על ידי לילה_טוב* » 09 מאי 2010, 16:34
שנה שעהרב הייתי נפגשת עם קבוצה של אמהות שנשארו עם הילדים בבית עד גיל מאוחר. הן מראש תכננו ללכת לגן. אז הן חינוך ביתי? מותר להיות איתן? וחלקן היו מטפלות. אז זה בסדר או לא?
זה בסדר להיות עם מי שאת רוצה אבל אין לזה שום קשר לחינוך ביתי.
לדעתי, ברגע שאירוע נערך במקום ציבורי, הוא ציבורי. מפגש חינוך ביתי שאליו באים ילדים קטנים, בלי אג'נדה מיוחדת, הוא פתוח לכולם. גם למטפלות, גם לאמהות לחמישייה, גם לאמהות עם 3 ילדים שהקטן בהם בן חודש והן צריכות עזרה בהתנהלות.
לדעתי, ממש לא. יש במקומות ציבוריים הרבה מאוד אירועים פרטיים שכל אחד מבין שהם לא פתוחים לכל מי שרוצה להצטרף אליהם. כך גם מפגשי חינוך ביתי. הם לא מפגשים למטפלות ולא מפגשים לאמהות בחופשת לידה שרוצות להעביר את הזמן עד שהן חוזרות לעבודה.
כן, אני חושבת שנורא נחמד לדמיין עולם כזה שבו לכולם יש הגדרות ורק החינוך הביתי פתוח לכולם, אבל זה פשוט לא עובד ככה. כל אחד זקוק לפעמים להגדרה, למסגרת, לגבול.
באופן יחסי, החינוך הביתי באמת מאוד פתוח, לפחות איפה שאני נמצאת.
מקבלים עוברי אורח בסבר פנים יפות, ואם תזדמן במקרה מטפלת עם כמה ילדים, אין ספק שהיא תוכל לשבת אתנו, לשוחח, הילדים יוכלו לשחק והכול יהיה בסדר.
יש גם המון סידורי ביניים שעובדים. יש אמהות ששומרות מדי פעם זו על ילדיה של זו, ולפעמים גם באופן קבוע במפגש ספציפי שבו האמא לומדת - אבל בשאר ימי השבוע האמא הזו נוכחת בחיי הילדים שלה והם חלק מהקהילה.
הילדים שאמא נפטרה מגיעים למפגשים ואף אחד לא מעלה על דעתו לא לאפשר להם את זה - כי המשפחה הזו היא חלק מהקהילה.
אין שום אפשרות לבנות קהילה במפגש שפתוח לכל דיכפין, ומורכב ממטפלות, אמהות בחופשת לידה וסבתות מזדמנות.
בשביל אנשים רבים, יש צורך בקהילה, במסגרת, פתוחה ומאפשרת ככל שתהיה, אבל שתהיה, כדי להצליח ליישם את החינוך הביתי הלכה למעשה.
כבני אדם אנחנו זקוקים לחברה, ילדינו זקוקים לחברה. ופעמים רבות אנחנו רוצים חברה תומכת ומחזקת שאורח חייה דומה לשלנו. זה לא הופך אותנו לסוציופטיים, רק לאנושיים.
הקבוצה שלנו היא רחבה וגדולה ומכילה במפגשים שונים מגוון רחב וגדול של אנשים.
במהלך השנים יש כל הזמן תזוזות, אנשים עוברים דירה, הולכים לגן, לבית ספר, לבני ברק או לחריש. כל הדברים האלה נורמליים לקהילה, גם אם פעמים רבות מטלטלים אותה.
יחד עם זאת, אני חוזרת שוב, אין שום אפשרות ליצור קהילה, אם אין לך שום הגדרות כלליות (שהן כמובן בסיס לגמישות ויצירתיות) שמגדירות אותה.
לדוגמא, אם החלטתי ששעת השינה בבית היא 21:00. יש הגדרה כללית. גבול שתוחם את היום ויוצר סדר שהוא טוב ומועיל לחיי הבית שלנו. זה לא אומר שאם ערב אחד נסענו לסבא וסבתא וחזרנו מאוחר לא נלך לישון ב-21:30, וכו'.
אבל אם לא היתה שעה קבועה, בשבילנו, היה כאוס שקשה להתמודד אתו ביומיום.
לרוב אין לי רצון לשבת בגן ילדים, אבל אני יכולה לדמיין מצב שבו זה יהיה נעים לכולם.
גם לגננת? באופן קבוע ומתמשך?
גם לילד שלך שיהיה יוצא דופן? גם לילדים האחרים שאמא שלהם לא יושבת שם?
[u]שנה שעהרב הייתי נפגשת עם קבוצה של אמהות שנשארו עם הילדים בבית עד גיל מאוחר. הן מראש תכננו ללכת לגן. אז הן חינוך ביתי? מותר להיות איתן? וחלקן היו מטפלות. אז זה בסדר או לא?[/u]
זה בסדר להיות עם מי שאת רוצה אבל אין לזה שום קשר לחינוך ביתי.
[u]לדעתי, ברגע שאירוע נערך במקום ציבורי, הוא ציבורי. מפגש חינוך ביתי שאליו באים ילדים קטנים, בלי אג'נדה מיוחדת, הוא פתוח לכולם. גם למטפלות, גם לאמהות לחמישייה, גם לאמהות עם 3 ילדים שהקטן בהם בן חודש והן צריכות עזרה בהתנהלות.[/u]
לדעתי, ממש לא. יש במקומות ציבוריים הרבה מאוד אירועים פרטיים שכל אחד מבין שהם לא פתוחים לכל מי שרוצה להצטרף אליהם. כך גם מפגשי חינוך ביתי. הם לא מפגשים למטפלות ולא מפגשים לאמהות בחופשת לידה שרוצות להעביר את הזמן עד שהן חוזרות לעבודה.
כן, אני חושבת שנורא נחמד לדמיין עולם כזה שבו לכולם יש הגדרות ורק החינוך הביתי פתוח לכולם, אבל זה פשוט לא עובד ככה. כל אחד זקוק לפעמים להגדרה, למסגרת, לגבול.
באופן יחסי, החינוך הביתי באמת מאוד פתוח, לפחות איפה שאני נמצאת.
מקבלים עוברי אורח בסבר פנים יפות, ואם תזדמן במקרה מטפלת עם כמה ילדים, אין ספק שהיא תוכל לשבת אתנו, לשוחח, הילדים יוכלו לשחק והכול יהיה בסדר.
יש גם המון סידורי ביניים שעובדים. יש אמהות ששומרות מדי פעם זו על ילדיה של זו, ולפעמים גם באופן קבוע במפגש ספציפי שבו האמא לומדת - אבל בשאר ימי השבוע האמא הזו נוכחת בחיי הילדים שלה והם חלק מהקהילה.
הילדים שאמא נפטרה מגיעים למפגשים ואף אחד לא מעלה על דעתו לא לאפשר להם את זה - כי המשפחה הזו היא חלק מהקהילה.
אין שום אפשרות לבנות קהילה במפגש שפתוח לכל דיכפין, ומורכב ממטפלות, אמהות בחופשת לידה וסבתות מזדמנות.
בשביל אנשים רבים, יש צורך בקהילה, במסגרת, פתוחה ומאפשרת ככל שתהיה, אבל שתהיה, כדי להצליח ליישם את החינוך הביתי הלכה למעשה.
כבני אדם אנחנו זקוקים לחברה, ילדינו זקוקים לחברה. ופעמים רבות אנחנו רוצים חברה תומכת ומחזקת שאורח חייה דומה לשלנו. זה לא הופך אותנו לסוציופטיים, רק לאנושיים.
הקבוצה שלנו היא רחבה וגדולה ומכילה במפגשים שונים מגוון רחב וגדול של אנשים.
במהלך השנים יש כל הזמן תזוזות, אנשים עוברים דירה, הולכים לגן, לבית ספר, לבני ברק או לחריש. כל הדברים האלה נורמליים לקהילה, גם אם פעמים רבות מטלטלים אותה.
יחד עם זאת, אני חוזרת שוב, אין שום אפשרות ליצור קהילה, אם אין לך שום הגדרות כלליות (שהן כמובן בסיס לגמישות ויצירתיות) שמגדירות אותה.
לדוגמא, אם החלטתי ששעת השינה בבית היא 21:00. יש הגדרה כללית. גבול שתוחם את היום ויוצר סדר שהוא טוב ומועיל לחיי הבית שלנו. זה לא אומר שאם ערב אחד נסענו לסבא וסבתא וחזרנו מאוחר לא נלך לישון ב-21:30, וכו'.
אבל אם לא היתה שעה קבועה, בשבילנו, היה כאוס שקשה להתמודד אתו ביומיום.
[u]לרוב אין לי רצון לשבת בגן ילדים, אבל אני יכולה לדמיין מצב שבו זה יהיה נעים לכולם.[/u]
גם לגננת? באופן קבוע ומתמשך?
גם לילד שלך שיהיה יוצא דופן? גם לילדים האחרים שאמא שלהם לא יושבת שם?
ממש כמו מריחה רעננות ירוקה כשהוגה אותו. פשוט משמח אותי.