הכל יוצא עקום וזה לפרקציוניסטים
טכנית, אני רוצה לציין שבתור פרפקציוניסטית, את משמיצה פה את הפרפקציוניסטיות.
(כלומר, אפשר בהחלט להיות סרגנית לא פרפקציוניסטית ולהיות שמחה בכובע עקום, אבל אם מישהי היא פרפקציוניסטית (כמוני, כן?
) ויוצא לה עקום, אז או שהיא תתחיל להיות לגמרי אנאלית בסריגה שלה (כלומר לסרוג ולסרוג ולסרוג ולפרום אבל גם לחיות גם עם זה שיוצא לה סוודר עם יד אחת קצרה ויד אחת ארוכה מדי פעם, ולהמשיך לסרוג, כך שנים... זו אני.) או שהיא תגיד שהרצפה עקומה.
זה בעיקר עניין של אופי. אני של היום כנראה לא הייתי עוברת את המשוכה הזאת (למי יש כח???) אני של לפני שש שנים (וגם עשרים ומשהו שנים) עברה.
בכל מקרה, אין להשוות סריגות ראשונות לסריגות של נשים שסורגות שנים ארוכות. אם הייתי מראה לך את התהליך אולי היית משתכנעת להמשיך. השיפורים הכי דרמטיים קורים אחרי שתיים שלוש סריגות. משם והלאה זה רק עידונים של פרפקציוניסטיות
ואני בחיים לא אצליח לתפור בכזה נונשלנט מקסים כמו במביק ועוד לקרוא לזה "טלאים או שטויות"!...
מיצי,
בקשר ל"במרכז", האמת היא שזה יותר "בשרון".
<את מוזמנת להתעלם באלגנטיות מזה שאני נמצאת כרגע בכזה מרחק שזה הכל היינו הך מבחינתי...>