^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מיכל בז, האם לבסוף נכתב מכתב?

המכתב, המכתב, המכתב
אשמח שיצא
אשמח להפיצו
אשמח לחתום עליו
זה שהמחאה כשלה לא אומר שאנחנו צריכות להפסיק לרצות שיהיה כאן עולם יותר עבורנו
בשנים האחרונות יצא לי לצערי לפגוש רופאים רבים שממש לא אכפת להם ממני כמטופלת
ביניהם גם גניקולוגים
המכתב
מי כותבת?
מי מסיימת אותו?
בואו נתחיל את התהליך ונקווה שניצור כדור שלג שידרוש שינוי מערכתי
בואו נאמין

אפשר גם פיזיותרפיסטים? מכון א.ס.ף ברחובות. אסף, הבעלים, כל כך לא נחמד, שזה עצוב. גם לא טרח להציג את עצמו, גם לא הסכים לענות לשאלות, וגם הסתובב והלך באמצע שאלה ששאלנו. אז גם אנחנו הסתובבנו ויצאנו משם. עכשיו- מי יודע איך מקבלים חזרה את הסכום של הטופס 17 של מאוחדת? ץ

סליחה למטופלת האלמונית, אבל אני מוחקת את הודעתך. אפשר להשמיץ או להמליץ על רופאים בניק מוכר, אבל אלמונים אני מוחקת כי יש יותר מדי המלצות/השמצות מומצאות.

האם המכתב נכתב בסוף? יש תוצר מוגמר?
אני מהצד של הסגל במח׳ גניקולוגיה ואשמח להעביר הלאה..

במעלה הדף יש דווקא המלצה על ד"ר יואלה אלוני.
כשעושים חיפוש בגוגל מגיעים לכותרת של הדף הזה. חבל, זה יכול לעשות נזק לאותה הרופאה.
ממליצה להעביר את ההמלצה הזו למקום אחר (אין לי מושג איך עושים את זה)

וזו ההזדמנות לתת קישור לבלוג שלי: http://www.drharry.info/

האמת שאני לא קורא קבוע כאן, אחת הקוראות כאן הפנתה אותי לכאן.
אני תמיד שמח לקבל פידבקים מקוראות וקוראים של הבלוג שלי.

אני רופא כירורג שד (במקור למדתי גניקולוגיה) ישראלי קנדי, כרגע עובד בקנדה.
איזה כיף לדעת שאתה קורא בבאופן.
אני קוראת את הבלוג שלך.

אני רופא כירורג שד (במקור למדתי גניקולוגיה) ישראלי קנדי, כרגע עובד בקנדה.
קראתי בעניין את מרבית הדברים שהופיעו בדף זה.
אין בכוונתי להגן על הרופאים למרות שבחלק מהמקרים הצלחתי להבין גם את הצד של הרופא.
רופאים רואים לא מעט דברים לפעמים קשים. אחת הדרכים היא להתנתק רגשית. זה בדרך כלל הופך אותם גם לאטומים.
אני מנסה להיות קצת שונה. אבל זה לא קל.
אחת הדרכים שלי, היא להקשיב לתחושות של נשים כפי שהן מובאות כאן או במייל האישי שלי ([email protected])
בקליניקה עצמה, קשה ממש לשמוע את תחושות הנבדקות. הן מן הסתם לא מספרות.
תרגישו חופשי לפנות אלי במייל [email protected]
לא בכל המקרים אוכל לעזור אבל אני מבטיח לנסות.

אם את רוצה רופא משפחה נחמד ומכבד בקופ"ח מכבי (בתל אביב) אני ממליצה על ד"ר טוביה ברונדוין, טל' 6966837 מצטרפת בחום להמלצה על ד"ר ברונדוין.
גם אני! ולמי שצריכה הוכחה, לפני כמה ימים הייתי אצלו וגיליתי שהקישוט העיקרי של חדר ההמתנה זו תמונת ענק, רישום של אשה מניקה. אומר הרבה לטעמי.

אל תקרא לי מותק, מידלע, חמודה או כל מילה אחרת שאינה שמי. זה שאת/ה נמצא במגע עם אברי המוצנעים לא מצדיק פניה ברמת קירבה כזו.

לפני יומיים הייתי במרכז לבריאות האשה. יצאתי מן השירותים לשטוף ידיים ומן התא לידי יצא רופא גניקולוג (שירותי נשים!) הוא היה כולו מחוייך ואמר לי "כמעט שכחתי להוריד את המכסה בחזרה.."
שתי נשים שניסו להכנס ראו את הרופא ונסו החוצה בבהלה. לא עניתי לו כלום, שטפתי את הידים בנחת ויצאתי.
זה הרגיז אותי מאד - לא די שהם נכנסים לנו לתוך הוואגינה הם מפרים את הפרטיות ונכנסים לשירותי הנשים? זו פשוט גסות רוח. (ולא - לא היה תור בשירותי הגברים. זה היה מרכז לבריאות האשה..).

גם הרופאים לא מתים על המצב של מע' הבריאות. מנסיון- מכתבים משפיעים אם עומדים מאחוריהם.

אני בטוחה שאין פציינטית שתתנגד לשבת בסבלנות כשהרופא שלה מקליד את הנתונים במחשב אחרי שהוא הקשיב לה.
פה יש בעיה טכנית- הרופאים מאוד מוגבלים בזמן, יש להם 5-10 דקות לכל מטופלת, ולכן הם חייבים הכל בו זמנית.
(זו אחת הסיבות לשביתה)

אני מסכימה איתכן במאות האחוזים.

הבעיה היא שכשאני חושבת על דברים בצורה כזו, בדרך כלל זה גורם לי להיעצר במקום.

בוא נגיד את זה ככה, אם מארגני המחאה עכשיו היו חושבים שהם באמת ינסו להפוך את השיטה על פיה, אני לא בטוחה שהיה להם את האומץ להתחיל.

אני רוצה לרדת עם האוהל לרוטשילד, בואו נגיד את זה ככה, אחר כך כבר נוציא 300,000 איש לרחובות.


מיכל בז , כל מה שכתבת. זה מה שחשוב. עדיף מעט סעיפים כאלו מאשר מסמך ארוך שלא יהיה להם כוח לקרוא.

סבבה. אז מה עכשיו?

עברנו את שלב הדיבור שלפני ואנחנו נכנסות לקליניקה. מה עכשיו? מה אתן צריכות? מה חסר לכן?

זה יותר מזה.
ישנה רשלנות. ישנו זלזול.
ישנויחס עגום.
לא הכל קשור לדיכוי אולמצוקת כח האדם או לכסף.
לפעמיםזו לגיטימציה.

הם חושבים שהמקום שלהם בטוח שהם סוג של בעלים בו. אין שום הבנה שמדובר בשירות. אנשי שירות לצרכינו.

אנינוכחתי ביחס מטורף מצד אחיות, עוזרות משק, רופאים,פקידות.מלא זלזול,פגיעה גם בגוף גם בנפש.
כלמי שליווה קשיש אלמותו במסדרונות עמרכתה רפואה - לאורך חודשים - יבין על מה אנימדברת.
כ
זה כבר מעבר למילה לא במקום או בדיקה חוזרת. זה לרחוץ קשישה אישה עי גבר כשהיא צורחת שהיא לא רוצה גבר כי היא דתייה ואך אחד לא מקשיב לה או למשפחה.
זה להוציא את המלווה בבדיקת רופא בזמן אשפוז למרותש החולה בפניקה ולא מבינה עברית. ואף אחד לא מעניין אותו זכויות חולה שתלויות בדיוק מעל לראש.

זה לגרום לחולים ליפול מהמיטה או לישון ללא בגדים כימישהו שכח להזמין בגדים בבוקר - בלילה קר.

זה לתת למתמחים לעשות מיליון נסיונות על חולים בלי לייצר רגישות - בין חולים שעוברים גיהנום ועוברים אשפוזים כרוניים לבין אחד שהגיע ליומיים.

זה לא להקפיד על שטיפת ידיים. על מינון נכון של תרופות ובזמן (מיליון פעמים).

זה לענות מגעיל לשאלות. זה לרמוז לך שאתה קוץ בתחת רק כי אתה רוצה ההסבר ואל שורה תחתונה.

זה לייצר רשלנויות שמובילות למוות (קראתי פעם ש-30-40
5 ממקרי התחלואה נגרמים כתוצאה מרשלנות של אי מתן תרופות או מתן תרופות לא מתאימות ועד לזלזול שכחה בלבול, אבחוןלא נכון ועוד).

ולא הכל ובטח לא הרוב נובע מדיכוי או משכר לא הוגן או ממחוסר זמן.

אלא מחוסר פיקוח. הוא רופא אז הכל מותר לו. היא אחות מאוד עסוקה אז קרה ששכחה. משפחות של חולים הם קוטרים ואלימים אז ברור שיכעסו על אחות - לא צריך לעשות בירור או להקפיד או לפטר או לנער.

הכל ברור. בעיקר ברור שאנחנו ספוג.
ואני אישית חרדה היום ממערכת הרפואה.

אין חודש אני לא מגלה כשלים בתפקוד של המערכת הזו (והתגלית האחרונה - אבי שסובל מניפילות רבות ובעבר הרחוק סבל מחסרים בבי 12 עד לזריקות) לא נעשתה לו כבר שנה וחצי בדיקת בי 12 וכשנעשתה התוצאות בריצפה. לא יודעת מה הנזקים שנגרמו לו אבל במקום להטיס אותו לקבלת זריקות או הגדלת מינון כדורי המציצה ומעקב לא התייחסו לזה עד שבאתי ולבד קניתי אתה כדורים ואעל דעת עצמי אמרתי לו לנטול שנים ביום ועל דעת עצמי אני רציכה לרדוף אחרי הרופא שיבצע בדיקה חוזרת בעוד חודש ועל דעת עצמי לבקש ממנו לשמור על מינון מקסימלי בפעמים הבאות במתן מרשמים. כשברור לי שזה יעלה לי בשיחה שבה הרופא אומר לי בסדר בסדר אני יודע מה אני עושה וטריקה בפרצוף (זה רופא שאבי קשור אליומאוד והוא סביר מינוס שזה הרבה יותר מרוב רופאי הקופה ועדיין ללא הקשר המיוחד של אבי אליו.. דוברי אותה שפה ורקע.. הייתי מעוררת שמות).

מערכת הבריאות היא טרוף מערכות אחד גדול. ואין לי מושג איך מתחילים שינוי.

שנשים ינהרו לקופות חולים שמציעות את הרופאים האנושיים ביותר, לא רק את הבדיקות המתקדמות ביותר.
זה נראה לי כמו השינוי הנחוץ בתפיסה, כי המצב כרגע הוא נוראי גם מבחינת התנאים של הרופאים. אנחנו צריכות להבין שהמצב רקוב כל כך מיסודו, שמצריך טיפול עמוק מאוד לשינוי אמיתי. נוצר מצב שמשרד הבריאות מתנער מאחריות כי הוא כבר הפריט את כל שירותי הבריאות לידי תאגידים - התאגידים סוחרים במחלותינו ותרופותינו כבקלפים ע"י מיכון יתר של כל המערכת ועל חשבון הרופאים שנמחצים באמצע, הרופאים מדוכאים ע"י בוס אימתני שלא אכפת לו כלל מאנושיות התחום ומעבירים את הדיכוי שהם סובלים ממנו הלאה, אל המטופלים (נוסח "למה לא באת, למה לא עשית, למה לא הבאת, למה לא לקחת, למה אתה מטופל גרוע שעושה את העבודה שלי קשה יותר מרמה של פס ייצור כי בתנאים הנוכחיים אני לא יכול להרשות לעצמי להיות יותר מזה). אנחנו בתורנו יוצאים (ובמקרה המדובר כאן, יוצאות) אל השירותים לבכות. זה עוד במקרה הטוב שאנחנו לא סוחבות את זה הלאה אל תוך חיינו.
שרשרת דיכוי קלאסית- והדרך הכי טובה לשבור אותה היא לקחת אחריות ולהפסיק להיות מדוכאות. פשוט כך. אני לא אשתוק לנוכח מעשי זוועה שנעשים בי, ואם ובמקרה שתקתי מפאת מצבי הכאוב (שכן אני אצל רופא, לא?) אני עוד אחזור בפה מלא.
חשוב להעביר לרופאים מסר ברור שבתכלס, ברובו, הוא אמפתיה. הוא פשוט לא מקבל את הצורך באמפתיה כתירוץ לכל התנהגות. אנחנו נכנסות לפגישה עם רופא ומצפות בהחלט שיסתכל עלינו אפילו שזה לוקח יותר זמן. שיגיש לנו כוס מים ויהיה אמפתי אפילו אם זה עלול להוביל להתפרצות רגש מינורית מצידי, דבר שיגזול עוד 2 דקות מהמטופל הבא בפס הייצור... שבתורו יכעס על הרופא... כן בהחלט, אני דורשת את מה שמגיע לי על חשבון התנהלות המערכת, נורא ככל שזה ישמע.
לא נשמע הגיוני? יפה. עכשיו האחריות אצלך, אדוני הרופא, להתעשת ולדרוש יותר מהבוס שלך. לא יתכן שאני אספוג גישה כמו "אני הקורבן האמיתי" על חשבוני, כשהאשם האמיתי במצב הוא הנהלת התאגיד שאתה עובד בו.
הרופאים צריכים לקבל את הדרישות האלו לא כנזיפה, אלא כהזמנה עבורם לקום בעצמם ולדרוש יותר: יותר יחס מכבד, יותר הבנה מצד מקום העבודה, ו קופת חולים יותר מאפשרת שתאפשר להם להיות רופאים טובים יותר. אם הם מרגישים שאין להם אפשרות כזו כרגע (וזו אכן התחושה שמועברת מרופאים רבים אל המטופלים שלהם) אז קדימה- שיקומו ויצרו אפשרות כזאת. מספיק עם ההתקרבנות הבלתי נסבלת הזו...

זה עובר יותר רחוק מזה גם. תאגידי ה"רפואה" שירגישו בלחץ מצד הרובוטים שהם טיפחו יתלוננו שזוהי רפואה ציבורית וכך היא נראית ומי שרוצה יותר שילך לרופא פרטי כיוון שאין די משאבים "לחלק" לכל דורש 5 דקות נוספות אצל רופא מסופק ואמפטי, יש היום לחץ גדול מידי על קופות החולים.
בתגובה לכך הם יאלצו להסכים עם העובדה שזו אינה רפואה ציבורים כלל, כיוון שבמדינת ישראל היום אין רפואה ציבורית. כל מערכי הרפואה במדינה הופרטו, וקופות החולים הן חברה פרטית לכל דבר, ואם הן לא מסוגלות למלא את מקומה של רפואה ציבורית שפוייה שיחזירו את המכרז אל משרד הבריאות ויתפטרו.

שרשרת דיכוי טוב לה שתוצף באינדיבידואלים שלוקחים אחריות על מצבם והופכים את כיוון הזרימה שלה, בחזרה למעלה, אל הפשע שמתרחש במשרדי הממשלה. ושאף אחד לא יגיד לנו שזה לא לגיטימי לדרוש את המינימום.

מיכל בז , כל מה שכתבת. זה מה שחשוב. עדיף מעט סעיפים כאלו מאשר מסמך ארוך שלא יהיה להם כוח לקרוא.

רופא שלקח ביופסיה מהעור, ואמר שזה עם הרדמה ולא יכאב בכלל, אך לא טרח לומר שאחרי שהשפעת ההרדמה פגה אי אפשר ללכת ואי אפשר לזוז בגלל הצריבה הנוראית בפות.
רופאה שגוערת ונוזפת מדוע איני נעתרת לניתוח להסרת השחלות בגלל רקע משפחתי של סרטן השחלות.
הרופאה הנ"ל שגוערת וכועסת מדוע לא קבעתי תור בזמן לבדיקה השנתית.
ובכלל ההרגשה שצריך לעשות משהו עם זה שלרופאי נשים קוראים הרבה פעמים ד"ר פינקוס.

ועוד, זה נשמע נורא ואיום.

טוב, זה היה יום עמוס. מסתבר שגם נפצעתי אתמול בבדיקה, כך שזה גם היה יום כואב.

אני חושבת, כמו שדגנית ב הציעה, ללכת לפי שלבי המפגש.

אני מניחה שבכל קופות החולים המפגש נראה פחות או יותר אותו דבר. את נכנסת, הרופא מעביר כרטיס, את יושבת כמו בול עץ סבלני בזמן שהוא קורא את ההיסטוריה הרפואית שלך, את מתנחמדת עד מוות בתקווה שיתנו לך לספר את הסיפור שלך,
ואז ניגשים לבדיקה עצמה.

אז הנה, מהרעיונות של כולנו פה, מה אנחנו רוצות עד השלב הזה:

1. רופא שיקשיב לסיפור שלנו. בכלל, מי שבאמת מרכזת את כל הידע הרפואי בקשר למצבה, היא בעצם החולה. רק היא יודעת את כל ההיסטוריה הרפואית שלה, את הביקורים בבתי חולים, ביקורים אצל מומחים. חשוב מכך, היא היחידה שיודעת איך היא מרגישה באותו רגע ופעמים רבות התשובה לשאלה ממה היא סובלת, נמצאת כבר בסיפור שלה.

1. רופא שמסתכל על החולה שלו בזמן שהיא מדברת. נכון שהתיעוד במחשב הוא חשוב, אבל אני בטוחה שאין פציינטית שתתנגד לשבת בסבלנות כשהרופא שלה מקליד את הנתונים במחשב אחרי שהוא הקשיב לה. כשאני מספרת היסטוריה רפואית כואבת, גם אם בצורה עניינית, אני צריכה שיקשיבו לי. אחרת אני לא יכולה לבטוח ברופא שמולי.

עוד? מה עוד חשוב בשלב הזה?

אצל הרופאה האחרונה שלי היא ממש התמזמזה איזה רבע שעה עם המחשב ועם הנתונים המקסימים שבו בזמן שאני ניסיתי להשחיל מילה. אני רוצה איכשהו להבהיר את העובדה שהנתונים במחשב לא שווים יותר ממה שאני יודעת. כי אני באמת היחידה שיודעת הכל.
אני רוצה להפנות זרקור לעבר העובדה הזו שמשום מה נשכחת מלב רוב הרופאים.

ועכשיו שאלה, איך משכנעים קופות חולים להעביר לרופים שלהן סדנאות ביחסי אנוש? חרם צרכניות? (ואז? לאן נלך?)

התקשרתי לתל השומר לקבוע תור לרופא נשים.
אי אפשר לקבוע לרופא מסויים.
אוקי. אי אפשר.
שאלתי האם לפחות אחרי הבדיקה אצל רופא מסויים אני אמשיך עם אותו רופא? צפוי לי בירור ארוך ואני לא רוצה לעבור בין כמה רופאים.
נאמר לי שלא.
בכל פעם יהיה רופא אחר ולא קובעים לפי שם רופא.

הייתי המומה. אני חייבת לטפל שם כי יש משהו חריג שדרוש מומחיות שקיימת שם. מה אנימאורה לעשות? מה זה הטמטום הזה?
גם מבחינה רופאית פרופר עדיף שאותו רופא שבדק אותך ומתחיל תוכנית בירור וטיפול ימשיך לאורך כל הדרך.

חוויה נוספת - רופא נשים דווקא במרפאה בבני ברק.
הודעתי לו מראש שאני לחוצה מבדיקות כאלה, שאני מאפשרת בדיקה (כלומר מתכווצת מעט אבלמשחררת ואין בעיה לבצע בדיקה חודרנית ) ורק חשוב שיהיה עדין ויסביר לי מה קורה.
הוא היה עדין, באמת, אבל כשהתחלתי להרגיע את עצמי בנשימות עמוקות כי ככה אני שומרת על הרפייה הוא לא הפסיק להציק לי, מה את עושה מזה סיפור, זה שום דבר, לא צריך את הדרמה הזו ומצאתי את עצמי מצטדקת או מרגישה מגוחכת.
בסוף הוא הפסיק את הבדיקה באמצע למרות שיכולתי לעשות אותה רק כי אמרתי שמעט כואב לי. בלי לשאול אותי. אמר טוב זה לא יילך איתך הוציא את המכשירים וסיים.
מדובר בבדיקת פאפ שבגילי המופלג לא ביצעתי מעולם ולשם כך באתי. לא ביקשתי שתפסיק באמצע ביקשתי להיות מסוגל להיות עדין ואיטי. את השאר אני עושה.. כאילוש הוא נלחץ ממני, זה הרגיש ככה. היו לו כוונות טובות אבל הוא הגיב כמו מישהו שנפגע לו האגו, הרצון שלו שאפסיק עם הנשימות היה פתטי!

לאחר א.סאונד וגינלי שהוציא תוצאות על שרירן חזרתי אליו, הרופאה שביצעה את הא.סאונד אמרה שהרופא צריך לבדוק ידנית ולהחליט לגבי המשך הטיפול יחד עם התוצאות.
פניתי אליו והוא סרב. הפנה אותי כאמור לתל השומר.
אמרתי לו שאני מעדיפה כאן לפחות אבחון ראשוני, ובדיקת פאפ בעיקר כי אני כבר מכירה אותומה גם שהיו לי כאבים וגינליים כנראה דלקת או משהו שמוסיפים לכאב חודרני מאוד (לדעתי זה היה הכאב שחשתי בבדיקה כי אנילא סובלת מכאבים בדרכ רק לחוצה).
הוא סרב! ממש! אמר לי ששם בתל השומר יש מומחים לתקשיבו - וגיניסמוס! מה לעזאזל? אמרתי לו שאין לי וגיניסמוס. שזו התכווצות בכללביחסי מין דווקא במקום הטבעי שלנו, שאינה מאפשרת חדירה וחרדה ממש מהבדיקה עד כדי חוסר יכולת לבצע אותה. למי שלא יוד ע- התכווצות בכלל בכלמקום בגוף זו תגובה לאיום. אז אם תהיה עדין ותיתן הרגשה טובה אני ארגיש טוב ולא תהיה בעיה ובסך הכל כל הבדיקות שעשיתי אי פעם עברו חלק (ווללא שדרשו הפסקות או יותר זמן אבל את זה לא אמרתי כי הוא כבריודע ועם כל הכבוד גם אם כן אז מה הקטע? אנחנו מכונות?).
הוא לא השתכנע והכימעצבן זה שאין קשר בין המרפא וגיניסמוס כביכול למרפאה שאניהולכת אליה. האחת זה טיפול פסיכולוגי סקסולוגי ואני בכלל הולכת לרופא.

לי זה היה חשוב כי עכשיו בתל השומר אני מגיעה לבדיקה גם בלחץ מהבדיקה וגם כאובה וגינלית מסימפטום שיכל להיות מטופל כבר על ידו.
בנוסף בדיקת פאפ הוא לא ביצע לי על דעת עצמו ואצטרך לעבור גם שם עם רופא לא מוכר.

וזה לא מספיק - הרופאה שביצעה לי את הא. סאונד היתה קרה ואפטית ולמרות הכאבים (בגלל השרירן) לא היתה עדינה ואמרה "אל תכווצי לי עכשיו באמת".
כשתהיתי על הבדיקה המהירה והלא יסודית, שהרי הכאב שלי התמקד בנקודה מסויימת וספציפית והיא לא טרחה להניע לשם את המיתמר היא פסקה שהכאבים נובעים מהשרירן והעיפה אותי החוצה.

עכשיו לרוע מזלי מסתבר שהאינטואיציות שלי טובות. פרופסור שקרא את הא. סאונד אמר שזה לא א. סאונד איכותי והוא לא מכיל את סוג השרירן ומיקומו - דבר שבלעדיו לא ניתן להחליט על ניתוח לפתיחת בטן או לפרסקופי ואניצריכה עלבור בדיקה נוספת. בנוסף העובדה שהיא לא בדקה את הנקודה הספציפית העלתה תמיהה אצל כמה חברות שעברומסכת בדיקות כזו בעבר.

ואני שואלת מה זו הזילות הזו בבריאתו, בכאב, בדרישה בסיסית של מטופלת? בעיניי לא נורמלי שגבר אואישה דוחפים לך וזה בדיוק זה - מכשירים לנרתיק. איבר אינטימי רגיש, מיני.
החלטתי שאני אבצע א. סאונד נוסף אצל גורם שיומלץ לי עליו מראש, ולאחר התוצאות אני משגרת מכתב לכל העולם עם שתי הבדיקות ומתלוננת על בדיקה רשלנית, כשאני מבקשת החזר כספי והתנצלות מהרופאה.

אני מציעה לכל אחת לא לוותר. רופאים וקופות חולים חייבים להגיב לתלונות. וכל דבר כזה נכנס להיסטוריה שלהם.
בנוסף אני שוקלת להביא מקלט לפגישות כאלה. רק מהסיפורים פה. אני לא יודעת איך אני אתמודד עם רופא שידבר אליי בצורה גסה זו הטרדה מינית במקום הכי רגיש שלנו, ורופא הוא סוג של אב או אם, כך שו גם הטרדה וגם בגידה עמוקה.

יוזמה מבורכת
אני עם נועה לא הייתי נכנסת לניסוחים והמלצות של 'אל תעשה', אלא מה כן אני דורשת,
הניסוח של עננים, למרות התוכן הברור וההומור, יוצא קצת סרקסטי, פאסיב-אגרסיב. זה עלול להביא לתגובה מתגוננת-מסתגרת ואולי לפגוע במי שעובד נכון וטועה לפעמים (הרופאה מאחרת כי הייתה עסוקה בטיפול חרום או עיצומים או כי המערכת מראש מקצה לה מעט מידי זמן) ויכול למנף שינוי מבפנים.

אולי לתאר מפגשים מדומיינים או אמיתיים בהם קיבלנו את מה שצריך הייה לקבל.
נניח להתחיל ב - אני מגיעה לבדיקה כי...
אני חושבת... מרגישה... מצפה... רוצה... חוששת וכדומה
מקבלים אותי כך... אומרים לי כך,,, שואלים...
טון דיבור
מבט
תשומת לב
מגע
הסחות
מכינים אותי לבדיקה/מתארים/מציעים
בזמן הבדיקה עוזר לי...
התוצאות מוגשות כך וכך
וכה הלאה.

יש לי הרגשה שכאשר מנוסח שאלון כזה, שמבוסס על הסיפורים השונים, יהיה גם קל יותר לשים לב ולהתריע בזמן אמת לחריג ולצורם

מה שוחק רופאי נשים ולמה הם מתנהגים כמו שהם מתנהגים פעמים רבות .

זה פשוט הנוף המשעמם משפיע עליהם
נכון.
לדעתי לא מדובר בשחיקה אלא בהתייחסות שגויה למקצוע. הרופא לומד להסתכל על האיבר ולא על האדם.
אין להם הכשרה או יכולת רגשית "להתחבר" לפנים השונות של כל אדם, ואין להם את הזמן (נכון, זה לא לוקח זמן בכלל להביט בפנים, אבל הפחד הוא שזה ידרוש מהם גם התייחסות מעבר למבט, ולזה הם לא מסוגלים)

העיסוק ברפואה ובחולי דורש תעצומות נפש, רובם לא שם ולכן מתפקדים כטכנאים, באים לעשות עבודה, לפתוח סתימה או להוציא איבחון, והלאה, נקסט.

רפואת נשים הוא תחום שיש בו שילוב מופלא בין רפואה לבריאה, גוף-נפש שלובים בדרגות-על. שם עלינו לדרוש יחס אחר וקודם כל יחס מכבד.
הרופא/ה גם הוא/היא אדם, יש להם מחסומים אנושיים אל מול העבודה שהם בחרו, והמטופלת אינה צריכה לסבול כמובן מעובדה זו.
מי שאינו נותן יחס ראוי - לא לחזור אליו. קודם כל.

שחיקה יש בכל תחום, אם אתה עובד עם אנשים עליך לפתח צדדים אנושיים. זו דרישה לשירות מייטבי ואותה יש לנשים להדגיש.
אמנת השרות הראוי (יכולה להתאים לרוב תחומי הרפואה), זו ההמלצה שלי.

לא הייתי נכנסת לניסוחים והמלצות של 'אל תעשה', אלא מה כן אני דורשת, וזה בעיקר היחס.
מעבר ליחס אין לנו שליטה על פליטות פה חסרות אינטיליגנציה שמישהו פולט לידינו, אלא לבחור אותם בקפידה, וזו אחריותנו.
בהצלחה@}

מיכל
בדרך המסורתית
פייסבוק

עננים, את נהדרת


שייך לדעתכן לצרף למכתב כזה כמה שמות של גניקולוגים נעימים ואדיבים (כדי לתת דוגמא חיובית ולפרגן)?

לא יודעת. אבל אני חושבת להתייעץ עם הגניקולוגית הכי נחמדה שהכרתי כדי לשמוע ממנה מה שוחק רופאי נשים ולמה הם מתנהגים כמו שהם מתנהגים פעמים רבות .


_למען הגילוי הנאות גם אני פגשתי גניקולוגים משני המינים שהיו אדיבים, נעימים, אנושיים וכל זה במסגרת קופת חולים. זה רק מראה שאפשר אחרת.
גם אני..._

גם אני. ברור.

העולם מופלא הגיבה לדבריי ..
עננים,
את יודעת שאני אחת מ:
עשרות אלפי הקוראות הנלהבות של הבלוג שלך שיסכימו איתי שאת מתנסחת נפלא

אני אשמח לגבש נוסח עם חלוקית

לגבי חוסר הנחמדות, זה פשוט הנוף המשעמם משפיע עליהם. ועוד לא דיברנו על פרוקטולוגים....

(נאמר בבדיחות הדעת, גם אם בטעם רע)

טוב, מכיוון שאני מכירה אותי די טוב, החלטתי על לו"ז לעניין. (אחרת משהו חדש ילהיב אותי והכל יתמוסס.)

עד יום ראשון אני אוספת רעיונות.
ואז אני אשב לכתוב טיוטא ואפרסם אותה פה, כמובן.
הארות, הערות, תיקונים, הגהות, אי הסכמות וכו'...
ועד יום חמישי הבא אני מקווה להתחיל להפיץ.

שאלת השאלות כמובן, היא, איך?

צרוף המילים "אני מצטער" יתקבל בברכה כשאתה מבשר לי שלעובר אין דופק
אוי, אוי, אוי. עדיין עולות לי דמעות כשאני נזכרת בחוויה, איך הוא אמר לי את זה, עם אמפאטיה של רובוט.
במקרה של הרופא שהיה לי אז-
מה לעשות הוא באמת רובוט.

כשאני מדמיינת את קהל היעד (להלן: הרובוט) נראה לי שכדאי להתנסח בדרך שתתקבל בהקשבה-
גם ע״י השחוקים והמאותגרים רגשית.
הערות פולניות אני יכולה לשמוע גם מאמא לי ובחינם.
עננים, תודה על ההומור בבוקר..
מיכל, תבורכי על היוזמה! זה מסמך באמת חשוב, ובתקופה זו, שיש תקוה לשינוי באויר, הוא יכול להשפיע..
צריך להתנסח בבהירות חד משמעית, אך בה בעת, גם דיפלומטית ומכבדת.
<בסגנון שחלוקית לדוגמא, אלופה בו.>

פעם דיברתי עם איזה פרופ׳ נחשב- ראש מחלקה בשיבא, שענה לי:
בעיקרון גניקולוגים הם אנשים לא נחמדים.
איזה משב רוח מרענן זה היה, כשפגשתי
2-3 גניקולוגים, שהפריכו את ההכללה.

שייך לדעתכן לצרף למכתב כזה כמה שמות של גניקולוגים נעימים ואדיבים (כדי לתת דוגמא חיובית ולפרגן)?

עננים- עשרות אלפי הקוראות הנלהבות של הבלוג שלך יסכימו איתי שאת מתנסחת נפלא.
(למרות שגם חלוקית עושה זאת, וכל אחת משתיכן מצוינת למשימה)

אני מוכנה לעשות הגהה.

למען הגילוי הנאות גם אני פגשתי גניקולוגים משני המינים שהיו אדיבים, נעימים, אנושיים וכל זה במסגרת קופת חולים. זה רק מראה שאפשר אחרת.
גם אני...

או שזה אומר דווקא: "רחמנות עליי, החיים שלי קשים- כל היום צריכה לספר בשורות עצובות... אני הקורבן האמיתי..."
כן, בדיוק. ממש ממש כך.
גם הפרצוף שלה תאם את המסר הזה

אני מציעה שחלוקית תנסח את הנקודות שהעלתי

ברצינות, אני רחוקה מלהיות דיפלומטית ואשמח אם משהיא עם כישורי אנוש טובים יותר תמצא דרך מכובדת להגיד "נשבר לי הזין מהדרך שבה מתיחסים אלינו"

אלמען הגילוי הנאות גם אני פגשתי גניקולוגים משני המינים שהיו אדיבים, נעימים, אנושיים וכל זה במסגרת קופת חולים. זה רק מראה שאפשר אחרת.

_"טוב... אני רואה שאני צריכה להיות נושאת בשורות רעות"...
(כלומר, גם זו שלפני נאמר לה שאין דופק, וגם אני הולכת לשמוע את זה)_
או שזה אומר דווקא: "רחמנות עליי, החיים שלי קשים- כל היום צריכה לספר בשורות עצובות... אני הקורבן האמיתי..."

אוי אוי אוי. עדיין עולות לי דמעות כשאני נזכרת בחווי-ה איך הוא אמר לי את זה עם אמפאטיה של רובוט.
ואני נזכרת איך אמרה לי טכנאית הUS: "טוב... אני רואה שאני צריכה להיות נושאת בשורות רעות"...
(כלומר, גם זו שלפני נאמר לה שאין דופק, וגם אני הולכת לשמוע את זה)

הייתי מוסיפה (פשוט כי זה קרה כמעט בכל בדיקה ב-20 שנה האחרונות)

אל תשאל אותי במה אני עובדת, או איך הולך בעבודה, כשאני שוכבת ברגליים פתוחות ואתה מגיע לבדוק אותי. בדוק אותי בשקט, מבלי להסית את הנושא...
(עננים, את יכולה לנסח טוב יותר?)

למרות ש גם אני מאלו שבסך הכל יחסיהם עם הגניקולוגים היו טובים

עננים,
תודה על הניסוח הרהוט.
לא הייתי מצליחה יותר טוב....
ואני דוקא מנפגעות שיחות בטלפון הסלולרי תוך כדי בדיקת צוואר הרחם שלי.

<חוויה מכוננת>

אחד אחד
מחקתי את הודעתך, כי מצאתי אותה פוגעת במיוחד (בי, למשל. אבל אני בטוחה שגם בעוד...)

ללנושא עצמו:
תומכת במה שכתבה עננים בקפה, למרות שגם אני
מאלו שבסך הכל יחסיהם עם הגניקולוגים היו טובים.

מסמך הבנות לרופאי נשים

אל תקרא לי מותק, מידלע, חמודה או כל מילה אחרת שאינה שמי. זה שאת/ה נמצא במגע עם אברי המוצנעים לא מצדיק פניה ברמת קירבה כזו.

בלי הערות על השיזוף שלי, הסיבה שאין לי פסים של בגד ים אינה קשורה לסיבת הביקור שלי אצלך

כשאני שואלת שאלה אני מצפה לתשובה ולא למבט נוזף ול"מה, את לא סומכת עלי?"

צרוף המילים "אני מצטער" יתקבל בברכה כשאתה מבשר לי שלעובר אין דופק

הצרוף "אני מתנצל" רצוי גם הוא כשאתה מכאיב לי בזמן בדיקה.

לעומת זאת "אל תעשי דרמות" כדאי שישאר בינך לבין בן/בת הזוג שלך.

הסבר לגבי פרוצדורות עתידיות צריך להיכלל במידע על טיפולים שמוצעים לי. אני לא עובדת בלהיות חולה ולא שולטת בחומר כמוך, זה לוקח דקה וחוסך אי הבנות.

אל תדבר/י שיחות אישיות בנייד בזמן נטילת משטח לבדיקה מצוואר הרחם שלי. זה לא מנומס, זה לא מקצועי, וזה לא בריא לחוליות הצוואר שלך.

נסה/י לזכור אני בת אדם שיש לה קיום מלא מעל לחגורה ולא רק מתחתיה.

יש לי זכות מלאה על גופי ועל בריאותי, גם אם אני פועלת בניגוד לשיקול דעתך נסה/י לכבד בחירה זו. הערות פולניות אני יכולה לשמוע גם מאמא שלי ובחינם.

ואני מאלו שבסך הכל יחסיהם עם הגניקולוגים היו טובים.
מיכל אם מה שכתבתי לא מתאים לדף את מוזמנת למחוק.

מיכל, מאוד מתחברת למה שכתבת ובטוחה שיש אלפים כמוני. מה שאת מציעה זה הכרחי ביותר ולי אישית נותן תקווה לשינוי.
אישית אני נוסעת לרופא ברמת גן וגרה ביפו אבל על דברים קטנים אני לא נוסעת ואז שוב ושוב נתקלת בגסות רוח הזאת, בזלזול
וביחס הכל כך לא מתאים לבדיקות כאלה עדינות. יש לי נסיון כזה עם כמה וכמה רופאים ורופאות ואשמח לשינוי משמעותי במצב הזה!
אני מציעה לנסח דברים מתוך הספר "גופה של אישה תבונתה של אישה", היא כל כך עדינה ויכולה להוות דוגמא מצויינת לאיך רופאי
נשים צריכים להתייחס למטופלות שלהם. אשמח לעזור במה שצריך!!

אולי המכתב הזה יצטרך גם להגיע לבתי הספר לרפואה ולמנהלי קופות החולים..אני כבר כמה שנים מחפשת רופא/ה שיוכלו לכבד אותי , לשתף , לנהוג בעדינות , לנהוג ברגישות, לא לדבר בפל' (בטח לא להפסיק בדיקה בשביל זה כי זה מביך לחכות על הכיסא חצי לבושה..), לקבל את זה שאני בהריון אך לא מעוניינת לעשות את כל הבדיקות, לקבל את זה שבאתי להתייעץ אבל יש לי גוף ונפש משלי. אני מייחלת שכל הרופאים יהיו כאלו כמובן, אבל חושבת שהמפגש עם רופא/ה נשים ייחודי עבורי בגלל האינטימיות הרבה שהוא מחייב ושהיא אינה מובנת מאליה עבורי. בכל אופן, אינך לבדך והלוואי שהרעיון שלך יתגלגל הלאה.

הי מיכל
התרגשתי לקרוא מה שכתבת. כי גם אני עברתי רופאים כאלה וחוויות כאלה. במיוחד סביב ההריונות והלידות שאז יותר פוגשים רופאים שונים-לא הרופא שלך שאת מכירה ומכיר אותך. מצטערת שזה מה שחווית.
נראה לי שחייבים לעשות משהו בקשר לזה אבל אין לי מושג מה ואיך.
נראה לי הגיוני לדרוש מרופא שכזה לפני שמסיים לימודיו אולי לדעת ?טקט בסיסי?עדינות?שמירה על צנעת הפרט?לדעת להסתכל על האישה כמכלול ולא רק כמערכת רביה (סליחה אם נשמע בוטה,אנחנו בכל זאת בני אדם)?
אני נוסעת לרופא כזה.פשוט אדם עדין ומקסים.ניסיתי להחליף לרופאים יותר פנוים או באזור שלי אבל יצאתי עם חוויות שליליות כמו שאת מתארת.

מיכל לבקשתך מוסיפה עוד כמה דברים:

אני גם יוצאת בתחושות קשות מרופא הנשים שלי (גם אצלי זה הגיע לרמה של בכי). ניסיתי לעבור לאחר, שהוא באמת היה מאוד עדין וכל כך נעים ומקבל ומזמין (לזכותו יאמר) אבל הרגשתי שאני לא יכולה להמשיך לבוא אליו רק בגלל שהוא בן אדם מקסים. הוא פשוט אמר לי כל כך הרבה דברים שלא הסתדרו לי עם ההיגיון ומה שידעתי וקראתי והרגשתי שאני לא יכולה ללכת לבן אדם שאומר המון דברים (אמנם ברוך) אבל זה נראה כאילו הוא סתם אומר אותם וכאילו הכתיבו לו כמה דברים מלמעלה והוא קיבל אותם (יסלח לי האל על הביקורתיות הרבה מדי שלי).

אז
אני רוצה שיענו לי על שאלות! אני רוצה שיענו לי על שאלות! אבל שיענו מתוך מקום של ידע ואם הם לא יודעים שיבדקו ולא יתביישו להודות שהם לא יודעים מאשר להמציא לי תשובה על המקום
אני רוצה שיתייחסו אלי בכבוד ולא לאיזו צעירה שלא מבינה כלום מהחיים שלה. הרבה פעמים אני חשה זלזול מפאת גילי והמראה הצעיר שלי.
אני רוצה שיפסיקו לדחוף לי גלולות על כל בעיה שאני מספרת שיש לי! עד היום כל פעם, לא משנה מה, הרופא כעס עלי שאני לא לוקחת גלולות.
במקום לענות לי על השאלות הוא השיב לי "גלולות". כל ביקור מלווה בחידוש מרשם ובנזיפה. נמאס לי. נכון שהוא עדין בבדיקה הוגינלית אבל זה לא מספיק
ואחרי זה אני צריכה להתמודד עם נזיפות ב"בית" מהמשפחה שלי שלא מבינה למה אני לא מקשיבה לרופא.

אני רוצה שיקשיבו לי! אני רוצה שלפני שמתחילה הבדיקה הוגינלית השגרתית שהרופא יתן לי להשמיע כמה מילים. אני לא אוטו שעובר טסט.

אני רוצה להפסיק לחשוב שהרופאים שאני הולכת אליהם הם תוצר של מערכת והנחיות מלמעלה.

אני רוצה להפסיק לחשוב שעל כל גלולה שאני קונה הרופא מקבל עוד אלפייה

אני רוצה רפואה אובייקטיבית: כזו שתגיד לי יתרונות וחסרונות של כל דבר ותתן לי להחליט בעצמי מה אני רוצה. שלא תדחוף לי דברים.

אני רוצה להאמין לבן אדם שנמצא מולי בלב שלם. (אבל זאת כבר בעיה שלי, אני מניחה).

מיכל, אני אשמח מאוד להצטרף אליך לדף ולחתום. כל הכבוד על היוזמה! חשוב מאוד.

כוח לנשים! הידד!

חברות, תודה רבה. אני אפתח דף זמני של התייעצות ונראה מה אפשר לעשות.

כוח לנשים! הידד!

אני חושבת, אבל זה ממש מבולגן:

אני רוצה שיתנו לי לספר את הסיפור שלי.
אני יכולה לעשות את זה הכי טוב, הרבה יותר טוב מהמחשב. כן, גם אני רוצה שיסתכלו לי בעיניים.
אני רוצה זמן.
אני רוצה שלא ינזפו בי, על כלום. (למה באת רק עכשיו? למה את לא לוקחת גלולולת? למה לא בדקת את זה? למה לא הבאת את המסמך הזה איתך? למה את לא מרפה? אי אפשר לראות ככה כלום! תרפי! )
אני רוצה רופאים שיגיעו בזמן ואם הם לא מגיעים בזמן, שיתנצלו על האיחור. אני כן מגיעה בזמן לעבודה שלי.
אני רוצה לדעת בכל רגע של הבדיקה מה הרופא/ה עושה.
אני רוצה שתמיד תהיה לי את האופציה להתכסות.
אני מבינה שיש פרוצדורות יותר כואבות, אני רוצה רופא שיתמודד עם זה.
אני רוצה שיציעו לי מים אחרי שהכאיבו לי מאוד.

אני רוצה שלא יראו אותי כאוסף של נתונים אלא כבן אדם.


חושבת על זה שהכי טוב היה (ברוח הימים האלה) לשנות משהו בשיטה, שרופאים בכלל, ורופאי נשים בפרט, יצטרכו לעבור קורסים ביחסי אנוש, תקשורת בין אישית וכד' + קורסי רענון פעם בשנה.

אני חושבת שאם כבר ברוח הימים האלה - יעזור אם קופות החולים תהיינה יותר מאפשרות. זמן, בדיקות. בכלל, שנשים ינהרו לקופות חולים שמציעות את הרופאים האנושיים ביותר, לא רק את הבדיקות המתקדמות ביותר.
כשהדגש הוא כל הזמן על איכות המיכשור והמעבדות, לא פלא שהרופאים עצמם מתחילים להרגיש ומתנהגים כמו טכנאים. מי נותן להם להרגיש אחרת? איך המעסיקים שלהם מתנהגים אליהם? אלה שאלות שהייתי רוצה עליהם תשובה.

מחזקת אותך ומפרגנת על היוזמה המבורכת!
לצערי לא אוכל לעזור כרגע...

מיכל, אני איתך בנוגע למכתב, אשמח לעזור ולתמוך.

צר לי על החוויה שעברת

צר לי על החויה שלך. מוכר עד מאוד, אצלי זה הגיע למצב שאפילו אם לא נבדקתי הצלחתי לצאת בוכה. המכתב חשוב! אך קודם כל- את! לא תאמיני- יש רופאות נשים טובות. באיזו קופה את? אני עברתי קופה בגלל זה.

מיכל,
אני אתך. לגמרי.
אולי תתחילי בלכתוב מה שלך חשוב להגיד, להעביר, להשמיע.
ככה כמה נקודות מרכזיות.
ואז נוכל להצטרף, לדייק, להוסיף.
נראה לי שכדאי שנתחיל מהתוכן אותו אנחנו רוצות לכתוב, להשמיע ואחר כך ננסח את זה בצורת עצומה.
אין לי נסיון בכלל אבל אני מאמינה שבעבודת צוות שכל אחד תורם משהו מהידע שלו, אפשר לעשות יופי של דברים.
ברמת ההפצה, אחרי שיהיה מוכן, נראה לי שכדאי פשוט להתחיל להעביר במיילים לכמה שיותר נשים, שכל אחת תעביר לכל רשימת התפוצה שלה.
מעבר לזה, צריך ליצור קשר עם פניות הציבור של קופות החולים וכמובן להגיע לרופאים עצמם (אולי דרך אנשים מהתחום שירתמו לענין או לא יודעת מה, צריך אנשים עם קשרים, לי אין כל כך...)
בכל מקרה, צריך להתחיל צעד צעד.
בואי נתחיל מהניסוח ואחר כך נראה איך מתקדמים עם ההפצה.
דברים שעולים לי כרגע בראש:
רוצה תשומת לב מלאה מהרופא, שלא יעסוק בניירת בזמן שאני שוטחת בפניו את סיבת בואי, שלא יתקתק במחשב בזמן שאני מדברת, שיסתכל לי בעיניים ויקשיב.
רוצה שמידע שנאמר לי ימסר בטון מכבד, שמניח שאני לא מהתחום אבל כן בן אדם אינטילגנטי. שיחה בגובה העיניים שבה למרות שיש צד אחד שהוא בעל הידע והנסיון, לא נוצרת תחושה של התנשאות ועליונות.
רוצה שיהיה לגיטימי לשאול שאלות.

חושבת על זה שהכי טוב היה (ברוח הימים האלה) לשנות משהו בשיטה, שרופאים בכלל, ורופאי נשים בפרט, יצטרכו לעבור קורסים ביחסי אנוש, תקשורת בין אישית וכד' + קורסי רענון פעם בשנה.

נשים יקרות, אני רוצה להתייעץ איתכן.

אתמול עברתי שוב חוויה מאוד קשה אצל רופאת נשים.

אני מוצאת שאני וחברות שלי עוברות כל הזמן חוויות קשות אצל רופאי ורופאות נשים. קשה לנו למצוא את הרופאה האנושית, הרופא האמפטי.
קשה מאוד למצוא את הרופאים שמדברים בכבוד ונותנים לספר את הסיפור שלך. פעמים רבות מדי אני מרגישה כמו אוסף של נתונים, בדיקות, בעיות.

החוויה של אתמול הייתה מרעננת במידה מסוימת. כי היא גרמה לי להבין משהו. היה לי ברור שהרופאה הצעירה שקיבלה אותי היא לא רעה או אפאטית, אלא פשוט חסרה.
בעוד שהיא מילמלה במהירות נתונים מדעיים, היא לא הצליחה אפילו להסתכל לי בעיניים. הבנתי, אחרי שיצאתי שההכשרה שלה היתה לקויה.
היא לא הוכשרה היטב לתפקיד שלה ולכן היא לא מילאה אותו על הצד הטוב ביותר.

משהו בדרך החשיבה הזו סימן לי שינוי. כי אם זה העניין, הכשרה לקויה, הרי שזה בר תיקון. אם הייתי יכולה לומר לה: תסתכלי בעיניים של המטופלת שלך, תני לה לנשום כשכואב לה, הציעי לה כוס מים, אולי הכל היה בסדר?

אני רוצה לעשות משהו בקשר לרפואת הנשים בארץ. אני רוצה לנסח משהו שישלח לנשים ולרופאי הנשים ויהווה מעין מסמך עשה ולא תעשה. מסמך בעל כוח, אני מקווה. כי נשים רבות יהיו חתומות עליו.

ובגלל זה אני צריכה את העזרה שלכן: מה אתן צריכות מרופא הנשים שלכן? מה חסר לכן? מה מוציא אתכן מן הדעת?

ובגדול: איך הייתן רוצות לראות את רפואת הנשים בארץ?

הי מיכל- נגעת ללבי...בתור אישה צעירה בחיפושיי אחרי רופא נשים נתקלתי בתופעה הזו, אז לא ידעתי אחרת חשבתי שאלה הם פני הדברים, שזה לגיטימי. עד שהגעתי לרופא המלווה אותי היום...
ראשית, באופן אישי, ממליצה לך למצוא רופא שיתאים לך- בעיקר אם נפגעת כבר בפעם השניה.
לגבי המכתב, לא בקיאה בעניין הזה- אבל בהחלט מכתב מעומק הלב שיופץ, לא יודעת איך, לציבור הרחב בכלל ולרופאי הנשים בפרט יכול להיות רעיון נפלא.
מקווה שיהיה שליח לקול שלך- בהצלחה

לא כל רופא שמציע להפסיק להניק הוא גס רוח. לפעמים (בד"כ) זאת פשוט בורות.
גם לי הציעו להפסיק להניק פעם כשהייתי צריכה לקחת איזו תרופה (היונקת היתה בת שנה וחצי בערך). הם לא היו גסים אלא פשוט הציעו כי נראה להם הגיוני להציע. אז אני פשוט סירבתי כי נראה לי הגיוני להמשיך להניק ושלחתי אותם לחפש תחליף מותר (בטח שמצאו).
וגם כירורג שד שתמה שעדין מיניקה - שיתמה.
לא צריך להתרגש מהם. צריך לענות "בטח שמיניקה! הילדה רק בת <זרקי מספר, רצוי קטן מ12>!" בבטחון מלא! בשמחה!

בסוף הם ילמדו.
(וברופאים גסים צריך להיכנס. להתלונן וכל היתר)

תודה על התגובות.
מאז בקרתי אצל כירורגית - היא כירורגית כללית וגם כירורגית שד.
מאוד אשמח להמליץ עליה.
דר. יואלה אלוני.
מקבלת בקופת חולים מאוחדת.
היתה קשובה, רגישה, סבלנית, מקצועית ונחמדה מאוד מאוד.

עדי ל

עם הרופאה, שמכירה אותי, וגם כי היא אשה, ניסיתי לדבר ולהסביר לה שהיא טועה.
אני פשוט אומרת בסמכותיות את האמת: "אירגון הבריאות העולמי והאקדמיה האמריקנית לרפואת ילדים ממליצים על הנקה לפחות שנתיים, ואחרי זה - כמה שהאמא והתינוק רוצים".
אני לא מסבירה ולא "משכנעת".
גם משרד הבריאות הישראלי הצטרף אליהם. שהיא תסביר לי, איך זה שהיא לא יודעת את זה ואני כן.

לחלב אין ערך?
אני מפנה אותם למחקר שנערך בראשות פרופ' שאול דולברג כאן בארץ, והראה שבשנה השנייה להנקה, אחוזי השומן בחלב גבוהים פי שניים ויותר מאשר בחודשים הראשונים. מחקרים אחרים, שנערכו בחו"ל, הראו שהחלב מרוכז יותר גם מבחינות אחרות, למשל הכיל יותר נוגדנים למ"ל. הייתי אומרת שהמסקנה היא: בשנה השניה יש לו ערך כפול... חיסוני ותזונתי.
כששולפים מחקרים מול רופאים, אין להם מה להגיד.
אם הם מטילים ספק, אני אומרת להם שהם יכולים לבדוק. היום הכל רשום באינטרנט, עם ביביליוגרפיה מלאה.

פעם ראש מחלקה בבי"ח שניידר ניסה להשתמש מולי בטיעון "תפסיקי להניק אותו ואז הוא יאכל" (התינוק שלי היה אלרגי ושלשל דם מהכל, ונוסף על כך לא היה לו כמובן תיאבון למזון מוצק). הסתכלתי לו בעיניים ואמרתי לו "על איזה מחקר אתה מתבסס?"
הוא התחיל לגמגם, אז הסתכלתי לו שוב בעיניים ואמרתי לו: "אתה לא אומר לי כי אין מחקר כזה. זה מיתוס שלא מבוסס על שום ידע קליני או מחקרי".

התשובות האלה הן עניין של תירגול.
גם אני בעבר לא ידעתי מה להגיד לרופא.
בטח שלא זכרתי בזמן אמת לשאול אותו "אתה יכול לתת לי את מראה המקום של המחקר שאתה מסתמך עליו?"
היום אני כל כך מתורגלת, שכאשר פקח של העיריה ניסה להפחיד אותי עם "חוק שאסור לעשות קומפוסט בגינה", לא התבלבלתי ואמרתי לו מייד שאין חוק כזה, שהוא מוזמן להראות לי איפה זה כתוב.

רוצה לשתף: תקשיבו:
כשהלכתי לרופא הנשים לבדיקה לאחר הניתוח הקיסרי, הוא אמר לי:
"משם לא ייצא תינוק"!
בחיי!

כששאלתי "למה"? נענתי ב"ככה".

ניסיתי לדבר ולהסביר לה שהיא טועה.

גישה בעייתית משהו
גם אני עמדתי בנקודה הזו, של תרופה שנמנעה ממני עקב הנקה. קל היה לי יותר להסביר לרופאים ש"אצלי זה ככה" וזהו ודי, מאשר לנסות לגרור אותם לצד שמבין אותי ומסכים שאני הצודקת והם הטועים (ואז אולי למצוא את עצמי באיזה פורום של רופאים על "חולים גסי רוח"? ). פשוט אמרתי שעובדה שאני מניקה, אז בהינתן זה, מה אפשר לעשות עכשיו. והם הלכו אתי.
בהצלחה ורפואה שלמה!

עדי

כל אחד משניהם היה המום מזה שאני מניקה (בן שנה וחצי) וניסו לשכנע אותי שכדאי לי להפסיק כי "בגיל הזה אין להנקה כל ערך".
פעם רופא עור(!) ניסה להגיד לי דברים דומים (בגלל פטריה), אומנם בחיוך אבל עדיין נשארת הרגשה מציקה.
אני במקרים כאלה הייתי אומרת "אז אתה לא מתמצא במחקרים בתחום". וסוגרת את הדיון.

לרגל מחלה שפקדה אותי ביקרתי השבוע פעמיים בקופת החולים שלי.
בפעם אחת נפגשתי עם רופאת המשפחה שמכירה אותי כ- 20 שנה, בפעם השניה היא (הרופאה הרגילה שלי) לא הייתה ונכנסתי לרופא משפחה אחר.
כל אחד משניהם היה המום מזה שאני מניקה (בן שנה וחצי) וניסו לשכנע אותי שכדאי לי להפסיק כי "בגיל הזה אין להנקה כל ערך".
(אגב, הדיון הגיע למחוזות כה מופלאים כי עלתה על הפרק המלצה לתרופה עבורי, שאינה מתאימה למיניקות).
עם הרופאה, שמכירה אותי, וגם כי היא אשה, ניסיתי לדבר ולהסביר לה שהיא טועה.
יצאתי ממנה בתחושה ממש דפוקה, כאילו אני מן "לא נורמלית" ולכי תוכיחי שאין לך אחות.
לרופא סתם חייכתי, אפילו לא ניסיתי להסביר לו.
אבל משני המקרים הסקתי משהו לא טוב על רופאי משפחה.

עדי,
בפורום הנקה של תפוז מסתובב מידע על כירורגים שבודקים (מוכנים ויודעים) מיניקות.

אם את רוצה רופא משפחה נחמד ומכבד בקופ"ח מכבי אני ממליצה על ד"ר טוביה ברונדוין, טל' 6966837 מצטרפת בחום להמלצה על ד"ר ברונדוין. הוא רופא נהדר, איש מקסים ויקר ונחמד, ותמיד תמיד תמיד יש לו זמן להקשיב ולהסביר. הוא רופא שלנו כבר חמש שנים, ואנחנו "מבלים" אצלו לא מעט (לשנינו יש נטיה לחטוף כל מחלת חורף אפשרית) ומעולם לא קיבלנו ממנו שום דבר פרט ליחס חם, אמפטי וסופר מקצועי.

אוי ואבוי, עדי! שתהיה בריאות שלמה, ושווה לחפש את הרופאים האחרים (יש כאלה).

אוף! עצוב ומזעזע
משהו שיכול לעזור בלסנן רופאי משפחה גרועים -
חשוב מאוד לבדוק האם רופא המשפחה הוא מומחה ברפואת משפחה (או מתמחה ). כמובן שיש גם מומחים אנטיפטיים ולהפך אבל תקשורת עם המטופל זה חלק משמעותי מההכשרה של מומחים ברפואת משפחה. גם מבחינת הידע הרפואי עשויים להיות הבדלים ניכרים בין רופאי משפחה שלא עברו התמחות למומחים בתחום.
איך מבדילים - אם לא כתוב מומחה ברפואת משפחה לפני השם סימן שהוא לא עשה או לא סיים התמחות (אגב, זה נכון גם לגבי תחומים אחרים - אורטופדיה, עור, נשים - אך לא מבטיח דבר בנוגע לכישורי התקשורת, לצערי). אפשר גם לשאול במשרד המרפאה באופן ישיר.

עדי, איזה סיפורים זוועתיים! את מסוגלת להגיש תלונה? כי לפחות על השני הייתי מתלוננת (אם היו לי כוחות במקרה כזה. לא חושבת שהיו לי...)
אם את רוצה רופא משפחה נחמד ומכבד בקופ"ח מכבי אני ממליצה על ד"ר טוביה ברונדוין, טל' 6966837. דברי איתי!
{{}}

אני מחליטה לעשות מעשה וללכת לרופא. ליתר דיוק רופאים.
מעשה מאוד לא שגרתי, בלשון המעטה, אצלי.
הסיבה : מיחושים שונים , ומס' אנשים קרובים שחלו לאחרונה בסרטן. חרדה...
מגיעה אל רופא משפחה לא מוכר לי, מכיוון ששנים לא הייתי. אני מציגה את עצמי ומבקשת לפני
"תיאור המקרה" לספר שאני בימים חרדתיים ומניחה שזה משפיע עלי וכו'...אבל שהמיחוש אינו חדש ומבקשת להיבדק. הוא מקשיב בחוסר עיניין ואמפתיה (לא מביט עלי ומנפנף בידיו שאשכב ) ובודק מס' דברים. נותן לי הפניות לבדיקות, אני מנסה לומר משהו והוא "קצר" (אין מחוץ לחדר איש בתור) ואומר "טוב, מה שאני רואה כאן זה שאת בחרדה ומצבך הנפשי לא טוב ועכשיו השאלה היא אם את מתכוונת לטפל בזה , ואם כן אז איך"
אין סימן שאלה בסוף המשפט הזה, אלא סימני קריאה וטון נוזף.
והוא מראה לי באלגנטיות את הדרך החוצה.
לאחר 3 ימים אני שבה , מבקשת להראות לו מס' תוצאות של בדיקות. הוא מביט בתוצאות בדיקות הדם במחשב ומהנהן לעצמו. "את תעשי שוב את הבדיקות הזו והזו" . לא מביט בי. רק פוקד ( היה מ"פ?) "התוצאה לא טובה?" אני שואלת בחשש ובדאגה. "לכי להיבדק שוב". "אפשר בבקשה לדעת מה הערכים שהתקבלו? " מביט בי במבט נוזף וממש לא מבין למה אני מבקשת לדעת הרי אני רק אישה שבאה לקבל את עזרתו ושירותיו. מי אני בכלל?
וכך, בעודו מביט במסך המחשב ומולו תוצאות הבדיקות שלי הוא מודיע לי ש"אם את מתעקשת לדעת, אז יש בחוץ עמדה בה ניתן להוציא את התוצאות מודפסות. שלום "

יום לפני כן, אני באותו הסניף, אצל רופא נשים לא מוכר לי. היה היחיד שיכולתי להגיע אליו מבלי לחכות ימים רבים (חרדתית...כאמור )
עוברת בדיקה רגילה ושואלת על בדיקת שד ומכיוון ששמעתי שזו מורכבת יותר בעת שמיניקים, בקשתי הפניה לכירורגית שד.
ראיתי אותו מחוויר, עיניו רושפות תדהמה וכעס .
"את מיניקה? תינוק בן שנתיים ושלושה חודשים? איזה דבר זה? הוא אמור לאכול מוצקים (אה, באמת מזל שאתה אומר לי את זה...) זה לא טוב, לא מיניקים עד גיל כזה (מעניין עד איזה גיל כן, דוקטור) אני לא נותן לך שום הפניה לבדיקת שד, אין אפשרות. לכי הביתה, תפסיקי להניק ואז תחזרי אלי"
ואני, נזופה , המומה וכבר בוכיה, יוצאת בזריזות מהחדר.

אחחח... כמה תעצומות נפש (וחברים חולים ) הייתי צריכה על מנת להגיע אל הרופאים .
אני מניחה ש"נפלתי" במקרה על שניהם. אבל זה לא מנחם .

אנונימית, כל ההודעה האחרונה שלך מצביעה על כך שעברת הטרדה מינית.
והתלונה שלך לא מגיעה לבוס שלו. תתלונני במשטרה, זה המקום היחיד שמתאים לטיפול בתלונות מהסוג הזה.
אם את רוצה להתלונן במקביל בקופה, יש גוף שנקרא "תלונות הציבור".
אולי שווה אפילו עם סיפור כזה להגיע ישירות למשרד הבריאות, למרות שלרופאים יש נטיה להגן אחד על השני.
שוב יוצא שתלונה במשטרה זה הכי יעיל. כי גם אם הם לא יעשו עם זה כלום בסוף (מחוסר עניין לציבור )
זה מאוד מרתיע - תיק במשטרה, זה גם מראה על רצינות כוונותייך.

ושאלה שהכי מציקה לי: למה שתקתי?למה לא אמרתי כלום?
התנהגות קלאסית של "מוטרדות" או מנוצלות. אולי שווה להתייעץ גם המרכז לסיוע לנפגעות תקיפה מינית.

העניין שאני רואה את זה כך. נניח אני מלוננת. התלונה מגיע לבוס שלו שאולי יש לו "הומור" דומה. אולי בכלל לא יבינו על מה מדובר? האם מה שמפריע כאן זה העליוונות שלו שדומה לצורך העניין למפקד בצבא או למורה בתיכון?
ושאלה שהכי מציקה לי: למה שתקתי?למה לא אמרתי כלום?

ובכלל שמעתי הרבה סיפורים כאלו. חברתי היתה בUS וגינלי אצל ד"ר ו'. הוא העיר לה הערות גסות בעודות מכניס לגופה את המתמר .היא ממש חשה נאנסת.

גם בעיניי זו הטרדה מינית, ובמיוחד לאור העובדה שאת שוכבת ערומה והוא בודק אותך. האם יש סיבה לא לפרסם את שמו ? (כדי שאחרות יוכלו להיזהר)

ועל מה להתלונן?שזה הומור רע?
על שפלות הרוח והזלזול, על חוסר ההתחשבות, על חוסר הרגישות....להמשיך?

ועל מה להתלונן?שזה הומור רע?
הטרדה מינית
יחס פוגעני, מעליב ולא מתחשב

לא, הוא בודק רק ראש, בטן ורגליים(ירך)- מבחינת מדידות.
פשוט גורם לי לחשוב אם רופא מדבר כך על עוברית, מה הוא חושב על האשה העירומה החשופה על המיטה?לא מטריד?
נתקלתם בזה?
ועל מה להתלונן?שזה הומור רע?

לגבי הרופא הראשון אני לא כ"כ רואה את הבעיה. חלק מסקירת המערכות הוא בדיקת אברי המין ותקינותם. כולל מדידות לעיתים.

זול, גס, מנמיך.

למרבית הצער, כבר שמעתי הורים שנורא צוחקים מההומור הזה, ואף מוסיפים בדיחות משלהם ):<

זוועה. ממש.
מצטרפת ל-
אני הייתי מתלוננת לקופה.

אני הייתי מתלוננת לקופה. לגמרי לגמרי. זאת הדרך היחידה שלנו להלחם בתופעות האלו ואל תדאגי, את ממילא לא מתכוונת לחזור אליו שוב, נכון ? אני חושבת שחשוב שנצביע בידיים וברגליים למול אנשי מקצוע ובכלל. אנחנו הצרכנים והוא מספק השירות. לגמרי לא אלוהים, רק בצלמו (במידה והוא לא מתעקש להשחית את צלמו...).

אני הייתי מתלוננת לקופה.
יש חוק במדינה, אבל אם לא מדווחים על העבריינים, אף אחד לא יכול לטפל בהם. נכון שזה קשה, אבל....
(חוק זכויות החולה - למי שיש קישור מוזמן)

מצטערת שעברת חוויה כ"כ לא נעימה
באמת לא לעניין...אני מזועזעת.

אולי אם תכתבי באיזה איזור את וקופה נוכל לתת המלצות לרופאים יותר נחמדים.
כי מגיע לך, ותאמיני לי שיש רופאים שהם עדינים וחביבים, לצערי יש לא מעט רופאים שתיארת, אבל יש גם אחרים.

מגיע לך חווית הריון ובכלל נעימה ותומכת

היינו בUS אצל ד"ר ת'
שאלתי: עשיתי מדידות?
הרופא: מדדתי לה את הדגדגן והוא בסדר
שאלתי: במהלך הבדיקה ראית....(איברים במוח)
הרופא:"לא. אני לא יכול לראות אותם בגישה בטנית , רק וגינלית ואם אני אעשה בדיקה וגינלית בעיר שאנחנו גרים, יחשבו שאני סוטה"

הייתי בUS אצל ד"ר א'.
"הנה הדובדבן שלה"
"עם כזה דגדגן הייתי שומר עליה ולא נותן לה לצאת מהבית" הוא אמר את זה שוב ושוב משועשע מעצמו .
"היא תדע לבחור מה טוב בשבילה" אמרתי, תוהה והמומה. לא יודעת מה לעשות. העוברית חשה במתח ונעה.
"תתני לה לבחור? אחר כך רואים ילדות בנות 15 שדברות בטלוזיה על יחסי מין"
שתקתי
"לא ראיתם?" התעניין הרופא. בעלי ואני שותקים. הדגדגן עדיין במרכז המסך. אין עוד מה לבדוק למען השם?
"אין לנו טלוזיה" בעלי אומר לבסוף .
הרופא הוסיף עוד משפט או שניים בנושא. אני כבר התערפלתי והתכנסתי בעצמי .אם הוא מדבר כך על עוברית קטנה ,פלא שאני לא חשה נוח חשופה, שוכבת על המיטה,חשופה חסרת אונים?

ראו גם:
רופאים חושבים שהם יודעים הכל
למה מתכוונים רופאים
מה שרופאים לא רואים
מה מצפים מרופא
מכתב גלוי לרופאים
מפחדת מרופאים
רופאים גניקולוגים החוצה
שערוריית הבדיקות לנשים המורדמות
טראומה בבדיקה גניקולוגית
בדיקות התפתחות והיחס לילד