הייתי שם, בהרגשה הזאת ,ליבי איתך.
כרגע נראה שהכל רק שחור וגרוע וכל מה שמגיע ממשיך להיצבע בשחור שלידו .
אצלי עזר לעצור את כדור השלג הזה , ברגע שתחום אחד או שתיים השתפרו התחלתי לראות את האור.
לי עזר להתחיל מהדברים הכי פיזיים והכי ראשוניים : להקפיד על שעות שינה,ארוחות סדירות, אוויר צח, אמבטיית שמש.
או פינוק חומרי שמשפר הרגשה : לצבוע קיר בבית בצבע מרענן ומחייה, לצאת ליום פינוק שכולל תספורת ,צבע לשיער, בגד חדש ואפילו עיפרון איפור לעיניים או תכשיט .
או לקנות קצף אמבט שווה ואיכותי לא ב 12 ש"ח של lifet אלא אחד איכותי מללין או בודי שופ ולדפוק אמבטייה מפנקת שתזכיר לי את המלכה שבי.
מרגע שהתחברתי טיפה לכוח שלי ,לנשיות שלי ולסקסיות שלי (לאו דווקא מבחינה מינית, אלא ללסקסיות של "לטרוף את החיים") התחילה זרימה קטנה שהפכה לזרימה גדולה.
נסי ותהני.

אני לא יודעת אם מצבך הכלכלי מאפשר זאת, אבל מאמן אישי (קואצ'ר) יכול לעזור לך מאוד לדעתי.

קוראת אותך וכואבת מאוד. מזדהה וממש יכולה להרגיש את הכאב שבו נכתבים הדברים. המילה דיכאון עולה לי. לפעמים הדכאון הוא מאוד מינורי ואינו ברור, אבל הוא מוליד את העיפות, חוסר החשק, חוסר ההנאה, הקושי להניע. אני טיפלתי בעזרת תרופות, שמאוד עזרו. זה הקהה את הכאב לזמן מה ואיפשר להתחיל להתמודד. התרופות כמובן אינן פתרון בלעדי ובלבדי. הן רק אפשרו להתמודד כי הכאב היה פחות חד. אבל זו כמובן המלצה אישית שלי, ויש עוד המון המון דרכים להתמודד ולטפל שאינן כימיות ויותר אהודות באתר הזה...
מחזקת אותך למצוא עזרה מבחוץ - מאמן אישי (קואוצ'ר), פסיכולוג, משהו שיאפשר לך לצאת מהבית ולהקדיש זמן מסוים לטיפול בך ולהגדרת הצרכים, הרצונות ודרכי ההשגה של הדברים. כולם ירוויחו מזה. בהצלחה.

לי נשמע שאת עסוקה בלהאשים את כל העולם במצבך
רק התבוננות חזרה פנימה יכולה לעזור.
אושרך או אומללותך לא תלויים באחרים
רק בך עצמך
הצלחה.

[u]אם לא עשית בדיקת דם בזמן האחרון - כדאי לך לפנות לרופא - להגיד שאת סובלת מעייפות ולבקש בדיקת דם[/u]


עשיתי. יצא פרפקט.

את כותבת שאת כל כך עייפה שאין לך כח לצאת להסתכל על הכוכבים
עייפות יכולה להיות סימפטום לבעיה רפואית
למשל תת-פעילות של בלוטת התריס
אם לא עשית בדיקת דם בזמן האחרון - כדאי לך לפנות לרופא - להגיד שאת סובלת מעייפות ולבקש בדיקת דם

(())

[u]בזה [po]פליי ליידי[/po] עזרה לי מאוד ניסיתי להתחבר. האתר שלה מבולגן ולא ברור... העצלות הכרונית מפריעה לתרגם מאנגלית[/u]

יש כאן באתר הרבה דפים על תחזוקת הבית (יש מדור כזה)- זה בעברית, וזה נגיש, ויש שם מלא עצות מועילות ושיתופים שעוזרים.
בהצלחה!

כתבת שהעברתם טלוויזיה לחדר שינה.
במאמר מוסגר אומר לך שלא כדאי לישון עם טלוויזיה או כל מוצר חשמלי.
הלילה הוא זמן להתרוקן מהמתח היומיומי ולא להתמלא.
טלוויזיה בחדר שינה זה אומר שלפני שאת הולכת לישון התודעה שלך מתמלאה בדברים לא שייכים וחוצמזה,
קרינה האלקטרו מגנטית לא מאפשרת שינה טובה ומבריאה.
"תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר"

[u]הוריו חשובים לו יותר ממני. בא לי להשאיר אותם זה לזה.[/u]
;-)

הממ, נשמע שאת צריכה לקבל ממנו תמיכה וקשב ובמקום זאת נשמע שהוא לא נותן בעיקר כי.. גם הוא רוצה ממך תמיכה וקשב.

גם לו לא טוב ולא משנה שהוא מוציא את זה בדרך לא נעימה לך.
לא בטוח אם הדרך שלך נעימה לו יותר.

הלחץ הכלכלי שמוטל עליו בטח אדיר, אם את טוענת שאת בקושי מזיזה את עצמך - אז סביר שמה שאת לא עושה איכשהו עובר אליו, או שגם הוא נאלץ לשלם את המחיר.

אני לא טוענת שאת לא בסדר והוא כן בסדר. אני רק אומרת שגם הוא נמצא במצב לא משהו ולא הכל יוצא נגדך רק כי הוא אדם רע ואת מסכנה. יש כאן סוג של התחשבנות ומרמור מולך.

לגבי פתרון:

אני מצדדת בהמלצה של אחת הכותבות להתחיל בקטן. תחושת הבלגן, הכובד, העומס, ולפי מה שאת מתארת סביר שגם דכאון ובדידות - בכל אלה מטפלים רק [b]בעשייה[/b] ולא בדיבורים, הגיגים, גלישה ברשת, הישאבות לרחמים עצמיים ואוכל.

אני במקומך הייית מתחילה בדבר שהכי קל לך לעשות ונותנת לעצמי פטור ממה שקשה בהתחלה. העיקר להתמיד. למשל, קשה לשנות הרגלי אכילה, בטח כשאת בבית, אז תחליטי שבעניין הזה את לא מלקה את עצמך חודש מהיום. עוד חודש תבדקי את זה שוב. גם בעניינים אחרים תניחילגמרי ותבחרי רק עניין אחד הכי קל שאת מעוניינת לקדם אותו בשבוע הקרוב ברצינות - למשל ניקיון. בדרכ ניקיון בקטן נותן תחושת סיפוק מיידית, ממריץ את הגוף ומדחיק מעט התעסקות בעצמך. גם בתחום הזה - כמו שציינה אחת הכותבות, לקחת משימות קטנות - כל יום ולעמוד בהן. זה ייתן לך תחושת סיפוק ויתחיל לאט להחזיר לך את הבטחון בעצמך.

אחרי השבוע הזה תוסיפי עוד משהו וכן הלאה, מתחומים אחרים.

הרעיון הוא שתבני בחזרה את הבטחון העצמי והיכולת שלך לעמוד בהתחייבויות קטנות - כגדולות. כמובן שכדאי לשנן לעצמך שברור שיהיו רגעים ימים שלא תעמדי במחויבויות שתכננת אבל חלק מלצאת מתחושת ההכל או כלום שנשמע שאת עמוק בתוכה- זה להכיר בזה שיש סטיות ונפילות מהמסלול אבל עוברים את זה וממשיכים שוב קדימה. קצת כמו בדיאטה - לכולם יש רגעים שהם נופלים על ארוחת שחיתות, או לא מקפידים כמו שהיו אמורים (לא רק בענייני רזון גם חולי סכרת, סובלים מכולסטרול ועוד עניינים קריטים - ובכל זאת כולם נכנעים לפעמים לחולשות), מה שמבדיל אדם שמצליח להיות מאוזן תזונתית זו העובדה שהוא ממשיך הלאה. קם לבוקר חדש או ערב חדש שבו הוא מחליט להשאיר את הסטייה מהמסלול מאחור ולהמשיך שוב כאילו כלום.

בהצלחה :)

[u]תזונה עם הרבה גלוטן עוזרת לרגשות האלה להיות בגוף וגם סוכר. אני יודעת שזה זה. יודעת. איך אני מפסיקה את זה??? אני חייבת להיפטר משני אלה ואני מרגישה שאין לי כוחות למלחמה חדשה. אשמח לעצות בנושא. או הפנייה לדף מועיל.[/u]

[po]גמילה ביתית ממתוקים[/po]

בהצלחה @}

מילה קטנה.
לפני שבועיים ביקשתי מבעלי להעביר טלוויזיה לחדר שינה. הוא העביר אותה, ותוך כדי עשה קולות של מאמץ שלא היו מביישים אדם שכורתים לו איבר.
עכשיו העביר טלוויזיה להורים שלו. לא שמעתי ציוץ.
הוריו חשובים לו יותר ממני. בא לי להשאיר אותם זה לזה.

שלום לך
אני מאוד ממליצה על או.איי.
תוכנית 12 צעדים להתמודד עם התמכרות לאוכל,מתוך נסיון עוזר גם בשאר תחומי החיים.להתמודד עם יוד הץמכרויות ובכלל לעשות סדר בחיים.
יש פגישות בכל הארץ ועולה 15 ש"ח.
בהצלחה

ממליצה מאד על פרחי באך , כדי להתחיל לקבל כוחות לשנות דברים ...

[u]צאי החוצה בלילה[/u] נשמע חוויה מיוחדת. קשה לי להביא את עצמי לשם בגלל העייפות. בערב אני פשוט סמרטוט.


[u]בגדול זה נשמע לי שאת לא כל כך לוקחת אחריות על תחומי חייך השונים וקצת נותנת לחיים לנהל אותך.[/u] מסכימה עם זה. חשבתי שאני חיה במודעות גבוהה, אבל ברח לי אחרי מריבה עם האיש.



[u]תזונה עם הרבה גלוטן עוזרת לרגשות האלה להיות בגוף וגם סוכר.[/u] אני יודעת שזה זה. יודעת. איך אני מפסיקה את זה??? אני חייבת להיפטר משני אלה ואני מרגישה שאין לי כוחות למלחמה חדשה. אשמח לעצות בנושא. או הפנייה לדף מועיל.



[u]בזה [po]פליי ליידי[/po] עזרה לי מאוד[/u] ניסיתי להתחבר. האתר שלה מבולגן ולא ברור... העצלות הכרונית מפריעה לתרגם מאנגלית

בגדול... אין לי כוח. אולי זה ישתנה כשאני והאיש נשלים.

הייתי במצב הזה.
נראה לי שיש לך כל כך הרבה ח*א להתמודד איתו שאת בעצמך לא יודעת מה את רוצה, את בעצמך לא יודעת מה לתקן קודם...
זה כמו שהבית כל כך מבולגן, שאת לא יודעת מאיפה להתחיל לנקות, ואז במקום לנקות את בורחת למחשב, לאוכל, לנחמות אחרות, והבית רק ממשיך להסריח...
שני דברים שעזרו לי במצבים האלה: "פליי ליידי" ו"הסוד".

פליי ליידי- כי אי אפשר לנקות ביום מה שהתבלגן במשך שנים. אז מתחילים בקטן, רק כיור נקי, שגרת בוקר קטנה. ואח"כ כשזה מקובע מוסיפים עוד קצת ועוד קצת. בייבי סטפס. פעם בכמה זמן גם מתחילים לקחת איזורים בבית, כל פעם איזור אחר, ומטפלים בו בצורה יסודית, ז"א מטפלים אחד אחד בנושאים שמציקים לך- פרנסה, משקל, משפחה, זוגיות.
וגם: לוותר על המושלמות. לדעת לנוח בין משימה למשימה. כי אם יום אחד את תופסת את עצמך ו"נכנסת" בבית (שוב, בדימוי)- אחרי זה את כל כך עייפה שלא בא לך לגעת בכוס אפילו והבית חוזר להתדרדר...

הסוד- כי זה עוזר להבין שכל מה שאת רוצה יכול לקרות, רק צריכים להיות ממוקדים ובאמת להתכוון לזה ולהאמין.

דבר נוסף שעזר לי: כשהמחשב התקלקל :-) פתאום מצאתי המון זמן לבצע דברים שפעם נראו לי כל כך מעיקים...

אז מה באמת הכי מפריע לך? אבל הכי? תתחילי בזה.
אצלי לפני כמה שנים זה היה הבית המבולגן. בית מבולגן עושה אותך עייפה, מוציא את החשק לזוז. בזה [po]פליי ליידי[/po] עזרה לי מאוד. בעיקר לזרוק, להיפטר מחפצים ששם וכבר מזמן לא עושים לי טוב, רק מכבידים. אחרי שסיגלתי לעצמי הרגלי סדר וניקיון בריאים (ולא אומר שהבית נראה ממש מסודר ונקי, אבל ההרגלים שם)- עברתי לבקש פרנסה. והיא פשוט הגיעה. הקטע הוא ההתמקדות. כי כרגע יש לך כל כך הרבה רצונות שאת לא באמת מסוגלת להגשים אחד מהם- זה פשוט עמוס מדי. אז תחליטי מה סובל דיחוי ומה את הולכת לשפר במיידי. בזמן האחרון התחלתי להרגיש מחסור בחברה- עברתי להתמקד בזה. התחלתי ליזום קשרים עם בנות מהאתר, אמהות מהגן, חברות מהעבר. המצב השתפר מאוד, רק שמה שקרה זה שהמיקוד שלי עבר לשם והדברים האחרים תפסו מקום משני... עכשיו אני עובדת על האיזון בין הדברים. כי אני בעצמי גם נופלת בפח הזה, של חוסר מיקוד. כשמתפזרים אז קשה להתמיד... צריך ללמוד (ואני מדברת גם על עצמי, עוד לא הגעתי לשם...) איך לאזן בין הדברים, לארגן סדר עדיפות הגיוני (לי), להתמיד ולהתמקד במה שחשוב.

ברגע שיהיו בית מאורגן, חברה ופרנסה, הדברים האחרים (תזונה, יחסים עם הסביבה) יסתדרו כמעט מעצמם, עם ההכוונה הנכונה מצדך.

זה התהליך שאני עברתי (ועוברת), מקווה שיעזור גם לך... @}

אם תתחילי לקחת אחריות על הרגשות שאת משליכה החוצה שהם בעצם בבואה פנימית ולא "להשתמש" בחוץ(בעל,חמות ,חברה וכו )
תוכלי לרכז שוב כוחות אליך.
תזונה עם הרבה גלוטן עוזרת לרגשות האלה להיות בגוף וגם סוכר.
אם רק תורידי סוכר וקמח יקרה לך נס כי : א.תזכרי מה אצת רוצה(קשר עם האני האמיתי שלך) וגם תתחילי ל/שים לב מה את מכניסה פנימה.
נראה שנשימה מאד מאד יכולה לעזור אם את מכירה משהו שילמד אותך נשימה מעגלית.
בתפקיד הקורבן אין שנוי אמיתי.
לותר על זה מאפשר תזוזה.
את כרגע מושלמת כפי שאת,גם חמותך ובעלך.
הכל מושלם ומהנקודה הזאת אפשר להמשיך באמונה ועדינות...

סליחה על הישירות.אני מאד עיפה ורציתי כן להתייחס.בהצלחה באושר שקורה לך עכשיו.

כדאי לך ללמוד מה שבירון קייטי מלמדת
יכול לעזור.

שלום הסבה זמנית לאלמונית.
נשמע שאת בתוך עומס עצום, שמגיע אליך מכמה כיונים
נראה שאת צריכה קודם כל לנשום, להרגע ולהתחיל לברור לך סדרי עדיפויות.
זה נשמע שאת קצת עסוקה בבריחות, אם מותר לי קצת לנסות למקד לאבחן.
קשה להתחיל ולעשות סדר, בדק בית בכל כך הרבה תחומים במקביל.
אני חושבת שצריך לצאת ממצב היאוש, האשמה, חוסר הקבלה והתסכול.
כדי לצאת צריך להתחיל בדבר הראשון ובקטן- כי יותר מזה שוב יהיה מתסכל ובלתי ניתן למימוש.
בגדול זה נשמע לי שאת לא כל כך לוקחת אחריות על תחומי חייך השונים וקצת נותנת לחיים לנהל אותך.
אולי בשלב הראשון להתחיל מהכי קרוב לך? אולי מהבן שלך? לראות איך את לומדת למצוא סבלנות אליו, אפלו במנות קטנות.
אולי אפלו מחליטה על זמנים שאת אתו, ואחרי שהיית אתו ועשית אתו משהו בשבלו, את יכולה לאפשר לך זמן לעצמך- אז גם תהני מזה ולא יהיו לך יסורי מצפון.
אולי להתחיל להקצות זמנים ולהיות יותר בשליטה? גם לגבי המחשב והגלישה באינטרנט - להחליט על זמן ביום שאת מרשה את זה לעצמך, ואז פשוט לגלוש במה שבה לך, כדרך לפורקן והנאה. אבל לתחם בזמן.
עם הבעל , החמה , המשפחה והעבודה- נראה שהדרך יותר מורכבת, אבל גם כאן להתחיל במשהו קטן.
יש ספר שכתב אדם שעבר משבר גדול בחיו, בעקבות קטיעת רגל (להבדיל...............).
קוראים לספר 'אני אתגבר', אבל לא זוכרת את שם המחבר.
בכל אופן הוא כתב שם משהו חכם בעיני- כשאתה במשבר, וחסר כוחות תעשה צעד אחד קטן לתזוזה- פשוט לזוז כדי לא להשאר במקום. זה פחות משנה מה עושים כמו עצם העובדה שעושים משהו ולא נשארים במצב הקודם.
הרבה הצלחה ולאט לאט. משתדלת.

לא ביקשת עצות אבל אני נותנת בכל זאת - אם לא מתאים, לא חייבים.

צאי החוצה בלילה (היום ממש מתאים כי אין ירח ורואים כוכבים). תצעקי אל השמיים את כל אחת ואחת מן הבעיות שתיארת. כל אחת ואחת. עכשיו, אם בעקבות זה איזשהו כוכב סטה ממסלולו - סימן שאלו בעיות רציניות באמת.

זה לא בא ממקום של זלזול. זה דבר שהרבה פעמים עוזר לי כשאני חושבת שהצרות שלי הן ממש נוראיות.

חברה טובה עזבה לחו"ל, ועוד חברה טובה איבדתי בגלל שאני לא יודעת להתנהג עם אנשים.אני כל הזמן רבה איתם, מתאכזבת. אני לא בטוחה אם היא באמת אובדן כי היא תמיד גרמה לי להרגיש אדם לא חיובי מספיק. כזה שרואה רק רעות.
בכלל בזמן האחרון אני חושבת שאנשים חושבים שאני מרירה ו/או משעממת.
אני במשקל עודף קטלני. וכרגע בלעתי 5 ופלים.
הורי בעלי עוברים לגור מעליי. ממש עוד כמה ימים.
חמותי מנג'סת לי בממתינות, בעלי לא מוכן להתערב.
אני עובדת מהבית על עסק לא רווחי ובעלי מרגיש שאני צריכה לעזור בפרנסת המשפחה. חושב שאני מתפנקת בבית.
אימא שלו התחילה להתערב בקריירה שלי ובכמות הכסף שאני מכניסה בגלל שלווינו ממנה כספים.
המצב הכלכלי שלנו לא מאפשר לנו לנסוע לחו"ל. אנחנו מתים לנסוע לחו"ל. ללונדון או לארה"ב.
התחלתי לחפש עבודה ואין לי מושג איך אני עוזבת את הילד שרגיל שאני באה לקחת ותו ב -13:00 מהגן.
שלחתי קורות חיים וכל מה שקיבלתי זה הצעות לעבודת מכירות שטח מאומצת ורבת שעות.
אני מכורה לאינטרנט, אבל אני מרגישה שאני גולשת באובססיביות במספר קטן מידי של אתרים.
יש לנו זיהום אוויר ליד הבית ואני מתוסכלת מזה.
יש לי ערימה ענקית של משימות שלא בא לי לעשות.
אני רוצה לאכול נכון אבל אני אוכלת מלא ג'אנק.
אני לא מצליחה לחסוך שקל. אני מבזבזת את השקלים האחרונים שלי על שטויות.
אני לא מרגישה טוב כמעט עם שום תחום בחיים שלי.
בעלי לא מעריך אותי בכלל. הוא היה מעדיף אקדמאית שתהלום את דיפלומתו הדו תוארית.
הוריו של בעלי לא מעריכים אותי כאדם ואני חשה שהם חושבים עליי מחשבות שליליות. ומשום מה אני לא מצליחה שלא יהיה לי אכפת.
אני בקשר גרוע עם המשפחה.
אני מגלה חוסר סבלנות כלפי הבן שלי. בעיקר בגלל ההתמכרות לאינטרנט.
בעלי כבר לא אותו דבר. הוא הפך להיות מושא של חוסר שביעות רצון תמידי, בדיוק כמו אימא שלו.
הוא מדבר אליי ברשמיות כזאת בלתי נסבלת שבא לי לזרוק אותו לעזעזל ולברוח לחו"ל. אבל אני לא יכולה. אני תקועה. יש לנו ילד ביחד. ואנחנו נשואים. אני לא יכולה לברוח לו ליום יומיים כדי שיתגעגע, אני כבר לא שם.

בא לי לחזור לגיל 16, בא לי לתת לו להתפתל. להיעלם. יש רגעים שאני שונאת אותו, ואת העובדה שהוא מאשים אותי במצב הכלכלי שלנו.





מדהים כמה זמן אני נמצאת באשלייה שאני מאושרת.