על ידי ספינה_טרופה* » 14 אוגוסט 2006, 21:31
הי רונית
_באווירת המילחמה דיברתי היום עם חברה על איך זה לאבד ילד
תיאורטית זה נראה לנו כמו סוף העולם. משהו בלתי נתפס_
זה ממש סוף העולם, וגרוע מזה. גם אני בגלל אווירת המלחמה חוזרת לזה שוב ושוב.
הנה משהו שכתבתי רק אתמול בדך אחר.
_החדשות הן קשות ואיומות, משתדלת להימנע מלשמוע, ועדיין מודעת להן. שוב שמות וגם הפעם שמות מוכרים.
משתדלת להעסיק את עצמי, כדי לא לחשוב.
כי המחשבות הן איומות. חוזרת לרגעים הראשוניים של הכאב הגדול.
מה מרגיש הורה - אמא - אבא כשמקבל את הבשורה הבלתי אפשרית, המרה והכואבת הזו?
מה מרגיש?
לא מרגיש כלום, ומרגיש הכל.
בבת אחת שבר, כאב, התנפצות, נפילה תהומית.
צעקה איומה שצריכה להישמע, מחנק, חוסר אונים משווע.
(המילים האלה כ"כ מקטינות, כי אין מילים שיכולות באמת לתאר)
אילו רק יכולתי לזעוק עכשיו את הצעקה האיומה מאז, אבל עדיין לא יכולה._
שיבואו ימים טובים יותר.
הי רונית
_באווירת המילחמה דיברתי היום עם חברה על איך זה לאבד ילד
תיאורטית זה נראה לנו כמו סוף העולם. משהו בלתי נתפס_
זה ממש סוף העולם, וגרוע מזה. גם אני בגלל אווירת המלחמה חוזרת לזה שוב ושוב.
הנה משהו שכתבתי רק אתמול בדך אחר.
_החדשות הן קשות ואיומות, משתדלת להימנע מלשמוע, ועדיין מודעת להן. שוב שמות וגם הפעם שמות מוכרים.
משתדלת להעסיק את עצמי, כדי לא לחשוב.
כי המחשבות הן איומות. חוזרת לרגעים הראשוניים של הכאב הגדול.
מה מרגיש הורה - אמא - אבא כשמקבל את הבשורה הבלתי אפשרית, המרה והכואבת הזו?
מה מרגיש?
לא מרגיש כלום, ומרגיש הכל.
בבת אחת שבר, כאב, התנפצות, נפילה תהומית.
צעקה איומה שצריכה להישמע, מחנק, חוסר אונים משווע.
(המילים האלה כ"כ מקטינות, כי אין מילים שיכולות באמת לתאר)
אילו רק יכולתי לזעוק עכשיו את הצעקה האיומה מאז, אבל עדיין לא יכולה._
שיבואו ימים טובים יותר.