דבר נוסף זה שהוא לא מוכן לכתוב בכתב יד, רק בכתב דפוס. הוא אומר שהוא לא רוצה לכתוב בכתב יד, שזה יותר נוח בדפוס. זה נראה לכם בעייתי?
היה לי את זה עם יהונתן.
לדעתי אין להתעלם גם מגיל הילד...
בהתחלה לא לחצתי על כלום. לא קריאה, לא כתיבה. רצה - למדנו, לא רצה - לא למדנו.
בסופו של דבר הוא השתלט על הקריאה בעצמו בגיל 7 וחצי בערך..
הוא קורא חופשי טקסטים ללא ניקוד. הניקוד יכול לפעמים לבלבל אותו.
הוא קורא כל טקסט שנמצא בסביבה אבל מסרב לקרוא ספרים.
לפעמים הוא לוקח ספר ביד וקורא חצי ממנו ברצף אבל הוא לא חוזר לקרוא את ההמשך.
אני מחפשת דרכים לעודד אותו לבקר בעולם הספרים המופלא,
אבל מזכירה לעצמי מדי פעם שזהו דור שלא כל כך קורא ולכן לא לוחצת.
כתיבה - זה כבר סיפור אחר.
במחשב הוא החל לכתוב בגיל צעיר יחסית - נעזר בי כל הזמן כדי לכתוב נכון.
כתיבה ביד - לא רצה לכתוב, וכשכתב, השתמש רק בכתב דפוס.
ככל שעבר הזמן הבחנתי שאי יכולתו לכתוב מפריעה לו אבל יש משהו שעוצר אותו מלהתמודד עם זה.
החלטתי שבעתיד הוא יכול לעשות את ההחלטות שלו.
אבל אם הוא לא יכתוב זה לא יהיה בגלל שלא דאגתי שיידע.
הוא צריך לפחות להיות מסוגל להשאיר לאהובתו פתק או להכין רשימת קניות או לכתוב שיק ולחתום עליו.
מכתבים, ספרים ומאסות אחרות - אין בעיה אם יכתוב במחשב.
מהר מאוד גיליתי כמה דברים.
- הוא לא מכיר את אותיות הכתב והמוכר תמיד קל ונוח יותר.
בתוך כמה ימים הכרתי לו את האותיות ועברנו לשלב הבא.
דרך נחמדה היא להכין קלפים של אותיות בדפוס ובכתב (כולל הסופיות) ולשחק משחק זיכרון בהתאמתן.
(אני לא הגעתי אליה כי יצירתיות מסוג זה לא ממש מושכת אותי...)
- הוא התקשה בהפנמת האות כסמל שכתיבתו קבועה
כל פעם התחיל את האות ממקום אחר, אם באות מסוימת זה היה קבוע - זה לא היה בנקודה המקובלת
הוא כאילו העתיק ציור, כאילו כל פעם המציא את האות מחדש.
זה בלט במיוחד באותיות כמו 'ש' או 'ע' או 'ל' - האותיות עם הלולאות
בהתחלה לא לחצתי על כתיבה כדי שלא יקבע הרגלים "לא נכונים" וחיפשתי דרך.
מצאתי את הפתרון בדמות חוברת "כתב-יד" (אשלים את שם המחברת בהזדמנות)
כל יום הוא עבד על אות או שתיים והתחיל להפנים.
במקביל חייבתי אותו לעשות חוברות בעברית ובחשבון - כחצי שעה עבודה ביום.
אני חייבת להדגיש שעבור כל ילד חצי שעה עבודה מתורגמת למספר שונה של דפים. לכן ציינתי זמן.
בתוך חודשיים הוא החל לכתוב חופשי יותר.
ניתן היה לראות שיפור גם באחידות גודל האותיות וגם בהתאמתן למקום הנתון.
אבל...
עדיין ניתן היה לצפות בקשיים.
הוא החל לכתוב על דף רעיונות שהיו לו, רשימות ושירים - ידעתי שעקשנותי היתה במקומה.
כשביקרו אצלי הקב"סית (אצלנו מנהלת אגף החינוך במועצה) ביחד עם מנהלת השרות הפסיכולוגי (שהתלוותה אליה)
ביקשתי שיתבוננו בו כשהוא כותב ויחוו דעה.
מיד עם כתיבת האות הראשונה באה התגובה: "רואים שקשה לו"
מסיבות שונות קשה מאוד לקבוע חד משמעית אם יש לו לקויות למידה כפגיעה מוחית,
או שזו תוצאה של הפגיעה הרגשית שעבר בשלב ההתחלתי של רכישת מיומנויות קריאה וכתיבה.
ליהונתן יכולת מילולית מדהימה בע"פ.
חשוב לי שתהיה לו יכולת דומה להביע עצמו בכתב.
יש דברים שאני עושה איתו בהצלחה, יש דברים שהוא רב איתי כדי להתחמק מהם.
ניסיתי הכל! בסופו של דבר המריבות מתישות אותי ואני מוותרת.
פניתי לעזרה חיצונית - פניתי למורה להוראה מתקנת (היועצת של שרית אמיר).
השעאה מוגדרת כלימודים, הוא לא מעיז להפעיל עליה את המניפולציות שהוא מפעיל עלי.
הוא עובד איתה פעמיים בשבוע - כבר חודש.
העניין הטכני הסתדר בקלילות ובמהירות ויש לו כתב מאוד יפה.
עכשיו הם עובדים על מהירות ועל תכנים ועוד.
לסיכום.
למרות הגישה של "חינוך חופשי" הרגשתי שנחוצה כאן התערבות.
נתקלתי בחומה בצורה (מצד יהונתן) והפעלתי את כל כובד משקלי.
נהגתי לומר לו: "גם אם זה יהיה הדבר האחרון שאעשה, אני אלחם בשבילך - גם ובמיוחד אם אתה לא מוכן לעשות זאת"
בהסתכלות לאחור - זה היה צעד נבון ונחוץ.
הרווחנו הרבה יותר מאשר את יכולתו לכתוב - מתחת לבעייה זו הסתתרו בעיות אחרות:
פרפקציוניזם משתק, פחדים, חוסר ביטחון עצמי, פחד ממחוייבות (טוב, זה עוד לא נפתר לגמרי...)
מקווה שהסיפור האישי שלנו יעזור לך לבחון את המצב אצלכם.
קחי בחשבון את גיל הילד, את מידת הצורך האישי שלו בכתיבה, את האופי שלו
וגם את מידת החשיבות שאת רואה ברכישת יכולת הכתיבה ביד.
כל ילד הוא עולם אחר.
[u]דבר נוסף זה שהוא לא מוכן לכתוב בכתב יד, רק בכתב דפוס. הוא אומר שהוא לא רוצה לכתוב בכתב יד, שזה יותר נוח בדפוס. זה נראה לכם בעייתי?[/u]
היה לי את זה עם יהונתן.
לדעתי אין להתעלם גם מגיל הילד...
בהתחלה לא לחצתי על כלום. לא קריאה, לא כתיבה. רצה - למדנו, לא רצה - לא למדנו.
בסופו של דבר הוא השתלט על הקריאה בעצמו בגיל 7 וחצי בערך..
הוא קורא חופשי טקסטים ללא ניקוד. הניקוד יכול לפעמים לבלבל אותו.
הוא קורא כל טקסט שנמצא בסביבה אבל מסרב לקרוא ספרים.
לפעמים הוא לוקח ספר ביד וקורא חצי ממנו ברצף אבל הוא לא חוזר לקרוא את ההמשך.
אני מחפשת דרכים לעודד אותו לבקר בעולם הספרים המופלא,
אבל מזכירה לעצמי מדי פעם שזהו דור שלא כל כך קורא ולכן לא לוחצת.
כתיבה - זה כבר סיפור אחר.
במחשב הוא החל לכתוב בגיל צעיר יחסית - נעזר בי כל הזמן כדי לכתוב נכון.
כתיבה ביד - לא רצה לכתוב, וכשכתב, השתמש רק בכתב דפוס.
ככל שעבר הזמן הבחנתי שאי יכולתו לכתוב מפריעה לו אבל יש משהו שעוצר אותו מלהתמודד עם זה.
החלטתי שבעתיד הוא יכול לעשות את ההחלטות שלו.
אבל אם הוא לא יכתוב זה לא יהיה בגלל שלא דאגתי שיידע.
הוא צריך לפחות להיות מסוגל להשאיר לאהובתו פתק או להכין רשימת קניות או לכתוב שיק ולחתום עליו.
מכתבים, ספרים ומאסות אחרות - אין בעיה אם יכתוב במחשב.
מהר מאוד גיליתי כמה דברים.
[list=1]
[*] הוא לא מכיר את אותיות הכתב והמוכר תמיד קל ונוח יותר.
[/list]
בתוך כמה ימים הכרתי לו את האותיות ועברנו לשלב הבא.
דרך נחמדה היא להכין קלפים של אותיות בדפוס ובכתב (כולל הסופיות) ולשחק משחק זיכרון בהתאמתן.
(אני לא הגעתי אליה כי יצירתיות מסוג זה לא ממש מושכת אותי...)
[list=1]
[*] הוא התקשה בהפנמת האות כסמל שכתיבתו קבועה
[/list]
כל פעם התחיל את האות ממקום אחר, אם באות מסוימת זה היה קבוע - זה לא היה בנקודה המקובלת
הוא כאילו העתיק ציור, כאילו כל פעם המציא את האות מחדש.
זה בלט במיוחד באותיות כמו 'ש' או 'ע' או 'ל' - האותיות עם הלולאות
בהתחלה לא לחצתי על כתיבה כדי שלא יקבע הרגלים "לא נכונים" וחיפשתי דרך.
מצאתי את הפתרון בדמות חוברת "כתב-יד" (אשלים את שם המחברת בהזדמנות)
כל יום הוא עבד על אות או שתיים והתחיל להפנים.
במקביל חייבתי אותו לעשות חוברות בעברית ובחשבון - כחצי שעה עבודה ביום.
אני חייבת להדגיש שעבור כל ילד חצי שעה עבודה מתורגמת למספר שונה של דפים. לכן ציינתי זמן.
בתוך חודשיים הוא החל לכתוב חופשי יותר.
ניתן היה לראות שיפור גם באחידות גודל האותיות וגם בהתאמתן למקום הנתון.
אבל...
עדיין ניתן היה לצפות בקשיים.
הוא החל לכתוב על דף רעיונות שהיו לו, רשימות ושירים - ידעתי שעקשנותי היתה במקומה.
כשביקרו אצלי הקב"סית (אצלנו מנהלת אגף החינוך במועצה) ביחד עם מנהלת השרות הפסיכולוגי (שהתלוותה אליה)
ביקשתי שיתבוננו בו כשהוא כותב ויחוו דעה.
מיד עם כתיבת האות הראשונה באה התגובה: "רואים שקשה לו"
מסיבות שונות קשה מאוד לקבוע חד משמעית אם יש לו לקויות למידה כפגיעה מוחית,
או שזו תוצאה של הפגיעה הרגשית שעבר בשלב ההתחלתי של רכישת מיומנויות קריאה וכתיבה.
ליהונתן יכולת מילולית מדהימה בע"פ.
חשוב לי שתהיה לו יכולת דומה להביע עצמו בכתב.
יש דברים שאני עושה איתו בהצלחה, יש דברים שהוא רב איתי כדי להתחמק מהם.
ניסיתי הכל! בסופו של דבר המריבות מתישות אותי ואני מוותרת.
פניתי לעזרה חיצונית - פניתי למורה להוראה מתקנת (היועצת של שרית אמיר).
השעאה מוגדרת כלימודים, הוא לא מעיז להפעיל עליה את המניפולציות שהוא מפעיל עלי.
הוא עובד איתה פעמיים בשבוע - כבר חודש.
העניין הטכני הסתדר בקלילות ובמהירות ויש לו כתב מאוד יפה.
עכשיו הם עובדים על מהירות ועל תכנים ועוד.
לסיכום.
למרות הגישה של "חינוך חופשי" הרגשתי שנחוצה כאן התערבות.
נתקלתי בחומה בצורה (מצד יהונתן) והפעלתי את כל כובד משקלי.
נהגתי לומר לו: "גם אם זה יהיה הדבר האחרון שאעשה, אני אלחם בשבילך - גם ובמיוחד אם אתה לא מוכן לעשות זאת"
בהסתכלות לאחור - זה היה צעד נבון ונחוץ.
הרווחנו הרבה יותר מאשר את יכולתו לכתוב - מתחת לבעייה זו הסתתרו בעיות אחרות:
פרפקציוניזם משתק, פחדים, חוסר ביטחון עצמי, פחד ממחוייבות (טוב, זה עוד לא נפתר לגמרי...)
מקווה שהסיפור האישי שלנו יעזור לך לבחון את המצב אצלכם.
קחי בחשבון את גיל הילד, את מידת הצורך האישי שלו בכתיבה, את האופי שלו
וגם את מידת החשיבות שאת רואה ברכישת יכולת הכתיבה ביד.
כל ילד הוא עולם אחר.