על ידי פאלמונית* » 08 אוגוסט 2015, 11:12
+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+
מאוחר אבל נפל לי האסימון , אחרי כמה שנים ... כנראה עד כה הכחשתי למרות שראיתי והכל היה על פניו ברור, כאילו ניסיתי "לעבוד" על עצמי
תודה מראש על כל עצה/תגובה.
בהתחלה היה מחזר, אכפתי, רגיש, מתקשר כל יום...אני מיוזמתי לא יצרתי כמעט קשר שמרתי על ריחוק.
עד שלאט לאט התקרבתי
בהודעות לרוב היה עונה בלקוניות ובאדישות, לפעמים אפילו לא מגיב.
לרוב- בכלל לא עונה לטלפונים, מתעלם ולא טורח אפילו לחזור...הבנתי שהוא כנראה עסוק.
עד שהתחלתי להתקרב אליו מעט, הוא התחיל להתקרר. נפגעתי מאד ושוב יצא שלא יזמתי יותר שום דבר, הרגשתי כל פעם "קיר בטון'' ממנו. הרבה פעמים שיתפתי אותו בדברים והוא לרוב הגיב בזלזול
הוא נשוי, שיחק בי , אולי לאתגר או סתם חיזוק האגו...ייתכן וניצל את הנאיביות שהייתה לי אז,בדיוק אחרי צבא...בהתלבטויות עם עצמי,
נפגעתי נכנסתי ממש לסוג של דאון ודכאון. קשה לי מאד לתת אמון באנשים ועד שמישהו נכנס לי בצורה כה משמעותית ללב,
יודעת שלא יצא מזה משהו חיובי . הוא שטותניק כזה, מבחינתו אחרי כמה חודשים פתאום הוא מרים אליי טלפון... אני לא עונה אבל לפעמים ממש קשה לי.
עדיין אני חושבת עליו... אפילו רכב שנראה דומה לשלו מקפיץ לי לשניה את הלב.
אני אדם שנקשר לאנשים,קשה לי להכניס עמוק אליי ללב,אבל כשמישהו נכנס...קשה להוציא. נסגרתי עוד יותר מאיך שהייתי לפני
חוששת להיות ליד הטלפון שמא פתאום הוא יצלצל...שפתאום אראה את המספר..הוא מחוק כמובן.. למרות שהסיכוי קלוש ביותר
הוא כמעט ולא מתקשר, רק לעיתים נדירות....ואני בתעצומות נפש מתעלמת ומרגישה מחנק בגרון
היו פעמים שנסחפתי וחזרתי או עניתי... עד כדי רך הרגש תעתע בי?
חשבתי שזה עבר שהתגברתי
בכל הודעה שהוא שלח אז הלב שלי צונח, בכל הזדמנות שפתאום יכולנו להתראות, עשיתי זאת בזמנו, למרות שעמוק בפנים ידעתי שאני חייבת לצאת מזה, ופשוט לא ידעתי איך.
הוא חיפש לו אתגר, ריגוש שברת שגירה, ככל הנראה. ומידי פעם הוא מצלצל...לפעמים נפלתי לזה ונשאבתי,
היו אפילו פעמים שצלצל לפתע פתאום רק כי היה צריך עזרה במשהו. נשברתי. הייתי פגועה. עצובה מאד.
איני יודעת איך עד עכשיו כאילו סירבתי לראות שהוא רק ניצל אותי... לא משהו מעבר
פשוט ככה, והוא ידע איך "לשחק" בי ולדבר, כזה הוא מניפולטיבי
פגועה ומרגישה שזלזלתי בעצמי, איך לא ראיתי זאת קודם לכן?! איך להתנתק מגבר נשוי?
בבקשה עזרתכם
[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]
מאוחר אבל נפל לי האסימון , אחרי כמה שנים ... כנראה עד כה הכחשתי למרות שראיתי והכל היה על פניו ברור, כאילו ניסיתי "לעבוד" על עצמי
תודה מראש על כל עצה/תגובה.
בהתחלה היה מחזר, אכפתי, רגיש, מתקשר כל יום...אני מיוזמתי לא יצרתי כמעט קשר שמרתי על ריחוק.
עד שלאט לאט התקרבתי
בהודעות לרוב היה עונה בלקוניות ובאדישות, לפעמים אפילו לא מגיב.
לרוב- בכלל לא עונה לטלפונים, מתעלם ולא טורח אפילו לחזור...הבנתי שהוא כנראה עסוק.
עד שהתחלתי להתקרב אליו מעט, הוא התחיל להתקרר. נפגעתי מאד ושוב יצא שלא יזמתי יותר שום דבר, הרגשתי כל פעם "קיר בטון'' ממנו. הרבה פעמים שיתפתי אותו בדברים והוא לרוב הגיב בזלזול
הוא נשוי, שיחק בי , אולי לאתגר או סתם חיזוק האגו...ייתכן וניצל את הנאיביות שהייתה לי אז,בדיוק אחרי צבא...בהתלבטויות עם עצמי,
נפגעתי נכנסתי ממש לסוג של דאון ודכאון. קשה לי מאד לתת אמון באנשים ועד שמישהו נכנס לי בצורה כה משמעותית ללב,
יודעת שלא יצא מזה משהו חיובי . הוא שטותניק כזה, מבחינתו אחרי כמה חודשים פתאום הוא מרים אליי טלפון... אני לא עונה אבל לפעמים ממש קשה לי.
עדיין אני חושבת עליו... אפילו רכב שנראה דומה לשלו מקפיץ לי לשניה את הלב.
אני אדם שנקשר לאנשים,קשה לי להכניס עמוק אליי ללב,אבל כשמישהו נכנס...קשה להוציא. נסגרתי עוד יותר מאיך שהייתי לפני
חוששת להיות ליד הטלפון שמא פתאום הוא יצלצל...שפתאום אראה את המספר..הוא מחוק כמובן.. למרות שהסיכוי קלוש ביותר
הוא כמעט ולא מתקשר, רק לעיתים נדירות....ואני בתעצומות נפש מתעלמת ומרגישה מחנק בגרון
היו פעמים שנסחפתי וחזרתי או עניתי... עד כדי רך הרגש תעתע בי?
חשבתי שזה עבר שהתגברתי
בכל הודעה שהוא שלח אז הלב שלי צונח, בכל הזדמנות שפתאום יכולנו להתראות, עשיתי זאת בזמנו, למרות שעמוק בפנים ידעתי שאני חייבת לצאת מזה, ופשוט לא ידעתי איך.
הוא חיפש לו אתגר, ריגוש שברת שגירה, ככל הנראה. ומידי פעם הוא מצלצל...לפעמים נפלתי לזה ונשאבתי,
היו אפילו פעמים שצלצל לפתע פתאום רק כי היה צריך עזרה במשהו. נשברתי. הייתי פגועה. עצובה מאד.
איני יודעת איך עד עכשיו כאילו סירבתי לראות שהוא רק ניצל אותי... לא משהו מעבר
פשוט ככה, והוא ידע איך "לשחק" בי ולדבר, כזה הוא מניפולטיבי
פגועה ומרגישה שזלזלתי בעצמי, איך לא ראיתי זאת קודם לכן?! איך להתנתק מגבר נשוי?
בבקשה עזרתכם