טוב. הייתה שיחה . והייתה טובה.
הוא פתח ואמר שהם במצב כלכלי לא משהו עכשיו ושיקל מאד אם אסכים לוותר לה על התשלום לקבוצה בתמורה לברטר.
זה הפתיע אותי קצת, שהוא אמר על המצב הכלכלי והתחברתי למצוקה שלו .
אמרתי לו שגם מצבי הכלכלי לא מזהיר ושאני לא רוצה לוותר על התשלום שלה
שאני מעוניינת לתת זמן שלי מול הזמן שהוא נתן לי.
הוא אמר שאם אני לא מלמדת אותו, יש לי זמן לתלמיד נוסף ולכן אני לא מפסידה....
אמרתי לו שכיום אני כמעט ולא מלמדת פרטי ושאין לי יותר זמן השנה
בכל זאת הצעתי לו שאולי אתן לה שיעורים פרטיים עבור הברטר והוא אמר שהוא החליט לא לערב אותה בכל העניין (מלבד שיידע אותה על השיחה)
בשלב זה כל אחד חזר על דבריו והשיחה קצת נתקעה.
אמרתי לו שאני אחשוב על מה שביקש (הוא הציע להוריד לחצי את הסכום) ולא אשיב לו ברגע זה
(זו עצה שקיבלתי פעם מנטע אלוני מטנקה- שלא חייבים להחליט על המקום, אפשר לתת לזה את הזמן שלו)
ואז הוא אמר שאם כבר אנחנו מדברים, הוא רוצה לנקות את השולחן לגמרי ושיש כמה דברים שהוא רוצה לאמר, אם זה בסדר
כמובן שהסכמתי
הוא הזכיר שהוא ביקש תשלום על הדיסקים ששיכפל לי , שהוא רצה 100 ש"ח ואני שילמתי לו רק 25 ש"ח.
לא הצלחתי להיזכר מה היה בדיוק ומה היו השיקולים שלי אבל על המקום הוצאתי ארנק והתכוונתי לשלם לו (רק שלא היה לי מזומן והבטחתי שבהקדם אעביר לו כסף.)
ודבר שני שהזכיר- שקבענו אז שיעור וחצי שעה לפני השיעור הוא התקשר לבטל ואני אמרתי לו שזה נחשב שיעור (מה שאני עושה עם תלמידים בדרך כלל)
וכאשר משהו התעכב כשצילמנו את הסרט, הוא לא התחשבן איתי.
הוא ציין שבגלל שני המקרים הללו הוא הפסיק לבוא.
הבטתי בו וראיתי שהוא ממש חי את הפגיעה .
אמרתי לו שאני מתנצלת ושעכשיו , כשהוא מעלה את זה, זה באמת נראה לא רגיש ולא לעניין מה שעשיתי ושאני מצטערת.
מהרגע הזה האווירה השתנתה.
הצעתי לו בעדינות, שאם המצב הכלכלי שלהם קשה, אני מוכנה לתת עוד הנחה לאשתו.
הוא אמר שוב שהוא לא מעוניין לערב אותה בזה.
ואז הצעתי לו בכנות רבה לחזור ללמוד אצלי.
הוא התרגש ואמר שהוא מרגיש שזו הזמנה אמיתית ולא רק לצאת ידי חובה.
אז זהו . סיכמנו שהזכות ללמוד אצלי שמורה לו ולחצנו ידיים.
מה שלא ציינתי - זה שאנחנו מאותו ישוב, הוא לא אדם זר לי ואנחנו נפגשים די הרבה .
מה שכן- אם יחזור, אשב איתו בשיעור הראשון ונסכים ביחד על הכללים
:
טוב. הייתה שיחה . והייתה טובה.
הוא פתח ואמר שהם במצב כלכלי לא משהו עכשיו ושיקל מאד אם אסכים לוותר לה על התשלום לקבוצה בתמורה לברטר.
זה הפתיע אותי קצת, שהוא אמר על המצב הכלכלי והתחברתי למצוקה שלו .
אמרתי לו שגם מצבי הכלכלי לא מזהיר ושאני לא רוצה לוותר על התשלום שלה
שאני מעוניינת לתת זמן שלי מול הזמן שהוא נתן לי.
הוא אמר שאם אני לא מלמדת אותו, יש לי זמן לתלמיד נוסף ולכן אני לא מפסידה....
אמרתי לו שכיום אני כמעט ולא מלמדת פרטי ושאין לי יותר זמן השנה
בכל זאת הצעתי לו שאולי אתן לה שיעורים פרטיים עבור הברטר והוא אמר שהוא החליט לא לערב אותה בכל העניין (מלבד שיידע אותה על השיחה)
בשלב זה כל אחד חזר על דבריו והשיחה קצת נתקעה.
אמרתי לו שאני אחשוב על מה שביקש (הוא הציע להוריד לחצי את הסכום) ולא אשיב לו ברגע זה
(זו עצה שקיבלתי פעם מנטע אלוני מטנקה- שלא חייבים להחליט על המקום, אפשר לתת לזה את הזמן שלו)
ואז הוא אמר שאם כבר אנחנו מדברים, הוא רוצה לנקות את השולחן לגמרי ושיש כמה דברים שהוא רוצה לאמר, אם זה בסדר
כמובן שהסכמתי
הוא הזכיר שהוא ביקש תשלום על הדיסקים ששיכפל לי , שהוא רצה 100 ש"ח ואני שילמתי לו רק 25 ש"ח.
לא הצלחתי להיזכר מה היה בדיוק ומה היו השיקולים שלי אבל על המקום הוצאתי ארנק והתכוונתי לשלם לו (רק שלא היה לי מזומן והבטחתי שבהקדם אעביר לו כסף.)
ודבר שני שהזכיר- שקבענו אז שיעור וחצי שעה לפני השיעור הוא התקשר לבטל ואני אמרתי לו שזה נחשב שיעור (מה שאני עושה עם תלמידים בדרך כלל)
וכאשר משהו התעכב כשצילמנו את הסרט, הוא לא התחשבן איתי.
הוא ציין שבגלל שני המקרים הללו הוא הפסיק לבוא.
הבטתי בו וראיתי שהוא ממש חי את הפגיעה .
אמרתי לו שאני מתנצלת ושעכשיו , כשהוא מעלה את זה, זה באמת נראה לא רגיש ולא לעניין מה שעשיתי ושאני מצטערת.
מהרגע הזה האווירה השתנתה.
הצעתי לו בעדינות, שאם המצב הכלכלי שלהם קשה, אני מוכנה לתת עוד הנחה לאשתו.
הוא אמר שוב שהוא לא מעוניין לערב אותה בזה.
ואז הצעתי לו בכנות רבה לחזור ללמוד אצלי.
הוא התרגש ואמר שהוא מרגיש שזו הזמנה אמיתית ולא רק לצאת ידי חובה.
אז זהו . סיכמנו שהזכות ללמוד אצלי שמורה לו ולחצנו ידיים.
מה שלא ציינתי - זה שאנחנו מאותו ישוב, הוא לא אדם זר לי ואנחנו נפגשים די הרבה .
מה שכן- אם יחזור, אשב איתו בשיעור הראשון ונסכים ביחד על הכללים :-) :