רמי אל אני מאוד מבינה אותך

רמי אל

אני שם לב שהכותבים כאן באתר הן בעיקר כותבות ובעיקר (כמעט 100%) נשואות ואמהות כך שאינכן לבד וספק (במיוחד הדתיות שביניכן) אם תבינו אותי.
אני לא נשוי (בגיל מעל 50) וחי בדירה לבדי, ואני מרקע דתי.
השבת עבורי מורגשת כבית כלא, ואני מחכה כל רגע לצאת השבת, וסופר את השעות כמה זמן עד לצאת השבת.
ביום ששי אני עורך קניות לשבת, אבל ההרגשה שלי היא שקניות אלה הם הכנה לצינוק וכדי להעביר את 25 שעות הצינוק בלי להיות רעב ותוך הנאה מכסימלית שאפשר במצבי.
אני אמנם עושה קידוש (מסורתי) וארוחות לאחר הקידוש (זה המכסימום במצבי שאני יכול "לתת" לשבת) אבל תחושת הבדידות היא קשה מאוד.
במצבי, התרתי לעצמי "לזכור" את השבת באופן אחר מהמקובל בעולם הדתי (כדי לא להשתגע) ולפחות לקיים כפשוטו את הציווי "זכור את יום השבת לקדשו". היינו תזכור שהיום הוא יום מיוחד מיתר ששת ימי המעשה.
זה הדבר המינימלי שהוא מכסימלי עבורי במצבי לציין את יום השבת.
אני גולש באינטרנט בשבת וגם שומע לפעמים מוסיקה כדי להעביר את השבת בכמה שפחות מצוקה נפשית ורגשית.
גיליתי עכשיו דף זה, והרגשתי צורך לתת ביטוי לחוויה הלא קלה שאני חווה מדי שבוע די הרבה זמן וממנה השתחררתי רק לפני מספר שעות.
מקווה שמי שיקרא את מה שכתבתי יתייחס בהבנה ויזכור "שאל תדון את חברך אם לא הגעת למקומו".

ביום שבת קמים מאוחר (גם הבנות) ובדרך כלל בעלי כבר יצא לעבודה (כן! בשבת, איזה באסה!).
מתכרבלים בשמיכות מול לטלוויזיה, אוכלים משהו.
קצת עבודות בית,
קצת בישולים,
עובדים קצת בגינה,
לפעמים עבודות יצירה עם הבנות יחד,
לפעמים נפגשים עם חברים, לפעמים הולכים יחד לחברים
ומחכים בקוצר רוח שאבא יחזור הביתה.
אין לנו בשבת מסגרת קבועה בשבת, לפעמים נוסעים לסבא וסבתא עד שאבא חוזר מהעבודה.
בדרך כלל הרכב אצל בעלי ואין לנו רכב נוסף, אנחנו גם גרים די רחוק מכל מקום.
מה שכן אני משתדלת לישון צהריים בשישי ושבת, אפילו לחצי שעה על הספה בסלון.

רציתי לספר שבתקופה האחרונה החלטתי להתקרב יותר אל יום השבת.
אז התחלתי ללכת בערב שבת לבית הכנסת הרפורמי בת"א בית דניאל, שם בצורה מקסימה יושבים גברים ונשים יחד ושרים שירי שבת ותפילה עם החזן והרב של הקהילה, וגם ילדים קטנים מקפצים לרגליהם ממש אווירה חיובית. פעם בחודש אפילו יש להקה קטנה שעוד מחזקת את אווירת השירה והיחד.

במקביל החלטתי להפסיק להשתמש בכלי הרכב בשבת, ולעבור ליום אחד בשבוע לרגליים זה פשוט מופלא קשה להסביר את תחושת השחרור הזו, החיים שלנו הפכו לכל כך תלויים ברכב. הרי לא משנה איפה אנו גרים תמיד אפשר ללכת לטייל באזו רבשבת ואפילו למצוא הרפתקאות לילדים, מומלץ בחום
חג שמח לכולם

תסלחו לי על המיסיונריות. אני בעלת תשובה כבר שבע שנים.
שבת היא ריקה אם לא יודעים מהי שבת. בשבת אנחנו חוזרים כל פעם מחדש לנקודה בזמן שבה בורא עולם שבת ממלאכתו.
אין כמו שבת בעולם.לפעמים אני מתעוררת בשבת בלילה ופשוט מרגישה את השבת. ממליצה בחום!!
בשביל זה צריך להתחיל ללמוד תורה, מהמקומות הנכונים. החיים שלי היו מצויינים גם לפני שחזרתי בתשובה אבל עכשיו המהות של כל דבר היא שונה לגמרי.

אין תשובה אחת נכונה
ויכול להיות שהתשובה שלכם גם לא נמצאת ברשימה
ודווקא אלה התשובות הכי מעניינות

האם אתם שומרי שבת?
הולכים לבית הכנסת?
הולכים למשחק כדורגל?
יוצאים לחיק הטבע עם הילדים?
משתעממים בבית מול המחשב?
פוגשים חברים?
יוצאים לבלות?
רואים סרטים?

הכי כיף בשבילנו זה ללכת ליער, לאסוף כל מני מציאות כמו עלים, אבנים, מאובנים, להגדיר צמחים, להגיע לחוות עיזים, לטעום, להכין תה עם צמחי יער. אם הולכים עם עוד חברים, אז מביאים גם דפים, צבעים, צובעים אבנים, אסטרובלים, מביטים בשקט בשקט ביעלים, בציפורים, עושים פיתות על האש.
לפעמים עושים קמפינג שישבת, ולפעמים באמת די מסתלבטים, הולכים לטייל בשכונה, סיבוב בטלני כזה, וחוזרים הביתה ורואים טלויזיה.. (ערוץ הופ)...

אבל הבילוי המועדף על ההורים של גיא זה שופינג. אמא שלי מעדיפה לעבוד, גם בשבת.

אצלינו כל הימים נראים כמעט אותו דבר, רק שבשבת ההורים באים אלינו כי אנחנו עוד לא נוסעים רחוק עם הקטנה.

גם אני כמוכם, נחרדת משופינג כבילוי מרכזי ומהנה ליום שבת.
יחד עם זאת גיליתי ששבתות אצלי הן בהחלט בעייתיות.
מצד אחד האנרגיות אומרות מנוחה, מצד שני הנשמה לא מסוגלת להתמודד עם המנוחה הזו שנכפתה.
למה הכוונה?
כל יום אחר בשבוע הוא בעל אג'נדה: קמים בבוקר, ארוחת בוקר, עבודות הבית, דני יוצא לעבודה, והמשך היום מתגלגל לו באופן די הרמוני.
ביום שבת אין לי תפקיד מוגדר. אני לא צריכה לקום להכין ארוחה,
דני בבית עם הילדים כך שגם הם לא זקוקים לי. קיימת תחושה של חוסר מעש לא ממקום נכון.
אין אג'נדה!!! ואז מחפשים מה נכון לעשות.
בערב שבת כבר מצאנו: ארוחת ערב משפחתית עם קידוש מחוץ לבית או עם המשפחה הגרעינית ארוחה חגיגית בבית.
ערב שבת בלי קידוש תמיד ייתן לי תחושת חסר.
חשבנו שגם בשבת אפשר להכניס תוכן יותר מסורתי (לא, אני לא חוזרת בתשובה) כדי להרגיש שהיום הזה הוא אחר.
החלטנו לנסות אפשרות של לקום בנחת להתלבש יפה וללכת לבית-כנסת לשעה פחות או יותר,
לקבל איזושהיא מסגרת קבועה ליום הזה. ובתוך הקבוע אפשר לשנות, לצאת לטיול מדי פעם, ביקור משפחתי וכו'.

אף אחד מאתר חופש לא רוצה להגיב?

ויויאן מיוחס ספרה לי שרונן בעלה ראה את המשפט הזה על אחד הכספומטים: "שופינג זה לא בילוי זה עבדות, היום אני לא קונה כלום אני פשוט חי".

אנחנו נחרדים תמיד משפיים בשבת.
נראה לנו סיוט נורא להיות שם בזמנים האלה.

גילה, בדיוק!
תראו, כבר יצא לי להגיע לסופר בשבת כי בדיוק הייתי צריכה משהו והאופציה קיימת (ובכל מקרה אלו הסופרים שאני קונה בהם, אם אני בכלל קונה בסופר).
אני חושבת שאם מראש האופציה לא הייתה קיימת, הייתי מסתדרת עם זה יופי טופי. זה אומר קצת לחשוב מראש, טיפה'לה, לא מי יודע מה. או לוותר על משהו, שממילא הוא לא הכי הכי חשוב.
מהעבודה בסופר, אני זוכרת איך בערבי חג הייתי רואה את כל הלקוחות הקבועים מפוצצים עגלות וכו' וביום החג שאחריו (או בזה שאחריו, אם יש) פתאום הם הופיעו לקנות איזה דבר מה. אבל בד"כ הקונים בחגים ובשבתות היו עוברים בדרך.
גם אני לא רואה בזה בילוי בכלל. כלומר זה לא דבר מעיק, קניות, אבל בילוי משפחתי? come on give me a break!
אבל, גלידה.... זה כבר סיפור אחר. ותמיד יש במקומות האלה גלידה! |איפה האייקון לגלידה?|

אני דיי נחרדת מכמויות האנשים שבאים לשופינג בשבת
גם אני.
אבל בעיקר מהעובדה שכ"כ הרבה אנשים רואים ב"שופינג" בילוי.
כשאנחנו בדרך משם לפה (גם אנחנו נגד התנועה), אנחנו נמנעים מלשלב בדרך סופר, כי לא כיף שם, וכי אנחנו לא אוהבים את התופעה.
כן - וגם ענין העובדים הוא חלק ממה שמפריע לי פה - נכון שהמשכורת בשבת גבוהה יותר, אבל הקניות בשבת הן חלק מ-אין יום מנוחה (לא לעובדים בחנויות, אבל גם לא לקונים).
ולא המנוחה הדתית חשובה לי, אלא המנוחה מסוג "לא חייב כלום כרגע".

מצד אחד, גם אני נרתעת אישית ממרכזי קניות כמקום בילוי, בשבת או באמצע השבוע. מצד שני אם אני צריכה לערוך קניות, הרי ששבת הוא יום מצויין לכך (לא במקום הבילוי המשפחתי, אלא בצידו). לכן באופן עקרוני, גם אם אלך לקנות באמצע השבוע, או אם אלך לסרט בקניון, אני אשתדל לבחור במרכז קניות או קניון שפתוח בשבתות, כי אני רוצה לעודד את המגמה הזו.
ההשערה שלי היא שאם לא תהיה הגבלה על פתיחת עסקים בשבתות, האטרף של מרכזי הקניות ירגע קצת. אם בדיוק נגמר לך החלב, תוכל לגשת למכולת ולא לנסוע במיוחד לסופר בג"ש.

אז מה עושים בשבת? יוצאים לטייל בפארק הירקון- גני יהושוע. כיף שם "נורא": אפשר לשוט. אפשר לנפנף. יש פינות יצירה לילדים. יש קיר טיפוס.
יוצאים לטייל בפארק הלאומי ברמת גן.
אפשר לקטוף פרחים בשני מקומות שאני מכירה. האחד נמצא ב"גבעת השלושה" שנמצאת בין פתח תקוה לראש העין. והשני, ב"ניר-בנים" ליד מושב סגולה, כ-10 דקות מבילו מצפון לדרום.
פעילויות יש גם בפארק אפק שבראש העין.
הקניון החדש במרינה בהרצליה.
המרינה בהרצליה.

אני חייבת לומר שאני דיי נחרדת מכמויות האנשים שבאים לשופינג בשבת (אנחנו גרים ליד "מרכז" גן שמואל שפשוט מפוצץ בשבת). אנחנו תמיד צוחקים על זה שתמיד אנחנו נוסעים נגד כיוון הפקקים בשבת (אם בכלל אנחנו נוסעים. משפחה, אירועים וכאלה).
יש משהו מאד מתסכל בלראות שכ"כ הרבה אנשים מסביב עסוקים באטרף הזה של הקניות. ולא מדובר בקניות של צורך (סופר, מצרכים וכו'), אלא במותרות, בהעברת הזמן כי משעמם ולא יודעים ממש מה לעשות וכמו שנכתב בכתבה, על הדרך באים לבדוק אם יש משהו מעניין.
>ורד עבדה בסופר בג"ש, ועוד זוכרת את הקהל שהיה בא בשבתות<

מה עם הטבע? או השהות בצוותא עם המשפחה הקרובה? חברים מהסביבה? שכנים?
למה לא לנצל את הזמן (מתנה) הזה שניתן לנו כדי להעמיק את ההיכרות שלנו עם עצמנו ועם סביבתנו.
>ורד יודעת שלפעמים היא רומנטית מדייי<

נקודה נכונה, בכ"ז, היא באמת עניין העובדים. כי אין מה לעשות המשכורת בשבת ובחגים גבוהה יותר וככל שיש יותר עבודה, לוקחים יותר עובדים, או נותנים יותר שעות עבודה.

אני מבינה מה החברים בהשל מעוניינים לעשות ולדעתי הגברת מודעות היא דבר נפלא, רק שהיא לא עובדת על כולם. אבל עדיף "להעיר" רק קומץ קטן. זה גם יספיק.

בעקבות כתבה וגם בעקבות יום העיון שמוזכר בה, רציתי להעלות לדיון את שאלת השבת. בלי לפגוע בחברינו החיים על פי ההלכה, מעניינות אותי בעיקר נקודות המבט של מי שהשאלה "מה עושים בשבת" פתוחה אצלו, כמו אצלי, לבחירה.