על ידי כינור_לשירייך* » 12 פברואר 2009, 14:16
קטע מהמחזה 'כנרת כנרת' של נתן אלתרמן, שממש צועק שאני אעתיק אותו לכאן:
אליעזר -
זרח! מה יש? האין זה נהדר? עוד אנו בראשית המעשה והנה כבר יש לנו - האם פיללנו או מיללנו? לוקומוביל כזה --
זרח -
כבר יש לנו לא רק לוקומוביל. כבר יש לנו, אליעזר, אפילו חדר אוכל עם שעוונית על השולחן, ועם צלחת לכל איש ועם שתי עששיות, כאילו זה קזינו מונטקרלו. עוד מעט תהיה פה אפילו מדרכה כדי שלא ידבק חלילה הבוץ במגפיך ותוכל להתהלך בנעלי לכה... לא, אליעזר, לא. זה לא זה.
אליעזר -
מדוע זה לא זה? מה לא נאה לך?
זרח -
לא טוב לי פה, אליעזר. לא טוב. הלכתי הנה וקיוויתי להיות מתחיל דבר-מה, להרים עול חדש שלא הורם עדיין ולתתו עליי, עליי את כל כולו, את כל כובדו, להיות חלוץ, אליעזר, כן... להיות נותן, לא מקבל מן המוכן. והנה אני כאן ופה הכול כבר... אה... מוטב לא לדבר...
אליעזר -
לא, זרח - כך אסור. אמרתי לך כבר לא פעם - התבייש. לא כל אדם רשאי לדרוש את כל החולאים הראשונים, את כל הנגעים והפגעים כולם. אמנם אתה ראוי. איני אומר שלא.אבל מה לעשות? כל הקודם זוכה. ובעצם, זרח, לא הכול אבוד. ראה נא - כל הרוחב השמם הזה, כל ביצותיו, כל ההרים האלה, הכול, מן הקצה אל הקצה, שופע גופרית וסלע ואדי קדחת ויירקון ושידפון... אתה חושב שלא יספיק לך?
זרח -
אינך מבין, אליעזר... אינך רואה איך אתה חי. הגעת ומצאת חצר וצריף ופרד ופרה ותבשיל רותח על תבון מוכן ומקום לינה... להם, לראשונים, אשר הגיעו הנה עוד לפני החורף שעבר, להם לא נתנו כלום... אבל כיום, אליעזר - תאר לך: כיום חלוץ עולה להתיישבות ומקבל - חשוב נא! חושה עם חלון, עם תבן מעולה לישון עליו ועם ספסל, ועוד מעט, אני אומר לך, תהיה לך מחצלת מיוחדת לרצפה כמו להרג'ה! לא, אליעזר! עליי להימלט מזה, לברוח אל מקום שיש בו עוד קצת חלוציות ממש...
קטע מהמחזה 'כנרת כנרת' של נתן אלתרמן, שממש צועק שאני אעתיק אותו לכאן:
אליעזר -
זרח! מה יש? האין זה נהדר? עוד אנו בראשית המעשה והנה כבר יש לנו - האם פיללנו או מיללנו? לוקומוביל כזה --
זרח -
כבר יש לנו לא רק לוקומוביל. כבר יש לנו, אליעזר, אפילו חדר אוכל עם שעוונית על השולחן, ועם צלחת לכל איש ועם שתי עששיות, כאילו זה קזינו מונטקרלו. עוד מעט תהיה פה אפילו מדרכה כדי שלא ידבק חלילה הבוץ במגפיך ותוכל להתהלך בנעלי לכה... לא, אליעזר, לא. זה לא זה.
אליעזר -
מדוע זה לא זה? מה לא נאה לך?
זרח -
לא טוב לי פה, אליעזר. לא טוב. הלכתי הנה וקיוויתי להיות מתחיל דבר-מה, להרים עול חדש שלא הורם עדיין ולתתו עליי, עליי את כל כולו, את כל כובדו, להיות חלוץ, אליעזר, כן... להיות נותן, לא מקבל מן המוכן. והנה אני כאן ופה הכול כבר... אה... מוטב לא לדבר...
אליעזר -
לא, זרח - כך אסור. אמרתי לך כבר לא פעם - התבייש. לא כל אדם רשאי לדרוש את כל החולאים הראשונים, את כל הנגעים והפגעים כולם. אמנם אתה ראוי. איני אומר שלא.אבל מה לעשות? כל הקודם זוכה. ובעצם, זרח, לא הכול אבוד. ראה נא - כל הרוחב השמם הזה, כל ביצותיו, כל ההרים האלה, הכול, מן הקצה אל הקצה, שופע גופרית וסלע ואדי קדחת ויירקון ושידפון... אתה חושב שלא יספיק לך?
זרח -
אינך מבין, אליעזר... אינך רואה איך אתה חי. הגעת ומצאת חצר וצריף ופרד ופרה ותבשיל רותח על תבון מוכן ומקום לינה... להם, לראשונים, אשר הגיעו הנה עוד לפני החורף שעבר, להם לא נתנו כלום... אבל כיום, אליעזר - תאר לך: כיום חלוץ עולה להתיישבות ומקבל - חשוב נא! חושה עם חלון, עם תבן מעולה לישון עליו ועם ספסל, ועוד מעט, אני אומר לך, תהיה לך מחצלת מיוחדת לרצפה כמו להרג'ה! לא, אליעזר! עליי להימלט מזה, לברוח אל מקום שיש בו עוד קצת חלוציות ממש...