אז מה אפשר לעשות?
שימוש נכון במיתרי הקול אומר, בין השאר, להשתמש בכל המינעד שלנו. מהגבוה לנמוך, ולהשתמש בעיקר בשליש האמצעי.
הגיוון, השימוש בכל המנעד מאפשר מנוחה. יבלות על מיתרי הקול נובעות, בדרך כלל, משימוש ברגיסטר מאוד צר, מצומצם, של הקול, תוך אי שימוש בכל שאר הטווח, ושימוש באחד מהקצוות של הקול (הגבוה או הנמוך) במקום בשליש האמצעי.
אז קודם כל, אבל קודם כל - לפתוח את הפה.
אתם חושבים שזה קל? אני הלכתי לשעורי פיתוח קול (תענוג אמית), ולקח לי כמה
חודשים להתחיל לפתוח את הפה כשאני שרה. זו המשמעות של התנייה תרבותית.
אבל זה שווה את זה. אוי, כמה שזה שווה את זה. וכמו שראיתי פה באתר - אנשים יכולים לחולל שינוי בעצמם גם בלי לשלם על זה כסף... אז לפתוח את הפה קטן עליכם

לנשום טוב. כשמדברים - להניח לאויר לצאת מהפה הפתוח, בזרימה. לא לעצור אותו.
להשתמש בשפתיים.שההברות יהיו מודגשות יותר - אה, או אי, להתענג על העיצורים הצליליים - ואז הדיבור ברור יותר וצריך פחות ווליום. צריך פחות לצעוק.
ובעיקר - לדבר רך. זה נעים יותר לנו, זה נעים יותר למי שמקשיב לנו. דיבור רך הוא דיבור שפותח לנו תחושה של אהבה, זה נורא נורא נורא נורא נורא נורא כיף.
לנסות לדבר טיפה יותר גבוה ממה שאנחנו רגילים, ולראות איך זה מרגיש.
ושוב - לדבר רך. לנשום עמוק. לדבר רך.
בקשר לשתייה - מאוד מאוד חשוב לשתות הרבה. הדיבור מייבש מאוד את הגרון.
בעקבות שעורי הפיתוח קול התחלתי לקחת בקבוק ליטר-וחצי לעבודה (העבודה שלי דרשה הרבה דיבור), ואחרי כמה זמן הוספתי אליו עוד בקבוק של חצי ליטר. לא כדאי להסתמך על המים שכבר יש בעבודה כי:
א. רוב הסיכויים שהם מגעילים בטעם.
ב. הם לא צמודים אליכם, צריך ללכת ולהביא כל פעם כוס - וזה לא עסק.
ביום עבודה רגיל, עד שתיים-שלוש בצהריים גמרתי ליטר וחצי (בחורף) עד שני ליטר (בקיץ).
לשתות כל פעם קצת, כמה שלוקים כל עשר דקות או רבע שעה. כל פעם שמרגישים שהגרון מתעייף, או עדיף
לפני שהגרון מתעייף.
למורות ואנשים שמדברים ממש הרבה - אפשר לשתות מים כמעט-רותחים, או תה. להביא תרמוס.
גם במצבי מצוקה מים חמים עוזרים.
ושוב: לדבר רך. עדין. אוהב. ולחייך.
נכתב בהשראת המורה לפיתוח קול הכי נחמד במזרח התיכון - ג'יי שיר מירושלים.