על ידי חיותא* » 18 יוני 2009, 23:50
תודה למגיבות.
משמח שיש מי שקורא: -)
המון המון זמן לא כתבתי,אבל השבוע האחרון כאילו לחץ את המילים ממני החוצה...(המרגיעון אומר-קושי אינו בהכרח סבל..)
פעם,אני חושבת בדיוק לפני שנה,(ותכף אסביר איך אני יודעת שזה בדיוק,)לקחתי החלטה טובה לחזור לכתוב,ולכתוב חצי שעה בשבוע,או ביום כבר לא זוכרת.
זה עבד איזה תקופה והתפוגג לו בין הכביסות והניקיונות והבישולים והאורחים לשבת....
היום עשינו לנו יום כייף.
בעלי סיים לעבוד,נפגשנו עם הבנות,ולקחנו את הגדולה לאכול משהו בחוץ.
אחר כך פשוט טיילנו,בקצב שלה,עם שקית הניילון שהיא החליטה לסחוב "כמו תיק אמא,נכון?"
ובתוכה בקבוק המיים הנצחי שלה(או בשמו המקובל יותר באבוקי).
אני קניתי 3 מטפחות ראש חדשות,בעלי ביקש שנכנס לחנות ספרים יד שניה.
נכנסנו,אני עם הבנות בחצר,הוא בפנים.
אנחנו מסתכלות יחד על הספרים,ממש לא הסוג שאני קוראת אבל ככה,מרפרפת,מחפשת אולי משהו עם תמונות כדי להעסיק את הגדולה,הקטנה ישנה בעגלה.
היא מוציאה ספר,הנה אמא, עם תמונות!
בדיוק נכנסת לשם אשה,במבט ראשון נראית די צעירה,לובשת שחור,שרשרת של אבני טורקיז אני חושבת,או משהו בסגנון,תיק עור חום גדול כזה,כמו של פעם.
מבט שני מגלה אשה טיפה מבוגרת,קמטים,ומשהו קשה בפנים שלה,קושי כזה של החיים.
אחריה נערה,שיער בלונדיני,סרט שחור.
חולצה רקומה בצבע כחול דהוי.חצאית שחורה עם פליסה כמו של רקדנית,וטייץ שחור,עם תחרה בסיומת שלו,בצד אחד קרוע,וגם תיק עור חום,עם אבזם,גדול,כמו של פעם,בטח היה קודם של האמא.
מבט שני מגלה את המבנה של הפנים,והעיינים,הגוף הגמלוני משהו.היא אוטיסטית.
האשה נגשת מיד אלינו.
איזה ספר היא בחרה,בואי נראה?
הקטנה מושיטה לי את הספר,תמונה של..תיק עור חום,כמו של פעם...(רק עכשיו שמתי לב למוטיב החוזר:-) )
הכותרת-החינוך מחר....
ידעה מה לבחור הבת שלך,היא אומרת לי בחיוך,טוב,היא ממשיכה,ילדים תמיד יודעים לבחור אם נותנים להם.
רק צריך לזכור להקשיב להם אני אומרת.
היא מתיישבת עם ספר,והבת נכנסת פנימה.
בעל החנות יוצא ופונה אליה באנגלית,היא רוצה להתקשר,לתת לה?
היא בקושי מרימה את הראש ועונה לו בנוקשות משהו,זה תלוי בך,היא לא באמת מחייגת.
עוברות כמה דקות,בעלי יוצא,הנערה אחריו,אמא,הוא פונה אלי,את יכולה לתת לה שיחה?
בטח,קחי,אני מושיטה לה את הנייד שלי.
היא מסתובבת עם פנקס קטן,בטח ספר טלפונים,ומחייגת,אמא שלה אומרת בשקט-שוב התחלת עם ההצגות?
היא משוחחת בטלפון,ואמא שלה אומרת לי-אל תדאגי,היא רק עושה בכאילו.
ואני אומרת לך,אל תקראו אחד לשני אבא ואמא!זה לא טוב לזוגיות!זה שלילי!
אני מתחילה לומר משהו כמו-האמת ש...
לא לא!היא ממשיכה.אני מכירה את המנהג הזה.
הילדים ילמדו לבד לקרוא לכם אבא ואמא.אני ראיתי הרבה זוגות כאלה אני אומרת לך,זה לא טוב.
אני אומרת לה שביננו אנחנו קוראים זה לזו בשם הפרטי,אבל היא בשלה.
אני פשוט מחייכת אליה,מאיפה את?אני שואלת.
לא מכאן היא עונה בלי שמץ של חיוך וממשיכה לקרוא.
הקטנה מתעוררת,אני מעבירה אחריות על הגדולה לאבא,ומניקה בחצר של החנות.
מרגישה כמו בסצינה מתוך סרט תל אביבי,בתוך סיפור קצר.תמונה.
בעלי בקופה,היא נכנסת ומבקשת אם הוא יכול לקרוא לבת שלה.
הנה היא כאן,קצת יותר פנימה הוא מראה לה.
היא קוראת לה,ובעלי מוסיף -בואי נעה,אמא שלך קוראת לך.
אני שומעת אותם מאחלים בשורות טובות,האמא מבקשת מבעל החנות שיודיע לה כשהספר שהיא מחפשת יגיע.
אני מניחה את הקטנה בעגלה,לובשת מנשא,הן עוברות לידנו,והיא חצי מצווה עלי-תרימי,תרימי אותה...
אני מחייכת אליה שוב,אומרת משהו כמו להתראות,או שבת שלום.
אומרת לבעלי שזה מזכיר לי את תל אביב של פעם,לפני שחזרתי בתשובה,תל אביב של מפגשים כל כך אנושיים
ונוגעים,ומכאיבים,אני ממש יכולה לבכות מזה.
ושוב,מקלחת,ארוחת ערב,הנקה,הוא מכין כוס קפה.
חברה מתקשרת,מזל טוב!
המחשבה הראשונה שלי היא שכבר דיברנו מאז הלידה,המחשבה השניה,יו,יש לי יום הולדת עכשיו!שכחתי..!
כל הזמן חשבתי שזה מחר,והנה שקעה השמש,בעצם כבר יום חדש התחיל,והופ,גדלתי בשנה.
אז לפני שנה לקחתי החלטה טובה לכתוב,עוד לא החלטתי מה השנה.
הזכרתי כבר שביום הולדתו של אדם מזלו גובר ויש לו כוח לברך,הנמהג הוא דווקא בצאת יום ההולדת,אבל מכיוון שזה יהיה בדיוק זמן
הדלקת נרות שבת,אברך אתכם עכשיו,בשמחת אינסופ,בבריאות,בילדים בפרנסה באהבה בגאולה,שתרגישו את השם יתברך קרוב קרוב כל הזמן,
בכל מצב ומקום,במילוי כל משאלות לבבכם לטובה.
שבת שלום וברכה,לילה טוב.
תודה למגיבות.
משמח שיש מי שקורא: -)
המון המון זמן לא כתבתי,אבל השבוע האחרון כאילו לחץ את המילים ממני החוצה...(המרגיעון אומר-קושי אינו בהכרח סבל..)
פעם,אני חושבת בדיוק לפני שנה,(ותכף אסביר איך אני יודעת שזה בדיוק,)לקחתי החלטה טובה לחזור לכתוב,ולכתוב חצי שעה בשבוע,או ביום כבר לא זוכרת.
זה עבד איזה תקופה והתפוגג לו בין הכביסות והניקיונות והבישולים והאורחים לשבת....
היום עשינו לנו יום כייף.
בעלי סיים לעבוד,נפגשנו עם הבנות,ולקחנו את הגדולה לאכול משהו בחוץ.
אחר כך פשוט טיילנו,בקצב שלה,עם שקית הניילון שהיא החליטה לסחוב "כמו תיק אמא,נכון?"
ובתוכה בקבוק המיים הנצחי שלה(או בשמו המקובל יותר באבוקי).
אני קניתי 3 מטפחות ראש חדשות,בעלי ביקש שנכנס לחנות ספרים יד שניה.
נכנסנו,אני עם הבנות בחצר,הוא בפנים.
אנחנו מסתכלות יחד על הספרים,ממש לא הסוג שאני קוראת אבל ככה,מרפרפת,מחפשת אולי משהו עם תמונות כדי להעסיק את הגדולה,הקטנה ישנה בעגלה.
היא מוציאה ספר,הנה אמא, עם תמונות!
בדיוק נכנסת לשם אשה,במבט ראשון נראית די צעירה,לובשת שחור,שרשרת של אבני טורקיז אני חושבת,או משהו בסגנון,תיק עור חום גדול כזה,כמו של פעם.
מבט שני מגלה אשה טיפה מבוגרת,קמטים,ומשהו קשה בפנים שלה,קושי כזה של החיים.
אחריה נערה,שיער בלונדיני,סרט שחור.
חולצה רקומה בצבע כחול דהוי.חצאית שחורה עם פליסה כמו של רקדנית,וטייץ שחור,עם תחרה בסיומת שלו,בצד אחד קרוע,וגם תיק עור חום,עם אבזם,גדול,כמו של פעם,בטח היה קודם של האמא.
מבט שני מגלה את המבנה של הפנים,והעיינים,הגוף הגמלוני משהו.היא אוטיסטית.
האשה נגשת מיד אלינו.
איזה ספר היא בחרה,בואי נראה?
הקטנה מושיטה לי את הספר,תמונה של..תיק עור חום,כמו של פעם...(רק עכשיו שמתי לב למוטיב החוזר:-) )
הכותרת-החינוך מחר....
ידעה מה לבחור הבת שלך,היא אומרת לי בחיוך,טוב,היא ממשיכה,ילדים תמיד יודעים לבחור אם נותנים להם.
רק צריך לזכור להקשיב להם אני אומרת.
היא מתיישבת עם ספר,והבת נכנסת פנימה.
בעל החנות יוצא ופונה אליה באנגלית,היא רוצה להתקשר,לתת לה?
היא בקושי מרימה את הראש ועונה לו בנוקשות משהו,זה תלוי בך,היא לא באמת מחייגת.
עוברות כמה דקות,בעלי יוצא,הנערה אחריו,אמא,הוא פונה אלי,את יכולה לתת לה שיחה?
בטח,קחי,אני מושיטה לה את הנייד שלי.
היא מסתובבת עם פנקס קטן,בטח ספר טלפונים,ומחייגת,אמא שלה אומרת בשקט-שוב התחלת עם ההצגות?
היא משוחחת בטלפון,ואמא שלה אומרת לי-אל תדאגי,היא רק עושה בכאילו.
ואני אומרת לך,אל תקראו אחד לשני אבא ואמא!זה לא טוב לזוגיות!זה שלילי!
אני מתחילה לומר משהו כמו-האמת ש...
לא לא!היא ממשיכה.אני מכירה את המנהג הזה.
הילדים ילמדו לבד לקרוא לכם אבא ואמא.אני ראיתי הרבה זוגות כאלה אני אומרת לך,זה לא טוב.
אני אומרת לה שביננו אנחנו קוראים זה לזו בשם הפרטי,אבל היא בשלה.
אני פשוט מחייכת אליה,מאיפה את?אני שואלת.
לא מכאן היא עונה בלי שמץ של חיוך וממשיכה לקרוא.
הקטנה מתעוררת,אני מעבירה אחריות על הגדולה לאבא,ומניקה בחצר של החנות.
מרגישה כמו בסצינה מתוך סרט תל אביבי,בתוך סיפור קצר.תמונה.
בעלי בקופה,היא נכנסת ומבקשת אם הוא יכול לקרוא לבת שלה.
הנה היא כאן,קצת יותר פנימה הוא מראה לה.
היא קוראת לה,ובעלי מוסיף -בואי נעה,אמא שלך קוראת לך.
אני שומעת אותם מאחלים בשורות טובות,האמא מבקשת מבעל החנות שיודיע לה כשהספר שהיא מחפשת יגיע.
אני מניחה את הקטנה בעגלה,לובשת מנשא,הן עוברות לידנו,והיא חצי מצווה עלי-תרימי,תרימי אותה...
אני מחייכת אליה שוב,אומרת משהו כמו להתראות,או שבת שלום.
אומרת לבעלי שזה מזכיר לי את תל אביב של פעם,לפני שחזרתי בתשובה,תל אביב של מפגשים כל כך אנושיים
ונוגעים,ומכאיבים,אני ממש יכולה לבכות מזה.
ושוב,מקלחת,ארוחת ערב,הנקה,הוא מכין כוס קפה.
חברה מתקשרת,מזל טוב!
המחשבה הראשונה שלי היא שכבר דיברנו מאז הלידה,המחשבה השניה,יו,יש לי יום הולדת עכשיו!שכחתי..!
כל הזמן חשבתי שזה מחר,והנה שקעה השמש,בעצם כבר יום חדש התחיל,והופ,גדלתי בשנה.
אז לפני שנה לקחתי החלטה טובה לכתוב,עוד לא החלטתי מה השנה.
הזכרתי כבר שביום הולדתו של אדם מזלו גובר ויש לו כוח לברך,הנמהג הוא דווקא בצאת יום ההולדת,אבל מכיוון שזה יהיה בדיוק זמן
הדלקת נרות שבת,אברך אתכם עכשיו,בשמחת אינסופ,בבריאות,בילדים בפרנסה באהבה בגאולה,שתרגישו את השם יתברך קרוב קרוב כל הזמן,
בכל מצב ומקום,במילוי כל משאלות לבבכם לטובה.
שבת שלום וברכה,לילה טוב.