אני אוהבת שהמושב של האופניים יהיה הכי רחב שאפשר, ושהחלק הקדמי הבולט יהיה קצר ככל האפשר.
מושבי "ספורט" ארוכים וצרים גומרים לי את הישבן ונכנסים לי למפשעה.
כמובן, רך ומרופד יותר עדיף על קשיח.
אבל גם אני חושבת שזה עניין של הרגל טבעי שבפעם הראשונה, בייחוד אם היא היתה מאתגרת והיו עליות, את תרגישי את זה היטב היטב אחר כך.

יש כיסאות שיותר מכאיבים ויש כאלה שפחות או בכלל לא. גם סוג האופניים משחק תפקיד (אופני עיר בישיבה זקופה לעומת אופני ספורט ברכינה קדימה- לכל אחד נוח משהו אחר). כסא ג׳לי יכול לעזור. גם זוית הכסא עצמו יחסית לקרקע משחקת תפקיד, ויש כסאות שאפשר לכוון. וגם הזמן עוזר.
כלומר- הם לא עבדו עליך, אבל יש דברים שאפשר לבדוק לפני שקונים כסא. לפעמים אפשר למצוא כיסוי ג׳לי שמתלבש על הכסא הקיים.
רכיבה מהנה!

תודה @}
אני ממש מקווה שאצליח לרכוב לעיתים קרובות
בינתיים זה היה חד פעמי, מקווה זו סנונית ראשונה...

לי לא עזר שום אביזר, ויש לי כסא גל. הדבר היחיד שעזר לי זה לרכוב לעיתים קרובות, ואז השרירים מתרגלים וזה כבר לא מציק.

מקפיצה,
רכבתי אתמול על אופניים ועדיין מרגישה את צורת הכיסא
האם מישהי מכירה אביזר מומלץ למניעת התופעה?

בחנות שביקרתי המליצו על כיסא עם קפיצים או ציפוי ג'לי, אבל זו חנות לא אמינה מספיק ודי ניראה שהם חירטטו...
ולחנות שאני סומכת עליה לא אצליח להגיע בסגר דנן.
אולי מישהי?

יש מצב שזה נכון ביחס לאוכלוסיה אחוז הלא נוהגים גבוה, זה באמת קשור בעליות הקשוחות שם ובזה שאין תרבות רכיבה בעיר

יש איזה דיבור על כך שירושלמיים שלא יודעים לרכב על אופניים, היה דיון סוער על זה במהלך השבוע, חברה אמרה שזה ידוע כיון שקשה לרכוב שם בגלל העליות, בררתי עם 2 חברות ירושלמיות הם אמרו שזה שטויות הם לא רוכבות, אבל הם מכירות הרבה ירושלמים שרוכבים. משהיא שמעה על האגדה האורבנית הזו??

כמה נחמד לשמוע שיש עוד רוכבת אחת בעולם!
המון סבלנות וללא טיפה אחת של עצבנות, חוסר אמונה או כל רגש שלילי אחר
ומה היה החלק שלך בתהליך? האם את הקרנת משהו החוצה שהזמין אלייך את אופן הלימוד האידיאלי הזה?

רוצה להתגאות בעצמי:

אני רוכבת על אופניים! לבד! ועוד לא נפלתי! (כן כן, אני יודעת שזה יקרה, אין לי אשליות).

שכחתי את תקציר הפרקים הקודמים:
אני בת 24. במשך שנים אנשים שונים ניסו ללמד אותי לרכוב ללא הצלחה - פחדתי ליפול.
האיש המדהים שאיתי הצליח. לא יודעת איך, בעצם יודעת איך חלקית - המון סבלנות וללא טיפה אחת של עצבנות, חוסר אמונה או כל רגש שלילי אחר. כנראה שגם הרבה אהבה עוזרת - טיפ לכל המלמדים באשר הם...

@} @} @} @}

היום בחדשות - בקרוב רוכבי אופניים מעל גיל 18 לא חייבים בקסדה בזמן נסיעה בעיר. אבל כנראה יחויבו באפוד זוהר בזמן של מזג אויר סוער ותנאי ראות לקויים או בחושך...
ועדת השרים לחקיקה אישרה הצעת חוק שנועדה לבטל את "חוק הקסדה" לבני 18+ לפי הצעתה של שלי יחמוביץ בזמן רכיבה בעיר.

אני סקרנית לדעת מה הבעיה עם חוק הקסדות. מדוע הוא נגד אופניים?
כאן יש למשל כמה תשובות.
ראי מידע נוסף בקישורים מימין.

שאלתי בדף אחר, אבל אשמח לקבל תשובה כאן - אני סקרנית לדעת מה הבעיה עם חוק הקסדות. מדוע הוא נגד אופניים?

א. חתמתי על עצומה נגד חוק הקסדות, לפני שייכנס לתוקף. עוד חוק מרגיז, מיותר ונגד אופניים אף שמעמיד פנים שבעד.

ב. זה הדף להתבאס שגילינו פנצ'ר רציני שנייה לפני שיצאנו לדרך, ונאלצנו לעבור למכונית בדקה התשעים כדי לא לאחר? אוף.

למה ואיך להיגמל מרכיבה על אופניים:
http://www.redsmoke.co.uk/[po]How to give up cycling[/po].htm

אני רוכבת על אופניים כבר כמה שנים,
זה התחיל כי הייתי צריכה להגיע לעבודה יחסית רחוק, בהגדרות שלי כמובן כי תמיד עבדתי קרוב קרוב... - מת"א העיר לרמת אביב), וכי אני פשוט לא יכולה לסבול אוטובוסים, את הדוחק, את הסירחון ואת הכסף המבוזבז, ואת העובדה שאני לא אחראית בלעדית לזמן שלי בעצמי, (לחכות דקות שלמות שהולכות לאיבוד בהמתנה לאוטובוס...)

לכל מקום כמעט, זה כלי הרכב שלי בעיר ת"א, ר"ג, גבעתיים, הגעתי איתם לרמת השרון, פתח תקוה, אני נוסעת איתם
יום יום..

מה עושים לגבי זיעה?
אז תמיד אפשר לדאוג לחולצה נוספת או חולצה לרכיבה ולהחליף שמגיעים ליעד, או פשוט הרבה בושם (הוא די מתנדף עד שמגיעים אבל לא לגמרי.. עם דואודורנט טוב, זה פותר את העיניין לחלוטין, הזיעה מתייבשת וכיף אח"כ, אני למשל משתדלת בקיץ בעיקר לנסוע בבוקר מוקדם ואז אני לא מגיעה "מימיה" לעבודה כי עדיין קריר יחסית ובעיקר אין שמש חזקה, ובחורף אני נוסעת עם מגפים אוסטרליות, שהן כאמור נגד גשם עם חליפת סערה של אופנוע (באדיבות אישי - שרוכב על אופנוע), כפפות וכובע מצחיה, שמגן גם בחורף וגם בקיץ
רכיבה מהנה...

ראיתי איפה שהוא מנשא מיוחד, המתחבר לאופניים ונראה כמו אוהל קטן על גלגלים, שבתוכו ניתן לשים את הילדים בבטחה. האם מישהו/י מכירה משהו דומה, ואם כן - היכן ניתן להשיג?
אנחנו שכרנו כזה בזמנו כשנסענו לטיול באירלנד עם הילדים של אחי. שכרנו אותו ממישהו בבלפוריה שאמר שבארץ אסור לנסוע עם כאלה בגלל איזה חוק מתקופת המנדט שאוסר על אופניים לסחוב גורר. אם זה רלוונטי אני יכול לנסות לברר פרטים.

רכבנו השבת והיה נפלא!! בתוך העיר ניתן לרכוב בשבילי האופניים.מה עושים רוכבי אופניים בקיץ? (חוץ מלהזיע)

ראיתי בAMAZONE

ראיתי איפה שהוא מנשא מיוחד, המתחבר לאופניים ונראה כמו אוהל קטן על גלגלים, שבתוכו ניתן לשים את הילדים בבטחה. האם מישהו/י מכירה משהו דומה, ואם כן - היכן ניתן להשיג?

קראת את מה שאביב חדש כתבה על ישיבה?
צוואר כואב נשמע כאילו מתחת אותו, אולי תוך הרמת הכתפיים. נשמע לך סביר?

קצת קראתי על אופניים. אופניים זולות (עד 500-700 שקל) קוראים להן בפורום אופניים בתפוז אופני מדבקה, כי מייצרים אופניים דומות ורק נותנים להן מדבקה שונה. בכל אופן המסקנה שאופניים זהות נמכרות במחיר אחר בחנויות שונות. טווח המחירים מתחיל כאן ונגמר אי שם, כשאופניים טובות מאד עולות כמה אלפים.
ממה שהבנתי חשוב שהאופניים תהינה קלות וכמעט לכולם היום יש מהלכים. הכי חשוב להתאים את גודל השילדה לגודלך. בינתיים אולי נשיג עוד זוג במקום לקנות. מה שקורה אצל הרבה אנשים שהם מתחילים לרכב ורק אז מבינים מה הצרכים שלהם וקונים עוד זוג.... אז אולי לא כדאי להשקיע המון בזוג הראשון.
אתמול רכבנו 4 שעות עם הפעוט. מעניין שמה שהפריע לי זה הכאבים בטוסיק מהישיבה... וכאבים בצוואר. מה עושים?

טיפ - אופניים טובות עם משככים במזלג הקדמי (מה שמתחבר לגלגל הקדמי) ובכסא האחורי. לעתים זה אומר להשקיע באופניים, אבל זה ממש שווה.
טיפ שני - תוסיק עד הסוף על הכסא, כך ששתי העצמות של הישבן נמצאות שם ממש. לא לכופף את פרקי כף היד אלא להניח ידיים על הכידון כך שכף היד היא המשך של האמה. מרפקים מכופפים ובוודאי שלא נעולים. כתפיים משוחררות ושואפות כלפי מטה. ברגע שמסדרים נכון את התוסיק על הכסא יותר קל לסדר את שאר הגוף.

אנחנו התחלנו בחג הזה לנסוע על אופניים. לקחתי מאחי זוג שהוא לא צריך והשאלנו עוד זוג ונסענו עם התינוק על הכסא. מאד נהננו למרות שהסתבר לי כי ישיבה ממושכת על כסא (עבודתי עד כה.) לא תורמת לכושר הגופני........
אז זהו אני אשמח לטיפים וגם אנחנו זקוקים לקנות עוד זוג. למישהו יש המלצות?

אנחנו נוסעים בשטח. את הכביש רק חוצים או נוסעים כדי לעבור לשביל הבא. כן, זה מפחיד מאוד להתקל במכוניות.

למישהו יש אולי בבית אופניים שהוא לא צריך יותר? אופני הרים (לא אופני מרוץ שזה לאנשים רזים שנוסעים בדרכים ללא בורות)
אני מחפשת לקנות יד שניה

אביב, אתם נוסעים בכביש? לא מפחדים ממכוניות?

<עוגיה נהגה לרכב על אופניים בתוך תל אביב ועד היום היא מודה לאלוהים שזה לא נגמר בבכי>

ראיתי בדיוק אתמול פרסומת של ההום-סנטר למתקן כזה במחיר של כמאה ושלושים ש"ח - שווה, לא? והם לא משלמים לי לפרסם אותם, מבטיחה. אם היה לי אוטו הייתי קונה כזה מנשא. אבל אין לי!

מתקן עולה בערך 200 ש"ח. אם קונים יחד עם עוד חבר/ה ומשתמשים יחד, ואפילו באים לרכיבה יחד, זה יכול להיות משתלם.

האמת בא לי מאוד... צריך מתקן שמחזיק את האופניים למכונית.
אני מרכיבה הרבה את ביתי הקטנה מאחור מגינה לגינה והבן גם על אופניים. מאוד נוח לסידורים לסופר ולתינוקות שלא אוהבים לשבת יותר מידי בעגלה...

לפני שלושה שבועות השאלתי משכן את האופניים שלו לטיול אופניים עם הבכור. אבא שלו ליווה אותנו חלק מהדרך על הטרקטורון והעמיס את הילד עם האופניים כשנגמר לו הכוח. אני המשכתי לטייל עוד שעה מסביב ליישוב.
כל כך נהניתי שכבר באותו השבוע רכשתי אופניים במבצע, כאלו שיקלו עליי נסיעה בשטח, והצטרפתי לכמה רוכבים. רכיבה אחת אחה"צ באמצע השבוע ורכיבת בוקר ביום שבת.
תוך פעמיים-שלוש כבר הרגשתי שיפור בכושר שלי, וסיבוב של 14 ק"מ שלקח לי בהתחלה שעה וחצי, היום לוקח לי רק שעה. אני עוצרת פחות, מתנשפת פחות ושריר הירך כבר נראה מעוצב יותר.
בשבת הקבוצה גדולה יותר, ורוכבים רחוק יותר עם הפסקת קפה ועוגיות להחזרת אנרגיה. יוצאים מוקדם בבוקר ותחושת ההתמזגות עם הסביבה תורמת הרבה לעשיה בשביל עצמי.
הילדים עם אבא שלהם, עושים את מה שעושים (אין לי מושג מה, אבל נראה לי שהם נהנים, כולל הקטנה).
אגב, גם ירדתי קילו אחד, וזה כמובן מוסיף להרגשה הטובה שלי.

אם מישהו מהסביבה מעוניין להצטרף בימי שבת בבוקר (06:30), קדימה!

לנסוע מהר ולעוף בסיבוב, או להסתכל אחורה ולא לראות מכונית שבאה (אין הרבה, אבל פה ושם יש) זה מסוכן, ולא הכרחי, אבל אין לי הרבה מה לעשות בנדון, בהנחה שאני רוצה שהם ימשיכו לרכוב על אופניים.

וזה לפעמים די מפחיד (התעלמות מסיבובים, הסתכלויות אחורה כדי לראות איפה השני ...)
אבל... בדיוק כמו שאמרת - זו מיומנות חשובה, לא לוליינות.

אצלנו אופניים זה כלי תחבורה. גם לרכוב עם יד אחת זו מיומנות חשובה, לא לוליינות. הילדים (4) עוד נוסעים עם גלגלי עזר. לא יודעת מתי להוריד, ואיך (הכוונה היא לא טכנית). הם עושים תחרויות ביניהם, וזה לפעמים די מפחיד גם עם גלגלי עזר (התעלמות מסיבובים, הסתכלויות אחורה כדי לראות איפה השני, וכדומה).

אצלי זה קצת קשה וטראומטי, אבל אני מתגברת.
התחלנו ללמוד לרכב, כנראה, אחי ואני יחדיו. בטח כשהייתי באזור 5-6 (אחי צעיר ממני בשנה וחצי).
הוא למד מהר יותר וישר הורדו גלגלי העזר ואני נתקעתי.
הפעם הבאה שניסיתי הייתה כשהגעתי לקיבוץ בצבא. למדתי בסוף, אבל אני לא יכולה לומר שיש לי בטחון רב. על קו ישר אין לי בעיה. הפניות קשות לי, בעיקר שמאלה.
בדיוק בימים אלו אנחנו מדברים על להחזיר לי את הבטחון, כי אומני כבר מאד נהנית לרכב עם אבא והם רוצים שגם אני אצטרף.
>בלי לחץ, לאט לאט, גם ורד תלמד<

אני למדתי בגיל שש מחברים בדרך חזרה מבית הספר, ההורים שלי לא היו מעורבים בעניין - אמא שלי לא יודעת לרכוב ולגבי אבא שלי כל העניין מעורפל למדי.
אבל זכיתי בקיץ שעבר לצפות באבא שלימד את הבן שלו בגינה וזו היתה חוויה זוועתית - צעקות, נזיפות, ירידות. לא חושבת שהבן שלו יזכר לטובה בלמידה הזו .
(האבא הזה הוא בכלל זיהום סביבתי - ראיתי אותו גם מלמד את הילדים שלו סקטים. טירונות סקטים. ולקינוח ראיתי אותו עם התינוקת שלו בסופר - היא בוכה והוא עושה לה פרצופים ומחקה את הבכי שלה בקול לעגני.)

איזה יופי!!! גם הזכרון וגם החוויה האימהית.....

אני למדתי לרכב על אופניים רק בגיל 23.כל חיי החדירו בי הרבה פחדים מהכלי הנפלא זה.
בן זוגי היקר הינו חובב אופניים מושבע. ובעבר גם ניתן לומר רוכב מקצועי.... ומתבקש היה שגם אני אוכל להצתרף לחויה המסעירה הזו.והוא רכש עבורי זוג אופניים קסדה וכפפות וירד איתי לגינה הציבורית ליד הבית. הוא החזיק אותי מאחורה רץ איתי ותוך שעה כבר למדתי את עיניין השיווי משקל. חזרו להתאמן שוב למשך שבוע ויצאנו לדרך...

תמיד חלמנו שניסע יחד גם כמשפחהו ודמיינו את עצמנו כמשפחה רוכבת אבא אמא והילדים .את הבן שלנו כבר בגיל 11 חודשים הושבנו בכסא מאחורה עד שגדל וכיום הוא רוכב להפליא על אופניים עם גלגלי עזר.
ועכשיו הקטנה ישובה על הכסא.. נהנית מאוד מחייכת ושמחה על כל מדרכה על כל דרך לא סלולה... והחלום הולך ומתממש!!

זכרון ילדות שלי, אני בת 5.5 בערך. מורידים את גלגלי העזר מהאופניים הכחולות הקטנות שלי, אבא שלי נותן לי דחיפה ואני נוסעת בלי בעיות בערך 100 מטר. סבא של ילד מהגן נותן לי דחיפה חזרה עד הבית. מאז אני יודעת לרכוב על אופניים ללא גלגלי עזר:

אתמול, הבכור פגש ילד צעיר ממנו בשנה וחצי רוכב על אופניים ללא גלגלי עזר ואמר לי: "אמא, כשנגיע הביתה, אני רוצה שתורידי לי את גלגלי העזר מהאופניים של מור ואני רוצה להתאמן". חשבתי לעצמי שעכשיו נתחיל להתאמן ותוך שבוע שבועיים הוא ייסע...
הגענו הביתה (השעה היתה 20:00 בערך), הורדנו גלגלי עזר, מסרתי את התינוקת לאבא שלה, ודחפתי טיפה את הילד בשביל ליד הבית. תוך כמה צעדים שלי הרגשתי שהוא שולט יפה בשיווי המשקל. אחרי 20 דקות של נסיונות הוא ביקש לנסוע לכביש ישר בקצה השני של הקיבוץ להתאמן (אנחנו גרים בשולי הקיבוץ וכל הכבישים עם עליות). העמסנו את האופניים על הטרקטורון ונסענו להתאמן. אני אחריו עם הטרקטורון והוא רוכב כאילו תמיד רכב.
חזרנו לרחבת חדר האוכל, והוא התאמן בפניות וכו'.
היום בבוקר הוא נסע לגן עם האופניים ובצהריים התאמן שוב ברכבה תוך כדי עשיית willi (הרמת גלגל).

אני פשוט אמא פולניה גאה...