בעיני "אחרי לידה" צריך להיות מוגדר לפחות כשנה.
שנה עד שמצבי הרוח מתייצבים, עד שחוזרים לכוחות.
ולפעמים עיקר הקושי מתעורר דווקא אחרי חצי שנה ולא סמוך ממש ללידה.

[po]גם לי זה קורה[/po] (())

_אני חושבת שגם במקרים קלים יותר משלך, לא כדאי להישען על תמיכה וירטואלית ואינטרנטית בלבד,
חשוב שתפני לתמיכה אמיתית וממשית._
את יכולה בטיפת חלב לשאול את האחיות לאן אפשר לפנות ובמי אפשר להיעזר במצבך. חשוב שתחפשי ותקבלי עזרה.
(טיפ קטן לבקשות עזרה: אם את פונה לאדם אחד, מסוים, יכול להיות שהוא יוכל לעזור לך ויכול להיות שלא. זה הימור. אבל אם את פונה [b]לשלושה אנשים שונים[/b], שבחרת על סמך זה שיש סיכוי שיבינו ויוכלו לעוזר או להפנות אותך לכיוון הנכון - 99% בטוח שאחד מביניהם ייתן לך את מה שאת זקוקה לו, או יכוון אותך למקום הנכון)

[u]האם יש משהי שמרגישה כמוני[/u]
יש הרבה מאוד נשים שמרגישות כמוך, מה שאת חווה אינו נדיר בכלל.
יש קשת שלמה של מצבים שאישה אחרי לידה יכולה להיקלע אליהם, זה נע מדכדוך קל לדיכאון קשה.
היום מכירים את זה הרבה יותר ויודעים גם לעזור ולטפל.
אני חושבת שגם במקרים קלים יותר משלך, לא כדאי להישען על תמיכה וירטואלית ואינטרנטית בלבד,
חשוב שתפני לתמיכה אמיתית וממשית.
קשה לי לומר לך לאן בדיוק לפנות, אני לא מכירה אותך ואת חייך.
תוכלי לפנות לייעוץ מקצועי מכל מיני סוגים - מרפואי ועד רגשי ונפשי,
וגם לדבר עם אמהות אחרות שחוו את אותן קשיים.

מה שתארה פרח קורה לי. כעס רב שנופל על בעלי. היה לי הריון קשה וטראומתי 14 פעמים הייתי במיון בעקבות דלקות ודימומים. לידה קשה כמו לכולם. ועכשיו אחרי 7 חודשים מהלידה איני מאוזנת ואיני בשיווי משקל ואני חשה בכעס נוראי שאף פעם לא חוויתי ויש לי התקפי זעם. אני מחפשת עזרה אני מרגישה בודדת ואין שמבינים אותי :(

האם יש משהי שמרגישה כמוני

שלום לכן. אני כבר 7 חודשים אחרי לידה. יש לי את שרה שהיא מלאך שלי. אני בקושי מחזיקה את עצמי מיום ליום. לפעמים אני חווה עצבות. רוב הזמן אני עצבנית רגישה ומותשת. אני מחפשת את עצמי ולא מוצאת. מאוד קשה להיות אמא.

תודה על החבוקים וההבנה.

אני מרגישה שהכעס שלי פוגע. בבן זוגי שמשתדל להבין ולא לכעוס בחזרה.
ובבני שלא מבין מה אני רוצה ממנו.

אני בעיקר כועסת כשדברים לא מסתדרים איך שרציתי.

הענין הוא שבעלי באמת מקסים. מישהו אחר כבר היה משתגע ממני.
אבל לי רע עם זה שאני סתם מוציאה עליהם את הכעס שלי.
את הפחדים והחרדה שהיו מנת חלקי בכל תקופת ההריון.

וגם אני לא רוצה להגיע למצב שיום אחד בן זוגי יקום ויגיד- די עם הכעס. מספיק עם ההשפלה שלי. נתתי לך מספיק זמן. (כל ההריון וחצי שנה זה מספיק)

ואני יודעת שהוא סובל.

תודה על החבוקים וההבנה.

אני מרגישה שהכעס שלי פוגע. בבן זוגי שמשתדל להבין ולא לכעוס בחזרה.
ובבני שלא מבין מה אני רוצה ממנו.

אני בעיקר כועסת כשדברים לא מסתדרים איך שרציתי.

הענין הוא שבעלי באמת מקסים. מישהו אחר כבר היה משתגע ממני.
אבל לי רע עם זה שאני סתם מוציאה עליהם את הכעס שלי.
את הפחדים והחרדה שהיו מנת חלקי בכל תקופת ההריון.

וגם אני לא רוצה להגיע למצב שיום אחד בן זוגי יקום ויגיד- די עם הכעס. מספיק עם ההשפלה שלי. נתתי לך מספיק זמן. (כל ההריון וחצי שנה זה מספיק)

ואני יודעת שהוא סובל.
}י כולם אמרו לי "מה אבל הוא כזה חמוד!" / "את צריכה להיות מאושרת" ועוד כל מיני משפטים מזעזעים אחרים. טוב האמת שאצלי ההנקה לא הלכה בקלות והוא בטח שלא חזר לישון מיד אחרי.
אבל אם את מרגישה שאת צריכה ובעלת לא בנמצא, חשוב לבקש עזרה. לא להתבייש.

זה מתיש נכון, אבל הנחמה היא שזה עובר. יש קשיים חדשים, אבל מתמודדים איתם הרבה יותר טוב. במיוחד שבלי שתשימי לב, לאט לאט,כל כך תאהבי אותו שפשוט לא תאמיני כמה.
הכי נורא זה שאסור לקטר כי הוא הרי כל כך חמוד... תקטרי חמודה תקטרי! התקופה הזאת היא נוראה! אם אף אחד לא מוכן לשמוע, ספרי לנו. בשביל זה אנחנו פה.
אני זוכרת ימים שהגיע הערב ולא הספקתי לשתות את התה של הבוקר...
הצעות פרקטיות
[list]
[*] שבעלך יכין לך סנדוויצים לכל היום.
[*] תתלבשי לפני שבעליך יוצא כדי שתוכלי לצאת מהבית ולטייל. הרבה יותר קל להתמודד איתם בחוץ. במיוחד אם ממילא גם כשאת בבית את לא נחה. לפחות תראי אנשים.
[/list]
תדאגי שכל יום יהיה לך איזה סידור לצאת בשבילו החוצה. ולא חייבים להיות יעילים ולהספיק הכל באותו היום :-P ככה שיהיה לך יום שתלכי למרכז לשלוח מכתב, ויום אחר לשלם חשבון ויום שלישי...הבנת.
[list]
[*] אם חם, תלכי לקניון או לסופר או לבנק או לכל מקום ממוזג אחר.
[*] איך יוצרים קשר בגינה: "תגידי המנשא/טיולון/עגלה/חיתולים/מגבונים הזה טוב? כי אנחנו ממש מתלבטים מה לקנות". "וואו בן כמה הוא שהוא כבר מתהפך/זוחל/מחייך/מחזיק את הרעשן" (אין כמו להחמיא לאמא על ביצועי הבן שלה).
[/list]
תשאלי פה, אולי יש מישהי שגרה בדיוק דלת ליד? (יש כאן הרבה נידחות:-))
להיות על היידיים זהו צורך בסיסי אפילו יותר מאוכל ומים ובטח שיותר מקקי בחיתול. אם הוא רוצה על הידיים - תיקחי אותו על הידיים. זה יקל על החיים שלך. עכשיו, וגם בעתיד. אני ממליצה על מנשא, בצורה זו הגב פחות כואב והידיים חופשיות. גם אם בהתחלה נראה מסובך, אחר כך מתרגלים. אני לא הייתי "מפרקת" את המנשא כל פעם (זה שקושרים). לובשת אותו בתחילת היום ומורידה בסוף. מכניסה ומוציאה אותו באמצע. אם את לא מסתדרת עם הקשירות, תנסי להשאיל כזה שלא קושרים.
לילה- השעון הביולוגי מתחיל להתייצב רק בערך בגיל 3 חד'. מה שאת יכולה לעשות זה לדאוג שבלילה יהיה חושך וביום אור (גם כשהוא ישן). לא להתעסק איתו יותר מדי בלילה ואם הוא קם - לא להדליק את האור ואפילו לא להחליף לו חיתול (אם חייבים אז מהר ובחושך, גם אם לא מנקים FIX). תניקי בלילה במיטה בשכיבה. כך הוא נרדם ולא צריך להניח אותו במיטה שלו (ואז מתעורר, ואז חצי שעה להרדים, ואז להניח ואז מתעורר...) וגם את יכולה לנמנם תוך כדי בלי לפחד שתפילי אותו. אפשר להצמיד את מיטת התינוק למיטת ההורים
להתאים את הגובה ולהוריד דופן אחת. כך שמיטת התינוק תהיה ממש המשך.
מניקים אותו על מיטת התינוק, (פלג הגוף העליון שלך - על המיטה שלו). ואז כשהיא נרדמת, את זזה חזרה למיטה שלך והיא נשארת במיטתה. גם אם את נרדמת לפניו, מתישהו תתעוררי לשניה ותוכלי לעשות זאת. וגם אם לא תתעוררי, לא תוכלי להתגלגל עליו כי מיטת התינוק קטנה ולא תוכלי (פשוט טכנית) להתהפך לכיוון, וגם לא צפוף במיטה.

והנה לינק להודעה שפתחתח אז- 3 שבועות [url=http://www.leida.co.il/message.asp?qt=9634]אחרי הלידה[/url]
היום זה כבר אחרת :-D
הכי חשוב. תמשיכי לשפוך. בשביל זה אנחנו כאן.

בהצלחה!

[u]למרות שלא נעים לי להודות שיש לי בעיה[/u]
נשמע לי שאת גם כועסת על עצמך על כך שאת כועסת, ואז זה הרבה יותר קשה, תוך כדי הכעס, לעצור ולנשום.
נסי לא להחמיר עם עצמך (קל להגיד).

את באמת חושבת שהכעס שלך "הורס אתכם"? או שאת חוששת מהבאות?
אילו דברים מכעיסים אותך במיוחד? (נגיד, דברים שמוסיפים לך עבודה / כשלא מקשיבים לך / שדורשים ממך תשומת לב רבה / שדברים לא יוצאים כמו שרצית ...)
איך בן הזוג שלך עם הילד הבכור? ועם התינוק החדש?
יש סיכוי שתוכלי לישון עוד קצת מתישהו?


אולי נוכל למצוא לך פתרון דרך סידור החיים בבית.

בהצלחה והרבה שלווה
|תמר|
ומנוחה
ZZZ
ותמיכה משאר האמהות בעולם
{@

[u]למרות שלא נעים לי להודות שיש לי בעיה[/u]
נשמע לי שאת גם כועסת על עצמך על כך שאת כועסת, ואז זה הרבה יותר קשה, תוך כדי הכעס, לעצור ולנשום.
נסי לא להחמיר עם עצמך (קל להגיד).

את באמת חושבת שהכעס שלך "הורס אתכם"? או שאת חוששת מהבאות?
אילו דברים מכעיסים אותך במיוחד? (נגיד, דברים שמוסיפים לך עבודה / כשלא מקשיבים לך / שדורשים ממך תשומת לב רבה / שדברים לא יוצאים כמו שרצית ...)
איך בן הזוג שלך עם הילד הבכור? ועם התינוק החדש?
יש סיכוי שתוכלי לישון עוד קצת מתישהו?


אולי נוכל למצוא לך פתרון דרך סידור החיים בבית.

בהצלחה והרבה שלווה
|תמר|
ומנוחה
ZZZ
ותמיכה משאר האמהות בעולם
{@

_ההריון שלי היה לא פשוט כלל. הייתי בשמירה מוחלטת.
ובחרדה גדולה שההריון יסתיים בהפלה או מוקדם מידי_
שלום לך פרח, כשקראתי על הפחד והחרדה מאובדן ההריון שעברת, אני מבינה למה אחרי הלידה עולה בך כעס, הפחד והחרדה הם תחושות של חוסר שליטה, שמשהו מאיים עלינו, הכעס הרבה פעמים הוא ניסיון להחזיר את הכוח לידיים שלנו, להביע איזו התנגדות לפחד, לחוסר השליטה המאיים שחווינו, זאת תגובה טבעית לטראומה.
אם כך עברת טראומה, פחד וחרדה מאוד גדולים ועכשיו כשעברה הסכנה את חווה כעס, אז קודם כל (()) ואל תשפטי את עצמך אלא לטפי והרגיעי על כל הקושי הגדול שחווית השנה ושנית עכשיו את צריכה למצוא דרך לחזור להרגיש בטוחה, לחזור לחוש מוגנת כדי לפוגג את הכעס, איך עושים את זה? תתחילי ממנטרות של- אני מוגנת, כל פעם שעולה הכעס ומאיים להציף, אם מתאים לך לשתף מישהו ברגשות שלך בהריון- כמה פחדת לאבד את התינוק, אפשר גם בפורום הזה@} וכל אחת מהתמיכות שהוצעו למעלה יכולה לעזור.

_ההריון שלי היה לא פשוט כלל. הייתי בשמירה מוחלטת.
ובחרדה גדולה שההריון יסתיים בהפלה או מוקדם מידי_
שלום לך פרח, כשקראתי על הפחד והחרדה מאובדן ההריון שעברת, אני מבינה למה אחרי הלידה עולה בך כעס, הפחד והחרדה הם תחושות של חוסר שליטה, שמשהו מאיים עלינו, הכעס הרבה פעמים הוא ניסיון להחזיר את הכוח לידיים שלנו, להביע איזו התנגדות לפחד, לחוסר השליטה המאיים שחווינו, זאת תגובה טבעית לטראומה.
אם כך עברת טראומה, פחד וחרדה מאוד גדולים ועכשיו כשעברה הסכנה את חווה כעס, אז קודם כל (()) ואל תשפטי את עצמך אלא לטפי והרגיעי על כל הקושי הגדול שחווית השנה ושנית עכשיו את צריכה למצוא דרך לחזור להרגיש בטוחה, לחזור לחוש מוגנת כדי לפוגג את הכעס, איך עושים את זה? תתחילי ממנטרות של- אני מוגנת, כל פעם שעולה הכעס ומאיים להציף, אם מתאים לך לשתף מישהו ברגשות שלך בהריון- כמה פחדת לאבד את התינוק, אפשר גם בפורום הזה@} וכל אחת מהתמיכות שהוצעו למעלה יכולה לעזור.

[u]אבל הכעס שלי ממש עובר כל גבול.[/u]
זהו, שכעס, בדרך כלל בא כי [b]את[/b] או [b]המצב[/b] עבר כל גבול.
לא הכעס עבר כל גבול.
זה המסר של כעס.

עכשיו תבדקי, איזה גבול עברת, עברו לך, נעבר לך.

בדיקות דם/מינרלים בגוף תמיד חשוב, אך לא בנפרד מההבנה של מה שם כל כך מכעיס, ולהוציא את הכעס במקום בטוח.

[u]אבל הכעס שלי ממש עובר כל גבול.[/u]
זהו, שכעס, בדרך כלל בא כי [b]את[/b] או [b]המצב[/b] עבר כל גבול.
לא הכעס עבר כל גבול.
זה המסר של כעס.

עכשיו תבדקי, איזה גבול עברת, עברו לך, נעבר לך.

בדיקות דם/מינרלים בגוף תמיד חשוב, אך לא בנפרד מההבנה של מה שם כל כך מכעיס, ולהוציא את הכעס במקום בטוח.

תודה על החבוקים.
טרה- ברור שאני עייפה. מי לא עייף?
אולי באמת אלך על פרחי הבאך. אני מכירה אשה נפלאה שעוסקת בכך.
למרות שלא נעים לי להודות שיש לי בעיה. (אני קצת גאוותנית)

תודה על החבוקים.
טרה- ברור שאני עייפה. מי לא עייף?
אולי באמת אלך על פרחי הבאך. אני מכירה אשה נפלאה שעוסקת בכך.
למרות שלא נעים לי להודות שיש לי בעיה. (אני קצת גאוותנית)

האם את עייפה? אני שמתי לב שכשאני עייפה (או רעבה או שקר לי) אני יכולה לכעוס מאוד-מאוד על דברים שבזמן אחר אולי מעצבנים אותי, אבל לא גורמים להתפרצות כעס.

האם את עייפה? אני שמתי לב שכשאני עייפה (או רעבה או שקר לי) אני יכולה לכעוס מאוד-מאוד על דברים שבזמן אחר אולי מעצבנים אותי, אבל לא גורמים להתפרצות כעס.

פרח בודד, אני מאד מזדהה וגם אני [u]באתי לארח לך חברה כדי שלא תהיי לבד[/u]
גם אני אחרי לידה שנייה וזאת תקופה לא פשוטה בכלל, העומס הוא מטורף ולא חסרים דברים לכעוס עליהם...
לדעתי, זה לא מאד משנה איזה טיפול תבחרי, זה רק צריך להיות משהו שאת מתחברת אליו. יכול להיות משהו יותר של שיחות, משהו אלטרנטיבי, משהו שמשלב גוף ונפש. הכי חשוב שתרגישי בנוח עם המטפלת ושזה יהיה מקום בטוח בשבילך שתוכלי לבטא בו את הכעסים ולהרגיש שיש מקום שהוא לגמרי שלך.
אולי גם לנסות להסתכל על החלקים השונים של היום (לפחות בחוויה שלי עכשיו עם שתיים יש בפירוש זמנים עמוסים יותר ופחות במהלך היום) ולראות מה יכול לעזור לך בחלקים שיותר קשים לך ומכעיסים אותך, ומה יכול להקל בנקודות האלה?
בכל מקרה (())

פרח בודד, אני מאד מזדהה וגם אני [u]באתי לארח לך חברה כדי שלא תהיי לבד[/u]
גם אני אחרי לידה שנייה וזאת תקופה לא פשוטה בכלל, העומס הוא מטורף ולא חסרים דברים לכעוס עליהם...
לדעתי, זה לא מאד משנה איזה טיפול תבחרי, זה רק צריך להיות משהו שאת מתחברת אליו. יכול להיות משהו יותר של שיחות, משהו אלטרנטיבי, משהו שמשלב גוף ונפש. הכי חשוב שתרגישי בנוח עם המטפלת ושזה יהיה מקום בטוח בשבילך שתוכלי לבטא בו את הכעסים ולהרגיש שיש מקום שהוא לגמרי שלך.
אולי גם לנסות להסתכל על החלקים השונים של היום (לפחות בחוויה שלי עכשיו עם שתיים יש בפירוש זמנים עמוסים יותר ופחות במהלך היום) ולראות מה יכול לעזור לך בחלקים שיותר קשים לך ומכעיסים אותך, ומה יכול להקל בנקודות האלה?
בכל מקרה (())

פסיכולוגית בהחלט יכולה להיות פתרון טוב.
את לא הראשונה ובוודאי לא האחרונה שההורות מוציאה משיווי משקל ומערערת אותנו ואת מה שאנחנו יודעים על עצמנו. פסיכולוגית שיש לה נסיון בעבודה עם אמהות יכולה לעזור לך למצוא דרכים להוציא את הכעס, לנסות להבין מה יושב שם שמעלה את כל הכעס הזה ואיך ניתן לפתור את זה. לפעמים רק זה שיש מקום בטוח לכעוס בו בלי לפגוע באף אחד, להגיד את כל הדברים הנוראיים שלפעמים מתחשק לנו להגיד או לעשות אבל אנחנו לא רוצות שהאנשים שאנחנו אוהבים ישמעו אותם, יכולים לעזור מאוד ולהפחית את הכעס בשאר הזמן.
חוץ מזה יש כמובן טיפולים אלטרנטיביים, למשל תמציות באך, שאמורות לעזור לאזן ולהתמודד עם מה שצריך. במקרה שלך, עם הכעס.
אם את רוצה המלצה לפסיכולוגית אני יכולה לחפש לך אם תגידי באיזה אזור את.
יש גם את פרויקט "אמא לאמא בקהילה" ופרויקטים דומים שיכולים "לשדך" לך מתנדבת - אמא אחרת, מנוסה, שיכולה להיות לך לחברה, לעזרה, לאוזן קשבת. מגיע לך, כמו שלכולנו מגיע. יש המון נשים שרוצות לעזור ולתמוך, גם בלי סיבה מיוחדת. את יכולה לנצל את זה ולהנות מזה וכך גם שאר המשפחה שלך.

פסיכולוגית בהחלט יכולה להיות פתרון טוב.
את לא הראשונה ובוודאי לא האחרונה שההורות מוציאה משיווי משקל ומערערת אותנו ואת מה שאנחנו יודעים על עצמנו. פסיכולוגית שיש לה נסיון בעבודה עם אמהות יכולה לעזור לך למצוא דרכים להוציא את הכעס, לנסות להבין מה יושב שם שמעלה את כל הכעס הזה ואיך ניתן לפתור את זה. לפעמים רק זה שיש מקום בטוח לכעוס בו בלי לפגוע באף אחד, להגיד את כל הדברים הנוראיים שלפעמים מתחשק לנו להגיד או לעשות אבל אנחנו לא רוצות שהאנשים שאנחנו אוהבים ישמעו אותם, יכולים לעזור מאוד ולהפחית את הכעס בשאר הזמן.
חוץ מזה יש כמובן טיפולים אלטרנטיביים, למשל תמציות באך, שאמורות לעזור לאזן ולהתמודד עם מה שצריך. במקרה שלך, עם הכעס.
אם את רוצה המלצה לפסיכולוגית אני יכולה לחפש לך אם תגידי באיזה אזור את.
יש גם את פרויקט "אמא לאמא בקהילה" ופרויקטים דומים שיכולים "לשדך" לך מתנדבת - אמא אחרת, מנוסה, שיכולה להיות לך לחברה, לעזרה, לאוזן קשבת. מגיע לך, כמו שלכולנו מגיע. יש המון נשים שרוצות לעזור ולתמוך, גם בלי סיבה מיוחדת. את יכולה לנצל את זה ולהנות מזה וכך גם שאר המשפחה שלך.

אני חושבת שהכעס שלי בא לבטא רצון לשינוי.
אבל עם כל הכבוד לכעס ולשינוי.. קשה לי עם ההתפרצויות זעם הללו.
אין לי בעיה עם לכעוס. אבל הכעס שלי ממש עובר כל גבול. אני ממש יוצאת מכלי.
וזה בעצם מה שמפריע לי.

חסר לי אולי סידן? (זה קשור?)

אני חושבת שהכעס שלי בא לבטא רצון לשינוי.
אבל עם כל הכבוד לכעס ולשינוי.. קשה לי עם ההתפרצויות זעם הללו.
אין לי בעיה עם לכעוס. אבל הכעס שלי ממש עובר כל גבול. אני ממש יוצאת מכלי.
וזה בעצם מה שמפריע לי.

חסר לי אולי סידן? (זה קשור?)

פרח,
[b]האם יכול להיות שהכעס והזעם שאת חווה מנסים לספר לך משהו?[/b]

אני זוכרת (טוב, לא [b]כזה[/b] מזמן..) תקופה שהייתי חוטפת עצבים קטלניים בעיקר בשעות הערב, ואחרי שיחות מעמיקות עם עצמי הבנתי שקשה לי להסתגל לאחריות האינסופית הזו לתינוק, ושהערב זה הזמן החלש שלי.
מכאן הדרך לפיתרון טכני (חלוקת אחריות ביני לבין בעלי ולא סתם "זרימה"..) היתה קצרה, ובא גואל לציון..

יורה באפילה- אולי היציאה לעבוד? אולי דרישות העבודה? אולי חלוקת התפקידים בבית?
האם הכעס שלך דורש קבלה או שינוי של משהו?

ואולי זאת באמת איזו סערת הורמונים/הסתגלות ועדיף לקבל את הכעס ולחבק אותו עד שיעבור (())

פרח,
[b]האם יכול להיות שהכעס והזעם שאת חווה מנסים לספר לך משהו?[/b]

אני זוכרת (טוב, לא [b]כזה[/b] מזמן..) תקופה שהייתי חוטפת עצבים קטלניים בעיקר בשעות הערב, ואחרי שיחות מעמיקות עם עצמי הבנתי שקשה לי להסתגל לאחריות האינסופית הזו לתינוק, ושהערב זה הזמן החלש שלי.
מכאן הדרך לפיתרון טכני (חלוקת אחריות ביני לבין בעלי ולא סתם "זרימה"..) היתה קצרה, ובא גואל לציון..

יורה באפילה- אולי היציאה לעבוד? אולי דרישות העבודה? אולי חלוקת התפקידים בבית?
האם הכעס שלך דורש קבלה או שינוי של משהו?

ואולי זאת באמת איזו סערת הורמונים/הסתגלות ועדיף לקבל את הכעס ולחבק אותו עד שיעבור (())

תודה נעמה.
נכון. אני ממש לא צריכה סיבה טובה לכעוס. אני פשוט כועסת כמעט על כל דבר.
וממש פגיעה.
אבל הכעס שלי הורס אותנו.

כדאי לך למצוא דרכים שיעזרו לך. בשביל זה אני פה ושואלת- מה עוד יכול להועיל לי?
אני צריכה להפגש עם פסיכולוגית?

תודה נעמה.
נכון. אני ממש לא צריכה סיבה טובה לכעוס. אני פשוט כועסת כמעט על כל דבר.
וממש פגיעה.
אבל הכעס שלי הורס אותנו.

כדאי לך למצוא דרכים שיעזרו לך. בשביל זה אני פה ושואלת- מה עוד יכול להועיל לי?
אני צריכה להפגש עם פסיכולוגית?

נראה לי שאני מבינה את הכעס.
לא צריך סיבה "טובה".
זה מכעיס שקיבלת הריון קשה. זה מכעיס שחייבים לחוות לידה (לא כולן נהנות מזה) בשביל לקבל תינוק וזה עוד יותר מכעיס שזאת את שחייבת לעבור את זה ואי אפשר "לעשות תורות" עם בעלך.
זה מכעיס שאי אפשר אף פעם לישון שינה טובה ורצופה ולהתאושש קצת אפילו כשממש מגיע לך.
זה מכעיס שיש תמיד תמיד מישהו שצריך אותך ושצריך לטפל בו לפני שמטפלים בעצמך.
זה מכעיס שהחלוקה בטיפול בילדים היא לא שיוויונית פשוט כי גברים ונשים הם אחרים.
יש המון דברים מכעיסים, לא הוגנים, מעצבנים.
(אני מקווה שקלעתי קצת לכעסים)
כדאי לך לקבל את כל העזרות שאת יכולה, פיזיות ונפשיות, כדי לאפשר לך להתאוורר, להוציא את הכעס (ולא צריך להרגיש רע על זה) ולצבור כוחות.
אולי כדאי לך להזמין פוסט פרטום דולה, אולי להיפגש עם פסיכולוגית שמתמחה בעבודה עם נשים אחרי לידה.
את נפגעת מהמשפחה שלך אפילו אם אף אחד מהם לא עשה משהו רע. נפגעת מהתינוק/ת החדשים שדורשים ממך כל כך הרבה, אולי יותר ממה שיש לך לתת כרגע (לפחות בתחושה). אל תחששי להיות במקום הזה, של הקושי.
את לא חייבת להיות בסדר. אבל כדאי לך למצוא דרכים שיעזרו לך.
(())

נראה לי שאני מבינה את הכעס.
לא צריך סיבה "טובה".
זה מכעיס שקיבלת הריון קשה. זה מכעיס שחייבים לחוות לידה (לא כולן נהנות מזה) בשביל לקבל תינוק וזה עוד יותר מכעיס שזאת את שחייבת לעבור את זה ואי אפשר "לעשות תורות" עם בעלך.
זה מכעיס שאי אפשר אף פעם לישון שינה טובה ורצופה ולהתאושש קצת אפילו כשממש מגיע לך.
זה מכעיס שיש תמיד תמיד מישהו שצריך אותך ושצריך לטפל בו לפני שמטפלים בעצמך.
זה מכעיס שהחלוקה בטיפול בילדים היא לא שיוויונית פשוט כי גברים ונשים הם אחרים.
יש המון דברים מכעיסים, לא הוגנים, מעצבנים.
(אני מקווה שקלעתי קצת לכעסים)
כדאי לך לקבל את כל העזרות שאת יכולה, פיזיות ונפשיות, כדי לאפשר לך להתאוורר, להוציא את הכעס (ולא צריך להרגיש רע על זה) ולצבור כוחות.
אולי כדאי לך להזמין פוסט פרטום דולה, אולי להיפגש עם פסיכולוגית שמתמחה בעבודה עם נשים אחרי לידה.
את נפגעת מהמשפחה שלך אפילו אם אף אחד מהם לא עשה משהו רע. נפגעת מהתינוק/ת החדשים שדורשים ממך כל כך הרבה, אולי יותר ממה שיש לך לתת כרגע (לפחות בתחושה). אל תחששי להיות במקום הזה, של הקושי.
את לא חייבת להיות בסדר. אבל כדאי לך למצוא דרכים שיעזרו לך.
(())

תודה אהבה טהורה וההולכת בדרכים.

ההריון שלי היה לא פשוט כלל. הייתי בשמירה מוחלטת.
ובחרדה גדולה שההריון יסתיים בהפלה או מוקדם מידי. (הייתי די קרובה..)
אני מבינה שהחרדה וחוסר האונים הובילו לכעס.
הבנתי את עצמי אז ולכן לא כתבתי עד לרגע זה.
אבל כעת שיש לי ב"ה תנוק בריא ומקסים., למה אני כועסת?

אני עובדת.
אני מניקה ואני עייפה. נכון.
אבל בכ"ז- אני מדגישה- אף פעם לא חוויתי עוצמות כעס כאלו.
זה מפחיד גם אותי.
אני מרגישה שלפעמים אין לי שליטה על הכעס הזה.
אני לא רוצה לפגוע במשפחה שלי וזה מה שהכעס שלי עושה.

תודה אהבה טהורה וההולכת בדרכים.

ההריון שלי היה לא פשוט כלל. הייתי בשמירה מוחלטת.
ובחרדה גדולה שההריון יסתיים בהפלה או מוקדם מידי. (הייתי די קרובה..)
אני מבינה שהחרדה וחוסר האונים הובילו לכעס.
הבנתי את עצמי אז ולכן לא כתבתי עד לרגע זה.
אבל כעת שיש לי ב"ה תנוק בריא ומקסים., למה אני כועסת?

אני עובדת.
אני מניקה ואני עייפה. נכון.
אבל בכ"ז- אני מדגישה- אף פעם לא חוויתי עוצמות כעס כאלו.
זה מפחיד גם אותי.
אני מרגישה שלפעמים אין לי שליטה על הכעס הזה.
אני לא רוצה לפגוע במשפחה שלי וזה מה שהכעס שלי עושה.

[u]שלום [po]פרח בודד[/po]?, באתי לארח לך חברה כדי שלא תהיי לבד, את יכולה לתת יותר רקע, האם את לבד כל היום? האם יש לך עזרה? אולי את סובלת מעייפות מצטברת? איך התזונה שלך? את מניקה?[/u]

גמני כאן כדי להקשיב לך, ומוסיפה שאלה - איך היתה הלידה? גם לזה יכולה להיות השפעה על החוויה שלך כרגע... (())

[u]שלום [po]פרח בודד[/po]?, באתי לארח לך חברה כדי שלא תהיי לבד, את יכולה לתת יותר רקע, האם את לבד כל היום? האם יש לך עזרה? אולי את סובלת מעייפות מצטברת? איך התזונה שלך? את מניקה?[/u]

גמני כאן כדי להקשיב לך, ומוסיפה שאלה - איך היתה הלידה? גם לזה יכולה להיות השפעה על החוויה שלך כרגע... (())

שלום [po]פרח בודד[/po], באתי לארח לך חברה כדי שלא תהיי לבד, את יכולה לתת יותר רקע, האם את לבד כל היום? האם יש לך עזרה? אולי את סובלת מעייפות מצטברת? איך התזונה שלך? את מניקה? אחרי לידה ובעיקר עם ילד שני [ הרי פתאום יש שניים לטיפולך] מה שאת מתארת הוא מאוד נפוץ ומראה בדרך כלל על השינויים ההורמונלים שחלים בהריון לידה ושנה אחרי וגם על חוסר איזון בשינה ובתזונה, אני יכולה לספר לך שגם לי היה מאוד קשה אחרי הלידה השניה, אולי זה יעזור לך להרגיש שאת לא לבד ואני אוסיף בציטוט
[u]זה באמת עובר[/u]
לא יאומן נכון? (()) ובטח תכף יכנסו לכאן נשים נפלאות לעטוף, לחבק ולתמוך ולתת

[u]עיצות? תובנות?[/u] בינתיים קחי עוד (()) ונשימה עמוקה @}

שלום [po]פרח בודד[/po], באתי לארח לך חברה כדי שלא תהיי לבד, את יכולה לתת יותר רקע, האם את לבד כל היום? האם יש לך עזרה? אולי את סובלת מעייפות מצטברת? איך התזונה שלך? את מניקה? אחרי לידה ובעיקר עם ילד שני [ הרי פתאום יש שניים לטיפולך] מה שאת מתארת הוא מאוד נפוץ ומראה בדרך כלל על השינויים ההורמונלים שחלים בהריון לידה ושנה אחרי וגם על חוסר איזון בשינה ובתזונה, אני יכולה לספר לך שגם לי היה מאוד קשה אחרי הלידה השניה, אולי זה יעזור לך להרגיש שאת לא לבד ואני אוסיף בציטוט
[u]זה באמת עובר[/u]
לא יאומן נכון? (()) ובטח תכף יכנסו לכאן נשים נפלאות לעטוף, לחבק ולתמוך ולתת

[u]עיצות? תובנות?[/u] בינתיים קחי עוד (()) ונשימה עמוקה @}

מקוה שמתאים לדף הזה..

גם אני חצי שנה אחרי הריון לא קל ולידה.
מה שהכי קשה לי - אני כועסת די בקלות על כל שטות.
לא סתם. ממש מתפוצצת מעצבים.
כעס בעוצמות שאני לא מכירה.
והנפגעים העיקריים הם בעלי והילד שלי שאוטוטו בן 3.
אני מנסה לא לכעוס אבל מרגישה שזה קצת בלתי נשלט.
יש לכן עיצות? תובנות?
אשמח מאוד לחזור לרגיעה שהייתה.

מקוה שמתאים לדף הזה..

גם אני חצי שנה אחרי הריון לא קל ולידה.
מה שהכי קשה לי - אני כועסת די בקלות על כל שטות.
לא סתם. ממש מתפוצצת מעצבים.
כעס בעוצמות שאני לא מכירה.
והנפגעים העיקריים הם בעלי והילד שלי שאוטוטו בן 3.
אני מנסה לא לכעוס אבל מרגישה שזה קצת בלתי נשלט.
יש לכן עיצות? תובנות?
אשמח מאוד לחזור לרגיעה שהייתה.

אבל איך אפשר לגור ביישוב כזה בכלל? בלי דום דבר לעשות או לחוות, בלי כלום.... אפשר להשתגע....

בכל מקרה כל כך שמחה בשבילך!

אבל איך אפשר לגור ביישוב כזה בכלל? בלי דום דבר לעשות או לחוות, בלי כלום.... אפשר להשתגע....

בכל מקרה כל כך שמחה בשבילך!

איזה יופי @}

איזה יופי @}

קראתי שוב את הדף ונזכרתי כמה מסובך וקשה ובלגן זה היה.
איזה כיף שאפשר להגיד [b]היה[/b] .
המציאות שלנו שוב נראית כלכך ידידותית והאוצר הקטן..נו. מה אפשר להגיד..

לכל האמהות שקוראות את הדף הזה דרך המסך המעורפל הזה של אחרי לידה - [b]זה באמת עובר[/b] (())

קראתי שוב את הדף ונזכרתי כמה מסובך וקשה ובלגן זה היה.
איזה כיף שאפשר להגיד [b]היה[/b] .
המציאות שלנו שוב נראית כלכך ידידותית והאוצר הקטן..נו. מה אפשר להגיד..

לכל האמהות שקוראות את הדף הזה דרך המסך המעורפל הזה של אחרי לידה - [b]זה באמת עובר[/b] (())

טוב לקרוא שהמצב מתבהר ואת חשה מחוזקת יותר,
מאחלת לך קשר פורה עם עוד אמהות נוספות @}

טוב לקרוא שהמצב מתבהר ואת חשה מחוזקת יותר,
מאחלת לך קשר פורה עם עוד אמהות נוספות @}

לי גם היה חום בערב יום כיפור, לקח יומיים להבריא ועדיין עשיתי מה שצריך, אח"כ יקירי היה עם חום יום אחד ואח"כ הבינונית שלי היתה חולה בערב סוכות וחוץ מזה כבר חודש אני כבר סוחבת פריחה שמגרדת בטירוף! בעיקר כשחם ולח.סיוט.
ומשום מה אני לא מרגישה סוף העולם :-) מצליחה להתמודד. @}

לי גם היה חום בערב יום כיפור, לקח יומיים להבריא ועדיין עשיתי מה שצריך, אח"כ יקירי היה עם חום יום אחד ואח"כ הבינונית שלי היתה חולה בערב סוכות וחוץ מזה כבר חודש אני כבר סוחבת פריחה שמגרדת בטירוף! בעיקר כשחם ולח.סיוט.
ומשום מה אני לא מרגישה סוף העולם :-) מצליחה להתמודד. @}

_אין לי אומץ עוד ממש לבקש עזרה. ועוד מאנשים יקרים שלא מכירים אותי.
רק הייתי רוצה לא לקחת על עצמי שום משימה. רק להתקיים כאמא עכשיו וזהו. אבל המציאות שלנו לא מאפשרת את זה ואני מנסה ומתייאשת ושוב ככה במעגלים כאלה._

אני חושבת שזו היתה רותי קרני הורוביץ, שכתבה על כך שהדרך היחידה באקלים התרבותי שלנו לקבל עזרה אחרי הלידה, זה להגדיר את עצמך כמי שנכשלה ב"להסתדר לבד".
וזה עוול איום ונורא.
התעללות בנשים, פשוטו כמשמעו.
מתוקתי, את לא [b]אמורה[/b] להסתדר לבד בשבועות האלה. אף אחת לא אמורה. המצב מספיק קשה ומייאש גם לנשים עם תינוק-טוב-הנקה-בסדר שהבעל לוקח "רק" שבוע חופש ואחר כך חוזר לעבוד 8-5 (ולא יותר).
במצב שתיארת? על אחת כמה וכמה.

[u]ביקשתי יפה יפה מחלה שתהפוך אותי לנזקקת בלי אפשרות להיות "הגיבורה".[/u]
כן, זו היתה התפתחות צפויה... כשאין ברירה אחרת אז גם מחלה עם חום הולך. אשרייך וטוב לך שמחלת חום הספיקה, שמצבך לא גרוע יותר ממה שהוא, ושלא סידרת לעצמך רגל שבורה (כי זה מה שקרה לחברה שלי, שנמצאת ונמצאה בהזדקקות מטורפת ללא היענות. פשוט שברה רגל - וכשדיברנו עם בעלה כששמענו את החדשות הוא אמר "לא, לא צריך עזרה, חשוב שנלמד להסתדר בעצמנו" :-(:-().

מאחלת לך רק שיפור ושיפור (אין לי ספק שאת על הדרך הנכונה), ושתפיצי את הידע היקר הזה שרכשת בין כל הקדם-אמהות שאת פוגשת ותפגשי בעתיד. מתישהו עוד נצליח להכניס לעצמנו (קיבוצית) את המודעות הזאת על חודשי הפוסט...

_אין לי אומץ עוד ממש לבקש עזרה. ועוד מאנשים יקרים שלא מכירים אותי.
רק הייתי רוצה לא לקחת על עצמי שום משימה. רק להתקיים כאמא עכשיו וזהו. אבל המציאות שלנו לא מאפשרת את זה ואני מנסה ומתייאשת ושוב ככה במעגלים כאלה._

אני חושבת שזו היתה רותי קרני הורוביץ, שכתבה על כך שהדרך היחידה באקלים התרבותי שלנו לקבל עזרה אחרי הלידה, זה להגדיר את עצמך כמי שנכשלה ב"להסתדר לבד".
וזה עוול איום ונורא.
התעללות בנשים, פשוטו כמשמעו.
מתוקתי, את לא [b]אמורה[/b] להסתדר לבד בשבועות האלה. אף אחת לא אמורה. המצב מספיק קשה ומייאש גם לנשים עם תינוק-טוב-הנקה-בסדר שהבעל לוקח "רק" שבוע חופש ואחר כך חוזר לעבוד 8-5 (ולא יותר).
במצב שתיארת? על אחת כמה וכמה.

[u]ביקשתי יפה יפה מחלה שתהפוך אותי לנזקקת בלי אפשרות להיות "הגיבורה".[/u]
כן, זו היתה התפתחות צפויה... כשאין ברירה אחרת אז גם מחלה עם חום הולך. אשרייך וטוב לך שמחלת חום הספיקה, שמצבך לא גרוע יותר ממה שהוא, ושלא סידרת לעצמך רגל שבורה (כי זה מה שקרה לחברה שלי, שנמצאת ונמצאה בהזדקקות מטורפת ללא היענות. פשוט שברה רגל - וכשדיברנו עם בעלה כששמענו את החדשות הוא אמר "לא, לא צריך עזרה, חשוב שנלמד להסתדר בעצמנו" :-(:-().

מאחלת לך רק שיפור ושיפור (אין לי ספק שאת על הדרך הנכונה), ושתפיצי את הידע היקר הזה שרכשת בין כל הקדם-אמהות שאת פוגשת ותפגשי בעתיד. מתישהו עוד נצליח להכניס לעצמנו (קיבוצית) את המודעות הזאת על חודשי הפוסט...

[u]ולשחזר רגעי איימה מהלידת בית הפסטורלית...[/u]
D-: D-: משפט ענק ביותר..

אל תישאלו איזה התגשמות חלומות!
רק נגמר החג ונהייתי חולה קודחת מחום, והבעל נאלץ סופית לוותר על שינה ולצנן אותי עם קומפרסים כל הלילה, ואז! אמא שלי הגיעה בבוקר עם סירים ובישלה לי מרקים ועשתה כלים וכביסה ואירגונים, שמרה על המתוק בזמן שישנתי.
מה אני עשיתי?
ישנתי, הנקתי, בהיתי (..שיחזרתי רגעי איימה וכו..(-:) ), ונהייתי כזאת נחמדה לעולם פתאום.
פשוט תענוג. היה שווה כל קומפרס..
יש לי תחושה פתאום שיש מצב שפשוט מאנתי להיפרד מהתענוג חג הזה של יחד ולנוח וביקשתי יפה יפה מחלה שתהפוך אותי לנזקקת בלי אפשרות להיות "הגיבורה".

התחלתי קצת להכין את הקרקע למתי שאמא שלי תלך (מחר-מחרתיים), למרות ששוב יש חג ושוב שבת, אבל בכל זאת לכל שבת יש מוצאי שבת(פיכס של משפט מהעבר p-: ).

קצת גיששתי ביישוב ונהייתי סוציאלית ובכל זאת יש כאן 3 נשים שיכולות להיות סוג של חברות שלי..

וגם דיברתי עם בחורה שאני מכירה ביישוב לא רחוק והזמנתי את עצמי לגינה הציבורית איתה ועם הילדים שלה (אצלנו אין גינות, בתי קפה, מכולת או נפש חיה סתם ככה בחוץ. יישוב [b]ממש[/b] זעיר) (ומנוכר- אבל זה כבר לדף אחר..)
ושם יש עוד נשים ואפילו כמה גינות! (-:

אני מרגישה שהפרק הקודם שבו הייתי קודם הסתיים, התחיל מין פרק קצר של אגירת כוחות ושמחה, ובהכרח יגיע פרק חדש שוב בסוף התקופה הזאת.
אני מאחלת לעצמי ועובדת על זה שהפרק הבא יהיה מוצלח יותר, שאני אהיה פחות חסרת אונים ובשוק מהמציאות החדשה.

שולחת כוחות לכל האימהות הטריות יותר ופחות (ושעוד לא גם) שפה
לילה טוב ZZZ

[u]ולשחזר רגעי איימה מהלידת בית הפסטורלית...[/u]
D-: D-: משפט ענק ביותר..

אל תישאלו איזה התגשמות חלומות!
רק נגמר החג ונהייתי חולה קודחת מחום, והבעל נאלץ סופית לוותר על שינה ולצנן אותי עם קומפרסים כל הלילה, ואז! אמא שלי הגיעה בבוקר עם סירים ובישלה לי מרקים ועשתה כלים וכביסה ואירגונים, שמרה על המתוק בזמן שישנתי.
מה אני עשיתי?
ישנתי, הנקתי, בהיתי (..שיחזרתי רגעי איימה וכו..(-:) ), ונהייתי כזאת נחמדה לעולם פתאום.
פשוט תענוג. היה שווה כל קומפרס..
יש לי תחושה פתאום שיש מצב שפשוט מאנתי להיפרד מהתענוג חג הזה של יחד ולנוח וביקשתי יפה יפה מחלה שתהפוך אותי לנזקקת בלי אפשרות להיות "הגיבורה".

התחלתי קצת להכין את הקרקע למתי שאמא שלי תלך (מחר-מחרתיים), למרות ששוב יש חג ושוב שבת, אבל בכל זאת לכל שבת יש מוצאי שבת(פיכס של משפט מהעבר p-: ).

קצת גיששתי ביישוב ונהייתי סוציאלית ובכל זאת יש כאן 3 נשים שיכולות להיות סוג של חברות שלי..

וגם דיברתי עם בחורה שאני מכירה ביישוב לא רחוק והזמנתי את עצמי לגינה הציבורית איתה ועם הילדים שלה (אצלנו אין גינות, בתי קפה, מכולת או נפש חיה סתם ככה בחוץ. יישוב [b]ממש[/b] זעיר) (ומנוכר- אבל זה כבר לדף אחר..)
ושם יש עוד נשים ואפילו כמה גינות! (-:

אני מרגישה שהפרק הקודם שבו הייתי קודם הסתיים, התחיל מין פרק קצר של אגירת כוחות ושמחה, ובהכרח יגיע פרק חדש שוב בסוף התקופה הזאת.
אני מאחלת לעצמי ועובדת על זה שהפרק הבא יהיה מוצלח יותר, שאני אהיה פחות חסרת אונים ובשוק מהמציאות החדשה.

שולחת כוחות לכל האימהות הטריות יותר ופחות (ושעוד לא גם) שפה
לילה טוב ZZZ

מה לעשות שאין כ"כ דברים מיותרים אחרי שמשחררים ספונג'ה :-)
גם ילדים גדולים צריכים את אמא, ואמנם נאלצים להסתפק בהרבה פחות ממנה והרבה אבא, שזה לא רע בכלל.
פישפושים זה כמובן כולל פיספוסים וגם זה בסדר. אני ממש לא באה לעצמי בטענות. זו דרך חיים ולא עניין של החלטה שהיום זה כן מתאים לי ומחר לא ומחרתיים כן.
וזה לא שאני שקועה בדאגות לגבי הבנות. הבאתי אותן כדוגמא ושירטטתי תמונת מצב שמתארת את כותרת הדף הזה, ולדעתי בימינו אין מצב של בחירה בנושא - או שהבחירה שהתכוונת אליה היא פשוט לא לחשוב על הדברים כי הם בינכה לא ברי שינוי, שזו בהחלט בחירה שיכולה להיות בכל תחום בחיים.

מה לעשות שאין כ"כ דברים מיותרים אחרי שמשחררים ספונג'ה :-)
גם ילדים גדולים צריכים את אמא, ואמנם נאלצים להסתפק בהרבה פחות ממנה והרבה אבא, שזה לא רע בכלל.
פישפושים זה כמובן כולל פיספוסים וגם זה בסדר. אני ממש לא באה לעצמי בטענות. זו דרך חיים ולא עניין של החלטה שהיום זה כן מתאים לי ומחר לא ומחרתיים כן.
וזה לא שאני שקועה בדאגות לגבי הבנות. הבאתי אותן כדוגמא ושירטטתי תמונת מצב שמתארת את כותרת הדף הזה, ולדעתי בימינו אין מצב של בחירה בנושא - או שהבחירה שהתכוונת אליה היא פשוט לא לחשוב על הדברים כי הם בינכה לא ברי שינוי, שזו בהחלט בחירה שיכולה להיות בכל תחום בחיים.

חגית ל,
הכי טוב לעשות שינוי בהווה.
(קיפלתי כביסה וחשבתי על המשפט הזה , יש לו כל מני ורסיות).

הקושי בהווה ,העומס הרב , המחשבה הטורדנית לגביי איך זה היה יכול להיות(הרבה אני קוראת פה על אידיאליזציה של השבט) , איך במו ידינו אנחנו מדרדרים את הילדים והחברה בכלל הרחק הרחק ממקום סביר ואנושי.

זה לא חייב להיות ככה , זה בחירה.

אני מרשה לעצמי לכתוב לך את זה , אבל אולי זה לא מה שאת זקוקה לו.

אם העתיד של הבנות שלך והמחשבה על היחסים בינהן והקשיים שיהיו להן כנשים וכאמהות מטרידים אותך , תשחררי את המחשבה הזו.את יכולה להחיף אותה במחשבה אחרת , את יכולה פשוט לא לחשוב על זה ולא לשקוע בזה ,לראות אותן כמו שתי ילדות .הווה.

דרך אגב,לי נראה שעינין הפישפושים הוא מסובך מאוד .חברה טובה שראיתי אותה בדרך הזאת היתה גם כן במצב לא פשוט(וליתר דיוק , קרועה).מה שאני חושבת הוא שהשיטה /הדרך הזו תובענית מאוד ואני חושבת שזה מתאים אם
א. יש לך עזרה בשאר הדברים(כביסה , בישולים , ילדים גדולים,,)
ב. הספקת לישון באותו לילה פחות או יותר וגם צהרים.כלומר , תעשי את זה כשזה מתאים לך ולא על בסיס קבוע.

הדבר הכי חשוב בעיתות משבר [b]והפוסט פורטום הוא משבר נורמטיבי [/b] , לפי דעתי :
[b]לערוך סדרי עדיפיות וסדרי קדימיות.[/b]
לשחרר
לשחרר
ולשחרר מעצמך את המיותר.

חגית ל,
הכי טוב לעשות שינוי בהווה.
(קיפלתי כביסה וחשבתי על המשפט הזה , יש לו כל מני ורסיות).

הקושי בהווה ,העומס הרב , המחשבה הטורדנית לגביי איך זה היה יכול להיות(הרבה אני קוראת פה על אידיאליזציה של השבט) , איך במו ידינו אנחנו מדרדרים את הילדים והחברה בכלל הרחק הרחק ממקום סביר ואנושי.

זה לא חייב להיות ככה , זה בחירה.

אני מרשה לעצמי לכתוב לך את זה , אבל אולי זה לא מה שאת זקוקה לו.

אם העתיד של הבנות שלך והמחשבה על היחסים בינהן והקשיים שיהיו להן כנשים וכאמהות מטרידים אותך , תשחררי את המחשבה הזו.את יכולה להחיף אותה במחשבה אחרת , את יכולה פשוט לא לחשוב על זה ולא לשקוע בזה ,לראות אותן כמו שתי ילדות .הווה.

דרך אגב,לי נראה שעינין הפישפושים הוא מסובך מאוד .חברה טובה שראיתי אותה בדרך הזאת היתה גם כן במצב לא פשוט(וליתר דיוק , קרועה).מה שאני חושבת הוא שהשיטה /הדרך הזו תובענית מאוד ואני חושבת שזה מתאים אם
א. יש לך עזרה בשאר הדברים(כביסה , בישולים , ילדים גדולים,,)
ב. הספקת לישון באותו לילה פחות או יותר וגם צהרים.כלומר , תעשי את זה כשזה מתאים לך ולא על בסיס קבוע.

הדבר הכי חשוב בעיתות משבר [b]והפוסט פורטום הוא משבר נורמטיבי [/b] , לפי דעתי :
[b]לערוך סדרי עדיפיות וסדרי קדימיות.[/b]
לשחרר
לשחרר
ולשחרר מעצמך את המיותר.

מצד שני, קשה לי מאד 'לקבל עזרה'. אפילו כשדימיינתי את עצמי עוזרת ליולדת אחרת בבניין בסוף התביישתי 'להכנס להם לחיים'.
זה לא כמו כשגדלים בשבט ומכירים את כולם היטב מילדות ונמצאים כל הזמן ביחד ורגילים לעזור ולהעזר אחת בשנייה ולעשות מטלות יחד בדרך קבועה לכולן.
אנחנו ויתרנו על זה בחברה המודרנית ואני כבר מצטערת בשביל הבנות שלי שלא גדלות ככה ובטח יגורו במרחק אחת מהשנייה וגם להן יהיה קשה.

מצד שני, קשה לי מאד 'לקבל עזרה'. אפילו כשדימיינתי את עצמי עוזרת ליולדת אחרת בבניין בסוף התביישתי 'להכנס להם לחיים'.
זה לא כמו כשגדלים בשבט ומכירים את כולם היטב מילדות ונמצאים כל הזמן ביחד ורגילים לעזור ולהעזר אחת בשנייה ולעשות מטלות יחד בדרך קבועה לכולן.
אנחנו ויתרנו על זה בחברה המודרנית ואני כבר מצטערת בשביל הבנות שלי שלא גדלות ככה ובטח יגורו במרחק אחת מהשנייה וגם להן יהיה קשה.

כנ"ל אצלי, חודשיים אחרי הלידה, קשה-קשה-קשה! וזה עוד כשהבעל כן בבית וכשיש עוד 2 ילדות שמשתדלות לעזור.
אבל אני היא זו שמניקה, זו שלא ישנה, זו שמפשפשת וברוב הזמן גם נושאת את ה6-7 ק"ג על הכתף, זו שמבשלת - כי אני אוהבת איך שאני מבשלת - לא הרבה מדי כי הבנות מעדיפות אוכל קר וגם הגבר מנסה את כשרונו בנושא, זאת ש-'אמא תראי!' ו-'היא אמרה לי' - ואפשר גם לדבר על חיתולים צואים שצריך לשפשף לפני הכביסה (מזל שאת רוב הקקים אני תופסת ומה שיש זה בעיקר פיפים, שחצי מהם אני מפספסת, תלוי במידת העייפות) וכלים בכיור ובגדים לכביסה וכו'.
אז מתי זה ייגמר?????
בגילי המופלג, 45, כבר יש בערך הערכת זמן, גם הזמן עובר מהר יותר בגיל הזה ;-) אני כבר יודעת שמדובר "רק" בכמה חודשים קשים וזהווווווווו.
ויש גם הנאות מהמתוקה!

כנ"ל אצלי, חודשיים אחרי הלידה, קשה-קשה-קשה! וזה עוד כשהבעל כן בבית וכשיש עוד 2 ילדות שמשתדלות לעזור.
אבל אני היא זו שמניקה, זו שלא ישנה, זו שמפשפשת וברוב הזמן גם נושאת את ה6-7 ק"ג על הכתף, זו שמבשלת - כי אני אוהבת איך שאני מבשלת - לא הרבה מדי כי הבנות מעדיפות אוכל קר וגם הגבר מנסה את כשרונו בנושא, זאת ש-'אמא תראי!' ו-'היא אמרה לי' - ואפשר גם לדבר על חיתולים צואים שצריך לשפשף לפני הכביסה (מזל שאת רוב הקקים אני תופסת ומה שיש זה בעיקר פיפים, שחצי מהם אני מפספסת, תלוי במידת העייפות) וכלים בכיור ובגדים לכביסה וכו'.
אז מתי זה ייגמר?????
בגילי המופלג, 45, כבר יש בערך הערכת זמן, גם הזמן עובר מהר יותר בגיל הזה ;-) אני כבר יודעת שמדובר "רק" בכמה חודשים קשים וזהווווווווו.
ויש גם הנאות מהמתוקה!

ראי גם [po]תמיכה באמהות טריות[/po]

ראי גם [po]תמיכה באמהות טריות[/po]

מזדהה עמוקות....... לי היה נראה שכולם נטשו אותנו,(טוב, נו, אותי....)

נראה לי שמאז הלידה (3 חודשים), רק עכשיו הערפל מתחיל להצטלל, והכשרון שאני מפתחת בהתמדה ,יומיום- חברותיות....

פשוט יוצאת עם הקטן ומתקשרת עם כל מה שזז.....

אבל נשמע לי ששלושה שבועות זה עדיין הזמן לנוח במיטה, להניק, לבהות, ולשחזר רגעי איימה מהלידת בית הפסטורלית...
אה, שכחתי, ולחוש רגשי אשמה עמוקים על החידלון הזה.....

חוצמזה- תוותרי על המחסומים- תתקשרי, תדברי, תבכי (זה ההורמונים....תנצלי אותם....), ובעיקר תעיזי לחפש שותפות חדשות לדרך האימהות , בעולמנו המודרני והמתקדם- התפקיד החשוב ביותר בעולם- נשאר הרבה לבד.....

אנחנו עוברים לירושלים- מוזמנת לגמרי, (תפסיקי עם הלאנעים לי..)

אהבה גדולה לך, ולכל הזאבות הבודדות......

מזדהה עמוקות....... לי היה נראה שכולם נטשו אותנו,(טוב, נו, אותי....)

נראה לי שמאז הלידה (3 חודשים), רק עכשיו הערפל מתחיל להצטלל, והכשרון שאני מפתחת בהתמדה ,יומיום- חברותיות....

פשוט יוצאת עם הקטן ומתקשרת עם כל מה שזז.....

אבל נשמע לי ששלושה שבועות זה עדיין הזמן לנוח במיטה, להניק, לבהות, ולשחזר רגעי איימה מהלידת בית הפסטורלית...
אה, שכחתי, ולחוש רגשי אשמה עמוקים על החידלון הזה.....

חוצמזה- תוותרי על המחסומים- תתקשרי, תדברי, תבכי (זה ההורמונים....תנצלי אותם....), ובעיקר תעיזי לחפש שותפות חדשות לדרך האימהות , בעולמנו המודרני והמתקדם- התפקיד החשוב ביותר בעולם- נשאר הרבה לבד.....

אנחנו עוברים לירושלים- מוזמנת לגמרי, (תפסיקי עם הלאנעים לי..)

אהבה גדולה לך, ולכל הזאבות הבודדות......

העיצות שקיבלת פה הן טובות : להניק בשכיבה / תוך כדי עשיה של משהו אחר, לשלב את התינוק בחיים וכיו"ב הכל נכון יחד עם זה חשוב לי להוסיף - [b]לוקח זמן ללמוד את זה[/b]. אני בשבועות הראשונים (חודשיים ~) הנקתי רק בישיבה רק בעמדת הנקה שהכנתי לי רק בזוית מסויימת :-) זוכרת איך הבטתי נדהמת [po]במונו נוקי[/po] שהניקה תוך כדי הליכה מהסלון למטבח, לוקח זמן לפתח מיומנות כמו בנהיגה - בהתחלה חושבים על זה אח"כ זה אוטומט. צריך לזכור שזה בוא יבוא - האוטומט הזה ואז באמת נהיה יותר קל.

משהו משלי - הצעיו לי B12 ואומגה3 - מונעי דיכאון וכעס וכו'. האמת? לקחתי ולא הרגשתי שינוי. מה כן עשה את ההבדל ?! [b]שינה[/b] בעיני מה שחשוב זה למצוא את הדרך לישון כמה שעות רצופות במהלך היממה. איך ישנים? בתורות, בשעות לא קונבנציונליות (לוקח זמן להתרגל לזה) ממעיטים בשתית קפה ובאכילת שוקולד (מפריעים לישון) מביאים הביתה מישהו שיכול לתת לכם לישון בזמן ששומר על התינוק, מוותרים על מלאכות הבית הלא חשובות (שטיפת כלים רצפה כביסה וכו')

ואגב, שינה - את וגם הוא! אני יודעת שפה תמיד אומרים את תטפלי בתינוק והוא יטפל ביולדת אבל זה קצת משאיר את אבא במצב זנוח ומרוקן - גם הוא צריך מילוי מצברים. ובעיני חשוב שגם אבא יזכה למנוחה /תזונה טובה גם אצלו חל שינוי דרמטי - רגשי וטכני.

אנחנו לא דאגנו מספיק לאבא [אולי בגלל שקראתי בעיקר בבאופן ואף אחד לא מדבר על מה צריך אבא!?] אני מניחה שבשביל ליישם את זה צריך 2 דברים:
א) עזרה מבחוץ - כל מה שאפשר לבקש / לקנות זה הזמן! שיכינו לכם אוכל למקפיא - אפשר להקפיא הכל חוץ מתפו"א, שיכבסו לכם, ינקו את הבית, להזמין מהסופר משלוח כל מה שעולה בדעתך.
ב) להקדיש שעה לקביעת סדרי עדיפויות חדשים לטווח הקצר - כל מה שלא חייבים - לדחות! נדמה לי שכתבת שעברתם דירה , לי נראה חשוב לארגן חלק מהבית שיהיה לכם נעים אבל כל מה שפחות דחוף לסגור ב"חדר בלגן" ולארגן אח"כ כשתתאזנו (ייגמר העומס בעבודה שלו, מיומנות ניהול בית + תינוק תגדל אצל שניכם וכו').

כתבה [po]אום אל קיצקיצ[/po]
[u]הילה וגם פלונית, מהודעותכן משתמע כאילו פוסטפרטום הוא תקופה נוראית, שככה זה. זה לא נכון. זו יכולה להיות תקופה נפלאה. יש כאן אוסף של נסיבות בעייתיות[/u] (ועוד הוסיפה פעמים ביקורת על בעלך)
מדבריה משתמע שקשיים הם אירוע חריג אך לא כך היא!! את בחברה טובה, רבות מאוד מרגישות כך, במיוחד מי שאין להן תמיכה "טבעית" (חברות ותיקות, בנות משפחה) לרובנו קשה לבקש עזרה מזרים, במיוחד כשאנחנו הכי זקוקות לה. כמו כן קשה מאוד להיות ממוקדת האמהות היא חוויה כל כך חדשה שהרבה פעמים את בכלל לא יודעת מה את צריכה ומה יעזור לך,הדיכאון לא מוסיף ליכולות, יש איזה מעגל קשה שבו ההזדקקות גדלה והיכולת להעזר קטנה -חשוב לעשות כל מאמץ לשבור את המעגל אחת הדרכים היא [b]להיות עם אנשים[/b].
נתנו לך עיצה חשובה - לא משנה מי האנשים אני (גרה בעיר) הלכתי כל יום (כל יום!) לבית קפה שכונתי עם התינוקת במנשא / עגלה. כשהיה לי יומולדת כעבור חצי שנה הם היו הראשונים לומר לי מזלטוב [הייתי כ"כ שבוזה שחשבתי שזה פטאטי...] פשוט לראות בני אדם מבוגרים.

קומ"ג חילקה לשתי בעיות נפרדות [u]. היעדר תמיכה בטיפול בתינוק 2. התרחקות מהבעל. והייתי מטפלת בכל אחת מהן בנפרד[/u]
אני לא מסכימה עם ההפרדה אילו שני מוקדים של הקושי שתורמים זה לזה והפתרונות של האחד יפנו זמן ואנרגיה לפתרון האחר.
שניכם עמוסים עד מעל הראש באירועים חדשים ומשימות חדשות זה לא משאיר לכם זמן לקשר בינכם, גם אנחנו חווינו את זה (כמו רבים וטובים! אחד ממכרי, שרוצה הרבה ילדים, אמר לאשתו שהסיבה היחידה שהוא מתלבט לגבי הרביעי זה התקופות האלו של "אחרי הלידה"). וכשאין לך זמן לעצמך קשה לפרגן לבנזוג.
בתקופה הזו של "אחרי הלידה" מצאתי את עצמי מתחשבנת איתו על כמה כלים כל אחד שטף (לא מיד אחרי, אבל זה הגיע), וכועסת, כל הזמן כועסת עליו לקח לנו קרוב לשנה למצוא את האיזון החדש, לזהות את המשימות החדשות שיש בבית שלנו ולחלקן מחדש, לשנות סדרי עדיפות (הרבה פחות נקי אצלנו) ובכלל למצוא את האיזון החדש.

אישי אמר לי בזמנו "אחרי הלידה החיים שלי השתנו אבל לך החליפו את החיים" בעיני זה משפט מדוייק. לוקח הרבה זמן עד שמצאתי לי "חיים חדשים" איזון חדש בין מי שהייתי ומי שאני והתהליך עדיין מתרחש (הגדולה בת שנתים וחצי הקטן בו חצי שנה).

משהו טוב יצא מהביקורת שכתבו עליו (מודה שלא הבנתי למה היא נכתבה, בעיני את מתארת איש שעושה הכל בכל החזיתות) - יצאת להגנתו, זה העלה אצלך את זה שהוא ואת הצורך לומר את זה :-) [כדאי לומר גם לו :-)]

ותזכרי - הכל עובר! הכל משתנה מאוד מהר, ההסתגלות בוא תבוא! זה נהיה יותר קל!!!!!!!!!!!
(())
לכי לישון מה את עושה מול המחשב :-D

העיצות שקיבלת פה הן טובות : להניק בשכיבה / תוך כדי עשיה של משהו אחר, לשלב את התינוק בחיים וכיו"ב הכל נכון יחד עם זה חשוב לי להוסיף - [b]לוקח זמן ללמוד את זה[/b]. אני בשבועות הראשונים (חודשיים ~) הנקתי רק בישיבה רק בעמדת הנקה שהכנתי לי רק בזוית מסויימת :-) זוכרת איך הבטתי נדהמת [po]במונו נוקי[/po] שהניקה תוך כדי הליכה מהסלון למטבח, לוקח זמן לפתח מיומנות כמו בנהיגה - בהתחלה חושבים על זה אח"כ זה אוטומט. צריך לזכור שזה בוא יבוא - האוטומט הזה ואז באמת נהיה יותר קל.

משהו משלי - הצעיו לי B12 ואומגה3 - מונעי דיכאון וכעס וכו'. האמת? לקחתי ולא הרגשתי שינוי. מה כן עשה את ההבדל ?! [b]שינה[/b] בעיני מה שחשוב זה למצוא את הדרך לישון כמה שעות רצופות במהלך היממה. איך ישנים? בתורות, בשעות לא קונבנציונליות (לוקח זמן להתרגל לזה) ממעיטים בשתית קפה ובאכילת שוקולד (מפריעים לישון) מביאים הביתה מישהו שיכול לתת לכם לישון בזמן ששומר על התינוק, מוותרים על מלאכות הבית הלא חשובות (שטיפת כלים רצפה כביסה וכו')

ואגב, שינה - את וגם הוא! אני יודעת שפה תמיד אומרים את תטפלי בתינוק והוא יטפל ביולדת אבל זה קצת משאיר את אבא במצב זנוח ומרוקן - גם הוא צריך מילוי מצברים. ובעיני חשוב שגם אבא יזכה למנוחה /תזונה טובה גם אצלו חל שינוי דרמטי - רגשי וטכני.

אנחנו לא דאגנו מספיק לאבא [אולי בגלל שקראתי בעיקר בבאופן ואף אחד לא מדבר על מה צריך אבא!?] אני מניחה שבשביל ליישם את זה צריך 2 דברים:
א) עזרה מבחוץ - כל מה שאפשר לבקש / לקנות זה הזמן! שיכינו לכם אוכל למקפיא - אפשר להקפיא הכל חוץ מתפו"א, שיכבסו לכם, ינקו את הבית, להזמין מהסופר משלוח כל מה שעולה בדעתך.
ב) להקדיש שעה לקביעת סדרי עדיפויות חדשים לטווח הקצר - כל מה שלא חייבים - לדחות! נדמה לי שכתבת שעברתם דירה , לי נראה חשוב לארגן חלק מהבית שיהיה לכם נעים אבל כל מה שפחות דחוף לסגור ב"חדר בלגן" ולארגן אח"כ כשתתאזנו (ייגמר העומס בעבודה שלו, מיומנות ניהול בית + תינוק תגדל אצל שניכם וכו').

כתבה [po]אום אל קיצקיצ[/po]
[u]הילה וגם פלונית, מהודעותכן משתמע כאילו פוסטפרטום הוא תקופה נוראית, שככה זה. זה לא נכון. זו יכולה להיות תקופה נפלאה. יש כאן אוסף של נסיבות בעייתיות[/u] (ועוד הוסיפה פעמים ביקורת על בעלך)
מדבריה משתמע שקשיים הם אירוע חריג אך לא כך היא!! את בחברה טובה, רבות מאוד מרגישות כך, במיוחד מי שאין להן תמיכה "טבעית" (חברות ותיקות, בנות משפחה) לרובנו קשה לבקש עזרה מזרים, במיוחד כשאנחנו הכי זקוקות לה. כמו כן קשה מאוד להיות ממוקדת האמהות היא חוויה כל כך חדשה שהרבה פעמים את בכלל לא יודעת מה את צריכה ומה יעזור לך,הדיכאון לא מוסיף ליכולות, יש איזה מעגל קשה שבו ההזדקקות גדלה והיכולת להעזר קטנה -חשוב לעשות כל מאמץ לשבור את המעגל אחת הדרכים היא [b]להיות עם אנשים[/b].
נתנו לך עיצה חשובה - לא משנה מי האנשים אני (גרה בעיר) הלכתי כל יום (כל יום!) לבית קפה שכונתי עם התינוקת במנשא / עגלה. כשהיה לי יומולדת כעבור חצי שנה הם היו הראשונים לומר לי מזלטוב [הייתי כ"כ שבוזה שחשבתי שזה פטאטי...] פשוט לראות בני אדם מבוגרים.

קומ"ג חילקה לשתי בעיות נפרדות [u]. היעדר תמיכה בטיפול בתינוק 2. התרחקות מהבעל. והייתי מטפלת בכל אחת מהן בנפרד[/u]
אני לא מסכימה עם ההפרדה אילו שני מוקדים של הקושי שתורמים זה לזה והפתרונות של האחד יפנו זמן ואנרגיה לפתרון האחר.
שניכם עמוסים עד מעל הראש באירועים חדשים ומשימות חדשות זה לא משאיר לכם זמן לקשר בינכם, גם אנחנו חווינו את זה (כמו רבים וטובים! אחד ממכרי, שרוצה הרבה ילדים, אמר לאשתו שהסיבה היחידה שהוא מתלבט לגבי הרביעי זה התקופות האלו של "אחרי הלידה"). וכשאין לך זמן לעצמך קשה לפרגן לבנזוג.
בתקופה הזו של "אחרי הלידה" מצאתי את עצמי מתחשבנת איתו על כמה כלים כל אחד שטף (לא מיד אחרי, אבל זה הגיע), וכועסת, כל הזמן כועסת עליו לקח לנו קרוב לשנה למצוא את האיזון החדש, לזהות את המשימות החדשות שיש בבית שלנו ולחלקן מחדש, לשנות סדרי עדיפות (הרבה פחות נקי אצלנו) ובכלל למצוא את האיזון החדש.

אישי אמר לי בזמנו "אחרי הלידה החיים שלי השתנו אבל לך החליפו את החיים" בעיני זה משפט מדוייק. לוקח הרבה זמן עד שמצאתי לי "חיים חדשים" איזון חדש בין מי שהייתי ומי שאני והתהליך עדיין מתרחש (הגדולה בת שנתים וחצי הקטן בו חצי שנה).

משהו טוב יצא מהביקורת שכתבו עליו (מודה שלא הבנתי למה היא נכתבה, בעיני את מתארת איש שעושה הכל בכל החזיתות) - יצאת להגנתו, זה העלה אצלך את זה שהוא ואת הצורך לומר את זה :-) [כדאי לומר גם לו :-)]

ותזכרי - הכל עובר! הכל משתנה מאוד מהר, ההסתגלות בוא תבוא! זה נהיה יותר קל!!!!!!!!!!!
(())
לכי לישון מה את עושה מול המחשב :-D

מזל טוב!

מישהי כתבה על [b]מנשא[/b] ואני ממש ממש בעד.
קחי מנשא טוב שמאפשר לקטנטן תנוחה עוברית ותתחילי בקטן.
5 דק' אפילו 3 דק' של משהו.
לפי הפליי לידי (יש מלא מידע באתר ).
את לא צריכה להספיק הרבה ובטח שלא לעשות הכל . את אחרי לידה .

מצד שני , אני לא חושבת שנוח לך לראות את עצמך במצב הזה לאורך זמן.
אולי מתגנבת ללב איזו חרדה : עד מתי זה ימשך ?, האם אני צודקת ?

כי להיות אמא זה לא אומר להיות מנוטרלת מהחיים.
זה בדיוק ההפך!
אני מקדימה ואומרת שלפי השקפת העולם שלי ,להיות אמא זה אומר שהגעת לגיל שבו את אמורה להיות מסוגלת להיות אדם בוגר וגם לטפל בתינוק.את לא חייבת להסכים עם זה בכלל , את אפילו יכולה למחוק.
אבל אם את מתחברת לפרשנות הזאת ,,
תראי איפה את מתחילה לארגן לעצמך סדר יום שבו כל יום את גם בטיפול בתינוק וגם בעשיה של אישה בוגרת.
והכי חשוב לשמור על ההדרגתיות .לעשות משהו קטן,לברך ולהודות לעצמך שאכן ביצעת את המשימה ולהדגיש בפני עצמך את העשיה .גם עשיה של דקות ספורות ולנוח ולהניק ולחתל וכ'

המלצה חמה :"עיקרון הרצף".
לשלב את התינוק בריתמוס של החיים, לאפשר לו לטעום את המציאות ולחוש אותך בתנועה שלך , כמו שהיה בהריון.

מזל טוב!

מישהי כתבה על [b]מנשא[/b] ואני ממש ממש בעד.
קחי מנשא טוב שמאפשר לקטנטן תנוחה עוברית ותתחילי בקטן.
5 דק' אפילו 3 דק' של משהו.
לפי הפליי לידי (יש מלא מידע באתר ).
את לא צריכה להספיק הרבה ובטח שלא לעשות הכל . את אחרי לידה .

מצד שני , אני לא חושבת שנוח לך לראות את עצמך במצב הזה לאורך זמן.
אולי מתגנבת ללב איזו חרדה : עד מתי זה ימשך ?, האם אני צודקת ?

כי להיות אמא זה לא אומר להיות מנוטרלת מהחיים.
זה בדיוק ההפך!
אני מקדימה ואומרת שלפי השקפת העולם שלי ,להיות אמא זה אומר שהגעת לגיל שבו את אמורה להיות מסוגלת להיות אדם בוגר וגם לטפל בתינוק.את לא חייבת להסכים עם זה בכלל , את אפילו יכולה למחוק.
אבל אם את מתחברת לפרשנות הזאת ,,
תראי איפה את מתחילה לארגן לעצמך סדר יום שבו כל יום את גם בטיפול בתינוק וגם בעשיה של אישה בוגרת.
והכי חשוב לשמור על ההדרגתיות .לעשות משהו קטן,לברך ולהודות לעצמך שאכן ביצעת את המשימה ולהדגיש בפני עצמך את העשיה .גם עשיה של דקות ספורות ולנוח ולהניק ולחתל וכ'

המלצה חמה :"עיקרון הרצף".
לשלב את התינוק בריתמוס של החיים, לאפשר לו לטעום את המציאות ולחוש אותך בתנועה שלך , כמו שהיה בהריון.

[u]עד אז נא לדעת- הוא משלנו[/u] |Y|
זכורה לי התקופה הקשה.....(שהיתה ארוכה....)
ואיזה כיף לך שיש לך כזאת תמיכה מנשים (-:
ZZZ

[u]עד אז נא לדעת- הוא משלנו[/u] |Y|
זכורה לי התקופה הקשה.....(שהיתה ארוכה....)
ואיזה כיף לך שיש לך כזאת תמיכה מנשים (-:
ZZZ

שלום לכולן! (())
חשבתי למחוק את הדף כי הנחתי שהוא נשכח אי שם בבוידעם של באופן- ובכלל לא!

אני ממש הולכת לישון אז בזריזות כרגע:

אני רואה כמה הבעיה ה"ייחודית" ותמוהה שלי היא נחלת הכלל, ולכן מייד משנה את שם הדף.

למען ההגינות כמה מילות סינגור על הבעל הנהדר: הוא מת להיות איתנו יותר. ממסניף את הקטנציק בכל הזדמנות, אבל באת עובד נורא נורא קשה ומסביב לשעון בבית ובחוץ מכורח הנסיבות של חיינו כרגע. מקווה מאוד לשינוי (צפוי) וכמה שיותר מהר. עד אז נא לדעת- הוא משלנו (-:

טוב. היה חג. היה פדיון הבן. מלא אורחים ואז פתאופ שבת ומלא שקט. ישבנו שלושתנו. ב ש ק ט. היה נפלא.
ופתאום המציאות חזרה להיות מוכרת יותר.. מחר יום ראשון שוב כמובן, אבל אחרי שביקרתי באי של הנחת יומיים- אני מוכנה יותר לים של ההתמודדות באמצע השבוע..

[po]אמא לתמרה[/po] ו [po]אהבה טהורה[/po] יקרות- נשמע לי נהדר. (-:

לילה טוב לכולכן ותודה תודה על כל המילים החמות ZZZ

שלום לכולן! (())
חשבתי למחוק את הדף כי הנחתי שהוא נשכח אי שם בבוידעם של באופן- ובכלל לא!

אני ממש הולכת לישון אז בזריזות כרגע:

אני רואה כמה הבעיה ה"ייחודית" ותמוהה שלי היא נחלת הכלל, ולכן מייד משנה את שם הדף.

למען ההגינות כמה מילות סינגור על הבעל הנהדר: הוא מת להיות איתנו יותר. ממסניף את הקטנציק בכל הזדמנות, אבל באת עובד נורא נורא קשה ומסביב לשעון בבית ובחוץ מכורח הנסיבות של חיינו כרגע. מקווה מאוד לשינוי (צפוי) וכמה שיותר מהר. עד אז נא לדעת- הוא משלנו (-:

טוב. היה חג. היה פדיון הבן. מלא אורחים ואז פתאופ שבת ומלא שקט. ישבנו שלושתנו. ב ש ק ט. היה נפלא.
ופתאום המציאות חזרה להיות מוכרת יותר.. מחר יום ראשון שוב כמובן, אבל אחרי שביקרתי באי של הנחת יומיים- אני מוכנה יותר לים של ההתמודדות באמצע השבוע..

[po]אמא לתמרה[/po] ו [po]אהבה טהורה[/po] יקרות- נשמע לי נהדר. (-:

לילה טוב לכולכן ותודה תודה על כל המילים החמות ZZZ

שלום אני גרה בבקעה, אנחנו חדשים פה,
אני אחרי לידה [שלישית] התינוקת בת שלושה חודשים,
אם את רוצה ליצור איתי קשר אפשר דרך ה דף-בית-אישי שלי,
אני די בודדה פה ואשמח לחברה.

שלום אני גרה בבקעה, אנחנו חדשים פה,
אני אחרי לידה [שלישית] התינוקת בת שלושה חודשים,
אם את רוצה ליצור איתי קשר אפשר דרך ה דף-בית-אישי שלי,
אני די בודדה פה ואשמח לחברה.

נזכרת אצלי, גם הנס קפה של הבוקר תמיד היה מגיע לפי קר, היה לי נו-רא קשה וילדתי שוב כשהגדולה הייתה בת שנה ורבע ו...אז הבנתי מה זה קושי. ועד היום אני שואלת את עצמי: מה היה כל כך קשה????
אבל זה קשה. ללא ספק. השינוי כל כך גדול והכל צריך להתארגן מחדש: הגוף שלך, הבית, סדר היום, הסידור בבית, היחסים במשפחה החדשה...בקיצור שלב לא קל במיוחד שההורמונים בגוף משתוללים לגמרי. ולא יודעת כמה את מודעת לזה כי רק אחרי שיוצאים מזה קולטים שההורמונים השתוללו. והם גורמים להכל להראות נורא. בוכים מכלום, עצובים מכלום וכדו'.
ונראה לי שעיקר הקושי זה הקשב הבלתי פוסק לנולד הרך (שמאוד זקוק לקשב הזה)., אבל בגלל שהכל חדש את נמצאת בדריכות יתר. יש איזה מתח בגלל שהכל נלמד ונרכש עכשיו.
בטוח שיעבור הזמן מעט ויהיה לך הרבה יותר קל ותהנו כולכם.
איזה כיף זה החיוך הראשון...
ו..מצטרפת לשאר הממליצות: לישון עם הילדים גם קל יותר וגם מאוד מהנה. (תחשבי על אמא חתולה והגורים שלה), ועדיך כמובן שיישן בצד שלך כי את האמא ואת בעלת האינסטינקטים...
זה כל כך עוצמתי לכל הכיוונים- להביא ילדים לעולם (רע וטוב, משחרר וכולא, משמח ומעציב וכו'). חוויה מדהימה!!!
מזל טוב. תהיו בריאים ושמחים. אמן.

נזכרת אצלי, גם הנס קפה של הבוקר תמיד היה מגיע לפי קר, היה לי נו-רא קשה וילדתי שוב כשהגדולה הייתה בת שנה ורבע ו...אז הבנתי מה זה קושי. ועד היום אני שואלת את עצמי: מה היה כל כך קשה????
אבל זה קשה. ללא ספק. השינוי כל כך גדול והכל צריך להתארגן מחדש: הגוף שלך, הבית, סדר היום, הסידור בבית, היחסים במשפחה החדשה...בקיצור שלב לא קל במיוחד שההורמונים בגוף משתוללים לגמרי. ולא יודעת כמה את מודעת לזה כי רק אחרי שיוצאים מזה קולטים שההורמונים השתוללו. והם גורמים להכל להראות נורא. בוכים מכלום, עצובים מכלום וכדו'.
ונראה לי שעיקר הקושי זה הקשב הבלתי פוסק לנולד הרך (שמאוד זקוק לקשב הזה)., אבל בגלל שהכל חדש את נמצאת בדריכות יתר. יש איזה מתח בגלל שהכל נלמד ונרכש עכשיו.
בטוח שיעבור הזמן מעט ויהיה לך הרבה יותר קל ותהנו כולכם.
איזה כיף זה החיוך הראשון...
ו..מצטרפת לשאר הממליצות: לישון עם הילדים גם קל יותר וגם מאוד מהנה. (תחשבי על אמא חתולה והגורים שלה), ועדיך כמובן שיישן בצד שלך כי את האמא ואת בעלת האינסטינקטים...
זה כל כך עוצמתי לכל הכיוונים- להביא ילדים לעולם (רע וטוב, משחרר וכולא, משמח ומעציב וכו'). חוויה מדהימה!!!
מזל טוב. תהיו בריאים ושמחים. אמן.

מסכימה עם רוב הכותבות לפני. מה שאת עוברת - על כל היבטיו - רגיל ושכיח, וחבל שלא מצאנו עדיין דרכים מוצלחות מספיק להעביר את המידע הזה ובעיקר לעזור.
באופן אישי אני עברתי לידת בית קלה יחסית, היינו כבר הורים לילדה בת שנתיים וחצי אז היה לנו ניסיון, ובכל זאת על פני חודשים ארוכים הייתי מדוכדכת כמו שלא הייתי בחיים - ושנה וחצי אחרי זה אני עוד לא בטוחה שהכל סגור אצלי בקשר למה שעברתי. בעצם אני יודעת שלא. עובדה שאני כותבת לך כאן, מתוך הזדהות מלאה, אפילו שעברתי את זה אחרת.

חותמת על העצות:
[list]
[*] [b]לצאת מהבית[/b] אפילו אם כרגע את צריכה להתארגן יום שלם - נפשית ומעשית - כדי לצאת לרבע שעה. ואפילו אם את מרגישה חנוקה ביישוב הקטן והנידח שלך ונראה לך שממילא אין לאן ללכת (אני הרגשתי ככה אפילו שגרתי בשכונה מבוקשת בצפון תל אביב).
[*] [b]לישון עם התינוק[/b] באותה מיטה או עם מיטות מחוברות, להיניק בשכיבה (לוקח קצת זמן ללמוד את זה לפעמים, בעיקר עם יש לך ציצי-פיצי כמו שלי...), לא להחליף חיתול בלילה אם אין קקי (וגם עם קקי אפשר לישון עוד כמה שעות, לדעתי, אם העור שלו לא רגיש מאוד. לילדים שלי מעולם לא היתה תפרחת חיתולים, ותאמיני לי שכמות החיתולים שהחלפתי היתה בערך חצי ממה שממליצים. ואגב, ההמלצות הן בטח קנוניה של יצרני הטיטולים ממילא);
[*] [b]לקבל עזרה[/b] ממי שרק אפשר. את אמורה לטפל בתינוק ותו לא. מישהו (השבט הלא-קיים) אמור לטפל בך ולעזור עם התינוק. אם אין בשום פנים מישהו שיכול לעזור (רצוי מישהי) מלבד בעלך - הוא צריך למצוא דרך לעזור. ואת צריכה למצוא דרך לדבר איתו על זה. ובכלל על "יחסיכם בשלושה לאן". אולי שיקרא פה כמו שמישהי הציעה.
[*] [b]מנשא, מנשא, מנשא[/b]. בשבילו ובשבילך, וגם בשביל בעלך, שיתרגל עכשיו בחגים אם יש לכם קצת זמן לטייל יחד. רבע שעה בטח אפשר למצוא. תנוחת ערסול או בטן לבטן, את בטח יודעת.
[/list]

חבל שאנחנו רחוקים כל כך. הייתי מתייצבת אצלך עכשיו. טוב, אולי לא ממש עכשיו (שלוש בבוקר). קבלי את ההצעה של אמא של תמרה! (אני לא מכירה אותה והיא לא מחלקת לי אחוזים מהרווחים (-: )

אמשיך לעקוב אחרי הדף הזה, ואת תמשיכי לגנוב זמן על המחשב (עם התינוק במנשא) ולדווח ולפרוק ולהתייעץ. אני מכורה חדשה לאתר ועוזרים לי פה כל הזמן!

חיזוקים וחיבוקים!

מסכימה עם רוב הכותבות לפני. מה שאת עוברת - על כל היבטיו - רגיל ושכיח, וחבל שלא מצאנו עדיין דרכים מוצלחות מספיק להעביר את המידע הזה ובעיקר לעזור.
באופן אישי אני עברתי לידת בית קלה יחסית, היינו כבר הורים לילדה בת שנתיים וחצי אז היה לנו ניסיון, ובכל זאת על פני חודשים ארוכים הייתי מדוכדכת כמו שלא הייתי בחיים - ושנה וחצי אחרי זה אני עוד לא בטוחה שהכל סגור אצלי בקשר למה שעברתי. בעצם אני יודעת שלא. עובדה שאני כותבת לך כאן, מתוך הזדהות מלאה, אפילו שעברתי את זה אחרת.

חותמת על העצות:
[list]
[*] [b]לצאת מהבית[/b] אפילו אם כרגע את צריכה להתארגן יום שלם - נפשית ומעשית - כדי לצאת לרבע שעה. ואפילו אם את מרגישה חנוקה ביישוב הקטן והנידח שלך ונראה לך שממילא אין לאן ללכת (אני הרגשתי ככה אפילו שגרתי בשכונה מבוקשת בצפון תל אביב).
[*] [b]לישון עם התינוק[/b] באותה מיטה או עם מיטות מחוברות, להיניק בשכיבה (לוקח קצת זמן ללמוד את זה לפעמים, בעיקר עם יש לך ציצי-פיצי כמו שלי...), לא להחליף חיתול בלילה אם אין קקי (וגם עם קקי אפשר לישון עוד כמה שעות, לדעתי, אם העור שלו לא רגיש מאוד. לילדים שלי מעולם לא היתה תפרחת חיתולים, ותאמיני לי שכמות החיתולים שהחלפתי היתה בערך חצי ממה שממליצים. ואגב, ההמלצות הן בטח קנוניה של יצרני הטיטולים ממילא);
[*] [b]לקבל עזרה[/b] ממי שרק אפשר. את אמורה לטפל בתינוק ותו לא. מישהו (השבט הלא-קיים) אמור לטפל בך ולעזור עם התינוק. אם אין בשום פנים מישהו שיכול לעזור (רצוי מישהי) מלבד בעלך - הוא צריך למצוא דרך לעזור. ואת צריכה למצוא דרך לדבר איתו על זה. ובכלל על "יחסיכם בשלושה לאן". אולי שיקרא פה כמו שמישהי הציעה.
[*] [b]מנשא, מנשא, מנשא[/b]. בשבילו ובשבילך, וגם בשביל בעלך, שיתרגל עכשיו בחגים אם יש לכם קצת זמן לטייל יחד. רבע שעה בטח אפשר למצוא. תנוחת ערסול או בטן לבטן, את בטח יודעת.
[/list]

חבל שאנחנו רחוקים כל כך. הייתי מתייצבת אצלך עכשיו. טוב, אולי לא ממש עכשיו (שלוש בבוקר). קבלי את ההצעה של אמא של תמרה! (אני לא מכירה אותה והיא לא מחלקת לי אחוזים מהרווחים (-: )

אמשיך לעקוב אחרי הדף הזה, ואת תמשיכי לגנוב זמן על המחשב (עם התינוק במנשא) ולדווח ולפרוק ולהתייעץ. אני מכורה חדשה לאתר ועוזרים לי פה כל הזמן!

חיזוקים וחיבוקים!

בשלב הזה הייתי מפרידה את שתי הבעיות: 1. היעדר תמיכה בטיפול בתינוק 2. התרחקות מהבעל. והייתי מטפלת בכל אחת מהן בנפרד. זה אומר, שלסעיף 1 יהיה צורך לגייס חברות, משפחה, עזרה בתשלום, כל מה שאפשר - להבהיר להם כמה קשה ולבקש שיגיעו. את סעיף 2 יהיה צורך לקחת בקצב שלו, וזה כנראה לא יקרה בתוך סערת ההתחלה ותקופת העייפות הנוראה.

בשלב הזה הייתי מפרידה את שתי הבעיות: 1. היעדר תמיכה בטיפול בתינוק 2. התרחקות מהבעל. והייתי מטפלת בכל אחת מהן בנפרד. זה אומר, שלסעיף 1 יהיה צורך לגייס חברות, משפחה, עזרה בתשלום, כל מה שאפשר - להבהיר להם כמה קשה ולבקש שיגיעו. את סעיף 2 יהיה צורך לקחת בקצב שלו, וזה כנראה לא יקרה בתוך סערת ההתחלה ותקופת העייפות הנוראה.

אום, כל מה שכתבת נכון. אבל ממש ספורים המקרים שהבעל פנוי לבונדינג. מה לעשות הרוב המוחלט של הגברים בגיל הזה עובדים / לומדים FULL TIME/ יושבים בכלא (או שילוב של לפחות 2 מהשלושה).
יש כאלו שיפנימו את המצב הפראדוקסאלי ויטלטלו את החיים שלהם כדי לשנות את המצב. אבל זה לוקח יותר מ-3 שבועות גם להפנים, גם להחליט וגם לבצע. מאד חבל. נכון. אבל ככה זה בעולמינו.

אום, כל מה שכתבת נכון. אבל ממש ספורים המקרים שהבעל פנוי לבונדינג. מה לעשות הרוב המוחלט של הגברים בגיל הזה עובדים / לומדים FULL TIME/ יושבים בכלא (או שילוב של לפחות 2 מהשלושה).
יש כאלו שיפנימו את המצב הפראדוקסאלי ויטלטלו את החיים שלהם כדי לשנות את המצב. אבל זה לוקח יותר מ-3 שבועות גם להפנים, גם להחליט וגם לבצע. מאד חבל. נכון. אבל ככה זה בעולמינו.

הילה וגם פלונית, מהודעותכן משתמע כאילו פוסטפרטום הוא תקופה נוראית, שככה זה. זה לא נכון. זו יכולה להיות תקופה נפלאה. יש כאן אוסף של נסיבות בעייתיות, ובראש וראשונה זה שהבעל לא פנוי לטפל בתינוק [b]בכלל[/b] . זה לא צריך להיות כך. זה מזיק לקשר שלכם ומזיק לקשר שלו ושל הילד. הוא חייב למצוא דרך להיות גם הוא עם הילד. זה הילד שלו! אלו ימיו הראשונים. התקופה הזו לא תחזור. גם הוא צריך זמן לבונדינג. אני לא יודעת מה בעלך עושה אבל לטעמי הוא חייב למצוא דרך לפנות זמן להיות איתך ועם הילד.

הילה וגם פלונית, מהודעותכן משתמע כאילו פוסטפרטום הוא תקופה נוראית, שככה זה. זה לא נכון. זו יכולה להיות תקופה נפלאה. יש כאן אוסף של נסיבות בעייתיות, ובראש וראשונה זה שהבעל לא פנוי לטפל בתינוק [b]בכלל[/b] . זה לא צריך להיות כך. זה מזיק לקשר שלכם ומזיק לקשר שלו ושל הילד. הוא חייב למצוא דרך להיות גם הוא עם הילד. זה הילד שלו! אלו ימיו הראשונים. התקופה הזו לא תחזור. גם הוא צריך זמן לבונדינג. אני לא יודעת מה בעלך עושה אבל לטעמי הוא חייב למצוא דרך לפנות זמן להיות איתך ועם הילד.

מאד מזדהה. עם הקטע של - אי אפשר לעשות כלום חוץ מלתפעל את התינוק (ומדי פעם גם את עצמך, אבל בחסכנות...), ולא ברור למה. כנראה שזה פשוט ככה.
אני הייתי מחכה בערב שבעלי יגיע, ופשוט נותנת לו את התינוק, ועושה דברים בבית. אפילו לשטוף את ערימת הכלים שהסתכלתי עליה כל היום, כביסה קטנה, לא משהו גרנדיוזי.
קצת להזיז את הגוף ולא להצטרך להיות בקשב מלא לפצפון.

תזכרי שגם אם הלידה היתה טובה, וגם אם נראה לך שפיזית התאוששת, הגוף עדיין [b]דורש[/b] את המנוחה שלו. כשתתאוששי באמת ותסתכלי אחורה, זה יהיה יותר ברור. עכשיו מתוך הבועה, יותר קשה.
(חמותי הסבירה לי שאחרי כל לידה לוקח לגוף שנה לחזור למצב שלפני מבחינת העייפות. אז אולי היא קצת הגזימה, ובתוך העניין כעסתי עליה קצת (תשושה???, אני???? ) אבל רק אחרי שעבר פרק זמן ארוך, הבנתי למה היא התכוונה).

ומדגישה - תני לבעלך לטפל בתינוק. בין הנקה להנקה. (כולל הגרפס (-: ). זה יחזק את הקשר בניהם, ויתן לו הרגשה שהוא שותף, וידגים לו קצת את הקושי שיש בזה. ויתן לך זמן לעשות משהו 'מועיל בבית'.

@}

מאד מזדהה. עם הקטע של - אי אפשר לעשות כלום חוץ מלתפעל את התינוק (ומדי פעם גם את עצמך, אבל בחסכנות...), ולא ברור למה. כנראה שזה פשוט ככה.
אני הייתי מחכה בערב שבעלי יגיע, ופשוט נותנת לו את התינוק, ועושה דברים בבית. אפילו לשטוף את ערימת הכלים שהסתכלתי עליה כל היום, כביסה קטנה, לא משהו גרנדיוזי.
קצת להזיז את הגוף ולא להצטרך להיות בקשב מלא לפצפון.

תזכרי שגם אם הלידה היתה טובה, וגם אם נראה לך שפיזית התאוששת, הגוף עדיין [b]דורש[/b] את המנוחה שלו. כשתתאוששי באמת ותסתכלי אחורה, זה יהיה יותר ברור. עכשיו מתוך הבועה, יותר קשה.
(חמותי הסבירה לי שאחרי כל לידה לוקח לגוף שנה לחזור למצב שלפני מבחינת העייפות. אז אולי היא קצת הגזימה, ובתוך העניין כעסתי עליה קצת (תשושה???, אני???? ) אבל רק אחרי שעבר פרק זמן ארוך, הבנתי למה היא התכוונה).

ומדגישה - תני לבעלך לטפל בתינוק. בין הנקה להנקה. (כולל הגרפס (-: ). זה יחזק את הקשר בניהם, ויתן לו הרגשה שהוא שותף, וידגים לו קצת את הקושי שיש בזה. ויתן לך זמן לעשות משהו 'מועיל בבית'.

@}

אוף, פוסט פארטום...:-/
התקופה הזאת היא קשה נורא. אוף, כשאני הייתי בשלב הזה, אם לא הייתי גרה בבית פרטי, מזמן כבר הייתי קופצת מהחלון. היה נ-ו-ר-א. ולא יכולתי לקטר כי כולם אמרו לי "מה אבל הוא כזה חמוד!" / "את צריכה להיות מאושרת" ועוד כל מיני משפטים מזעזעים אחרים. טוב האמת שאצלי ההנקה לא הלכה בקלות והוא בטח שלא חזר לישון מיד אחרי.
אבל אם את מרגישה שאת צריכה ובעלת לא בנמצא, חשוב לבקש עזרה. לא להתבייש.

זה מתיש נכון, אבל הנחמה היא שזה עובר. יש קשיים חדשים, אבל מתמודדים איתם הרבה יותר טוב. במיוחד שבלי שתשימי לב, לאט לאט,כל כך תאהבי אותו שפשוט לא תאמיני כמה.
הכי נורא זה שאסור לקטר כי הוא הרי כל כך חמוד... תקטרי חמודה תקטרי! התקופה הזאת היא נוראה! אם אף אחד לא מוכן לשמוע, ספרי לנו. בשביל זה אנחנו פה.
אני זוכרת ימים שהגיע הערב ולא הספקתי לשתות את התה של הבוקר...
הצעות פרקטיות
[list]
[*] שבעלך יכין לך סנדוויצים לכל היום.
[*] תתלבשי לפני שבעליך יוצא כדי שתוכלי לצאת מהבית ולטייל. הרבה יותר קל להתמודד איתם בחוץ. במיוחד אם ממילא גם כשאת בבית את לא נחה. לפחות תראי אנשים.
[/list]
תדאגי שכל יום יהיה לך איזה סידור לצאת בשבילו החוצה. ולא חייבים להיות יעילים ולהספיק הכל באותו היום :-P ככה שיהיה לך יום שתלכי למרכז לשלוח מכתב, ויום אחר לשלם חשבון ויום שלישי...הבנת.
[list]
[*] אם חם, תלכי לקניון או לסופר או לבנק או לכל מקום ממוזג אחר.
[*] איך יוצרים קשר בגינה: "תגידי המנשא/טיולון/עגלה/חיתולים/מגבונים הזה טוב? כי אנחנו ממש מתלבטים מה לקנות". "וואו בן כמה הוא שהוא כבר מתהפך/זוחל/מחייך/מחזיק את הרעשן" (אין כמו להחמיא לאמא על ביצועי הבן שלה).
[/list]
תשאלי פה, אולי יש מישהי שגרה בדיוק דלת ליד? (יש כאן הרבה נידחות:-))
להיות על היידיים זהו צורך בסיסי אפילו יותר מאוכל ומים ובטח שיותר מקקי בחיתול. אם הוא רוצה על הידיים - תיקחי אותו על הידיים. זה יקל על החיים שלך. עכשיו, וגם בעתיד. אני ממליצה על מנשא, בצורה זו הגב פחות כואב והידיים חופשיות. גם אם בהתחלה נראה מסובך, אחר כך מתרגלים. אני לא הייתי "מפרקת" את המנשא כל פעם (זה שקושרים). לובשת אותו בתחילת היום ומורידה בסוף. מכניסה ומוציאה אותו באמצע. אם את לא מסתדרת עם הקשירות, תנסי להשאיל כזה שלא קושרים.
לילה- השעון הביולוגי מתחיל להתייצב רק בערך בגיל 3 חד'. מה שאת יכולה לעשות זה לדאוג שבלילה יהיה חושך וביום אור (גם כשהוא ישן). לא להתעסק איתו יותר מדי בלילה ואם הוא קם - לא להדליק את האור ואפילו לא להחליף לו חיתול (אם חייבים אז מהר ובחושך, גם אם לא מנקים FIX). תניקי בלילה במיטה בשכיבה. כך הוא נרדם ולא צריך להניח אותו במיטה שלו (ואז מתעורר, ואז חצי שעה להרדים, ואז להניח ואז מתעורר...) וגם את יכולה לנמנם תוך כדי בלי לפחד שתפילי אותו. אפשר להצמיד את מיטת התינוק למיטת ההורים
להתאים את הגובה ולהוריד דופן אחת. כך שמיטת התינוק תהיה ממש המשך.
מניקים אותו על מיטת התינוק, (פלג הגוף העליון שלך - על המיטה שלו). ואז כשהיא נרדמת, את זזה חזרה למיטה שלך והיא נשארת במיטתה. גם אם את נרדמת לפניו, מתישהו תתעוררי לשניה ותוכלי לעשות זאת. וגם אם לא תתעוררי, לא תוכלי להתגלגל עליו כי מיטת התינוק קטנה ולא תוכלי (פשוט טכנית) להתהפך לכיוון, וגם לא צפוף במיטה.

והנה לינק להודעה שפתחתח אז- 3 שבועות [url=http://www.leida.co.il/message.asp?qt=9634]אחרי הלידה[/url]
היום זה כבר אחרת :-D
הכי חשוב. תמשיכי לשפוך. בשביל זה אנחנו כאן.

בהצלחה!

אמא יקרה ..זה מאוד מוכר ..אני חושבת שרובינו עוברות את זה ..השילוב של חוויה חדשה ,לילות לא ברורים ותחושת הלבד הזו..
במקרה שלי עזר לי שהקטנה ישנה איתנו וכך בלילה ההנקה הייתה בשכיבה ועם הזמן גם יכולתי להמשיך לישון..לגבי חיתול -יסלחו לי כל האמהות אבל למדתי שלא קורה שום דבר אם מחתלים בבוקר כשקמים וכך כל הסחבת הזאת בלילה לא קיימת -ותאמיני לי שבמקרה של תמרה שלי לא היו לה שום בעיות של תפרחת חיתולים וכדומה -היא מתעוררת חייכנית ומרוצה ..
ובכלל אשמח להיות חברה שלך ..אני מירושלים ומאוד אוהבת לנדוד בדרכים וממש אשמח לארח לך לחברה מדי פעם -ממש אין לי בעיה עם נסיעות ארוכות ואם הבנתי שאת מהבקעה אז בכלל נפלא -איזור מאוד יפה ..
בקיצור זו אני אשמח לשמוע ממך
חג שמח

כתבתי פיסקה שלמה של עצבים על בעלך אבל מחקתי כי זה לא עוזר לאף אחד...
את נמצאת במצב ממש בלתי אפשרי. אין לי איך לעזור לך בנושא הבדידות אז אולי רק משהו קטן בקשר להתנהלות שלך בבית. אם מצליח לך כל כך טוב ההנקה תלמדי לעשות דברים תוך כדי הנקה, שאחד הייתרונות שלה הוא שאכן אפשר לעשות דברים תוך כדי, והראשון שבהם הוא לישון. אפשר גם לשבת מו המחשב ולדבר עם אנשים ברשת תוך כדי הנקה. אפשר להניק במנשא ואז תוך כדי להכין לך איזה סנדויץ' ולאכול. אם את לא יכולה לעזוב את הילד כדי להתרחץ, תתרחצי איתו (התינוקת שלנו רק ככה. בלי טקס האמבטיה). וכמו שפידג'ט אמרה: צאי החוצה תנשמי אויר ותראי אור יום.

מתוקה משכב לידה הוא 40 יום! אחרי לידה. בזמן זה את אמורה לישון ולהניק את הילד, וכל הסביבה שלך אמורה לעזור לך לעשות את זה. כלומר לדאוג לאוכל לנקיון ולכביסות... ככה זה בחברות שבטיות יותר ולא סתם!!!!! אולי אם תביני את זה תרגישי פחות אשמה, ותוכלי להסביר את זה לבעלך. שיעזוב את הדברים מסביב וידאג יותר לך.

מה שכן בלילה לדעתי האישית תתני לו לישון. גם ככה אם את מניקה את מחוברת לתינוק שלך ומתעוררת כשהוא מתעורר אז למה שגם בעלך יקום? אני לא אומרת לך לא לתת לו לטפל בתינוק כי זה מאוד חשוב שגם הוא יטפל בו בשביל הקשר בניהם, אבל אני זוכרת שאני ניסיתי כמה שיותר להוריד ממנו את הטיפול בילדה בלילה כדי שיוכל לישון שיהיה לו כוח לטפל בי אח"כ כל היום. וביום כשהילד ישן לישון ביחד איתו או לחפש מידע באינטרנט. לא לרוץ לנקות ולעשות כביסות. בשביל לה(ע)ניק את צריכה מנוחה וגם להתמלא בעצמך כשהתינוק ישן.

זה שבעלך יוצא החוצה בשניה שהוא מגיע הביתה לדעתי מראה על קושי שלו להיות איתכם כרגע. נסי לתקשר איתו בכל זאת, להגיד לו מה את צריכה, לקרב אתכם שוב. ולקבל אותו עם חיוך, חיבוק אפילו. להראות לו שאת שמחה שהגיע.