בקשר למסגרות, גן גפן נשמע על גבול הפלילי, לא תקין יחס כזה, ממש חוסר אחריות ולא בטיחותי בעליל. מה בדיוק קורה כשהמטפלת הולכת לשירותים כמה פעמים ביום? אף אחד לא משגיח! לדעתי לפסול על הסף ולהסביר לכל ההורים המרוצים שהם הלא נורמלים, לא את.

משפחתון של 1:5 נשמע הכי טוב ממה שרשמת, ביחדו בגיל קרוב לשנתיים.
שלי בת שנתיים ונמצאת במשפחתון מהמם של 9 עם 2 מטפלות.

שיהיה חג חירות שמח עם המון הצלחה בכל ההתחלות החדשות

ההכרעה נדחתה בשבועיים
נו שוין,
גם זו לטובה
לוקחת נשימה
ועוד נשימה

הדילמות הללו מאתגרות את סדרי העדיפות שלי
וגם מפגישות אותי עם הפער בין מי שאני למי שהייתי רוצה להיות
מאתגר אבל גם מאוורר
בקיצור, אקשן!

תודה לכן בשמת א ואישה במסע!!!

@}

מחליפה-משלבת את התפילות עם שירים:

https://www.youtube.com/watch?v=[po]Z Qk 4emjEs[/po]

https://www.youtube.com/watch?v=z-cEI02kOcY

https://www.youtube.com/watch?v=c0attD0RB6c

הכל בסדר.
אין נמר בדשא

(-:

תשלחו לי פרחים ונרות ותפילות
משהו טוב עומד לקרות
אני עוברת עבודה, זה ברור ומוסכם
ופתאום... מבול של הצעות הגיע לכאן
יש צדדים אפורים והכל לא ברור
אני בלחץ מהלוט בערפל
ועדיין
משהו בתוכי בטוח, בוטח
יודע שהולך לקרות פה משהו טוב

החלטתי בינתיים להניח לענין המסגרת
קודם אהיה ברורה עם עצמי לגבי התכניות שלי ואולי יהיה קל יותר אחר כך לשנות לאודי
אני גם לא רוצה יותר מידי שינויים בבת אחת

רועדת מפחד
עם כל הבטחון
לעצמי
ההכרעה תיפול עוד מעט
ה כ ל בסדר
@}

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

גם לי אמר אל תדאגי, הילדה תירדם, כולם נרדמים.
אז זהו שהיא לא.
צרחה וצרחה וצרחה.
אחת האימהות שהגיעה בצהריים שמעה והזעיקה אותי.
אחר כך הבנתי שהרבה קטנטנים כך.
צורחים עד שנרדמים.
אין שום טריק בענין.

_היא אמרה שאפשר ונכנסה קוממיות לכיתה
הילדים, גם אלו שעדיין עם עיניים פקוחות, הסתכלו עליה אך לא זעו במזרן
לי זה לא ניראה נורמלי
רק לי?_

אני אגיד לך בדיוק איך זה קורה מנסיוני שבהיותי סטודנטית עבדתי בפעוטון.
הילדים האלה מגיל מאוד מאוד קטן במעון ורגילים לסידור הזה. כשהם קטנים הם ישנים בלול וגם אם הם בוכים ורוצים לצאת, זה לא אפשרי. הם מקבלים מוצץ, בקבוק, שמיכה אהובה או משהו בסגנון והולכים לישון ויש ילדים שבוכים שבועות עד שמתרגלים לזה.

כשהם מגיעים לגיל יותר גדול שבו הם ישנים על המזרונים זה כל כך טבוע בהם שהם נשכבים במזרונים הקטנים ונרדמים כל אחד בקצב שלו. יש כאלה שרק מניחים את הראש ונרדמים ויש את אלה שיכולים לבהות איזה חצי שעה ולהתהפך ורק אז להרדם.

הרוב המוחלט של הילדים כן רוצה לישון או מתרגל לזה.
מה עושים עם הילדים שלא ישנים?
כשאני עבדתי בפעוטון היתה ילדה אחת שהיתה ישנה ממש מעט אז כשהיא היתה
מתעוררת היא היתה עולה לבית של בעלת הפעוטון ונמצאת איתה שם (הפעוטון היה קומה נפרדת בבית של בעלת הפעוטון ובזמן שהילדים היו ישנים מטפלת אחת היתה נשארת עם הילדים והיא היתה עולה לביתה).
אין לי מושג מה עושים במעון, אולי יש להם תורנות וכל פעם מטפלת אחרת נמצאת עם הילדים הערים בכיתה אחרת בזמן שהאחרות נחות עם הילדים.

אלא מחוסר הגמישות שלו לילדים שמהווים חלק ממנו
בדיוק! אני לא מאמינה ש תוך איקס זמן כולם מתרגלים לסדר היום של הגן וממש נרדמים בלי בעיה ובשמחה וישנים לא מעט. . גם כי זה סותר את הניסיון שלי (בתור ילדה בגן. אני זוכרת, גם אם קצת), וגם כי כל טענה כלו על כל הילדים חשודה בעיניי. כולם מתרגלים לסדר ונרדמים בלי בעיה ובשמחה? כולם? באמת? ומה עם אלו שלא (יש כמה שהאמהות שלהם כתבו בבאופן להתלונן ממש על הבעיה הזו). מה איתם? הציטוט השווה של טלי רלוונטי פה:

אני באמת לא יודעת איך היא עושה את זה
מניסיוני עם טיפול של אחרים - כשאני לא מבינה איך הם עושים את זה לרוב זה כי הם עושים משהו שלא מקובל עליי ולא נעים כל כך להגיד אותו. לא חייב להיות התעללות קיצונית וכו', אבל כמעט תמיד התחבא שם משהו.
בפעמים שלא היה כך - אכן למדתי משהו חדש ובעל ערך.
כך או כך, הבירור היה שווה מאוד._

ופה אין אפילו צורך בברור - רמות ההכחשה זועקות לשמיים. וזה די מדאיג אותי - שהמנהלת מראה רמות כאלו של שקר עצמי. בעיניי זה אינדיקציה טובה לשיבושים.

<שאלת חוסר הגמישות ראויה לדיון ואזהרה משל עצמה, אבל כרגע הפעלולים המנטליים שעושה המנהלת כל כך בולטים שהם תופסים את תשומת הלב שלי. אישה במסע>

אני לא נחרדת מסדר היום הקבוע, אלא מחוסר הגמישות שלו לילדים שמהווים חלק ממנו
איך אישה במסע אמרה פעם? אם מי שהו מספר לי על עצמו אני נוטה להאמין לו
אני יושבת עם המנהלת והיא מסבירה לי שסדר היום מותאם לילדים להורים עובדים
זה נשמע לי מופרח...

וגם... הייתי שם. ועוטה בת כשנה וחצי צ-ר-ח-ה שהיא לא רוצה לישון
המטפלת יצאה לפרוזדור, מתוסכלת, ואמרה 'לא נורא אני אשאר איתה בחוץ, היא לא רוצה לישון'
והמנהלת? 'תני לה כמה דקות להירגע ואחר כך תנסי שוב, אולי היא כן רוצה לישון?'
ואני לא התחבאתי או משהו: השיחה גלויה לעיני המשתאות
היא הציעה שאבק בכיתה, אמרתי לה שהילדים נרדמים עכשיו אז אני לא רוצה להפריע
היא אמרה שאפשר ונכנסה קוממיות לכיתה
הילדים, גם אלו שעדיין עם עיניים פקוחות, הסתכלו עליה אך לא זעו במזרן
לי זה לא ניראה נורמלי
רק לי?

וחוצמזה שאני לא אוהבת את העובדה שבסך הכל יש שם 32 ילדים בכיתה (עם 4 גננות), ו-3 כיתות במעון
זה קצת כמו להיות בפסטיבל כל יום כל היום
לא?

הילדים ישנים שעתיים בצהריים (כווולם ישנים, כללללל יום, כאילו מה???).
רק לגבי זה. מניחה שיש כאלה שמתעוררים רבע שעה קודם או כמה דקות אחר כך. השעתיים נשמע לי כמו הגדרה של השלב הזה בסדר היום.
יכולה להגיד מהניסיון שלי עם שתי הבנות, ש... זה פשוט קורה. תוך איקס זמן כולם מתרגלים לסדר היום של הגן וממש נרדמים בלי בעיה ובשמחה וישנים לא מעט.
הם מתעייפים מאוד בגן. הגננת של הבת שלי מסבירה לנו, ההורים, שכמו שאנחנו מתעייפים בעבודה הם מתעייפים בגן, זאת ממש ה'עבודה' שלהם, זה אינטנסיבי בכל כך הרבה רמות (גם במקומות קטנים ורגועים) שהעצירה הזאת באמצע היום ממש חיונית והילדים זורמים אליה בשמחה. היום אני מבינה שסדר היום המובנה בגן שגם אני נרתעתי ממנו בהתחלה פשוט עושה טוב לילדים, מרגיע אותם ונותן ביטחון.
בקיצור, זאת לא נראית לי סיבה לפסול גן. הרבה יותר מבאסת הנוקשות שאסור להגיע אחרי 9:00 אם כי גם זה מאוד מקובל ואני יכולה איכשהו להבין את ההיגיון שבבקשה.

וואו.. קשה..
תשמעי, גן הגפן נשמע לי הזוי לגמרי ולא אחראי. לדעתי בפשטות זה לא לא לא! (אני מהתחום ומכירה פחות או יותר במה הדברים אמורים).
גן הורים כנראה צריך להקים. אבל צריך מקום אחד קבוע, זה לא מתאים שהגן יחליף מקום כל יום. וגם כדאי שתהיה לפחות גננת אחת קבועה כל יום.
הייתי מנסה להרשם למשפחתון ומחליטה לפי הגננת, וגם בודקת את גן רימון וזית למרות שאני לא מבינה איך אפשר גן ללא חצר (הם יוצאים לטיולים אני מניחה?).
וכן, אם מכניסה אותה עכשיו למסגרת חדשה, כדאי שזו תהיה גם המסגרת של שנה הבאה שלא תצטרך לעבור שוב קליטה.
אגב, אין מסגרות אלטרנטיביות באיזור שלך? זאת אפשרות?

המציאות פה קצת יותר מורכבת ממה שתיכננתי:
ערכתי סקר שוק מקיף ומעמיק, והנה מה שהעליתי בחכתי (נתונים עיקריים)

1. נקרא לו גן גפן - הגן שתיארתי לעיל. 14 ילדים ללא חצר בבית. אוירה מאוד רגועה. טווח גילאים 1.5-3. אני שמעתי המלצות חמות על הגננת וגם התרשמתי ממנה. גננת אחת ללא עזרה. מחיר יקר (נחשב 'בוטיק'). שפה טובה.
2. נקרא לו גן תאנה - 17 (!) ילדים, משתנה, בבית עם חצר. טווח גלאים 2-3. מחיר זול, שפה בינונית. אני לא כל כך סומכת על הגננת באופן אישי - נפסל.
3. מה עכשיו? גן רימון - 12 ילדים (בעקרון מעדיפה עד 10, אבל גמישה. סוף סוף מישהי שבכלל מדברת איתי על מגבלה...), בבית ללא חצר. נשמעת מאוד רגועה. גילאי 3+ (לכן לא רלוונטי לעכשיו, לדבריה, אלא רק לשנה הבאה).
4. גן זית - הבנתי שהתנאים פחות או יותר דומים, טרם תפסתי את הגננת לשיחה
5. מעון חיטה - מעון שנחשב מצויין ולא רחוק לנו מהבית. היחס שם הוא 8 ילדים לכל גננת, 4 גננות בכיתה. סה"כ 32 ילדים בגיל מאוד מאוד קרוב. המרחב מקסים: חדר גדול, פינות משחק, חצר, ג'ימבורי ובמבות. החסרון: מערכתיות מטורפת: לא מקבלים ילדים אחרי השעה 9:00, הילדים ישנים שעתיים בצהריים (כווולם ישנים, כללללל יום, כאילו מה???). אני שומעת המון המלצות על הכיוון הזה, בעיקר כי אני עובדץ עד 4 וכל המסגרות שהזכרתי לעלי פועלות עד 13:30 ודורשות להסדיר מסגרת נוספת כצהרון. ואילו המעון הינו מ7 עד 4. כמו כן בן הזוג מאוד מעדיף את האפשרות הזו. וגם אמא שלי...

אבל אני רועדת מפחד להכניס את הילדה שלי לתוך מערכת בירוקרטית כזו בגיל שנתיים. כאילו, איפה הלב???
מעלה נוספת במעון היא הארוחות: מושקעות ומגוונות בצורה יוצאת מן הכלל (למרות שכוללות פעם בשבוע פיצה, ברוב הימים יש ירקות בכל ארוחה, פרי בצהריים וכו')

1. משפחתון - למשפחתון אין שם כי זה עובד כך: את נרשמת ומודיעים לך לאיזה משפחתון התקבלת, אם בכלל.

המעלה במשפחתון שזה עד 5 ילדים, אך החסרון הוא שאני לא יכולה לבחור את המטפלת 0-:
כמו כן נאמר לי כי אין כל כך סיכוי היות ומרבית הילדים בגילה כבר הולכים למעון אז לא יהיו לה חברים

אני בהלם
אין מסגרת נורמלית צאצאית
בא לי איזה גן הורים: 5 הורים שמפקידים את הילדים אצל משפחה אחת, מידי יום בשבוע.
אני אקח יום אחד פחות בשביל זה, ואדע איפה הילדה שלי
תגידו, השתגעתם???
כל הנורמליים פה...

אויש, כתבתי אתמול ואני רואה שמשום מה לא נשלח:
טלי ב אני ממש מודה לך על התזכורת הזו: " האם זו באמת טעות לסמוך על זה? אצלי לרוב כשהבנתי שזה בעצם מה שעובר לי בראש, הבנתי גם למה עדיף לי לסמוך על עצמי "
ממש הרגשתי שיש לי יותר אויר אחרי שקראתי

וגם אמש של מוש תודה על תשומת הלב לא להלחיץ את עצמי - ואם היא כן תחזור לשם אחרי פסח? לא יקרה כלום, ביום או ביומיים, אני פשוט אמשיך לחפש מסגרת...
שוב, לנשום, ולקבל החלטה מושכלת....

הגננת הזו טובה לכולם אז למה לך לא?
מרחיבה על זה טיפה, כי זה סנטימנט שמאוד מוכר לי - אני רואה אנשים שאני מעריכה אותם כטובים, סבירים, נחמדים ויש להם אחלה ילדים, מקבלים החלטות מסוימות ומיד אני אומרת לעצמי - אה! אז זו כנראה החלטה טובה וסבירה כי אחרת אנשים כה סבירים לא היו מקבלים אותה וכנראה הם יודעים מה הם עושים.
וזה נורא מפתה לסמוך עליהם, יותר מעל עצמי ועל סימני השאלה שלי.
האם זו באמת טעות לסמוך על זה? אצלי לרוב כשהבנתי שזה בעצם מה שעובר לי בראש, הבנתי גם למה עדיף לי לסמוך על עצמי (כי - אני רואה דברים אחרים, או מחזיקה בערכים/מטרות אחרות או יודעת דברים אחרים או שהאופי שלי שונה ולכן לא ישתלב עם מה שהם עושים וכו').

_תכלס היא ניראית אחת שלא תאכל להם את הראש עם שאלות והתערבויות ודרישות ואיסורים
אני בטוחה שלא אוכלת להם את הראש כי אין סיכוי שיש לה זמן לזה (-: אבל מצד שני אני מניחה שיש איסורים מאוד מאוד קשיחים שם, כי אני לא רואה איך אפשר לנהל מצב כזה אחרת. ואם אין אז עלולה להיות אווירת ג'ונגל.

_מסתכלים עלי כמו אמא הזויה. הגננת הזו טובה לכולם אז למה לך לא?
מצד שני, מה אכפת לי מה חושבים כולם,אני חייבת להיות רגועה בקשר מקום בו הילדה שלי מבלה חלקים כה ניכרים מחייה_
ברור שאת צודקת פה. יש כשל מובנה בטענה של "זה טוב לכולם" כי כולם אומרים את זה לעצמם ובסוף אף אחד לא מפעיל שיקול דעת עד הסוף...

אני באמת לא יודעת איך היא עושה את זה
מניסיוני עם טיפול של אחרים - כשאני לא מבינה איך הם עושים את זה לרוב זה כי הם עושים משהו שלא מקובל עליי ולא נעים כל כך להגיד אותו. לא חייב להיות התעללות קיצונית וכו', אבל כמעט תמיד התחבא שם משהו.
בפעמים שלא היה כך - אכן למדתי משהו חדש ובעל ערך.
כך או כך, הבירור היה שווה מאוד.

_אך הבטחתי לעצמי שאחרי פסח הילדה לא חוזרת לשם
אני חייבת למצוא סידור הולם..._
הבטחה קצת מלחיצה...
אולי עדיף לשחרר את הדד ליין הקרוב הזה ולחפש משהו בנחת ולא תחת לחץ.
בכל זאת הילדה אצלה כל כך הרבה זמן ומדבריך לא נשמע שיש שם משהו קריטי שדורש מסגרת חדשה בדחיפות.

אולי אם תהיה מיטה שהיא לא תוכל לצאת ממנה, ממש פיזית, היא תנסה לצאת, תישכב, ופשוט... תירדם
זה לא כל כך פשוט...
ובטח היא תבכה רבות לפני שתשכב ותרדם, לא נעים לה ולך...

גם אני החלטתי ללמוד עם מוש להרדם במיטה. אשתף אותך מה אנחנו עושים ואולי זה יביא לך רעיון.
קןדם כל החלטתי סופית שצריך לעשות שינוי ולנסות להרדם בדרך חדשה (כשהיה קטן נרדם בהנקה או בידיים וכשגדל בהנקה או בסיבוב בעגלה. לאחרונה כבר בקושי נרדם בהנקה ולרוב בעגלה ונמאס לי מזה).

בלילות הראשונים אחרי שהנקתי אותו נשכבנו במיטה ואמרתי לו שמעכשיו נישן במיטה. לא היה לו מושג איך עושים את זה בכלל ובמשך בערך שעה הוא ירד מיליון פעם מהמיטה והחזרתי אותו, קפץ מצד לצד, ינק מלא, התחבקנו, התנשקנו והתלטפנו. כשהיה כבר ממש עייף ביקש את העגלה ואני חיבקתי אותו ואמרתי לו שלא ישנים יותר בעגלה. בסוף באיזשהוא שלב הוא פשוט נרדם מעייפות. עכשיו, כעבור שבועיים עדיין לוקח לו בד"כ הרבה זמן להירדם אבל כשאנחנו נכנסים למיטה הוא מבין מה זה ללכת לישון במיטה ומנסה ישר לעשות את זה. הוא נשכב צמוד אלי ומבקש דגדוגים וציצי, מחליף תנוחות ומסתובב עד שבסוף נרדם. הוא בכלל לא מנסה לרדת מהמיטה וכמעט ולא קופץ ומשתולל ואני גם מאוד נהנת מהחיבוקים והכרבולים והמתיקות הזאת לפני השינה.

גם בימים שלא היה לי כוח לתהליך הזה וידעתי שאם אעשה לו סיבוב בעגלה הוא ירדם ברגע לא עשיתי זאת כי הרגשתי שזה יפגע במה שאנחנו עושים. זה רק ההתחלה ובטח יקח עוד זמן להתרגל לזה ואני שמחה שעשיתי את זה עכשיו בגיל כמעט שנתיים כשהוא מוכן לזה ואני איתו בתוך הלמידה הזאת.

<אנחנו ישנים במיטה זוגית ומיטת תינוק ללא מעקה מחוברת אליה>

אגב,
אני גם מותשת משבוע בו הילדה פשוט לא הולכת לישון
לא משנה כמה היא עייפה וכמה אני מנסה
בנינוחות, ברגיעה
יכול להיות שהיא מוציאה שיניים
אבל יכול להיות שזה גם בגלל שהיא כבר לא כל כך מרוצה בגן

עכשיו הבנתו של המטפלת (8 ו-10) בחופש אז אני רגועה לשבועיים הקרובים
אך הבטחתי לעצמי שאחרי פסח הילדה לא חוזרת לשם
אני חייבת למצוא סידור הולם...

וגם למצוא דרך לחזור להרדמות נינוחות ונורמליות
מתחילה לשקול מיטת תינוק צמודה למיטה שלי
הגב שלי גם כואב,

וגםםםם... מתביישת לומר, ממש מתלבטת לגבי זה:
אולי אם תהיה מיטה שהיא לא תוכל לצאת ממנה, ממש פיזית, היא תנסה לצאת, תישכב, ופשוט... תירדם
היא קרועה מעייפות ולא נירדמת
מה מציק לך, מסכנה?

אני מותתתתששששששששתתתתתתתת

עכשיו לגננת עם ה-14 ילדים
אני באמת לא יודעת איך היא עושה את זה וגם זה לא היה ניראה לה לגיטימי שאבוא להתרשם בלי לתאם קודם
תכלס היא ניראית אחת שלא תאכל להם את הראש עם שאלות והתערבויות ודרישות ואיסורים אבל אין שמה הרבה מידי ספייס
ראיתי את היחס שלה לילדים והוא היה מאוד פיזי, וזה מצא חן בעיני: היא ממש דיברה ונגעה והזיזה וליטפה תוך כדי.
חוצמזה שהגן באנגלית ואני מאוד שמח שאודי תלמד באנגלית. אני מאוד משתדלת לדבר איתה רק אנגלית אבל אין לה מספיק חשיפה חוץ ממני, וניראה לי שקשה לבסס את השפה בדרך הזו.

אבל 14 ילדים? בבית? אפילו בלי חצר? זה נשמע קצת קלסטרופובי
מצד שני, הילדה כמהה לחברה

פשרה שחשבתי עליה עם עצמי וצריכה לבחון האם אפשר יהיה לממש אותה במציאות: אולי היא תהיה בגן מ8:30 עד 13:30 ותלך למטפלת, לסוג של 'צהרון' עד 16:00, כאשר אני חוזרת.
אני לא יודעת, הלב שלי לא שלם.

מסתכלים עלי כמו אמא הזויה. הגננת הזו טובה לכולם אז למה לך לא?
מצד שני, מה אכפת לי מה חושבים כולם,אני חייבת להיות רגועה בקשר מקום בו הילדה שלי מבלה חלקים כה ניכרים מחייה
חייבת לחפור פה עוד קצת לשכנות לגבי האפשרויות, אני צריכה להיות יותר נועזת בגינה
וזה קשה לי...

נתחיל מזה:
מה זה שהמטפלת מיצתה את הילדה?

המטפלת הינה למעשה עקרת בית שרוצה להיות בבית כדי לטפל במטלות הביתיות ולקבל את ילדיה בצהרים. היא מוכנה לקבל תינוקות לטיפול במשך הזמן הזה.
אודי אצלה מאז שחזרתי לעבודה, בגיל 4.5 חודשיים.
בהתחלה זה היה פנטסטי: רק אודי עם מטפלת מסורה ומקסימה. אודי היתה ישנה חצי בוקר והמטפלת פנויה לעניניה...
אחר כך אודי כבר ישנה פחו ובדיוק חברה שלי שהבן שלה קצת יותר גדול חיפשה מסגרת, אז הם היו מבלים הרבה ביחד ושוב הגברת היתה פנויה לא מעט לענינייה.

העיר פה, שאני יודעת שזה לא כל כך מקובל שמטפלת מספקיה ה-כ-ל אגב טיפול בילדה, אך לי אישית זה לא כל כך הפריע: אודי מוציאה את הכביסה מהסלסלה והמטפלת תולה, אודי מביאה ירקות והמטפלת מקלפתה
היום היא כבר יודעת אפילו לנגב בסמרטוט כשנשפך/כשמשפריצים לה ספריי לניקוי כללי, הרגשתי שזו האופציה הכי קרובה לחינוך ביתי - אמנם אני לא בבית אך היא בבית עם דמות מטפלת חמה, אוהבת, אחידה, זמינה, ו...נכון: פעילה, א ממורכזת רק בילדה, מה רע?

לאחרונה, אני שומעת לא מעט תלונות מהמטפלת על הילדה: היא לא אכלה, היא לא רגועה, ועוד
כמו כן, בן הזוג מספר שהילדה כבר לא כל כך רוצה להיכנס לשם בבוקר
לדעתי - פשוט משמעמם לה.
אני לא יכולה לחשוב על מצב שהיא רואה גן מלא ילדים והיא לא תרוץ בשמחה
היא ממש אוהבת חברה, וזה חסר אצל המטפלת הנוכחית

אני חושבת שמגיל 4 חדשים עד שנה ותשעה זו ממש תקופה יפה
ונוצרת בלבבי את מילותיה של בשמת - לשמור קשר עם המטפלת גם אחרי שאודי כבר לא תלך אליה מידי יום
אבל זה נשמע שאת האופציה הזו פשוט... מיצינו.

טוב, מסתבר שאכן אין מספיק נתונים למסקנה משביעת רצון
אז אני עוד שניה אפרט פה עוד קצת, לגבי השאלות שהעליתן,
אבל כניראה שאני צריכה גם להעמיק פה את הבדיקה בשטח לגבי האפשרויות...

במידה מסויימת אני עדיין שמחה למקרא התגובות, כי אני לא מדמיינת או הוזה, יש פה באמת משהו לא הגיוני ויש להעמיק את הבדיקה...

אני מרגישה מוזר בנוגע לכל הסיטואציה שאת מתארת.

יחס של 14:1 בגיל הזה, זה מופרך. תיאורטית זה בלתי אפשרי לנהל קבוצה כזאת של ילדים בגיל הזה לבד.
אז איך התיאוריה מסתדרת עם מה שאת ראית, עם מה שהאם השניה אמרה לך ("אף אחד לא יאהב את הילדה כמוה") ו - נדמה לי - עם תחושת הבטן הנוכחית שלך?
ומה קרה עם המטפלת?
התשובה הרגילה: אין מספיק נתונים למסקנה משביעת רצון.

ובכל אופן, המון בהצלחה גם אני חובבת התחלות חדשות, ופתיחת בלוג חדש בהחלט יכולה לתמוך בשינויים והתפתחויות.

חג חירות שמח!

מעט ילדים. לדעתי 14-16 עם שתי מטפלות זה המקסימום.
זה לא אידיאלי, אבל הרחבתי את עצמי

מה הכי חשוב בגיל הזה? כמה גרועים החסרונות הללו?
שני דברים חשובים בעיני:

1. צוות שמבין היטב את הצרכים של הגיל הזה. בקצרה: בנוסף לסיפוק והגנה על הצרכים הפיזים - מרחב בטוח לחקירה וגילוי, הרבה ספייס (שלא יאכלו להם את הראש עם שאלות והתערבויות ודרישות ואיסורים), וכמובן אינסוף חום ואהבה ונוכחות פשוטה. כדאי גם שידעו איך לתווך בין הילדים בצורה חיובית וחברית.
2. מעט ילדים. לדעתי 14-16 עם שתי מטפלות זה המקסימום.

מהאפשרויות שהצעת, המטפלת עם חמשת הקטנטנים נשמע הכי טוב. כמובן שהייתי הולכת לשבת שם כמה שעות כדי להתבונן בה ולחוש את האוירה.

החסרונות הם ריבוי הילדים: היא מטפלת אחת עם 14 ילדים בגיל שנה וחצי עד 3
וואו.. חד משמעית: לא. את בטוחה שאין עוד מישהי איתה? זה נשמע לי ממש מוזר..

תגידי, מה זה שהמטפלת מיצתה את הילדה? הכוונה שהיא לא עובדת עם הגיל שלה או שנמאס לה ממנה אישית?)
זה הכי חשוד בעיני...

_עוד מעט הבלוג הזה הולך להינעל, ואני אפתח דף חדש, נקי ורענן
אני צפויה לעבור עבודה בחודש הקרוב, וחשבתי שזו תהיה נקודת ציון יפה בדרך..._
לדעתי זה רעיון מצויין. אני אהבת את הרעיון של לפתוח דף חדש (אביב זה זמן מצויין להתחלות חדשות, וזה יוצא סוג של ניקיון אביב), חושבת שעבודה חדשה זה ציון דרך וצלח מאוד בשביל זה, ואני גם אוהבת בלוגים שמתמשכים על פני כמה דפים.

<אין לי עצות בנוגע למסגרת>

_החסרונות הם ריבוי הילדים: היא מטפלת אחת עם 14 ילדים בגיל שנה וחצי עד 3
זה נשמע לי מטורף._
גם לי זה נשמע מטורף, אפילו חסר אחריות. זה חוקי בכלל היחס הזה?
לדעתי האפשרויות האחרות הרבה יותר עדיפות מזה.

יונת כתבה פעם שאף אפשרות לא תהיה מושלמת וצריך לראות אם איזו הכי קל לי להשלים.
איזו עצה נפלאה!

יש מעונות עם מטפלות ממש טובות וגם חלק עם יחס קטן מ1:7. לא חסר גם מטפלות טובות ב"ה.

מאחלת לך שתמצאי במהרה שליחה טובה @}

אני לא הייתי שולחת למקום עם יחס של 1:14. מה שלא נשמע הגיוני, כנראה שלא הגיוני... אין קסמים בזה (-:
רוצה לומר, אין מצב להסתדר יפה לבד עם 14 קטנטנים כאלה רק בנחת כל הזמן. זה פשוט חשוד מדי בעיני. וגם, מה קורה אם יש משהו דחוף לשני ילדים באותו זמן? עם כל כך הרבה ילדים זה בטח קורה בתדירות די גבוהה.
לגבי במשפחתו, נשמע שכדאי לברר עוד כדי באמת להשוות למעון.
(תגידי, מה זה שהמטפלת מיצתה את הילדה? הכוונה שהיא לא עובדת עם הגיל שלה או שנמאס לה ממנה אישית?)

חוזרת להתייעץ בנוגע למסגרת לאודי
מיצינו את המטפלת עד תום

כומר, המטפלת מיצתה את אודי ואודי אותה
עכשיו מה שיש, כבר כחודש, זה הרבה תלונות הדדיות...
לא כיף
עקב הלחץ בעבודה קצת התעלמתי, אך לא יכולה לדחות את ההחלטה יותר.

עד פסח היא תמשיך אצלה, ואחרי פסח, מה?

יש פה קרוב גנון חמוד, שהתרשמתי מהמטפלת בו
המעלות שלו הן השפה, החברה, גננת מתוקה מתוקה
היא מתקשרת עם הילדים בהרבה מגע ובקול ממש נעים ושקט
החסרונות הם ריבוי הילדים: היא מטפלת אחת עם 14 ילדים בגיל שנה וחצי עד 3
זה נשמע לי מטורף. בפועל התרשמתי שהכל מתנהל מאוד בנינוחות, ביקרתי שם לחצי שעה, אבל תכלס', אני לא מבינה איך זה הגיוני...

דיברתי עם אמא ששולחת שם כבר מספר ילדים, היא אמרה לי, בכנות
המעלות - אף אחד לא יאהב את הילדה כמוה, והיא מדברת כל כך בנחת, שזה מדהים
החסרונות - היא מערבבת את האוכל של כולם, פחות או יותר (שלחת תפוח? היא פורסת וכולם לוקחים...) והילדים לפעמים אוכלים מפה לפה. לדבריה, ילד שלא שתה מבקבוק פתאום רואים אותו שותה מבקבוק אחר. הגננת שוטפת, בעקרון, אך לא מקפידה...

הענין הזה, אישית, פחות מפריע לי, אני חושבת שיכולה לחיות איתו
הדילמה העיקרית היא בנוגע ליחס מבוגרים-ילדים 1:14 זה לא מוגזם?

מה האפשרויות האחרות?
מעון - יחס של 1:7, אבל אני לא אוהבת את הסוג של היחס למרות שזו האופציה הכי נוחה, זולה, מרווחת ומאפשרת סביבה מותאמת לילדה, מקובלת חברתית ומועדפת על בן הזוג, לא בא לי להשאיר שם את הילדה שלי
משפחתון - יחס של 1:5, בבית, אני לא מכירה את המטפלת

תכלס', אני לא יודעת אם נתקבל (מותנה בוועדת קבלה) ל-2 האופציות שלעיל ואני גם לא בטוחה אם אני רוצה
יונת כתבה פעם שאף אפשרות לא תהיה מושלמת וצריך לראות אם איזו הכי קל לי להשלים.
בגדול 2 החסרונות הבולטים של הגנון הם ריבוי הילדים ומיעוט המרחב (בבית, עם מרפסת בינונית)

מה הכי חשוב בגיל הזה? כמה גרועים החסרונות הללו?

עוד מעט הבלוג הזה הולך להינעל, ואני אפתח דף חדש, נקי ורענן
אני צפויה לעבור עבודה בחודש הקרוב, וחשבתי שזו תהיה נקודת ציון יפה בדרך...

בינתיים ממשיכה פה, ואולי אפתח במקביל, ניראה...

את מדהימה את. תמיד אמרתי. מרגע שפתחת את הדף הזה.
שולחת לך המון חיבוקים ואהבה.
@}

תשלחו לי פרחים, ותפילות
הלואי. מחזיקה לך אצבעות

@}

שיתגשמו משאלות ליבה של קרן שמש, אם יהיה זה רצונך.

@}
@}
@}
ה' בבקשה תמלא את משאלות ליבה של קרן לטובה (-:

כמעט לא כאן בימים טרופים אלו,
קראתי את כל העצות ויש שיפור אצלנו, אחזור לשתף בימים רגועים יותר...

חייבת לשתף שמסתמן שינוי אצלי בעבודה,
אם וכאשר זו כניראה תהיה הנקודה לסיום הדף הזה ופתיחת דף חדש, בהרבה מובנים
יש למה לצפות
האופק פתוח מולנו
תשלחו לי פרחים, ותפילות
@}

הי קרן,
הילדים שלנו בגילאים ממש קרובים אז הרבה ממה שאת מתארת עובר גם עלינו (-:

עד לא מזמן מוש היה נרדם בהנקה ואם לא בהנקה אז בידיים. פתאום זה כבר נעשה בלתי אפשרי להרדים אותו בידיים ואם הוא לא היה נרדם בהנקה הוא פשוט היה קופץ לי מהידיים ורץ חזרה לסלון.

אחרי תקופה שבלילות כאלה הרדמנו אותו בסיבוב בעגלה, דבר שממש לא רציתי שיהפך להרגל החלטתי לעשות שינוי שלקח קצת זמן.

בעבר הוא היה קם בסביבות 8-9 ישן צהריים בסביבות 1 ואז כשמשכיבה אותו ב8 באלגן .
עכשיו אני משכיבה אותו ב7 והוא נרדם בשניה בהנקה, הוא מתעורר בבוקר ב6-7 וישן צהריים מוקדם, בסביבות 11.
מאז גם שנת הלילה שלו השתפרה פלאים, הוא מתעורר 1-3 פעמים בלילה להנקה וזהו.

אני יודעת ששינוי השעות בעייתי לך בגלל שהיא קמה בבוקר מאוחר יותר עם אבא ואת לוקחת אותה מהמטפלת ורוצה לבלות איתה ולא להשכיב אותה מוקדם אז יכולה להגיד לך שבגדול מה שאני הבנתי זה שהוא לא מספיק עייף בערב כי קם מאוחר וישן מאוחר, לאו דווקא קשור לשעות הספציפיות שהשעון מראה.

(ערכתי משהו בהודעה שלי)

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מה שאצלי עבד עם ילדה בגיל דומה לביתך- לאחר שהחלטתי שזמן ההרדמה חייב להתקצר ולא להפוך לאינסופי ורווי כעסים יום אחד הסברתי לה שמהיום היא נכנסת למיטה שלה ונרדמת שם. ביום הראשון היתה כמובן התנגדות מצידה, הצמדתי את המיטה שלה לשלנו , לא הסכמתי לה לצאת אבל ליטפתי והרגעתי כשהיא במיטה שלה ו אני בשלי. וכך נרדמנו. תוך כמה ימים היא כבר התרגלה לישון במיטה שלה עם ליטופים או שירים למשך זמן קצר. סוף סוף למדנו להרדם בלי משיכות זמן ובכיות. היום היא שמחה להיכנס למיטה שלה אחרי אמבטיה , משחקת קצת ומחכה שאבוא לשיר או ללטף. עוד מעט אני מקווה להעביר אותה לחדר משלה, רק לא ממש יודעת איך לעשות את זה....

אוי. חיבוק גדול. ונשימה.

הופס,
תודה חברות על שאתן כאן
בינתיים העניינים קצת יגעים...

לשאלתכן: מזמן היא כבר לא נירדמת בהנקה, אלא מתנתקת, נשכבת במיטה, ונרדמת
אלא שעכשיו, משום מה, בשלב הזה משהו משתבש...

כרגע, החלטתי לא להישאר איתה במיטה לאינסוף. זה סבל עבור שתינו.
אחרי 10-20 דקות אנחנו יוצאות מהמיטה, אני לעניניי והיא לענייניה

אני באמת חושבת שהיא רוצה יותר זמן איתי
אך לצערי עכשיו, כרגע, אני לא מצליחה לספק זאת
גם ההצעות להקדמה הן חמודות אבל לאמא שאוספת את הילדה לקראת 5 0-)

בסוף היא מתעיפת ונרדמת בטיול בחוץ, בעגלה
אני לא כל כך אוהבת את הגישה כי זוכרת שלב כזה בעבר: כל יום הטיול מתארך עד שזה כבר לא עוזר
אין ספק שיש צורך להזכיר לה את ההרגל הישן והטוב של הירדמות קצרה, במיטה, בליווי של מגע ונוכחות של אמא
לא יודעת איך

אולי בשלב ראשון לשחרר את המצפון
אני עושה הכי טוב שאני יכולה, כרגע, למרות שזה לא הכי טוב שאני רוצה,
אבל זה ישתנה, אני בטוחה
עוד פחות מחודשיים הקרוסלה מאחורי, רק להחזיק חזק ולא ליפול
קשה לי

בהמשך למה שכתבו - בגיל הזה אני חושבת שהטקס לפני השינה צריך להיות ממש קצר, כדי שאפשר יהיה להירדם עם סימני העייפות הראשונים. משהו ברמת השיר או שניים (והנקה אם מתאים) וזהו.
אמבטיה כדאי לעשות ממש מוקדם יותר, בלי קשר לשינה. זה ארוך ולפעמים גם מעיר.

ומה שאני גיליתי לצערי ממש מאוחר- הרבה פחות לנסות ולהתאמץ. הם מרגישים את המאמץ וזה מרחיק את השינה.
הייתי מכבה אורות בסביבות שש וחצי-שבע ושהיא תירדם כשאת באיזו עשייה שקטה או נרדמת בעצמך.

אין לי ניסיון עם ילדים בגיל הזה כי שלי עוד ממש קטן (5 חודשים) אבל מסכימה לגבי שעת ההשכבה, נשמע לי מאוחר ללכת למקלחת ב19:30. יש לה חפץ מעבר? לאחרונה אני מנסה להניק כשהוא מחבק בובה רכה בהנקות שלפני השינה, ככה הוא ממשיך לחבק את הבובה במיטה וזה מרגיע אותו. גם יש לה את הריח שלי וזה כנראה עוזר.

גם לי נראה שהיא עייפה מדי. אני ממש זוכרת מהגיל הזה שלקח שעות להרדים את עלמה עד שפשוט הקדמנו לה את שעת ההשכבה בשעה.

_אם ממילא את מיניקה אותה גם באמצע הלילה - אולי שתירדם את ההירדמות הראשונית בהנקה?
<תפילה מרדימה כך ילדה בת 3 ו-11 חודשים... >_
כן, זה מה שגם אני לא הבנתי בסיפור. אם היא בכל מקרה יונקת בהרדמה ויונקת גם בלילה, למה שלא תירדם תוך כדי הנקה? (או שהיא מעצמה לא נרדמת בהנקה? מתנתקת וחוזרת לפעילות?)
<גוונים שמניקה ומרדימה כך פעוטה בת שנתיים פחות חודש, שכבר לא יונקת בלילה בכלל ומעבירה לפעמים גם ימים שלמים בלי לינוק, אבל על ההנקה הזאת נראה שלעולם לא תוותר>

גם אני חושבת שהיא כבר עייפה מדי. שצריך להתחיל כל קודם.
אפשר לאכול ולהתקלח קודם, לפני העייפות. ואפשר לפעמים לדלג על מקלחת ועל לבישת פיג׳מה בשביל לא להעיר אותה עם התהליך הזה.
מה אם להרדם לידה בהתחלה, ואז לקום שוב לענייניך? לי זה פועל לפעמים. ולפעמים אני מעדיפה להרדם ולקום לעיני ימי מאוד מוקדם בבוקר (אפילו ב-4 בבוקר!) ואני מרגישה מצויין ככה.
היא מאוד צעירה עדיין.
אני מציעה להחשיך את הבית כולו בשביל לסמן שהלילה הגיע. אם הכל חשוך לאן היא תלך? היא תשאר לידך במיטה.
אני הרדמתי ככה די הרבה זמן. וגם עם שירים שקטים שהתקשרו לי ללילה (פזמון ליקינתון). המון זמן הרגשתי שהילדים זקוקים לי פיזית בשביל המעבר מעירות לשינה.

אולי עם חושך ונכונות שלך לישון יהיו פחות מאבקים.
ברור שזה זמני. אבל כמה שבועות/ חודשים כאלה יקלו עליה לקבל את המיטה כמקום למנוחה ולא למשחק- מאבק עם אמא.

לא שיש לי ניסיון או משהו, אבל לי נשמע לי מהתיאור הזה שהיא עייפה מידיי. שאיחרתם את שעת השינה שלה, וכשהיא בוכה משטויות היא כבר עייפה מידיי. ואני יודעת מניסיון אישי שאם אני מפספסת את הזמן שבו אני עייפה אז אחרי זה קשה להרדם.

לא שזה עוזר איכשהו עם זה שהיא מתעוררת, אז קבלי חיבוק במקום עצות:

קרן יקרה,

אם ממילא את מיניקה אותה גם באמצע הלילה - אולי שתירדם את ההירדמות הראשונית בהנקה?
<תפילה מרדימה כך ילדה בת 3 ו-11 חודשים... >

אז איך זה היה היום?
השעה 7:30, הילדה מתחילה להראות סימני עייפות:
משפשת עיניים, בוכה באופן מוגזם מנפילה קטנה
אנחנו לכיוון המקלחת, אני פשיטה ומכניסה אותה בנינוחות, היא כבר עייפה, זה ברור
אבא מקלח בזריזות
הוא מנסה גם התחיל להלביש, היא לא משתפת פעולה
אני מגיעה, מלבישים זריז
הנקה ארוכה, יחסית, 2 צדדים ועוד קצת
היא מהמההמת ממממ,
ניראה שאוטוטו תירדם
משכיבה אותה במיטה
מלטפת
היא מהממת עוד קצת
ומתיישבת
אני משכיבה אותה חצי עלי חצי על המיטה,
לפעמים היא נירדמת כך
ממממ, מעפעפת, מתיישבת
אני לוקחת אותה לתנועת ערסול
מחבקת, לוחשת לה שאני אוהבת אותה,
מסבירה שהיא עייפה, והגיע הזמן לישון
ניראה כאילו היא נירדמת
ושוב,
ושוב,
ושוב

שעה!! היינו בלולעה הזו
חשבתי שלא נכון יהיה לתת לה לרדת מהמיטה ולשחק,
ברור לי שהיא עייפה וצריכה לישון, וגם היא יודעת זאת!!
אחרי שעה אבא נכנס לחדר, מרחמים על שתינו
אני נופלת שדודה,
הוא יוצא איתה לטיול בעגלה
אחרי סיבוב לא קצר בחוץ היא נירדמת, מותשת
אני יוצאת גמורה לחלוטין

שעה: של לחישות, חיבוקים, ונשיקה, והממהומים
ושוב היא מיישבת, ואני משכיבה, ומנשקת, ומכסה, ולוחשת
ושוב היא קמה, מבקשת לרדת, אני משכיבה, היא קצת מתנגדת, אני חושבת שנכון שהיא כן תירדם, ומתעקשת
הפעם היא קמה בצחוקים, אני מלטפת, מחבקת מערסלת
היא מנשקת אותי, צובטת לי 'מותק' בלחיי, ואני שוב משכיבה אותה
אני עושה הכל בחיבוק ובאהבה,
ומתלבטת האם אני אמא טובה

מה אני מנסה לעשות? רק לעזור לה להתכנס לשינה...
ברור לי שאי אפשר להכריח אותה, ואני גם לא רוצה לעשות זאת

איפה עובר הגבול בין לעזור ללהכריח?
מה הגיוני? מה כדאי? מה אסור?

אתמול, ושלשום היא נירדמה לידי באיזשהו שבל, אחרי שנירדמתי בעצמי
זה ממש מתיש אותי

ואולי זה שיניים? אולי אזניים?
אולי השעות הארוכות שלי בעבודה בתקופה קשה זו גובות את מחירן?
ואם כן - אז מה עכשיו?

שולחת לעצמי
קשה לי
שולחת גם לה
אני רואה שקשה לה
יש עצה???

אני עיפה מההרדמות של אודי לאחרונה
ממש מותשת
הלכנו סדנא לייעוץ שינה, בגישה ממש תומכת באופן,
השתדלנו למצוא את חלון הזמן המתאים
קראתי פה אינסוף דפים, גם את של צילי על שיטת שלוש הפיהוקים
אבל זה פשוט לא עובד
לא עובד
לא עובד.

יש לנו טקס שינה לא מצד הטקס אלא מצד הפרקטיקה ביומיום:
אבא חוזר ב-6, אוכלים ארוחת ערב
מקלחת עם אבא
מלבישים פיג'מה במיטה עם אמא
הנקה
ולישון

בעבר היינו מרווחים/ מזדרזים לפי סימני העייפות שלה
בדרך כלל, פחות או יותר, אחרי ההנקה היתה נרדמת בנחת
לפעמים פחות, לפעמים יותר
ולפעמים אחרי שעה מתעוררת

בסדנא הסבירו לנו שיש לנתק את התניות ההרדמות באופן הדרגתי כדי שתילמד להירדם לבד
הם הראו שיש מעגלי שינה וכאשר היא מסיימת מעגל היא מתקשה להמשיך לישון ללא ההתניה, כך שעדיף שתלמד להירדם בעצמה.
ההתוויה היתה מאוד ברורה: הכי בהדרגה שפשר
מהירדמות בידיים שלי להירדמות על המטה לידי, אז להתרחק לקצה המיטה, לכיסא וכו'.

אני לא כל כך לחוצה שתירדם לבד אבל כן חשוב לי שתישן אחרי שהיא נירדמת ולא תתעורר אחרי שעה
רק מזכירה שהיא בת שנה וחצי ועדיין יונקת כ3-4 פעמים בלילה: בהרדמה, פעם-פעמיים באמצע, ובבוקר לפני שאני יוצאת
היות שכרגע אין הנקות במהלך היום ואני עדיין רוצה להניק אותה אני כרגע משאירה את עניין ההנקות באמצע הלילה כך.

אבל ההרדמות?
אויש
כל כיוון הגיוני יתקבל בברכה בשלב זה, באמת

מיכל בז
תודה על ההפניה לדינה,
פניתי אליה ואני מחכה לתשובה

תמרוש רוש
שווה לנסות
מחממי רגליים, זה מה שאנחנו צריכים
שלא כל הרגל תהיה חשופה, בגלל שהיא בלי מכנסיים
איך לא חשבנו על זה קודם???

וסליחה על תיקוני ההגהה: זאטוט, זאטוטה. הע' נכנסה ממשחק המלים "זוועתוט", כאילו "זאטוט = זוועתי? גיל זוועתי?{{}}
לא... הזאטוט והזעטוט, שניהם מתועדים בטקסטים עבריים עתיקים. שניהם כשרים למהדרין.
(סליחה, זו לא הערה חשובה במיוחד, אבל קפץ לי)

כמה שמחממים עדיין קר פה להסתובב בלי כלום...
רק לשתף: הבן שלי, בגיל שנה וחצי עבר חורף שלם עם התוסיק בחוץ. אצלו זה היה גמילה מחיתולים, והוא היה פשוט מאושר לפשתן בלי להתעסק עם בגדים באמצע.
ולא היתה בעיה... מחממי רגליים, סוודרים וסווטשירטים שקצת גדולים עליו, כובע כשצריך - הסתדר מצוין.
שווה לנסות

את יכולה לדבר בטלפון עם דינה דיאמנט, אייפק יכול להיות בטלפון גם.

פטריות חיות על שמרים וסוכר. אם אפשר למנוע לחם וסוכר, זה כנראה מאוד מאוד יעזור.

מה הקשר בין הפטריה להפסקת השאיבה?
אני חשבתי שאולי עכשיו יש לה פחות חיידקים טובים במעיים ולכן קשה לה יותר להתמודד.

ניסינו להשאיר בלי חיתול אבל עם מכנס, כי כמה שמחממים עדיין קר פה להסתובב בלי כלום...

אני נותנת לה פרוביוטיקה פעמיים ביום

מורחים משחות בנדיבות ובאדיקות

מחליפים חיתול בתדירות גבוה מאוד

יש שיפור קטן-קטן
עדיין הסוף לא כאן.

שוקלת אבחון באייפק.
עצות? תובנות? מישהי? למה לשים לב?
המליצו לי על היימליך מירושלים
התקשרתי
הוא היא מאוד קצר רוח (זה בתיאור נדיב, באמת)
הבנתי שבמציאות הוא עוד יותר קצר רוח
כמה דקות של אבחון ופני שהספקת לפתוח את הפה את בחוץ עם רשימה של מה לא
לא בא לי
לא מתאים לי הסגנון
מחפשת אבחון עם שיח והקשבה
מישהי מכירה משהו רלוונטי בירושלים?
בדיקה אחרת שיכולה לסייע באיתור המזון המציק?

בינתיים אנחנו נמנעים מבננה ומקלמנטינה, כי היה לנו הרושם שזה גורר יותר אדמומיות...

מסכנה, כבר שבועיים הסיפור הזה והסוף טרם ניראה באופק...

מה הקשר בין הפטריה להפסקת השאיבה? אני שואלת ברצינות. אם כבר אז בקבוקים עלולים לגרום לפטריה... (פלסטיק, סיליקון, דברים שפטריות ועובשים חוגגים עליהם).

וכן, מסכימה איתך לגמרי: ההאשמה העצמית היא הכי קשה, ותמיד תמיד האשמות מבחוץ מתלבשות על רגשי האשמה שלנו.
אבל כמדריכת הנקה, אני מוכרחה להגיד לך בעת ובעונה אחת גם כל הכבוד ששאבת עד גיל שנה וחצי, חתיכת מאמץ! שאפו! וגם - במקביל - ממש לא נחוץ! טוב מאוד שהפסקת, זו חתיכת עומס מיותר. הנקה כשאת נמצאת, אוכל כשאת לא נמצאת, הכל בסדר גמור, המטפלת סתם תקועה על "בקבוקים" במנטליות של תרבות הבקבוק. בשבילה, כנראה תינוק אינו תינוק אם אין לו בקבוק או מוצץ תקוע בפה S-:
זה ממש לא רלבנטי לתינוקות יונקים.
וכן, גם בני שנתיים הם תינוקות.

<וסליחה על תיקוני ההגהה: זאטוט, זאטוטה. הע' נכנסה ממשחק המלים "זוועתוט", כאילו "זאטוט = זוועתי? גיל זוועתי? >

רעיונות להתמודדות עם פטריה:

• למרוח משחה נגד פטריות (רופא, רופא)
• מה שכתבה יולי קו, לאוורר הרבה את התוסיק (בעיה בחורף הקר הזה... אז אם היא בחיתולים אולי היא נשארת יותר מדי זמן בחיתול חד פעמי רטוב? להגיד למטפלת להחליף לעתים קרובות, שתהיה יבשה כל הזמן)
• אם את קולטת שהיא צריכה פיפי או קקי, לקחת אותה לכיור/לסיר/מעל אסלה/בחיק הטבע וכך לחסוך עוד מגע עם הפרשות שמחמיר את הפטרייה וגם מכאיב לה
• לבדוק את התזונה: לסלק סוכרים ומוצרי חלב עד שזה עובר, הם מחמירים פטריות.
• בגיל הזה יש קשר חזק איתך. הייתי שואלת לגבי שתיכן: איפה אתן מזינות טפילות? היכן בחיים אתן (את או היא) מאפשרות ניצול שלכן, בכל צורה שהיא? מי טפיל עליכן ואיך?

להשאיר את התוסיק הקטן כמה שיותר בלי חיתול?
אצלנו זה עזר.

ניסית למרוח יוגורט פרוביוטי על הפטרייה?
(עזר לי במקרה של פטרייה וגינלית.)

_אבל כשזו אני מול עצמי?
בלולעה בלתי מסתיימת
אני קורסת
מבפנים_
כן, זה הדיאלוג הקשה ביותר. @}

ואם אני כבר בבאופן, אז פתרון או עזרה לגבי הפטריה עצמה יתקבלו מאוד מאוד בברכה

עד שאני אסתכל למישהו ישר בעיניים, ואשאל "אני רוצה להבין: אתה מאשים אותי בזה שעליה עובר משהו?" אני צריכה להתבונן עמוק עמוק בעיני-שלי, ולמצוא מה אני חושבת על הסיפור הזה.
למען הסר ספק, אם לא הייתי ברורה קודם: הטענות על הרגלים רעים, וגם על מחסור בנוגדנים עקב אי הנקה, הן שלי מול עצמי.
אני חוזרת: אני מול עצמי.
ווישט, חייבת לשחרר.

כמו שדיברנו, אין דרך אחת נכונה ואין משאית של מדליות שמחכה לנו בסופה.
זה עוזר לי לפעמים לרתום את כל הרעיונות הכי הזויים לרעתי.
בואו נפרוס את התסריט, ככה שולפת מאמצע הבטן,
יקרא הציבור וישפוט:

אני: יש לאודיה פטריה
עצמי: נכון
אני: כבר שבועיים
עצמי: אמת
אני: זה בגללך
עצמי: למה ניראה לך?
אני: את לא מניקה אותה, הפסקת לשאוב לה, זה באשמתך, אין לה כוח להתמודד
עצמי: לוקחת 2 צעדים אחורנית. למה את אומרת שהפסקתי להניק? אני כן מניקה את אודי, זה נכון שהפסקתי לשאוב אבל...
אני: ראית, בעצמך אמרת שהפסקת לשאוב. למה? איך לא נתת את דעתך על ההשלכות האפשריות? איך הפקרת את ביתך לחסדי הפטריה המרושעת הזאת.
עצמי: מתחילה לאבד בטחון. אב היתי חייבת להפסיק, לא יכולתי להמשיך יותר, הזעטוטה כבר בת שנה וחצי, אני לא חושבת שזו הפקרות להפסיק לשאוב
אני: לא? לא הפקרות?? ברצינות??? תסתכלי על הפטריה, ב-2 עיניים, נו, תסתכלי, היישירי מבט. את רואה?
עצמי: כן
אני: נו, אז תעני לי את: לא הפקרת אותה? איך נתת לזה לקרות
עצמי: לא ידעתי, לא חשבתי, מממ (בשפל קול)
אני: לא נורא, כולם טועים, לפעמים, את לפחות מבינה שזו אשמתך...
ועצמי, בא לה לצרוח: איך יכול להיות שאני מדברת בכזו אלימות כלפי עצמי ???

אין לי שום ספק שאם אי מי היה פונה אלי בצורה כזו, הייתי עונה לו, אולללה.
חושפת את הכשל בטענה, מסבירה, מבהירה, מחזירה לעצמי את כבודי האבוד.
ברור.
אבל כשזו אני מול עצמי?
בלולעה בלתי מסתיימת
אני קורסת
מבפנים
מה עובר עלי?
זה הכל בגלל המחזור?

לא הבנתי מה קרה לאודי.
אודי שלנו עם פרטיה כלומר פטריה.

ומי שזה לא יהיה שהאשים אותה האשים אותה לא בפטריה, אלא בהרגלי ההרדמות, שזו האשמה קצת פחות הזויה. עדיין מעצבנת, אבל מסיבות אחרות.

וכל זה בגלל שהפסקתי לשאוב? יכול להיות?
זה שקיבלת מחזור, בטוח.

לא הבנתי מה קרה לאודי. לילות טרופי שינה, הירדמויות ארוכות - יכולים להיות קשורים לשיניים. ועוד 3 בבת אחת! ועוד ניבים!
(ובפעם הבאה שמישהו מאשים אותך כשמשהו קשה עובר על התינוקת שלך, אני יודעת שממש קשה להיגמל מההרגל להרגיש מייד אשמה, אבל בבקשה! פשוט תסתכלי ישר בעיניים ותגידי בשיא התמיהה: "אני רוצה להבין: אתה מאשים אותי בזה שעליה עובר משהו?"
היא סובלת שבועיים וזה בגלל "הרגלים רעים שהרגלת אותה"?! שיואו.

(זה שאני מתעצבנת עליו. לא שאני לא מכירה גברים שעושים את זה, כן? P-: )

שבוע הזוי בכל מיני היבטים

אודי שלנו עם פרטיה נוראית בטיטול שפשוט לא עוברת כבר שבועיים
היא כל כך סובלת ואני שוברת את הראש בקיר מה לעשות?

• לגמול
• לבדוק אלרגיה
• להתנזר מקמח וסוכר - אולי זו קנדידה

בינתיים אנחנו הולכים כל יומיים לרופא שנותן משחה יותר חזקה
נותנת פרוביוטיקה
בהמלצת המטפלת נמנעת מקלמנטינה ומבננה
אוף

הזוג לא מאמין באלטרנטיבות, ואני לא מאמינה שפטרייה מרפאים במשחה...
מישהי שמעה, אולי, על היימליך מירושלים (אבחון בביקום) יכולה לתת חו"ד ??

בינתיים אנחנו עם לילות טרופי שינה,
הירדמויות ארוכות להחריד
(אתמול אודי סיימה להשכיב אותי לישון אחרי 10 דקות של שכיבה משותפת, היא פשוט ירדה מהמיטה, נופפה לי לשלום, יצאה מהחדר וסגרה את הדלת בזהירות... ;ׂ)
וגם מצאנו 3 שיניים חדשות, כולל 2 ניבים, שאולי מסבירים
הזדמנות לשחרר את הטענות שזאת אשמתי על ההרגלים שלה...

ולתוספת: קיבלתי מחזור, אחרי 26 חדשים בלי
מוזר

וכל זה בגלל שהפסקתי לשאוב? יכול להיות?
איך לא לקחתי את זה בחשבון???

אבל אם מכירים בסבל אז רובו מתמוסס מייד.
אצלי זה לא עובד אם זה משהו שחוזר על עצמו באופן קבוע. מרגיש יותר מידי כמו הסטריאוטיפ של גברים מכים שמבקשים סליחה. לדעתי זה עובד לכם כי אתם במערכת יחסים טובה מלכתחילה, ולכן ברור לך שהמשפט הזה לא אומר "אני יודע שזה פוגע בך אבל לא פגוע בך פחות חשוב לי מלשמוע מוזיקה, לכן אני פגעתי ואמשיך לפגוע בך" (שזו הכי לא-התנצלות שאפשר, ומזכירה לי מישהו שבתשובה למשפט דומה אמרתי לו "אז למה אתה שוב עושה את זה", נראה לי.)

אצלנו הכי עובד ״ סליחה, אני יודע שזה מעצבן אותך / הרגיז אותך / פגע בך / שאת שונאת את זה ״.
לא תמיד אנחנו יכולים להבטיח זה לזו שההתנהגות הזאת לא תפנה, כי לפעמים מדובר במשהו שבאמת קשה לשנות, או התנהגות חד פעמית שממילא לא תחזור.
אבל אם מכירים בסבל אז רובו מתמוסס מייד.
פשוט להיות עדים מוארים זה לזו

ממליצה על חלב שומשום כתחליף לחלב אם

במה להחליף את 'לא התכוונתי' המסורתי?
אני חושבת שהנקודה החשובה בהתנצלות היא שההתנצלות היא סביב האדם שנפגע. אם איכשהו השיחה מתחילה לסבוב סביב האדם הפוגע, הרגשות שלו, איך שהוא נפגע (יש דוגמא לזה בדף השקפות עולם שונות בזוגיות איך מתמודדים ) אז זה לא התנצלות.

המסקנה מכך לדעתי היא שאת "לא התכוונתי" אפשר להחליף בהצהרת כוונות והצעת עזרה. נניח "אוי, סליחה, אני ממש מצטערת. (אני אנסה לזכור מעכשיו שיש מדרגה בכניסה לחדר הזה.) לעזור לך לנקות את התה מהרצפה?" (הולכת להביא סמרטוט) או - איפה יש סמרטוט בשביל לנגב את הרצפה?

אציין גם שאחת הבעיות בלא-התנצלות היא הרמיזה שבגלל ש"לא התכוונתי" אז הפגיעה היא פחות תקפה או שהוא לא אחראי. זה לא היה ככה וזה לא חייב להיות ככה - במקור המטרה הייתה להבהיר שלא הייתה כוונת זדון. אבל בימינו משתמשים בזה גם כשהעדר כוונת זדון ברור לחלוטין, וגם משתמשים בזה ברוב הפעמים בכוונה מסירת אחריות (ומשמעות של מילה היא המשמעות בה משתמשים בה). כך שמסר העובר הוא בעצם - לא התכוונתי לעשות X, ובגלל זה אני לא אשמה בזה. ולכן אני לא לוקחת אחריות וזו בכלל לא האחריות שלי להתכוון לא לעשות X בעתיד, ואני גם לא אעשה את זה.

לכן, התנצלות אמיתית (שלא באה עם ה"אם נפגעת" למישהי שברור נפגעה, ולכן מנסה לבטל, להקטין, לעשות דה לגיטימציה לפגיעה) שאחריה "לא התכוונתי" (כי זה אוטומטי, למדנו את זה עוד בגן הילדים) ואז משפט לוקח אחריות (אני מתכוונת לא לעשות X בעתיד, ולוקחת צעדים כאלו וכאלו בשביל זה. אני מכירה בכך שאחריות היא שלי למרות שלא התכוונתי, ולכן עושה Y כדי להקל או לבטל את תוצאות הטעות שלי), זה התנצלות שנשמעת כמו התנצלות. ואצלי לפחות תתקבל כמו התנצלות. הרכיבים השונים של המשפט מחזקים זה את זה (או מבטלים זה את זה ויוצרים אמביוולנטיות ותחושת ערפול וקושי להבין).

<מזכיר לי את המחקר שהראה שקל יותר להבין מסר אם הניסוח מתאים לשפת הגוף, וקשה יותר להבין אם יש סתירה בין בחירת המילים לשפת הגוף.>

ומה עוד?
אולי הצהרת כוונות עתידית ("בפעם הבאה אשתדל...") או פנייה אלייך להבהרת מה שחשוב לך ("מה יעזור לך שאעשה?"/ "למה את רוצה שאשים לב?")

אישה במסע
את חדה בתובנות בענין הכוונות
לאחרונה אני מצטטת אותך הרבה כשאני נתקלת בהתנצלות 'לא התכוונתי',
בהסבר שנתת, שאם דורכים עלי ומתנצלים בסגנון 'סליחה אם נפגעת, לא התכוונתי'
שזו למעשה לא-התנצלות
עכשיו את מוספיה נדבך חשוב להבנה הזו
תודה @}

ברשותך,
אולי נלך עם זה עוד צעד קדימה
איך כן להתנצל? מה אני כן הייתי רוצה לשמוע כשאני אומרת 'הופס, הכאבת לי'?

אני שואלת את עצמי את אותה השאלה
ניראה לי שמשהו בסגנון של 'אוי, אני מצטער'
ומה עוד? במה להחליף את 'לא התכוונתי' המסורתי?

_ציפיה קטנה שהו כן יראה, ויבין
קצת משתגעת מהרעיון שהוא פשוט לא קולט ענינים שאצלי ברורים מאליהם_
למה קטנה? אם זה חוזר על עצמו, אז הציפייה שהוא יזכור ויראה היא ריאליסטית, גם אם הוא לא קולט באופן טבעי דברים שלא ברורים מאליהם.

באיזשהו דף מישהי (טלי?) כתבה (בהקשר של ילדים קטנים) שהוא לא התכוון (לפגוע, לאחר) אבל גם לא הייתה לו כוונה לא לפגוע. לדעתי זה נכון על הרבה דברים שאנשים עושים. אין להם כוונה שלילית, אבל אין להם גם את הכוונה החיובית ההפוכה.

נניח, אני אף פעם לא מתכוונת להפיל את בקבוק או כוס המים שלי על השולחן ולשפוך את המים או התה. אבל לפעמים יש לי כוונה של ממש להמנע מזה, ולפעמים פחות. וכשפחות, אז לפעמים נשפך. וזה לא נורא (כי החלטתי מראש שהסיכון הוא זעיר ולא שווה את המאמץ שבהקפדה והמנעות). כשיש לי כוונה חזקה מאוד להמנע, אני פשוט לא שמה כוס ובקבוק מים פתוח על השולחן.

הרבה פעמים "לא התכוונתי!" אומר בעצם - לא התכוונתי לעשות את זה, אבל גם לא התכוונתי לא לעשות את זה.

יש מידה של חוסר כבוד וחוסר ראייה שלו ושל הצרכים שלו.
מסכימה,
גם אני הרגשתי כך
אפילו כשכתבתי
למרות שהייתי עצבנית
צריכה לחפור עוד קצת מאיפה זה בא לי

אני לא חושבת שזה חוסר כבוד אינהרנטי שלך אל בנזוגך. אולי מגננה, או שחיקה, או עייפות החומר, או משהו אחר?
משהו בינהם
ציפיה קטנה שהו כן יראה, ויבין
קצת משתגעת מהרעיון שהוא פשוט לא קולט ענינים שאצלי ברורים מאליהם

בכל מיקרה מתכננת בקרוב קצת עבודת עריכה פה, כדי להתאים את הניסוח לרמה מכובדת יותר, שמקובלת עלי
אני אערוך גם את התשובות שענו לי, כדי שייקרא ברצף באופן הגיוני
אם מישהי מתנגדת - שתרים יד.

_עכשיו, אני חושבת שעצם הטכניקה שלמדתי יעילה וטובה לי וגם לנו
אבל הדרך, אוי הדרך
מה זה לצוות על בן הזוג לשתוק?
כאילו, אין דרך אחרת???_
וודאי שיש

למשל:
"שניה? אודי צורחת" ?ואז לקום וללכת אליה ולהפסיק להקשיב לו.
(דרך אגב, תיזהרי עם הקטע הזה של להשתיק את הבעל כי הילד מדבר, כי באיזשהו שלב הילדים הם אלה שיצטרכו ללמוד לשתוק ולחכות טיפה כי זו זכותם של ההורים להצליח לדבר אחד עם השני עשר דקות ביום בלי הפרעות. אני יודעת שהשלב הזה עוד רחוק ממך, אבל שווה שיהיה במודעות. אני התרגלתי להסב את תשומת הלב אוטומטית מהבעל לילד כשהילד דיבר, וזה לא הרגל טוב. ואז הייתי צריכה לתכנת את עצמי מחדש לא לעשות את זה. ומזל גדול שזוט התעקש בנושא)

או למשל:
"תשמע, כבד לי / עייף לי / רעב לי עכשיו, אין לי כוח לנאומים. אני לא אצליח להקשיב"

או:
"בוא נדבר אחר כך, על כוס תה, ואז אוכל להקשיב לך?"

אבל באמת מה שעולה לי, כמו שדגן בגן אמרה, זו מידה של חוסר כבוד.
ואני תוהה: מה יש בסיטואציה הזאת שמושך ממך חוסר כבוד כזה? כי איכשהו אני לא חושבת שזה חוסר כבוד אינהרנטי שלך אל בנזוגך. אולי מגננה, או שחיקה, או עייפות החומר, או משהו אחר? כי אם כן, אם את מאתרת את הסיבה, אז תוכלי לעשות משהו בנוגע אליה, וזה אולי יהיה יותר יעיל מסתם "לתרגל כבוד" כשחסר הבסיס הרגשי שמאפשר את היחס שלך אליו.


_קראתי את דבריך שוב ושוב ושוב כדי לוודא שקלטת את בעלי, למרות שאני די מעדיפה להימנע מלכתוב על כך.
אז מאיפה זה בא לך?_
וואללה, לא יודעת. נדמה לי שאיפשהו כתבת עליכם בכללי, שאתם מתקדמים למקומות טובים יותר, ונוצר אצלי הרושם שכל השינויים האלה שאת עושה מתבטאים גם שם.

נראה לי שההתכוונות היא כבוד הדדי וראיה הדדית.

איך להגיד בצורה יותר נעימה וחברית: אולי ״אני לא יכולה להקשיב כרגע, אודי צריכה אותי״ או ״מצטערת אבל קשה לי להקשיב/ שמעתי אותך באמת וזה מספיק לי/ אני מרגישה חסרת סבלנות ונראה לי ששמעתי מספיק / אולי נוכל להמשיך אחר כך, כרגע זקוקה להפסקה״ הכל בהתאם לסיטואציה, ובמידת האפשר עם אמפתיה.
זה פחות הניסוח ויותר הכוונה שעומדת מאחורי המילים. לנסות לא לשכוח שאת מכבדת אותו (וכמובן את עצמך). אפילו באיך שניסחת זאת לעצמך :
הוא ממשיך לזבל את המוח בסיפורי אליבבה
יש מידה של חוסר כבוד וחוסר ראייה שלו ושל הצרכים שלו. אפשר לראות את הצורך שלו בתוך זה, ועדיין לשים את הגבול בבהירות.

_ני לפעמים, פשוט מכריזה לעבר בן הזוג: תשתוק! תשתוק!
זה קורה, נניח, כשאודי צורחת והוא ממשיך לזבל את המוח בסיפורי אליבבה_
האמת? זה אומנם לא מושלם, אבל תואם סיטואציה. ההתנהגות שלו נראית לי... טוב, בהתחלה כשראיתי שאת לא מזמינה הכפשות קראתי את זה בתור שאת לא מזמינה הכפשות על הבןזוג, אז אני אמנע.
אני הייתי אומרת "תפסיק! אתה לא רואה שאודי צורחת!" או "אם אתה לא עוזר אז לפחות אל תפריע"
לדעתי, כשיש ילדה קטנה צורחת, האווירה היא כבר לא נינוחה. הבחירה שלו להשאר בצד ולהתעלם מחוסר הנינוחות הזו היא סופר מפוקפקת, ואני חושבת שכל אמירה שמנסה לטאטא את אי הנעימות הוז מתחת לשטיח.... תטאטא אותה מתחת לשטיח.

אולי למישהי יהיו הצעות יותר טובות, אבל בשבילי, במקרה הזה, זה לא תהיה בקשה. זו תהיה הצבת גבול שאני לא מוכנה לקבל בה סירוב (גם מצד זרים. אבל קשה לי מאוד לדמיין סיטואציה בה זר מנסה לנהל שיחה נינוחה ליד ילדה צורחת). וזה נשמע לי כמו אחד המקרים שחשוב לא ללכת בדרך הנשית הרגילה של לנסות להקטין אי נעימויות, אלא בדרך של לשקף את המצב כמו שהוא - כי כשהצד השני יבין איך הוא מתנהג, הוא ישנה את ההתנהגות שלו.

תכלס? אם את מגיעה לנקודה בה את רוצה לצוות עליו לשתוק, אז זה אומר לדעתי, שקודם כל, היית צריכה להפסיק הרבה קודם, כשהייתה לך יותר סבלנות. ודבר שני, שבן הזוג שלך מפגין חוסר תשומת לב והתחשבות כלפייך, ולא שם לב לזה שאת לא רוצה להמשיך בשיחה.

כשיש לי סבלנות במקרים כאלו אני מנסה לסגור את השיחה בכל מיני דרכים - לא עונה, או עונה תשובות חד הבהרתיות, כשיש הפסקה שמאפשרת לסיים את השיחה משתמשת בה. אבל זה "לא רך" שמבוסס על זה שבת השיח שלי שמה לב לזה ומשתפת פעולה. זה לא מושלם, אבל עובד מספיק טוב בשבילי.

אני רוצה לשתף רגע במשהו קצת מביך,
אשמח אם תוכלנה לחשוב איתי על זה ביחד.

בעבר, הייתי מאוד מקבלת, כבת זוג. בין היתר, זה כלל הכלה של כל מיני קרקושי שכל, גם כשלא התאים לי.
אחרי תקופה של זמן קלטתי את הנזק המצטבר, דיברנו על זה, ובגדול, למדתי הרבה יותר להציב את הגבולות שלי.

לאחרונה, אני שמה לב שאני משתמשת בכלי הזה לפעמים יותר מידי, וגם לא תמיד בצורה מעודנת.
ו...הנה הקטע המביך: אני לפעמים, פשוט מכריזה לעבר בן הזוג: תשתוק! תשתוק!
זה קורה, נניח, כשאודי צורחת והוא ממשיך לזבל את המוח בסיפורי אליבבה
או כשהו מתחיל למחזר טענות שאני מכירה בעל פה ואין לי עצבים לשמוע שוב
או סתם כשאין לי סבלנות לשמוע את מה שיש לו להגיד
עכשיו, אני חושבת שעצם הטכניקה שלמדתי יעילה וטובה לי וגם לנו
אבל הדרך, אוי הדרך
מה זה לצוות על בן הזוג לשתוק?
כאילו, אין דרך אחרת???

אני לא מזמינה הכפשות בנוסח את זבל של בנאדם, לא יודעת איך לדבר יפה?
אני מחפשת דרך פרקטית להמיר את ה'תשתוק' הזה בבקשה נעימה יותר, שמשאירה אחריה אוירה נינוחה יותר.

ואגב, תמרוש רוש, אין לי מושג מאיפה ידעת ש בעולם האמיתי, אני רוצה להזכיר לך שכבר עברת לא מעט שינויים, וכבר תרגלת את האסרטיביות הפנימית והחיצונית שלך מול כמה וכמה גורמים, והובלת את הסיטואציה למקום טוב. אמא שלך, והפיזיותרפיסטית, ולדעתי גם בעלך, וכל ההחלטה על מה לעשות עם אודי וכן או לא גן.
קראתי את דבריך שוב ושוב ושוב כדי לוודא שקלטת את בעלי, למרות שאני די מעדיפה להימנע מלכתוב על כך.
אז מאיפה זה בא לך? איך זה עלה על דעתך?

חייבת לומר שנראה לי שקל הרבה יותר לחזק חברה, לומר לה כמה היא ראויה להערכה וכו' מאשר להאמין בזה בקשר לעצמי
ברור!
ברור שקל לי יותר לראות את כל הדברים הטובים על מישהי אחרת ואת הבעיות בקשר לעצמי
זה חלק מהעני, וגם בשביל זה אני כאן
הסיבה שהתרגשתי מהשיחה היא שהרגשתי שהתשובות ממש זורמות לי,
שאני יודעת מה הייתי רוצה להגיד במיקרה כזה
איך אסביר זאת? מכירה את ההבדל בין הפעם הראשונה שאת מכינה מתכון לבין הכנה של משהו שהכנת כבר אינספור פעמים?

הרגשתי שאני ממש שוחה בתוכן, שעד לפני לא מזמן היה נשמע לי עצמי זר ומוזר,
אבל ההתמדה בבאופן, או 'ההישארות קרוב לשלולית' כמו שאשה יקרה היתה נוהגת לומר לו,
עושים איזשהי עבודת הפנמה איטית, בקצב שלהם
מהפכה שקטה
ופתאו אירוע חיצוני קטנצ'יק שנתן לי מראה, וראיתי את הבבואה החדשה
זה היה מרגש בשבילי, באמת!!!

ובאתי לשתף פי כי אני באמת חושבת שיש פה שותפות יקרות לדרך
שבאמת עוזרות לי לבנות בעבורי עולם יפה יותר

וואוואואוו, כמה שאני מרוגשת!
בצדק. את נפלאה.
(יש לי הרבה מה להגיד על הסיפור הזה, אבל אחר כך)

המטפלת בינתיים נותנת לאודי בקבוק עם חלב פרה, מחומם
את יודעת מה אני חושבת?
choose your battles, תבלרי את הדבר הכי חשוב להתעקש עליו, פרה-פרה (יצא נחמד, בהקשר הזה ) ובמקרה הזה - אני הייתי מתעקשת על להעיף את הבקבוק מהתוואי, ושזה יהיה הצעד הראשון.
חוסך לך את כל עניין העששת. שהיא תשתה חלב מכוס, כמה שבא לה ולמטפלת שלה, ושאחר כך ירדימו אותה באופן אחר שימצאו לנכון.

ואוו, איזה סיפור מקסים ומרשים @}

איזה סיפור יפה, קרן.
חייבת לומר שנראה לי שקל הרבה יותר לחזק חברה, לומר לה כמה היא ראויה להערכה וכו' מאשר להאמין בזה בקשר לעצמי (וליישם).
אבל זה בהחלט שלב בתהליך!!!
ובכל פעם שאת אומרת משפטים כאלה לחברה שלך, את מרוויחה שמיעה נוספת שלהם וגם תחושה פנימית. @} @} @}

בקשר לאוכל של אודי:
נראה שיש הרבה התנגשויות עם המטפלת, וקשה לשנות הכול בבת-אחת.
טוב בעיניי שאת בוחרת מה הכי קריטי לך ומתחילה משם. (מכירה מקרוב את ההתרגשות שביכולת לצאת שוב לעולם בשמלה ולא רק בחולצה פלוס חצאית. )
ספציפית בקשר לחלב - באמת נראה לי גרוע להירדם עם הסוכר הזה בפה וזה טיעון שיכול להיות ברור וחד-משמעי למטפלת, אם תבחרי להקפיד על כך, וגם באופן כללי, השתכנעתי שחלב של חיה אחרת, ובפרט של פרה, ובפרט מפוסטר ומהומגן, ובפרט של פרה שחיה בתנאי הרפתות המתועשות, הוא לא משקה רצוי לגורי אדם. אולי חלב עיזים טוב קצת יותר, ואפשר לחשוב על עוד תחליפים לבנים כמו חלב קוקוס (צריך לשים לב מה באמת מכיל המוצר), אבל את כל אלה הייתי נותנת - אם בכלל - לא כממתק לפני השינה...
בכל מקרה, תחליטי בשלווה מה נראה לך הנכון ביותר בהתחשב בכוחות שלך לעמוד עליו.

תקשיבו קטע שממש בא לי לשתף בו:
היום התקשרה אלי ידידה שאנחנו לא כל כך מדברות טלפונית,
היא מספרת שלבת שלה יש היה חום גבוה כמה ימים
והיא בדיוק קראה שהחום העולה הוא דרך של הגוף להתמודד עם המחלה, והורדה מלאכותית שלו באמצעות אקמול - פוגעת בגוף,
אז היא עקבה בדאגה אחרי הילדה, הניחה לה קומפרסים לקירור על הראש והבטן, ובסך הכל הילדה היתה ניראית בסדר
ההורים שלה (שלה האמא, כן, להלן הסבא והסבתא) מתקשרים אליה היסטריים, לסירוגין, שהיא מסכנת את הילדה, והיא לא אחראית, ושתתן לילדה משהו להורדת החום

היא אמרה שמתקשרת אלי כי היה ניראה לה שאולי גם אני לא הכי בעד אקמול אז מעניין אותה מה הייתי עושה במקרה כזה
ואז היא התחילה לשאול ע כל מיני וואריאציות: מה הייתי עושה אם כך ואם אחרת...

אחרי שממש הקשבתי לכל הבלאגן הזה, אמרתי לה הכי בנינוחות שזה לא לטובתה, וזה לא מקדם אותה
היא היתה בשוק, לא הבינה מה אני רוצה
אמרתי לה הכי בפשטות: את אמא מקסימה, ובן אדם נהדר, והכל בסדר
את לא צריכה את החוות דעת של אמא שלך כדי שתגיד לך עד כמה שיקול הדעת שלך מוטעה, זה פשוט מיותר לך
אז תשחררי
גם כך ההורות מזמנת לפתחנו התלבטויות ושאלות
עדיף שיהיה מישהו שיאמר לך איזו אמא מקסימה את
ובינתיים, כדאי אולי שתגידי לעצמך

בכל מקרה את אמא של הילדה שלך,
לא כולם, ולא אמא שלך
וכאנשים מאמינים - לא את החלטת להיות אמא שלו, אלא אלוקים בחר בך להיות אמא שלה, כי זה התפקיד שלך, ושלה
ואת תעשי אותו הכי טוב שאת יכולה

אחר כך דיברנו על זה שאין בהכרח דרך אחת נכונה אלא דרך מתאימה
וגם הזכרתי לה שאני לא יכולה ללכת בדרך של אף אם אחרת - רק בדרכי שלי

בסיום השיחה זה היה ברור שהיא קיבלה יותר כוח
ואני כל השיחה השתדלתי לשמור את פי לא להגיד לה שהיא פשוט צריכה לשחרר את אמא שלה קצת החוצה, כי אמא שלה באמת נשמה טובה אבל לא מבינה הרבה מהחיים שלה
היא יכולה לצרוח עליה ליד הילדים שלה!! זה פשוט לא נתפס בעיני כמה זה הזוי וכמה זה נורמלי בעיניה!!!

אבל החלק המענין הוא שאחרי שניתקתי את השיחה נשמתי עמוק ו...לא האמנתי
אני!!! אני!!! אני!!!
שרק אתמול רעדתי מפחד על שהלחצתי את אימי בלידה של אודי
שכל כך חושבת שהכי חשוב שיהיה לאמא שלי מתאים ונוח
אני מצאתי בתוכי הרבה מילים טובות להגיד לאמא הזו ברגע של קושי!!!
מה זה אומר?
זה אומר שמשהו מהדהד בי, מחלחל, זז, מתקדם, זורם, קורם עור וגידים
זה אומר שאני צומחת!!!!!

וואוואואוו, כמה שאני מרוגשת!
כאילו פקעתי מהביצה, ועכשיו אני כבר

הי, תודה שאתן כאן
תכלס', הסיפור הזה מאחורי
אין יותר שאיבות
מחר אני מחזירה את המשאבה הביתה מהעבודה, ומחזירה בתודה לאישה המקסימה שאיפשרה לי את הקסם הזה עד כה.

החלק הכיפי הוא שהאתמול לבשתי שמלה לעבודה, שעד כה נמנעתי ממנה כי מסובך לשאוב עם שמלה, וקיבלתי מלא מחמאות,
זה היה לי כיף, השחרור
להתעורר בבוקר וללבוש מה שמתחשק, בלי השיקול של מה הכי נוח לשאוב!!!

המטפלת בינתיים נותנת לאודי בקבוק עם חלב פרה, מחומם
אני לא חושבת שיש איזשהו ייתרון בחלב פרה עבור אודי,
ובעקבות הדיון על עששת אצל תינוקות חשבתי שיהיה נחמד אם היא תירדם דווקא עם מים
בינתיים המטפלת לא רוצה לנסות

היא טוענת שהילדה אוכלת מעט מאוד, והיא צריכה את החלב כי הוא מזין
אני לא חושבת שהחל כל כך מזין
אבל למעשה לא אכפת לה שאודי תשתה כוס חלב, אם זה טעים לה...
אני סומכת עליה שאם זה לא יהיה לה טעים היא תמצא את הדרך להבהיר זאת...

עדיין אני רוצה למצוא דרך להרגיע את המטפלת שאודי אוכלת כמה שדרוש לה, ושלא תרדוף אחריה
חבל לי שהיא נילחצת ורודפת אחרי אודי
חבל שאודי תתקלקל עם ההרגלים הדפוקים האלו שרודפים אחריה עם אוכל
אני ממש משתדלת לשבת עם הצלחת, כשהיא לידי,
וכשהיא קמה אני שואלת אותה סיימת? גמרנו?
לפעמים היא מטיילת, משחקת, וחוזרת אלי ולצלחת
אין לי בעיה עם זה, כל עוד אני ליד השולחן היא בהחלט מוזמנת
אבל אני ממש לא בעד לרדוף אחריה עם האוכל למשחקים
לא עדיף שהיא תבוא אליו?
היא כבר ילדה גדולה ואפשר לסמוך עליה!! היא מבינה הכל!!!

איזה כיף שהשיחה כבר מאחורייך, ושדברים הסתדרו לטובה, ושנתת לעצמך עוד הוכחה לכוחות שלך ולזכויות שלך (ושל ביתך) כחלק מ{{}}שורה ארוכה של הצלחות עבר והצלחות עתידיות.

_כל הכבוד קרן!
מחכה להמשך,_


זה היה יותר קליל ממה שחשבתי אבל גם יותר כבד
מזכיר לי משפט: "שום דבר איננו קשה כפי שהוא נראה, אבל גם איננו קל כפי שהוא נראה".
חיים.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

כל הכבוד קרן!
מחכה להמשך,

הי, דיברתי איתה
זה היה יותר קליל ממה שחשבתי אבל גם יותר כבד
באתי לאסוף את אודי והיו בסביבה ממש צוותנרחב של בנות משפחה שבאו להכין לקראת ערב לביבות
חשבתי לסגת, לדחות
אבל מחר כבר ממש לא מתאים לי לשאוב
ואז ראיתי מחצית הבקבוק השאוב של היום ובלי יותר מידי הכנות פשוט אמרתי 'זהו, אני לא יכולה לשאוב יותר'
היא הגיבה ב'אז ניתן לה סימילאק, מה את חושבת?'
התלבטתי איך לענות, בעקרון הגעתי לאסוף את אודי, אז זה בערך השלב בו אני אמורה להגיד שלום ולצאת
באינסטינקט של רגע, פשוט נשארתי
בתוך כל הפורום של בנות המשפחה, עם הצחוקים והכל, פשוט נתתי לשיחה להמשיך
והיא המשיכה
סיפור קטן, בדיחה, חכמה של אודי מהבוקר, בדיחה קטנה
ואז, אחרי שנשמתי, אמרתי לה שאודי לא תקבל תמל, אולי תה לא ממותק או מים חמים
היא הציעה חלב פרה, בקבוק של חצי חלב וחצי מים
ואז המשיכה בהרצאה על כך שכל ילד בגיל הזה צריך בסיס תזונתי, לפחות בבוקר ובערב
הזכרתי לה שאודי יונקת בבוקר ובערב ושהיא בך הכל אוכלת כל <אמשיך אחר כך>

את אמא נהדרת, ואשה נהדרת, ומעסיקה נהדרת ואדם נהדר

כי לדחוף לקטנה תמ"ל רק בגלל שלמטפלת זה נוח זה ללכת נגד הילדה שלך.

מה שנראה כעימות קשה יכול להתברר כשיחה שבכלל לא מתפתחת לעימות.

מצטרפת:
את אמא נהדרת, ואשה נהדרת, ומעסיקה נהדרת ואדם נהדר
אני מאוד מבינה את החששות שלך וזוכרת כאלה מהתקשורת שלי עם המטפלות של הבנות.
הסמכות הזאת, והפחד הזה מקונפליקט, שתוקעים לך את כל המילים בגרון, וממיסים לך את הכתפיים והרגליים.

ורציתי לספר לך שאחד הדברים הנפלאים שהאימהות הביאה עימה בשבילי - הבנות הביאו - זה הלמידה להתמודד עם סמכות ולעמוד על שלי למענן.
ההורות דחפה אותי להתמודד ולהעז.
עכשיו זו המטפלת אבל אחר-כך יהיו אחרים ואחרות: הגננת, ועוזרת הגננת, הדודה והסבתא שיש לה תפיסות מוצקות, או המורה, או המורה לאנגלית, המורה לשחייה, או המורה מהחוג לאמנות, האמא של החברה ולפעמים הרופאה - הרשימה ארוכה. ואפשר להתמודד.
אפשר ללמוד לעמוד על שלך או של הקטנה שלך. כי לדחוף לקטנה תמ"ל רק בגלל שלמטפלת זה נוח זה ללכת נגד הילדה שלך. בשבילי ההבנה הזו עזרה.
ואגב, מה שנראה כעימות קשה יכול להתברר כשיחה שבכלל לא מתפתחת לעימות.

היא תרצה תמל, אני לא רואה טעם בלהתחיל לתת לפעוטה בת שנה-וכמעט-חצי, אוכלת-כל
אני אתך
שום טעם בכלל.

_אני רועדת כל-כולי מהשיחה הזו
משהו עם סמכות, אולי עוד מימי הגננת_
יקירתי,
אני כל כך כל כך מבינה.
זו תוצאה של חוויות מוקדמות, מעצבות, של סמכות דורסנית שפגעה בך בלי חשבון (ואולי אפילו בלי לשים לב שזה קרה)

יקירה,
כל עימות חזיתי כזה עם השדים הישנים, מנדף עוד שד אחד מחוץ למערכת - ולתמיד.
נכון, יש הרבה מהם.
ומאחורי כל מפלץ שהלך עולה ובא מפלץ נוסף.
אבל בגדול, בכללי, הם הולכים וקטנים, הולכים ודוהים, מעימות לעימות.
והכוח שלך הולך וגדל

את יכולה להתחיל מ... להפסיק לשאוב. עכשיו. נקודה.
זהו. להיפרד יפה ובתודה מהמכונה שאיפשרה לך עד כה להזין היטב ולעבוד. לארוז אותה,נקיה ומוכנה להחזרה.
מזל טוב! עברתן עוד שלב! הילדה שלך גדלה (בהווה) ויכולה כבר להתקיים יפה מאוכל עם הנקות בהתאם לנוחות המשותפת של שתיכן!

בלי להתווכח בכלל על עצם ההחלטה
אין ויכוח על ההחלטה
אולי ויכוח על התחליף
היא תרצה תמל, אני לא רואה טעם בלהתחיל לתת לפעוטה בת שנה-וכמעט-חצי, אוכלת-כל

והכי חשוב אז עכשיו תור המטפלת. עוד הצלחה שתגיעי אליה, יותר בקלות משנדמה לך, בשורה ארוכה של הצלחות עבר והצלחות עתידיות
אני רועדת כל-כולי מהשיחה הזו
משהו עם סמכות, אולי עוד מימי הגננת
ובדיוק הייתי צריכה שתבאנה ותאמרנה לי את אמא נהדרת, ואשה נהדרת, ומעסיקה נהדרת ואדם נהדר
וחיבוק
והכל יהיה בסדר

אודי תתמודד, המטפלת תתמודד, וגם אני אתמודד
גם עם המפלצת בתוכי שמפחידה אותי ומאיימת

בטח שאשתף אחרי השיחה, בא לי לערוך אותה היום בצהריים, רק כדי להיות כבר מאחוריה
כותבת ושואבת, אבסורד...