על ידי קיומי* » 26 יולי 2013, 09:13
בראשון, יומיים לפני האיחור פתאום הרגשתי גל של התרגשות מציף אותי, מין שיטפון הורמונלי כזה, כמו גאות של שמחה - ומיד ידעתי. בדיעבד הבנתי שיום לפני זה, כשהייתי בסופר, פתאום לא התחשק לי כל מה שהיה ברשימת הקניות, וכן התחשקו לי מלא דברים אחרים שאף פעם לא רציתי לפני כן. אז זה היה הסימן הראשון.
בשני, התחלתי לחשוד ביום ה-11 מהביוץ, היינו בטיול והייתי רעבה, נכנסנו לכל מיני "חנויות נוחות" בתחנות דלק ומזנוני דרכים מעאפנים, לא מצאתי משהו נורמלי לאכול והתעצבנתי ברמות קשות ממש. עצבים כאלה, כשהם קשורים לאוכל, יכולים להיות אצלי רק בהריון. אח"כ איחור ובדיקת שתן אימתו את החשד.
בשלישי, איחור ובדיקת שתן. לא היו שום סימנים בהריון הזה והוא נגמר בהפלה טבעית.
הרביעי הגיע אחרי הטראומה של ההפלה + המתנה ארוכה ארוכה ומטלטלת נפשית. עשיתי בדיקת דם ברגע שהיה אפשר (יום 11 מהביוץ).
בראשון, יומיים לפני האיחור פתאום הרגשתי גל של התרגשות מציף אותי, מין שיטפון הורמונלי כזה, כמו גאות של שמחה - ומיד ידעתי. בדיעבד הבנתי שיום לפני זה, כשהייתי בסופר, פתאום לא התחשק לי כל מה שהיה ברשימת הקניות, וכן התחשקו לי מלא דברים אחרים שאף פעם לא רציתי לפני כן. אז זה היה הסימן הראשון.
בשני, התחלתי לחשוד ביום ה-11 מהביוץ, היינו בטיול והייתי רעבה, נכנסנו לכל מיני "חנויות נוחות" בתחנות דלק ומזנוני דרכים מעאפנים, לא מצאתי משהו נורמלי לאכול והתעצבנתי ברמות קשות ממש. עצבים כאלה, כשהם קשורים לאוכל, יכולים להיות אצלי רק בהריון. אח"כ איחור ובדיקת שתן אימתו את החשד.
בשלישי, איחור ובדיקת שתן. לא היו שום סימנים בהריון הזה והוא נגמר בהפלה טבעית.
הרביעי הגיע אחרי הטראומה של ההפלה + המתנה ארוכה ארוכה ומטלטלת נפשית. עשיתי בדיקת דם ברגע שהיה אפשר (יום 11 מהביוץ).