דיון ממש מרתק, מנחם אותי מאוד שמערכת החינוך התקדמה שנות דור מתחילת הדיון והחינוך נהיה יותר פתוח להתמודד עם תלמידים "אחרים" שלא מסוגלים להתמודד עם החומר שלא תמיד מעניין, הציונים עדיין קיימים אבל טורחים להסביר שהם לא משקפים את הערך של התלמיד אלה רק את השליטה שלו בחומר, יש עדיין המון דברים לשנות אבל המגמה חיובית והשינוי בדרך הנכונה, בתקווה לשר חינוך יותר מקובל מקודמו הלא מתאים בכלל.

ספר מומלץ:
Punished By Rewards: The Trouble with Gold Stars, Incentive Plans, A's, Praise, and Other Bribes
BY ALFIE KOHN
מצחיק, מבריק, מרתק, משכנע

מה עושים עם הדף הזה?
הוא מעניין, שמו אינו מעיד על תכנו, והוא תופס מקום. לאן אפשר לחבר אותו?

בשמת

אני רוצה להגיד משהו בתור אחת עם תואר שלישי, ציונים גבוהים להחריד, ושמלמדת באוניברסיטאות כבר יותר מ-13 שנים:

יבוטלו הלימודים כולם!!!! הלאה תעשיית ה"תואר באוניברסיטה"!!!

בין השאר אני גם מלמדת סטודנטים איך נוצר מושג הילד המודרני ובעקבותיו מערכת החינוך המודרנית וההמונית.
אני בעד החזרה לשיטת השולייה, בהחלט עם קורסים קטנים והשתלמויות מאוד נקודתיות וספציפיות. נגיד, מכינים לגננות רשימת השתלמויות עם שמות של בעיות נפוצות "מה עושים עם ילד שבוכה בגן מרגע שאמא עזבה" וכדומה. שם יתאספו כמה משתלמות שרוצות לדעת "מה לעשות" ויסבירו להן את הגורמים שמאחורי זה, ופתרונות נפוצים, ויתרגלו קצת. זהו. בלי מבחנים ובלי ציונים, אבל מי שלא קוראת את החומר לא יכולה להשתתף וצריכה לנשור.

יש דברים בסיסיים שאזרח במדינה צריך לדעת -את אושיות תרבותו, דברים בסיסיים בהיסטוריה, אזרחות, תנ"ך, לאומיות, מנהגים, חגים, שירים, קרוא וכתוב וחשבון עם ניהול משק בית ומשכורת. אפשר להנהיג מערכת חינוך שאליה יבואו התלמידים לשורת קורסי החובה האלה כשמתאים להם ללמוד אותם בכל גיל מ-5 ומעלה. יהיו שם עוד פעילויות חברתיות (אולי גם בריכה וחוגי ספורט... וגם ללמוד לגדל עציצים, ללמוד לעשות גינת ירק, ללמוד לגדל עצי פרי בגינה ועוד... ללמוד הדפסה, כישורי מחשב, נהיגה....כל אלה יהיו בחירה)
יש לי חלומות, מה...

רוב האנשים לרוב המקצועות לא יצטרכו תעודה. בכלל.
האווירה החברתית תעודד השתלמויות, אנשים ירצו לחפש מורה שיעזור להם להתפתח (ולו גם מישהו שיפנה אותם לביבליוגרפיה המתאימה).

האוניברסיטה תהיה מקום שאליו באים רק אלה שרוצים לעסוק במחקר בתחום מסויים. הם יבואו למורה מסויים וירצו להיות שוליות שלו. הוא ישלח אותם לעזור לו בכל מיני דברים בסיסיים של מחקר ושל העבודה, וגם ישלח אותם לקרוא חומר ולעשות עליו עבודות קטנות (אפילו סיכום הטענות בספרו של זה וזה... ואח"כ ביקורת על זה וזה לאור שלושת הקודמים שקראנו...) וכך בהדרגה הסטודנט יתפתח, גם כן כשולייה, והמורה יתקן את העבודות שלו מכל הבחינות. בלי ציון.

איך אני למדתי לתרגם, אתם יודעים?

בגיל 13 או משהו רציתי לתרגם. אבא שלי נתן לי מאמר קצר שלו באנגלית שהוא רצה מזמן להוציא גם בעברית. תרגמתי, ונתתי לו. הוא העיר מליון הערות - תרגומיות, לשוניות, עריכתיות וכו'. העתקתי לנקי, וכל מה שלא הסכמתי או לא היה ברור לי הבהרתי איתו. הוא עבר על זה, העיר עוד הערות, תיקנתי, עד הנוסח הסופי הנקי.

כמה שנים טובות הוא עבר על כל התרגומים שלי, התייעצתי איתו, הצעתי כמה פתרונות ודנתי בהם איתו, המצאתי פתרונות שהוא אימץ גם כן, וכן הלאה.

שום "בית ספר לתרגום" לא היה עושה ממני מתרגמת. אם כי אני מוכרחה להודות שבצבא עברתי קורס מצויין לתירגום, שבהחלט הוסיף לי רבות.
בשמת.

הי רועי
תגובה קצת באיחור. כיום אין שוליות, התעודות אמורות להחליף אותן. תעודה מציינת אצל מי למדת, מה למדת, וכיצד הוערכת על ידי מורך. לכן יש חשיבות לתעודות וציונים, גם אם כאן באתר הם לא כל כך פופולריים. ישנה גם בעיה של שרלטנות כפי שכתבה ענת בדף על מקצוענים בלי תעודות .
לגבי השאלה כיצד כהורה אתה אמור לדעת אם הציון משקף את אשיותה או לא, איין לי תשובה. אולי קצת אמון בתעודות וציונים מוצדקים יעזור כאן.

שלומית, מה שאת מדברת עליו בעצם זה על האישיות של הסטודנטית ולא על הלימודים שלה. את בעצם מעוניינת לתת לה ציון על הבגרות שלה או הרצינות שלה. אבל: (א) לא בשביל זה קיימים רוב הקורסים; (ב) רוב המרצים לא ממש מתאימים להעריך אישיות של אדם. אז איך אני כהורה (או כמעסיק של הגננת) יכול לדעת שבקורס X היא קיבלה ציון על אישיות ממישהו (נניח כמוך) שיודע להעריך אישיות, ואילו בקורס Y היא קיבלה ציון מרני שמבחירה לא משקף כלום לגבי הלימודים/אישיות/הצלחה של הגננת? ושימי לב שלשניכם יש תיאוריות מוצקות (וצודקות כל אחד לשיטתו) לגבי הדרך בה אתם נותנים ציונים.

לגבי הערכה בעקבות עבודה מעשית -- כאן אני לגמרי מסכים איתך. בעבר קראו לזה לימודי שוליה, והשוליה היה מוערך בהתאם להמלצה שקיבל מבעל המקצוע שאצלו השתלם. אבל בשביל זה לא צריך תעודות או ציונים.

יונת, סטודנטית שלקחה על עצמה מטלות, קורס או לימודים כל שהם מרצון, צריכה לעמוד בהן. יש חשיבות לכך גם ביחס לשאלה אם תהיה גננת טובה יותר או פחות. מי שאינו יכול להתיחס ברצינות למה שנדרש ממנו, למה שבחר להיות חלק ממנו, אין סיבה להאמין שיתיחס ברצינות למטלות אחרות באותו עניין. הילדותיות הטיפשית של סטודנטים המתעקשים שלא לקחת דבר ממה שמציעים להם במסגרת לימודיהם מקוממת אותי, שהרי הם בחרו מה ללמוד, והם רוצים לעסוק בזה בעתיד. במיוחד מורות גננות. לכן לדעתי כאן יש חשיבות לציון. זו דעתי ולא דעתו של אחיק.

אולם מה שיקבע אם גננת היא "טובה" או לא הם לא ציוניה. לכן יש אולי מקום לשינוי המערכת המכשירה גננות ומחנכות כך: גננת, מורה (רלוונטי גם בזכר), קודם כל יעבוד בגן, בית ספר. במהלך העבודה היא, הוא, יקבלו שיעורי השלמה העשרה, פורום עזרה, פתרון לשאלות שעולות במהלך העבודה, אפשרות גישה לשיעורים אקדמים בנושאי חינוך והוראה. זה אולי יצור את המחנך המושלם.

אבל אחיק, אתה באמת מאמין שסטודנטית שקיבלה ציון גבוה יותר תהיה גננת טובה יותר מאחרת שקיבלה ציון נמוך? על סמך מה?

יונת
האם הבעיה שאת מציינת היא לא תוצאה של בעיית הציונים - הקורס נבנה בצורה כזו שיהיה קל ידידותי לתלמיד, פופולרי, וכולם יהיו מרוצים. אם התגמול מהקורס לא יהיה הציון אלא הידע או הכישורים הדרושים הקורסים היו טובים יותר, בעיקר מהסיבה שהערכת הקורס תהיה על פי תרומתו לפעילות רלוונטית עתידית או הנאת התלמיד ולא על פי נתון סטטיסטי המכונה ציון ואינו משקף את המציאות בצורה אמינה.
לדעת שלומית, אדם בוגר הבוחר ללמוד משהו אמור לשאוף להפיק מהקורס את מירב התועלת ולוקח על עצמו, מראש, את ההתחיבות לעמוד במטלות הקורס. הציון, כפי שהוא היום, משקף את העמידה במטלות באופן סטטיסטי. הוא נחוץ להערכת הכישורים הנרכשים מהקורס. הציון הוא גם דרך לתקשורת בין מורה לתלמיד. גם אם הוא לא מדויק הוא אומר לתלמיד את מיקומו, בעיני המורה ביחס לאחרים, מה המורה חושב שהתלמיד קיבל בקורס. מה שרני ומורים אחרים במסלול להכשרת מחנכים עושים הוא להוסיף עוד גננות שרמתן אינה גבוהה במיוחד במסווה של מצטיינות ופוגע באלו הלומדים במערכת החינוך. מכיוון שכוחות השוק יפלטו את הפחות טובות, אזורים חלשים מבחינה כלכלית וחברתית ישארו עם הגננות הגרועות (אלו שקיבלו 90 אצל רני, אחיק ומורים אחרים) והעשירים יהנו מגננות אחרות (ציון 94).

גם אני (רני) מלמד באותו בי"ס להכשרת מחנכים שעובדים אחיק ושלומית, וגם אני נתקל בכל פעם מחדש בבעיות במתן הציונים. אמנם אני מפזר ציונים בצורה סיטונאית, אבל אני מגדיר לבנות מראש, שמי שמקבלת פחות מ-90, היא ממש גרועה, ומעל 95 אינני יכול לתת, משום שגם אני לא מגיע לשם.
הבעיה העיקרית היא שהסטודנטיות לא באות כדי ללמוד, אלא כדי לקבל תעודה. התיסכול בעבודה כזו הוא רב, אולם אני מתנחם בכל שנה, שגם אם הצלחתי להשאיר בהם משהו קטן, הרי שעבודתי היתה כדאית (מה עוד שאני גם מקבל כסף על כך!!).
יש לי הרגשה שהתיסכול אצל המורים האחרים (חוץ ממני ואחיק ושלומית) הוא גדול יותר, משום שהם שולחים אחר-כך את ילדיהם או נכדיהם אל הגנים ובתי הספר עם גננות ומורים אלו. אנחנו לפחות נמנעים מכך, וכאן נחמתנו.

אינני מכיר חומר שכדאי לקראו והמתיחס יפה כל כך לנושא הערכה כמו הכתובים של בית-הספר סדברי-ואלי, אשר לדעתי חלים על הילדים בכל המסגרות. לכן ראיתי לנכון לצרף את "הערכה" (מתוך "סוף-סוף חופשי, בית-הספר סדברי-ואלי" מאת דניאל גרינברג, ע, 97)

הקטע נמחק - נא לשמור על תנאי שימוש נאותים באתר

צער לי שמישהו (?) מחק לי את הפרק שרשמתי פה. מי שמפסיד מכך לדעתי הם רק חברי הפורום באופן טבעי . . . ! ! אבל, איך אומרים: "כפי שמציעים את המיטה כך ישנים" . . . -- לרבות עורך הדין המתחזה והאלמוני שבין היתר הירשה לעצמו לאיים עלי, וכו'. (ראו הערכת התפתחות הילד בחינוך ביתי).

אף על פי כן, מי שמעונין/ת לקראו י/תפנה אלי "לדואל שלי" [email protected], ואשמח להעבירו אליו/ה בהקדם.

מצד שני, לא ברור מה הקשר בין הישגים גבוהים (אמיתיים) בקורסים לבין היכולת לבצע אחר כך את העבודה שהסטודנט לומד בשביל להתקבל אליה. אז אולי זה לא כל כך נורא אם הציונים לא משקפים את רמת העמידה בדרישות הקורס - הרי דרישות הקורסים לא משקפות את מה שנדרש בשביל לעשות עבודה איכותית.}

אחד המאפינים הבולטים של מערכת החינוך היא סולם הערכה. כל תלמיד מקבל ציון. הציון מציג בצורה מספרית את השגי התלמיד בקורס/שיעור יחסית לאחרים. הציון אמור לשקף הערכה אוביקטיבית לכאורה של מאמציו, רמת הידע, יכולות, הבנה של התלמיד ביחס לדרישות הקורס. הציונים משמשים כמסננת כאשר מספר בוגרי מערכת החינוך מנסים להתקבל למקום עבודה מסוים או להמשך לימודים במוסד אחר.

בשנה האחרונה לימדנו בבי"ס להכשרת מחנכים. בסיום הקורסים הגשנו גליונות ציונים שאמורים לשקף, לדעתנו, את רמת ההשגים של כל סטודנטית בקורסים. זמן קצר לאחר הגשת הציונים הוצפנו בטלפונים מהתלמידות בבקשות להעלאת הציון. מותר לציין שהציונים היו גבוהים יחסית (80 ומעלה) וניתנו ביחס לרמת הכתה ולא ביחס לחומר הנלמד.
אחת התלמידות הגדילה לעשות וביקשה מהוריה, שכנים שעזרו לנו רבות ואנו חבים להם, שיבקשו מאיתנו להעלות את הציון שניתן לה. בקשה זו באה לאחר זילזול של אותה תלמידה בקורס, איחור גדול בהגשת העבודות, והגשת עבודה פעמיים ללא תיקון השגיאות וללא התייחסות להערות. בתחילה סרבנו לתקן את הציון אך הדבר גרם לסכסוך לא נעים עם הוריה. בסופו של דבר נוספו לציון 4 נקודות (שלא הגיעו לה) על מנת לשמור על יחסי שכנות תקינים.
פתאום הבנו איך אפשר לקבל תואר אחרי מספר שנות משחק בליגת האוניברסיטה (ע"ע פורסט גאמפ), ומה משקף הציון גם בעיני מי שמקבל אותו, וגם בעיני הוריו. מחירי שוק נקבעים לפי הצע וביקוש - ויכוח ומיקוח בשוק. האם גם ציונים נקבעים בצורה זו ? ואם כך מה ערכם ? מה שוות התעודות שנצברות באמצעות ציונים ? מקוים שציונכם גבוהים. }