על ידי טרוש_קה* » 19 אוקטובר 2009, 15:00
הי,
קפצתי ל"באופן" וראיתי שהעלית את סיפור הלידה שלך. למרות שסיפרת לי אותו כשהייתם אצלנו, זה נראה אחרת על הכתב, מזכיר את הסרט הארוך והלא פשוט שקדם לפלא הזה. מאוד מזדהה עם התחושה שהדברים התרחשו כאילו לפני שנים ולא לפני כמה חודשים. אני מעריכה את היכולת לעבור תהליך ולהתבונן אחרת על הלידה הזאת, על השליטה וחוסר השליטה ועל הלימוד הגדול שיש לך ממנה. לא נראה לי שכל אחת פתוחה מספיק כדי באמת לעבור שינוי כזה, ועוד בתקופה די קצרה אחריו. הסיפור שלך מעלה בי שוב כוונות והרהורים לכתוב את שלנו. אני לצערי בטח זוכרת קצת פחות פרטים עכשיו.
אנחנו בדרום. הקראוונים שלנו עוד בבנייה, לפחות עד סוף השבוע, ולכן כבר חודש וחצי אנחנו גרים בחדר בקיבוץ השכן, עם עוד משפחות מהגרעין. דברים התעכבו, ולמרות שהיינו אמורים להכנס באמצע אוגוסט, כנראה זה יהיה רק עוד שבוע וחצי בערך, אם לא יהיה עוד עיכוב. כל הדברים שלנו במחסן במושב, מחכים לנו בסבלנות. לנו כבר יש קצת פחות סבלנות
. צבי התחיל לעבוד כמה דקות מפה, ואני עובדת קצת מהבית בתרגום. ממש בקטנה אבל מספק לי אתגר אינטלקטואלי במשך הזמן שאלומה ישנה. אה, וגם כמה שקלים... ברגע זה ממש אני יושבת בחדר האוכל בקיבוץ, המקום היחיד שאנחנו יכולים להתחבר לאינטרנט האלחוטי. בגלל התרגום אני מבלה פה זמן נכבד מהיום, אבל זה עדיף על פני ישיבה בחדר הקטן והריק שלנו. אין לי שם מטבח, מכונת תפירה, אינטרנט, או שום דבר חוץ מספר טוב שיכול לספק לי עניין במשך היום. מקווה שכשנעבור לבית משלנו היום שלי יהיה קצת יותר מגוון. מה את עושה? את משתתפת בקבוצה במושבה שסיפרת לי עליה ?
ואגב, מה איתכם? יצרתם קשר עם אור?
אלומה מתוקה. עוד רגע בת ארבעה חודשים. האימהות עד כה הרבה יותר ממלאת ומדהימה ממה שציפיתי. ברור שיש קשיים, ואני מרגישה שאני צריכה ללמוד לאזן בינה ובין דברים אחרים בחיים שלי, אבל אני חושבת שעד שזה הגיע התמקדתי בחסרונות של הדבר הזה והרבה פחות בכיף ובאושר של זה (אולי כי לא היתה לי שליטה על מתי זה יבוא...). עכשיו, עם כל חידוש שלה, צחוק, הרמת ראש וכו', אני מתמוגגת עד עמקי נשמתי כאילו היא הרגע סיימה דוקטורט (פולניה בכל זאת, מה לעשות?).
מה עם אסף? כבר נולד/ה להם?
ד"ש לאישך היקר.
הי,
קפצתי ל"באופן" וראיתי שהעלית את סיפור הלידה שלך. למרות שסיפרת לי אותו כשהייתם אצלנו, זה נראה אחרת על הכתב, מזכיר את הסרט הארוך והלא פשוט שקדם לפלא הזה. מאוד מזדהה עם התחושה שהדברים התרחשו כאילו לפני שנים ולא לפני כמה חודשים. אני מעריכה את היכולת לעבור תהליך ולהתבונן אחרת על הלידה הזאת, על השליטה וחוסר השליטה ועל הלימוד הגדול שיש לך ממנה. לא נראה לי שכל אחת פתוחה מספיק כדי באמת לעבור שינוי כזה, ועוד בתקופה די קצרה אחריו. הסיפור שלך מעלה בי שוב כוונות והרהורים לכתוב את שלנו. אני לצערי בטח זוכרת קצת פחות פרטים עכשיו.
אנחנו בדרום. הקראוונים שלנו עוד בבנייה, לפחות עד סוף השבוע, ולכן כבר חודש וחצי אנחנו גרים בחדר בקיבוץ השכן, עם עוד משפחות מהגרעין. דברים התעכבו, ולמרות שהיינו אמורים להכנס באמצע אוגוסט, כנראה זה יהיה רק עוד שבוע וחצי בערך, אם לא יהיה עוד עיכוב. כל הדברים שלנו במחסן במושב, מחכים לנו בסבלנות. לנו כבר יש קצת פחות סבלנות :-). צבי התחיל לעבוד כמה דקות מפה, ואני עובדת קצת מהבית בתרגום. ממש בקטנה אבל מספק לי אתגר אינטלקטואלי במשך הזמן שאלומה ישנה. אה, וגם כמה שקלים... ברגע זה ממש אני יושבת בחדר האוכל בקיבוץ, המקום היחיד שאנחנו יכולים להתחבר לאינטרנט האלחוטי. בגלל התרגום אני מבלה פה זמן נכבד מהיום, אבל זה עדיף על פני ישיבה בחדר הקטן והריק שלנו. אין לי שם מטבח, מכונת תפירה, אינטרנט, או שום דבר חוץ מספר טוב שיכול לספק לי עניין במשך היום. מקווה שכשנעבור לבית משלנו היום שלי יהיה קצת יותר מגוון. מה את עושה? את משתתפת בקבוצה במושבה שסיפרת לי עליה ?
ואגב, מה איתכם? יצרתם קשר עם אור?
אלומה מתוקה. עוד רגע בת ארבעה חודשים. האימהות עד כה הרבה יותר ממלאת ומדהימה ממה שציפיתי. ברור שיש קשיים, ואני מרגישה שאני צריכה ללמוד לאזן בינה ובין דברים אחרים בחיים שלי, אבל אני חושבת שעד שזה הגיע התמקדתי בחסרונות של הדבר הזה והרבה פחות בכיף ובאושר של זה (אולי כי לא היתה לי שליטה על מתי זה יבוא...). עכשיו, עם כל חידוש שלה, צחוק, הרמת ראש וכו', אני מתמוגגת עד עמקי נשמתי כאילו היא הרגע סיימה דוקטורט (פולניה בכל זאת, מה לעשות?).
מה עם אסף? כבר נולד/ה להם?
ד"ש לאישך היקר.