על ידי אישה_במסע* » 09 פברואר 2017, 01:28
עד כמה שידוע לי (וידוע לי בערך כלום במתימטיקה חחח) את יכולה להחליט ש-X במשוואה מסויימת יש לו משמעות כזו או אחרת, אבל את לא יכולה להחליט פתאום שהספרה 2 היא בעצם הספרה 5.
בגלל זה נתתי את הבנייה של הטבעיים מתוך תורת הקבוצות. אני חוששת שזו אחת הדוגמאות שלא הבנת. ספרות זה סימונים לקונספטים. ובהחלט טפשר להחליט שבא לך להשתמש בספרות אחרות. ערביות, למשל. למדתי אותן פעם בשיעורי ערבית. או לכתוב בבינארי. או בהקסאדצימלי.
בהגדרה של הספרות במתמטיקה אין בכלל מקום ל-2 ו-5. אלו סימונים, ואפשר להשתמש באחרים. זה יהיה מאוד לא נוח, אבל זה לא יהיה שגוי.
אבל יש נורמות מסויימות שנועדו לכך שיהיה אפשר להבין מה הכוונה, גם אם את לא שייכת לקבוצה מסויימת שאימצה פתאום נורמות אחרות.
אממ.. ממש לא. יש המון קבוצות עם נורמות שונות. זה יותר דומה לבסיס הספירה השונים. בחיי היום יום סופרים בבסיס עשר, אבל מחשבים סופרים בבינארי, ומתכנתים לפעמים עובדים בהקסאדצימלי. את הרי לא תגיד למי שעובד בהקסא שהוא משתמש בספרות ובאותיות לא נכון, והאות A מסמנת צליל ולא עשר, ומה פתאום ש-10 זה שש עשרה?
את מתייחסת לניב שלך בתור שפה, ולשאר הדברים בתור שגיאות, במקום בתור שפות אחרות. אני ממש אבל ממש בטוחה שמה שמקובל בישראל, כלומר בשפת הדיבור, כולל המון דברים שלשיטתך הם שגיאות. אבל הם מה שמקובל, ולכן לפי הגדרת השמישות שלי - הדרך לדבר כך שכמה שיותר מהאנשים שמסביבי יבינו אותי - זה יותר שימושי. ויותר "נכון".
אם תתייחסי לניבים אחרים בתור ניב אחר, התפתחות של השפה, חידוש, אז תוכלי ללמוד אותם. ולהבין אותם. במקום להלחם איתם ולהגן על האנשים המסכנים שלא יבינו את המשפט השגוי, אפשר ללמוד להבין.
עכשיו מובן למה התכוונתי במונח "שגוי" או "טעות"? אני קצת מרגישה שאת מתעקשת להבין אותי בצורה מוזרה מתחילת הדיון בגלל העמדה שלך לגבי חדשנות בשפה.
אני מבינה אותך מההתחלה. אני פשוט לא מסכימה איתך. העמדה ונקודת המבט שלך ברורה לי - כי העמדה הרשמית, כי זו הייתה העמדה שלי פעם, היא הייתה העמדה המקובלת בכיתה שלי וספגתי אותה בתור היחידה הנכונה. אין צורך להסביר לי אותה. אבל את יכולה לנסות לשכנע אותי, או להסביר לי למה העמדה שלי לא נכונה.
מה שאני מנסה זה להסביר לך את העמדה שלי. בינתיים לא נראה לי שהצלחתי, אבל אני מנסה.
אם אנשים מדברים בשיטה מסויימת, כנראה שזה נוח להם. כנראה שאנשים אחרים מבינים אותם נכון, ואת במיעוט שלא מבין, וגם זה בעיקר מעקשנות. את הרי כבר יודעת שיש אנשים שמשתמשים ב"כש" ו-"ש" בצורה שונה ממך. אבל את ממשיכה לטעון שאת לא מבינה את מה שהם אומרים. בזמן שהדבר ההגיוני לעשות, בהנחה והמטרה שלך היא תקשרות, היא לזכור שיש את השימוש הזה. וא, אם תתלי במשפט שנראה לך לא הגיוני, להזכר בכך של"ש" יש עוד משמעות (ובאמת שלהמון מילים בשפה יש כמה משמעויות, ואנשים מבחינים ומשתמשים נכון בקלות, רק מחשבים עדיין מועדים), ולפרש אותו במשמעות השנייה. והנה, הבנת את המשפט!
אני חושבת שבמידה רבה דו המשמעות היא רק תרוץ. כי במקרים בהם דו המשמעות היא "תקינה" אין לך בעיה עם זה. הבעיה קיימת רק אם זה שינוי בשפה וגם יוצר דו משמעות וגם עוד כל מיני דברים.
כי אני רואה בהן משהו לא הגיוני או מבלבל, שמשבש את הקריאות וההגיון של המשפט.
אלו שמשתמשים בהם לא. למה אי ההבנה שלך טובה מההבנה שלהם? למה את מנסה להוכיח שהם טועים, במקום לנסות ללמוד להסתדר עם זה. למשל, להבין מההקשר. כמו שאת עושה בכמה עשרות אלפי המילים האחרות בעברית שיש להן כמה משמעויות?
אני חושבת שאת פשוט משליכה עלי כל מיני דברים שלא אמרתי.
אני אכן חושבת שיש בהתנהגות שלך מיהירות. העניין הוא שהדעה הזו שלי לא מבוססת על מילה בודדת, כמו שגוי, אלא על כל הדעה שלך בנוגע לשינויים בשפה. שהם לדעתך שיבושים, שגיאות, וכו'. ואת מנסה להתנגד להם בנקום ללמוד איך לתקשר.
אני לא חושבת שכל סימן צריך להכלל. אני חושבת שרוב הדיונים המעניינים רק מתחילים בנקודה (שאליה עוד לא הגעתי איתך) בה רואים שהכל פוליטי. שקבוצות שונות משתמשות ומשנות את השפה, ושהאליטה קוראת לשפה שלה נכונה ומאמצת את השינויים של האנשים שלה בשפה, וקוראת לשינויים של אנשים שלא מהאליטה שיבושים. שהיחס הפולטי לכל מיני דברים גם משפיע (למשל, כל ההבדלות בין ע ל-א ל-ה, ושאר דקויות התבטאות שאבדו, כי הם מזרחיים, למרות שבלעדיהם העברית לא רק דלה יותר, אלא גם הרבה יותר דו משמעית ופחות מובנת).
חוץ מהחלק הזה יש גם שמרנות לעומת חדשנות, הדור הקודם לעומת הנוכחי, מטען ערכי שיש למילים, השפעה של שפות זרות.
שפה זה דבר מתפתח, וכל נקודת המבט של נכון ולא נכון היא לדעתי פשוט לא מתאימה. כמו להגיד נכון ולא נכון על אבולוציה. יש מוטציות. יש כאלו ששורדות, יש כאלו שלא. בסביבות שונות וזמנים שונים זה משתנה. מוטציות מתפשטות באוכלוסייה במהירות מסויימת.
כך גם מילים ומבנים דקדוקיים. כמו גנים, הם מתפשטים באוכלוסיה, נוצרים ושורדים מסיבות מסויימות. כמו גנים, יש להם יתרונות שונים וחסרונות שונים, והם משפיעים על השרידות.
אי אפשר לדעת מתי מגיעים לרוב. בגלל זה יש ניבים. כאלו שמקובלים בקבוצות קטנות יותר או פחות. ואפשר, כמו אנתרופולוגית, להתבונן ולחקור את זה.
אפשר גם להתסכל על התכונות האחרות של מילים ומבנים דקדוקיים - עד כמה נוח להשתמש בהם? מה המטען הערכי שלהם (למשל, הפרדה מגדרית להכל, או קונוטציה שלילית או חיובית למילים שמייצגות עובדתית אותו הדבר)? עד כמה הן חד משמעיות? עד כמה הן מאפשרות לבטא דקויות? עד כמה הן יפות?
והצירים השונים לפעמים מנגשים. לפעמים עודף דקויות נהיה פחות נוח כשרוצים לבטא הכללות. יופי יכול לסתור שימושיות. המטענים הערכיים שאנשים שונים נותנים לדברים מסויימים הוא שונה.
הסימנים המוסכמים האלו הם לא עד כדי כך מוסכמים. הם נקבעים אורגנית, על ידי האנשים שמשתמשים בשפה.
מה שאותי שכנע להפסיק לחשוב על שפה במונחי נכון ולא נכון, זה העובדה הפשוטה שהמילים התקניות לחלוטין עכשיו היו שגיאות לפני כמה זמן. ומכאן, השאלה היא רק מתי אני רוצה לאמץ חידושים, במוקדם או במאוחר, ואיזו עמדה אני רוצה לנקוט בנוגע אליהם.
זו פשוט פרדיגמה אחרת, ונראה שאני לא עושה עבודה טובה בלהסביר אותה. לו רק הייתי נזכרת בשם של הספר המצויין ההוא...
בפרדיגמה שלי, אין כזה דבר "יוצר בלבול" או כל אמירה על שפה, בלי אנשים. יוצר בלבול אצל אנשים מסויימים. ומכיוון שאת אדם אינטיליגנטי, אני בטוחה שלו נולדת בתקופה בה דו המשמעות של "ש" היא התקן החדש, היית מבינה את זה וזה לא היה מבלבל אותך.
את יכולה להיות נגד שימוש חדש במילה מסויימת (למשל, זה שדתיים מסויימים חושבים ש"אנשים" זה רק גברים ממש ממש מעצבן אותי.). אבל לפחות אל תסתירי מעצמך את זה שאת יכולה להבין את המשפטים האלו, וזה אפילו לא ידרוש ממך מאמץ רב. את בוחרת שלא להוסיף את הסימן החדש למילון שלך, את בוחרת לא לנסות ללמוד את הניב האחר הזה.
אני חושבת ששפה זה דבר חי שמורכב מהרבה מאוד דברים. כמו מינים ביולוגיים. וברגע שקבוצה קובעת סימן, הסימן הזה הוא חלק מהשפה בעיניי, בתור ניב שלה. ומכאן, אני יכולה ללמוד אותו ללנסות לתקשר עם הקבוצה בשפה שלה, או להגיד לה שהשפה שלהם לא נכונה ושלי כן, לדרוש מהם להשתמש בשפה שלי ולא בשלהם, לקרוא לשפה שלהם שיבוש וטעות ולהגיד שזה מעיד על חוסר הבנה (שזה בדרך כלל מה שאומרים אנשים שמתקשים להאמין שלאנשים אחרים יכולה להיות דעה שונה משלהם גם אחרי שהם נחשפו לכל העובדות), שזה יוצר בלבול, וכו'.
רק קחי בחשבון, שהם יכולים להגיד אותו הדבר. שהניב שלהם נוח וזורם יותר, שנוח להם לתקשר ככה ואת סתם מתעקשת לא ללמוד מילה חדשה, ושיש להם מספיק צניעות, בניגוד אלייך, כדי לא להגיד שרק השפה שלהם נכונה וכל האחרות לא, ולפסול את כל השאר.
אני לא סתם מתעקשת על הדיון הזה. אני חושבת שה"נכון ולא נכון" הזה מטילים מטען כבד על כל התפיסה של השפה. שאי אפשר לנהל דיון נקי על שימושיות ועל אפשרות להביע דקויות ועל דו משמעויות איתן. ה"שגוי" הזה עושה דה לגיטימציה לגישות אחרות מההתחלה. כי זה לא גישות אחרות - זה שגיאות ושיבושים.
אני ממש בטוחה שאילולא המטען הזה יכולת להסתכל על ה"ש" הזה ולחשוב - אם לאנשים כל כך לא נוח לבטא "כש", אולי זו מילה שכדאי להוסיף לה משמעות? ומי שרוצה להגיד "כש" בצורה חד משמעית יכולה לאומר "כאשר" או "מתי ש". או "בזמן ש". מי החליט שחד המשמעיות חשובה מנוחות השימוש? הנימוק העיקרי שנתת הוא "כי זה תקני ולמה שתקני יש יתרון על פני השאר" - אבל למה?
ואז, אפשר היה לדבר על הרבה דברים שהם לא תקניים. כי "אנשים" בתור גברים זה נפוץ ותנ"כי. אבל אני שונאת את זה כי זה בעצם אומר שנשים הן לא בני אדם. וגם כי זה יוצר דו משמעות מעצבנת, אבל באמת שזה משני ועוד לא הייתה פעם שלא הצלחתי להבין למה הכוונה. וגם כי זה פוגע במגמה היפה של הכנסת הנייטרליות המגדרית לעברית, מה שהופך את השפה לנוחה ליותר.
ומי שתומך ב"אנשים" יכול להגיד שהשפה התנ"ית יפה יותר. שלדעתו הפרדה מגדרית זה חשוב ומהותי, וההעלמה שלה מרדדת את השפה. שהיא יוצרת ומקבעת נורמה בה אי הבדל בין גברים ונשים, ויש. שיא פרי של חברה מעורבת, והוא נגדה.
זה עדיף בהרבה מאשר שאני אומר שלהגיד "אנשים" ולהתכוון לגברים אבל לא לנשים זה לא תקני, והוא יענה לי שזה תקני מאוד, ואילו "אנשים" בתור אנשים ונשים זה לא תקני, זה סותר סימן קיים ווצר בלבול. ואז אני אגיד לו אותו הדבר.
כמו הוויכוחים שיש לפעמים על פניה בלשון נקבה לקבוצה שרובה מורכבת מנשים. אנשים מסתתרים מאחורי התקינות במקום לדבר על נוחות, על שוביניזם ופמיניזם, על תחושת אי הכללה וחוסר שייכות, על הבושה שבלהיות נקבה, ועל עוד המון דברים שעומדים בבסיס של כל זה.
[u]עד כמה שידוע לי (וידוע לי בערך כלום במתימטיקה חחח) את יכולה להחליט ש-X במשוואה מסויימת יש לו משמעות כזו או אחרת, אבל את לא יכולה להחליט פתאום שהספרה 2 היא בעצם הספרה 5.[/u]
בגלל זה נתתי את הבנייה של הטבעיים מתוך תורת הקבוצות. אני חוששת שזו אחת הדוגמאות שלא הבנת. ספרות זה סימונים לקונספטים. ובהחלט טפשר להחליט שבא לך להשתמש בספרות אחרות. ערביות, למשל. למדתי אותן פעם בשיעורי ערבית. או לכתוב בבינארי. או בהקסאדצימלי.
בהגדרה של הספרות במתמטיקה אין בכלל מקום ל-2 ו-5. אלו סימונים, ואפשר להשתמש באחרים. זה יהיה מאוד לא נוח, אבל זה לא יהיה שגוי.
[u]אבל יש נורמות מסויימות שנועדו לכך שיהיה אפשר להבין מה הכוונה, גם אם את לא שייכת לקבוצה מסויימת שאימצה פתאום נורמות אחרות.[/u]
אממ.. ממש לא. יש המון קבוצות עם נורמות שונות. זה יותר דומה לבסיס הספירה השונים. בחיי היום יום סופרים בבסיס עשר, אבל מחשבים סופרים בבינארי, ומתכנתים לפעמים עובדים בהקסאדצימלי. את הרי לא תגיד למי שעובד בהקסא שהוא משתמש בספרות ובאותיות לא נכון, והאות A מסמנת צליל ולא עשר, ומה פתאום ש-10 זה שש עשרה?
את מתייחסת לניב שלך בתור שפה, ולשאר הדברים בתור שגיאות, במקום בתור שפות אחרות. אני ממש אבל ממש בטוחה שמה שמקובל בישראל, כלומר בשפת הדיבור, כולל המון דברים שלשיטתך הם שגיאות. אבל הם מה שמקובל, ולכן לפי הגדרת השמישות שלי - הדרך לדבר כך שכמה שיותר מהאנשים שמסביבי יבינו אותי - זה יותר שימושי. ויותר "נכון".
אם תתייחסי לניבים אחרים בתור ניב אחר, התפתחות של השפה, חידוש, אז תוכלי ללמוד אותם. ולהבין אותם. במקום להלחם איתם ולהגן על האנשים המסכנים שלא יבינו את המשפט השגוי, אפשר ללמוד להבין.
[u]עכשיו מובן למה התכוונתי במונח "שגוי" או "טעות"? אני קצת מרגישה שאת מתעקשת להבין אותי בצורה מוזרה מתחילת הדיון בגלל העמדה שלך לגבי חדשנות בשפה.[/u]
אני מבינה אותך מההתחלה. אני פשוט [b]לא מסכימה איתך.[/b] העמדה ונקודת המבט שלך ברורה לי - כי העמדה הרשמית, כי זו הייתה העמדה שלי פעם, היא הייתה העמדה המקובלת בכיתה שלי וספגתי אותה בתור היחידה הנכונה. אין צורך להסביר לי אותה. אבל את יכולה לנסות לשכנע אותי, או להסביר לי למה העמדה שלי לא נכונה.
מה שאני מנסה זה להסביר לך את העמדה שלי. בינתיים לא נראה לי שהצלחתי, אבל אני מנסה.
אם אנשים מדברים בשיטה מסויימת, כנראה שזה נוח להם. כנראה שאנשים אחרים מבינים אותם נכון, ואת במיעוט שלא מבין, וגם זה בעיקר מעקשנות. את הרי כבר יודעת שיש אנשים שמשתמשים ב"כש" ו-"ש" בצורה שונה ממך. אבל את ממשיכה לטעון שאת לא מבינה את מה שהם אומרים. בזמן שהדבר ההגיוני לעשות, בהנחה והמטרה שלך היא תקשרות, היא לזכור שיש את השימוש הזה. וא, אם תתלי במשפט שנראה לך לא הגיוני, להזכר בכך של"ש" יש עוד משמעות (ובאמת שלהמון מילים בשפה יש כמה משמעויות, ואנשים מבחינים ומשתמשים נכון בקלות, רק מחשבים עדיין מועדים), ולפרש אותו במשמעות השנייה. והנה, הבנת את המשפט!
אני חושבת שבמידה רבה דו המשמעות היא רק תרוץ. כי במקרים בהם דו המשמעות היא "תקינה" אין לך בעיה עם זה. הבעיה קיימת רק אם זה שינוי בשפה וגם יוצר דו משמעות וגם עוד כל מיני דברים.
[u]כי אני רואה בהן משהו לא הגיוני או מבלבל, שמשבש את הקריאות וההגיון של המשפט.[/u]
אלו שמשתמשים בהם לא. למה אי ההבנה שלך טובה מההבנה שלהם? למה את מנסה להוכיח שהם טועים, במקום לנסות ללמוד להסתדר עם זה. למשל, להבין מההקשר. כמו שאת עושה בכמה עשרות אלפי המילים האחרות בעברית שיש להן כמה משמעויות?
[u]אני חושבת שאת פשוט משליכה עלי כל מיני דברים שלא אמרתי.[/u]
אני אכן חושבת שיש בהתנהגות שלך מיהירות. העניין הוא שהדעה הזו שלי לא מבוססת על מילה בודדת, כמו שגוי, אלא על כל הדעה שלך בנוגע לשינויים בשפה. שהם לדעתך שיבושים, שגיאות, וכו'. ואת מנסה להתנגד להם בנקום ללמוד איך לתקשר.
אני לא חושבת שכל סימן צריך להכלל. אני חושבת שרוב הדיונים המעניינים רק מתחילים בנקודה (שאליה עוד לא הגעתי איתך) בה רואים שהכל פוליטי. שקבוצות שונות משתמשות ומשנות את השפה, ושהאליטה קוראת לשפה שלה נכונה ומאמצת את השינויים של האנשים שלה בשפה, וקוראת לשינויים של אנשים שלא מהאליטה שיבושים. שהיחס הפולטי לכל מיני דברים גם משפיע (למשל, כל ההבדלות בין ע ל-א ל-ה, ושאר דקויות התבטאות שאבדו, כי הם מזרחיים, למרות שבלעדיהם העברית לא רק דלה יותר, אלא גם הרבה יותר דו משמעית ופחות מובנת).
חוץ מהחלק הזה יש גם שמרנות לעומת חדשנות, הדור הקודם לעומת הנוכחי, מטען ערכי שיש למילים, השפעה של שפות זרות.
שפה זה דבר מתפתח, וכל נקודת המבט של נכון ולא נכון היא לדעתי פשוט לא מתאימה. כמו להגיד נכון ולא נכון על אבולוציה. יש מוטציות. יש כאלו ששורדות, יש כאלו שלא. בסביבות שונות וזמנים שונים זה משתנה. מוטציות מתפשטות באוכלוסייה במהירות מסויימת.
כך גם מילים ומבנים דקדוקיים. כמו גנים, הם מתפשטים באוכלוסיה, נוצרים ושורדים מסיבות מסויימות. כמו גנים, יש להם יתרונות שונים וחסרונות שונים, והם משפיעים על השרידות.
אי אפשר לדעת מתי מגיעים לרוב. בגלל זה יש ניבים. כאלו שמקובלים בקבוצות קטנות יותר או פחות. ואפשר, כמו אנתרופולוגית, להתבונן ולחקור את זה.
אפשר גם להתסכל על התכונות האחרות של מילים ומבנים דקדוקיים - עד כמה נוח להשתמש בהם? מה המטען הערכי שלהם (למשל, הפרדה מגדרית להכל, או קונוטציה שלילית או חיובית למילים שמייצגות עובדתית אותו הדבר)? עד כמה הן חד משמעיות? עד כמה הן מאפשרות לבטא דקויות? עד כמה הן יפות?
והצירים השונים לפעמים מנגשים. לפעמים עודף דקויות נהיה פחות נוח כשרוצים לבטא הכללות. יופי יכול לסתור שימושיות. המטענים הערכיים שאנשים שונים נותנים לדברים מסויימים הוא שונה.
הסימנים המוסכמים האלו הם לא עד כדי כך מוסכמים. הם נקבעים אורגנית, על ידי האנשים שמשתמשים בשפה.
מה שאותי שכנע להפסיק לחשוב על שפה במונחי נכון ולא נכון, זה העובדה הפשוטה שהמילים התקניות לחלוטין עכשיו היו שגיאות לפני כמה זמן. ומכאן, השאלה היא רק מתי אני רוצה לאמץ חידושים, במוקדם או במאוחר, ואיזו עמדה אני רוצה לנקוט בנוגע אליהם.
זו פשוט פרדיגמה אחרת, ונראה שאני לא עושה עבודה טובה בלהסביר אותה. לו רק הייתי נזכרת בשם של הספר המצויין ההוא...
בפרדיגמה שלי, אין כזה דבר "יוצר בלבול" או כל אמירה על שפה, בלי אנשים. יוצר בלבול [b]אצל אנשים מסויימים.[/b] ומכיוון שאת אדם אינטיליגנטי, אני בטוחה שלו נולדת בתקופה בה דו המשמעות של "ש" היא התקן החדש, היית מבינה את זה וזה לא היה מבלבל אותך.
את יכולה להיות נגד שימוש חדש במילה מסויימת (למשל, זה שדתיים מסויימים חושבים ש"אנשים" זה רק גברים ממש ממש מעצבן אותי.). אבל לפחות אל תסתירי מעצמך את זה שאת יכולה להבין את המשפטים האלו, וזה אפילו לא ידרוש ממך מאמץ רב. את בוחרת שלא להוסיף את הסימן החדש למילון שלך, את בוחרת לא לנסות ללמוד את הניב האחר הזה.
אני חושבת ששפה זה דבר חי שמורכב מהרבה מאוד דברים. כמו מינים ביולוגיים. וברגע שקבוצה קובעת סימן, הסימן הזה הוא חלק מהשפה בעיניי, בתור ניב שלה. ומכאן, אני יכולה ללמוד אותו ללנסות לתקשר עם הקבוצה בשפה שלה, או להגיד לה שהשפה שלהם לא נכונה ושלי כן, לדרוש מהם להשתמש בשפה שלי ולא בשלהם, לקרוא לשפה שלהם שיבוש וטעות ולהגיד שזה מעיד על חוסר הבנה (שזה בדרך כלל מה שאומרים אנשים שמתקשים להאמין שלאנשים אחרים יכולה להיות דעה שונה משלהם גם אחרי שהם נחשפו לכל העובדות), שזה יוצר בלבול, וכו'.
רק קחי בחשבון, שהם יכולים להגיד אותו הדבר. שהניב שלהם נוח וזורם יותר, שנוח להם לתקשר ככה ואת סתם מתעקשת לא ללמוד מילה חדשה, ושיש להם מספיק צניעות, בניגוד אלייך, כדי לא להגיד שרק השפה שלהם נכונה וכל האחרות לא, ולפסול את כל השאר.
אני לא סתם מתעקשת על הדיון הזה. אני חושבת שה"נכון ולא נכון" הזה מטילים מטען כבד על כל התפיסה של השפה. שאי אפשר לנהל דיון נקי על שימושיות ועל אפשרות להביע דקויות ועל דו משמעויות איתן. ה"שגוי" הזה עושה דה לגיטימציה לגישות אחרות מההתחלה. כי זה לא גישות אחרות - זה שגיאות ושיבושים.
אני ממש בטוחה שאילולא המטען הזה יכולת להסתכל על ה"ש" הזה ולחשוב - אם לאנשים כל כך לא נוח לבטא "כש", אולי זו מילה שכדאי להוסיף לה משמעות? ומי שרוצה להגיד "כש" בצורה חד משמעית יכולה לאומר "כאשר" או "מתי ש". או "בזמן ש". מי החליט שחד המשמעיות חשובה מנוחות השימוש? הנימוק העיקרי שנתת הוא "כי זה תקני ולמה שתקני יש יתרון על פני השאר" - אבל למה?
ואז, אפשר היה לדבר על הרבה דברים שהם לא תקניים. כי "אנשים" בתור גברים זה נפוץ ותנ"כי. אבל אני שונאת את זה כי זה בעצם אומר שנשים הן לא בני אדם. וגם כי זה יוצר דו משמעות מעצבנת, אבל באמת שזה משני ועוד לא הייתה פעם שלא הצלחתי להבין למה הכוונה. וגם כי זה פוגע במגמה היפה של הכנסת הנייטרליות המגדרית לעברית, מה שהופך את השפה לנוחה ליותר.
ומי שתומך ב"אנשים" יכול להגיד שהשפה התנ"ית יפה יותר. שלדעתו הפרדה מגדרית זה חשוב ומהותי, וההעלמה שלה מרדדת את השפה. שהיא יוצרת ומקבעת נורמה בה אי הבדל בין גברים ונשים, ויש. שיא פרי של חברה מעורבת, והוא נגדה.
זה עדיף בהרבה מאשר שאני אומר שלהגיד "אנשים" ולהתכוון לגברים אבל לא לנשים זה לא תקני, והוא יענה לי שזה תקני מאוד, ואילו "אנשים" בתור אנשים ונשים זה לא תקני, זה סותר סימן קיים ווצר בלבול. ואז אני אגיד לו אותו הדבר.
כמו הוויכוחים שיש לפעמים על פניה בלשון נקבה לקבוצה שרובה מורכבת מנשים. אנשים מסתתרים מאחורי התקינות במקום לדבר על נוחות, על שוביניזם ופמיניזם, על תחושת אי הכללה וחוסר שייכות, על הבושה שבלהיות נקבה, ועל עוד המון דברים שעומדים בבסיס של כל זה.