על ידי מיכל5556* » 26 מאי 2015, 20:48
+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+
נכנסתי להריון לא מתוכנן בכלל,במהלך חודש+,הרגשתי רע בצורה לא רגילה,היו לי התקפי כאבי ראש, דימום שנראה כמו מחזור..כל יום קצת קצת דיממתי. חשבתי שזהו המחזור ומשהו לא תקין בו,דיכאונות מטורפים וכאבים לא נורמליים באזור הבטן וזה התלווה לי עם חום,מיגרנות,הקאות ועוד ועוד.
ב7.5 עברתי איזושהי התמוטטות נפשית וכעס ועצבים לא נורמליים,הלכתי לשירותים ומצאתי את כל השירותים בדם ומין שאריות כאלה שיוצאו,וזה היה כואב לא רגיל.הבנתי שמשהו פה לא תקין.
פניתי למכבי,להפנייה לבית החולים שלחו לי רופא, שיתן לי זריקת וולטרן לשיכוך הכאבים בראש.
מיד אחרי הזריקה הפסקתי לנשום.
הובהלתי באמבולנס לבית החולים,שם התברר לי כי אני בהריון אבל,ברגעים אלו עוברת הפלה טבעית-או "הפלה אגרסיבית" כפי שהרופאים ציינו.
לאחר 4 שעות של כאבים,ודימומים אינסופיים לקחו אותי לבדיקה,נמצא בבדיקה כי העובר נפל יותר נכון חלקו נפל ושק הריון חצי ריק. זה היה שבוע 4 בדיוק. ורק באותו הרגע נודע לי כי אני בהריון.
התחושה הייתה מזעזעת. לקח לי זמן לקלוט כי אני בהריון ואחרי זה להבין שזהו נפל.
ניסיתי לשחזר לעצמי מה פיספסתי,מה עשיתי לא נכון,איך זה יתכן...
טופלתי בכדור ציטוטיק ולאחר מכן עשו לי שאיבה,ההחלמה והריפוי היו מאוד מאוד קשים ומייגעים.
היום הגעתי למצב שאני עוברת ברחוב,ובוהה פשוט בילדים,ומנסה לדמיין איך הילד יכל להיראות,ואם זה הייתה יכולה להיות בת כפי שיחלתי.
אני לא מסוגלת להביט בעיני בן זוגי,איכשהו מצאתי ל"נכון" לפרוק עליו את האשמה בקשר להפלה.
זה הריון שלא תיכננתי כלל, איך ייחלתי אותו הרבה זמן. אני עוד בהלם מעצם העובדה שהייתי בהריון לא ידעתי והוא הספיק לחמוק לי מין הידיים מבלי להבין ולהרגיש אותו.אני כול היום במחשבות, נורא קשה לי.
ההפלה הייתה מאוד טראומתית בשבילי,הכאבים היו אינסופיים. וניסיון להבין שהיה יכול להיות לי תינוק הורג אותי.
זה הריון ראשון, הריון צעיר (23) וקשה לי עוד לעכל את כל מה שקרה.
[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]
נכנסתי להריון לא מתוכנן בכלל,במהלך חודש+,הרגשתי רע בצורה לא רגילה,היו לי התקפי כאבי ראש, דימום שנראה כמו מחזור..כל יום קצת קצת דיממתי. חשבתי שזהו המחזור ומשהו לא תקין בו,דיכאונות מטורפים וכאבים לא נורמליים באזור הבטן וזה התלווה לי עם חום,מיגרנות,הקאות ועוד ועוד.
ב7.5 עברתי איזושהי התמוטטות נפשית וכעס ועצבים לא נורמליים,הלכתי לשירותים ומצאתי את כל השירותים בדם ומין שאריות כאלה שיוצאו,וזה היה כואב לא רגיל.הבנתי שמשהו פה לא תקין.
פניתי למכבי,להפנייה לבית החולים שלחו לי רופא, שיתן לי זריקת וולטרן לשיכוך הכאבים בראש.
מיד אחרי הזריקה הפסקתי לנשום.
הובהלתי באמבולנס לבית החולים,שם התברר לי כי אני בהריון אבל,ברגעים אלו עוברת הפלה טבעית-או "הפלה אגרסיבית" כפי שהרופאים ציינו.
לאחר 4 שעות של כאבים,ודימומים אינסופיים לקחו אותי לבדיקה,נמצא בבדיקה כי העובר נפל יותר נכון חלקו נפל ושק הריון חצי ריק. זה היה שבוע 4 בדיוק. ורק באותו הרגע נודע לי כי אני בהריון.
התחושה הייתה מזעזעת. לקח לי זמן לקלוט כי אני בהריון ואחרי זה להבין שזהו נפל.
ניסיתי לשחזר לעצמי מה פיספסתי,מה עשיתי לא נכון,איך זה יתכן...
טופלתי בכדור ציטוטיק ולאחר מכן עשו לי שאיבה,ההחלמה והריפוי היו מאוד מאוד קשים ומייגעים.
היום הגעתי למצב שאני עוברת ברחוב,ובוהה פשוט בילדים,ומנסה לדמיין איך הילד יכל להיראות,ואם זה הייתה יכולה להיות בת כפי שיחלתי.
אני לא מסוגלת להביט בעיני בן זוגי,איכשהו מצאתי ל"נכון" לפרוק עליו את האשמה בקשר להפלה.
זה הריון שלא תיכננתי כלל, איך ייחלתי אותו הרבה זמן. אני עוד בהלם מעצם העובדה שהייתי בהריון לא ידעתי והוא הספיק לחמוק לי מין הידיים מבלי להבין ולהרגיש אותו.אני כול היום במחשבות, נורא קשה לי.
ההפלה הייתה מאוד טראומתית בשבילי,הכאבים היו אינסופיים. וניסיון להבין שהיה יכול להיות לי תינוק הורג אותי.
זה הריון ראשון, הריון צעיר (23) וקשה לי עוד לעכל את כל מה שקרה.