך לא תומכת, כולן חזרו לעבודה ממזמן והילדים היו בגן/מטפלת כבר מ 5-6 חודשים, כולם אוכלים בקבוק, שמים את הראש והולכים לישון. מיותר לציין שישנים במיטה משלהם ולא קמים בלילה. ילדים למופת....
נועם מצליח להרדם בעגלול ואני באמת ישנה איתו צהריים כשאני אוספת אותו משם. הבעיה היא שאני לחוצה מהחזרה לעבודה (בנובמבר) ואז בימים שאעבוד אוכל לאסוף אותו רק ב15:30 (אני מאמינה שזה יהיה פעמיים בשבוע) ואני פוחדת שהן לא תצלחנה להשכיב אותו לישון שם ואז הוא לא ישן גם בצהריים. אני יודעת שלא אצליח לחזור לעבודה התובענית שלי אם לא אהיה שקטה לגביו. קיבלתי אינספור עצות כמו לנסות לתת לו סימילאק/מטרנה כדי שיתרגל ואולי ילך לישון שם עם בקבוק ואז גם אפשר יהיה שמשהו אחר ישכיב אותו לישון בבית בלילה...כי הרי לא יתכן שרק אני יכולה להשכיב את הילד שלי... כמו כן אמרו לי לנסות להפריד את השינה מההנקה כדי שזה לא יהיה לו התניה... איך עושים כזה דבר?????????? ניסיתי אפילו לתת לו בקבוק תמ"ל אבל הוא מקיא את זה...
אני ממש פוחדת שלא אוכל לחזור לעבודה, יש לי המון אורך רוח וסכ"ה הוא ילד מקסים ונוח הוא פשוט רגיל להיות איתי ולישון יחד. אני חייבת להוסיף שאני מאוד התעקשתי על ההנקה הבלעדית שלו מהיום שנולד אפילו שזה היה קשה מאוד בהתחלה ותובעני אך מעולם לא חשבתי על ההמשך - מה יהיה כשזה יתחיל להפריע לחיים המערביים הכמעט בלתי אפשריים עם ילדים ועם תביעות העבודה שלי..
מה קורה באמת אח"כ , איך ילד לומד לישון לבד בלי הציצי????

מצטרפת להצעות לוותר על שנת הבוקר ולישון שנ"צ ביחד, כל עוד אפשר, עד שיתרגל למטפלות.
אצלי שלושתם בגיל הזה (פלוס מינוס) ויתרו על שנת הבוקר- חוץ מהאחרונה שעדיין איתי בבית, וישנה בבוקר אך מוותרת על שנ"צ (סביר להניח שזה פשוט כי בצהריים האחים שלה מגיעים מהגנים ושנתה אז פחות טובה...)

כל עוד לא חזרת לעבודה, למה לא לאסוף אותו מהמשפחתון בצהריים? שיישן צהריים בבית. עד שיתרגל קצת יותר ויסמוך על הצוות שם.

שלום אמא של נועם

קודם כל - חזקי ואמצי! גם על שאת אשת צבא וגם שאת מנסה לעזור לבנך!
לעניין... המעבר למשפחתון הוא מעבר משמעותי לילדים. התגובה שלו היא תגובה לשינוי, ומאוד בריא שיש תגובה. האם הוא אוכל במשפחתון? יש ילדים שעושים שביתת רעב במעבר הזה.
נראה לי שאת צודקת שאת לא רוצה לתת לו לבכות, ואין צורך בכך. הליכה לישון היא פרידה, וכנראה שלא מתאים לו עכשיו "לרדת מהמשמר" כשהוא לא איתך.
האם המטפלות יכולות לאפשר לו להשאר ער, גם אם הוא עייף? כלומר לתת לו לנוח על כרית על הרצפה, אולי עם בקבוק מים או בובה?
אם את לוקחת אותו בצהריים, מספיק שהוא ישן צהריים איתך. לדעתי אין חובה שישן בבוקר אם הוא מתנגד.
אני הייתי זורמת איתו ולא מכריחה ללכת לישון.
אם יש להם אפשרות לטייל איתו בעגלה כשעייף או להשכיב אותו לישון בעגלה שלו, ולא במיטה, אולי יהיה לו יותר מוכר?

[u]מה אני יכולה לעשות עכשיו כשוא רגיל היה לינוק ולהרדם תמיד ללכת לישון רק איתי[/u]
לא להלחץ מזה... אחרי שיתרגל להיות עם עוד אנשים ובלעדייך, אולי ירצה גם לישון שם.
ההרגלים בגיל הזה משתנים כל הזמן, נראה לי שיהיה נכון ללוות את השינוי שהוא עובר בתמיכה (הנקה, שינה עם אמא) כשאתם יחד, ולתת לו למצוא את ההרגל שנוח לו עם המטפלות.
אני מקווה שהמטפלות שלו יכולות לאפשר את זה ומספיק רגועות לא להכריח אותו, ולאט הוא יקשר אליהן ויבטח בהן ויתרגל.

בהצלחה!!!

שלום - כתבתי את אותו הדבר בדף הרדמת פעוטות ואני מנסה גם פה, אולי פה תוכלו לעזור לי - בני בן שנה וחודש, יונק כרצונו ונרדם עם הנקה במיטה משפחתית. בספטמבר התחיל ללכת למשפחתון כיוון שעלי לחזור בקרוב לעבודה. שגרת היום שלנו עד כה בבית כללה שנת בוקר ושנת צהריים בין 1-2 שעות כל אחת. הנקה, הרדמה ושינה טובה. בלילה מתעורר מדי פעם להנקה, לרוב לקראת הבוקר, לפעמים מתעורר גם במהלך הלילה. יונק מעט וחוזר לישון. הבעיה מתחילה עכשיו, במשפחתון. הגננת לא מצליחה להרדים אותו והוא מסרב לישון בכל תוקף וצורח מה שמכאיב לי עד מאוד כי אני לא אוהבת שהוא מגיע למצב של בכי הסטרי. הן נותנות לו הרדם בעגלול בדרך לפארק או במהלך הטיול היומי (יש ן כ 20-30 דק) וכשאני אוספת אותו ב 13:30 הוא מגיע הביתה ואני משכיבה אותו לישון - כהוא גמור מעייפות ומסכן נורא. הבעיה/שאלה שלי היא מה אני יכולה לעשות עכשיו כשוא רגיל היה לינוק ולהרדם תמיד ללכת לישון רק איתי - אני לבד בבית איתו כל הזמן (בעלי איש צבא שחוזר כל שבת שניה הביתה)וכך היה תמיד. אני היחידה שנמצאת איתו וככה התרגלנו ונוח לי וטוב לי וככה נראה שגם לו ואני בהחלט לא רוצה להפסיק להניק אותו. אני צריכה לחזור לעבודה והוא חייב לישון במשך היום ויצטרך לישון במשפחתון ואני לא יודעת מה לעשות - איך אפשר ללמד אותו לישון בלי הציצי ולא להגיע להתקפי זעם ובכי שכאלו.
אשמח לשמוע ממכן בעלות הניסיון. תודה !

אתם ישנים בלעדיו?
זה נשמע כאילו את מתארת את הבכור שלי. עזר לנו מאד לעבור למיטה משפחתית.
מה שעוד עזר היה לשחרר את נושא השינה (עדיין עובדים על זה).

אני לא בטוחה שעונה לך על השאלות אבל אולי ניסיוני האישי הטרי מאוד קצת יעזור.. יותם בן שנה, לאחרונה לאחר שהיה ישן סביר כשעברנו כל מיני ניסיונות של להרדים אותו במיטה, על הידיים, רק עם שיר וכו'...לפני חודשיים פשוט התרגל להתעורר כל שעה או פחות כדי שנרים אותו, ומיד חוזר לישון. אחרי שבועיים הבנו שזו התניה שפשוט צריך להפסיק אותה, זה היה נראה שלא הוא נהנה מזה ובטח לא אנחנו שהיינו גמורים מ 8 התעוררויות בלילה...ואז החלטנו ללמד אותו להירדם לבד, כלומר כשאנחנו באופן מסוים בסביבה אבל לא על הידיים וכדומה, ועשינו ואריאציה של שיטת 5 הדקות, זה היה קצת קשה אבל ממש לא נורא, ואני רוצה להמליץ עליה: אני החלטתי שאני לא נותנת לו לבכות יותר מדקה שתיים ושאני מקשיבה טוב טוב אם זה בכי של מצוקה איומה או של מחאה, ושברגעי ההרדמות הסופיים אני לידו, שרה לו שיר. בהתחלה פשוט בכה בכי של מחאה חצי דקה-דקה, נכנסתי, שוב חיבקתי (בלי להרים), דיברתי, ליטפתי, הרגעתי, הראיתי לו את הבובה שהוא אוהב...ויצאתי שוב וחוזר חלילה. זה לקח 5 ימים והתקצר עד מהרה משלושת רבעי שעה לחצי שעה ולעשר דקות. אתמול והיום יותם נרדם עם הבובה, ליטופים, ושיר שהוא אוהב. בכלל לא יצאתי מהחדר ברגע שהרגשתי שהוא למד והבין. והוא קיבל את זה באהבה ושמחה. מהלילה הראשון הוא ישן, עד היום לילות שלמים ורצופים, וכולנו קמים שמחים מאוד! אנחנו ויתרנו על שינה במיטה שלנו כי זה לא היה לי נוח (אני בהריון מתקדם...), אז אין לי עצה לטיעונים טובים, אבל יש לי מחשבה שהבנתי באופן אישי, אולי היא תעזור לך: הכי חשוב להשתדל וליצור אווירה טובה בבית עם בן הזוג שלך. אני חושבת שזה מקרין על כל הבית על הילד וגם על הרגלי השינה שלו...לכן, אולי יש דברים שאת יכולה לוותר עליהם או לנסות מה שבעלך מקשיב, ולראות אם זה תורם לאווירה המשפחתית? גם אם זה לא מאה אחוז מה שהיית רוצה? לא לכל אחת זה מתאים כמובן, אצלינו זה הגיע אחרי הרבה ויכוחים- פשוט לוותר קצת ולהקשיב. וזה עשה פלאים, לנו ולילד.

שלום לכולם! זקוקה נואשות לעצה טובה!
העניין הוא כזה יש לי תינוק בן עשרה חודשים שמהיום שהוא נולד מסרב לישון . הוא הולך לישון מאוד מאוחר בסביביות 11 בלילה ולפפעמים (תקופות וגם עכשיו) אחרי בכי קורע לב. אני אובדת עצות וממש עצובה ומודאגת (אני כבר לא מדברת על זה שאני מותשת וחסרת חיים בת'כלס...(-: נושא אחר) בעלי מבחינתו בעבר היה מוכן לנסות את שיטת 5 דקות הארורה! אני הבהרתי לו שאין סיכוי!!! הוא כבר ירד מזה וניסינו לתת לזמן לעשות את שלו אבל אין שום שיפור הילד נרדם אחרי מאבקים עם עצמו כשהוא בוכה ומותש. הדרכים היחידות בהן הוא נרדם לפחות עד עכשיו (עכשיו גם זה לא עוזר...) הן ציצי ואו אבא לוקח אותו על הידיים רוקד איתו ושר לו שיר ערש. הבעיה היא כאמור שעכשיו גם זה לא עובד ומעבר לזה,בעלי מזדעק שזה לא בריא לילד להירדם ככה רק על הידיים ושאנחנו עושים לו נזק כי הוא לעולם לא ילמד לישון ! אני משוועת לעצה טובה מה עושים איך מלמדים אותו לישון בלי לפגוע בו?
ועוד שאלונת איך משכנעים אבא נפלא ואיש יקר שלישון במיטה עם ההורים זה טוב לילד ולא להפך? בבקשה תפנו אותי להיכן ניתן למצוא טיעונים טובים שיגרמו לו לשתף פעולה... תודה רבה !!!

תודה רבה לכן, אני אנסה את כל ההצעות...
מה שמדהים זה שדווקא אתמול בלילה כשחטפתי איזו התקפהמפתיעה של הקאות ושלשולים נוראיים והייתי צריכה לנקות את האמבטיה ולהתאושש....הוא ישן 3 שעות רצוף. איזה מקסים הוא. כל הזמן חששתי שהוא יתעורר ואני עוד אהיה בעיצומו של הבלאגן בטן....איזה ילד.

הציל ועדין מציל אותי במקרים של קושי להרדם. ערסל. לא הסוג האיטיליגנטי והיקר. פושטי מרשת. שמה בתוכו שמיכת פוך מקופלת כדי שיהיה נעים ומרופד, את האלף בן השישה חודשים ומנדנדת. אחרי שנירדם סוגרת בקשירה של רצועה את שני צידי הערסל כדי שלא יפול אם יתעורר כשאני לא לידו. אם הוא עייך הוא נרדם תוך דקה אם לא מוציאה אותו כשעושה קולות לא מרוצים.
פיתרון שראיתי באיזה גן וברגע של יאוש כשהקטן היה בן חודש והסכים להיות רק על הידיים. היום יש לנו שני ווי ג'מבו בקירות חדר השינה ובמידת הצורך הערסל ניפתח תוך שניה וחוסך הרבה כאבי גב לאמא וחוסר מנוחה לילד.

[u]אחרי שהוא מתעורר כל חצי שעה , שעה ב-3 שעות הראשונות של שנת הלילה שלו, הוא מתעורר רק כל שעתיים , לפעמים אפילו שלוש (אפילו).[/u]
מספר ההתעוררויות ותכיפותן הם "בסדר". גם די דומה לאצלנו. כל עוד לא נכנסתי ממש לישון איתו, הוא מתעורר כל 40-60 דקות בד"כ. כשאני נכנסת לישון זה הופך לכל 2-3 שעות.
השאלה רק מדוע הוא לא חוזר לישון ומדוע הוא בוכה.
האם את ישנה לידו? (מניחה שכן).

יש כאלה שימליצו לך על שרשרת ענברים כאמצעי להקלה של תופעות דלקתיות. לא התנסיתי ואין לי מושג אם זה עובד. אולי תשאלי את [po]תזמורת הים[/po] או את [po]אחת עשרה[/po].

נתתי לו אקמולי פעם ראשונה בחיים לפני כמה ימים, חשבתי שאולי יש לו כאבי שיניים וזה גם יעזור לו לישון. הוא טרף את האקמול (כמעט עם המזרק....) אבל זה לא שינה את השינה שלו. בתיאור שלי אולי נשמע שהוא בכלל לא ישן בלילה אבל אחרי שהוא מתעורר כל חצי שעה , שעה ב-3 שעות הראשונות של שנת הלילה שלו, הוא מתעורר רק כל שעתיים , לפעמים אפילו שלוש (אפילו). אולי זה באמת שיניים- איך אפשר לעזור לו? חוץ מגזר מקולף וקר שלפעמים הוא מסכים להכניס לפה...
מזה כחודש יש לו יציאות שנראות ומריחות לי כמו שלשול- לקחתי לו תרביות ודגימות לכל המרעין בישין האפשרים והכל יצא שלילי.הוא עולה יופי במשקל ובזמן שהוא לא עייף הוא ערני , חיוני וחייכן מאד. אז תולעים-אין. החדר חם בדיוק כמו שצריך- בעלי הוא הקנדידט לטמפרטורה כי אני מסתובבת עם גופיה כל הזמן, מתה מחום. אז נראה לי שנלך על תאורית השיניים- איך אפשר לעזור חוץ מחום אהבה והנקה כפי הצטרכותו?

גלית, בטוח שבקפה נטול קופאין יש קופאין!
המלה נטול מאד לא מדוייקת....
אבל אני חושבת שהאג זה לא קפה אלא תחליף מדגנים אז אני מניחה ששם אין...

[u]אני ישר מציעה לו ציצי אבל לא תמיד הוא רוצה ואז מכניס נואשות את הידיים שלו לפה, בוכה ונראה שלא יודע מה לעשות עם עצמו. ככה עד 7 בבוקר. לא נראה לי שצומחות לו שיניים, אבל אי אפשר לדעת[/u]
היי, זה שיניים קלאסי!

לא יודעת לגבי ההרדמה ביום - לילד שסובל ובוכה ומתעורר בלילה באופן תכוף, אני נותנת משכך כאבים. לפחות ללילה אחד, שיוכל לעבור את הלילה באופן נורמלי. מגיע לו גם לישון טוב.

וחוץ מזה, כדאי לבדוק את כל הדברים הרגילים - תולעים בטוסיק, החדר קר מדי אולי, כל מה שעלול להפריע לישון.

יכול להיות שבקפה נטול קפאין (של האג) - יש קפאין??

נזכרתי בעוד...לפעמים הוא ממש לא רוצה להיכנס למינשא וכשכן-אנחנו יוצאים לטיול של חצי שעה 40 דקות והוא נרדם רק כשמגיעם לדלת הכניסה של הבנין.....ניסיתי גם עגלה (אחותי הביאה לנו למקרה ש...)- הוא מוקסם מהעולם, מתישהו מתחיל לבכות, אני לוקחת אותו עלי , יותר מאוחר אם זה בסדר מבחינתו-אני מחזירה אותו לעגלה ואחרי טיול כולל של 40 דקות הוא נרדם...בכניסה לבנין.(ואז אני צריכה להוציא אותו משם כי אנחנו גרים בקומה 2 בלי מעלית. יש לנו גם מנשא ביורן- הוא לא נרדם בו. אולי יש לו הפרעות שינה?

אני זוכרת שכבר שאלתי וקיבלתי כל מיני הצעות אבל אני לא זוכרת איפה כתבתי את זה.....
הילד שלנו (בכור) בן 5 חודשים. בשלושה חודשים הראשונים ישן ממש טוב בלילה- 4 שעות-התעורר לינוק (איתנו במיטה) ונרדם לעוד 4 שעות ולפעמים שעתיים נוספות בונוס. גם במהלך היום נרדם מדי פעם לשעה עד שעתיים וחצי. בדרך כלל נרדם עם ציצי או בהתכרבלות על הידיים/כדור פיזיו. בחודש האחרון הוא לא ישן בככל ביום! נראה שהוא איבד את יכולת השינה שלו. הוא מתעייף-מבפהק,משפשף עיניים,בוכה מעייפות ואני מנסה לתת לו ציצי ולשכב איתו במיטה, על הידיים על הכדור - כלום לא עוזר. הוא לא נרדם אבל נשאר עייף נורא וסובל.מסתכל אלי בעיניים מתחננות- תעזרי לי לישון. לשנת לילה הוא צונח בסביבות 7 בערב - עם עזרה רבה וארוכה בהרדמה. אחרי שנרדם ב-19- יכול להתעורר אחרי 5 דקות, 10 דקות, חצי שעה - שוב ושוב ובמהלך הלילה כל שעה וחצי שעתיים. אני ישר מציעה לו ציצי אבל לא תמיד הוא רוצה ואז מכניס נואשות את הידיים שלו לפה, בוכה ונראה שלא יודע מה לעשות עם עצמו. ככה עד 7 בבוקר. לא נראה לי שצומחות לו שיניים, אבל אי אפשר לדעת. אני מחזיקה מעמד אבל המתוקי נראה פשוט סובל רוב היום וגם לפעמים בלילה. יש רעיונות למישהי/מישהו? ניסיתי לבדוק אולי מה שנראה לי כעייפות הוא לא עייפות- אבל זה לגמרי כן.

תודה על התשובות, נראה שלעת עתה אשחרר את הערב...
בינתיים אתמול הוא נתן לה בפעם הראשונה חלב שאוב שלי כשלא הייתי בבית, באמצע היום (יוגה! יוגה! סוף סוף!) ואמר שהיה נפלא ושהוא רוצה עוד ועוד ועוד. איזה כיף. אז נמשיך ככה, הוא יתן לה בקבוקים והקשר יתחזק ביניהם וננסה שוב עוד כמה זמן

[u]הילדה לא מוכנה, צרחות אימה. במשך היום אין לה בעיה שהוא ישכיב אותה אבל בלילה לא ולא[/u]
מאוד מוכר.
העצה הכי יעילה מבחינתי היתה לחכות שהיא תגדל...
ולגבי [u]לו מאוד קשה רגשית עם הדחיה[/u] לדעתי ממש חבל על הרגשות השליליים בכזה שלב מוקדם.
זה עניין ביולוגי של ממש.
תינוק, ובעיקר יונק זקוק לאמא שלו בכאלה שעות ואין מה להיעלב.
זה יגיע בהמשך...
בהצלחה

[u]ביתנו המתוקה בת 4 חודשים[/u]
היא עוד פיצית! בגילאים האלה לא העליתי בכלל על דעתי לצאת בשעות הערב. גם היום שהגור בן כמעט שנה, אין מצב שאני משאירה אותו בערב. אלו שעות קריטיות מידי, והדבר האחרון שאני רוצה הוא ששעת ההשכבה תהיה טראומטית עבורו, או לא נעימה בדרך כל שהיא. אני מתכננת לי את הפעילויות האחרות שלי לשעות היום (פגישות עבודה, חוג פילאטיס, לפעמים אפילו בית קפה עם חברה...) - מוצאת זמן בבוקר או בשעות הצהריים כשאבא שלו יכול להשאר איתו. אבל הוא כאמור גדול יותר - בגיל 4 חודשים הוא כמעט ולא נפרד ממני, כמו גם אחיותיו לפניו בתורן, כי לטעמי זה פשוט גיל צעיר מידי. ואם כבר - אז לא בערב.

אצלנו בגיל הזה אצל אף אחד מהם לא הצליחה השכבה עם מישהו אחר חוץ ממני.
הגמישות הגיעה בהמשך, כשהם גדלו קצת (אצלנו בסביבות גיל 9 חודשים עד שנה).
אז חוץ מלומר שזה מוכר, אין לי עצות...

שלום,
ביתנו המתוקה בת 4 חודשים. ערב ערב אחרי טיול בחוץ אני או אבא שלה עושים לה מסאג', אח"כ ציצי, אח"כ אבא שלה עושה לה מקלחת ואני מלבישה ואז מוצץ ועל הידיים והיא תיכף ומיד נרדמת ואני מניחה אותה במיטתה במתיקות. לפעמים זה לוקח יותר זמן, לפעמים היא בוכה, אבל תמיד ברור לי מה היא אומרת ואנחנו בטוב. אממה, ניסינו מספר פעמים שאבא שלה ישכיב אותה כדי שאני אוכל להיות יותר גמישה וגם לצאת אולי ליוגה בערב או לעניינים אחרים. הילדה לא מוכנה, צרחות אימה. במשך היום אין לה בעיה שהוא ישכיב אותה אבל בלילה לא ולא. לו מאוד קשה רגשית עם הדחיה שלה ולי קשה שאין גמישות בהשכבה בערב.
האם יש לכם עצות, תובנות או המלצות עבורינו?
תודה

האם זה נורמאלי שהשכבה בלילה

[u]בבקשה, אין צורך להמציא לי גם בעיות בזוגיות.[/u]
|Y|
זה בערך מה שניסיתי להגיד

טבעי שאת חוששת ממה שיהיה אחרי הלידה, אך את תראי שהכל יסתדר מעצמו ואני מאמינה שבלילה יכול להיות שהילדה תתכרבל עם אבא או שתשן בצד השני שלך.

זאת הייתי אני [po]אינדי אנית[/po]

אולי תנסו להעביר את המידה שלה ליד אבא? ככה גם היא תתרגל לפנות אליו וגם יהיה מקום לתינוק החדש..
אבל רק בטוב ובכיף לא נגד רצונה, תעשו מזה חגיגה..
אגב אם זה לא הולך אני אישית לא הייתי מתעקשת.. אחרי הלידה כבר כל אחד יכנס למשבצת שלו ודברים כל כך ישתנו לכם. אולי בכלל התינוק החדש לא ינק המון בלילה?

בתי בת שנה ו-10. גמלתי אותה לפני כחודש מהנקה (בהדרגה רבה..) בגלל הריון נוסף. אני בחודש שביעי עוד מעט.
כרגע היא נרדמת צהריים ולשנת הלילה-כשאני שוכבת לידה במיטה והיא מלטפת לי את הציצי... זה לא מפריע לי ובד"כ אם היא עייפה היא נרדמת מהר מאד אבל- לפעמים גם בלילה היא רוצה רק אותי ולהרגיש...שזו אני ולא אבא שלה. (היא ישנה במיטה צמודה למיטה שלנו.)

השאלה הגדולה-מה לעשות אחרי הלידה? כלומר-כדי להרדים אותה אבל בעיקר- אם היא מתעוררת בלילה ורוצה רק אותי..? אני הרי אצטרך להניק המון בלילה את הקטן ולא בא לי להיות אחראית גם להרגעה שלה.

האם כדאי לנסות להרגיל אותה שאבא מרדים אותה לפני הלידה או לחכות רק כשלא תהיה ברירה...?
כשאני לא בבית בערב (נדיר) אז היא מוכנה לפעמים שאבא ירדים אותה אבל אם אני בבית זה ממש לא בא בחשבון...
(מה שמפריע לי זה יותר הלילות..לקום בלילה לשניים ופחות העניין של להרדים אותה לשנת צהריים/לילה..)

זקוקה לרעיונות ועצות..
תודה!

חברות, חברות! בבקשה, אין צורך להמציא לי גם בעיות בזוגיות.
יש לי בן זוג מצוין ורב מעלות, שפשוט לא אוהב לישון בתוך פיפי. אכן תמהוני.
מבחינתי זה ממש לא קורבן, והנה גם מצאנו פתרון לבעיית ההנקה האינסופית.
כבר שני לילות אנחנו ישנות. נראה לי שזה משפר גם את השינה שלה, למעשה.
נראה מה ילד ליל.

[u]וגם - [po]תחזוקת בעל[/po]. יותר הספר מהדף. תודה.[/u]
ואם כבר, אז גם הספר החדש, הנפלא והקשה של ליהיא לפיד [b]אשת-חיל[/b]
(אני מתה לפתוח עליו דף ולא מעיזה)

(מקדימה רפואה - אין מילה כזו "להתהדד". תודה.)
(וגם - [po]תחזוקת בעל[/po]. יותר הספר מהדף. תודה.)

(לפני, לפני. ראיתי שהתפלק לי אבל אין לי איך לערוך)

זוגיות? הדדיות? שיתוף? התחשבות???? ומה [b]איתה[/b]{{}}? או שאם זו היא אז לא צריך להזדווג, להתהדד, להשתתף ולהתחשב?

_עומד בפני
למה עומד בפני ולא לצד?_
זה נראה כמו טייפו.
רצתה לומר : עומד לפני. יותר חשוב?
אולי אם הוא יבין על כמה צרכים זוגתו מוותרת הוא יהיה יותר גמיש?

[u]וחוצמיזה, אני לא מבינה למה הצורך שלו לא להרטב בלילה עומד בפני הצורך שלך לישון שינה ראויה, להמנע מכאבי גב ומהצורך שלה שיהיה אליה קשב גם מתוך שינה?[/u]
זוגיות, הדדיות, שיתוף, התחשבות...

עומד בפני
למה עומד בפני ולא [u]לצד[/u]?

למה להפוך לעימות/מאבק...כשאין כזה? אף אחד מהדברים שציינת הם לא 'צורך' אלא בחירה או מכלול של בחירות שבני זוג עושים במשותף. גם זוגה הוא בן אדם, ואולי גם צריך לקום בבקר לעבודה וגם מעוניין בשינה ראויה (ולא רטובה)? (סתם דוגמא). (.O.T)

[u]זה מחייב את פוצ' לישון בצד שלי.[/u]
פתרון מאוד פשוט:
הופכים ראש ורגל.
כל פעם שרציתי להפוך צד, פשוט הייתי הופכת את הילדה ואת עצמי ככה שהראש של שתינו נמצא היכן שהרגליים. ככה, גם כולם נשארים באותו מקום במיטה מבחינת חלוקת המקומות, ומצד שני, אנחנו ישנות על צד שני.

קלמנטינה, מותק, לא הבנת אותי :-) התכוונתי ל{{}}[u]בצד שלי[/u]
למה הצד שלך קבוע? שימי אותה באמצע המיטה (שזה יהיה הצד הקבוע שלה :-)) והחליפי איתו צדדים מדי לילה.
וחוצמיזה, אני לא מבינה למה הצורך שלו לא להרטב בלילה עומד בפני הצורך שלך לישון שינה ראויה, להמנע מכאבי גב ומהצורך שלה שיהיה אליה קשב גם מתוך שינה?

[u]מסקנת ביניים: לא לפחד כלל. היא לא תרגיש נטושה כל כך מהר..[/u]
מסקנה מעולה!

ול [po]ניצן אמ[/po]
[u]מי אמר שישנים במקום קבוע במיטה?[/u]
יש דברים שרק אני מוכנה לספוג (פיפי למשל) והבן זוג שלי - לא. זה מחייב את פוצ' לישון בצד שלי.

בכל מקרה, הלילה החלטתי להיות קצת יותר אסרטיבית, ואולי סתם היה מזל, אבל זה הצליח!
מסקנת ביניים: לא לפחד כלל. היא לא תרגיש נטושה כל כך מהר..
תודות

[u]...רק בן שבוע וחצי וכבר יש לו אג'נדה. הוא נרדם רק עם ציצי בפה וכמעט רק עלי.[/u]
זה בסדר, ונורמאלי כמו שכולן כתבו פה, אבל אני רוצה להוסיף משהו אחר.
לא הייתי ממהרת לקבוע ש'יש לו אג'נדה' זה שעכשו זה הצורך שלו זה לא אומר שחייב להיות כך מעתה ועד עולם. דפוסי שינה של תינוקות משתנים כל הזמן.
העצה שלי אם ה'אג'נדה' הזו לא מתאימה לך, זה פשוט לשים לב לצרכים שלו ולשינויים בצרכים.
כלומר,מדי פעם תבדקי. אתמול נרדם עם ציצי. אולי היום לא חייב את זה? פשוט 'תשאלי' אותו.

תודה על העצות!
מוצץ - ניסיתי שניים, אבל מסוג דומה. נראה מה יהיה.
ציצי עליון - ברור! (אחרת הייתי ישנה בבריכה) (-:

אני מקווה שאצליח לשכנע אותה שאפשר להירדם בלילה גם בלי זה. הנה, הערב היא שוב נרדמה בלי ציצי, אחרי שינקה ומלמלה לעצמה ובטשה באוויר.

אפשר לעשות את זה על ידי זה שמצמידים אותה אלייך ומתגלגלים על הגב לצד שני. אפשר לתת את הציצי ה"עליון" (למרות שלאורך זמן לא לכל אחת זה נוח. אצלי זה דווקא מסתדר עם תנוחת שינה אהובה ונוחה מאד...)
אפשר בכל לילה לישון בצד אחר שלה. (מי אמר שישנים במקום קבוע במיטה?)

בקשר לזה שהיא לא מוכנה לותר על הפטמה - גם שלי כזאת. אני חושבת שמרגע לידתה היא הוציאה את הפטמה מן הפה בעצמה אולי שלוש פעמים. זה קשה מאד. בהתחלה חשבתי שמוצץ יכול לעזור... אבל היום אני מרגישה בנוח עם זה שאני מוציאה בעצמי. אם היא עדיין צריכה לינוק או סתם משהו בפה, היא מיד מתחברת מחדש, אם היא מסטולית, אז אחרי שניה של תזוזה, היא ממשיכה לישון. לא פעם אנחנו ישנות עם הציצי בפה. פשוט כי אני נרדמת ואין לי כח. אני מודה שזו לא שינה איכותית במיוחד בשבילי. אבל יש גם לילות שאני יותר נחושה ואחת לכמה זמן מנסה להוציא את הפטמה עד שזה מצליח ושתינו ישנות הרבה יותר עמוק וטוב.

רק מסייגת שאני לא חושבת שזו דרך פעולה שצריכה להיות שגרתית לתינוקות שמשחררים פטמות מעצמם. למעשה אני מאד מקווה שהילדים הבאים שלי יתנו לי מנוחה מהנקה בלי שאני אצטרך לקחת אותה...

תשימי משטח על כל המיטה
תנסי מוצץ אחר

רעיון טוב, פרט לעובדה שיש לה משטח מיוחד לפספוסי לילה, והוא בצד "שלה" של המיטה. לפני כן באמת החלפתי צדדים (אבל אז היא לא נצמדה לציצי בכזאת אינטנסיביות). P-:

[u]אני לא יכולה להניק בשכיבה ולישון על הצד, אותו צד, כל הלילה כל לילה...[/u]
לא ממש הצלה ...אבל , כדאי להניק משני הצדדים(כלומר גם להתהפך) גם בשכיבה למען שתיכן.

בת 4 חודשים. מילא שהיא נרדמת עם ציצי בפה - גם זה לא תמיד (אתמול למשל ינקה, ואז שכבה על הגב לידי, ונרדמה מתישהו בלי שהבחנתי בכלל..).
אבל מה עושים כשהיא מתעוררת באמצע הלילה, גונחת מתוך שינה ומתעוררת, נרגעת רק עם הציצי בפה וממשיכה לישון [b]עם הפטמה בפה[/b]? אם אני מנסה לשחרר אותה אחרי פרק זמן שנראה לי כמו נצח, היא מתעוררת בתוך חמש שניות ותובעת את שלה.
די, אני לא יכולה להניק בשכיבה ולישון על הצד, אותו צד, כל הלילה כל לילה...

היא לא מוכנה למוצץ. לא לאצבע. לא עוזר חיבוק, או ליטוף, או שיר ערש.
אני לא רוצה להרים אותה באמצע הלילה לטיולים - זה אפילו יותר גרוע משעבוד הציצי שלי.
אנא אמהות, הצילו את שנתי!

_...רק בן שבוע וחצי וכבר יש לו אג'נדה. הוא נרדם רק עם ציצי בפה וכמעט רק עלי.
אני צריכה חיזוקים- שזה בסדר._
אצלנו היה ככה עד גיל שנה...

לא רק שנורמלי, גם נורמלי וגם רצוי.
וגם לאמא: את רק ילדת. תשמרי על רצפת האגן שלך, תעשי תרגילים לרצפת האגן שמשקמים אחרי לידה, ותנוחי תנוחי תנוחי.

מזכירה לך שתמיד אפשר להרדים בהנקה בשכיבה במיטה, ואז אפשר לקום ולעשות דברים אחרים..
וגם- עם הילד השני גיליתי מהר מאוד שכמעט הכל אני יכולה [po]לעשות תוך כדי [/po] הנקה, ומה שלא , [po]תוך כדי הנקה בתוך מנשא[/po] _יעלה...

[u]זה הכי נורמלי בעולם...[/u]
גם אני חושבת ככה

[u]מנשא יש לך? (שאפשר להיניק בתוכו ולתת לתינוק לישון בתוכו בלי להיות "כבולה" לכורסא).[/u]
מסכימה גם כאן.
אבל רוצה גם להזכיר שלפעמים, אם אפשר, ממש כיף להתענג על ה"כבולה לכורסה" הזה,
בעיקר בשלב כל כך ראשוני כשעוד יש מי שיכרכר סביבך ויעזור.

רק טוב

_...רק בן שבוע וחצי וכבר יש לו אג'נדה. הוא נרדם רק עם ציצי בפה וכמעט רק עלי.
אני צריכה חיזוקים- שזה בסדר._
זה הכי נורמלי בעולם...

מנשא יש לך? (שאפשר להיניק בתוכו ולתת לתינוק לישון בתוכו בלי להיות "כבולה" לכורסא).

...רק בן שבוע וחצי וכבר יש לו אג'נדה. הוא נרדם רק עם ציצי בפה וכמעט רק עלי.
אני צריכה חיזוקים- שזה בסדר.
חשבנו לנסות מוצץ-- אבל כמו הגדולה שלנו הוא ממש לא בעניין. (היא גלתה אותם בגיל חמישה וחצי חודשים, כשמכניסים הכל לפה, ומאז הם עוזרים לה בעת הצורך)

אני חושבת שפשוט צריך להתרגל בחזרה.
שלב ההירדמות שלו הוא ארוך. נרדם ומתעורר ושוב נרדם ומתעורר. לפעמים הוא נהיה מאד מתוסכל. ועייף.
כבר עשינו את זה פעם אחת. חשבתי שיהיה יותר קל בסיבוב השני... אבל לכל ילד יש אג'נדה משלו.

לא אוהבת חול במיטה שלי. בהחלט היה שווה את הסאגה מבחינתי. אבל באמת בדרך כלל המקלחת רחוקה מהשינה כי גילינו שמתאים לנו יותר ככה.
בכל אופן הלילה היינו במיטה ברבע לשמונה. ברבע לעשר היא ישנה.

אני חושבת שאני צריכה להפסיק לענות את הילדה שלי ואת עצמי בשעות של שכיבה במיטה ונסיונות נואשים להרדם.
אולי כשהיא תפסיק לישון צהריים זה יהיה יותר רלוונטי. כרגע היא פשוט לא עייפה בשמונה או בשבע ולא משנה כמה אני ארצה שהיא תישן בשעות האלה ;-) .

כשהיא עייפה אז היא באמת נרדמת מהר ובכיף, וכנראה שהשעות שהיא ישנה מספיקות לה...(ולראיה היא התעוררה הבוקר ב6.30.)

אז תודה לכולם,ובהצלחה לכל השאר, [po]ואם אוהבת[/po] אם לך זה בסדר השעות שהיא ישנה אז לא כל כך משנה מה מדברים פה. סה"כ היא ישנה בין 10- ל 11 שעות בלילה שזה מעולה.

סליחה, אם התכוונת להעיר את עיני שכותבת בבלאגן אחד גדול, אשתדל לנסח אחרת עם יותר אנטר ונקודות.
אגב הקטנה ישנה בסביבות תשע וקמה בשבע- שמונה. האם הרגל זה בסדר או שצריכה לנסות להרדימה מוקדם יותר? פשוט ראיתי שמרדימים פה בשבע וחצי שמונה.

[u]אבל פתאום גיליתי שכל השיער שלה מלא חול. אז מקלחת קצרה ולמיטה[/u]
?
אז מה?
מה היה קורה אם יום אחד היתה הולכת לישון עם חול (מקסימום מקלחת בקר)?
זה היה שווה את הסאגה בהמשך?

[po]אם אוהבת[/po] אנא קיראי את [po]תגובת גוש[/po] שנוכל להמשיך יותר בקלות :-)

פשוט לא פעם ולא פעמיים שמתפלאים שהקטנה שלנו מתעוררת להנקה בלילה בגילה וטוענים שאצלהם כבר מזמן בגיל הזה ואפילו קודם ישנו כל הלילה הייתכן הדבר? חשבתי על כך ואולי בכלל הסיבה היא שהם ניזונים מתמ"ל ובגלל זה לא מתעוררים כי יועצת להנקה בזמנו אמרה לי שהנקה מתעכלת מהר יותר ותינוקות שרק יונקים דורשים הנקה בזמנים קצרים יותר, זה גם מסביר לי איך יש הורים שהקטנים שלהם אוכלים כל שלוש שעות ולא לפי דרישה לעיתים קרובות יותר כמו אצלנו שאוכלת כל שעה שעה וחצי בזמן ערות. טוב זה כבר נושא אחר לגמרי, גלשתי.

זה לא שיש לי בעיה להניק אותה בלילה במיוחד שאנחנו ישנים במיטה המשפחתית כולם ביחד. הקטנה באמצע כך שרק מרימה חולצה וחוזרת לישון בקלות מייד אחרי ההנקה. ברור לי לגמרי שאתמסר להנקה עד גמילה בהדרגה בערך עד גיל שנתיים מבחינתי וכל עוד יונקת היא ישנה איתנו במיטה. בעלי קיבל זאת בהבנה למרות שנאלצנו לוותר על החיבוק המשותף, הצטמצמנו וגם נזהרים יותר בתזוזות והפעילות המינית עברה לסלון. עשיתי ניסוי לראות איך אנחנו מסתדרות כשהקטנה ישנה במיטה משלה בחדרנו, נשברתי תוך שלושה ימים מההשכמות וזה השפיע עליי בעייפות במשך היום. לא פלא שאמהות נשברות מהר מהנקה (חוץ מהסיבות האחרות). כל התהליך של לקום במיוחד, להוציא את התינוק, לשבת להניק, להחזיר את התינוק, לחזור לישון ולקום עייפים.
השאלה איך הקטנה עוברת בזמן שזה יקרה למיטתה לאחר הרגל של שינה משותפת מגיל אפס מבלי לעורר מהומה או שפשוט צריך לעבור את הבכיות במעבר כי מתישהו היא תצטרך לפנות את המקום לאח/ות נוסף. טוב אבל למה לי להקדים את המאוחר.

מה שגרם לי להיסוס קל היה איזו תוכנית אירוח בה דיברו על שנת תינוקות והתעוררויות לילה, הנקות ועוד. אמרו שלכל תינוק בזמן השינה יש מחזור של כשעה שעה וחצי בין שינה עמוקה לקלה בה יכול להתעורר. האם מציעה הנקה בכדי להרדים את התינוק שוב וכך התינוק מפתח תלות להרדמות בהנקה במקום לנסות להרדם שוב בכוחות עצמו עם מעט חום מהאם לסיוע. כמובן שזה לא נשמע לי כל כך במיוחד לא כשתינוק יונק כשזו הדרך היחידה שלו להזין את עצמו רק שאלתי את עצמי אם בשלב מאוחר יותר כשניזונים גם ממוצק, האם באמת זקוקים להזנת לילה או שרק צריכים ציצי כמרגיע?

[u]מתי ואיך אמורים לישון שנת לילה רצופה?[/u]
לא ידוע לי שיש גיל שבו "אמורים" לישון לילה שלם.
הילד שלי בן שנתיים ורבע ועדיין לא ישן לילה שלם כמעט מעולם... :-)
טוענים שאחרי גיל שנה אפשר לגמול מהנקות לילה, כלומר שהילד יכול להסתדר בלי לאכול בלילה בלי שזה יפגע בגדילה שלו, אבל זה לא בהכרח אומר שהוא לא זקוק להנקות הלילה ([po]ציצי זה לא רק אוכל[/po]).
לדעתי לא כדאי לצפות שהיא תוותר ביוזמתה על ההנקות בלילה או על ההרדמות על הציצי בשנים הקרובות. היה על זה דף לא מזמן- משהו כמו [po]גמילת לילה ביוזמת התינוק[/po]?

הקטנה שלי בת 9 חודשים יונקת וישנה איתנו במיטה. היא נרדמת לי רק על הציצי שנת בוקר-צהריים כשעה שנת אחה"צ כשעה ובלילה בסביבות השעה תשע + 3 פעמים שמתעוררת להנקה בלילה. ניסיתי יומיים לתת לה להרדם מעייפות ללא ציצי ובכתה והתעצבנה וויתרתי על הרעיון. כנראה זה לא הזמן לנסות. איך הולך כל המעבר הזה לשנות הרגלים מבלי שתיהיה תלויה בציצי או שכל עוד יונקת מיותר לחשוב על זה?
אנחנו רוצים בעתיד הקרוב להעביר אותה למיטה משלה בחדרנו אך מחכים לזמן הנכון כשלא תיהיה זקוקה יותר להנקות בזמן השינה, מתי ואיך אמורים לישון שנת לילה רצופה?

[u]ששעת השינה לא חייבת להיות סאגה שנמשכת ארבע שעות (ואפשר לשנות את זה בקלות, אם מאמצים כמה כללים).[/u]
מעניין שאנחנו מסכימות לגמרי על זה.
<רק לא על מה הם הכללים. ;-)>

הנה מה שכתבתי לפני כמה ימים:

_נזכרתי בעוד משהו שאולי כדאי לשים לב אליו. יש "חלונות הזדמנות" להרדמות. מעגלי שינה הם בני בערך שעתיים אם זכרוני אינו מטעני.
לא קרה לכן שהילד היה עייף, התפספסה ההרדמה (רעש, מקור עניין חדש וכו') ואז זה נמרח ונמרח עד שהנשמה יצאה?
שמתי לב (עוד כשהיא היתה גורה קטנה מאד מאד |L|) שאם זה קורה, לא משנה אם אני מרפה או מתעקשת, תמיד בסוף היא נרדמת אחרי שעתיים.
כאילו שאם פספסנו את החלון, אז היא שוב במעגל עירנות, עד שהיא מתעייפת שוב.
אז הגעתי למסקנה שעדיף לי להעביר את השעתיים האלה בנינוחות מאשר בהלחצת שינה._

זה יותר מרלוונטי גם למבוגרים ומסתדר בדיוק גם עם מה שאת מתארת.

בעקבות הדיונים בדף הזה, אני הבנתי בצורה עמוקה יותר מאי פעם, שהסיבה שאני סוחבת את שעת השינה שלי יותר מדי מאוחר, היא מפני שבעצם אני כבר גמורה בסביבות שש שבע בערב. בשמונה אני כבר צריכה להיות במיטה, ישנה.
זה לא מתאפשר, כי רק החוגים של הילדה נגמרים בשבע, וברובם אני זאת שלוקחת ומביאה.
וזה לא מתאפשר, כי רק אז אוכלים ארוחת ערב, ולפעמים היא מתעכבת, במיוחד אם אין לי עזרה או שיתוף פעולה.

היום, למשל, ממש הרגשתי כמה אני עייפה וכמה עיני נעצמות בסביבות השעה שבע וחצי.
אבל אני הייתי באמצע בישולים. כל הבוקר התרוצצנו עד שעת צהריים מאוחרת, ולקח זמן עד שהכנתי צהריים, ועוד הכנתי כמה תבשילים נוספים (כל הכבוד לי (-: ), ובכל זאת - זה לקח זמן.
בזמן שאני טרחתי במטבח, רחצתי, ניקיתי, בישלתי, וגם תקשרתי עם הילדים, ודאגתי שהם יסדרו את החדר, וסידרתי את המיטות שלהם (החלק הכבד) וטיפלתי ברחצה וכו', האיש מצד אחד עזר (ביצע כמה משימות נקודתיות שביקשתי יפה) ומצד שני חיבל (צונזר).

אני כבר עברתי את השעה שלי.
עכשיו אני כבר לא מרגישה עייפה.
קשה לי להכריח את עצמי באופן מלאכותי ללכת לישון עכשיו, במיוחד שיש לי כל כך הרבה עבודה (ים של דואל בענייני הרשמה לכנס).
משהו לפתור.
אני עכשיו בשלב של ההתבוננות על זה.
אני מאמינה ובטוחה שיגיעו לי רעיונות איך לטפל בזה.

אצלי.
בשיא החורף, בשש הן כבר ישנות. עכשיו אנחנו נרדמים בשבע וחצי-שמונה, ואני מאמינה שזה יילך ויתאחר בחודש הקרוב.

[u]כשהשעון הוחלף לשעון קיץ, גם אנחנו זזנו, באופן לא יזום,[/u]
יש הבדל של 3 שעות בערך בשעת השקיעה בין חורף לקיץ
אצל מישהו יש כאלו הבדלים גדולים בהרדמות?

_הכל סבבה, אבל אז אל תשתמשי ביקואנה כהסבר.
לוגית זה פשוט לא עובד._
אני לא מבינה מה את מנסה להגיד.


[u]אם תצרי תנאים שמתאימים לשינה [po]באופן טבעי[/po], אז יש סיכוי שתהיה שינה [po]באופן טבעי[/po].[/u]
נכון.

_אם רק תכפי שינה בשעה מסויימת, אז אין לזה קשר לשינה טבעית. ואין לזה קשר ליקואנה.
(לא שאני חושבת שזו חזות הכל, אני רק תוהה למה להשתמש בזה כהסבר למשהו לא טבעי.)_
שגרת השינה והליכה לשינה בשעה מסוימת מטרתם [b]לחקות[/b] את שעות הערות והשינה הטבעיים, שהיו מתקיימים ממילא בעולם ללא חשמל. אני לא כופה שינה בכלל. הבנות שלי עייפות ונרדמות בקלות בערב. הגוף שלהן רגיל ללכת לישון כשחשוך. כשהשעון הוחלף לשעון קיץ, גם אנחנו זזנו, באופן לא יזום, כך ששעת השינה מותאמת לשעות האור.

אני כתבתי בתגובה לכמה הודעות שתיארו קשיים בהרדמה של הילדים (כלומר, אנשים שלא מרוצים מהמצב הקיים אצלם)
אני טוענת שני דברים עיקריים:
שלא טבעי ולא טוב שילדים נשארים ערים עד עשר-אחת עשרה. (תתפלאי, יש אנשים שזו הנורמה אצלם).
ששעת השינה לא חייבת להיות סאגה שנמשכת ארבע שעות (ואפשר לשנות את זה בקלות, אם מאמצים כמה כללים).

טרה, הכל סבבה, אבל אז אל תשתמשי ביקואנה כהסבר.
לוגית זה פשוט לא עובד.

אני חוזרת למה שאמרתי למעלה למעלה, על סיבה ותוצאה.
אם תצרי תנאים שמתאימים לשינה [po]באופן טבעי[/po], אז יש סיכוי שתהיה שינה [po]באופן טבעי[/po].
(אני מתכוונת לחשיכה, לשקט, ללינה משותפת, וכו'. לא לשגרה לא טבעית.)
אם רק תכפי שינה בשעה מסויימת, אז אין לזה קשר לשינה טבעית. ואין לזה קשר ליקואנה.
(לא שאני חושבת שזו חזות הכל, אני רק תוהה למה להשתמש בזה כהסבר למשהו לא טבעי.)
[hr]
עכשיו אני רואה שלא שלחתי משהו שכתבתי מהמחשב של האיש על מעגלי שינה טבעיים (באורך שעתיים) ועל חלונות הזדמנות להרדמות.
אני מאמינה שזה היה עושה לך סדר, אינדיאנית. ולדעתי ממש מסביר את מה שסיפרת.
אני אשלח כשהוא יגיע הביתה. בלי לגעת. כאילו כתבתי לפני שכתבת.

אם היא הייתה במיטה בשבע וחצי, אולי היא הייתה נרדמת יותר בקלות. הבעיה במקרה זה היא שכשהיא הייתה מוכנה לשינה, רק אז התחלתם את המקלחת, אז פספסתם את הזמן הנכון. וכמו שחלק כתבו כאן, יש ילדים שאמבטיה מעוררת אותם.

[u]שאני לגמרי מאמינה במה שטרה רוסה כתבה. אבל אצלי זה אף פעם לא עובד.[/u]
אז במקרה הזה זה לא עבד, כי לא הייתם מאורגנים בזמן.

חוץ מזה, עקביות זה מאוד חשוב.

באתי לפרוק עצבים.... היום בשבע אכלה ארוחת ערב ואמרה שהיא רוצה לאכול ואח"כ לישון. רציתי להכניס אותה ישר למיטה אבל פתאום גיליתי שכל השיער שלה מלא חול. אז מקלחת קצרה ולמיטה. בשמונה וחצי היינו במיטה.
אמרתי לה שתיתן נשיקת לילה טוב וליטוף לאחיה אבל בשקט בשקט שלא יתעורר. לשמחתי זה ממש עבד והיא לא העירה אותו ואחרי הנשיטוף (נשיקה +ליטוף) עברה לצד שלה.
שיחקה עד בערך רבע לתשע ואז נשכבה במיטה. עד תשע עוד כתבתי פה בראש איזה יופי הכל הלך. בתשע וחמישה כבר הבנתי ששמחתי מוקדם. ברבע לעשר כבר הבנתי שערב שקט עם בעלי לא יהיה כאן. בעשרה לעשר קמה לעשות פיפי. בעשר וחמישה נרדמה.
הבעיה היא שאני לגמרי מאמינה במה שטרה רוסה כתבה. אבל אצלי זה אף פעם לא עובד. אולי אני לא עושה את זה מספיק בעקביות?
אבל בסך הכל אני רוצה ש
_אחד הזכרונות של חיי שגרה מלאי רגש היה:
ההשכבה של הילדים בכל ערב._
וזה קשה כשאני כל כך מתרגזת כל פעם מחדש. ואני מתרגזת בעיקר כשאני מנסה ליישם את מה [po]שטרה רוסה[/po] כתבה... ואז שוב פעם עולות המחשבות שאני לגמרי מאמינה במה שטרה רוסה כתבה. אבל אצלי זה אף פעם לא עובד. אולי אני לא עושה את זה מספיק בעקביות?
האמת נראה לי שהפתרון הוא באמת לבטל את השנ"ץ....

מאוד מאוד נעים ומעשיר אותי לקרא אותך ניצן,
נעים לי לקרא את הדברים שברורים לך, ושזורמים אצלך/ממך.

זה בכלל לא משנה אם אני מסיכמה או לא עושה או לא, מתאים או לא, זה פשוט נעים.

@}

[u]אם לא ניגע בזה, למה שזה לא יעבוד?[/u]
בגלל שהעולם שאנחנו חיים בו הוא לא טבעי. יש חשמל. יש הסחות דעת. תאורה, טלוויזיה, מחשב, שיחות טלפון, רדיו. זה לא דומה בכלום למצב הטבעי בו אחרי רדת החשיכה הדבר היחיד שיש לעשות הוא ללכת לישון או לשבת סביב המדורה.

מה שמפריע לי בגישה הזאת, זו השליטה ההורית במנגנון טבעי.
תוהה, אם לא ניגע בזה, למה שזה לא יעבוד?

[b]הרדמות[/b] - אני לא "מרדימה", אני נענית לבקשתה להנקה כשהיא עייפה (כבר אמרתי שהיא אומרת שהיא עייפה מגיל שנה בערך? היא יודעת לזהות את עייפותה ולבקש שיעזרו לה להרדם!) אז "הרדמות" לוקחות מעט מאד זמן.
[b]צהריים[/b] - אני לא כופה שעה מסויימת לשנת צהריים, היא יכולה להרדם ב12:00 או ב16:00. בימים שלא נרדמת עד ארבע, אני משתדלת לא לעזור לה להרדם עד החשיכה. זו ההתערבות היחידה שלי בשינה שלה.
(יש פתאום שבוע שלא ישנה צהריים בכלל, ואז פתאום ישנה ב13:00 כמו שעון. בא לגמרי ממנה. קטונתי מלהתערב בזה. אפשר לחשוב שהמערב יודע משהו על שינה... כל מומחה שתשאלי יגיד לך באותה נשימה "עשי ככה וככה וככה!" וגם "אנחנו לא באמת יודעים בלה בלה בלה.." כמו באונקולוגיה, כמו בפסיכיאטריה, כמו בתזונה...)
[b]התעוררות[/b] - אני לא מעירה אותה. נקודה. אף פעם.
זה לא אומר שאני הולכת על קצות האצבעות כשהיא ישנה, או שאני לא מרימה ולוקחת אותה אם הולכים לאנשהו. היא ממשיכה לישון יופי אם היא ישנה עמוק, ולפעמים פוקחת עין תורנית לבדוק אם שווה ל לקום.

זה מה שאני עושה. לנו זה עובד נהדר.
כשזה לא עובד (לעתים רחוקות, לרוב בגללנו, כי היו אטרקציות או משהו כזה..שזה לגמרי בסדר, אם שואלים אותי.) אז אבא, שבד"כ ישן טוב, לוקח אחריות. לוקח לפיפי, מספר סיפור ,או לוקח לטבילה לילית בגיגית, כדי שיהיה לי יותר כח למחרת. (תמיכה, תמיכה, ושוב תמיכה.)

מוסיפה שהתנאים החיצוניים שלי ממש הפוכים לאלה של בשמת.
פה שקט מאד מאד (מאד), בטוח מאד מאד, תאורת רחוב מינימלית ביותר, קולות ציפורים ורוח בעלים. בית מאד מואר מאור השמש, ישנים עם חלונות פתוחים לאויר ולאור.
אני גם מקפידה שיהיה לה לאן לתעל אנרגיה פיזית במילך היום. לרוץ, לטפס, ובעיקר לשחות.

אני הפסקתי עם שנת צהריים בגיל צעיר יחסית, כשההרדמה התחילה לקחת יותר מדי זמן. אני חושבת שזה דיי אינדיבידואלי אם הילד צריך או לא צריך. אם הילד צריך שנת צהריים, אז זה לא יפריע לו ללכת לישון מוקדם. אם הוא כבר לא צריך שנת צהריים, או שהיא מאוחרת מדי, אז זה יפריע לו להירדם בערב. בדרך כלל שלב העייפות שצריך לעבור הוא בצהריים, ולא כל כך קשה למשוך אותם ערים עד שש-שש וחצי. מלבד זאת, ילדים שהולכים לישון מוקדם וקמים ביקיצה טבעית בבוקר, פחות זקוקים לשנת הצהריים, כי הם לא בחוסר שעות שינה. שמתי גם לב שיש תופעה של גני ילדים שמשכיבים את הילדים לישון, גם כשהילדים כבר גדולים (נגיד גיל 4), ואז הנוחות של הצוות בגן באה על חשבון ההורים, שצריכים להתמודד בעשר בלילה עם ילד עירני שלא רוצה לישון. אני אישית לא הייתי מסכימה לגן לעשות את זה, אבל אני יודעת שיש הורים שלא רוצים להתעמת עם הגננת, ואז מתמודדים עם המצב כמו שהוא.

[po]טרה רוסה[/po],
אני דוקא מהמסכימים עם הגישה שלך...
מה את עושה עם שנת צהריים? הגדול בן 2.3 עד עכשיו ישן שנ"צ שעתיים ביום (בסופי שבוע גם 3 שעות אם הבוקר היה מעייף).
לאחרונה נראה לי שלא צריך שנ"צ או שנ"צ קצרה של מקסימום שעה. הוא הולך לישון באותה שעה אבל לוקח יותר זמן להרדם ומראה עייפות רק שעה מאוחר יותר.
את יכולה לתרום מנסיונך לגבי העניין? האם לוותר בכלל על שנ"צ? האם זה לא יעייף אותו יותר מדי והוא יהיה הפוך כבר בחמש אחה"צ ואז ידלג אל מעבר לשלב העייפות?
תודה...

[u]אני מבינה ממך שאבא חוזר אחרי שהילדים כבר ישנים. האם יעלה על הדעת? נשמע לי שעדיף שילד ילך לישון שעה או שעתיים מאוחר יותר מהראוי (אחרי שקיעת השמש ואני חושבת שאת מאוד צודקת) ואולי יקום יותר מאוחר בבוקר, אבל יזכה לזמן אבא שזה נשמע לי הרבה יותר אלמנטרי.[/u]
אם לאבות בימינו יש סדר יום דפוק עם שעות עבודה מטורפות, זה אומר שגם הילדים צריכים לסבול מסדר יום דפוק? לא! צריך להחזיר את שעות העבודה ההגיוניות, ולא להתאים את חיי כל המשפחה לדרישות המופרזות של שוק העבודה.

[u]אצלינו אבא יוותר על כל דבר בערב אם זה אומר שזה יגזול ממנו את השעות עם הילדה.[/u]
אל תדאגי, הוא אבא מאוד מסור ורואה את הבנות שלו בשעות אחרות, לא דווקא בערב.

הדף הזה מזכיר לי משהו מעבודת הגמר לתואר השני.
המחקר עסק באיך אנחנו מארגנים את הזכרון האוטוביוגרפי שלנו.
אחד הממצאים המעניינים והחדשנים היה שיש זכרונות של שגרה, שהם מלאי רגש.
<לפני זה נמצאו בספרות זכרונות שגרה שהם תסריטים קבועים שאינם מלווים ברגש, כמו ללכת למסעדה>
אחד הזכרונות של חיי שגרה מלאי רגש היה:
ההשכבה של הילדים בכל ערב.

לקחתי את זה איתי. ולימים, עם בוא הבנות, שעת ההשכבה זה זמן איכות מתוק במיוחד.
<בונה את זכרונות השגרה מלאי הרגש לעתיד...>

אה, לא צריך להיסחף :-)
אצלינו זה אף פעם לא היה ולא ניראה לי שיהייה,......
פשוט זה מה שעובד, למרות שכרגע, אחרי חצי שעה של מנוחה לידו, ואז ניגמר לי הספר (במפתיע)..!וגם הסוס...
ואז אבא שלו הגיע, והתיעוררות מחודשת מצידו, וסיפור מאבא גם
ואמא את תבואי לישון עוד מעט(כי כאמור אמא קמה, בחדווה של שוחררתי מההכחרח ליהיות במיטה כשעוד לא מתאים לי...
סוכם כי, לאמא כרגע יש כמה דברים שחשוב לי לעשות, ואבוא לישון מאוחר יותר, בינתיים הוא נישאר במיטה עם אור ומוסיקה בצד של אבא...

[u]בזמן האחרון, הולכים לישון עם אמא , שחזרה לקרא לידו[/u]
זה פעל אצלי נהדר, כי שפת הגוף שלי נוטרלה מהמתח של "תרדם כבר". במקום לריב מי נשאר איתו עד שהוא נרדם, אבא שלו ואני התחלנו לחשבן חשבונות למי מגיע הערב להתכרבל עם שפן וספר בשקט ושלוה.

אה, נכון גם אצלי זה בערך מה שקובע מתי הולך לישון בין חמש שעות לשש.. מקימה משנת צהריים
ללכת לישון בלילה.
וגם כאן יש כל כך הרבה יוצאים מהכלל,
בזמן האחרון, הולכים לישון עם אמא , שחזרה לקרא לידו :-)
כבר יומיים רצופים...

אינדיאנית,
למען האמת אין כרגע עצות, אני יבשה לחלוטין מכל יכולת לחשוב או להיות יצירתית, אבל קוראת אותך.