אני מאמינה שרק בקיבוצים או בכפרים ערבים מאפשרים חופש קבורה, אפשרי בכל מני מדינות באירופה אבל מבחינת המשפחה זה נטלץ

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אפשר גם להקבר בחצר ליד הבית, גם מזון לצמחים וגם לא צריך ללכת רחוק ל"הזכר" או לקבור,,,אני הייתי רוצה להקבר בחצר ביתי, עם בור מספיק עמוק אין חשש שמישהו יתקל בעצמותי או בריח גופתי, זה גם יחסוך מקום בערי המתים, וגם יזין את האדמה והצמחים מסביב. כמו לידה ביתית וחנוך ביתי שמתאפשרים בשנים האחרונות אשמח אם תתאפשר לי קבורה ביתית.

דף מרתק. חשבתי שכבר הרגתי את כל הפרות הקדושות שיש. מסתבר שלא.

יש חברה בארץ של קבורה אזרחית ושריפת גופות
עלי שלכת
יש גם אופציה להפוך את האפר לתכשיטים או להטיסו לחלל

אופס... אני מרגישה שאני כבר קבורה בבאופן טבעי hilarious

זה באמת עושה לי רע לראות את כל ערי הקבורה שצמחו לנו כאן,
לא רוצה להקבר, וגם לא מצבה
אם לא לשרוף(כי זה לא אקולוגי ...?) ולא לבתר ולהאכיל את הנשרים
אז לפחות לנהוג כמו הדרוזים ולהיאסף אל אבותינו,
ולא לכבוש שטחי מחיה לטובת ערי המצבות המכוערים
אגב , שמעתי שזה היה מנהג קבורה יהודי כשר למהדרין(מכאן הביטוי להאסף אל אבותיו)
ראה מערות הקבורה בבית ג'וברין,(כך סופר לי)
קוברים במגרה בקיר המערה
חוזרים אחרי מספר שנים , פותחים ומוציאים את העצמות לבור קבורה משותף
ומשתמשים בחלל הקבורה שוב ושוב
בינתיים גם העצמות מתפוררות וניתן לזרז את התהליך בעזרת סיד,
מעניין ממתי התחילו לקדש מקומות קבורה ולהציב מצבות
זו פעולה ממש מטופשת בעיני
אם השפעתי משהו על העולם אז אולי יזכרו אותי דור שניים או חמישים
איך זה קשור לקבר ומצבה?

זה על הקבורה של הטיבטים שדוסקסה למעלה.

קישור שהוסיפה 'נעה' (מהדף בעייתיות ביצירה מחומרים ממוחזרים):
קבורת]קבורת שמים שמים[/po]

מה שזק"א עושים אחרי פיגוע הרבה יותר קשה בעיני מליקוט עצמות.

רק צריך למצוא מישהו שיהיה מוכן להעביר את העצמות

רק צריך שיהיה אפשר למצוא עץ ולקמפסט בלי חברה קדישא והמשטרה על הראש. ליקוט עצמות היא סוג של עבודת קברנות וגם גמילות חסד של אמת (גחש"א).

מעדיפים להתקמפסט תחת עץ, ושעצמותינו ילוקטו לאחר שנה (?) לגומחת הקבורה השפחתית-שושלתית.
רק צריך למצוא מישהו שיהיה מוכן להעביר את העצמות... בעיני זה לא טרויאלי (אני למשל לא חושבת שהייתי מסכימה)

אני ראיתי סרט על קבורת השמיים הזו. ברמה האקולוגית זה שוס. ברמה המסורתית עבורי זה מחריד. ברמה האישית לא הייתי מוכנה לזה לאיש מקרוביי.

ונדמה לי שבטיבט יש "קבורת שמים"
נותנים את הגופה לנשרים שיאכלו, אח"כ גם מפצלחים בשבילם את העצמות - כי פולני טוב לא משאיר כלום בצלחת,
והם בתמורה דואגים לזבל את שדות המרעה.
נראה לי שככה הכי אקולוגי להקבר: גם לא תופס מקום, גם משביע מישהו רעב וגם מספק זבל אורגני באזורים נרחבים.
משהומשהו!

הדרוזים נוהגים בערך כך. יש אצלם מבנה קבורה משפחתי ובו גומחות. מניחים את המת בגומחה. אחרי 5 שנים אוספים את עצמותיו ומפנים את המקום לנפטר הבא

גם ביהדות יש משהו דומה. אני לא יודעת ממתי התחילו את העניין עם הבטון. אנחנו בכל אופן (הבן זוג ואני), מעדיפים להתקמפסט תחת עץ, ושעצמותינו ילוקטו לאחר שנה (?) לגומחת הקבורה השפחתית-שושלתית.

דף מעניין! תודה.

אם רוצים לזכור אותי שיעשו משהו טעים <רצוי עם שוקולד>
אני מדמינת את זה: ארוחת שוקולד שנתית על שם העוגיה.

מי שזה לא משנה לו בכלל כדאי לו לתרום את גופתו למדע (כלומר לבית ספר לרפואה ) הם ממש צריכים שם דם חדש:-)
ככה עושים אצלנו במשפחה -למרות התקוממתו של אחי הדוס

אם רוצים לזכור אותי שיעשו משהו טעים <רצוי עם שוקולד>

קודם שייקחו מה שאפשר לתרום להציל חיים
אח"כ שייקחו מה שרוצים למחקר מדעי
אח"כ שיעשו מה שרוצים עם מינימום זיהום סביבתי (שיישרפו, יזרקו לים, ייקברו בלי ארון ומצבה - מה שבא)
אם רוצים לזכור אותי שייעשו משהו פרודקטיבי בשמי (קרן מלגות, גן, יער, פארק לאומי או משהו בסגנון)

דומני שכבר עתה, הינכם קבורים בבאופן טבעי.
אישית הייתי רוצה שישתמשו בשיני הזהב שלי, בשערותי, בסידן מעצמותי ובכל חלקי החילוף ואת הגופה לשרוף ע"מ שיתאפשר מרחב מחיה. (אני רק נשמע כזה). בקשר לשריפה- גם כך הגופה נשרפת, רק שזה נעשה ע"י חידקים ושות'.

אני הייתי רוצה להקבר באופן הכי טבעי שיש, כלומר פשוט שישימו את הגופה שלי במקום כלשהו בטבע אולי בתוך בור באדמה בלי שום בטון מעלי(

ואני ממש לא רוצה שכשאני מטיילת עם הילדים והכלב מישהו יחפור ויתקל בגופה מרקיבה, זה גם ממש לא בריא וגם נראה לי יכול לעשות טראומה לכל החיים, לי לפחות.
מכיוון שאתה בריא לעד כנראה תחיה הרבה שנים אחרי, אז אין לנו בעיה (-:
אגב מה אם לזרוק את הגופה לכלוב של טיגריסים או אריות או דגי פירנאה? נראה לי שזה יהיה מחזור מקסימלי.
אני הייתי רוצה להקבר כנראה איך שהציעה העוגיה,
כמו בצנצנת של עוגיות פותחים, מוסיפים, סוגרים

קבר אחד יכול לשמש כמה אנשים (במיוחד אם הם לא מתים בבת אחת). פותחים, מוסיפים, סוגרים.
הדרוזים נוהגים בערך כך. יש אצלם מבנה קבורה משפחתי ובו גומחות. מניחים את המת בגומחה. אחרי 5 שנים אוספים את עצמותיו ומפנים את המקום לנפטר הבא. אינני זוכרת מה הם עושים עם העצמות. הם אינם מייחסים חשיבות לגוף לאחר המוות. הם מאמינים שהנשמה חוזרת לחיים בתינוק דרוזי שנולד באותו זמן או קצת אחר כך.

אז מה, גם אצל יהודים זו לא אדמה מתחת? זה בטון?

אדמה מתחת, בטון מלמעלה ומסביב.

ובאופן אישי, לא אכפת לי מה יעשו איתי כשאמות.

ממש מעניין שבדיוק בלילה האחרון חשבתי על זה ותהיתי אם בקבר של יהודים (שאינו בארון) - הגופה מתפרקת לאדמה או שיש משהו חוצץ בין האדמה לבינה, והייתי מוטרדת מהמחשבה אם הגוף שלי יחזור להזין את האדמה.

אז מה, גם אצל יהודים זו לא אדמה מתחת? זה בטון?

אופס... אני מרגישה שאני כבר קבורה בבאופן טבעי D-:

שריפה זה לא פתרון אקולוגי. המון אנרגיה (ופחמן...).
בהתחשב במה שכבר יש - הכי הגיוני בעיני "להיאסף אל אבותי" מילולית לגמרי. קבר אחד יכול לשמש כמה אנשים (במיוחד אם הם לא מתים בבת אחת). פותחים, מוסיפים, סוגרים.

גם לי היו פעם הרהורים בנושא. מאוד מטריד אותי כל השטח הזה שמתבזבז ושבעצם, בדיוק כמו שכתבת, אני רוצה להתפרק חזרה אל האדמה .
יש היבט חשוב של קבורה בקבר בכך שזה נותן אפשרות זיכרון לנותרים אחריך. כלומר חלק (ואולי רוב?) טקסי המוות הם בשביל מי שנותר וצריך להיפרד, ופחות בשביל המת.
מה שאני חשבתי פעם שהייתי רוצה בשבילי זה שישרפו את הגופה שלי ויפזרו את האפר בטבע ושתהיה פינת זיכרון שם או במקום פתוח אחר. אני לא מזדעזעת מהאופציה של שריפה אבל אני יודעת שיש כאלה שכן.
אולי אפשר לחזור לימי בית שני, לגלוקסמות..

אני הייתי רוצה להקבר באופן הכי טבעי שיש, כלומר פשוט שישימו את הגופה שלי במקום כלשהו בטבע אולי בתוך בור באדמה בלי שום בטון מעלי(איך אנשום?) ולהתפרק חזרה אל האדמה תוך כדי מתן מיטב חומרי גופי לאדמה שאני אוהב כל כך.

איך את/ה היית רוצה להקבר?
יש טעם בכלל לקבורה המסורתית הגוזלת שטחים עצומים? ובשביל מה בכלל צריך לזכור את אלו שמתו?

בטיבט נותנים את המתים למאכל העופות על ראש הר, למה לא פה ?
כי גם בטיבט זה טקס קשה מאוד מבחינה רגשית. הם עושים את זה מחוסר ברירה, והיו שמחים לקבור את יקיריהם (אם היה איפה) או לשרוף אותם (אם היה עם מה).
ובקשר למקום קבורה - בית קברות צריך לענות על תקנות מסוימות הקשורות לבריאות הציבור. צריך לוודא שהוא מספיק מרוחק ממקומות מגורים ולא קרוב למקורות מים, כדי למנוע התפשטות מחלות מידבקות, ואולי מעוד סיבות שלא ידועות לי.

חוץ מהנקודות האלה - השאלות שלך נוקבות וראוי שישמעו אותן יותר, יתחבטו בהן וגם יענו עליהן.

זה באמת דבר שלא חשבתי עליו. הנה עוד מוסכמה שעדיין לא העמדתי בסימן שאלה. אז הגיע הזמן.
בעיקרון אני בעד הכיוון שעלה כאן בדף.

בכל זאת, נקודה נוספת למחשבה:
אחרי שקראתי פה וגם בקישור שנתנה ורד לב, חשבתי לי כיצד תהיה קבורתי והאם כדאי לדאוג שאכן תהיה כזאת או אחרת. ומה אם בני משפחתי לא ירצו לקבור אותי כפי שאני אבקש, וכגון אלה מחשבות.
ופתאום הבנתי לי שבעצם מה אכפת לי אני? אחרי שאמות, מה אכפת לי מה יעשו בגופה שלי. עכשיו גופי הוא חלק ממני, אחרי שאמות כבר לא יהיה. אחרי שאמות גופי יהיה רק חומר. זה כבר לא ייגע לעצם מהותי.
לפחות כך נראה לי.

<אהבתי את שם האתר 'עלי שלכת'>

גמני בעניין של בבית ולאחרונה אנחנו מדברים על זה לא מעט בבית.
אני בעד שריפה וממש התרגשתי כשראיתי בעיתון איזה יום שיש מכון שריפה בארץ. חשבתי שזה אסור ( עלי שלכת )
נראה לי הכי אקולוגי, לא תופס נדל"ן חשוב ומשחרר את המת ומשפחתו

הייתי רוצה גם את האפשרות לקחת אחריות מלאה על מוות וקבורה ללא חברה קדישא. את זה אפשר לעשות גם היום בקבורה חילונית. זה יותר יקר כמובן, אבל אפשרי. חברה קדישא הם גוף מסואב ודוחה במיוחד, הייתי שמחה מאד לראות את המונופול שלהם פוחת....

גם חינוך ביתי היה אסור
אבל חינוך ביתי לא עלול לגרום למפגעים תברואתיים

האם אנו יכולים לקחת אחריות על מותנו ? ויותר מכך על קבורתנו והקרובים לנו ?

הייתי רוצה לחשוב שכן. אחרי שלקחתי אחריות מלאה על לידת בית ללא מיילדת, הייתי רוצה גם את האפשרות לקחת אחריות מלאה על מוות וקבורה ללא חברה קדישא.

עד כמה שידוע לי - מותר לקבור רק במקום מוסדר. זו הסיבה ל'בלאגן' סביב קיברה של לילי שרון ז"ל.
יש בארץ מקום לשריפת גופות, מס' בתי קברות לקבורה חילונית ואפשרות לקבורה באופן פרטי בקיבוצים שונים שם ניתן לקבור כמעט בכל דרך וטקס שרוצים.

~דף זה אוחד עם הדף מוות באופן טבעי.
ראו גם: למות בבית / טקס קבורה חילוני / שאלה בנושא מצבות / מה היית רוצה שיכתבו על המצבה שלך~

---

{מהדף מוות באופן טבעי:}