לא רופאה ולא מוסמכת, אבל כן- אמא לשתים..
לא נשמע לי משהו רציני . אם היא רגועה באופן יחסי, אני הייתי מניחה שהכל בסדר.. אבל אולי משהי אחרת יודעת דברים מבוססים יותר.
מותר לך להיות חסרת נסיון, כולנו מתחילות עם פחדים ובלבול ולומדות עם הזמן..
המון מזל טוב! שתזכי לגדל אותה בנחת!

למי שיודעת, לחצתי בטעות (נלחצתי יותר נכון באזור המרפס (לחיצה קלה) הילדה נראית בסדר. האם גרמתי נזק בלתי הפיך? אוף, חוסר הניסיון בעוכרי. אני אשאל עוד הרבה שאלות טפשיות וחרדתיות

המון המון מזל טוב, מתוקה!
את תראי, רק תני לזה קצת זמן והכל יסתדר לך.

אולי לא בול על פי הציפיות, אבל עדיין באושר גדול - וזה מה שחשוב.!

לאט לאט. ההתחלה מורכבת. עם הזמן יהיה לך יותר קל ותוכלי לשלב דברים שכרגע קשה, כמו חיתולים רב פעמיים. גם לנו הייתה התחלה קשה, בעיקר עד שההנקה הסתדרה. בגיל 4 חודשים עברנו לרב פעמיים. יהיה בסדר. מזל טוב!

לפני שבוע ילדתי את בתי הבכורה. עכשיו אני אחראית ב-100 אחוז על אדם אחר. רציתי לידה טבעית לא יצא. היו סיבוכים. רציתי בלי מגבונים לא יצא, לא משתלטת על הכל בלי עזרתם. רציתי חיתולים רב פעמיים לא יוצא. יותר מדי עבודה. לא משתלטת. החלום ושברו. שלום למציאות. סיפור לידה בהמשך. מאושרת מאוד ומאוהבת.

נהנייתי לקרוא ולגלות דמיון לסיפור שלנו, פשוט נכנסתי לדף כי ככה אני מרגישה- שפתאום אני אמא: מתרגשת, מאוהבת, לא מפסיקה להיות מופתעת לטובה והילדה שלי נולדה ממני והיא כבר בת 3! מצטרפת לבקשות לשמוע עוד.

היי לאפיס,
קראתי קצת את תולדות בתך ועצמך והתרגשתי גם אני כמו האחרים.
אני מצטרפת לקריאה לספר עליכן עוד קצת היום בראי הזמן, מה למדתן? מה למדת את עצמך על האימוץ כולו.
איך באה ההחלטה לאמץ בת? שתפי רק אם בא לך ומתאים. לא רוצה לחטט. סתם אוהבת את איך שאת כותבת.
ושיהיה לשתיכן ולכל ביתכם רק אושר וטוב

וואו, היכן מתחבאים דפים מדהימים כאלו.
הלוואי ולאפיס עדיין גולשת כאן באתר ותסכים לשתף אותנו במה שעובר עליהן כיום.

לאפיס יקרה
במקרה או שלא הגעתי לדף שלך והדמעות הגיעו גם הן (לא באיחור רב)
דבריו של אביך ריגשו אותי מאוד
שולחת חיבוק לך ולבתך
אוהבת
אלין

אוי אוי אוי . דמעות . כמה מרגש . מזל טוב לכולכם . כמה יפה אתה כותב , סבא של ???? .תודה על השיתוף .

רציתי לשתף במשהו שאבא שלי כתב, חלק שם וחלק פה אחרי שחזרנו.
אותי זה מאד ריגש...

...and suddenly reality is deposited in her hungry arms. No longer just wish, or dream, or arrangements, or preparations, or hopes, or disappointments: She is here with all those tiny fingers and ears, and those most definite wishes all her own. She cries, she's unhappy, she’s bewildered. She's five weeks old and has been bounced around. The hungry arms that receive her have strange Lapis smells and are surrounded by strange Lapis sounds.
The room is cold. No electricity in the Tbilisi hotel. Lapis has the instinct and the will – but lacks the experience. No time. Experience will have to come as suddenly as Tian did. She sleeps now, quiet and beautiful. Lapis too, is quiet and beautiful – and tired, and just a little bit scared.
Surreal birth. Surreal Tbilisi.
After a seven-month bureaucratic pregnancy with more ups and downs than a roller coaster, plus virtual journeys to Guatemala and Kazakhstan, plus virtual glimpses to a country here and a country there, plus a painful virtual abortion, virtual reality died and actual reality was born with a tag that reads “????”. She came equipped with ten fingers and ten toes, two hundred and ten hairs, two grey-blue eyes, twenty-two simultaneous wishes, constant hunger and constant pipi. She also sleeps to allow newmammalapis to wash diapers and look in the mirror with half-closed eyes.
We, the clan, smile.
We know this is it – the hard, the good and the excellent.
We also know things will not be much different, only much bigger.

Tbilisi / Tel Aviv
Feb 2003.

מזל טוב, לאפיס.

מזל טוב לשתיכן!
פתאום משפחה... איזה יופי.
שיהיה לכן כל הטוב שבעולם, זכיתן זו בזו.
@}

סליחה שהנחתי הנחות מוקדמות ומופרכות. וכמובן שזה לא משנה את האיחולים (הם רק מתחלקים על פחות אנשים אז לכל אחת יש יותר (-; )!

ושוב המון תודות לכל המברכים והמברכות.
זה כיף - מין חגיגה מתמשכת שכזו
ולכרמית - בתי ואני מהוות תא משפחתי שלם, בלי אבא

לאפיס - גם אני מהקוראות באיחור - המון מזל טוב אמא חדשה (וכמובן גם לאבא ולקטנה)!

לאפיס, איזה יופי, מזל טוב! רק עכשיו קראתי!

לאפיס, איזה יופי! מזל טוב!
ברוכה הבאה קטנטונת.

והחתולים דוקא די מרוצים ממנה.
מרלין ממש מאוהב בה ובא להתחכך ברגליים הפיצפונות שלה מדי פעם.
מיקה מרחרחת אותה די הרבה אבל לא מעבר לזה.
לא הובעו שום גילויי קינאה או אלימות.
אידיליה במיטה המשפחתית שלנו...

ושוב המון תודות על האיחולים
שמה מסמל שמיים או שמיימי בסינית.
ובאמת יצא שיש לה המון שמיים בעיניים....

נהדר! אושר ושמחה. אי אפשר לצפות ליותר מאשר התאהבות מיידית. זה לא תמיד קורה גם עם ילד ביולוגי.

ברכות חמות , קראתי רק עכשיו . איזה יופי !! שמחה מאד בשמחתכן , תמשיכי לדווח , המון אושר !!!

לאפיס, גם אני תהיתי לגבי השם. אני זוכרת שבזמנו שקלתי את השם "קיאן" שפירושו "חכמה" בסקוטית (או וולשית??!).

וואהו, איזו הפתעה נעימה!
מזל טוב ענק. כ"כ כייף לשמוע!


תתחדשו.
שם מקסים!!
מה מקורו? ומשמעותו (אם יש)?

...אז עכשיו אתם אמא, תינוקת וחתולים במיטה המשפחתית?....
מזל טוב!!

איזה סיפור מרגש! המון המון אושר !!!!

מזל טוב! מאוד מאוד מרגש לקרוא, וממלא אושר. בהצלחה ובהנאה ובאהבה @}

ככה פתאום!
איזה יופי!
5 שבועות? ממש תינוקת! איזה כיף זה!

תודה תודה לכולכם
תיכף יתחילו לרוץ שאלות והתייעצויות.....

המון מזלטובים! פתאום את אמא! ברוכות הבאות והרבה איחולי אושר ושמחה לשתיכן ! קראתי ובכיתי מהתרגשות...

{@{@
מזל טוב לאמא החדשה! איזה יופי!

איך אני שמחה שסוף סוף זה התממש...חשבתי עלייך המון פעמים...שיהיו לכן עוד הרבה רגעים מאושרים ביחד.

וואוו.... זה ממש מדהים.
שיהיה לכם כל הטוב שבעולם.

אני לא מכירה את הסיפור שלך ומאוד הופתעתי והתרגשתי לקרוא.
מזל טוב לך והמון בהצלחה.
בלי להכיר אותך, אין לי ספק שיהיו לבתך חיים יפים יפים יפים...

ברוכה הבאה קטנטונת. מזל טוב לאפיס!
אני מתרגשת עד דמעות!

לאפיס, ברוך בואך אל עולם ההורות הקסום !
מאוד התרגשתי לקרוא על המסע וכמובן על תוצאותיו, כמובן שהזדהיתי עם פרץ האהבה שפורץ ממך פתאום למראה הפרצוף הקטן שפתאום קשור אלייך ככה.
מאחלת לך ולבתך אושר ואהבה תמיד!

בהצלחה

לאפיס, אני כולי חנוקה מהדמעות...
מאושרת איתך באושרה של האמהות ומאחלת לך עוד המון שנים של אהבה...
נורא נורא מתרגשת איתך ועם בתך !

בשבת שעברה, בשעה 16:30, קיבלתי טלפון - לטוס כמה שיותר מהר לגרוזיה, בתי מחכה לי שם. תוך יום וחצי נקנו כרטיסי טיסה לי ולאבא שלי, אורגנו ויזות, נארזו מזוודות חולקו הוראות אחזקת חתולים ועציצים שנשארו מאחור ושאר סידורים. ביום שני לפנות ערב המראנו לכיוון טביליסי. נחתנו בשלוש וחצי לפנות בוקר בארץ קרה ואפופת עשן סיגריות, קצת שוק תרבותי...
באותו יום בצהריים, אחרי משפט האימוץ, הגיעה המתורגמנית שליוותה אותנו שם אל המלון עם חבילה קטנה ושקטה ובחיוך נרגש אמרה לי "Lapis, here is your daughter".... לקחתי ממנה את החבילונת, הזזתי קצת את השמיכות וראיתי את הפנים הכי מושלמים בעולם. זו היתה בתי. תינוקת בת 5 שבועות, ישנה שינה שלווה, לא טורחת אפילו להציץ אל אמא שלה. זהו , ככה פתאום הפכתי לאמא. יש מאין. מוזר.
הסיטואציה היתה מרגשת, אבל לא כמו שתיארתי לעצמי שתהיה. בדיעבד נראה לי שפשוט לא הייתי מחוברת לכלום. יותר מדי רגשות. הצפה.

ביום הראשון היא היתה תינוקת חמודה מאד. ביום השני כבר למדתי להכיר כל מיני מניירות שלה, הבעות, מחוות גוף, התחלתי להבין מה היא אוהבת ומה לא, והאהבה, שחשבתי שייקח לה זמן להיבנות, פשוט פרצה ובגדול.

חזרנו ארצה בלילה שבין שבת לראשון אחרי מסע די מפרך של 24 שעות (בין היתר קונקשן של 14 שעות באיסטנבול, סופות שלגים, מטוסים שעוכבו כשאנחנו בתוכם ועוד...). בשדה התעופה חיכתה לנו כל המשפוחה. הרבה התרגשות, דמעות, חיבוקים וצילומים. בתי עברה מיד ליד ושוב לא הטריחה עצמה לפקוח עיניים ולהגיד שלום למשפחה החדשה שלה. יש בה כזו שלווה גדולה בילדונת הזו. מקסימה אמיתית.

האושר הוא גדול והעייפות גם. לומדת להיות אמא לאט לאט. האכלות, חיתולים, אמבטיות. הקטנטונת אוהבת הכל. אוהבת מים. נהנית כשאני מחליפה לה חיתול, בכלל עושה רושם שהיא מבסוטית מהחיים. לפני יומיים היא התחילה להפריח חיוכים לכל עבר. חיוכים לא ממש ממוקדים, ככה סתם, איזה יופי.

עכשיו היא ישנה עלי, בתוך תינוכיס שקיבלנו במתנה. היא ממש לא אוהבת להיות מעורסלת, מלבד בזמן האוכל, כך שמנשא ה-OTSBH שהושאל לנו בכלל לא היה בשימוש, אבל את התינוכיס היא מאד אוהבת. גם אני. כיף לי שהיא צמודה אלי ככה.
נדמה לי שאני מאוהבת...

דף סיפור לידה

_{ראו גם: אימוץ באופן טבעי / אמא מאמצת / אימוץ של ילד בוגר / על אימוץ וחינוך ביתי / קשיים של אם מאמצת / מש' חד הורית אימוץ גנטיקה ועוד / הנקת תינוק מאומץ / פרשת התינוק המאומץ}