על ידי תמרוש_רוש » 29 מרץ 2009, 10:53
טוב, עכשיו יש לי זמן.
_קיבלנו המלצה לריטלין מרופאה מאבחנת מאוד לא נחמדה. קיבלנו המלצה לתרופה הומיאופתית באבחון ארוך.
עכשיו צריך לבחור מה עושים.
אבל בעיקר אני תוהה איך להתמודד עם זה בתוך הבית - איך לא לצפות ממנו לדברים שהוא לא מסוגל לעשות, אבל גם לא להזניח אותו אם הוא זקוק לתמיכה מיוחדת.
איך להניח לו להתפתח אבל לא סתם "להניח לו לנפשו" כשהוא זקוק לנו.
ואיך להבדיל ביניהם._
תראי, אני לא עוסקת בפועל בחינוך חופשי (תינוק בן שנה זה עוד לא נחשב), אבל הרעיון שלו קרוב ללבי - מאוד. אז אני אכתוב מה שעולה על דעתי. תחליטי אם זה שווה לך משהו.
קיבלתם המלצה לריטלין, זאת אומרת שהילד בפועל אובחן עם קושי בקשב וריכוז לפחות בשני מקומות / מסגרות / סיטואציות (נניח, בית ובית ספר), והרופאה לא נחמדה.
אז עכשיו את צריכה להחליט האם האבחנה מקובלת עלייך, והאם הריטלין מקובל עלייך, במנותק מהלא-נחמדה שרשמה לך אותו.
זה יכול להיות ללכת ולקבל חוות דעת נוספת.
או ללמוד יותר על ריטלין, להבין מאיפה התרופה הזאת באה ולאן היא הולכת, מה הפוטנציאל שלה, מה התופעות לוואי והסיכונים, ולראות אם הסיכוי שבה שווה ניסיון של כמה חודשים.
(למיטב ידיעתי, גם במקרה הכי גרוע, של תופעות לוואי לא סימפטיות, הפסקת התרופה מפסיקה את התופעות בלי שום נזק לטווח ארוך)
חוצמזה, נראה לי שמה שאת מחפשת זה איזשהו איש מקצוע שמבין בקשיים האלה, שיעזור לך למצוא את הטכניקות והטקטיקות לעזור לילד שלך
לעשות את מה שהוא רוצה או היה רוצה לעשות.
אבל לא לנסות "לעזור לו להסתגל למערכת", או לסטנדרט כלשהו, כי בזה אין לך עניין.
אני לא איש מקצוע כזה, אבל אני יודעת שהאנשים האלה קיימים, ושהטכניקות האלה קיימות.
אני לא בדיוק יודעת באיזה תחום מקצועי לחפש... אולי בתחום של הוראה מתקנת, אולי יש מרפאות בעיסוק שמתמחות בנושא, אולי משהו אחר בכלל, אבל הידע הזה קיים, אני חותמת לך.
לאיזה טכניקות אני מתכוונת? למשל, שימוש באיזה סוג של טבלת מטלות או יומן יומי. לוח עם כל הדברים שהוא רוצה ו/או חייב לעשות במשך השעות הקרובות. אתם ממלאים את הלוח הזה במשותף (את והוא, אבא והוא), הוא קובע את סדר העדיפויות הרצוי לו בהתחשב במגבלות הבית, ואחרי כל מטלה הוא מסמן "וי" או מוחק אותה או משהו, ועובר לעניין הבא.
לא כדי לאלף אותו להיכנס לאיזה תלם, אלא כדי לעזור לו להתארגן על הדברים שבאמת חשובים לו, ללמוד איך לארגן את עצמו, להזכיר לעצמו מה הוא רוצה, מין עוגן שיסייע לו כאיזון לחמש-מאות אלף הגירויים הסביבתיים והפנימיים שמקפיצים אותו לכל הכיוונים על כל צעד ושעל.
כמובן שזה עניין דינמי. ויש תהליך למידה בלכתוב את כל הדברים, וכמה זמן להקציב לכל אחד מהם. שילמד להעריך את היכולת שלו. אולי לעסוק במשהו אחד יותר מחצי שעה זה בלתי אפשרי, ואחרי חצי שעה כזאת הוא צריך "לנוח" מפעילות ממוקדת כל היום, אבל לעסוק בו לפרקי זמן קצרים, 15 דקות כל אחד, אבל יהיו שלושה או ארבעה פרקים כאלה ביום - פתאום יגלה לו שהוא אשכרה יכול להתמיד בזה, ולהגיע לאיזה הישג, בנייה, התקדמות, סיפוק.
או למשל, שימוש בשעון עצר, טיימר כזה של בישול. לכוון אותו לעשר דקות, לשים במקום בולט, ו"נראה אם תוכל לעשות את זה ואת זה לפני שהשעון מצלצל". או שתי דקות. או חמש דקות.
מסייע למקד, לארגון זמן.
או למשל, לארגן את הבית בצורה אחרת, כדי להפחית את הגירויים שמקפיצים אותו במיוחד, ולהעלות את מינון הגירויים שעוזרים לו להתמקד. ובהקשר הזה אני חייבת לציין, שיש הפרעות קשב וריכוז על רקע של קושי בויסות תחושתי, בעיבוד של גירויים חושיים במערכת העצבים, ואז טיפול מסוים בריפוי בעיסוק יכול להועיל. אבל יש גם דפוסי קשב וריכוז "קופצניים" שאין להם שום רקע תחושתי, ואז המקצוע שלי נשאר בצד
, לא צריך אותו.
כל אלה דוגמאות נורא נורא כלליות, בלי שום התאמה לילד הספציפי הזה. אני נותנת אותן לצורך המחשה.
ואני מתערבת אתך שיש עוד טכניקות וטקטיקות ועזרים ורעיונות שאני לא יודעת עליהם, ואת כולם אפשר ליישם באופן סטנדרטי, מערכתי, מאלף, אבל גם באופנים שיכבדו את הרצון החופשי שלו, את המוטיבציה הפנימית שלו, ואת הקצב האינדיווידואלי שלו.
וכמובן שיש את העניין של המודעות העצמית. איך הוא רואה את עצמו? האם הוא יכול להבדיל בין "לא רוצה" ל"לא יכול / קשה לי / נראה מסובך מדי אז אני נרתע"? מודעות והבנה עצמית לכוחות ולמגבלות של עצמך, וכן לרצונות ולייחולים של עצמך, היא תמיד דבר טוב, וגיל תשע זה לא צעיר מכדי להתחיל. ובהקשר הזה, יכול להיות מעניין לשאול אותו שאלה פתוחה לגמרי, מה דעתו על הקטע הזה של הקריאה שסיפרת עליו למעלה. האם הוא רואה את החצי-שעה קריאה ביום, שאבא שלו כפה עליו, ככפייה אמיתית, שבאה בניגוד לרצונו, או כמסגרת מארגנת שאיפשרה לו לעשות משהו שהוא בעצם רצה לעשות? איך ההכרח לקרוא כל יום הרגיש לו בהתחלה? איך זה הרגיש לו בהמשך? איך הוא חי עם התוצאות של זה, כיום? מה זה יכול ללמד אתכם על הצרכים הנוכחיים שלו, ועל הגישה שמתאים ליישם?
טוב, עכשיו יש לי זמן. :-)
_קיבלנו המלצה לריטלין מרופאה מאבחנת מאוד לא נחמדה. קיבלנו המלצה לתרופה הומיאופתית באבחון ארוך.
עכשיו צריך לבחור מה עושים.
אבל בעיקר אני תוהה איך להתמודד עם זה בתוך הבית - איך לא לצפות ממנו לדברים שהוא לא מסוגל לעשות, אבל גם לא להזניח אותו אם הוא זקוק לתמיכה מיוחדת.
איך להניח לו להתפתח אבל לא סתם "להניח לו לנפשו" כשהוא זקוק לנו.
ואיך להבדיל ביניהם._
תראי, אני לא עוסקת בפועל בחינוך חופשי (תינוק בן שנה זה עוד לא נחשב), אבל הרעיון שלו קרוב ללבי - מאוד. אז אני אכתוב מה שעולה על דעתי. תחליטי אם זה שווה לך משהו.
קיבלתם המלצה לריטלין, זאת אומרת שהילד בפועל אובחן עם קושי בקשב וריכוז לפחות בשני מקומות / מסגרות / סיטואציות (נניח, בית ובית ספר), והרופאה לא נחמדה.
אז עכשיו את צריכה להחליט האם האבחנה מקובלת עלייך, והאם הריטלין מקובל עלייך, במנותק מהלא-נחמדה שרשמה לך אותו.
זה יכול להיות ללכת ולקבל חוות דעת נוספת.
או ללמוד יותר על ריטלין, להבין מאיפה התרופה הזאת באה ולאן היא הולכת, מה הפוטנציאל שלה, מה התופעות לוואי והסיכונים, ולראות אם הסיכוי שבה שווה ניסיון של כמה חודשים.
(למיטב ידיעתי, גם במקרה הכי גרוע, של תופעות לוואי לא סימפטיות, הפסקת התרופה מפסיקה את התופעות בלי שום נזק לטווח ארוך)
חוצמזה, נראה לי שמה שאת מחפשת זה איזשהו איש מקצוע שמבין בקשיים האלה, שיעזור לך למצוא את הטכניקות והטקטיקות לעזור לילד שלך [b]לעשות את מה שהוא רוצה או היה רוצה לעשות[/b].
אבל לא לנסות "לעזור לו להסתגל למערכת", או לסטנדרט כלשהו, כי בזה אין לך עניין.
אני לא איש מקצוע כזה, אבל אני יודעת שהאנשים האלה קיימים, ושהטכניקות האלה קיימות.
אני לא בדיוק יודעת באיזה תחום מקצועי לחפש... אולי בתחום של הוראה מתקנת, אולי יש מרפאות בעיסוק שמתמחות בנושא, אולי משהו אחר בכלל, אבל הידע הזה קיים, אני חותמת לך.
לאיזה טכניקות אני מתכוונת? למשל, שימוש באיזה סוג של טבלת מטלות או יומן יומי. לוח עם כל הדברים שהוא רוצה ו/או חייב לעשות במשך השעות הקרובות. אתם ממלאים את הלוח הזה במשותף (את והוא, אבא והוא), הוא קובע את סדר העדיפויות הרצוי לו בהתחשב במגבלות הבית, ואחרי כל מטלה הוא מסמן "וי" או מוחק אותה או משהו, ועובר לעניין הבא.
לא כדי לאלף אותו להיכנס לאיזה תלם, אלא כדי לעזור לו להתארגן על הדברים שבאמת חשובים לו, ללמוד איך לארגן את עצמו, להזכיר לעצמו מה הוא רוצה, מין עוגן שיסייע לו כאיזון לחמש-מאות אלף הגירויים הסביבתיים והפנימיים שמקפיצים אותו לכל הכיוונים על כל צעד ושעל.
כמובן שזה עניין דינמי. ויש תהליך למידה בלכתוב את כל הדברים, וכמה זמן להקציב לכל אחד מהם. שילמד להעריך את היכולת שלו. אולי לעסוק במשהו אחד יותר מחצי שעה זה בלתי אפשרי, ואחרי חצי שעה כזאת הוא צריך "לנוח" מפעילות ממוקדת כל היום, אבל לעסוק בו לפרקי זמן קצרים, 15 דקות כל אחד, אבל יהיו שלושה או ארבעה פרקים כאלה ביום - פתאום יגלה לו שהוא אשכרה יכול להתמיד בזה, ולהגיע לאיזה הישג, בנייה, התקדמות, סיפוק.
או למשל, שימוש בשעון עצר, טיימר כזה של בישול. לכוון אותו לעשר דקות, לשים במקום בולט, ו"נראה אם תוכל לעשות את זה ואת זה לפני שהשעון מצלצל". או שתי דקות. או חמש דקות.
מסייע למקד, לארגון זמן.
או למשל, לארגן את הבית בצורה אחרת, כדי להפחית את הגירויים שמקפיצים אותו במיוחד, ולהעלות את מינון הגירויים שעוזרים לו להתמקד. ובהקשר הזה אני חייבת לציין, שיש הפרעות קשב וריכוז על רקע של קושי בויסות תחושתי, בעיבוד של גירויים חושיים במערכת העצבים, ואז טיפול מסוים בריפוי בעיסוק יכול להועיל. אבל יש גם דפוסי קשב וריכוז "קופצניים" שאין להם שום רקע תחושתי, ואז המקצוע שלי נשאר בצד ;-), לא צריך אותו.
כל אלה דוגמאות נורא נורא כלליות, בלי שום התאמה לילד הספציפי הזה. אני נותנת אותן לצורך המחשה.
ואני מתערבת אתך שיש עוד טכניקות וטקטיקות ועזרים ורעיונות שאני לא יודעת עליהם, ואת כולם אפשר ליישם באופן סטנדרטי, מערכתי, מאלף, אבל גם באופנים שיכבדו את הרצון החופשי שלו, את המוטיבציה הפנימית שלו, ואת הקצב האינדיווידואלי שלו.
וכמובן שיש את העניין של המודעות העצמית. איך הוא רואה את עצמו? האם הוא יכול להבדיל בין "לא רוצה" ל"לא יכול / קשה לי / נראה מסובך מדי אז אני נרתע"? מודעות והבנה עצמית לכוחות ולמגבלות של עצמך, וכן לרצונות ולייחולים של עצמך, היא תמיד דבר טוב, וגיל תשע זה לא צעיר מכדי להתחיל. ובהקשר הזה, יכול להיות מעניין לשאול אותו שאלה פתוחה לגמרי, מה דעתו על הקטע הזה של הקריאה שסיפרת עליו למעלה. האם הוא רואה את החצי-שעה קריאה ביום, שאבא שלו כפה עליו, ככפייה אמיתית, שבאה בניגוד לרצונו, או כמסגרת מארגנת שאיפשרה לו לעשות משהו שהוא בעצם רצה לעשות? איך ההכרח לקרוא כל יום הרגיש לו בהתחלה? איך זה הרגיש לו בהמשך? איך הוא חי עם התוצאות של זה, כיום? מה זה יכול ללמד אתכם על הצרכים הנוכחיים שלו, ועל הגישה שמתאים ליישם?