על ידי אילת* » 11 אוגוסט 2010, 22:42
קוראת, אני מבינה אותך. גם אני החלטתי שבחיים לא הולכת יותר לטיפול קונבנציונלי.
מה שאת מתארת, בסיפור עם תוספת הזמן, מקשה בעיני ליצור אמון, להרגיש שיש כאן קשר ורצון אמיתי,
מעבר לכסף. הפסיכולוגים עיגנו את עצמם בחוקים מאד מאד נוקשים.
יש משהו כל כך לא טבעי, כמעט הזוי בכך שאדם או זוג משתף אדם זר בדברים הכי הכי אינטימים,
ואז בדקה המדויקת שנגמר הזמן , מפסיקים אותם (לא לפני שהם שלמו פגז של כסף),
ובכל זאת המקצוע עדין מבוקש, וכלם נענים לחוקים הבלתי אפשרים הללו.
דקה אחרי ששפכת את כל הפנים שלך החוצה, אתה כבר לא יכול להיות בקשר עם האדם הזה,
עד שתחזור שוב שעת הטיפול שלך.
הפער בין האינטמיות העצומה שבטיפול ובין מה שקורה בין הטיפולים- בעיני הוא בלתי נתפס.
וגם החוסר הדדיות- אחד מספר הכל שבכל, והשני לא מספר אפלו פרטים הכי בסיסים וקונקרטים על עצמו.
אחרי חודשים רבים בטיפול עם יערה, שכבר הספקנו לנבור בתוכי מכל הכיוונים,
שאלתי אותה כמה ילדים יש לה, וזה לא היה לה ברור שהיא רוצה לענות לי (בסוף כן אמרה, אבל רצתה לברר איתי למה זה חשוב לי, מה זה המשחק הזה?).
וקן לציפור, אני שאלתי על חזרה לאחר מספר חודשים,
אני חושבת שיש כאן גם בעיתיות אתית, אם כי הדברים לא שחור או לבן.
בעיקר נראה לי שצדקת , שהיא מאד שומרת כאן על שתנו.
באתי אליה עם סיפור פרדה שנמשך והיה לקוי, היא מאד חוששת מהפרדה הזו.
נראה לי שרוצה להבהיר לי שתהייה פרדה , בלי אפשרויות לתימרון מצידי.
עד לפני כשעתיים נפרדתי ממנה בלבי, חשבתי שלא אוכל לחזור,
אבל בשיחה עם חברה , היא אמרה לי שהבקשה שלי לחזור לאחר מותה של סבתי, נשמע כמעט הזוי
ושאני לא מגודלת שצריכה טיפול אחרי שסבתא שלה בת ה 102 מתה.
אנשים נאלצים להפרד מהורים צעירים, מאחים, ואפלו מילדים, שאקבל פרופרציות.
טענה שיערה מבינה שאני משאירה לעצמי פתח חזרה, לא לעשות פרדה אמיתית, ושהיא עשתה בשכל רב עם תשובתה.
יעצה לי הפעם לסיים אחרת, ולנצל את שלושת החודשים שעוד נותרו לי, זה לא הולך ברגל.........
זה לא כמו שלושה חודשים ראשונים, מדובר בשלושה חודשים עם מטפלת שכבר מכירה אותי, זה משמעותי.
טוב, אראה.
מחר אני נוסעת לכמה ימים לים, כך שיהיה לי זמן לנקות את הכל ולחזור יותר בהירה עם עצמי.
קוראת, אני מבינה אותך. גם אני החלטתי שבחיים לא הולכת יותר לטיפול קונבנציונלי.
מה שאת מתארת, בסיפור עם תוספת הזמן, מקשה בעיני ליצור אמון, להרגיש שיש כאן קשר ורצון אמיתי,
מעבר לכסף. הפסיכולוגים עיגנו את עצמם בחוקים מאד מאד נוקשים.
יש משהו כל כך לא טבעי, כמעט הזוי בכך שאדם או זוג משתף אדם זר בדברים הכי הכי אינטימים,
ואז בדקה המדויקת שנגמר הזמן , מפסיקים אותם (לא לפני שהם שלמו פגז של כסף),
ובכל זאת המקצוע עדין מבוקש, וכלם נענים לחוקים הבלתי אפשרים הללו.
דקה אחרי ששפכת את כל הפנים שלך החוצה, אתה כבר לא יכול להיות בקשר עם האדם הזה,
עד שתחזור שוב שעת הטיפול שלך.
הפער בין האינטמיות העצומה שבטיפול ובין מה שקורה בין הטיפולים- בעיני הוא בלתי נתפס.
וגם החוסר הדדיות- אחד מספר הכל שבכל, והשני לא מספר אפלו פרטים הכי בסיסים וקונקרטים על עצמו.
אחרי חודשים רבים בטיפול עם יערה, שכבר הספקנו לנבור בתוכי מכל הכיוונים,
שאלתי אותה כמה ילדים יש לה, וזה לא היה לה ברור שהיא רוצה לענות לי (בסוף כן אמרה, אבל רצתה לברר איתי למה זה חשוב לי, מה זה המשחק הזה?).
וקן לציפור, אני שאלתי על חזרה לאחר מספר חודשים,
אני חושבת שיש כאן גם בעיתיות אתית, אם כי הדברים לא שחור או לבן.
בעיקר נראה לי שצדקת , שהיא מאד שומרת כאן על שתנו.
באתי אליה עם סיפור פרדה שנמשך והיה לקוי, היא מאד חוששת מהפרדה הזו.
נראה לי שרוצה להבהיר לי שתהייה פרדה , בלי אפשרויות לתימרון מצידי.
עד לפני כשעתיים נפרדתי ממנה בלבי, חשבתי שלא אוכל לחזור,
אבל בשיחה עם חברה , היא אמרה לי שהבקשה שלי לחזור לאחר מותה של סבתי, נשמע כמעט הזוי
ושאני לא מגודלת שצריכה טיפול אחרי שסבתא שלה בת ה 102 מתה.
אנשים נאלצים להפרד מהורים צעירים, מאחים, ואפלו מילדים, שאקבל פרופרציות.
טענה שיערה מבינה שאני משאירה לעצמי פתח חזרה, לא לעשות פרדה אמיתית, ושהיא עשתה בשכל רב עם תשובתה.
יעצה לי הפעם לסיים אחרת, ולנצל את שלושת החודשים שעוד נותרו לי, זה לא הולך ברגל.........
זה לא כמו שלושה חודשים ראשונים, מדובר בשלושה חודשים עם מטפלת שכבר מכירה אותי, זה משמעותי.
טוב, אראה.
מחר אני נוסעת לכמה ימים לים, כך שיהיה לי זמן לנקות את הכל ולחזור יותר בהירה עם עצמי.