תגישי בקשה לחינוך ביתי (-: ותמשיכי בתהליכים למצוא לה בי"ס כלבבך...
זה עשוי להוריד אותה מהגב שלך.
מה שכן, קראי היטב באתר את הטיפים לניסוח הבקשה

שלום. הבת שלי בכיתה ג. אובחנה כסובלת מהפרעת קשב וריכוז עם היפראקטיביות ולקות. מכיתה א בבית הספר לא ידעו לעזור לה ואפילו יצרו לה חוסר ביטחון עצמי וטראומה מכל חווית הלימודים. ההתנהלות של בית הספר מולה גבל בהתעללות וכבר בכיתה ב הילדה הפסיקה ללכת באופן סדיר לבית ספר וכשהלכה הייתה יוצאת מבית הספר בריצה בבכי וצרחות שהיא לא רוצה ללכת יותר. לקחתי החלטה להעביר אותה לבית ספר פרטי וזה עדיין בתהליכים בתקווה שאמצא באזור ת"א (אנחנו מחולון) ובתקווה שיהיה מקום. השאלה שלי היא כזו: א יש קבס"ית שבאופן קבוע מתקשרת ועוקבת אחרי כל צעד שלנו ברמה שכל פעם שהילדה חולה אני מקבלת כבר איומים על תביעה אם זה ימשך. האם יש ממה לפחד? האם לא יאשרו לי מעבר בגללה? ב האם יכולים לעצור אותי או לתת לי קנס ובכלל האם יש להם זכות לקבוע לי מה לעשות עם הילדה? ג חשבתי בינתיים להשאיר אותה בבית אם לא אמצא לה מסגרת מהר. מה יכולים לעשות לי אם אעשה את זה? ד יכולים לא לאשר לי מהערייה להעביר את הילדה לבית ספר בעיר אחרת?
תודה

אפשר להגיד שהיא די

כן, היא הייתה בוועדה שלנו.

מישהו מכיר את עליזה מנדל המפקחת של ירושלים?

אני גם ממתינה לאישור ממנה
דוקה אמרו לי שהיא בסדר
הגב אני מתקשרת אתה דרך מחוז מרכז
היא אמרה לי שעד ספטמבר נקבל תשובה (אני מקווה שזה גם אישור)

מישהו יודע להגיד לנו משהו על שרה שטרק המפקחת של אזור השרון?

מוזמנים,בקצב שלכם.

היי אילה,

בהתייעצות עם אישי, החלטנו לשמור על פרופיל נמוך בשבוע הקרוב,בכל הקשור לנושא,
על מנת שנוכל לחזור לשיגרת יומנו.

אתקשר איתך, בעוד כשבוע (או לפני כן אם אזדקק לכך).
S-:

אילה תודה,
המקרה קצת יותר מורכב.
הביקור ארך יותר משעה וחצי, וכבר היה.

ניצור איתך קשר טלפוני במהלך היום.

/-:

הי משפחה חדשה ,
מה שאני מציעה לכם זה להתעדכן בנהל היטב בכל מקרה.
אם אתם מכינים את הבקשה וכותבים הכל אתם די יודעים מה אתם עושים עם החינוך ביתי שלכם, את זה באות המפקחות לבדוק.
למה בדיוק אנחנו זכאים?-לגדל את הילדים שלנו,לספק להם את צרכיהם.
הביקור לא עוסק בזכיות שלנו.הוא עוסק במה אנחנו נותנים לילדים .זו דעתי.

רוב אנשי המקצוע מבינים שילדים מתבטאים כפי שהם מתבטאים וזה בסדר גמור.נכון שיש בעיות עם כאלו שלא, אבל תמיד אמירה מצד אחד ההורים ,שנאמרת בטון החלטי ,סמכותי ובוטח בדבר הפעיליות והסדרים אצלכם בבית-תעשה את העבודה.
אם צריך לספר להן שהיינו במפגש ביום ראשון ושאתמול היה חוג/סיפריה ושהבוקר רק הספקנו לאכול ארוחת בוקר ואחר כך נמשיך את היום -זה נשמע הורי ומשכנע.

זה קשה אם אתם נכנסים ללחץ רק מעצם הביקור של איזו סמכות ,אבל כמו חרדת מבחנים,נמצא גם מרפא לחרדת קבסיות..

אם הילדים שלכם לא מסוג הילדים שיעבירו את הביקור (1/2 שעה לכל היותר) בהתנהגות שקטה ורגועה -נניח יעסיקו את עצמם עם איזו יצירה או פאזלים -רצוי מאוד להביא מישהו שיקדיש להם תשומת לב,כדי ששני בני הזוג יהיו בנוכחות מלאה עם הקבסית והמפקחת.
זה לא עובד אם אמא צריכה להניק, לפשפש,לשלוף פתיתים לילד בן 5 והאבא בכלל נסע לעבודה.
אין ביקור בלי שני בני הזוג .
שנים שמתואמים ביניהם ,מתקשרים ביניהם וברור שהם תומכים ברעיון ויודעים מה בדיוק קורה עם הילדים.אל תנסו אחרת.

לרוב הן עושות סבב ביקורים באזור ומבקרות תוך שעה את כל מי שגר בישוב -כך שדווקא ההורים של המשפחה שהכי סביר לבקש מהם סיוע יהיו עסוקים בביקור שלהם.
אולי זה יעזור אם מבקשים מקרוב משפחה שפנוי או ידיד -ושהם תומכים ברעיון .

בעיתי לשלוח את הילדים ביום של הביקור. הקב"סית צריכה לראות אותם.בדרך כלל הן שואלות ומתענינות.מן סמול טוק קליל.
אם תגידו לילדים מראש שבאות זו וזו והתפקיד שלהן הוא לראות מה עושים ילדים בחינוך ביתי-הילדים בדרך כלל שולפים את עבודות היצירה שעשו בחוג , מספרים על טיולים עם הקבוצת ח"ב וכ'.
הילדים מאוד גאים להיות בח"ב-ואם הם לא סגורים על זה , זה כבר עינין אחר ולא קשור לקבסית.

ודרך אגב, ברשימה הלבנה ביררתם?,אתם מכירים משפחות מאזורכם ומגיעים לפעיליות?

טוב, אם אתם צריכים עוד משהו, אני ב0777898910,או בדף בית
בהצלחה

משהו נוסף, התיאורים כאן מזכירים לנו אותנו. בביקור שהיה אצלנו עשינו את כל ה"טעויות" שאפשר שוב, מתוך רצון שלא להרגיז את המבקרים.
(המבקרות), אנחנו חייבים לציין שזה לא עזר אלא להיפך, היקרנו חולשה וחוסר התמצאות למה שאנחנו זכאים והמבקרות טיפסו לנו ולילדים על הראש בזמן הביקור ולאחריו.

יש לציין כי למרות שעבר זמן רב מאז הביקור, הילדים זוכרים אמירות שלהם, והם כן התבלבלו בזמן הביקור עצמו והגיבו כמו שילדים מגיבים (בבילבול כמו: הרבה זמן שלא למדנו דבר (יומיים), אנחנו קמים מאוחר (בשבע), וכד'.)

למודיי ניסיון, בביקור הבא (אם יתרחש): 1. הילדים לא יהיו נוכחים. 2. אבקש משפחה נוספת שתהיה איתנו בביקור.| אוף |

תודה לך, יונת. הקלת עלינו בתשובה הזאת.

זאת כנראה בעיקר התחושה הלא נעימה של החדירה לפרטיות, למקדש של המשפחה שלנו. לפעמים אני מרגישה שלכאורה אני צריכה להתנצל על בחירות שבחרנו, למשל שהספה בסלון היא יותר טרמפולינה לילד מאשר מקום נוח לשבת עליו. כאלה מין...

האם אנחנו בכלל חייבים מבחינה חוקית להיפגש עם הקב"סית?
ביקור קב"ס לא כתוב בנהלים החדשים, אבל כך זה היה בנהלים הקודמים.

מה הסמכות שלה בענייני ילד בחינוך ביתי?
היא יכולה לכתוב את ההמלצה שלה לועדה המחוזית. הועדה קובעת.

ואם אין לה סמכות שכזאת, האם אפשר לסרב לפלישה לבית?
בהחלט, אבל בשביל מה? ההתרשמות שלי היא שרוב הקב"סים אינם מזיקים. אגב, קב"ס לא צריך להיות עובד סוציאלי. אם מפריע לכם הביקור בבית, אפשר גם לקבוע איתה אצלה במשרד. זה בסך הכל בשביל ליצור קשר והכרות.

או שלא כדאי להילחם במערכת, ועדיף להיות ילדים טובים?
רוב "המערכת" מורכבת מאנשים שמנסים לעשות מה שאומרים להם ומה שהם חושבים שנכון. אם אין סיבה מיוחדת להילחם בהם, נראה לי אנושי ונחמד לשתף איתם פעולה כל עוד זה לא סותר את האחריות שלכם כלפי ילדיכם.

ראשית אומר שאין לנו מה להסתיר, ושנית אומר שעם כל זאת - איננו אוהבים במיוחד (מרחוק, כן, מרחוק) עובדים סוציאליים למיניהם.

אז ביקשנו אישור ממשרד החינוך לפטור מגן חובה, וקיבלנו ביקור של המפקחת על הגנים. זה עבר בשלום, והיא נשמעה מאוד תומכת.
בסיום הביקור אמרה לנו המפקחת שהקב"סית היתה אמורה להתלוות אליה, אבל לא יצא ככה, ושהיא אולי תיצור איתנו קשר בימים הקרובים.
היא באמת התקשרה, וקבענו איתה לשבוע הבא.

עד כאן בסדר.

מכאן מתחילים ההרהורים:
האם אנחנו בכלל חייבים מבחינה חוקית להיפגש עם הקב"סית?
מה הסמכות שלה בענייני ילד בחינוך ביתי?
ואם אין לה סמכות שכזאת, האם אפשר לסרב לפלישה לבית?
או שלא כדאי להילחם במערכת, ועדיף להיות ילדים טובים?

חוץ מזה מאוד מאוד אשמח לקבל חיזוקים, עצות והנחיה כללית למה אנחנו צריכים לצפות בביקור הקב"סית?
יסתובבו בבית? יבקשו לסייר בחדר של הילד או בכל הבית? יפתחו ארונות?


בתודה מראש,
התוהה סתם.

עוקבת:
בינתיים אני רואה ש{{}}ג&סו מחק את חלקו בשני הדפים, כך שתגובתי אולי כבר לא רלבנטית לגביו.

_ג&סו כתב:
אמפתיה ופידבקים חיוביים ברשת הם בגדר עצלנות.
ז'ראר, האם התכוונת למשהו שהוא מעבר לכך?_

אם אני מבין נכון, ג&סו דיבר על אקטיביזם בקנה מידה נרחב יותר. אני לא מתחבר לרוח הדברים שהוא הציג.
בטח לא ללכת לבתי ספר או כל אתר התכנסות אחר של תלמידים ולדבר על ליבם אודות האפשרות לחינוך ביתי. או לחלק עלונים. לכתוב פמפלטים ומניפסטים. לנאום עם מגפון בהייד פארק.

וליותר חשדנים בקהל, גם לא הצעתי שרות בתשלום. גם לא את דמי השימוש לאתר. גם לא שלחתי אותו להצטרף לבג"ץ ולשלם את חלקו. לא ניסיתי לסדר כאן תשלום לאף אחד. פה זה לא ז'ראר טורס.

הקו שלי, שאני מבטא לאורך ולרוחב הדפים כאן הוא ההתפתחות האישית. הלמידה. זו האמיתית שמתבטאת בהתרחבות ההבנה, ולא בשינון ודקלום בית-ספריים. ועל זה עובדים ביחד, ולבד. מהביחד מקבלים input, ובלבד מעבדים אותו. וגם עם הביחד. שניהם שזורים. כמו יינג ויאנג. וזה הגב הרגשי-מקצועי.

ואכן לקהילה הזו יש קילומטראז'. צפריר אומר שאם מחברים יחד את גיל ילדיו, יש לו יותר ממאה שנות ניסיון בחינוך ביתי. טוב, אולי לא מאה, אבל כמה עשרות טובות. לי ולזוגתי יש 16 שנים. ובבוידעם של ילדותי, ניתן למצוא גם קצת הכשרה, בבית אימי. ויש כאן עוד כמה עשרות משפחות, אולי מאות, אני לא מעודכן.

חלק מהתהליך, ומהקילומטראז', הוא גיבוש אג'נדה, משנה, מודל, תכנית עבודה. שכוללת את המרכיב הפנימי (אני עצמי והתא המשפחתי) והחיצוני (חברי הקהילה ושאר החברה הנורמטיבית). ואת כל זה בלי עצבים, נקמנות, תסכול, רצון לנתץ או להוקיע.

זהו, מקווה שלא טרחנתי. עניתי ברצינות ללא הסרקאזם האופייני לי כי יש כאן כאב עמוק. ואיתו מבוכה גדולה, תהיות קשות ואובדן דרך.

אנו עוזרים למערכת להיות מתוקנת, טובה ומעניקת זכויות יסוד לחסרי ישע !
אני חולקת על דעתך . להתלונן עליה במשטרה זה לעשות לה אותו דבר מה שהיא עושה לילד
היא עצמה סובלת משלילת זכויות יסוד ! ! הרוע אשר מתפתח בה הוא תוצאה מהסבל שלה.
מערכת החינוך אומללה מפני שהיא :
1) מקימה בתי ספר גדולים מידי ומגדלת ילדים בקבוצות גדולות מידי.
2) מארגנת את הילדים בקבוצות חד גיליות ובנוסף גדולות מידי במקום רב -גיליות ולא גדולות.
3)מתמקדת בהוראה במבחנים וב'הערכה' . במקום בשיחה , יוזמה וישום.
4) להמשיך ?

תעזר בקהילה תומכת שכבר צברה הרבה קילומטראז' בזירה הזאת
דברו עם האנשים, תפגשו איתם, תקבלו גב רגשי ו'מקצועי'

ג&סו כתב:
אמפתיה ופידבקים חיוביים ברשת הם בגדר עצלנות.
ז'ראר, האם התכוונת למשהו שהוא מעבר לכך?

תבשיל קדרה

(למשל אצל ג&סו מנהלת בית הספר כעסה על שהעזו לפצות פה על התנהגותה ה$%*%^$&), אין מצב שאין אישור.
אני הבנתי ש ג&10 התלונן במשטרה והמנהלת , כצפוי ,השיבה במלחמה הישרדות ישר לשעריו של ג

שכחתי אחד הכי חשוב : על פי אמונתי אסור לבחון ילדים.

מבקשים אישור , את אומרת :
אני לא חושבת שהעניין השפיע על הילד שלי בצורה עמוקה, אותי זה עצבן.
יש במשפט הזה שני חלקים : אחד ההשפעה על הילד .
שני התחושות שלך.
בקשר להשפעה , האם זה השפיע על הילד בצורה עמוקה כן או לא אין לדעת . .יש השפעות חד פעמיות שמשאירות רושם גדול ויש השפעה מצטברת של חויה שחוזרת על עצמה . בשיחות עם הבנים הבוגרים שלי אני לומדת לפעמים על רשמים חד-פעמיים שהיו חויה מכוננת עבורם ואנו לא ידענו.
יש גם מצב שמישהו מתלונן על דרכים שנקטנו עבורו ואחד הדברים היחידים שיש לנו לומר הוא : עשינו כמיטב הבנתינו וידיעותינו באותו זמן , היתה לנו השקפה כזאת וכך גידלנו אתכם . כמובן הכל ניתן לשינוי וללימוד מחדש .
סליחה אם בפתיח הזה חרגתי לרגע לענין שאינו במרכז הדיון כרגע . (זה בא כמסגרת רקע )

עכשיו בקשר לתחושותיך שאת אומרת : אותי זה עצבן. זאת נק' חשובה .

בארצות רב תרבותיות קיים המושג "הדבר נוגד את אמונתי " - אמירה כזו היא מקובלת גם על פי החוק .
אני מניקה על פי אמונתנו ...
איננו מחסנים עפ"י אמונתנו ,..
אנחנו במיטה משפחתית על פי אמונתנו...
אנחנו מחנכים בבית על פי אמונתנו..
וכאן מגיעים גם לפרטים יותר ספציפיים :
על כל העניינים הנוגעים לילדינו צריך לדבר איתנו.. על פי אמונתינו אין לדבר עם הילד על דרכי הגידול שלו
ילד בן חמש וחצי על פי אמונתי צריך ללמוד על ידי משחק ספונטני, על ידי שאלות הנובעות ממנו - אנו נמצאים שם כדי לענות לו על שאלותיו ,
אנו צופים שילדנו יקרא באופן ספונטני בערך בגיל 7

כמובן שלמושג "על פי אמונתנו " יש גיבוי בחומרים שלמדנו , בהשקפות שלנו ... אשר אם וכאשר יתבררו כשגויות נעשה כמיטב יכולתנו לתקנם.
כמובן שלהיות הורים עם השקפות כאלה דורש לימוד וחקר ,

• - אני רוצה שהקבסית תצא מהבית שלך עם חומרים למחשבה ... ולא מצב שאת מפחדת ממנה !

האם יש אופציה שהם לא מאשרים ואתה חייב לשלוח את הילד לגן/בי"ס או שתמיד אפשר להצליח להשיג בסופו של דבר את האישור??
לדעתי, אם את משוכנעת שאין מצב שלא יאשרו לך, וגם לא נהיה איזה ענין שגורם להם לרצות להכנס בך (למשל אצל ג&סו מנהלת בית הספר כעסה על שהעזו לפצות פה על התנהגותה ה$%*%^$&), אין מצב שאין אישור.
מערערים, מתקשרים, רבים, מחזיקים באסרטיביות קו "זכותי", והכל יסתדר.

בהצלחה לכולם!! ולכל בעלי הפתיל הבוער, מלאו בריכה בחצר זה עוזר!

רוב ההורים בישראל לא רוצים בחינוך ביתי. אתה לא יכול לכפות מהפכה. תעזר בקהילה תומכת שכבר צברה הרבה קילומטראז' בזירה הזאת, ותשקם את חיי משפחתך, והחשוב ביותר, את ילדותם של ילדיך. דברו עם האנשים, תפגשו איתם, תקבלו גב רגשי ו'מקצועי'. חבל לבזבז אנרגיה ומשאבי נפש יקרים במלחמה נגד מטרות שווא. המטרה הראוייה היא איכות חייכם. לא הקרבה למען קידום אידיאל החינוך הביתי מדן ועד אילת. מספיק שילמתם עבור הקרבה זו. בשביל מה עוד?

רציתי לשאול אתכם, אלו שכבר יודעים מספיק האם יש אופציה שהם לא מאשרים ואתה חייב לשלוח את הילד לגן/בי"ס או שתמיד אפשר להצליח להשיג בסופו של דבר את האישור??
וסליחה אם השאלה תמימה או מעצבנת אני ממש לא מבינה בזה

ג&סו היקרים.
בתחבולות נעשה לנו מלחמה.
אתה טעון בכאב רב, שאני חושב שעיקרו נובע מתחושת הבגידה, של מדינה שחשבת שהיא 'שלנו' ו-"עבורינו'.
אגב לגבי שאר העולם, לא הכל וורוד. בארה"ב, לכל מדינה יש את חוקיה שלה, והם נעים בין מתירניים לדרקוניים. גם שם נאלצים הורים לנדוד כדי לממש את בחירותיהם.
ובאירופה, אני יודע מעט על המצב בצרפת, שם אין מצב לחינוך ביתי. המדינה ממש לא מכירה בזכותו של ההורה לחנך את ילדיו. זה נתפס שם בפגיעה חמורה באושיות המדינה, ובחתירה תחת יסודותיה. כסכנה לדמוקרטיה. נשמע אבסורד, לא?
דווקא בארץ, בזכות הבלגן האופייני לישראלים ולתחמנות היהודית הגלותית, יש מקום לתמרון. צריך רק ללמוד את העניין. ולהכיר את האנשים.
וככלל, אני חסיד גדול של האמרה מידע זה כח.

_אני לא חושבת שהעניין השפיע על הילד שלי בצורה עמוקה, אותי זה עצבן.
אם הייתי חושבת שזה גורם לו נזק - הייתי מתערבת._
זה העיקר.
לכן כתבתי לך בהתחלה
_אם את מרגישה שהילד לא נפגע באמת ורק האמוציות שלך השתוללו, וזה מאמץ משפחתי סביר בדרך להשגת האישור, אז לכי על זה.
אבל זה לא צו משמים שהילד שלך ייחשף אל האשה הזאת ואל שכמותה._

אה, בעצם, והעיקר <לא לפחד כלל> (-:
בהצלחה רבה

_שהנחמדות שלהם היא לצורך איסוף מידע ודיווחו.
הנחמדות היא הדרך הקלה להשיג מידע זה. תאמיני לי אני הייתי אחד כזה. הקבסית שלי אספה מידע בנחמדות משכנעת והשתמשה בו נגדינו בבית המשפט. מלא הפה שקרים._
)-:
כל כך מצער. סיכוי גדול שהקב"סית במקרה שלך כבר ידעה ידוע היטב שתוגש נגדכם תביעה. אני מניחה שברוב המקרים הקב"סיות הרבה יותר אדישות, אולי אפילו ממש לא מזיקות, ולמקרים האלה מה שכתבת עלול להישמע כמו סתם פאראנויה.

תודה לכולם על התגובות.

הסיבה שלא פתחתי פה היא שרציתי שהם יהיו בעדנו, שיתנו את האישור וזהו. מכיוון שאני תוצר של המערכת (אני לא מקבלת את ההקבלה למעשה של הטרדה מינית, אבל בהחלט רואה איך השיתוק הזה הוא אותו שיתוק שתוקף אותי מול בעלי סמכות, ממורים ועד רופאים) אני מחייכת ואומרת"כן כן", ובסוף עושה מה שבא לי.

אני לא חושבת שהעניין השפיע על הילד שלי בצורה עמוקה, אותי זה עצבן.
אם הייתי חושבת שזה גורם לו נזק - הייתי מתערבת.
אני לא חושבת שמפגש חד פעמי עם טיפוס כזה, שאין לו שום זיקה אליו, יכול להזיק לו.
השוויתי את העניין לביקור בבית חולים אחרי לידת בית. זה קצת מזעזע, גורם לך לרחם על מי שבאמת זקוק לאנשים האלה. אבל תמיד אנחנו יכולים לומר לעצמנו "זה רק לשעה, עוד מעט חוזרים הביתה".
אז כן, זה לא נעים לשבת שם בתינוקיה ולקבל יחס מזלזל של אחות או של רופא, אבל בתכל'ס, מי הם מבחינתנו?
אנחנו את שלנו עושים בדרככנו, הרחק מעיניהם ומידם הארוכה. באים לשעה, מחתימים טפסים והולכים.
אותו הדבר עם הקב"סית והמפקחת.
להן יש קצת יותר כוח נגדנו. מקווה שהן לא יפעילו אותו.

ובאשר לעצתכם להזהיר את שאר החבר'ה באזור - או הו! הם יודעים. ועוד איך הם יודעים.
אצל משפחה אחת היא אבחנה ילדה (מקסימה וחברותית להפליא שלא רצתה לשתף איתה פעולה) בתור "מופנמת" והמליצה להם לקחת אותה לטיפול.
אצל משפחה אחרת היא אמרה לילדים שהיא זו שתחליט אם הם ילכו לביה"ס או יישארו בבית.
אם ההורים שבהם מדובר קוראים כאן, אתם מוזמנים להוסיף/לדייק/למחוק.

אני מקווה שבפעמים הבאות יהיה לי האומץ והגב לבקש יפה מראש שלא יבחנו את הילד.
<ולא לפחד כלל>

פלונית אמא?, הגזמת, ניסחפת, זה לא תואם את הסיטואציה.
את השאלה האם הגזמתי הפניתי כמובן לאמא ממבקשים אישור.
מאחר ואת כה נחרצת בדבר ההיסחפות שלי, אני מוכרחה לשאול האם עמדת בסיטואציה הזו, והאם יצא לך ליישם את עצותייך - החשובות כמובן- שרשמת בהמשך ההודעה.
בעיני, השתיקה כשפוגעים בילדך, בתוך ביתך, היא לחלוטין תואמת סיטואציה של שתיקה במהלך פגיעה בגופך. הצעתי לאם הכותבת למחוק את דבריי אם הם פלישה מופרזת וניתוח שגוי לעניינים שלה. ולא כי יש לי ספק בקשר בין שני סוגי השתיקה.

אימרו מה אתם מסכימים ומה לא
בפגישה ראשונה, איך אפשר לדעת למה לצפות ולמה לא להסכים? ואם הפקידה שהגיעה תגיד לילד פתאם "אתה יודע שתהיה מנקה בתי שימוש אם לא תלך לבית ספר?" אז מה, נכה על המצח: "שיט! את זה שכחנו להגיד לה לא להגיד!" ?
כמובן שהילדים יכולים להיות מוגנים בפני הרעה החולה הזו באמצעות טיפת הומור בריא של ההורים והסבר גלוי לכל המשפחה על פשר התהליך.
אבל אם האמא מפחדת , זה עושה את המצב אחר, את הילדים לא מוגנים, ואת דבריי המוגזמים לרלוונטיים.
שוב, אשמח, לוטם, לשמוע איך את עברת את התהליך. אם זו היתה חוויה טובה וודאי נשכיל ממנה כולנו.

חייכתי והצעתי עוד כוס מים

אני חושב שהאמירה הזו מבטאת את החשש שאם 'נפשל' בביקור הקב"סית, אבד הסיכוי לקבל אישור, ונפתחה תיבת פנדורה לדרך חתחתים שעלולה להגיע עד לכדי תביעה.

פלונית אמא, הגזמת, ניסחפת, זה לא תואם את הסיטואציה.
ובפעמבאה שמגיעים אליכם הביתה עירכו עם הנציגים תיאום ציפיות טלפוני:
אימרו מה אתם מסכימים ומה לא כמו

• לא שואלים את הילד אם הוא רוצה ללכת לבי"ס/גן.
• לא בוחנים אותו
• שיחה בארבע עיניים עם הילד- לא מקובלת עלינו.
• שאלות בנודע לתפיסת עולם ובחירות - אלינו

הסבירו את גישתכם והיה ונוצרת סיטואציה שאינה מקובלת עליכם- קומו ואמרו- סליחה, זה לא מקובל עלינו. אה, ונסו להיות בביקור לא לבד, ז"א עם בנזוג או דוד או חברה תומכת ואז ההרגשה הזו של "לבד מול המערכת" דועכת. בהצלחה!

אני לא מאמין שאני אומר משהו שכאילו מייצג את המערכת, אבל אין בדברים האלה משום הצדקה למעשים שתוארו פה

אתה לא נותן לגיטימציה למערכת, אלא מתאר איך היא עובדת. הבדל מהותי. כי הידיעה הזאת, היא הכח שלנו.

כאילו שמי שכן הולך לבית ספר בודקים מה קורה אצלו בבית
לא, אבל בודקים מה קורה בבית הספר. ומכיוון שכאן בית הספר הוא בבית, אז הם רואים הקבלה.

<אני לא מאמין שאני אומר משהו שכאילו מייצג את המערכת, אבל אין בדברים האלה משום הצדקה למעשים שתוארו פה!>

איזו זוועה. כאילו שמי שכן הולך לבית ספר בודקים מה קורה אצלו בבית.
אכן זוועה. אגב, מי שכן הולך לבית ספר נחשף לנשים מסוגה של המתוארת כאן על בסיס יום יומי. ושם אין מי שיגן עליו.

לאמא ממבקשים אישור, הסיפור שלך, והמילים "חייכתי והצעתי עוד כוס מים" ליווה אותי בשינה ובהתעוררות הלילה (סליחה על הדרמטיות אבל זו האמת) ,והגעתי לתחושה ברורה שזו התנהגות טיפוסית של ילדות טובות בזמן של אונס או הטרדה מינית. ("אם אחייך ולא אעשה בלגן לא יכאיבו לי עוד יותר, זה לא ייחשב למעשה פוגעני כי לא הבעתי מחאה, ואני אמנע מעימות.") אל תכעסי בבקשה, על ההקבלה הזאת. אני כותבת מתוך אחווה ודאגה למצבנו כנשים אמהות שמוצאות עצמנו מושפלות ומפוחדות גם עכשיו. בבגרותנו, ועם ילדים בעצמנו.
אנחנו תוצרי המערכת הזאת, שמלמדת לחייך ולעבור את זה ובסוף לקבל את התעודה עם ציונים טובים, או לכל הפחות לא לקבל עונש. גם כאן, האישור הנכסף - או הפחד מהפרת הסדר - גרם לך לשיתוק קל. הסמכות הצליחה לייבש אותך זמנית ובמקום שתגידי לה מה לעזאזל את עושה?? (שהרי זה מה שחשבת) הנחת לה להמשיך מתוך תחושה ברורה שהיא חזקה ממך ושאת תלויה בה.
אם הגזמתי בתיאור ונסחפתי את מוזמנת למחוק מיד. אם נדמה שאני מקניטה אותך או לועגת לך אז בדיוק ההפך הגמור. ואם טעיתי בכל הפרשנות שלי את המקרה, התנצלותי הכנה.

איזו זוועה. כאילו שמי שכן הולך לבית ספר בודקים מה קורה אצלו בבית.

בהצלחה.
עושה רושם שאת מצליחה להעביר את המסר שאתם נורמליים.

מצטרפת לעוגיה -
כדאי לעדכן את המשפחות האחרות_ _באזור שלכם

למיטב ידיעתי את לא חייבת לאפשר להם (קב"ס, מפקח) לדבר עם הילדים. החוק לא לצידם.
לי לא היה אכפת שהקבסית תדבר עם הילדות ותשאל אותם את השאלה שהיא חייבת (את רוצה ללכת לגן).
אם ככה מתנהגים באזור שלכם אולי כדאי לעדכן את המשפחות האחרות שהן לא יתירו לטיפשה להגיד דברים מזיקים.

לא. היא אומרת לו. תניח את האצבע על המלים ותקרא.

אם את מרגישה שהילד לא נפגע באמת ורק האמוציות שלך השתוללו, וזה מאמץ משפחתי סביר בדרך להשגת האישור, אז לכי על זה.
אבל זה לא צו משמים שהילד שלך ייחשף אל האשה הזאת ואל שכמותה.
אני חושבת שצריך לעמוד על ניהול קבלת האישור ללא חשיפת הילדים כלל לפקידים. לא יודעת אם זה אפשרי ובמה זה כרוך.

אין לי משהו חכם להגיד, אנחנו עוד לא שם. רק לחזק את ידייך.

לא אחשף בשם המלא הפעם מסיבות מובנות.
לפני כמה שבועות ביקרו אצלנו לקראונה הקבסים עם המפקחת של האזור. הן רחרחו ותשאלו אותנו כצפוי, ואז המפקחת שאלה את בני, בן חמש וחצי אם הוא יודע לקרוא. הוא אמר לה שלא ממש, אבל ספר אחד כן. היא אמרה לו להביא את הספר. הוא הלך והביא ואמר לה שהאמת היא שהוא קורא מהזיכרון.
אז תקרא לי, היא פקדה עליו.
והוא התחיל לקרוא, לא לפי המלים אלא לפי התמונות.
לא. היא אומרת לו. תניח את האצבע על המלים ותקרא.
והוא, שרק מתחיל עכשיו את דרכו בקריאה, ניסה (הלב נכמר) ולא ממש הצליח.
אכזרית וטיפשה!
ולסיום היא אומרת לו "אתה יודע שילדים שהולכים לכיתה א', בסוף השנה הם ידעו לקרוא לא רק את הספר הזה, אלא איזה ספר שירצו. אתה חושב שגם אתה תדע?"
והוא ענה לה את התשובה האמיתית היחידה שאפשר "לא יודע".
"אני בטוחה שכן" היא ענתה במתק שפתיים "כזה ילד חכם".
רציתי לבעוט אותה מהבית שלי. חייכתי והצעתי לה עוד כוס מים.

היום הזמינה אותי הקבסית (לא המפקחת. הקבסית יחסית בעדנו) לפגישה אישית במועצה. מחר הדיון בעניינו ונותרה רק בעיה אחת שהיא רצתה לברר איתי.
בפגישה אצלנו בבית הילד אמר משהו. האם שמתי לב מה זה היה?
לא.
כשהמפקחת שאלה אותו אם הוא אוהב את אחותו הקטנה (טיפשה, אמרתי? כלומר, המפקחת) הוא ענה שהיא מעצבנת אותו כי היא מסתובבת ערומה.
פרצתי בצחוק גדול. וזה מפריע למפקחת?
ניסיתי להבין מה הבעייה: אתם חושבים שיש בעייה של גבולות במיניות או במגע בבית? לא, מובן שלא. פשוט אם הילד מבטא דבר כזה צריך להתייחס.
נכון, אמרתי, ואני באמת מבקשת ממנה להתלבש כשהוא אומר שזה מפריע לו.
טוב, זה מה שרציתי לדעת. היא אומרת שיהיה לי מה לומר מחר בישיבה בעניינכם. המפקחת - פשוט אצלה זה הדליק איזו נורה אדומה.
אז הסברתי עוד קצת: שלבקשתו של יותם הוא ישן במיטה ה עליונה בקומותיים ויש נפרדות, ואפילו קשקשתי שהיא בגמילה (בגיל שלוש? נראה לכם? מציצי אולי) ושהוא מקנא באחותו ועוד כהנה וכהנה קשקושים שיהיה לה מה לשחרר בפגישה מחר.

ואני כל הזמן מחייכת, נעימה, משתפת פעולה ובא לי !@#$%^&*)(_+!!

אנחנחו מחנכים ביתית כבר הרבה שנים, כרגע הגדולים (בני 6 ו 8 ) הולכים לבית ספר קטן ואיכותי שנותן להם הרבה מרחב(למרבה הפלא חרדי). הקטן בן 4 רצה ללכת לבדוק גן ספציפי שלא היה בו מקום, מה שהפיל עלינו קבסית, עד היום לא עשינו דבר רישמית ואף פעם לא היו לנו בעיות, כרגע, דווקא כשאנחנו מוכנים לשמוע על גן, פתאום התחילו בלבולי המוח. מה לעשות? דחוף מאוד, נלחצנו מהטלפון של הקבסית

אל תחכי! - תבקשי אישור לחינוך ביתי - רגיל
תאמרי שאת פתוחה לשיתוף פעולה ותשמחי לתאם יומיים בשבוע שהיא כן תלך לגן.
זה מצליח במקומות אחרים.

סיפור אישי:
היום יהונתן פתח את ארגז התמונות שלנו והסתכלנו על המון המון תמונות.
הייתה שם תעודה מאחד הגנים שהוא הלך אליהם בשנה הראשונה של החינוך הביתי.
הוא היה אז בכיתה א', והגננת רצתה שהוא יקבל תעודה כמו שאר בוגרי הגן.
על האות א' הודבקה מדבקה והאות ב' נכתבה אחר כבוד.
זה למשל, היה שיתוף פעולה טוב ורגיש.

שלום
יש לי ילדה בת שלש ואני גרה במקום בו חוק חינוך חובה חל מגיל 3 רשמנו אותה לגן ועד כה היא הייתה שם בערך 6 ימים בתפזורת,בשנה שעברה היא היתה בגן בגלל שלמדתי אבל השנה אני רוצה שהיא תשאר בבית כל זמן שאני נמצאת. בהתחלה היא מאד ביקשה ללכת לגן ואחר כך פחות אני יעבוד יומויים ואני מעוניינת שביומיים האלה היא תהיה בגן בעלי מעוניין שהיא תהיה 4 ימים
דיברתי עם הגננת על כך והיא אמרה שהיא חייבת לדווח עלינו לקצין ביקור.
מה זה אומר מה אני אמורה לעשות והאםיש סיכוי שיאשרו לי רק כמה ימים.

סליחה, הנה: נהלי חינוך ביתי 2006.
כדאי בכלל לקרוא ב-חינוך ביתי והחוק.

יש דף חינוך ביתי נהלים של משרד החינוך.
אתם צריכם להרשם לבי"ס, ובמקביל לשלוח למשרד החינוך (תבררי אם בעצמכם או באמצעות מחלקת החינוך של המועצה) ניירות כמפורט בנוהל (שני דברים: אחד - הסבר מדוע בחרתם בחינוך ביתי + פרטים אישיים, שני - תכנית לימודים, שיכולה להיות של unschooling או "רגילה").

הקב"סית צריכה לתת לכם את הטפסים המתאימים להגשת בקשה לאישור לחינוך ביתי. אתם תעבירו לה את הטפסים והיא תגלגל את זה הלאה.
לגבי רמת פירוט, זה משתנה ממשפחה למשפחה. אתה מוזמן לכתוב לי לאימייל ואשמח לשלוח לך את מה שאנו הגשנו השנה ולפני שנה. נסה לבדוק אצל משפחות אחרות מה הן כתבו
new.aviv @ gmail.com

תודה לכם.
מהו השלב הראשון של בקשת האישור .?
למי עלינו לשלוח אותו ? ובאיזו רמת פרוט לכתוב את הבקשה?

תאמרו לה שאתם רוצים שתעזור לכם לקבל אישור כמה שיותר מהר.

מנסיון אישי
להבהיר חד משמעית - הילד נשאר בבית.
ולהבהיר שזה לא ניתן לויכוח אלא רק לסדר על פי חוק.

א] תודה עבור התשובה.
ב] הקב"סית אמרה שהיא לא נגד חינוך ביתי אבל צריך קודם לקבל אישור ממשרד החינוך.
היות ואני יודעת שהליך כזה יכול לקחת הרבה חודשים אני מעונינת להשאיר אותו בבית ובמקביל לעבוד על השגת אישור . למצב כזה הקב"סית לא מוכנה לתת יד.
מה עלינו לעשות?

נחום, פנו לקבס"ית, היא אמורה להיות בעד הילד, ולא נגדו. אימרו שאתם רוצים חינוך ביתי, ושאלו על ההליך הפורמלי. (למה מכשול? )

אחרי הרבה התלבטויות רוב הילדים הלכו למסגרות ,
,חוץ מהתינוק נשאר איתי גם ילד בן 10 שטובתו ורצונו היו להשאר בבית והוא לומד איתי מקסים.
אנחנו רק ביום השני לשנת הלימודים וכבר קיבלתי טלפון מהקב"סית....
אשמח מאוד לקבל מידע איך לעבור את המכשול החוקתי ,.
וכן בני ישמח ליצור קשר עם ילדים בני10-+ שנמצאים בחינוך ביתי.
029962883 0545701612 שנה טובה

חחח גדול בן עמי (-:

לחדשה בשטח

• מכתב שקיבלנו ממשרד הקבס"ית:

לידיעתכם, אי ביקור סדיר הוא עבירה פלילית ע"פ חוק לימוד חובה...
הורים של ילד בגיל לימוד חובה חייבים כל אחד מהם לדאוג לכך שהילד ילמד באופן סדיר במוסד חינוך מוכר. אם לא למד הילד באופן סדיר במוסד חינוך מוכר דינו של כל אחד מהוריו מאסר של חודשיים או קנס, אלא אם כן הוכיח מעל כל ספק סביר שעשה כמיטב יכולתו שהילד ילמד באופן סדיר במוסד חינוך מוכר.
אי לכך אבקשכם להחזיר את בנכם ללימודים סדירים ללא דיחוי.*

איזה קטע!
גם אנחנו קיבלנו את הנוסח הזה לפני שנתיים..

רציתי לשאול אם ניכנס למאסר יחד אני ובעלי (אז צריך בייבי סיטר, או לא..) או אחד אחרי השני.
ואים צריך להכין "תיק מאסר" (התיק ללידה של התינוק כבר היה מוכן), נו ללדת בנווה תירצה -נראה לי חוויה של פעם בחיים..
הילד היה חודש בבית עד שעבר כיתה, ולא עצרו אותנו באישון לילה.
לקראת סוף השנה הגשנו וקיבלנו פטור.

ואפשר גם להפעיל את מוטי בנאו ומשרדו
אולי קודם לדבר עם הקבסית המחוזית (שלומית)

וגם - את יכולה להגדיל ראש, ולהתקשר לקבסית של המועצה, להזמין אותה אליך הביתה כדי לראות שאין הזנחה.

מתי באמת היו חושבים על רווחתו של הילד ולא על הבירוקרטיה עצמה שהרי הילד כבר שבועיים מחוץ למערכת...

חחחחחח
אף פעם....

תודה נאוה וקדרה - מצאתי נחמה בדבריכן (-:
אכן המסמכים הוגשו - פנינו לבאות...
בתחילת השבוע אתקשר לוודא שהפקס הגיע למשרד.
מעבר לכך, אחכה חודש וחצי ואפנה למנכ"לית במידת הצורך...

מעניין אותי דבר מאוד פשוט...
אם אני הייתי "המשרד" הדבר הראשון שהייתי עושה הוא לשלוח מישהו שיראה את הילד, את הבית והמשפחה כך שתנוח עליו דעתו
שאכן אין מדובר במקרה של הזנחה, התעללות וכו'. כרגע כמו שנראה, עד שלא יטפלו בבקשה אז גם לא באים לבקר אותנו - זה לא מטריד אותי
באשר למקרה הספציפי שלנו אולם גורם לי לתהות מה היה קורה אם הרקע המשפחתי היה שונה... מתי באמת היו חושבים על רווחתו של הילד ולא על הבירוקרטיה עצמה שהרי הילד כבר שבועיים מחוץ למערכת...

סתם תוהה - אפרופו יעילות וחכמה של מערכת.

שוב תודה לכן,
אמשיך לעדכן

חדשה, הגשת את הניירות?
אם לא, תגישי!
הם לא יכולים לסרב לקבל אותם....

בכל מקרה,
לא הייתי מתרגשת מאיומי הקב"סית.

חכי לתגובה של זיילר, את יכולה להתקשר למשרדה לוודא שהמכתב הגיע ומטופל,
ואפשר גם להפעיל את מוטי בנאו ומשרדו - הממונים על הקב"סית.

כחודש וחצי לאחר הגשת הניירות והזמנת הקב"סית לביקור בית,
אפשר לשלוח מכתב למנכ"לית ולהתלונן על חוסר טיפול.
זה מדהים כמה מהר הם פועלים עם הוראות מלמעלה....


איזה שופט ישים אותך בכלא בשם טובת הילדים?
עד שזה יגיע לבית משפט....
וכשזה יגיע - הסיכויים שלך לצאת מנצחת הם טובים מאוד.

אכן מרגיז.

באתר של משרד החינוך, בסוף sc2ak3]הנוהל של חינוך ביתי 1 15[/po].htm, מופיע מספר הטלפון של אילנה זיילר. אולי כדאי שתדברי אתה ישירות.
לא הייתי מתרגשת מאיומי הקב"סית. איזה שופט ישים אותך בכלא בשם טובת הילדים?
(לא התנסיתי בדיאלוג כזה)

אנחנו כמובן נשארים בבית...
הוועדה מתכנסת רק בקיץ ולכן אף אחד לא מוכן לדון בבקשה שלנו.
העברתי בקשה לאילנה זיילר בירושלים בתקווה שהיא תבקש מהוועדה לדון בבקשתנו.

מישהו שהתנסה יכול לספר איך להתייחס לאיומים???? האם באמת החוק השתמש בכח נגד הורים???

אני כ"כ כועסת !!!
עוד נכתב במכתב: " אין ספק כי בכך נגרם לבנכם נזק חינוכי רב העלול להשפיע בצורה חמורה על התפתחותו בעתיד"
איך מעז גורם חיצוני לטעון כי אנו - הוריו של בננו - גורמים לו לנזק רב וביהירותם מכריזים על עצמם כאלו שמבטיחים את התפתחותו המיטבית של בני!!! והחצופים עוד חסרי ספק בכך!!!

אני מבקשת חינוך חילופי לבני שהוא ליגיטימי ביותר!
נכון, הוא לא ה"מיין-סטרים" אבל הוא מתאפשר במדינה.
איני מבינה מדוע אני זוכה לכזה יחס.
מה פתאום להתקיף את הערכיות שלנו? את האוטונומיה שלנו?
אנחנו לא פושעים. כרגע הבעייה היא בפרוצדורה.

איך מישהו חושב שהוא יודע טוב יותר עבור ילדיו של האחר?
ולא ברור לי מתי אדם נותן לעצמו את הגושפנקא להאשים הורים כי הם מסבים נזק לילדיהם !!!!!
החוק מגדיר במפורש מתי אפשר להוציא ילד מחזקת ההורים והיכן ניתן לערער על האוטונומיה שלהם.
איך הם מעיזים?????

<משחררת קיטור...>

מכתב שקיבלנו ממשרד הקבס"ית:

לידיעתכם, אי ביקור סדיר הוא עבירה פלילית ע"פ חוק לימוד חובה...
הורים של ילד בגיל לימוד חובה חייבים כל אחד מהם לדאוג לכך שהילד ילמד באופן סדיר במוסד חינוך מוכר. אם לא למד הילד באופן סדיר במוסד חינוך מוכר דינו של כל אחד מהוריו מאסר של חודשיים או קנס, אלא אם כן הוכיח מעל כל ספק סביר שעשה כמיטב יכולתו שהילד ילמד באופן סדיר במוסד חינוך מוכר.
אי לכך אבקשכם להחזיר את בנכם ללימודים סדירים ללא דיחוי.

...

כן. את יכולה גם לשלוח לי אותו במייל

תודה נאוה. לפי המלצתך כתבתי את המכתב. האם תוכלי לחוות את דעתך לתוכנו אם אעלה אותו כאן?
(חשוב לי שהניסוח יהיה הולם ושלא תהיה בו התרסה לא הכרחית - אשמח לשמוע דעתך).

לא. שלחי לה את הסיפור שלך - החלטת ועתה את רוצה להגיש בקשה כחוק.
שאלי אותה: 'איך אני יכולה להיות אזרחית שומרת חוק אם המחוז מסרב לדון בבקשתי?'
ובקשי את הנחייתה.

הדגישי במכתב שכיון שהחלטת, את בכל מקרה משאירה את הילדה בבית.
ההעדפה שלך היא לעשות זאת באופן חוקי ואת מקווה שהיא תעזור לך ע"י הנחיית המחוז לטפל בבקשתך.

לנאוה פרנס, האם את מתכוונת שאשלח לאילנה זיילר את הבקשה+תוכנית הלימודים?

תודה,

חדשה,
אין נהלים חדשים.
תמיד דובר על הגשה במקביל לרישום לבתי הספר.
בנהלים כתוב שמשרד החינוך צריך לשלוח אישור או תשובה שלילית עד סוף שנה"ל.
משרד החינוך לא עומד בזה (השנה הגיעו האישורים בדצמבר- ינואר (באיחור של חצי שנה)

תעמדי על שלך.
תאמרי להם שהם יכולים מבחינתך לאשר את הבקשה גם בלי ועדה.
את מגישה!!

לחילופין, את יכולה לשלוח מכתב לאילנה זיילר שעומדת בראש הועדה
פקס : 02-5603277

נותר רק שתחזיקו לנו אצבעות,
זה הכל?
אז בסדר - מחזיקים אצבעות!!!

ואצלנו ... קבלנו עכשיו את המעטפה לרשום לגן חובה, ועם קבלתה נפלה ההחלטה, המשמחת מבחינתי. רושמים לגן ומגישים את הבקשה. נותר רק שתחזיקו לנו אצבעות, ו... לאחר מה שכתבה כאן עכשיו החדשה, שאלה. ההרשמה היא בפברואר (ולא במרס אפריל כמו בעבר), ניתן להגיש את הבקשה לאישור מיד אחרי ההרשמה או שצריך לחכות לתאריך מתאים?

הקבס"ית שלנו דווקא מאוד נחמדה - אבל מסתבר שיש נהלים חדשים:
המחוז הוציא חוזר שאומר שמותר להגיש בקשות רק בחודשים: מאי, יוני, יולי ואוגוסט (כי בהם הוועדה מתכנסת).
הגשנו את הבקשה אולם משרד החינוך טוען: זה לא עומד בנהלים - יש מועדי התכנסות של הוועדה...
מה לעשות שהתובנות אצלינו לא מסונכרנות עם הנהלים?
אז התבשרנו שאנו עוברים על החוק - והודענו כי הילד נשאר בבית.

למישהו יש נסיון דומה עם איומים בתביעה וכו' ועבר את זה?

יום-טוב
(-:

תודה, יונת, למדתי. אשמח גם להתיחסויות שלך בדף החדש שפתחתי אמש לקראת הגשת הבקשה לאישור

לגבי שיטות למידה: את אמורה לכתוב מה אתם מתכוונים לעשות, דברים כמו לקרוא, לטייל, לפתור תרגילים, להכין כל מיני דברים, או כל דבר שאתם עושים. עקרונית, קל יותר לפקידי משרד החינוך להבין שיטות מובנות ודברים מוגדרים, לכן עדיף להדגיש את הדברים האלה גם אם זה לא העיקר -- זה יתן להם משהו להאחז בו.

במקרה שלכם, נראה לי עדיף לא לפרט בדיוק איזה חומר היא לומדת מסכימה איתך, ולרגע לא חשבתי אחרת, כי יש בהחלט מי שלא רואים בעין יפה למידה מהירה גם אם הילד מסוגל. השאלה אם לא צריך לתאר גם שיטות למידה, ואולי לשים פחות דגש על שיטות שפחות תראנה לוועדה (מהן יכולות להיות?) ויותר דגש על שיטות שכן תראנה?

לגבי המכתב הנלווה. אפשרי שלאחר שאכין טיוטא ראשונה שלו (ואעשה זאת בהקדם, כדי להיות מוכנה מיד כשבעלי יסכים), אפרסם אותה כאן באתר ואקבל מכם ביקורת בונה שתאפשר לי לשפר (שוב מה להדגיש, מה להצניע, מה להוסיף, מה להשמיט ואולי גם היכן לשנות מעט את הסגנון)?

יש דרך לבקש את האישור ובכל זאת להמנע מביקור של הוועדה?_ ... _לא יודעת אם יש דרך להתחמק מזה ובכל זאת לקבל אישור ממש מרגיז

יש דרך לבקש את האישור ובכל זאת להמנע מביקור של הוועדה?
לא כל הועדה באה אליך הביתה, אלא רק אדם אחד או שניים (הקב"ס, ולפעמים מתלווה אליו מישהו נוסף).
בנוסף, את אמורה להופיע בפני הועדה כולה אצלם.
לא יודעת אם יש דרך להתחמק מזה ובכל זאת לקבל אישור.

מה בעצם נכון לכתוב במכתב שנלווה לבקשה?
שאתם דוגלים בחינוך ביתי כצורת חיים וחינוך, שזה מה שמתאים לילדה באופן אישי ולכם כמשפחה. לא לתקוף את המערכת. (כמובן לפרט קצת יותר...)

מה כותבים בתכנית הלמודים
את יכולה לכתוב את הדברים שהיא למדה בשנה האחרונה בתור דברים שאת מתכננת ללמד אותה, או לכתוב דברים שבטוח תעשו בכל מקרה. יחד עם זאת, אני ממליצה לא לכתוב דברים שיראו חריגים או מוזרים. במקרה שלכם, נראה לי עדיף לא לפרט בדיוק איזה חומר היא לומדת, אלא פשוט לספר שאתן מתעסקות בגיאוגרפיה או מספרים או כל תחום אחר, בלי לציין את הרמה שהיא הגיעה אליה.

למרות שעדיין לא הגענו להגשת הבקשה, הדף הזה מאוד מדבר אלי. כפי שכתבתי בדף אחר, אני מתחילה לראות את האור בקצה המנהרה, מהכיוון של האיש שלי, אפשר כבר לקוות שהוא ישתכנע.

אבל אז אני חושבת צעד קדימה, וגם מעיינת בדף הזה, ואני יודעת שיופי, אז בעלי יסכים לחינוך ביתי, והוא אפילו כבר יאמין ויהיה משוכנע שזה מה שהכי נכון לילדה. אבל ... הוא לא יסכים לזה לפני שיהיה לנו "אישור" ביד. אז אם האישור יתקבל לפני ה-1 בספטמבר יופי. אבל מה אם יגיע ה-1 בספטמבר והאישור טרם יהיה בידינו? מחד אני רוצה שבעלי יהיה רגוע, ומאידך אני ממש לא רוצה לשלוח אותה לגן חובה.

ועוד שאלות קטנות:
1) יש דרך לבקש את האישור ובכל זאת להמנע מביקור של הוועדה?
2) מה בעצם נכון לכתוב במכתב שנלווה לבקשה?
3) מה כותבים בתכנית הלמודים (בעיקר כשמדובר בילדה שתהייה בת 5, כלומר מקבילה לגן חובה)?

היא תחתום - השאלה היא רק מתי

זה לא אישי (למרות שלפעמים נראה ומרגיש שכן )

כדי לסרב צריך סיבה טובה מספיק.

הבנתי שמנכ"לית משרד החינוך אמורה לחתום על האישור, וזה מ-ש-ג-ע אותי, הרי ממש ממש מעניינים אותה הקשיים והסיבות שהובילו אותנו לחינוך ביתי.
כשהבנתי שזה מגיע עד אליה הבנתי שאין לי מה לחכות לאישור שלהם, זה ממש לא רציני...

גם אנחנו היינו לפני יותר מחודש בוועדה ולא קיבלנו אישור (אותה ועדה, מחוז דרום). כנראה שזה לא משהו שקשור בכם ובדרך הפעולה שלכם, אלא בדרך הפעולה של הועדה. תהנו בבית.

ולכן אנחנו כבר חודש בבית, מאז שהיינו בועדה, אבל מה הלאה?
אתם חיים בחינוך ביתי כמו שבחרתם, ואף אחד לא מפריע לכם?
יופי. תיהנו.

אמש דיברתי עם ירושלים (אחרי שכתבתי את הודעתי...)
.
מתברר ש...

1. מוטי דיבר עם מחוז דרום.

1. מנהלת המחוז ששימשה גם כממלאת מקום המנכל"ית קיבלה מינוי למנכ"לית עם פרישתה של לימור לבנת.

תודה.

(הבנתי שהתהליך אמור לקחת עד חודש)
אני מחכה כבר 8 ויש אישור רק לא נייר.
ואני שומעת מהם רק לאחר שאני שולחת מכתבים נוזפים בתפוצת נאטו.

לא לוחצים עליך להכניס ילדים למערכת? - אין בעיה! את את שלך עשית!
את המלחמות תשאירי לי. אני ממילא עושה אותן וחבל על העצבים שלך.
אם יעשו לך בעיות (כמו האיומים שאם לא תכניסי למערכת אז....) - תודיעי לי שוב.

וכמובן תעדכני אם יגיע אישור (בכל הארץ לא הגיעו אישורים גם לאנשים שעברו את הועדה מזמן...)

במילים שלך: פה מתחיל הסיפור האישי שלנו...

את צודקת, ולכן אנחנו כבר חודש בבית, מאז שהיינו בועדה, אבל מה הלאה?
או שפה נגמר הסיפור נגדם, ומתחיל הסיפור האישי שלנו...

כדאי לעשות משהו?
לדעתי - להוציא את הילדה מבית הספר (את חושבת שזה מה שטוב בשבילה, נכון?).
מרגע שהילדה (בהתאם לרצונך) נמצאת בבית, ולא בבית הספר, תהליך קבלת האישור נעשה, מבחינתך, לא דחוף.
אחרת, כל זמן שאת מחכה להם, ההחלטה לגבי בתך נמצאת בידיהם.

נאוה שלום, כבר עבר כחודש מאז שהיינו בועדה (וכחודש מאז שאנחנו בבית...) ואין שום תגובה ממשרד החינוך, הקב"סית לא התקשרה ולא קבלנו תשובה מהועדה, זה סימן טוב או רע? (הבנתי שהתהליך אמור לקחת עד חודש)
כדאי לעשות משהו? (נניח לשאול את הקב"סית על האישור)
אולי לשכוח מהכל?
מה דעתך?

אבקש שמירושלים ייזמו פנייה אליה - מעבר למה שביקשתי קודם.
ההוראה שעברה מהועדה כבר בשנה שעברה היתה לנהוג במשפחות החינוך הביתי בכבוד ובסובלנות.
כבר אמרתי להם שכדאי לחדד הוראה זו.

ההתנהגות של הקב"סית כלפייך אינה מקובלת בשום אמת מידה מכובדת -מקווה שתרגישי כשידברו איתה.

שהיא מכירה אותו ואת הנהלים ואין לה צורך לדבר איתו
לבכות או לצחוק?!
הפקידונים האלה...

אוף, זה ממש לא הלך כמו שקיוויתי, הרגשתי כאילו הערתי מתים... כי בשיחה האחרונה שלי עם הקב"ס היא אמרה שהיא תעקוב אחרי ההעדרות של ביתי מביה"ס, ותדווח לועדה. אבל היא כנראה התעקבה עם העניין או שכחה, אז עכשיו היא אמרה שהיא לא יכולה לשמור את המידע הזה לעצמה (זה שביתי לא בביה"ס), היא חייבת לדווח, והיא לא יודעת אם זה ישפיע על קבל האישור (אולי האישור כבר בדרך...)
חוץ מזה כשאמרתי לה: אם יש לך בעיה עם זה שאני משאירה את הילד/ה בבית - פני אל מוטי בנאו. היא אמרה שהיא מכירה אותו ואת הנהלים ואין לה צורך לדבר איתו.
בקיצור, לצערי לא הייתי אסרטיבית מספיק.

תודה, את גורמת לזה להשמע ממש פשוט וקל. מחר אני אדבר איתה ואסיים את אי הודאות הזאת...
דיווחים בהמשך...