ציפיות בזוגיות

שליחת תגובה

אין ידיעה נקנית אלא בהתבוננות פנימה
קוד אישור
הזן את הקוד בדיוק כפי שהוא מופיע. כל האותיות הן אותיות גדולות.
סמיילים
|יד1| |תינוק| |בלונים| |אוף| ;-) :-] |U| |נורה| |עוגה| |גזר| |אפרוח| 8-) :'( {@ :-) |L| :-D |H| ((-)) (()) |יש| |רעיון| {} |#| |>| |שקרן| >:( <:) |N| :-0 |תמר| :-S |מתנה| |<| :-( ZZZ :-| |*| :-/ :-P |עץ| |!| |-0 |Y| :-9 V :D :) ;) :( :o :shock: :? 8-) :lol: :x :P :oops: :cry: :evil: :twisted: :roll: :!: :?: :idea: :arrow: :| :mrgreen: :geek: :ugeek:

BBCode פעיל
[img] פעיל
[url] פעיל
סמיילים פעילים

צפיה מקדימה של הנושא
   

הרחב תצוגה צפיה מקדימה של הנושא: ציפיות בזוגיות

ציפיות בזוגיות

על ידי נהר* » 03 דצמבר 2015, 21:02

הוא קנה לי מתנה (-: (ספר)

ציפיות בזוגיות

על ידי נהר* » 02 דצמבר 2015, 12:40

באהבה אמיתית האגו לא משחק תפקיד-ההפך- זה נורא נעים לותר עליו- זו הוכחה ענקית לאהבה.

ציפיות בזוגיות

על ידי נהר* » 02 דצמבר 2015, 12:28

תקשיבו, הבנתי משהו היום, משהו אמיתי ויפה.
הציפיה שלי ממנו היא טעות, אני מרגישה בזה שזה לא נכון באמת, שזה גורם לי לבושה וללחץ. שבאים ממקום לא אמיתי. כלומר מהמקום החייתי. שבי, מיצר הרע שרוצה לספק את עצמו.
אבל האמת האמיתית מהנשמה שלי אני מרגישה שאני אוהבת אותו והרצון הפנימי וה פשוט ביותר שלי הוא- לעשות כרצונו.
הרצון שלי להתחתן איתו בא מתוך אהבתי אליו. אני רוצה שיהיה מאושר, רגש כזה כמו דאגה של אם לבנה.
וכשאני מבינה שבעצם זה ככה אז יורד ממני הלחץ. כי מזה הרצון שלו המצב הזה. ואני שמחה. אולי לחלקכם זה ישמע מתיפיף ולא אמיתי אבל זה ממש ככה.

ציפיות בזוגיות

על ידי נהר* » 30 נובמבר 2015, 22:42

שנינו כמו ילדים, לשנינו אין עבודה מסודרת, אנחנו דומים בגישה הזו שיהיה. בסדר. ואני חושבת שהוא צעק עלי פעם שזה חוסר אחריות להתחתן. (לשנינו יש עבר עם הפרעות נפשיות... לא כל כך רוצה לפרט. ) אבל אז מה אז מה! יש כל מיני משפחות. ואני בטוחה שיהיה בסדר. אני כל כך בטוחה! יש פחדים וחששות אבל זה טבעי לא? אני יודעת שנהיה הורים טובים. אולי הוא לא מספיק מאמין בזה כמוני.

ציפיות בזוגיות

על ידי נהר* » 30 נובמבר 2015, 22:36

זה מורכב,...כשאני חושבת על זה אז הריב לא היה על הנושא הזה, האמת שאני כבר לא זוכרת, צעקנו אחד על השני די בהסטריה... על סתם שטויות . אבל זה כנראה השאיר בי פחד מתוך הבנה שיש כאן בעיה.

ציפיות בזוגיות

על ידי שקטה* » 30 נובמבר 2015, 22:10

בגלל שכבר רבנו על הנושא הזה ונפרדנו בגלל זה אז אני מפחדת...

את יכולה להסביר קצת מה נאמר בריב הזה, איך הוא הציג את הצד שלו בעניין? ואיך קרה שנפרדתם?

ציפיות בזוגיות

על ידי נהר* » 30 נובמבר 2015, 21:51

שקטה את צודקת אבל... בגלל שכבר רבנו על הנושא הזה ונפרדנו בגלל זה אז אני מפחדת... אני ממש לא רוצה שזה יהיה בלחץ מצידי. אני חושבת שאין לי ברירה אלא לחכות ולהתפלל. זה חייב לבוא ממנו. זה לא יעזור לי אם אני שוב אזום שיחה על זה.
אני רק רוצה להבין מה עובר לו בראש. (לא בציניות, פשוט רוצה להבין למה הוא אומר דברים כמו "חבל שלא התחתנו כבר מזמן" וכמה שהוא רוצה שנהיה זוג באופן רישמי ובפועל הוא לא עושה כלום.. הוא הרי לא סתם אומר, הוא רוצה. אבל מה תוקע אותו???

ציפיות בזוגיות

על ידי שקטה* » 30 נובמבר 2015, 21:40

בני 35

אז באמת אין סיבה לחכות עוד, במיוחד אם שניכם כבר מדברים על זה.
לדעתי את בהחלט יכולה ליזום שיחה בנושא, להגיד לו שחיכית עוד חודש וכרגע מאוד חשוב לך שתקבעו תאריך ושתודיעו למשפחות וכו' כי זה מסתובב לך בראש כל הזמן ואת לא מבינה מה תוקע אותו.
תהיי כנה ותגידי לו שאם הוא מתכנן הפתעה עם טבעת וכדומה זה מאוד מרגש אותך אבל כרגע יותר חשוב לך שהדברים יהיו ברורים ועל השולחן, אם הוא רוצה או לא ואם כן - שתשבו ממש עכשיו עם יומנים ותחשבו מתי ותודיעו למשפחות. כי זה חשוב לך. ולדעתי מאחר ויש הסכמה ביניכם על כך שלשניכם חשובה חתונה ושכבר הגיע הזמן, אז אין מקום למשוך את זה עוד. הוא צריך להגיד לך אם כן או לא, ואם כן - להתחייב על תאריך (או לפחות הערכה) ולאפשר לך להודיע למשפחה שלך שזה רשמי.

ציפיות בזוגיות

על ידי נהר* » 30 נובמבר 2015, 21:32

בני 35
הצעתי והוא הסכים כבר לפני שנה בערך. זה הרבה מעבר לסתם "הצעד הראשון" או לקחת יוזמה...
כשהתחלתי לדבר עם אולם ואמרתי לו שנלך לרבנות אז רבנו ונפרדנו. וחזרנו כשהוא בוכה ואומר שאני האשה שלו, החיים שלו ושהוא לא יכול בלעדי ושנתחתן בקרוב מאוד. מאז החזרה המרגשת עבר חודש (לא הרבה זמן?) ואני מחכה ומצפה...

ציפיות בזוגיות

על ידי קור_את* » 30 נובמבר 2015, 21:21

נהר, למה את לא מציעה לו נישואין? פשוט הציעי לו. יסכים, יופי. לא יסכים, סימן שהוא לא רוצה.
מדוע השוביניזם הזה שעל פיו הגבר קובע מתי מתחתנים?

ציפיות בזוגיות

על ידי שקטה* » 30 נובמבר 2015, 21:18

בני כמה אתם?

ציפיות בזוגיות

על ידי נהר* » 30 נובמבר 2015, 20:57

אישה במסע תודה על הפרשנות שלך אבל זה לא המצב. זה משהו אחר... לשנינו חשוב ה החתונה מבחינה דתית... ואני יודעת בודאות שהוא רוצה. אבל בכל זאת משהו תקוע ואני לא יודעת מה. אבל זה לא מה שכתבת.

ציפיות בזוגיות

על ידי אישה_במסע* » 30 נובמבר 2015, 20:47

הפרשנות שלי למצב פשוטה - הוא לא רוצה להתחתן, לא אכפת לו מזה, והוא לא מתכוון לטרוח ולארגן חתונה. אבל נראה שהוא גם לא מתנגד, ואם תארגני חתונה - היה תהיה חתונה.
הוא פשוט פסיבי בנושא.

נראה שהמצב מתאים לו - לו לא אכפת לחיות בלי להתחתן, ואם תמשיכי להעמיד פני פסיבית תוכלו לחיות כך עד זקנה ושיבה בלי להתחתן.

את אומרת "הסכמנו", אבל את בטוחה שהסכמתם? התנהגות היא תקשורת, והמסר המילולי נראה לי פחות חשוב מהמסר הלא מילולי.

אני אישית לא מתכוונת להתחתן, בטח לא בחתונה דתית בישראל, אז לי המצב היה מתאים. אבל לך לא, ואני לא חושבת שלהעמיד פנים יביא לך אושר. לדעתי - או שתשחררי, אבל באמת, או שתעשי משהו. למשל, תציעי לו נישואין ותארגני חתונה (מומלץ שגם בדרך תדאגי לחלק הפרקטי - הסכם ממון, אם אפשר לוודא שלא תתגרשו ברבנות, אם זה יקרה).

אפשר גם לשאול על מחוייבות אמיתית בדרך אחרת - ילדים. זו מחוייבות חזקה מכל חתונה. כי להתגרש אפשר, אבל ילדים זה לתמיד.

ציפיות בזוגיות

על ידי נהר* » 30 נובמבר 2015, 20:13

תודה שכתבת כבר הרגשתי רואה ואינה נראית...
אוקי... כתבתי למעלה שכבר עברנו הרבה סביב הנושא הזה ודיברנו בלי סוף וניסיתי להזיז עיניינים אבל זה לא הלך...ואפילו נפרדנו לתקופה בגלל זה... והכל טוב רק אם אני לא מעלה את הנושא. אני לא מכירה מישהי שהייתה לה את הבעיה הזו שכבר דיברנו והסכמנו שבקרוב מתחתנים . אבל בפועל משהו תקוע. ולא עוזר מה שאני עושה. אז החלטתי לאמץ את השיטה של להראות אדישה ולא להראות לו ץזה מפריע לי שהוא לא מקדם את הנושא הזה. (למרות שאני מאמינה שהוא יודע כמה אני רוצה בזה. אבל אולי הוא בוחן אותי? אני לא יודעת

ציפיות בזוגיות

על ידי אישה_במסע* » 30 נובמבר 2015, 18:56

אני ממש רוצה לבנות איתו בית ומרגישה שחתונה זה הכרחי! למה הוא לא מזיז עיניינים.? הוא תמיד אומר שאני האשה של חייו וכו אז נו כבר... אני משתגעת מלחכות.

אז תעשי משהו. למשל, תדברי איתו. לי בכלל לא ברור שבעיניו חתונה זה הכרחי (בעיניי זה ממש לא). ועוד יותר לא ברור לי שהוא ירצה חתונה דתית (ועוד פחות ברור לי למה שאישה תעשה את זה לעצמה). במקום ל א להראות לו שאת לחוצה, פשוט תנסי לדבר איתו, לתאם עמדות.

ציפיות בזוגיות

על ידי אחת* » 30 נובמבר 2015, 17:53

זה עיניין שהגבר צריך להזיז עיניינים לא?
תלוי את מי שואלים... לדעתי לא. למה הגבר אמור להזיזי עניינים?
את רוצה להתחתן - תציעי, תבררי, תזיזי עניינים.

ציפיות בזוגיות

על ידי נהר* » 30 נובמבר 2015, 16:53

אני מתביישת להיות במקום הזה של "הלחוצה" ולכן רק מרגישה את זה בפנים ובאה לשפוך פה. אני לא אראה לו שאני לחוצה! זה לא יעזור. אני משתדלת להראות מאושרת ואוהבת (זו לא באמת הצגה אני באמת מאושרת) אבל העיניין הזה מציק לי. זה עיניין שהגבר צריך להזיז עיניינים לא?
יש לי צביטה בלב על כל יום שעובר והוא לא מעלה את הנושא... לא מברר על אולם... או רבנות... מה בכלל צריך לעשות? כלומר מבחינה דתית

ציפיות בזוגיות

על ידי נהר* » 30 נובמבר 2015, 10:23

כל הזמן יש ציפיות (וה בדיחה המתבקשת כאן עם הציפיות של הכריות) בעיקר בזוגיות כי אני רוצה ורוצה ורוצה וזה לא תלוי בי. אז מה עושים עם זה? צועקים? משתגעים? בעיקר כש התחושה היא שזה כל הזמן ממש ממש כבר כאן הנה.. אבל עוד לא עוד לא.... נווו כבר משיייייח תן לכל אחד ואחת את מה שחפץ נפשה/ו. זו שמשתוקקת. לילד תן לה, זה שמחפש את זיווגו תן לו, החולה שרוצה להיות בריא הברא. אותו, שמח העצובים, שחרר את הכלואים, הרגע את הלחוצים, ואני בין כולם תגיד לו, שיציע לי נישואים. |l| |תינוק| |l|

ציפיות בזוגיות

על ידי נהר* » 29 נובמבר 2015, 11:44

הוא אף פעם לא הביא לי מתנה. זה לא שאני רכושנית. וזה לא ממש מפריע לי... רק רוצה משהו קטן קטנטן פיצפון וסימלי

ציפיות בזוגיות

על ידי נהר* » 29 נובמבר 2015, 11:36

ואז פתאום קראתי את זה
  • _ברוב המקרים (אם לא כולם) "עצלות" היא סימפטום לאי-התאמה בין האדם למשימות, לציפיות או לפעילויות שזמינות לו ביומיום.(תמרוש רוש
מתוך בלוג העצמת הבכור)_

ציפיות בזוגיות

על ידי נהר* » 29 נובמבר 2015, 10:10

הוא כל הזמן אומר שכבר היינו יכולים להיות נשואים וחבל שלא התחתנו כבר מזמן וכו וכו.. אבל בתכלס הוא לא עושה כלום בשביל זה. והוא יודע שזה הדבר שאני הכי רוצה בעולם. אודה לתגובות. מה אני יכולה לעשות? בינתיים שותקת לגבי הנושא הזה. אבל עצוב לי מבפנים ואני חוששת.

ציפיות בזוגיות

על ידי נהר* » 29 נובמבר 2015, 00:21

אנחנו כבר כמה שנים ביחד.. מההתחלה רציתי שנתחתן, בהתחלה רמזתי אח"כ אמרתי, אח"כ כעסתי, הצבתי אולטימטומים, נפרדנו חזרנו... ואני עדיין כל כך רוצה שנתחתן. והוא אומר שגם הוא רוצה אבל. הוא לוקח תזמן.. ואני מתחרפנת. קצת מרוב שמצפה כל יום כבר שנים... לאחרונה אני משתדלת להרפות לפחות כלפי חוץ. אבל בפנים אני לא ארגע עד שזה לא יקרה. מצב מבאס. למה כל כך קשה לו? הרי זה ברור לשנינו שאנחנו רוצים להיות ביחד תמיד. אנחנו מאוד אוהבים והכל. אבל הנושא הזה ממש מכביד. זה כל הזמן עולה. אני ממש צריכה ורוצה את הבטחון הזה של חתונה. ואחרי פרידות וכעסים החלטתי לא לדבר יותר על הנושא הזה.. אבל זה כזה ברור שזה אוכל אותי מתחת לפני השטח. והוא ממשיך באדישות שלו. אוף. אנחנו לא גרים יחד. ואני ממש רוצה לבנות איתו בית ומרגישה שחתונה זה הכרחי! למה הוא לא מזיז עיניינים.? הוא תמיד אומר שאני האשה של חייו וכו אז נו כבר... אני משתגעת מלחכות. ואל תגידו לי להרגע!

ציפיות בזוגיות

על ידי יוליקו* » 03 נובמבר 2013, 21:31

אני לגמרי מסכימה עם בשמת לגבי אי הבאת ילדים במצב רגשי וזוגי שכזה.
באמת קשה לדמיין מראש כמה כוחות גידול רגיל של ילדים דורש.

ציפיות בזוגיות

על ידי בשמת_א* » 03 נובמבר 2013, 20:43

מהאתר כי יש לי הערכה אינסופית לנשים המדהימות כאן, אבל אני כרגע גרה בחו"ל
לפחות 3 מתוך ה-4 עובדות בסקייפ ו/או בטלפון ו/או בדואר אלקטרוני. שתדעי.

האם זו גם סיבה לדעתך לא להביא ילדים לעולם עם מישהו?
לחלוטין.
קשה מאוד לדמיין לפני שיש לך ילדים, באיזו רמה בלתי נתפסת את הופכת להיות תלויה באבא שלהם אחרי הלידה.

אם אני מרגישה חלשה או מעורערת לפעמים לא אספר לו כי אני חוששת שהתגובה או יותר נכון האי-תגובה שלו רק תעשה את הדברים גרועים יותר
את הולכת על ביצים לידו?
אני ממש רואה שליחות לעצמי להזהיר אותך, כי לפני שיש ילד, את רגילה לדאוג לעצמך, את חושבת שתסתדרי, זה לא נראה כל כך נורא.
אחרי שיש ילד, ואת מבינה מה כרוך בזה, כבר מאוחר מדי )-:
האם הטרייה מגלה שיש לה שני תינוקות בבית. ולאחד מהם אין שום סיכוי לגדול, הוא כנראה יישאר לנצח תינוק בעל צרכים מיוחדים שאת אמא שלו )-: וזה בדיוק התינוק שנראה חיצונית כמו גבר בוגר שהיה אמור להיות הפרטנר שלך בגידול הילד )-:

ציפיות בזוגיות

על ידי גילגמש* » 03 נובמבר 2013, 12:13

ואיי איזה כיף כמה תגובות, תודה לכן!

יוליקו - האמת היא שאני גם חשבתי על השיטה הזו ואני רוצה לנסות אותה. קשה לי עם זה, כי הייתי רוצה שהוא ידע "לבד" מה להגיד ומה לעשות, על אחת כמה וכמה כשאני פגועה להתחיל לחנך אותו איך עליו להתנהג בעוד שמה שאני הכי זקוקה לו זו תמיכה כאן ועכשיו, כלומר שאני הנזקקת ואני רוצה להיות במרכז ולא הוא ולכן זה קשה מאד, אבל אני גם נוטה לחשוב שזו שיטה טובה ומנסה ליישם אותה, במיוחד בגלל שיש לו הרבה מוכנות ללמוד ולהשתנות.

בשמת א את צודקת לגמרי שאני צריכה לפתור את הבעיות מהילדות שלי, לצערי כל המטפלים שהייתי אצלהם לא ממש התעסקו עם הנושא הזה, והייתי מאד שמחה ללכת למישהי פה מהאתר כי יש לי הערכה אינסופית לנשים המדהימות כאן, אבל אני כרגע גרה בחו"ל. אני הולכת למטפלת חדשה בקרוב כאן ונראה איך זה יהיה איתה.
אמרת שאני לא צריכה להביא איתו ילדים עד שאני לא סומכת עליו. אני סומכת עליו במובן הזה שאני יודעת שהוא בן אדם רציני ורציני מאד בקשר והוא גם הוכיח את זה ועשה המון כדי לתמוך בי - מהרבה בחינות אחרות שהן לא רגשיות, יש לי אבל בעיה לסמוך עליו רגשית. אם אני מרגישה חלשה או מעורערת לפעמים לא אספר לו כי אני חוששת שהתגובה או יותר נכון האי-תגובה שלו רק תעשה את הדברים גרועים יותר. האם זו גם סיבה לדעתך לא להביא ילדים לעולם עם מישהו?

ציפיות בזוגיות

על ידי בשמת_א* » 31 אוקטובר 2013, 21:31

{@
טוב שלא מחקת, כל אחת תקבל הארה |נורה| מתשובה אחרת.

ציפיות בזוגיות

על ידי חני_בונה* » 31 אוקטובר 2013, 19:03

בשמת א תודה. כמעט שמחקתי את דברי (הסיבה קשורה במגבלות של המדיה הזו) ואז ראיתי שכתבת והשארתי.
אני מבינה מה שאת אומרת..
{@

ציפיות בזוגיות

על ידי בשמת_א* » 31 אוקטובר 2013, 11:52

_מידי פעם קורה שאני זקוקה לתמיכה שלו
כשזה המצב (שאת זקוקה לתמיכה שלו) פשוט אמרי לו זאת במילים האלה ותחשבו ביחד איך הוא יכול לעזור_
אני לגמרי מסכימה עם הטיפ הזה, כאשר מדובר באדם "נורמלי".
אבל חני, מוכרחים לקחת בחשבון שיש אנשים, שאינם מסוגלים - לא לתת תמיכה, לא לחשוב ביחד, לא לעזור.

אני רק אתן דוגמא קיצונית במיוחד, כדי לסבר את האוזן: יש לי חבר ילדות, מכיתה ד', חולה סכיזופרניה. למרבה המזל הוא אינו חי עם אשה, אבל אין אפשרות לאף אחד "לומר לו במלים", "לחשוב ביחד" או לצפות ממנו לעזרה.

עכשיו אעבור מהדוגמא הקיצונית לדוגמא פחות קיצונית: יש לא מעט אנשים שמסתובבים בינינו, גברים ונשים, שאינם מאובחנים, לא בסכיזופרניה ולא בשום לקות או חולי אחרים - אך אינם מסוגלים לנהל שיחה במלים עם הפרטנר/ית, אינם מסוגלים לחשוב יחד, אינם מסוגלים לעזור.
הסיבה שהם אינם מסוגלים איננה תוצאה של מחשבות מחלישות ואיננה מושפעת על ידי משלוח אהבה.
קצת מדאיג אותי, שאם מישהי תחשוב שהבעיה היא בה, לדוגמא מפני שהיא חושבת מחשבות מחלישות - היא תפספס את עובדות החיים, שהיא פשוט חיה עם אדם שיש לו לקות, והיא סובלת מהלקות שלו (אפשר לחיות עם אדם שיש לו נכות או לקות כלשהי, ולא לסבול מהלקות שלו, כן?).

לפיכך, יש אפשרות ש"גילגמש" מוטרדת במחשבות הללו בצדק גמור.
יש אפשרות שהיא מזהה בתוך תוכה שהפרטנר שלה אכן לוקה במשהו שאינו מאפשר לו. זה לא חייב להיות סכיזופרניה, יש עוד הרבה מצבים.

לכן העצה שלי לגילגמש מורכבת מכמה חלקים:
  1. אני ממליצה שלא תביאי ילדים לעולם עם הגבר הזה עד שלא תהיי בטוחה שאת סומכת עליו.
  1. אני ממליצה לך לפנות לעבודה על זה:
הכי דפוק הוא שכנראה בחרתי אותו בגלל שהוא כזה, שיחזור דפוסים בעייתים מהילדות...
אין ספק שאת צודקת, והמפתח נמצא אצלך (ודרך אגב יש לפחות 4 נשים מופלאות שמסתובבות באתר הזה ומעולות בריפוי דפוסים בעייתיים מהילדות, ובדיוק חני בונה היא אחת מהן).

כאשר תרפאי את הדפוסים הבעייתיים מהילדות, יתברר לך אם את למדת לבטוח, להאמין ולסמוך והוא ראוי לבטחון שלך - או שלמדת שאת ראויה לחיות עם פירגון, תמיכה ועזרה, ואת לא נמשכת יותר לפתור את הפצע הזה מול אדם שאין לו שום מסוגלות לתמוך.
  1. כתבת:
יש לציין שהוא מבין את הבעייתיות ורוצה להשתפר.
זה רלבנטי אם הוא
א. באמת מבין.
ב. עושה משהו מעשי כדי להשתפר: הולך לטיפול כלשהו, למשל.
אם הוא רק מביע רצון להשתפר כאשר את מעלה את הנושא, ומעבר לזה לא קורה שום דבר, זה אומר ש"רוצה להשתפר" = צ'ק בלי כיסוי. )-:

בכל אופן הייתי ממליצה להתחיל מטיפול בעצמך, מריפוי דפוסי הילדות שמושכים אותך להתמודד כל הזמן עם הבעיה הזאת.
לא להתחיל לחפש את התשובה בתוך הזוגיות, אלא להתחיל ממך, וכאשר את תרגישי יותר טוב עם עצמך, הדברים יתבהרו יותר גם בזוגיות {@
שיהיה בהצלחה!

ציפיות בזוגיות

על ידי יוליקו* » 31 אוקטובר 2013, 11:02

איך הוא בתמיכה גופנית? למשל חיבוק או ליטוף שלו תומכים בך או יכולים לתמוך בך?

כי אם כן אפשר בשלב ראשון להנחות אותו פשוט לחבק אותך, ממש להכיל אותך בחיבוק עדין, כשנראה לו שקשה לך או כשאת מבקשת חיבוק כי קשה לך והוא לא קלט.
(את יכולה לומר לו: אני עצובה/כועסת בגלל....אתה יכול לחבק אותי? זה מאוד עוזר לי ). ואחר כך , כשאת נרגעת, להודות לו שעזר ותמך, שידע שהצליח לו הפעם!
ולהשאר בתבנית הזו תקופה מסויימת עד שיתבסס דגם תמיכה ראשוני שמקובל על שניכם. דיסקוס ושיחה למצוא במקום אחר (חברות? אמא?).

אם זה מסתדר לך כדגם תמיכה ראשוני, אפשר בהמשך לעבור לבקשה שיקשיב לך בזמן החיבוק. בלי לענות בכלל. שתוכלי לבטא את מה שכואב לך בלי שהוא ידבר בכלל. שיתרום רק נוכחות והקשבה מצידו (חיק ואוזניים :-) ).
ושהוא ידע שאין חובה מצידו לדבר בכלל. (אני רוצה לספר לך מה קרה לי היום עם רוני, רק תחבק ותקשיב בבקשה, זה מאוד מקל עלי לשתף אותך, כי זה עוזר לי להוציא מה שמכביד לי על הלב). ואז לחבק בחזרה ולהודות לו.
להשאר בדגם הזה לתקופה!

אם זה מצליח ואת רוצה להמשיך בתהליך, אז אפשר לשאול מה דעתו ולנסות מה קורה אם זה.
אפשר גם להצהיר, כמו בחלק מהדפים פה :-) , שאת במצב רגיש ושאת מבקשת תמיכה פיזית ומילולית ולא ביקורת, ושאי הסכמה אפשר להביע יותר מאוחר, כשתרגעי ותתאוששי.

זה ממש תהליך של לימוד מצד שניכם ומומלץ לא להזדרז במעבר בין השלבים.

מה דעתך?

ציפיות בזוגיות

על ידי חני_בונה* » 31 אוקטובר 2013, 09:36

מידי פעם קורה שאני זקוקה לתמיכה שלו.
כשזה המצב (שאת זקוקה לתמיכה שלו) פשוט אמרי לו זאת במילים האלה ותחשבו ביחד איך הוא יכול לעזור

אני כל הזמן חושבת מה יקרה שבאמת יהיה קשה לי נניח דיכאון אחרי לידה והוא לא יוכל לעזור לי ואפילו לפעמים לעשות את הדברים יותר מלחיצים ויותר קשים.. זה ממש מעציב אותי ומתסכל אותי.
מה שמעציב אותך זה לא הוא. אלא המחשבות הללו. אני קוראת להם מחשבות מחלישות. הפיתרון שלי למצב הוא לזהות מחשבות מחלישות לשלוח להם אהבה ו... לא להיות עסוק בהם.

יש לציין שהוא מבין את הבעייתיות ורוצה להשתפר אבל להשתפר במשהו כזה זה לא כל כך פשוט.
אם תהיו ממוקדים בבעיתיות לא תוכלו להיות ממוקדים בשיפור :-) במקום זאת אני מציעה להתמקד במצבים ספציפיים רלונטים לחיים ולהגיד לו מה את צריכה בצורה ברורה ועניינית.
בהצלחה
{@

ציפיות בזוגיות

על ידי אחת* » 30 אוקטובר 2013, 11:13

תמיכה רגשית אפשר למצוא בקלות רבה יותר אצל אמא, אחות, חברה.

ציפיות בזוגיות

על ידי פלונימית_אלמונימית* » 30 אוקטובר 2013, 08:13

חוזרת על מנטרה שאימצתי לי: חתול לא יכול לנבוח

ציפיות בזוגיות

על ידי פלונימית_אלמונימית* » 30 אוקטובר 2013, 08:12

המפתח הוא אצלך. נסי להוריד ציפיות לתקופה מסוימת - מספיק זמן שיאפשר לך לבדוק איך את עומדת בזה. לעניות דעתי הוא לא יכול להתנות מהותית, אולי נקודתית פה ושם אבל ב"אינסטינקט" אין לו את זה. (גם לי יש אחד כזה). במקום לדאוג מה יהיה כאשר תזדקקי לתמיכה, אם זה יקרה, אולי להתאמן היטב היטב על פחות הזדקקות ויותר תמיכה עצמית/משפחתית/חברים. מאחלת לך הצלחה!

ציפיות בזוגיות

על ידי בהצלחה* » 30 אוקטובר 2013, 00:11

אין לו אינטילגנציה רגשית גבוהה במיוחד?
על גבול הספקטרום האוטיסטי.?

נראה לי שבחרת בבנזוג שהוא...
גבר

ציפיות בזוגיות

על ידי גילגמש* » 29 אוקטובר 2013, 10:24

אני רוצה להתייעץ עם איתכן לגבי הקשר שלי ומכיוון שהנושא ציפיות בזוגיות מתאים בול החלטתי לא לפתוח דף חדש. אני בת 34 ועם בנזוגי כמעט ארבע שנים. יש לי ציפיות גבוהות מאד אולי גבוהות מידי מהבנזוג ולכן אני מאד מתוסכלת. מה שמאד מפריע לי בו הוא שהוא לא "העוגן" שלי, אני לא מרגישה איתו בטוחה מבחינה רגשית, וזה נובע מכך שאין לו אינטילגנציה רגשית גבוהה במיוחד. כשרע לי כי מישהו פגע בי למשל הוא לא יודע להגיד את הדברים הנכונים הרבה פעמים מה שעושה את מצבי אפילו גרוע יותר. יש לו כוונות טובות אבל הוא קצת רובוטי כזה והייתי אומרת על גבול הספקטרום האוטיסטי. כשהכל בסדר אז אני לא זקוקה לתמיכה שלו הרגשית אז זה בסדר, אבל כמובן שמידי פעם קורה שאני זקוקה לתמיכה שלו ואני כל הזמן חושבת מה יקרה שבאמת יהיה קשה לי נניח דיכאון אחרי לידה והוא לא יוכל לעזור לי ואפילו לפעמים לעשות את הדברים יותר מלחיצים ויותר קשים.. זה ממש מעציב אותי ומתסכל אותי. יש לציין שהוא מבין את הבעייתיות ורוצה להשתפר אבל להשתפר במשהו כזה זה לא כל כך פשוט. אני מאד רוצה לשמוע מכן מה אתן חושבות אם זה משהו שאפשר לשפר, אם רוב הדברים בקשר חוץ מזה טובים עד כמה זה קריטי התכונה הזו, אם הבעיה אצלי שיש לי ציפיות גבוהות מידי ממנו... אני די משתגעת מהנושא הזה :( הכי דפוק הוא שכנראה בחרתי אותו בגלל שהוא כזה, שיחזור דפוסים בעייתים מהילדות...

ציפיות בזוגיות

על ידי פלוני_אלמונית* » 12 מאי 2011, 23:32

שלום,
קראתי סיפור שלך.מה המייל שלך? אני רוצה לשלוח לך משהו שיכול לעזור לך- תשלחי אותו [email protected]

ציפיות בזוגיות

על ידי אני* » 16 אפריל 2011, 20:41

מנסה לסדר את מחשבותי.
אנו נשואים כמעט 16 שנים ומכרים יותר...,יש לנו ילדים בית כלב וחתולים ולא חסרים גם דגים,אז מה הבעיה?!?! אני מרגישה מאד מאד עייפה בזוגיות ביננו.
עברנו המון המון בזוגיות המשותפת,הפלה של ילד ראשון,בגידה,אובדן ילד בגיר נוסף,משבר גיל שלושים,משבר גיל ארבעים....ובכל שלבי הזוגיות הייתי התומכת,המקשיבה הסולחת המוותרת,,,,לעולם לא הרשתי לעצמי להשבר מיתוך פחד מתמיד שלא יהיה מי שיתמוך בי ויחזק אותי.
לפעמים הייתי צוחקת ואומרת שדרושים לי מספר חודשים בבית הבראה נפשי שבו ישנה את האפשרות לבכות בלי הפסקה ליפול ולהשבר ללא דין וחשבון.
ולפני שבוע פתאום,בלי כל הודעה מוקדמת ,אישי מספר כי לפני מספר ימים הוא ביקש מכתב פיטורין וממחר הוא חותם בלישכה.
עמדתי בשקט ולא ידעתי כיצד להגיב,עצם הידיעה שהוא לא שיתף אותי בעניין,ומאוחר יותר התברר לי שהוא שוחח על כך עם אחיו,ולא ראה צורך לשתף אותי בזה? הלו?איזו זוגיות יש לי? האם אני לא מכירה את הבן אדם לו אני נשואה כל כך הרבה זמן?והא מצידו ענה:"ברגע שיש אימון בבני זוג אז את צרכה לסמוך עלי ועל השיקולים שלי.וחוץ מיזה אני זה שמגיע למשרד ועובד הדברים תלויים בי ובחיי-ואני מוסיפה ומה לגבי הזוגיות והמשפחה בהחלטה כל כך חשובה?מה הקשר לאמון? לא היית צריך גם לשוחח איתי?.
אני עייפה,כל כך עיפה מהזוגיות והיחד עיפה ממשברים,וחוץ מזה עיפה כי פצקית שלי בת החודש צרכה לינוק עכשיו.
המשיך מאוחר יותר....
המרגיעון כותב:האושר אינו תלוי בדבר,רק בנכונות לאושר" מנסה להפנים.

ציפיות בזוגיות

על ידי חני_בונה* » 16 נובמבר 2010, 08:21

התכוונת אולי להפנות את הפוקוס אל האהבה שמבוטאת כלפי בן הזוג, ובטעות יצא לך מצד בן הזוג?
התכוונתי ללשים לב לאהבה שאת מקבלת מבן הזוג. סליחה שלא הבהרתי את עצמי.
משפט זה מתייחס לדברייך: אבל אם אני מנסה ליצור מצב שבו די לי בעצמי לעצמי - מה נשאר ביני לבין זוגי כאשר המיקוד מושם על האהבה שניתנת לך מבן הזוג וקיימת הערכה והודייה לכך, זה מצב שמקרב בין בני הזוג ותמיד אפשר להתחדש בו. להיות בחיבור לקירבה הזוגית שאליה שואפים ובכך להעצים אותה.

ציפיות בזוגיות

על ידי רוזמרין* » 16 נובמבר 2010, 07:56

אבל אם אני מנסה ליצור מצב שבו די לי בעצמי לעצמי - מה נשאר ביני לבין זוגי?
קודם כל, אדם הוא בע"ח חברתי ולכן תמיד יצטרך חברה ולא יוכל להסתפק בעצמו.
נאמר שאת רווקה שמסתדרת מצויין לבד. יש לך חברים וחברות. מה קושר אתכם אחד לשני?אהבה? אכפתיות?עניין?

אני חופרת בנושא "לבד או ביחד" בשנים האחרונות וכל פעם מוצאת את עצמי עם מסקנה אחרת, וזה תלוי גם במזג האויר באותו היום ומצב הרוח. בגדול, יש תקופות שצריך יותר "ביחד" ותקופות של יותר "לבד".
באופן כללי- כשהילדים קטנים, כשאחד מבני הזוג חלש יותר נפשית או חולה, כשיש משימות רבות (נניח טיפול בהורים או עבודה רבה בחוץ וכו') אז צריך לתת הרבה תשומת לב לשני ויש יותר "יחד". אם בתקופה כזו אין תשומת לב ואכפתיות של בן הזוג, התסכול והיאוש יכולים להביא לכך שלא ניתן לעצמנו להתקרב גם בפעמים אחרות ולאט לאט הפער יתרחב.
<אם חבר או חברה היו מתנהגים כך הייתי מתרחקת לתמיד אבל פה אני לא יכולה>

ציפיות בזוגיות

על ידי תמר* » 16 נובמבר 2010, 00:11

מיכל - תודה, עוררת מחשבה. בשמת - תודה, אקרא.
חני - איבדתי אותך במשפט על השלב השני. התכוונת אולי להפנות את הפוקוס אל האהבה שמבוטאת כלפי בן הזוג_, ובטעות יצא לך _מצד בן הזוג? או שבכוונה כתבת מה שכתבת ואני פשוט לא מבינה מה את מנסה לומר.
שירי, באמת גריין שאני מכירה ומזכירה לעצמי אותו יום יום וזה מצחיק ועוזר, אבל אני חושבת שאני כבר עברתי דרך לא קצרה בעניין זה כי כאמור לעיל אני יותר ויותר מבינה ומנסה ליישם את הגישה של שחרור מציפיות, של בניית החיים שלי עצמי כפי שהייתי רוצה לחיות אותם, בלי תלות בבן זוגי, בלי לשבת ולחכות לו או לנסות לשנות אותו ואז להתאכזב ועכשיו מה שמעסיק אותי זה עד כמה לשחרר אותן, מה נשאר, והאם לא נוצרת אצלי חוסר תלות כה רבה עד חוסר צורך בבן הזוג בכלל.

ציפיות בזוגיות

על ידי בשמת_א* » 15 נובמבר 2010, 10:46

מניסיון: זה כך עד שמתחילים להרגיש אותה ואז יודעים בדיוק מהי אהבה

ויש לי המלצה חמה: בספר "מלים הורגות" יש פרק קצר מאוד על האהבה. פותח את העיניים. עושה סדר בדברים.
לדעתי הפרק הזה הוא תשובה לשאלה שלך.

ציפיות בזוגיות

על ידי מיכל_בז* » 15 נובמבר 2010, 08:55

למה לדעתכם כן אפשר לצפות בזוגיות?

שבן הזוג שלי יהיה בעדי. שהוא ירצה טוב בשבילי. שנקודת הפתיחה של כל סיטואציה בינינו היא שהוא בעדי או לפחות בעדנו.
שהוא יסתכל בי בעיניים טובות.

ציפיות בזוגיות

על ידי חני_בונה* » 15 נובמבר 2010, 08:41

אני כבר שנים טוענת שאהבה היא פשוט מונח כללי מאוד שאנשים משתמשים בו לתאר מגוון גדול, לא אחיד ואף סותר של רגשות, התנהגויות, מחוות וכו'.
מניסיון: זה כך עד שמתחילים להרגיש אותה ואז יודעים בדיוק מהי אהבה. (בהקשר אישי פנימי עמוק) השלב הבא הוא להפנות את הפוקוס אל האהבה שמבוטאת מצד בן הזוג.
באהבה

ציפיות בזוגיות

על ידי שירי_ג* » 15 נובמבר 2010, 00:26

יש פה גריין ישן נושן שאומר שציפיות הן לכריות....

ציפיות בזוגיות

על ידי תמר* » 15 נובמבר 2010, 00:12

הו לא, לא תיפטרי ממני כל כך בקלות. אני כבר שנים טוענת שאהבה היא פשוט מונח כללי מאוד שאנשים משתמשים בו לתאר מגוון גדול, לא אחיד ואף סותר של רגשות, התנהגויות, מחוות וכו'.

ציפיות בזוגיות

על ידי בשמת_א* » 14 נובמבר 2010, 22:37

למה לדעתכם כן אפשר לצפות בזוגיות?
לאהבה.
ואידך זיל גמור.

ציפיות בזוגיות

על ידי תמר* » 14 נובמבר 2010, 21:52

אני רוצה לחזור ולהתייחס לכותרת הדף ולדיונים הראשונים בו, ולשאול: למה לדעתכם כן אפשר לצפות בזוגיות?
אני יותר ויותר מבינה ומנסה ליישם את הגישה של שחרור מציפיות, של בניית החיים שלי עצמי כפי שהייתי רוצה לחיות אותם, בלי תלות בבן זוגי, בלי לשבת ולחכות לו או לנסות לשנות אותו ואז להתאכזב.
אבל אם אני מנסה ליצור מצב שבו די לי בעצמי לעצמי - מה נשאר ביני לבין זוגי? לאן כן לשאוף בקשר איתו? אני תוהה. אולי לפתוח דף מה היא זוגיות או משהו כזה. או להמשיך כאן.
אשמח לתגובותיכן הנבונות.

ציפיות בזוגיות

על ידי התקרבות* » 20 פברואר 2006, 11:28

נכון. אצלנו זה נדם. לא פותחים, לא קוראים, לא עושים תרגילים.
נראה שצריך גם המון אמביציה כדי להתמיד בזה. כמעט תמיד "החיים יתדפקו על דלתנו" בדיוק כשהגיע הזמן לפגישה השבועית הזאת.
אבל חוץ מזה? את מרגישה שינוי? אצלך? אצלו? ובאופן כללי את בטוב?

ציפיות בזוגיות

על ידי אילה* » 20 פברואר 2006, 10:16

ולטעמי עדיין - זה סוג של מניפולציות שניתן להשפיע בעזרתן על הקשר ועל ההבנה הזוגית אבל לא תמיד זה יכול "להחזיק מים" בזמן אמת.

ציפיות בזוגיות

על ידי אילה* » 09 נובמבר 2005, 18:33

אני רק יכולה לציין שאני בימים אלה חזק ב"לבסוף מוצאים אהבה"...
תודה.

ציפיות בזוגיות

על ידי התקרבות* » 07 נובמבר 2005, 00:45

אילה @}
ההיעלמות שלי מסיבות טכניות לחלוטין. התיקון שלך היה במקום.
ניסחתי ומחקתי ושוב כתבתי ואני לא מצליחה להתנסח היום (החודש?).
אני חוזרת שוב ל לבסוף מוצאים אהבה . אפילו רק כבסיס לדיון, אפילו במנות קטנות ובהתעלמות מוחלטת מהנחרצות האמריקאית המעצבנת.
אני מקווה שאחזור לאיתני (המנטלי) בקרוב ואוכל לתרום לדיון הזה קצת יותר מ המלצות ספרים.
אני לא נעלמת ומחכה לעידכונים מגירסת ה"מי שטורח בערב שבת"

ציפיות בזוגיות

על ידי אילה* » 06 נובמבר 2005, 11:09

התקרבות - נעלמת לי... מקוה שלא פגעתי בהערה על הבית הדתי... ואם כן - אז זו ממש לא הייתה כוונתי ואני מתנצלת על כך. אני מאוד אשמח לשמוע עוד @}

ציפיות בזוגיות

על ידי פעמון_גשם* » 03 נובמבר 2005, 10:05

גם אצלנו קרה דבר דומה (כמו אצל התקרבות). הינמסות של מערכת קשוחה. פתאום הרשו לעצמם להתרכך עם הילד (נכד). זה נפלא.

ציפיות בזוגיות

על ידי אילה* » 27 אוקטובר 2005, 23:30

תודה, זה בהחלט מעודד אותי.
אני רק לא מבינה מה הקשר לבית הדתי... אם ההורים "קרים" אין לזה קשר להיותם דתיים. לצערי, קיימים הרבה חילוניים, המתפקדים כ"הורים קרים", וסביר להניח, שהוריהם היו כך כלפיהם.
אשמח לשמוע עוד... :-)

ציפיות בזוגיות

על ידי התקרבות* » 26 אוקטובר 2005, 09:44

לפני הכל אני חייבת לומר שאני די מעריצה (וגם טיפה מקנאה) בהתעקשות שלך לברר את כל הטעון בירור לפני שאתם מגיעים להחלטה.

שנית: בנזוגי גדל בבית דתי, נטול חיבוקים, עם מנות קצובות של אהבה והתעלמות מוחלטת מצרכיו ('מניפולציה' - מוכר לך מאיפשהו?).
הוא אחד האבות הכי מחבקים שאני מכירה, מאוהב בקטנטונת קשות, מעדיף להיות אתה על פני כל דבר אחר. (הדבר המדהים הוא שגם
אבא שלו, שהיה אבא קר ומנוכר, נמס לגמרי מאז שהיא נולדה.)
יש דברים שהוא עושה שלא מתתי עליהם בהתחלה, והיום אני מבינה שברוב המקרים השוני בינינו רק עושה לה טוב.
היא אחרת כשהיא אתו.
היא רוצה לצאת ("אמא יאללה. נלך?"והדלת כבר פתוחה). אני אמשיך מאוחר יותר

ציפיות בזוגיות

על ידי אילה* » 26 אוקטובר 2005, 00:46

התקרבות -
קודם כל המון תודה. הניסוחים שלך ממש לא מפותלים ובטח שלא בלבלת...

את הספר "לבסוף..." קניתי לנו כבר מזמן אבל בן זוגי דווקא היה זה שקרא אותו ואני נתקעתי באמצע. אני אתחיל אותו מחדש ואגיע לתרגילים ואשמח שנתנסה בהם.

אני מאוד מסכימה עם הגישה של בניית סגנון הורות משותף ו"עצמאי". אין לי גם שום רצון לתפקד (ובטח שלא בהקשר של ילדים, ולו גם בכל תחום אחר ) כ"אחראית" או "מבינה יותר " או "זו שיודעת / צריכה להחליט" ... אני חושבת שזה גרוע ביותר.
כבר הזכרתי את הגישה המעשית שלי לחיים, השונה מגישתו של בן זוגי (במעלה הדף...) והזמן לימד אותי שכשחשוב לי ששנינו נעשה משהו ביחד, אני מאפשרת לו ליזום, לגרום לזה לקרות.
בעבר הייתי רצה ומפיקה הכל לבד (תוך התייעצות מתמדת איתו ) אבל הרגשתי שאני עושה הכל (ואם משהו היה משתבש או לא מתאים לו אז הוא הרשה לעצמו לקטר... ואז אני הייתי מתאכזבת "גם לא עשית וגם אתה בא בטענות...").
היום (במה שחשוב לי) אני "ממסמרת את עצמי לכסא" ונותנת לו לקדם עניינים - ולהפתעתי גיליתי שזה עובד ! זה לא שהוא לא בעניין, אלא הוא פשוט בקצב שונה.
עדיין יש את הדברים הקבועים שאני מקדמת, שפחות מעניינים אותו (ומצאתי שאין מה להתעקש עליהם) ואני לקחתי עליהם אחריות. (נניח קניית מתנות - דבר שלא מעניין אותו ואין לו סבלנות לזה. בעניין זה, למשל, הבהרתי לו שהוא לא יכול לבוא בטענות, אם הוא בוחר שלא להיות שותף, וזה עובד יפה.) אין לי בעיה עם חלוקת תפקידים בתחומים שונים.

אני חושבת שבמצב שאני (או כל אחת אחרת), עושה הכל "לפניו", אני לא מאפשרת לו הזדמנות לעשות בעצמו, ואפילו יוצרת במו ידי מעין אימפוטנציה אצלו (במובן המעשי...), כי הוא מתרגל שהכל אני עושה... ולא רק שמצב כזה עלול לאכזב אותי, אני גם מחמירה אותו ואף הופכת את עצמי ואת העשייה שלי למובנת מאליו (כי - "ברור שתמיד אני עושה"...)

כך שבהקשר של גידול ילדים "קל וחומר" שאני מאמינה שחייבת להיות שותפות מלאה והסכמה על הגישה.

מה שכן - שנינו גדלנו בצורה שונה, בגישות כמעט מנוגדות, ואני קצת חוששת מהצירוף של שתיהן יחד. הוא בא ממקום הרבה יותר קשוח וקשה, בלי הרבה חיבוקים (בכל המובנים) ולמרות שהוא מבין בעצמו את מהות החסכים שלו מאז, יש לי הרגשה שאם זה היה תלוי בו , זו בדיוק ה"שיטה" שהיה נוקט בה הלאה עם ילדיו. אבל אולי אני מפספסת בגדול. אולי דווקא מתוך החסך הוא יתחבר טוב יותר לצרכים ויתן את מה שהוא בעצמו לא קיבל. אין לי אפשרות לדעת.

בחלק מהמפגשים שלנו עם חברים עם ילדים (ולכולם כמעט כבר יש) אני מזהה את התגובות שלו כחוסר הבנה/ חוסר סבלנות אליהם (שלפעמים הם צועקים, מלכלכים, דורשים השגחה צמודה ותשומת לב...) וזה מעורר בי דאגה - האם הוא באמת מבין מה זה ?, מוכן לזה ? אני יודעת שהוא רוצה בזה, אך יש לי תחושה שהוא מדמיין משהו יותר "רומנטי" בעניין גידול ילדים (בלי ה""עבודה השחורה"") ולא מודע לדרישות ולהתמסרות. כשאני מנסה לדבר איתו על העניין אני שוב נתפסת בעיניו כ"מבינה" אפילו אם לא אציג שום עמדה או שיפוט כלפיו...

בקשר ל"הכנה" בזמן ההריון - פעם אמא צעירה אחת אמרה לי שמזל שההריון נמשך 9 חודשים (למרות שלדעתי זה יותר כמו 10), כי כך יש להורים זמן להבין את זה שהם עומדים להיות הורים ולהבשיל לתוך זה... הייתי רוצה להגיע להריון עם קצת יותר ביטחון ממנו בנושא.
מה דעתך ?

ציפיות בזוגיות

על ידי בילבי* » 25 אוקטובר 2005, 05:02

נ.ב...
סליחה שפרצתי לאמצע הדיון הקודם .. אבל אני לא בטוחה איך לפתוח דיון משלי בדף חדש...

ציפיות בזוגיות

על ידי בילבי* » 25 אוקטובר 2005, 05:00

יש לי בעל מצויין אבל הוא מכור לאינטרנט, מרגע שהוא חוזר מהעבודה (6 בערב)הוא און ליין עד הרגע שהוא הולך לישון ( 1-2 בלילה) ובסופי שבוע עד כניסת שבת וממוצאי שבת והלאה... כמה שניסיתי לדבר איתו שום דבר לא עוזר.. הבעייה היא שאין לנו שום בעייה אחרת .. יש לנו ילדה נפלאה , הוא עוזר לי והוא בעל ואבא טוב .. רק שאת מרבית זמנו הוא משקיע באינטרנט.
מה עושים ?

ציפיות בזוגיות

על ידי התקרבות* » 23 אוקטובר 2005, 00:16

אילה
אני אנסה לסדר את מחשבותיי כי מתרוצצות לי המון כאלה בתשובה לשאלותייך.

קודם כל -
לבן זוגי אין נסיון עם תינוקות וילדים ולי יש. אני חייבת "להזהיר" אותך שנסיון כזה הופך להיות כמעט לא רלוונטי כשיש לך ילד.
את נשמעת לי מספיק חכמה כדי שאניח שכשתגיעו לרגע תכוננו סגנון הורות שונה מכל מה שאת מכירה, שיהיה לגמרי שלכם. של שניכם.
זה אולי הדבר הכי חשוב שהייתי עושה אחרת: הייתי נותנת לו חלק מהתחלה, לא מרחיקה אותו בקנאות כי "רק אני יודעת" או כי
"רק אני קשובה לצרכיה". סמכי עליו.

מה שמוביל אותי לעניין הבא - כדאי לנצל את זמן ההריון לדיונים על סגנון ההורות שהייתם רוצים.
נדמה לי שמתוך היכרות עם החומר, וכדי להימנע מעימות, לא העליתי את העניין הזה בזמן ההריון, שהיה הזמן הכי מתאים כדי לייצר דיאלוג.
נדמה לי שגברים מאד נפתחים לסוג-שיח כזה במשך ההריון. (וגם קצת מעריצים אותנו, וקצת לא רוצים לעצבן, מה שמקל על הדיון(-:)
אחר כך הכל קורה כל כך מהר,שאין זמן/כוח/חשק לנהל דיונים תאורטיים. רק עכשיו אני מבינה כמה חשוב שההורים יהיו צוות.
כולל חלוקת משימות, אם צריך, כולל הכרה ביתרונותייך וחסרונותייך לעומת אלה שלו.

ובעניין הקשב לרצונות של הקטנטונת - זאת אולי השאלה הכי קשה לי.
קניתי לנו את לבסוף מוצאים אהבה והתחלנו לעשות את התרגילים שהוא מציע. זה הצחיק אותנו בהתחלה, והיינו נבוכים מ"לעשות תרגילים
של אמריקאים מטומטמים", אבל אני חייבת לומר שבינתיים זה עובד. אולי כדאי לך לקרוא את הספר, לראות מה את יכולה לקחת ממנו, להציע לו
לעשות ביחד את התרגילים או אפילו סתם לדסקס את התאוריה. זה יכול להעלות דברים על פני השטח ולגרום לכם להתמודד עם שאלות
שהכי כדאי להתמודד איתן עכשיו.

מקווה שלא בלבלתי לך את המוח עם הניסוחים המפותלים שלי. אשמח להמשיך בדיון הזה.

ציפיות בזוגיות

על ידי אילה* » 21 אוקטובר 2005, 12:14

התקרבות - רק עכשיו שמתי לב שהפנית אלי את הקטע מה-7.10, לגבי ההתיחסות של בן זוגך לרצונות ולצרכים של ביתכם.

אחת החששות הגדולות שלי, בדינמיקה עם בן זוגי, היא הבאת ילדים.אנחנו נשואים פחות משנה, כך שהעניין עלה באופן כללי אך ללא החלטה או תכנון ספצפיים, בטח בקרוב יעלה באופן מעשי יותר.
אני חוששת מהתגובה שלו בהבנה של השינוי ... (פתאום אני לא "במקום ה-1"..., "אין לה זמן בשבילי"...), מההתגייסות שלו כפרטנר, גם כשלא ממש נוח..., מההבנה של הצורך בטיפול אבסולוטי בתינוק /ת (מבלי לפרש את הצרכים כמניפולציות - כפי שהגדרת זאת...). אני בהחלט מודעת לחסכים מאוד רציניים שספג מביתו ומאימו (חור גדול ושחור) ולא רוצה שיעביר זאת הלאה בבוא היום...

דבר נוסף ממנו אני חוששת - לבן זוגי אין נסיון עם תינוקות וילדים ולי יש, כיוון ומאוד קשה לו "לקבל ממני הוראות" (גם בקשה מנומסת נשמעת לו לפעמים כפקודה...), אני חוששת שהוא יפתח מתחים סביב העניין ("איך את יודעת ?" ... "ככה אני חושב שיותר טוב לעשות"...). מה דעתך ?

איך את מתמודדת עם זה שהוא מחשיב את הרצונות של ביתכם כ"גחמות" או "מניפולציות"... (גם איתו וגם עם עצמך?) ?

איך לדעתך אני אמורה לברר איתו את אותן "סוגיות" הורות בסיסיות" ומה הן אמורות לכלול לדעתך ? (אני והוא גדלנו בבית מאוד שונה אך בדיוק מאותו רקע.)

אני מאוד אשמח לשמוע...

ציפיות בזוגיות

על ידי גילית_הבילבולית* » 19 אוקטובר 2005, 02:48

גמבה,
לאחר שנתיים וחצי בקשר חזק ואוהב אבל קשה, שתמיד היה בו משהו קצת מתעלל (מצידו בלבד), של ניסיונות אינספור לשנות, התפרצויות זעם ושבירת צלחות - אני חיה טוב כל כך, כבר חצי שנה. חצי שנה של רומאנים סוערים, סטוצים כיפיים, חדוות המין והחגיגות, אינספור בחורים שהגיבו לדרך שלי לחגוג ולטרוף את העולם בשמחה ורצו בי.
ופתאום כל כך הרבה דברים התבהרו לי, כמו למשל מה אני צריכה והיכן המגבלות שלי, ובעיקר בעיקר בעיקר -
מי אני באמת ומה אני רוצה מזוגיות.

היום אני מוכנה לזוגיות טובה כמו שלא הייתי מעולם. אני שמחה מבלי שאף אחד מכבה אותי, מודה לאלוהים שאני כאן עכשיו. ומשהו אחד מאוד ברור לי: כשזה "זה" - זה די פשוט בבסיס, בגרעין הקשר. ותמיד יש את הגרעין ויש את הפריפריה שיכולה להיות לא פשוטה, אבל הרצון הבסיסי הוא ללכת ביחד, ללכת לקראת החיים פשוט ביחד. לא להיות אוייבים אחד של השני, לרצות אחד את חברת השני באותה מידה באופן כללי, לרצות ללכת לאותו כיוון, גם אם בדרכים קצת שונות.
הגבר שלך צריך לרצות בך.
מאוד.
עד הסוף.
את מלכה. את אישה, את נהדרת.
הוא צריך לראות את זה. להבין את ערכך.
גם אם בדרך שלו.
אבל את צריכה להרגיש את זה בתוך תוכך. ללכת לישון בלילה בתחושה שהעולם אולי דינאמי, מורכב, רלטיבי, חמקמק - אבל את והוא ביחד ברצון הבסיסי שהוא רוצה לקום איתך בבוקר לתוך העולם הזה. שאת רוצה שהוא יהיה לידך שם.

זה נשמע רומנטי? נאיבי? אני יורה גבוה?
לא בטוחה.
מאמינה באמת שזה יקרה פשוט, בעיקר ככל שתהיי את (ואהיה אני) אישה שמחה וחזקה שחיה את חייה ופתוחה ואמיצה ליפול, לכאוב, לחיות מהבטן, לצחוק ולבכות.
כזו שמי שירצה לקום לצידה יזכה בה.

נו, אני מודה שיש לי עוד כמה חודשים לגיל שלושים ואולי משהו עוד ישתנה,
אבל מקווה בעיקר שלא.

בהצלחה לך.

ציפיות בזוגיות

על ידי טל* » 16 אוקטובר 2005, 22:29

גמבה היי
מצטבר שכל זמן שאנחנו נמצאים באיזה שהיא מסגרת נדמה שזה מאד לא קל לקום וללכת
ואת צודקת , אני בטוחה שאם לא היה יוצא לי להכיר באכזיב הייתי בטח חוזרת אליו ונשארת איתו מפחד שמא הוא יקום ויעזוב אותי. ( כוח ההרגל )
אבל למזלי הכרתי בחור מקסים שהיום הוא אישי והוא גרם לי לשכוח אותו מאד מהר קחי בחשבון שאחרי שנתיים וחצי
זה כבר יותר הרגל מאשר אהבה- שרקדתי באכזיב סלו עם החבר החדש שהיום הוא אישי הרגשתי זרמים שחברי מזמן כבר שכח לעביר בי ,
אני מאחלת שתמצאי מישהו שיגרום לך להרגיש הרבה יותר טוב
ואל תתפלאי הכל אפשרי -----------בהצלחה

ציפיות בזוגיות

על ידי גמבה* » 16 אוקטובר 2005, 09:26

סלע, את חדה וישירה וקולעת היישר למצב!

ציפיות בזוגיות

על ידי גמבה* » 16 אוקטובר 2005, 09:16

תודה לכן/לכם, על השיתוף, על הכנות והעצות...
מיום ליום אני מבינה שאכן זה מה שעליי לעשות וזה כ"כ קשה...אבל אין ברירה, אני מרגישה שאני צריכה ללכת. ומה שיהיה יהיה. אנחנו לא שמים לב, איך שהזמן עובר...הוא רץ...
אני חושבת שקשה לי המחשבה של להיות לבד וקשה בנוסף, גם המעבר וכל הקטע הטכני.

טל, לא הבנתי איך עשית את המעבר המהיר מהחבר שלך לבחור שהכרת? זה לא היה מהיר מידי?

ציפיות בזוגיות

על ידי טל* » 15 אוקטובר 2005, 10:14

גמבה היי
את מחזירה אותי 12 שנים אחורה שגרתי עם חבר שנתיים וחצי בדירת חדר ואחרי שנתיים וחצי חשבתי שהגיע הזמן
למסד את הקשר בינינו , ושבאתי ואמרתי לו שהגיע הזמן הוא אמר לי מתי שאני יחליט אני נורא נפגעתי מהתשובה שלו
ובאותו זמן חברה שלי נסעה לאכזיב וביקשה שהבוא איתה ואני נסעתי אחרי התשובה שקבלתי ממנו
שהגעתי לאכזיב הייתי מאד עצובה , והתקשרתי אליו והמזכירה האלקטרונית ענתה הוא בשיא חוצפתו שינה את ההודעה
שכאן גר מ ------ בלבד אני מאד נעלבתי כי אני עוד גרתי שם וגם שלמתי שכר דירה אחר שבכיתי החלטתי ללכת להתקלח להתלבש וללכת לרקוד וכך הכרתי את אישי והיה נפלא עם המון אהבה
שהגעתי הביתה אמרתי לחברי שמבחנתי הוא יכול לקום וללכת כי יש לי מישהו אחר
כך הוא קם ועזב , וחייבת לציין שהיה לו מאד קשה הוא היה מתקשר ובוכה בטלפון מתחננן מחר אני הולך לרבנות
אמרתי לו שאם לא עשית את זה עד היום כנראה שזה לא היה זה
לכן לפעמיים אנחנו פוחדים שמע ישינטשו אותנו , ומצטבר שזה בדיוק הפוך ,
אל תפחדי לקום וללכת ותראי שהוא ירדוף אחרי ,
בהצלחה tale aviv@walla.com

ציפיות בזוגיות

על ידי טל* » 15 אוקטובר 2005, 09:51

לנשואה הלא " נשואה" אני מתארת לעצמי שלחיות כפי שאת חייה זה באמת לא פשוט במיוחד שאת כמעט עושה הכול
ואת מצפה בצדק שידע לפצות אותך כי מגיע לך ,
לדעתי הוא לא מבין שהוא עלול לאבד אותך , אם רק תפגשי בהקראי גבר שיתן לך את מה שחסר לך את בטח תבגדי
בו בלי להרגיש אפילו יסורי מצפון , לדעתי אם תמצאי מישהו כזה אני בהחלט אחריך והכן מגיע לך, אולי אז אישך יתעורר
ואז לך דווקא יתאים שהוא לא בבית ----------בהצלחה

ציפיות בזוגיות

על ידי אילה* » 11 אוקטובר 2005, 00:43

לפני איזה שנה (אולי יותר) התפרסמה כתבה (באחד העתונים הגדולים של סוף השבוע) על ספר שכתבה אשה אחת (לא זוכרת את שמה) שלשיטתה - אם את רוצה שהגבר יעשה - תעשי את כמה שפחות (משהו כזה, אני כמובן מתמצתת ...). אם לאשה קשה לעמוד במטלות השונות היא צריכה להמנע מלעשות כמה שיותר, ולתת לגבר לעשות. זה יתן לו הרגשה טובה - כי הוא פועל ועושה ומקבל מחמאות על הישגיו... ואת מרוצה כי הוא מתפקד כשותף ולא מפיל הכל עליך.
אני חייבת לציין שיש בזה משהו - זה יכול לעבוד ! אם אני "אסיר את ידי" מהאחריות על משהו בן זוגי ישים לב שהעניין "לא בטיפול" ויטפל בו (או שלא... ? ) (-;

גליתי שבן זוגי, לא פעם, לא הצליח להגיע למצב של לקיחת האחריות - - כי לא אפשתי לו. תמיד הקדמתי אותו (והקצב מהיר יותר אצלי) ואילו כשהנחתי לעניין - זה פשוט קרה !
במצב שבן זוגי לוקח אחריות על משהו (קניות, נקיון הבית...) אני מאפשרת לו להחליט ונותנת לו להוביל. אפילו משחקת את עצמי קצת "לא מבינה מהחיים שלי"...

זה קטע שאנחנו לפעמים צריכות להטפיש את עצמנו (= לעשות עצמנו טפשות...) בכוונה, לא ? |-:

לא פעם זה נראה כמו בדיחה קוסמית אחת גדולה - יושבים להם שם למעלה כמה חבר'ה ונקרעים מצחוק על איך שגברים ונשים מנסים לחיות יחד...

ציפיות בזוגיות

על ידי סלע* » 10 אוקטובר 2005, 10:45

שלום גמבה, אני מבינה את מצבך. הייתי במצב דומה. את חייבת להיות נאמנה לעצמך ולחתוך ! לא אולטימטום ולו בטיח.
לקום וללכת עם הסבר מאוד פשוט - שאת לא מוכנה לוותר על רצונותייך בעניין.
(אני לא רוצה ש"תבני" על זה, אבל) יש גברים שעד שהחרב לא "מרחפת על צווארם" - אינם שוקלים שינוי, כך שאולי רק זה שתעזבי (ולא רק תדברי על זה ותתלבטי איתו...), הוא יבין מה הוא מפסיד ויעשה את השיקולים שלו... כמובן שהישארות איתו, תוך הרגשת פיספוס ותבוסה עצמית, לא ממש תיבנה אותך ואת הקשר שלכם...

תהיי אמיצה ותזכרי שהזמן תמיד מתקדם קדימה... גם במובן היציאה ממשבר וגם במובן ה"שעון הביולוגי"...

כמובן שקיימות מסגרות שונות ואפשרויות מגוונות להתחתן (הסכמים, חוזים, נישואין מסוגים שונים...) וכן לגבי הבאת ילדים, אבל לפי התרשמותי - הוא פשוט שט לו באגם חוסר המחוייבות ולא מתכוון לצאת מהשלווה הזו ולהיישיר מבט להמשך החיים (שכנראה מאוד מפחידים אותו), - וכדי להבין למה או - מתי ואיך זה יקרה לו, א ת עלולה להפסיד. את צריכה להבהיר לו חד משמעית שלך אין זמן.
שמה שבוער אצלך עכשיו זו אותה התמסדות והתפתחות וזה יקרה איתו או בלעדיו ... בהצלחה.

ציפיות בזוגיות

על ידי גמבה* » 09 אוקטובר 2005, 11:14

שלום לכם.....
אני רוצה לשתף אתכם בלבטים מאוד קשים שלי באשר לקשר הזוגי שלי.
אני ובן זוגי כבר 3 שנים יחד, מתוכן גרים יחד כשנתיים. הזוגיות נהדרת וטובה ויש בה המון ממה שביקשתי לעצמי...
אני בת 31 ובן זוגי בן 29. לאחרונה הרגשתי שאני רוצה להתקדם...למסד את הקשר ולהקים משפחה.
התחלתי בשיחות איתו בנושאים הללו....ידעתי מה דעתו על חתונה, שהוא מתנגד לכך ולא הכי מאמין במוסד הזה, אם כי אינו שולל את האפשרות על הסף רק שאינו יודע מתי ירצה בכך.
ייתכן שמכיוון שידעתי, ודיברנו על כך לא פעם, פיתחתי גם התנגדות לנושא חתונה ו"עברתי" לסירה שלו. אם כי החברות שלי מופתעות ממני לגמרי, אמרו לי: "את - שתמיד רצית חתונה והאמנת בנישואין..."
הבנתי שאולי אם אוותר על הענין ואמשיך הלאה, לנושא הבא, המצב יהיה שונה. הסתבר לי כי הוא אינו יודע אם רוצה להקים משפחה בכלל וגם מסרב לקבל החלטה. אמרתי לו שאני רוצה לממש את האימהות ואני רוצה ילדים איתו והוא לא יודע אם הוא רוצה ילדים ומתי. הרגשתי תלויה באוויר מבלי יכולת לדעת מה קורה כאן בעצם. הרי הזמן שלי יקר ואיני רוצה לחכות עוד. אם אשאר איתו, יכולה להיות כאן החמצה ואם גם בעוד 3 שנים לא ירצה? מה אז אעשה? אני לא צעירונת בת 22....אני מנסה להעלות הנושא שוב ואין שינוי בעמדתו. חשבתי שהוא צריך זמן אבל נראה לי שאנחנו מספיק זמן יחד כדי לדעת מה רוצים מהקשר הזה....
לא נראה לי פתרון אחר מלבד לסיים את הקשר. והכאב הוא עצום ובלתי ניתן להסבר בכלל.
מה דעתכם?

ציפיות בזוגיות

על ידי אילה* » 08 אוקטובר 2005, 12:30

ידוע... נכון אבל לא מספק את כל "התשובות"... תודה :-)

ציפיות בזוגיות

על ידי פלוני_אלמונית* » 08 אוקטובר 2005, 00:39

אילה, התקרבות:
לבסוף מוצאים אהבה

ציפיות בזוגיות

על ידי התקרבות* » 07 אוקטובר 2005, 23:45

מה ששכחתי לציין אתמול זה שאנחנו הורים לילדה בת כמעט שנתיים, והבדלי הגישות שתיארת כאן רק מתחדדים עם ההורות.
יש משהו בדרך בה חינכו את בחיר לבי (ואיך? איך בחר אותו לבי המוזר?), שגורם לו להתעלם לחלוטין מהרצונות הכי בסיסיים שלו,
פשוט לצמצם את הנוכחות שלו כאן לכדי "מה אני חייב", וההמשך העצוב והמתבקש הוא שגם את הצרכים של בתנו
(שמחוברת לרצונות שלה באופן מופלא מגיל אפס) הוא מחשיב כ"גחמות" ולפעמים אפילו "מניפולציות".
אם הבנתי נכון מדברייך ועדיין אין לכם ילדים - כדאי לברר סוגיות הורות בסיסיות לפני שזה נהיה מאוחר

ציפיות בזוגיות

על ידי התקרבות* » 06 אוקטובר 2005, 15:16

אילה
אתמול בלילה היתה לי שיחה עם חברה, שבה הצלחתי, לראשונה, להגיד (גם לעצמי) דברים כל כך דומים על הזוגיות שלי,
שזה מפליא אותי שלא אני כתבתי את הטקסט הזה. תודה על העזרה הזאת.
מחכה איתך לתגובות.

ציפיות בזוגיות

על ידי אילה* » 06 אוקטובר 2005, 10:14

בן זוגי ואני ביחד כמעט 4 שנים, נשואים 3-4 חודשים. אני מרגישה שאין לו שום הערכה כלפי ו"תופסת" שאני מנסה להוכיח את עצמי בפניו. הוא גדל בבית שלא היו בו מחמאות או שידורי הערכה, ואילו אני גדלתי על זה ל ח ל ו ט י ן - כך שלי הדבר חסר מאוד, ואילו הוא, לא ממש מצליח להבין על מה בדיוק אני מדברת, וגם לא מתחבר לצורך הזה שלי (שהוצג בפניו לא פעם) כי לדבריו - "זה מאולץ"...

חלוקת מחמאות גם לא באה אצלו בחשבון, כיוון, ולא פעם הוא מצוי במלנכוליות שמתבטאת בפרצוף חמוץ ובחוסר שביעות רצון שלו מכל מה שסובב אותו ( ללא קשר אלי) - הוא תמיד בוחר להיות הקורבן, המסכן, הקוטר... ולא בוחר בדרכים מעשיות כדי לשנות משהו שמפריע לו או שיהי רוצה שישתפר. אני שונה - הגישה שלי מעשית יותר ! אם משהו מפריע לי - אני אדאג לשנות, לשפר, או להבין את פשר העניין (ולא משנה בדיוק במה מדובר) - אני א פ ע ל. הוא לא.

אז בסדר, אנחנו שונים. לא כולם דומים - וטוב שכך . העניין הוא שאותי משגע ההרגל שלו - לשקוע ברחמים עצמיים ולא לעשות כלום על מנת לשנות זאת - זה פשוט מטריף אותי ! (הטבע שלי, כביכול, "לא מאפשר לי" לקטר על משהו, אלא אם כן ניסיתי בכל כוחי למנוע, להתמודד, לשפר... ולא הצלחתי. אבל אם לא ניסיתי, או עשיתי מעשה בעניין - איך אני יכולה לקטר ?...)

ברור לי שדרך התגובה שלו שונה משלי (כל המערכת עובדת שונה) - ואולי קשה לי להסכים עם זה, אבל אני מקבלת שהוא ככה - ואם הוא מקטר על משהו אני רק שואלת אותו מה לדעתו הוא יכול לעשות בעניין (בלי לתת הוראות או דעות נחרצות - כפי שנהגתי בעבר...) אלא מה הוא בוחר לעשות עם זה...
לימדתי את עצמי, שכשהוא מדבר איתי על איזו בעיה, אני אתחבר לעניין ממקום של הזדהות ותמיכה, אך ללא שום עשיה או מעורבות מעשית. - ברור לי שזה מה שנכון מצידו :הוא לא רוצה עצות ופקודות - הן גורמות לו להרגיש עוד יותר קטן ואומלל, את ההקשבה והההבנה הוא מחפש. יופי - אז זה מה שטוב לו - ואני משתפת פעולה.

הבעיה שלי עם המצב : 1. באופן שאני מתפקדת לצידו, כשהוא מעלה בעיה מסויימת (ואני "משתתפת פאסיבית") אני מרגישה מעיין חציצה ביננו, שאני לא נלחמת להגן עליו (כפי שאני רגילה...), שאני לא שם בשבילו כפי שהייתי רואה עצמי - ואף כפי שאני מצפה ממנו לעשות בשבילי ! - אני יודעת שזה מה שהוא "צריך", אבל מבחינתי זה "פרווה מידי" - ואפילו אני מפרשת זאת כמצב מרחיק ביננו - כי בעצם אני נדרשת "להתעלם" ממצוקותיו - לא במובן המוחלט אלא במובן של הפתרונות למצב...

הבעיה השניה עם זה - משום שהוא לא מעוניין בפתרונות שלי לעצמו, הוא גם לא מספק אותם בשבילי - כשאני מעלה קושי שלי בפניו. ואז הפאסיביות שלו מטריפה אותי ואני מרגישה שהוא חלש ולא מנסה לעזור לי או לעמוד לצידי - או להיות שם בשבילי - וזה מפחיד אותי - זה גורם לי להרגיש חוסר בטחון בקשר שלנו . לפעמים הוא נראה לי כזה כלומניק ! - פשוט ככה. - לא רק שהוא לא מסוגל לפרגן ולהחמיא - אלא שקוע בעצמו ולא "רואה אותי ממטר"... וככה גם אני מרגישה - הוא ממש לא מתכוון ":להלחם את המלחמות שלי" (נשמע קצת קיצוני...) או מוצא לנכון לעזור לי במצבים שונים, ואילו אני חושבת 3 צעדים קדימה על כל דבר בשבילו. הציפיות שלי מהגבר שלי הן קצת שונות... (ואני יודעת שרק לכריות יש ציפיות...)

? ? ?

ציפיות בזוגיות

על ידי פלוני_אלמונית* » 04 ספטמבר 2005, 11:21

מה עושים קשסובלים היתעללות נפשית מהאישה וגם היתעללות ברחוב לי הילדים בושות שרק אלוהים ישמור

ציפיות בזוגיות

על ידי פלוני_אלמונית* » 04 ספטמבר 2005, 11:14

יש לי שאלה מה עם גברים שסובלים מהיעללות נפשית

ציפיות בזוגיות

על ידי הרי* » 24 אוגוסט 2005, 15:14

למתביישת שינוי מומלץ ספר לקרוא להעיר את הענק שבפנים כיצד ליטול שליטה מידית על ייעודכם אנתוני רובינס .

ציפיות בזוגיות

על ידי פלוני_אלמונית* » 13 יולי 2005, 09:11

משהו על ציפיות ומחמאות - סרטו של שמחה כהן :
http://www.shemayisrael.com/ranweber/altv/simcha1.php

עוזר במשהו?

ציפיות בזוגיות

על ידי האלמונית* » 05 יולי 2005, 23:59

אני חדשה באתר ואני קוראת את הבעיות שמועלות כאן ולהצדיע לכל אחד ואחת שחושפת את עצמה. צריך אומץ ויפה שעה אחת קודם. חשוב להבין שכל מה שאנו חווים נובע מאישיותנו והדפוסים שמנהלים אותנו,ולמי שיש את האומץ להתעמת עם פחדיו, כעסיו ולהבין שהמקור להם נובע מילדותנו נוכל לאהוב את עצמנו אהבה ללא תנאי ומשם לאהוב כל אחד כאילו הוא זה אנחנו כי במהות כל הנשמות הן אחד וכולן רוצות אהבה, חבוק ושיקבלו אותנו ללא שיפוט. באהבה לכולם.

ציפיות בזוגיות

על ידי צופית* » 10 מאי 2005, 09:16

תודה חמודות על התמיכה, זה מאוד מרגיע...מלחיץ אותי שהוא בעצם החליט ואני זו שפתאום נסוגה...ואני אולי צריכה לפנות לייעוץ לבדי אולי כדי לא "לטלטל" את הקשר ל"סחרור" מיותר...
והאם עליי לשתפו במה שעובר עליי או שאשר בעולמי ואקח את הזמן...

ציפיות בזוגיות

על ידי ענ_בל* » 09 מאי 2005, 19:47

מאז אותו רגע נתקפתי בפחדים שאיני יכולה להסבירם וכאילו משהו בי הפך לאנטי.
תחושות מוכרות מאוד.
תחווי את הפחד, תהיי שם, זה נשמע אולי קשה אבל אל תידחקי את התחושות הללו הצידה. הפחד לא אומר שאתם לא צריכים להתחתן.
זו תקופה מרגשת ומלחיצה מהמון סיבות. מציעה לך/לכם, לעבור אותה בליווי של פסיכולוג, או מטפלת בפרחי באך, או כל אדם מקצועי אחר שאפשר איתו לאוורר פינות חשוכות.
רק טוב צומח ממקום כזה.
@} @} @}

ציפיות בזוגיות

על ידי כאן_בגלל_אשתי* » 09 מאי 2005, 18:37

צופית,
הרגשות שאת מתארת מוכרים היטב, ולדעתי כולם, בצורה זו או אחרת, עוברים זאת.
שימי לב איזה רגשות ותחושות מגיעים מהלב ואיזה מהראש והאם זה מאוזן לטעמך.
האם חלק מהרגשות הן פחדים מהחתונה עצמה (או המשפחה)?
חתונה זה לא סוף העולם, בכל מקרה, וגם אחרי שמתחתנים אפשר להחליט לכאן או לכאן.
וחוץ מזה, המשפט האחרון שכתבת - התחושה שאי אפשר לוותר עליו, זה מין סימן שכזה, שאפשר ללכת ביחד לחופה.
לכו ביחד. החתונה זו רק עוד צומת בדרך ארוכה ....

ציפיות בזוגיות

על ידי ריח_מנטה* » 09 מאי 2005, 11:15

לפני שבוע הוא הציע לי
הכל טרי וחדש,קחי לך את הזמן כמה שאת מרגישה שצריך וכשהכל ייתבשל לך לאט לאט בראש,בלב,בגוף. את הרי לא הולכת מחר בבוקר לתופרת או לאולם יצא לכם לדבר על זה נכון? וכשיושבים ומתכננים,אפילו עם רשימה אז ההתרגשות והכיף באים,לעיתים גם הקושי:(כסף,עיתוי)זה לוקח קצת זמן. ואם יש ביניכם אהבה ואתם מסתדרים וזה באמת מה שרצית אז אל תיכנסי לפחדים,חבל.
חשבתי על סיום הקשר אך אינני מסוגלת לוותר עליו, הוא אהובי
למה לסיים? הכי חשוב שתירגעי ואת תיראי שהכל ייסתדר..@}

ציפיות בזוגיות

על ידי צופית* » 09 מאי 2005, 11:01

אתר נהדר המאפשר לקרוא, להזדהות וללמוד.
חיפשתי את הנושא שעליו אני רוצה לכתוב ולא מצאתי דף וכאן נראה הכי מתאים לכתוב...
יש לי בן זוג, הכרנו לפני שנתיים. לאחר שנה עברנו לגור יחד. הקשר נהדר והוא מקסים ויש אהבה רבה. עברנו משבר גדול כשאמר לי פעם שאינו רוצה להתחתן. המשכנו הלאה בכל זאת. לאט לאט שמתי לב שהוא יותר בענין. אני תמיד חלמתי על חתונה והיה ברור לי שכשאמצא את הבחור - נתחתן. לפני שבוע הוא הציע לי נישואין בצורה הכי ספונטאנית ופשוטה. התרגשתי, בכיתי , הנהנתי בראשי ואמרתי מיד כן. מאז אותו רגע נתקפתי בפחדים שאיני יכולה להסבירם וכאילו משהו בי הפך לאנטי...אינני יודעת למה לייחס את הענין. בשיחה כנה עם עצמי אני יודעת שזה הבחור איתו אני רוצה להיות ואותו אני אוהבת אז מדוע כולי אחוזת חרדה ואינני יודעת להתמודד עם זה? הרי אני אמורה להיות מאושרת מההתקדמות ומההצעה וכל זה...אין ספק שזהו צעד משמעותי וחשוב וזו בחירה של החיים....מה קורה לי? אולי אני צריכה עוד זמן? כמה זמן? אני כבר אמורה לדעת, להיות שלמה. דבר כזה חייב לבוא ממקום נקי...וכאן אין לי "נקיון" לגמרי. כמובן שחשבתי על הענין שאם אינני רוצה זה מעיד על משהו...חייב להיות מקור לפחד. חשבתי על סיום הקשר אך אינני מסוגלת לוותר עליו, הוא אהובי.

ציפיות בזוגיות

על ידי Pלונית_אחרת* » 07 פברואר 2005, 10:17

דברים שכתבה שמיים בדף מכות לאח חדש
_הרבה פעמים אחרי התבוננות כזו יכולים לעלות רגשי אשם על מה שיכולנו לעשות ולא ידענו...
ולכן חשוב לזכור ו להתנחם מאוד בידיעה שבכל בוקר מתחיל יום חדש עם הזדמנויות חדשות לגדול ולצמוח.
וכן, שבכל יום כזה אנו עושים את כל מה שביכולתנו לעשות._
חשבתי עלייך למקרא הדברים
יום טוב (יש קצת שמש בחוץ)
מתביישת - לא הבנתי אם מצאתם את הטיפול שמתאים לכם (גם מטפל וגם בכיס) בדף משפחה בבעיה זקוקה לעזרה יש הפניות לכל מיני גורמים אפשריים ולא יקרים אולי תרצי לראות.

ציפיות בזוגיות

על ידי ענת_ב_פ* » 06 פברואר 2005, 11:26

אני לא צועקת על הילדים
סליחה שטעיתי ואולי הטעיתי..
הנה ציטוט מספר שאני אוהבת-

"זה מפליא- אולם יתכן שאינכם תופסים כי כיוונים רבים שלא התפתחתם בהם נמנעו מכם, מפני שאתם עצמכם חוסמים את ההתפתחות של עצמכם. אינני יכול אלא להתחנן לפניכם, פנו, לעזאזל, את הדרך לעצמכם! פרשו כנפיים, החיים והאהבה פתוחים לפניכם לרווחה! עליכם רק לקחת את האחריות ולאחוז בחיים. אולם רבים מאוד אינם בוטחים בעצמם; הם אינם מאמינים בעצמם. הם אפילו אינם מחבבים את עצמם....
הניחו איפה לכלים להכשלה עצמית. כמה פעמים שמעתם את עצמכם אומרים "אני לא שווה שום דבר." זיכרו, באמת אינכם שווים שום דבר, אם זה מה שאתם חושבים."

מתוך "לחיות ולאהוב" / ליאו בוסקאליה @}

ציפיות בזוגיות

על ידי מתביישת* » 06 פברואר 2005, 10:08

אני לא צועקת על הילדים. התכוונתי לצעקות על בעלי כשהם נוכחים. על הילדים אני מקסימיום יכולה לצעוק אם מושכים לי בשיער או נושכים אותי. ההשפעה של הצעקות ביני לבין בעלי על זה דיברתי.
תודה לפילונית לנעה לענבל ולענת. אתן מאוד מחזקות. פילונית אני יעשה מה שהצעת ונעה תודה על זה : וזה גם בסדר להתאבל על מי שהיית... אני חושבת על זה.
צריכה לחזור ילדים עכשיו.

ציפיות בזוגיות

על ידי ענת_ב_פ* » 06 פברואר 2005, 09:50

אהלן! אני לא מוותרת לך... זה ברור לי שאת לא גאה על הנזק שנגרם. אבל את בהחלט יכולה להתגאות בדרך החדשה שאת הולכת בה.
אני מצטרפת למה שכתבו כאן מעלי ומעודדת אותך להמשיך לבחור כמה שיותר בטוב. ואני מאמינה לך שאת עייפה, כי מהרגע שהחלטת בצורה ברורה לעשות שינוי את עושה בכל רגע מחדש את הבחירה להתנהג אחרת ממה שהיית רגילה. את מתרחקת מההרגלים הישנים , את לא מתנהגת באוטומט, זה בוודאי תובע תעצומות נפש.
אני מחכה לשמוע ממך. מכיוון שאנחנו לא מכירות תרגישי נוח להמשיך ולשתף- לא רק בהישגים אלא גם בקשיים. ונכון שזה לא בסדר לצעוק על הילדים אבל אין תהליך שאין בו מעידות.

יקח הרבה מאוד זמן עד שזה יעזור
אכן, יהיה ארוך אבל שווה! (())

ציפיות בזוגיות

על ידי ענ_בל* » 06 פברואר 2005, 08:18

מתביישת אמיצה.
קוראת אותך, רואה את התהליך שאת עוברת. רוצה לחזק אותך, פשוט לא יכולה לכתוב הרבה. רק שתדעי.
@} @} @}

חזרה למעלה