על ידי מיה_גל* » 27 פברואר 2003, 20:02
בשבת שעברה, בשעה 16:30, קיבלתי טלפון - לטוס כמה שיותר מהר לגרוזיה, בתי מחכה לי שם. תוך יום וחצי נקנו כרטיסי טיסה לי ולאבא שלי, אורגנו ויזות, נארזו מזוודות חולקו הוראות אחזקת חתולים ועציצים שנשארו מאחור ושאר סידורים. ביום שני לפנות ערב המראנו לכיוון טביליסי. נחתנו בשלוש וחצי לפנות בוקר בארץ קרה ואפופת עשן סיגריות, קצת שוק תרבותי...
באותו יום בצהריים, אחרי משפט האימוץ, הגיעה המתורגמנית שליוותה אותנו שם אל המלון עם חבילה קטנה ושקטה ובחיוך נרגש אמרה לי "Lapis, here is your daughter".... לקחתי ממנה את החבילונת, הזזתי קצת את השמיכות וראיתי את הפנים הכי מושלמים בעולם. זו היתה בתי. תינוקת בת 5 שבועות, ישנה שינה שלווה, לא טורחת אפילו להציץ אל אמא שלה. זהו , ככה פתאום הפכתי לאמא. יש מאין. מוזר.
הסיטואציה היתה מרגשת, אבל לא כמו שתיארתי לעצמי שתהיה. בדיעבד נראה לי שפשוט לא הייתי מחוברת לכלום. יותר מדי רגשות. הצפה.
ביום הראשון היא היתה תינוקת חמודה מאד. ביום השני כבר למדתי להכיר כל מיני מניירות שלה, הבעות, מחוות גוף, התחלתי להבין מה היא אוהבת ומה לא, והאהבה, שחשבתי שייקח לה זמן להיבנות, פשוט פרצה ובגדול.
חזרנו ארצה בלילה שבין שבת לראשון אחרי מסע די מפרך של 24 שעות (בין היתר קונקשן של 14 שעות באיסטנבול, סופות שלגים, מטוסים שעוכבו כשאנחנו בתוכם ועוד...). בשדה התעופה חיכתה לנו כל המשפוחה. הרבה התרגשות, דמעות, חיבוקים וצילומים. בתי עברה מיד ליד ושוב לא הטריחה עצמה לפקוח עיניים ולהגיד שלום למשפחה החדשה שלה. יש בה כזו שלווה גדולה בילדונת הזו. מקסימה אמיתית.
האושר הוא גדול והעייפות גם. לומדת להיות אמא לאט לאט. האכלות, חיתולים, אמבטיות. הקטנטונת אוהבת הכל. אוהבת מים. נהנית כשאני מחליפה לה חיתול, בכלל עושה רושם שהיא מבסוטית מהחיים. לפני יומיים היא התחילה להפריח חיוכים לכל עבר. חיוכים לא ממש ממוקדים, ככה סתם, איזה יופי.
עכשיו היא ישנה עלי, בתוך תינוכיס שקיבלנו במתנה. היא ממש לא אוהבת להיות מעורסלת, מלבד בזמן האוכל, כך שמנשא ה-OTSBH שהושאל לנו בכלל לא היה בשימוש, אבל את התינוכיס היא מאד אוהבת. גם אני. כיף לי שהיא צמודה אלי ככה.
נדמה לי שאני מאוהבת...
בשבת שעברה, בשעה 16:30, קיבלתי טלפון - לטוס כמה שיותר מהר לגרוזיה, בתי מחכה לי שם. תוך יום וחצי נקנו כרטיסי טיסה לי ולאבא שלי, אורגנו ויזות, נארזו מזוודות חולקו הוראות אחזקת חתולים ועציצים שנשארו מאחור ושאר סידורים. ביום שני לפנות ערב המראנו לכיוון טביליסי. נחתנו בשלוש וחצי לפנות בוקר בארץ קרה ואפופת עשן סיגריות, קצת שוק תרבותי...
באותו יום בצהריים, אחרי משפט האימוץ, הגיעה המתורגמנית שליוותה אותנו שם אל המלון עם חבילה קטנה ושקטה ובחיוך נרגש אמרה לי "Lapis, here is your daughter".... לקחתי ממנה את החבילונת, הזזתי קצת את השמיכות וראיתי את הפנים הכי מושלמים בעולם. זו היתה בתי. תינוקת בת 5 שבועות, ישנה שינה שלווה, לא טורחת אפילו להציץ אל אמא שלה. זהו , ככה פתאום הפכתי לאמא. יש מאין. מוזר.
הסיטואציה היתה מרגשת, אבל לא כמו שתיארתי לעצמי שתהיה. בדיעבד נראה לי שפשוט לא הייתי מחוברת לכלום. יותר מדי רגשות. הצפה.
ביום הראשון היא היתה תינוקת חמודה מאד. ביום השני כבר למדתי להכיר כל מיני מניירות שלה, הבעות, מחוות גוף, התחלתי להבין מה היא אוהבת ומה לא, והאהבה, שחשבתי שייקח לה זמן להיבנות, פשוט פרצה ובגדול.
חזרנו ארצה בלילה שבין שבת לראשון אחרי מסע די מפרך של 24 שעות (בין היתר קונקשן של 14 שעות באיסטנבול, סופות שלגים, מטוסים שעוכבו כשאנחנו בתוכם ועוד...). בשדה התעופה חיכתה לנו כל המשפוחה. הרבה התרגשות, דמעות, חיבוקים וצילומים. בתי עברה מיד ליד ושוב לא הטריחה עצמה לפקוח עיניים ולהגיד שלום למשפחה החדשה שלה. יש בה כזו שלווה גדולה בילדונת הזו. מקסימה אמיתית.
האושר הוא גדול והעייפות גם. לומדת להיות אמא לאט לאט. האכלות, חיתולים, אמבטיות. הקטנטונת אוהבת הכל. אוהבת מים. נהנית כשאני מחליפה לה חיתול, בכלל עושה רושם שהיא מבסוטית מהחיים. לפני יומיים היא התחילה להפריח חיוכים לכל עבר. חיוכים לא ממש ממוקדים, ככה סתם, איזה יופי.
עכשיו היא ישנה עלי, בתוך תינוכיס שקיבלנו במתנה. היא ממש לא אוהבת להיות מעורסלת, מלבד בזמן האוכל, כך שמנשא ה-OTSBH שהושאל לנו בכלל לא היה בשימוש, אבל את התינוכיס היא מאד אוהבת. גם אני. כיף לי שהיא צמודה אלי ככה.
נדמה לי שאני מאוהבת...