על ידי יעלפו_מהמושב* » 05 ספטמבר 2010, 17:08
ליבי איתך
ילדתי לפני שבועיים ושישה ימים בשבוע ארבעים ואחת. בימים האחרונים להריון חשבתי שאני יוצאת מדעתי. כבר טיילתי בכל המקומות שרציתי להספיק לטייל בהם לפני הלידה, אכלתי את כל המאכלים שרציתי להספיק לאכול תחת תירוץ קרייבינג הריון, נחתי, קראתי, שתיתי, לקחתי ימי חופש מהעבודה וכל כך רציתי שרגע האמת יגיע.
והוא הגיע. הרי הרגע הזה מוכרח להגיע. זה מה שהיה מעודד בכל הימים האלה (וגם במהלך הלידה, הידיעה שהסוף מתקרב מרגע לרגע ותכף זה יקרה).
כמובן שעכשיו, בתוך המולת תינוק זעיר ומחסור בשעות שינה הימים ההם לא נראים לי כל כך נוראיים. נכון, חם, כבד, מעיק, מציק ויאללה-שייגמר-כבר, ובכלל, אי אפשר לצבור- שעות שינה או סבלנות (מצרכים הכרחיים לאם הטרייה), ובכל זאת, תנסי לקחת את הזמן, כשזה יבוא זה יבוא.
חיבוקים גדולים.
[u]ליבי איתך[/u]
ילדתי לפני שבועיים ושישה ימים בשבוע ארבעים ואחת. בימים האחרונים להריון חשבתי שאני יוצאת מדעתי. כבר טיילתי בכל המקומות שרציתי להספיק לטייל בהם לפני הלידה, אכלתי את כל המאכלים שרציתי להספיק לאכול תחת תירוץ קרייבינג הריון, נחתי, קראתי, שתיתי, לקחתי ימי חופש מהעבודה וכל כך רציתי שרגע האמת יגיע.
והוא הגיע. הרי הרגע הזה מוכרח להגיע. זה מה שהיה מעודד בכל הימים האלה (וגם במהלך הלידה, הידיעה שהסוף מתקרב מרגע לרגע ותכף זה יקרה).
כמובן שעכשיו, בתוך המולת תינוק זעיר ומחסור בשעות שינה הימים ההם לא נראים לי כל כך נוראיים. נכון, חם, כבד, מעיק, מציק ויאללה-שייגמר-כבר, ובכלל, אי אפשר לצבור- שעות שינה או סבלנות (מצרכים הכרחיים לאם הטרייה), ובכל זאת, תנסי לקחת את הזמן, כשזה יבוא זה יבוא.
חיבוקים גדולים.