על ידי צל_הימים* » 17 יולי 2008, 03:16
עוקבת:
בינתיים אני רואה ש{{}}ג&סו מחק את חלקו בשני הדפים, כך שתגובתי אולי כבר לא רלבנטית לגביו.
_ג&סו כתב:
אמפתיה ופידבקים חיוביים ברשת הם בגדר עצלנות.
ז'ראר, האם התכוונת למשהו שהוא מעבר לכך?_
אם אני מבין נכון, ג&סו דיבר על אקטיביזם בקנה מידה נרחב יותר. אני לא מתחבר לרוח הדברים שהוא הציג.
בטח לא ללכת לבתי ספר או כל אתר התכנסות אחר של תלמידים ולדבר על ליבם אודות האפשרות לחינוך ביתי. או לחלק עלונים. לכתוב פמפלטים ומניפסטים. לנאום עם מגפון בהייד פארק.
וליותר חשדנים בקהל, גם לא הצעתי שרות בתשלום. גם לא את דמי השימוש לאתר. גם לא שלחתי אותו להצטרף לבג"ץ ולשלם את חלקו. לא ניסיתי לסדר כאן תשלום לאף אחד. פה זה לא ז'ראר טורס.
הקו שלי, שאני מבטא לאורך ולרוחב הדפים כאן הוא ההתפתחות האישית. הלמידה. זו האמיתית שמתבטאת בהתרחבות ההבנה, ולא בשינון ודקלום בית-ספריים. ועל זה עובדים ביחד, ולבד. מהביחד מקבלים input, ובלבד מעבדים אותו. וגם עם הביחד. שניהם שזורים. כמו יינג ויאנג. וזה הגב הרגשי-מקצועי.
ואכן לקהילה הזו יש קילומטראז'. צפריר אומר שאם מחברים יחד את גיל ילדיו, יש לו יותר ממאה שנות ניסיון בחינוך ביתי. טוב, אולי לא מאה, אבל כמה עשרות טובות. לי ולזוגתי יש 16 שנים. ובבוידעם של ילדותי, ניתן למצוא גם קצת הכשרה, בבית אימי. ויש כאן עוד כמה עשרות משפחות, אולי מאות, אני לא מעודכן.
חלק מהתהליך, ומהקילומטראז', הוא גיבוש אג'נדה, משנה, מודל, תכנית עבודה. שכוללת את המרכיב הפנימי (אני עצמי והתא המשפחתי) והחיצוני (חברי הקהילה ושאר החברה הנורמטיבית). ואת כל זה בלי עצבים, נקמנות, תסכול, רצון לנתץ או להוקיע.
זהו, מקווה שלא טרחנתי. עניתי ברצינות ללא הסרקאזם האופייני לי כי יש כאן כאב עמוק. ואיתו מבוכה גדולה, תהיות קשות ואובדן דרך.
[b]עוקבת[/b]:
בינתיים אני רואה ש{{}}[b]ג&סו[/b] מחק את חלקו בשני הדפים, כך שתגובתי אולי כבר לא רלבנטית לגביו.
_ג&סו כתב:
אמפתיה ופידבקים חיוביים ברשת הם בגדר עצלנות.
ז'ראר, האם התכוונת למשהו שהוא מעבר לכך?_
אם אני מבין נכון, ג&סו דיבר על אקטיביזם בקנה מידה נרחב יותר. אני לא מתחבר לרוח הדברים שהוא הציג.
בטח לא ללכת לבתי ספר או כל אתר התכנסות אחר של תלמידים ולדבר על ליבם אודות האפשרות לחינוך ביתי. או לחלק עלונים. לכתוב פמפלטים ומניפסטים. לנאום עם מגפון בהייד פארק.
וליותר חשדנים בקהל, גם לא הצעתי שרות בתשלום. גם לא את דמי השימוש לאתר. גם לא שלחתי אותו להצטרף לבג"ץ ולשלם את חלקו. לא ניסיתי לסדר כאן תשלום לאף אחד. פה זה לא ז'ראר טורס.
הקו שלי, שאני מבטא לאורך ולרוחב הדפים כאן הוא ההתפתחות האישית. הלמידה. זו האמיתית שמתבטאת בהתרחבות ההבנה, ולא בשינון ודקלום בית-ספריים. ועל זה עובדים ביחד, ולבד. מהביחד מקבלים input, ובלבד מעבדים אותו. וגם עם הביחד. שניהם שזורים. כמו יינג ויאנג. וזה הגב הרגשי-מקצועי.
ואכן לקהילה הזו יש קילומטראז'. צפריר אומר שאם מחברים יחד את גיל ילדיו, יש לו יותר ממאה שנות ניסיון בחינוך ביתי. טוב, אולי לא מאה, אבל כמה עשרות טובות. לי ולזוגתי יש 16 שנים. ובבוידעם של ילדותי, ניתן למצוא גם קצת הכשרה, בבית אימי. ויש כאן עוד כמה עשרות משפחות, אולי מאות, אני לא מעודכן.
חלק מהתהליך, ומהקילומטראז', הוא גיבוש אג'נדה, משנה, מודל, תכנית עבודה. שכוללת את המרכיב הפנימי (אני עצמי והתא המשפחתי) והחיצוני (חברי הקהילה ושאר החברה הנורמטיבית). ואת כל זה בלי עצבים, נקמנות, תסכול, רצון לנתץ או להוקיע.
זהו, מקווה שלא טרחנתי. עניתי ברצינות ללא הסרקאזם האופייני לי כי יש כאן כאב עמוק. ואיתו מבוכה גדולה, תהיות קשות ואובדן דרך.