^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לטדליק נהנאנע, תודה רבה על המידע.

סופסוף שלחו לי את המספר:
03-658-6202
ד"ר ראיקין

אני מנסה להשיג עבורך את הפרטים

תודה. אם לא הגברת הזו, האם יש המלצות נוספות?

אני מנסה להשיג עבורך את הפרטים דרך חברי פייסבוק. הבטיחו לי תשובה...

נסי את ד"ר רייקין אם את מצליחה להשיג כתובת. היא מעולה.

תודה, בינתיים, בחיפוש אינטרנטי לא מצאתי פרטים עליה.

נגריס נותן סטרואידים, או לפחות נתן לא מעט בעבר.
נסי את ד"ר רייקין אם את מצליחה להשיג כתובת. היא מעולה.
אם את לא מוצאת, אבקש מחברות.

אני מבקשת המלצה לרופא/ה שמטפלים במיוחד בבעיות במיתרי הקול - עובדים עם זמרים ואמנים. רצוי איזור המרכז - אבל לא הכרחי. חשובה המומחיות של הרופא. שמעתי על פרופ' בני נגריס. אני לא מצליחה ליצור קשר עם המרפאה שלו.

שימוש נכון במיתרי הקול

סרטוני הדרכה - נשמע מצויין.

קלינאית תקשורת של קופת חולים גם מטפלת בבעיות קול ומיתרי קול. היא גם מפנה לפי הצורך לרופא אף אוזן גרון לבדיקה אם יש יבלות על מיתרי הקול.
גם רופא ריאות יכול לבדוק אם יש אלרגיה/ אסטמה .

אני אשמח להשתמש בזה! בדיוק עכשיו מתמודדת עם צרידות וגרון במאמץ יתר. אשמח אם תכתבי לי כשאת מפיקה את זה! תודה רבה, יוזמה ברוכה

אני הייתי שואלת את השאלה הזאת בפורום מורות וגננות בתפוז (יש פורום כזה, או בערך כזה)
מה שכן, לא הייתי מזכירה את המילים "תרגילים שצריך לעשות כל יום", גם אם באמת צריך. יהיה ריאלי לצפות מהמשקיענים לעשות את זה שלוש פעמים בשבוע, ודרישה מקדימה כזאת עלולה להרחיק אנשים.

אם תתפרסם חוברת ו/או אוסף של סרטוני הדרכה של תרגילים שצריך לעשות כל יום (במיוחד עבור מורים/מורות שרוב עבודתם היא בדיבור), כדי למנוע צרידויות ולשפר את איכות הקול, האם מורים/מורות /אנשים שרוב היום מדברים כחלק מעבודתם ישתמשו בהם?

זה נכון !!! תמיד חשבתי על זה שאני יכולה לזהות ישראליות דוברות שפה זרה רק לפי גוון הקול. הארופאיות לדוגמה בעלי קול חמאתי יותר

חברה זמרת אמרה לי פעם לעלות אוקטבה כשמתעייפים ולדבר בקול גבוה, כי זה פחות מעייף את מיתרי הקול.
זה נכון בעיקר לישראליות שנוטות לדבר בחלק הכי נמוך של הקול שלהן.
משהו בתרבות שלנו מושך את זה....
יפניות, למשל, נוטות לדבר בחלק הגבוה של קול שלהן, ולשחוק אותו.
בשבילן, זה יהיה שינוי מרענן לרדת קצת.

שורה תחתונה: חשוב לגוון. להשתמש בכל המנעד.

חברה זמרת אמרה לי פעם לעלות אוקטבה כשמתעייפים ולדבר בקול גבוה, כי זה פחות מעייף את מיתרי הקול.

לי הציעו לחשוב על בד פלנל (או כל דבר רך אחר) כשמקריאים. זה מרכך את הקול ופחות מאמץ אותו.
לי זה עוזר. ברגע שאני מרגישה עייפות במיתרים, אני חושבת "פלנל" ומשהו מתרכך, ההקראה פחות מאומצת.
צריך לתרגל את זה (אני גרועה בזה).

גם אצלי הגרון "מתעייף" מהר אחרי דיבור אינטנסיבי. מרגישה את זה בעיקר בעת הקראת סיפור לילדים (שלי - אני לא מורה או גננת), כלומר כאשר הדיבור לא ספונטני ואני מכתיבה את מבנה המשפטים אלא מבנה המשפטים ואורכם מוכתב על ידי גורם חיצוני. אשמח לטיפים שקשורים להקראה, על מנת שאוכל לקרוא יותר ולא להגיד לילדים אחרי כמה עמודים שאני כבר לא יכולה... תודה

כמה מחשבות:

• להאט. לראות איפה אפשר לקחת יותר הפסקות בין המשפטים, או לקצר אותם, להתייחס אל הפסיקים קצת כאל נקודות סוף-משפט, ולהוסיף יותר פסיקים.
• להחזיק כוס מים ליד המיטה, וללגום שלוקים קטנים כל כמה משפטים. ייתן לך גם הפסקת מנוחה וגם לחלוחיות.
• לבדוק את היציבה שלך: האם את רובצת על המיטה שלהם כשהבטן "מקופלת" פנימה? או יושבת על כסא ליד חצי כפופה? אז אין לך הרבה אפשרות לתמוך את הקול מהסרעפת, ולייצר זרם חזק ויציב של אויר, וכל העומס נופל על המיתרים. תבדקי אופציות להטבת היציבה. תקריאי בעמידה אם צריך, רק כדי להתנסות בהבדל, ואפילו בהליכה בחדר, עם תנועות ידיים! תהיי שחקנית פעם אחת, שחקי את הסיפור במקום לקרוא אותו, ותראי מה זה עושה לך.
• יותר אינטונציה. יותר מגוון של צלילים בקול. תעלי למעלה עם שאלות וקטעים מפתיעים, תרדי למטה כשהגיבור בצרות... הכי שוחק זה להישאר באותו גובה צליל הרבה זמן. אינטונצציה תשחרר אותך קצת.

טיפים שקשורים להקראה

לא להמשיך בקריאה על "רזרבות אוויר". כשנגמר האוויר - לנשום שוב ורק אז להמשיך, גם אם את באמצע המשפט.
אם את מרגישה שתקוע לך משהו בגרון (ליחה בדרך כלל) לא לכחכח אלא להשתעל. הכיחכוח דופק את המיתרים.

גם אצלי הגרון "מתעייף" מהר אחרי דיבור אינטנסיבי. מרגישה את זה בעיקר בעת הקראת סיפור לילדים (שלי - אני לא מורה או גננת), כלומר כאשר הדיבור לא ספונטני ואני מכתיבה את מבנה המשפטים אלא מבנה המשפטים ואורכם מוכתב על ידי גורם חיצוני. אשמח לטיפים שקשורים להקראה, על מנת שאוכל לקרוא יותר ולא להגיד לילדים אחרי כמה עמודים שאני כבר לא יכולה... תודה

רוצה להזכיר כאן ש שיטת פאולה משמשת הרבה זמרים שמתרגלים יום יום במשך עשרות שנים
שיטה מופלאה וחשובה למיתרי הקול

מתעניינת,
ממליצה על נעמי בכר רוזוב
היא גרה ועובדת בהרצליה
הנייד שלה אצלי פשןט לא קבלתי ממנה רשות לפרסם אבל יש לה אתר שנקרא כייף לשיר
גגלי

מתעניינת יקרה,
לא בטוחה שזה הדף הנכון, בכל אופן, לא כתבת מהיכן את...
ברוב הערים תמצאי מורים לפיתוח קול במסגרת הקונסרבטוריון המקומי.
במקביל, ממליצה לבדוק גם את האופציה של חבורות זמר במסגרת המתנ"ס,
שם בד"כ מקבלים ב"חבלה" הכוללת מעבר לפיתוח קול גם הכרות עם זמר עברי לסוגיו, קבוצת שייכות על בסיס עניין משותף,
כישורי הגשת שיר ועמידה על במה וניסיון בעבודת צוות ובשירה בצוותא.
(אני קצת משוחדת כי אני באמת אוהבת חבורות זמר ומאוד מאוד אוהבת את מה שעושים איתן בעיר שלנו....)
תהנו.

קראתי את הדף: מבקשת את עזרתכם
אני מחפשת מורה טובה לפיתוח קול לבת ה- 7 שלא מפסיקה לשיר בכל הזדמנות ומנצלת כל במה אפשרית
שוטטתי שעות במרחבי הנט, מצאתי בעיקר הרבה פרסומות ..
תודה!

מקפיצה,
תמיד בסתיו ובאביב הייתי נצרדת או אפילו מאבדת את הקול,
חשבתי שבגלל שאני פותחת שנה,אני מתאמצת ולא משתמשת נכון בקול,
עכשיו אני בשבתון והפלא ופלא-צרודה.
מסתבר שהעיניין הוא בעונה,אולי שינויי מזג האויר עושים משהו למיתרי הקול.
יש למישהו ידע על זה?
<פעם נאמר לי שנוצרת יבלית על המיתרים,שזה אולי סוג של אלרגיה>

אמא של יונת - מסכימה עם כל מילה. תןדה שאמרת את זה במקומי. . חשוב מאוד לומר את זה, כי באמת יש הבדלים עצומים.

סיוון - אני בטוחה שאם תרצי, תרדי לשורש הבעיה. ותתיחסי בערבון מוגבל למה שכתבתי - הידע שלי לא מעמיק מאוד ...

תודה על התשובה תמרוש רוש.
אני מניחה שהסרעפת שלי בסדר. אני מנגנת בחליל צד (טוב נו, ניגנתי. שנים. עכשיו כבר לא ממש) והנשימה שלי נכונה כנראה גם כשאני שרה (באוטו).
אולי החללים שבין האף לאוזניים הם הבעיה... אולי אחרי הלידה אצליח איכשהוא לבדוק את העניין לעומק.

תמרוש,
יש הבדלים גם בתוך הקטגוריות.
לי אין נסיון עם קלינאיות תקשורת, אבל יש לי נסיון עם מורות לפיתוח קול, ויש ביניהן הבדלים גדולים, לא רק בידע ובכישורים (כמו בכל תחום החיים) אלא גם בגישה לתלמיד, בדיוק באותו עניין שעליו דיברת.
למדתי כמה שנים אצל מורה שהלכה אתי יד ביד והתייחסה לצרכים שלי, לקשיים שלי, ליכולת שלי, לידע הקודם שלי ולדימוי העצמי שלי. פרחתי אצלה.
היא עזבה, ועברתי למורה אחרת שנהגה בדיוק להפך. היא פסלה כל מה שידעתי מקודם (מנסיון רב-שנים של שירה ולימוד פיתוח קול), ונסתה להפוך אותי למה שאני לא. עזבתי אחרי ארבעה וחצי חודשים (ארבעה חודשים יותר מדי...), ולקח לי עוד כמה חודשים לתקן את הנזק ולחזור לעצמי.

אני הייתי שולחת לפיתוח קול כל אדם על פני האדמה. זה כל כך בסיסי ונכון. הבעיה רק למצוא מורים טובים, שעובדים עם הבנאדם והרצונות שלו, ולא מנסים לכפות על התלמידים את הקונספציה שלהם לגבי "איך צריך לשיר".

או כמו שהמורה שלי אמר לי פעם: "אתמול באו אלי חזן מהעדה החרדית ופאנקיסט-רוקיסט עם שורה של קוצים על הראש, אחד אחרי השני. אז עם החזן אני עובד על איך לשיר עם המבטא האשכנזי, שמגביל אותו מבחינה טכנית אבל הוא לא יוותר עליו, ואת הרוקיסט אני מלמד איך לצרוח על הבמה שעה שלמה בלי להרוס את הגרון".

הבעיה היא שאי אפשר "לשלוח" אנשים לפיתוח קול. זה עובד רק אם הולכים מתוך רצון ומתוך אהבה. כי שירה היא עניין רגשי לחלוטין, אחר כך פיזי. אסור (בעיני) להכריח.

אביב - שמחה שעזרתי

סיוון - מיתרי הקול הם למעשה שרירים דקים. ואפשר ללמוד להשתמש בהם. אבל השינויים הכי משמעותיים בעוצמת הקול מופקים לא על ידי שימוש במיתרי הקול, אלא על ידי כמה דברים אחרים. אחד מהם הוא שינוי בלחץ האוויר שיוצא מהפה. ולחץ האויר הזה מווסת על ידי שרירי הבטן והסרעפת. הם מאוד מאוד חשובים.
עוד משהו שמשפיע על עוצמת הקול הוא באמת שימוש בחללי התהודה. החללל הכי אלמנטרי הוא הפה (וכמו שאמרתי, בישראל ההתניה הבסיסית היא לדבר בפה כמעט סגור), אבל יש עוד כמה, למשל החללים שבין האף לאוזניים.
אני מנחשת שמה שחלש אצלך הוא לא מיתרי הקול עצמם, אלא הדרך בה את (לא) מנצלת את שאר הגוף לתמיכה בפעולת הדיבור.

וכן - פיתוח קול עוזר לדיבור, אבל יש גם את האופציה של קלינאית תקשורת שמתמחה בדיבור והצטרדות.
בעצם, אין לי מושג מה ההבדלים בין הגישות, ומה עדיף על מה. אף פעם לא יצא לי לדבר עם קלינאית תקשורת על הנושא. אני מניחה שזה תלוי גם בהעדפה האישית של הבנאדם. אבל כדאי לי באמת להעמיק חקור בנושא

סיון,
בשעורי פיתוח קול לומדים לנשום נכון, להפיק נכון את הצליל (גם בדיבור וגם בשירה) ולנצל את כל חללי התהודה בגוף. כלומר, לומדים לדבר בקול רם בלי להתאמץ ובלי להצטרד. מומלץ (לרובנו...).

הפלת לי אסימון תמרוש רוש תודה לך

ואצלי המקרה הפוך. מיתרי קול (כנראה) חלשים, ואין לי ווליום.
כלומר, שומעים אותי ואני גם יכולה לצעוק לפעמים אבל ברגע שיש קצת רעש רקע - אני גם לא שומעת את עצמי.

לגבי מיתרי הקול החלשים - בילדותי ונערותי הייתי מצטרדת המון, במיוחד בטיולים. שלחו אותי לחוג של דיבור נכון ולא הלכתי. מכה על חטא. לא יודעת מה היה טיבו של החוג אבל הייתי ילדה מאוד עסוקה (חוגים, צופים, נגינה) והיו לי את כל התרוצים שבעולם להמשיך בעיסוקי ולא לטפל בזה. כי זה יעבור.
אז באמת עם הזמן אני כבר לא מצטרדת בקלות כל כך, אבל בעיית הווליום עוד בעינה.
אז מה עושים- פיתוח קול? זה עוזר לדיבור?

מהי רכות?
תבשיל - אני מתכוונת לרוך שבקול, טון רך לעומת טון "מחוספס" או "מאומץ" או "תוקפני".
קול רך זה קול שמתאמץ פחות, ומשדר יותר חום ועדינות.
תחשבי על פלנל.

עדי ברן, השמיעה שלו בסדר? היא נבדקה בשנה-שנתיים האחרונות?
אם השמיעה בסדר יכול להיות שזה קושי בויסות חושי, ואז מרפאה בעיסוק באמת יכולה לעזור באבחון, וגם בטיפול.

ברמה ההתנהגותית - טוב, אולי זה חסר טאקט להגיד את זה, אבל בגנים רבים באמת יש המון רעש. והמון ילדים. וקצת פחות מדי תשומת לב. אז אולי זה מגביר אצלו את הצורך לצעוק, את הצורך להתאמץ, את הצורך בתשומת לב.
<הנחה מרחיקת לכת - תעבירי אותה דרך המסננת שלך >
בהצלחה!

אני חושבת שסה"כ בסדר.
ועכשיו אני הולכת להגיד משהו באמת חסר טאקט, ועוד יותר מרחיק לכת.
כי ה"בסך הכל בסדר" זה בסדר יחסית לנורמה הישראלית. זאת אומרת שיכול להיות שאת עצמך כן מאמצת את מיתרי הקול, אבל לא מרגישה בכך כי את מוקפת בזה כל הזמן, כי כולם מסביב "צועקים" אפילו כשהם לא צועקים..
(אני הרגשתי את העניין ממש - רק כשעברתי לאוסטרליה. פתאום הבנתי איך אפשר לדבר אחרת. ואיזה הבדל ענק זה).

אין לי רעיונות מעשיים, אבל אני חושבת על זה... שאלה מעניינת.
אולי אם את תוכלי לשיר לו, בקול חם וזורם ובלי להתאמץ, יהיה לו ממי ללמוד. (אחרי ששללנו רגישות תחושתית).
וגם: לשיר צלילים עמוקים (לא גבוהים ולא נמוכים מדי) כשהפה שלך צמוד לגוף שלו, שירגיש את הרטט. או כשהראש שלו נשען על הבטן שלך או על החזה, או הפה שלו על הראש שלך. שירגיש איך הקול רוטט דרך כל הגוף, דרך כל כך הרבה חללי תהודה.

אני חושבת שסה"כ בסדר וגם הגננת (הוא החליף גן השנה - עלה לטרם חובה) . המאמץ שהוא מפעיל על מיתרי הקול יוצא דופן.
אני מציינת שיש לו גם משהו נוסף, כשהוא מדבר הוא חייב שכולם יהיו בשקט ויקשיבו לו (אחרת הוא מתרגז וצועק וכשכולם מקשיבים הוא ומתחיל מהתחלה.)
אולי זו רגישות תחושתית ? אולי מרפאה בעיסוק תעזור?

מה אתך? את מדברת נכון? הוא בגן? איך מדברת הגננת?

תמרוש רוש בשמת א או מישהו אחר - אולי יש לך - לכם רעיון בשבילי.

הבן שלי בן ארבע וחצי וקלינאיות תקשורת אמרו שצעיר מידי לעבוד איתו.
הוא מאמץ מאד את מיתרי הקול. מגיע למצב של צרידות.
קשה לי להגיע אליו, אני שמה לו יד על הבטן ואומרת לו להרגיש את הקול יוצר משם. זה עוזר לפעמים.

אם הייתה דרך לעשות לו תרגילי פאולה זה היה ניפלא (כי בכלל נושא של שליטה על שרירים טבעתיים ניראה לי לא מפותח ואייך שהוא אני מאמינה שיש קשר)

רעיונות?

תודה, תמרוש רוש.
לא הבנתי מהתיאור המפורט שלך - מהי רכות?

ובכל זאת, אני מכירה כמה נשים (אכן, בודדות) שמשתמשות נכון בקולן באופן טבעי, בלי שום שעורי פיתוח קול ודיבור.
הלוואי על כולנו.

אה, עוד רעיון, למי שרוצה להשתפר:
לראות טלויזיה בערוצים זרים, צרפתית, גרמנית, אנגלית של ה- BBC, אנגלית אוסטרלית, לעצום עיניים ולהקשיב לצליל של השפה. להקשיב לטון של האנשים. להקשיב למידת הרכות של הקול. ככה אפשר לדעת לא רק "מה לא לעשות" אלא גם "מה כן". דגם לחיקוי.

ובכל זאת, אני מכירה כמה נשים (אכן, בודדות) שמשתמשות נכון בקולן באופן טבעי, בלי שום שעורי פיתוח קול ודיבור.

עוד דבר שנשים במיוחד עושות: אנחנו נוטות להשתמש ברגיסטר הכי נמוך של הקול.
כ"כ נכון וכ"כ מחרפן את מיתרי הקול! אצלי זה בגלל שבעבודה שלי קול נמוך יותר נחשב 'רדיופוני' ופשוט במשך יותר מדי זמן הייתי על הקצה. של הטווח הקולי שלי.
גם אני עברתי סדנא טובה של עשרה מפגשים לדיבור נכון ואני חייבת לומר שהפנמתי
וכל העצות (שתיית מים, נשימה וכו') מצויינות ועומדות במבחן המציאות

אני עברתי סדנא טובה של עשרה מפגשים לדיבור נכון. אחרי שהיא נגמרה, הפסקתי להתאמן, ואני ממשיכה לדבר דיבור קלוקל, אבל לפחות אני יותר ערה לעובדה הזאת......

איזה יופי שמצאתי את הדף הזה. מדהים אותי תמיד כמה אנשים לא יודעים לדבר נכון, או לשיר נכון. מכיון שגדלתי בבית מלא שירה, אני ממש שמה לב לזה, והמצב בארץ באמת חמור.
מלבד נשים שאצלן זה נפוץ מאוד, גיליתי שזו מחלה גם אצל גברים דתיים. אין דבר יותר צורם באוזניים מחזן שאין לו שמץ של מושג איך להשתמש בקול, וזה מתחיל בד"כ מגיל צעיר (אם חושבים על איך הילדים החרדים לומדים לדקלם ב"חדר" אז מבינים מאיפה זה מגיע). הם פשוט מאמצים את הגרון, מצטרדים מהר מאוד, וזה נשמע נורא.

אנחנו יותר מותחות את הקול לקצוות שלו, כדי להגיע לאיפה שהנורמה התרבותית מצפה מאתנו להגיע.
נשים נאלצות לעשות זאת גם בשאר התחומים של החיים , לא רק בתחום הקולי.
וחוץ מזה, על כל מה שאמרת.

עוד משהו חשוב: אנחנו נוטים לצעוק כדי למשוך את תשומת לבם של תלמידים או כדי "ליישר" אותם. בטיפולים שלי עם ילדים עשיתי לי חוק: שממוצע הקולי שלי יהיה טון דיבור רגיל. כלומר, על כל צעקה שנתתי - הייתי צריכה ללחוש מתישהו, כדי "לאזן את חשבון הבנק". וזה עזר!!! ילד שהתחלתי ללחוש לו - תיכף נהיה קשוב ביותר, ומיקד עלי את תשומת לבו. וגם לי זה היווה מנוחה.

לא יודעת כמה זה ישים עם קבוצות גדולות - אבל שווה לבדוק ולנסות. בטוח שזה ישים חלקית.

אז מה אפשר לעשות?

שימוש נכון במיתרי הקול אומר, בין השאר, להשתמש בכל המינעד שלנו. מהגבוה לנמוך, ולהשתמש בעיקר בשליש האמצעי.
הגיוון, השימוש בכל המנעד מאפשר מנוחה. יבלות על מיתרי הקול נובעות, בדרך כלל, משימוש ברגיסטר מאוד צר, מצומצם, של הקול, תוך אי שימוש בכל שאר הטווח, ושימוש באחד מהקצוות של הקול (הגבוה או הנמוך) במקום בשליש האמצעי.

אז קודם כל, אבל קודם כל - לפתוח את הפה.
אתם חושבים שזה קל? אני הלכתי לשעורי פיתוח קול (תענוג אמית), ולקח לי כמה חודשים להתחיל לפתוח את הפה כשאני שרה. זו המשמעות של התנייה תרבותית.
אבל זה שווה את זה. אוי, כמה שזה שווה את זה. וכמו שראיתי פה באתר - אנשים יכולים לחולל שינוי בעצמם גם בלי לשלם על זה כסף... אז לפתוח את הפה קטן עליכם
לנשום טוב. כשמדברים - להניח לאויר לצאת מהפה הפתוח, בזרימה. לא לעצור אותו.
להשתמש בשפתיים.שההברות יהיו מודגשות יותר - אה, או אי, להתענג על העיצורים הצליליים - ואז הדיבור ברור יותר וצריך פחות ווליום. צריך פחות לצעוק.

ובעיקר - לדבר רך. זה נעים יותר לנו, זה נעים יותר למי שמקשיב לנו. דיבור רך הוא דיבור שפותח לנו תחושה של אהבה, זה נורא נורא נורא נורא נורא נורא כיף.
לנסות לדבר טיפה יותר גבוה ממה שאנחנו רגילים, ולראות איך זה מרגיש.

ושוב - לדבר רך. לנשום עמוק. לדבר רך.

בקשר לשתייה - מאוד מאוד חשוב לשתות הרבה. הדיבור מייבש מאוד את הגרון.
בעקבות שעורי הפיתוח קול התחלתי לקחת בקבוק ליטר-וחצי לעבודה (העבודה שלי דרשה הרבה דיבור), ואחרי כמה זמן הוספתי אליו עוד בקבוק של חצי ליטר. לא כדאי להסתמך על המים שכבר יש בעבודה כי:
א. רוב הסיכויים שהם מגעילים בטעם.
ב. הם לא צמודים אליכם, צריך ללכת ולהביא כל פעם כוס - וזה לא עסק.
ביום עבודה רגיל, עד שתיים-שלוש בצהריים גמרתי ליטר וחצי (בחורף) עד שני ליטר (בקיץ).
לשתות כל פעם קצת, כמה שלוקים כל עשר דקות או רבע שעה. כל פעם שמרגישים שהגרון מתעייף, או עדיף לפני שהגרון מתעייף.
למורות ואנשים שמדברים ממש הרבה - אפשר לשתות מים כמעט-רותחים, או תה. להביא תרמוס.
גם במצבי מצוקה מים חמים עוזרים.

ושוב: לדבר רך. עדין. אוהב. ולחייך.

נכתב בהשראת המורה לפיתוח קול הכי נחמד במזרח התיכון - ג'יי שיר מירושלים.

טוב, אני יודעת שכתבתי את זה כבר בשלושה מקומות אפשריים, וזה ממש נוגד את כללי הטעם הטוב של באופן לכתוב את זה עוד פעם, אבל פה זה הדף המתבקש, אז אני אכתוב את זה פה פעם אחת ולתמיד, ובפעם הבאה רק אעשה קישור.

אז ככה:

שימוש נכון במיתרי הקול זה משהו שאין בישראל. נקודה.
מי שרוצה לשפר את השימוש בקול - עושה את זה כנגד הנורמה התרבותית הכללית.
אני לא אומרת את זה כדי לרפות ידים, אלא להיפך - כדי שאנשים יבינו בדיוק עם מה הם מתמודדים, וכך יהיה קל יותר להבין את הבעיה ולהשתפר.

צורת דיבור ישראלית אופיינית הולכת כדלקמן:
קודם כל - לא פותחים את הפה. זה עניין של מגננה אינסטינקטיבית - לא לתת לאויבים ולאנטישמים שום פתח לחדור דרכו. ביטחון!!!! אז פותחים את הפה רק כדי חריץ צר, בגובה של לכל היותר סנטימטר וחצי (כן, גם את/ה. תלכו שניה לראי ותשחקו קצת עם הפה, תראו כמה אפשר לפתוח אותו בפוטנציאל, וכמה אתם פותחים אותו בפועל כשאתם מדברים).
אחר כך - רוצים לדבר בקול רם. אנחנו הרי ים תיכוניים ומזרח תיכוניים . אבל זה קשה, כי הפה סגור והאויר לא יוצא משם בקלות, וגם הוא משמש פחות כתיבת תהודה.
אז מה עושים? מאמצים את הגרון.
תנסו לעשות "קולות של חרבון במאמץ". ככה המון אנשים מדברים, באותו סוג של מאמץ.

מה עוד אנחנו עושים?
אה, כן. "כל העם צבא" - אז זה אומר שחייבים לנבוח על אנשים כמו בטירונות. וגם אם לא חייבים - משהו מזה נשאר בכל זאת.

בשירה מבחינים בין שתי איכויות של קול: "קול החזה" ו"קול הראש".
קול החזה הוא החלק הנמוך יותר של הקול, משתמשים בו יותר בדיבור, ויש לו איכות מעט מחוספסת. "גברית".
קול הראש הוא החלק היותר גבוה, ויש לו איכות עדינה יותר, איכות של "שירה", צליל "נשי".
(אפשר "לערבב" ביניהם, וזה אחד הדברים שיוצרים את כל קשת ההבעה שלנו, על גווניה הרבים. מהרך ביותר עד הדוקרני ביותר. תחשבו על מלמול שנועד להרגיע ילד בוכה, לעומת צעקות באמצע פקק תנועה. יש המון גוונים באמצע)
בישראל באופן נחרץ ביותר, אנשים משתמשים רק בקול החזה. לפעמים גם כשהם מנסים להרגיע ילד בוכה

עוד דבר שנשים במיוחד עושות: אנחנו נוטות להשתמש ברגיסטר הכי נמוך של הקול, כי ישראל זה לא מקום שמעודד נשיות. אז אנחנו מגרדות את הלמטה של הלמטה כמיטב יכולתנו. גם גברים עושים את זה, אבל כיוון שהקול שלהם נמוך יותר באופן טבעי, הם פחות מכריחים את עצמם להיות באיזורים קוליים בלתי-מתאימים. אנחנו יותר מותחות את הקול לקצוות שלו, כדי להגיע לאיפה שהנורמה התרבותית מצפה מאתנו להגיע.

_נשימה נכונה יש ללמוד בהדגמה.
מאד קשה להסביר נשימה נכונה._

CFKK נראה לי שאת כול העניין הזה צריך ללמוד דרך הדגמה. ניסיתי לעקוב אחרי ההוראות שניתנו כאן והרגשתי שהיה ממש נחמד לו היה יושב כאן בן אדם ומדגים לי, במקום מילים.

נשימה נכונה יש ללמוד בהדגמה.
מאד קשה להסביר נשימה נכונה.
קיימים הרבה מאד מרכיבים כגון השתתפות הכתפיים, מה לעשות עם השפתיים וכו' שניתן לתקנם על נקלה בהדגמה.
לא הייתי ממליצה לשנות את דרך הנשימה לבד (ללא בעל מקצוע) כיוון שניתן בקלות להגיע להיפר-וונטילציה (יותר מדי אוויר וחמצן בגוף - זה עלול לגרום לסחרחורת).
לכחכח לא כדאי בגלל חיכוך של המיתרים (שניים בלבד) זה בזה. אולם אפשר אם מוכרחים להשתעל במקום הכיחכוח (לא שיעולים חזקים).

לא תמיד, כי ברוב המקרים יש גם בעייה מבנית.
בשמת, מאיר שניידר (המוזכר לעיל) נולד עם כמה בעיות מובנות של עיוורון, עבר כמה ניתוחים שהרסו לו את העדשות של העיניים, (באופן בלתי הפיך ובלתי עביר לאור) ובכל זאת כבר הרבה שנים הוא רואה מספיק טוב בשביל לנהוג במכונית...
גם כשיש בעיות מובנות יש דרכים למצות מהגוף דרך לריפוי.

לפי מאיר שניידר, כמו גם לפי שיטת אלכסנדר, (-אני מניחה), הנשימה הנכונה מתחילה בהרפייה ובהקשבה מאד מרוכזת לגוף.

D-:

וואו! בשמת, שלחנו באותה שנייה ממש!! לקח לי כמה שניות להבין לאן ההודעה שלי "נעלמה"

את הדיון שהתייחסתי אליו פתחתי עכשיו בדף הקשר בין תזונה לניוון הפנים והגוף .
השינוי המבני שהזכרתי הוא ההצרה של האף מצד אחד (תנסו למתוח עם הידיים את העור שמשני הצדדים של הנחיריים - הצידה לכיוון האוזניים, או אפילו טיפה למטה מהנחיריים, אבל גם לכיוון האוזניים, ותראו אם הרחבת הנחיריים ככה עוזרת לכם לנשום),
וחיך קמור מדי ו/או הצרה של הלסת מצד שני (האם אי פעם צמחו לכם שיניים צפופות מדי? זו על זו? אחת שאין לה מקום ויוצאת החוצה?).
ואני שוב מזכירה את תרגיל פאולה הנ"ל כעזר לתירגול נשימה נכונה:
להשתמש בשפה התחתונה כמנוף, ולהרים בעזרתה אל על את השפה העליונה, במגמה שהשפה העליונה תהיה מופשלת אל האף.
זה אמור מייד להתניע את הצורך של הגוף לשאוף אוויר, מעצמו, וגם לפתוח את הנחיריים.

עוד כלל אחד לגבי נשימה:
בניגוד למה שלימדו אותנו בשיעורי ההתעמלות (להרים ידיים ולשאוף בתור התחלת התרגיל), הדרך הנכונה היא קודם כל לנשוף (להוציא את האוויר), ואחר כך לתת לגוף לבקש מאיתנו לשאוף אוויר, ולתת לאוויר להישאף מעצמו - כי כשאנחנו "יוזמים שאיפה" ברוב המקרים אנחנו מכניסים את האוויר למקום הלא נכון.
קשה להסביר (כמו שד"ר ליבוביץ אומרת, זה כמו ללמד שחייה בהתכתבות), אבל אולי אפשר לראות בזה המלצה ללכת לשיעור בשיטת פאולה... תרגיל ה-ש' הוא מצויין לנשימה נכונה ולשימוש בקול.

וואו איזה כייף לגלות את הדף הזה!
בשנה שעברה (שנתי הראשונה כ"אשת" חינוך) הייתי מאבדת את הקול לחלוטין כל 3-4 חודשים, כך כל השנה.
גננות שאני עובדת איתן הפחידו אותי לגבי יבלות על מיתרי הקול, מה שמצריך ניתוח
הלכתי כמה פעמים לבדיקה אצל רופא א.א.ג , לא נעימה אבל קצרה מאוד. לא היו יבלות, הוא רק אמר שאני כנראה רגישה ונדבקת בקלות מילדים בגנים שלי.
לעומת זאת, הוא גם ממש לא נתן לי טיפים שמופיעים בדף הזה!! (לדוגמא- לא לכחכח!!).
מה שרציתי לשאול ולא ראיתי פה המלצה (אם פיספסתי אז סליחה)- ההמלצה על שתיה חמה או קרה?. שתיה חמה תמיד מקלה על הגרון שלי כשהוא בשלבים של איבוד קול אבל שמעתי שהיא לא טובה.

השנה טפו-טפו-טפו כנראה התחסנתי קצת

חשוב להזכיר בדף הזה את טכניקת אלכסנדר.
אלכסנדר עצמו התחיל את התהליך שלו מבעיה של צרידות חוזרת אחרי הופעות בפני קהל, והוא גילה שהפקת הקול קשורה לשימוש הכולל שלו בעצמו, וכתב ספר בשם The Use of the Self, שמתאר את תהליך הגילוי שלו את מקור הבעיה. שיעורים בשיטה יכולים לעזור מאוד, ויתנו דרך טובה ומעמיקה, שתשפר את המצב הכולל ולא רק את הסימפטום.
אני יכולה להמליץ על כמה מורים, אם ענן או מישהו אחר רוצה (באימייל שלי).

<ענת למדה להיות מורה, אבל לא עוסקת בזה>

מי שנוטה לבעיות בדרכי הנשימה יכול ללמוד לנשום טוב יותר
כן.

ולהפטר מהבעיות האלה
לא תמיד, כי ברוב המקרים יש גם בעייה מבנית. אני עוד מתכננת להרחיב על זה בדף שפעם פתחתי ושאשנה את שמו.

רגע, אז מי שנוטה לבעיות בדרכי הנשימה יכול ללמוד לנשום טוב יותר ולהפטר מהבעיות האלה?

למאיר שניידר יש כמה ספרי ריפוי עצמי עם תרגילי נשימה נפלאים.

כן. הרופא הזה היה מעוניין במיוחד בנושא, מפני שאחיו נמצא במצב קשה בגללו, וגם הוא עצמו בסכנה.
לכן הוא עבר מהתגליות שלו על הקשר בין ההנקה להתפתחות השיניים - כל חלל הפה - המנשך - החיך והלסת - לקשר בין ההנקה (ולעומתה ההזנה מבקבוק) להתפתחות הקשר בין הפה לאף, לנשימה, לניהול הנשימה וכו'.

שימי לב שהרבה פעמים כשאמהות מיניקות מתארות איך התינוק הגיב לבקבוק, התיאור שלהן כולל תינוק שמחסל את הבקבוק "בנשימה אחת".
לא אכנס כאן להסבר על העניין (אין לזה קשר לרעב, אלא להעדר סימנים לסוף שהתינוק היונק מכיר),
אבל זה נותן מזון למחשבה:
אכילה מבקבוק קשורה בחוסר נשימה, או בנשימה לא תקינה.
הרופא מסביר גם למה, וזה קשור לתיפקוד הלשון, תנוחת החיך והשפתיים ועוד. ההסבר שלו מתחבר גם עם שיטת פאולה.
בשיטת פאולה, אם יש לך אף סתום ואת רוצה לפתוח אותו, התרגיל הוא להפשיל את השפה העליונה כלפי מעלה. קשה לתאר, אבל זה מה שהתינוק היונק עושה כשהוא יונק.

בשמת, הערה מעניינת לגבי הבקבוקים.
אני ינקתי כחודש, ואח"כ ניזונתי מבקבוק.

בנתיים אני אמורה ללכת לרופא אף אוזן גרון, ובתקוה שאחר כך לקלינאית תקשורת.

בטווח המיידי זה נדמה כאילו עוזר
בטווח הארוך זה גורם שם נזק ומגביר את הכיחכוח.
גם לנו אמרו בקורס בשום פנים ואופן לא להשתעל. להחזיק בקבוק מים צמוד, וללגום כל פעם שיש דחף להשתעל. רצוי עוד לפני, כדי לא להגיע לזה...
ובאמת הדבר הכי מרכזי בקורס היה ללמוד לנשום וללמוד לדבר ולהקריא תוך כדי נשימה בלתי פוסקת.
אני מתאמנת כשאני מקריאה סיפור לבתי - לנשום לפני כל משפט.
הבעיה שאני שוכחת.
כן כן, אני שוכחת לנשום.

וסתם הערת אגב: מאתר של רופא שיניים שהתעניין מאוד גם בקשר בין המנשך והתפתחות הפה והלסת לבעיות נשימה, מתברר שמי שגדל על בקבוק (במקום על הנקה, כמו שהיה צריך) זה מה שגרם לו את קשיי הנשימה וכו'.
מסתבר, שהיניקה מפתחת לא רק את המנשך, החיך והשיניים כראוי, אלא גם את הקשר בין הפה לבין האף ומעברי האוויר וצורת הנשימה.
הוא מסביר שם איך, עם תמונות ושיקופיות.
אם כן, העובדה שגדלתי על בקבוק גם גרמה לכך שאני לא יודעת לנשום.
אילו הייתי יונקת הייתי יודעת להסתדר עם הנשימה כמו שצריך, וגם מפעילה את הלשון כראוי בפה.

תודה לכולן

אנסה להגיע לקלינאית תקשורת דרך קופת חולים (האם צריך הפניה מרופא משפחה?)
מיכל את ההערות שלך אקח ברצינות. אהבתי את ההשתתפות בשיחה תוך כדי מימיקה. לגבי לא לדבר יהיה לי קשה להמנע מכך בהרצאות לחלוטין...
אני באמת מכחכחת הרבה בגרון, מדוע להמנע? (בטווח המיידי זה עוזר...)

נכון ששיטת פלדנקרייז יכולה לעזור אבל בתחום של שימוש בקול איננה העיקר.
כפי שכבר אמרו כאן יש ללמוד שימוש נכון בקול תוך תמיכה נשימתית מאסיבית (בעזרת נשימה סרעפתית)
קלינאיות רבות משלבות טכניקות הרפיה ומדיטציה במקביל ללימוד הנשימה.
אורך קורס כזה הוא בערך 10-12 פגישות ודורש אבחון רציני של הבעיה אצל הקלינאית (כולל בדיקת מיתרים אצל רופא א.א.ג)
יתכן שיש ממצא על המיתרים (יבלת, פוליפ וכו ) שגורם להפרעה ויתכן שהבעיה נובעת רק משימוש לא נכון בקול.
בבאר שבע יש קלינאיות תקשורת בבית החולים ובמכונים פרטיים (ניתן להגיע גם דרך קופת החולים)
כמה עיצות לבינתיים:
לא לצעוק, לא ללחוש, לא לכחכח בגרון.
לא לדבר כשלא צריך. אפשר להנהן, ולהשתתף בשיחה עם מימיקה (רוב הסיכויים שיחשבו שאת אשת שיחה נפלאה)
לא לשתות קפאין, אלכוהול, לא לאכול חריף.
לשתות הרבה (מים, מיץ, תה צמחים וכו'). הכוונה לא לגמוע 5 גלונים בבת אחת אלא לשתות לאורך כל היום, במיוחד כשמדברים.
בזמן הבליעה יש הקלה מסויימת ושחרור של הגרון והמיתרים.
להרפות במידת האפשר את כל אזור הצוואר והכתפיים.
ולא להזניח.

ענן,
פני אל מיכל דנקנר, זה התחום שלה.

זהו, כמו בשמת, שמעתי על מורה שהיתה מצטרדת תוך שעתיים בכיתה, ולא בגלל שצעקה, אלא בגלל שלא נשמה נכון, והלכה לקלינאית תקשורת שלימדה אותה כמה תרגילים של דיבור נכון והיא תרגלה לבד בבית והכל הסתדר. אני חושבת שאפשר להגיע לקלינאיות תקשורת אפילו דרך קופת חולים.

אני למדתי קורס קצר על השימוש הנכון בקול שהועבר באוניברסיטת תל אביב. אני לא זוכרת את שמם, אבל הם מעבירים קורסים בכל הארץ.
אפשר לפנות לקלינאי/ת תקשורת - זה המקצוע, ולהם גם אפשרות להפנות לקורסים וכדומה.

ענן,

פלדנקרייז אפשר ללמוד בקבוצה (ואז את יכולה פשוט להצטרף לחוג באחד המתנסים בעיר) או בשיעור אישי (ואז את צריכה ליצור קשר עם "http://www.feldenkrais-israel.org/list.html#9" מורה). אני לא יודעת הרבה לגבי מחירים. בעיר מגורי חוג פלדנקרייז במתנס עולה בסביבות 170 ש"ח לחודש (1-2 שיעורים בשבוע). שיעור פרטי אצל מורה לדעתי מתחיל ב-150 ש"ח (אל תתפסי אותי במילה, שמעתי גם על פחות ושמעתי גם על הרבה יותר).

לגבי שיעור ספציפי בהפקת הקול, זה לא שאני לא ממליצה פשוט כל שיעור, גם כשיש לו נושא ספציפי, משפיע על כל הגוף ולכן ישפיע גם על הפקת הקול.

לגבי דוגמא ספציפית. אני מעיינת באחד הספרים שיש לי ויש כאן שיעור שנקרא "הארכת ידיים". כלומר שיעור שבסופו יהיה שכלול של הפעולה הזו (נגיד שבסוף שיעור כזה תגיעי בקלות יותר למדף העליון בארון בלי שגבהת בכמה סנטימטרים). בסוף השיעור כתוב:

"הארכת הידיים והמרכיבים הנלווים לה משפיעים על תנועת הנשימה ומושפעים ממנה. הגמישות של תנועת הצלעות מגדילה את נפח בית החזה ובכך היא מאפשרת לסרעפת לעלות ולרדת. גמישות זו היא תנאי חיוני לפעולת הנשימה ולהפקה הקולית בדיבור".

יש גם שיעור שנקרא "הרמת ראש" (בשכיבה על הבטן, כמו שתינוקות עושים). הרמת הראש לא נעשית רק בצוואר אלא בכל הגב. ההקשתה של הגב מרימה את הראש. כדי ששרירי הגב יוכלו להתקצר (ובכך ליצור הקשתה) שרירי הבטן צריכים להפסיק לעבוד (בגדול, השרירים שבקדמת הגוף מכופפים אותנו והשרירים שבאחורי הגוף זוקפים אותנו). בסוף שיעור כזה שרירי הבטן לומדים לעזוב החזקה מיותרת מה שמאפשר לסרעפת לעלות ולרדת בחופשיות מה שמשפיע על ההפקה הקולית.

גם שיעור שמכוון ללסתות, שרבים מהדקים אותם יתר על המידה, ישפיע על הדיבור.

אין סוף לכיוונים שממנם אפשר להשפיע על הנושא הזה.

תודה , תודה!
משהו מכיר מורה לפיתוח קול בבאר שבע (והסביבה), או מורה מומלץ באיזור לפלדנקרייז?

נורית מ, אני מסכימה לדברייך ואשמח לשמוע עוד על הקשר בין התארגנות הגוף כולו להפקת הצליל (אני אוהבת דוגמאות...). לא יודעת אם יש לי זמן ומשאבים לקחת קורס פלדנקרייז שלם (מה זה כולל?, נשמע עניין יקר ומחייב...),
דרך אגב, מדוע את לא ממליצה על שעור ספציפי לעניין הפקת הקול? (ואני יודעת שהגישה שלי נשמעת כמו גישה אופיינית למאה שלנו: "אני רוצה לדעת איך, עכשיו ומהר"...)

ענן,
יש מורים לפיתוח קול שמתמחים בפיתוח קול לדיבור (למורים, מרצים, שחקני תיאטרון). מומלץ לפנות לאחד מהם.

יערת דבש כתבה באיזשהו דף שהיא לומדת אצל אסתר שמיר משהו שנקרא קול הרוח. אולי יש לה רעיונות בשבילך.

עכשיו שמתי לב גם לשם הדף.
הפקה קולית היא לא רק ע"י מיתרי הקול. כל ההתארגנות של הגוף משפיעה על הצליל.

למרות שזה אולי ישמע מוזר אני ממליצה על שיעורים בשיטת פלדנקרייז. פלדנקרייז לומדים גם זמרים ושחקנים.
אני לא מתכוונת לשיעורים ספציפיים בנושא הזה (למרות שהם קיימים, אני זוכרת שיעור אחד שהפקה קולית היה ממש הנושא שלו) אלא לשיעורים בשיטה באופן כללי.

כאשר אני מדברת מול קהל יותר משעה וחצי (מה שקורה בהרצאות שאני מעבירה פעם בשבוע) הקול "הולך לי" ובסוף השעה השלישית (מתוך 4.) ממש קשה לי לדבר. ידוע לי שיש דרכים ללמוד לדבר באופן נכון מבלי לאמץ את הקול.
זקוקה לעזרה בנושא (ספרות, טכניקות, סדנאות וכו') . מישהו יודע?

ראו גם אני שוב צרודה