תודה רבה.
אכן חפרתי קצת באדמה שלי,הוצאתי כמה דליים, וב"מכתש" התחלתי לבנות ערוגת שכבות.
לא היו לי אבנים קטנות אבל האדמה היתה מאד מהודקת אז מה שהצעת היה באמת רעיון טוב. גם ראיתי שהאדמה שמתחת לשכבה העליונה לחה ופוריה, אז טוב שקצת איוררתי אותה.
יופי שקראתי את הדף שלך :)

לצערי (כי אני שונאת לעבוד קשה), עלי להסכים כי ערוגות מתוחחות הן הפוריות ביותר.

הי שלי,
אני אענה מהסוף להתחלה -
[list=1]
[*] הפרדתי אבנים, כי האדמה שהיתה לנו בירושלים היתה עמוסה באבנים, כך שהיה קשה לצמחים לגדל בית שורשים טוב עם כל האבנים האלו.
[*] כדי לייצר ערוגה שתתקיים כמה שנים ולא תדרוש עבודה רבה כל עונה, חפרנו קצת פנימה ו"פתחנו" את האדמה האבנונית והמהודקת של המקום. כך ידענו שצמחים גדולים יוכלו לשלוח שורשים יחסית עמוק, לנצל את הלחות באזורים האלה ולצמח חלק עליון גדול יותר. כמו כן, היינו צריכים להיפטר מיבלית באזור הערוגה.
[*] באדמה העילית (top soil) השתמשנו כדי לבנות את הערוגה. אני חושבת שהנזק שעשינו היה קטן מהתועלת.
[/list]

אני חולקת על הגישה של טליה. יתכן שהיא מתאימה לקרקעות מסויימות, אך לקרקעות מהודקות, אבנוניות, מלאות שורשים של צמחי בר עקשניים (שומר, יבלית, שברק וכד') היא אינה מתאימה, לדעתי. אני מצאתי שערוגות של תיחוח כפול, היו הערוגות הפוריות והחסכוניות במים ביותר בבוסתניה.
יחד עם זה, כל מקום צריך להילמד לגופו, לפי התנאים הפיסיים, סוג הגידולים והמגדלת.

הי ליאת, מזל טוב על מעבר הדירה והלידה הטריה.
שמעתי אותך לפני כשנתיים ביום עיון בפארק הלאומי, ולמדתי ממך המון.
בגלגול הנוכחי, קראתי את הבלוג כחלק מכל המידע על פרמקלצר שיש באתר.
עלתה בי שאלה לנוכח תיאור הערוגות שבניתם (ואגב, התיאור מאד יפה ומחייה את התמונה, אהבתי את ההבחנה בין האיש עם הכוח לאשה המפוררת אבנים בסבלנות).
ושאלתי, כמובן: כתבת שהפכתם את האדמה, והיה צורך להשתמש בכוח, ובכלים.
בספר של טליה היא כותבת שממש לא מומלץ להפריע לרקמת החיים של האדמה כי אנחנו מבריחים ככה את כל החיות הטובות.
אז להפוך או לא?
ולמה לא בניתם ערוגה ישירות על הקיים, עם משטחי קרטון וקומפוסט כמו שהיא מציעה?
ועוד שאלה: למה היית צריכה לפורר ולהפריד בין אדמה לאבנים? לא יכולת להניחה כמות שהיא ע"ג הערוגה?
מקווה שזה בסדר לשאול בתוך הבלוגשלך, אם לא תמחקי.
תודה,
שלי

[u]אז קבלי עוד מזל טוב עם קצת :-([/u]

yay!

[u]קנינו, חתמנו, שילמנו.[/u]
כבר?
איזה זריזים!
מזל טוב @}

אז קבלי עוד מזל טוב עם קצת )-:

תודה רבה!
גם יש דירה.
קנינו, חתמנו, שילמנו.
נעבור.

מזל טוב! איזה יופי!

מזל טוב!

מזל טוב ליאת!

מזל טוב ליאת!
עכשיו אפשר לפתוח את [po]מקצוענים עם תעודות[/po] :-)

מזל טוב@}!

מזל טוב!!
איזה יופי שהצלחת!!
בטח שמגיע לך, ועשית גדולות!
יש שם קהילה שלמה שנוצרה לה,
וגם שתי בנות שעושות אקרובאלאנס על הדרך....
וזרעי הדלעת שחבל על הזמן!

@} @} @}

@} ברכות :-)

אני אחרי.
ניגשתי, הגשתי, הצלחתי.
יש לי דיפלומה.
סוף מסע...

_מתמכרת לחוסר הביטחון העצמי.
לתחושת הכשלון.
משהו בי לא רוצה להצליח._

אני חושבת שזה משהו גנטי-הורמונלי.
תחושה כל כך מוכרת לצערי.

בטוחה שכבר יצאת מזה, נכון?

בהצלחה @}

ליאת
בלי עצבות
יש לך המון מה להראות
עשית הרבה מאוד דברים חשובים
כל הכבוד!!!
בבקשה אל תתייאשי
ותרימי את הראש בגאווה

רגע לפני הסוף רועדות לי הידיים.
עוד שלושה שבועות,
שלוש וחצי שנים אחרי שהתחלתי,
הדיפלומה מגיעה לסיומה.
אני מרגישה שלא עשיתי מספיק.
שאין לי עדיין מה להראות.
מתמכרת לחוסר הביטחון העצמי.
לתחושת הכשלון.
משהו בי לא רוצה להצליח.

ואנחנו לא בחינוך ביתי אבל בכל זאת מגיעות לבקר במרחקים כאלה מדי פעם...

אוי, איזה כיף שאתם חושבים על כרמיאל..
יש , אם אני לא טועה, 2 משפחות בחינוך ביתי בכרמיאל, ויש את המפגשים בצורית, ואנחנו גם לא רחוק..
(())

ו [po]אמא גמדים[/po] (כליל), ועוד משפחה מקסימה שגרה במכמנים, זה ממש מעל כרמיאל (לפחות נכון ללפני שנה וקצת)

[u]הפור נפל על כרמיאל?[/u]
|יש|
בדיוק אתמול, כשחיפשנו למי לנסוע לביקור, חשבתי לעצמי, למה ליאת גרה כל כך רחוק לעזאזל?

אני חושבת שיש הרבה חינוך ביתי בסביבות כרמיאל, לא ? דיברת עם [po]תבשיל קדירה[/po] ו-[po]מיץ פטל[/po] ?

הפור נפל על כרמיאל?
ברכות :-)

אני יכולה להרגיע אותך בעניין ילדי חינוך ביתי. אם ביבנאל הצלחנו להקים קבוצה, גם בכרמיאל אפשר.
נבוא לבקר :-)

בשבוע הבא מתחילים לחפש דירה.
בית קטן, בעיר קטנה, בפרובינציה המרוחקת של הצפון.
שיהיה זול. בהישג ידנו דלת התקציב.

היום מתערבלים לי הרבה פחדים מההחלטה.
הבת בכתה קודם כשדיברנו על זה.
היא מנתה את כל החברותים שהיא תעזוב. כאב לב לראות אותה.
אולי זה כבר מאוחר מידי? אולי היא כבר קשורה מידי?

ואנחנו?
נהיה לבד. משפחה אחת בחינוך ביתי, בלי חברות, בלי מכרים, בלי קהילה, בלי גינה קהילתית, בלי קואופרטיב, בלי מפגשים.....
אף פעם לא פחדתי מהתחלות חדשות.
את מבינה, כל זה היה קטן עלי. הייתי נוודית פעם.
עכשיו זה הכל או לא כלום. או שנקח תרמילים ונתחיל לנדוד או שנתיישב קבע.
פה יקר מידי.
בירתנו הקדושה והמסריחה מביוב ומגזענות מבקשת ממני לפחות 200 אלף דולר כדי להשתכן בה קבע בקומת קרקע של בניין מכוער.
יש לנו אפשרות לממן חצי בערך.

את מכירה מישהי בחינוך ביתי בכרמיאל?

_שהתינוק שלי בוכה, אני חושבת שאני לא טובה.
אמא מקולקלת.
שוב לא הצלחתי להיות אמא אדמה.
את התינוק הבא אני עושה רק בונצואלה.
אל תדאגי, אני לא עושה עוד תינוק._

איזה קטע...לי למשל היה את הקטע הזה עם הגדולה שאם היא בכתה ליד אנשים זרים
הייתי בטוחה שהם יחשבו שאני מתעללת בה ובגלל זה היא בוכה...

בלי חיתולים.
אתמול היה יום שלם בלי פספוסים.
היום, כמובן, התחלנו עם פיפי על הגב.
שלי.
[hr]
פנטזיית התינוק המושלם.
אתמול חניתה אמרה לי שזו פנטזיה ילדותית.
אני אינפנטילית.
וגם פאסימית מטבעי.
כשהתינוק שלי בוכה, אני חושבת שאני לא טובה.
אמא מקולקלת.
שוב לא הצלחתי להיות אמא אדמה.
את התינוק הבא אני עושה רק בונצואלה.

אל תדאגי, אני לא עושה עוד תינוק.
[hr]
ג'וני.
את הולט אני אוהבת יותר ביומיים האחרונים.
הוא מוכיח את עצמו.
הבת לומדת לקרוא בקצב מסחרר.
הקצב שלה.
היא גם לומדת לקרוא שעון. לאט.

שעון.
עכשיו עשר. אמא, נכון שעכשיו עשר?
כמעט. עכשיו רבע לעשר.
לא. עכשיו עשר. נכון?
את רוצה שאני אכוון את השעון לעשר?
עכשיו עשר!
אם נמשיך לדבר עוד כמה דקות, כבר יהיה עשר.
שקט של דקה.
עכשיו עשרה לעשר.
אני מסתכלת על השעון שתלוי על הקיר ומגלה שהיא מדייקת.
את הלוגיקה שלה אני לא אבין.
בטח לא בעשרה לעשר בלילה.

בלי חיתולים.
הוא נרדם עלי כשאני מול המחשב.
אחרי כמה דקות אני מרגישה שמישהו מסתכל עלי.
הוא מפנה אלי מבט מלא משמעות בלי לזוז מילימטר.
כיור, פיפי, הוא חוזר לישון.

בלי חיתולים.
זו חוויה מלאה אהבה.
פיפי וקקי הופכים אותנו למשהו אחר.
אנחנו מחליפים מבטים ומסמנים ומתאזרים בסבלנות.
הוא נהיה סבלני לטעויות שלי. גם אני נהיית סבלנית לטעויות שלי.
תודה לבשמת, לחניתה ולקרן שהביאו אותי להעז ולהתחיל.


החורף חוזר.
חבל, אהבתי את הקיץ הקצר שבא לבקר בימים האחרונים.
אבל יש תקווה.
הקיץ יביא את חוזה השכירות שלנו לקיצו.
דירה מצויינת. בעל בית גרוע.
החלטנו שהדירה הבאה שלנו תהיה באמת שלנו.
עוד לא יודעים איפה.
שוב נצא למסע.

מופלאה כמוך.

את אמא - פעמיים.......

שולחת נשימה עמוקה --אולי גם אני אנשום על הדרך. . . . . . . .. .

וחיבוק

רחוק מלהיות ווירטואלי.

הוא כאן.
לא כתבתי סיפור לידה. זה כל כך אינטימי שלא יכולתי.
אני, הבת, האיש, חברה ומיילדת.
4 שעות.
לפני 7 שבועות.
נולד.

[hr]

ברית.
פצע פתוח. הכאב הכי גדול שהיה לי בחיים.
עוד לא מדברים על זה כמעט.
אני עדיין יכולה להרוג מישהו מרב כעס.
טעות זוועתית.

[hr]
חיתולים.
ים של חיתולים.
מקופלים במגירה, מולבשים, מלוכלכים בגיגית, במכונה, על החבל, מחכים לקיפול.


בלי חיתולים.
מנסים.
מיום ראשון. באופן חלקי. בלי לילות ובלי יציאות מהבית.
יום עסל יום בסל.
היום בסל.
הוא מדבר איתי וזה כאילו סינית.
העיניים שלו מתחננות שאבין.
אני לוקחת אותו מאתיים פעם לכיור כשהוא לא צריך ואז הוא עושה עלי.
בסוף הלבשתי חיתול והלכנו כולנו לישון קצת.
ישנו הרבה.

[hr]

אחות.
אני לא מאמינה שזכיתי בה.
אחותו, אני מתכוונת.
היא מופלאה.
לפעמים מתחרפנת מקנאה.
לרב מושיטה לי עזרה, מפרגנת ואוהבת אותי.
ואותו.
והוא אותה.

[hr]

האיש.
זוגיות זה לא קל.
מסובך להתחיל בגיל כזה.
מזל שאוהבים.


[hr]
כתיבה.
בקצרנות.
יד
אחת.

לפעמים, כשאני מאפשרת לדברים מסוג זה מקום, אני כמעט משתגעת מכמה כוח אני נותנת לאנשים אחרים עלינו, על הבחירות שלי.

אם עוזר לך, הדר כשהיה בן 2.5, היה נוכח בלידה של שוני.
יש את הסיפור הידוע: [url=http://www.leida.co.il/page.asp?id=20024]הלידה של נהר[/url]
אני כמעט בטוחה שלמיילדת "שלי" יש רשימה (בראש) של אמהות נוספתות שילדו בחברת ילדיהן היותר גדולים. אפילו אם אנחנו היינו הראשונים (אני לא יודעת), מאז בטוח היו עוד.

ואם תרצי, אני יכולה לשאול חברה שבאה מבית דתי, היא ובעלה, אם אפשר לתת לך את מספר הטלפון שלך בנושא השלמות.
אני זוכרת שלא היה שם קל, אבל לא זוכרת את הפרטים וגם לא יודעת מה בדיוק המצב היום.

שיהיה ברגוע
(())

כמה קשה. חיבוק.
יש כאן דף של מישהי שההורים שלה דתיים והיא לא מלה.
יש לי קרובת משפחה עם בן בן 7, כשהם לא מלו בהתחלה סבתא שלה (היא יתומה והסבתא הזו היתה קרובה) לא דיברה איתה בהתחלה, שומרת מסורת... אחרי כמה זמן שבה לדבר איתה. השאלה האמיתית היא אם הוא מוכן להתמודד איתם ואם הוא שלם עם זה, כי כאן טמונה הבעייתיות בעייני. נתק מהמשפחה הוא הרבה פעמים זמנים, אין הרבה סבים שמוכנים לאורך זמן לוותר על הנכדים, הם נשברים ומוותרים על העקרונות הקדושים.

חושבת עלייך הרבה, מאד רציתי לדבר איתך לאחרונה, לשאול כל מיני דברים.
למשל אם יש עדיין לינה משפחתית של כולם ואיך היה המעבר מלינה עם ילדה ללינה משולשת.

וגם [po]ילדים בלידת בית[/po]

[po]תינוק לא נימול וסבים דתיים[/po]

אני חושבת שהבת של בשמת נכחה בלידה בגיל דומה (אם אני זוכרת נכון). חוצמזה, אני מכירה לפחות שני בני ארבע שנכחו בלידה.

לגבי העניין השני - (()). לא מכירה ואין לי רעיונות.

[u]האיש אמר שהוא מפחד לאבד את המשפחה.[/u]

אני מבינה אותו אבל שידע שלפעמים הפחד שלנו מתגובת המשפחה הוא אצלנו בלבד.
אנחנו בוחרים בבחירות החריגות שלנו והשמים לא נופלים.
(חוצמזה המהלך של אי מילה הפיך. תמיד אפשר להוריד ראש בהכנעה ולבצע)

פגשתי היום מישהי שלא פגשתי המון זמן. היא ילדה לפני חצי שנה את בנה השני, בבית חולים.
הבת הגדולה (שהיתה בת 20 ח' בערך) היתה איתה בלידה.
הצוות התפלץ אבל בסוף הסכים אחרי שהבטיחה שהילדה לא תהיה נוכחת בזמן צעקות.
הצוות לא ידע שזאת אישה שיולדת מהר ובשקט.
כשהגיע הצורך ללחוץ הילדה נשלחה החוצה עם המלווה שלה כי ככה התאים לאמא.

ואת
אל תתני להם להתערבב לך
אם הם מרגיזים אותך - אל תדברי איתם.
את צריכה סביבך רק אנשים שמחזקים אותך.

(())

בלי קשר לדעות שלי, אני חושבת שאסור לעצבן יולדת.

מאחלת לך השלמה ולא התרסקות, שמחה בלב, לידה קלה,
שמחה שתיכנס ללב גם לי לבדוק בתחתונים.

נמרה.

רגע לפני שוב מתחילים איתי.
רגע לפני אני מתרסקת אל מול היום השמיני שאחרי.

ילדה בלידה.
הילדה תהיה בלידה. אם היא תרצה.
אם לא יש חצי אבא שיקח אותה.
ילדה בלידה????
את מכירה עוד מישהי שעשתה את זה?
לא.
זו תהיה לה טראומה. לידה תתקשר לה עם כאבים ודם.
זה קשור.
היא קטנה מידי.
לא, היא בת 5.
קטנה מידי בשביל חוויות כאלו. את גם לא תהיי פנויה בשבילה.
היא תבין, או שתבקש ללכת משם. כלומר מכאן.

את אולי מכירה עוד מישהי שהיתה לה ילדה בגיל הזה בלידה?
שלפחות אני אוכל להגיד שאני לא הפסיכית היחידה...


היום השמיני.
כל עוד אני לא יולדת לא מתחילים לספור.
אז שישאר בבטן. רע לו שם?
נראה שכבר קצת צפוף, אבל בטח לא רע.
חשבתי שלהיות עם הראש למטה כל כך הרבה זמן זה בטח לא נוח.
ניחא.
זה עדיף על מה שמחכה לו בחוץ. שישאר. שישאר. עוד קצת.
אני עוד לא מסוגלת להתמודד עם היום השמיני.
צעקתי על כולם שהם בהמות.
שלא עושים דברים כאלו לתינוקות.
האיש אמר שהוא מפחד לאבד את המשפחה.
אני קרסתי מול הפחדים שלו.

את מכירה מישהי שלא עשתה ברית ויש לה משפחה דתית?
שלפחות ידבר עם מישהו/י לפני שהוא מכריע סופית...

מהתאור שלך נראה לי שזו המיילדת שהייתה לי. אחלה מיילדת!

מזל טוב ליאת (ובת) (ואיש), אני עוקבת אחרייך ומתרגשת איתך ומקווה שתמצאו את הדרך שלכם להתחלה חדשה טובה עבור כולם (())

תתחדשו :-)

היא בחנה אותי מכף רגל עד ראש.
יש לה ידיים גדולות, אישה גדולה, גבוהה ממני בראש.
קעקוע על יד שמאל, רעמת תלתלים כהה.
על השולחן מים קרים, מיץ ועוגה.
היא יודעת לתת כל מה שאורחים צריכים, לוחשת לי הבת.
על הרצפה שמיכה וארגז צעצועים והבת גומרת לאכול עוגה והולכת לשחק.
רק מידי פעם היא ניגשת לוודא שאני שואלת את השאלה שלה.
תפסיקי לאכול חד-סוכרים, היא אמרה לי כששלחתי יד לקחת עוד עוגה.
אני לא יכולה, בכיינתי, אני בהריון.
זו הסיבה להפסיק, היא פוסקת. שניים-שלושה פירות ליום וזהו.
היא צודקת, אני אומרת לעצמי, אני יודעת שזה מה שאני צריכה עכשיו...
בהתחלה היא שואלת ואני עונה, אחר כך אנחנו שואלים והיא, בשטף, בבהירות, בחן של נשים גדולות וחזקות, יודעות ומבינות, עונה על הכל.
היא לא חמה ועוטפת, לא אוהבת ומבינה.
היא מיילדת כמו שרציתי שתהיה לי.
ברורה, פשוטה, מקצועית, עם ידיים חזקות.
נחמדה בדרכה. נחמדות לא היתה קריטריון.
יש לנו מיילדת.
גם הבת חושבת שהיא מתאימה.

מאד קשה.
אז מזל טוב על הבשורות וחיבוק על האתגר.
בתקווה שתצליחו למצוא פתרון שלא יקרע מעליכם את המשפחה ולא יקרע מהעולל את ששייך לו.
(())

ובכל זאת, מזל טוב! {@

כמה שהחיים לא פשוטים.

זה קצת הפך להיות הבלוג שלי, אז אני לא פותחת דף חדש לעניינים שלא קשורים לפרמקלצ'ר.
כל היום אקולוגיה,
כל הערב אקולוגיה,
האיש בעסקי אקולוגיה,
ועכשיו יש לי בולבול להתעסק איתו. זה לא קשור לאקולוגיה.
זה קשרו לסכין חיתוך ולמשפחה שלו.
הם דתיים.
התפללתי שזו תהיה בת. חזק התפללתי.
אבל הם יותר מיומנים בזה.
בעוד 4 חודשים יוולד בן זכר וכולם מצפים שנחתוך.
הצעתי לאיש שנחתוך לו גם אוזן ואצבע.
הוא אמר שזו לא בדיחה. שגם הוא לא רוצה. שזה אומר לקרוע אותנו מהמשפחה.

[u]לעשות הרבה ילדים זה לא אקולוגי.[/u]
מודה שהמשפט הזה קפץ לי לשניה למוח כששמעתי את החדשות אז בבוסתניה. :-)
אבל שניים עוד מותר לפי העקרונות הדמוגרפיים, לא? :-)

מזל טוב! (())

יעלצ

היי.. איזו הפתעה משמחת!!
{@

מזל טוב...

מזל טוב! {@

לא קראתי, אבל אני אף פעם לא אמרתי שאעצור באחת או שתיים. תמיד רציתי הרבה ועכשיו הגיל נושף לי בעורף, אז הרבה זה לא יהיה, אבל מקווה שעוד יצא לי לפחות להגדיל קצת ! את המשפחה. והמתוקה מתה על תינוקות (אתמול היינו אצל [po]תבשיל קדירה[/po] והיא היתה מאושרת עד הגג מללטף את הפיצפון ובכלל לא מוכנה שיהיה תינוק בטווח ראיה בלי ללכת לראות אותו).
מעניין אותי לשמוע ממך על ערעור האקסיומות שלו ובכלל נשמע ספר מעניין.

[u]לעשות הרבה ילדים זה לא אקולוגי.[/u]
ואז אבנר דה-שליט כותב ספר.
קראת?
במיוחד כדי לערער על האקסיומות שלי הוא כותב.
כבר יש תור של כאלו שלא אהבו את עמדותי כלפי ריבוי הילדותים שלהם, שמחכים לצחוק לי בפרצוף.
עוד לא שיניתי את דעתי, אני קוראת וחושבת.
תקראי, זה מענין.
כשאגמור לקרוא, נדבר על זה שוב.

(())

איזה כיף לך.
הבחילות יעברו, הכיף יישאר.
זוכרת שכל הזמן שמחתי עם הבחילות, כי יש להם סיבה נהדרת.
ובכל זאת-
תרגישי טוב.

אני לא יכולה לחשוב על המילה פרמקלצ'ר.
זו אחת מהמלים שעושות לי בחילה.
גם קומפוסט,
תולעים אדומות,
משחת שיניים,
קינואה,
אקורוס קלמוס,
והרשימה עוד ארוכה.
לפעמים אני מקיאה מרב בחילה.
בפעם הקודמת לא הרגשתי כל כך רע.
האיש מהערוגה המוגבהת אומר שאני עוד לא מכילה את זה.
בטח שאני לא מכילה את זה, אני מקיאה את זה.
זה לא אקולוגי להקיא :-)

לא נורא, אני מתנחמת, זו פעם אחרונה.

ליאת, תודה!
הבוקר ערבבתי את הקומפוסט שלנו וראיתי שהוא אפילו לא שוקל עדיין להיות מוכן (חברים שלנו התחילו איתנו, ואמרו לי שבתחתית הערימה כבר יש משהו שהוא בבירור לא אשפה, אלא כנראה קומפוסט בשל למחצה, אז חשבתי שאולי). בעיקר אשפה מעורבבת ושפע זבובונים :-).


[u]אני והאיש מהערוגה המוגבהת מסתכלים בה ולומדים איך היא יודעת להגיד בדיוק מה היא רוצה.[/u] המרגיעון שלי שואל אותי, "מה את רוצה?"

_סגנון כתיבה.
במקום זכר רבים אני משתמשת ביחיד נקבה._
כל כך נעים לי הסגנון הזה שלך. הרי אני "יחיד נקבה" כל החיים שלי, אבל בכל טקסט, כתוב או מדובר, אקדמי או ספרותי, פונים אליי בלשון זכר. (לפעמים יחיד, לפעמים רבים). והנה סגנון שמדבר ישר אליי. זה מרגיש כל כך אישי. פשוט נעים.
ומתחבר בישירות ובצלילות לילדה שלך שיודעת להגיד בדיוק מה היא רוצה.
(())

הוראות מדויקות

אמא, תלטפי לי את הבטן.
מתחת לחולצה.
עכשיו בגב.
גם למעלה.
בסיבובים, בלי לדגדג.
היא מניחה עלי זוג כפות רגליים קפואות שאחמם לה.
עכשיו תלטפי אותן.
עכשיו בין האצבעות.
לא, תתחילי מהכיוון השני.
גם ברגל השניה.

חיוך מרוצה.
גם לי וגם לה.
אני והאיש מהערוגה המוגבהת מסתכלים בה ולומדים איך היא יודעת להגיד בדיוק מה היא רוצה.

קומפוסט חצי בשל - שכבר אינו נראה כמו החומר שזרקת פנימה, אבל עוד לא הגיעה לפירורים כהים דמויי אדמה. משהו באמצע הדרך - חצי מפורק.
אם את שותלת מייד לאחר שהכנת את הערוגה - את יכולה לחפות לאחר השתילה. אם את מתעכבת - אפילו יום אחד - רצוי לחפות כדי למנוע התייבשות של השכבה העליונה ויצירת קרום.
צואת סוסים - אם היא מקומפסטת, להתייחס אליה כמו לקומפוסט בשל, אבל לשים כמויות קטנות יותר. אם היא לא מקומפסטת - רצוי לקמפסט לפחות חלקית ולשים כמויות עוד יותר קטנות.

וואו, ליאת, תודה! נראה לי שהרשימה המפורטת הזו היא בדיוק הדחיפה שנזקקתי לה כדי להכין סופסוף גן ירק לקיץ. יש לי כמה שאלות:

[u]מעל שכבת העלים והאדמה שמים שכבת קומפוסט חצי-בשל[/u] איך נראה קומפוסט חצי בשל? יש לנו קומפוסט ראשון בעבודה בחצר.


[u]מעל שכבת האדמה עם הקומפוסט הבשל יש למתוח את צינור הטפטוף ולחפות בחיפוי[/u] החיפוי הוא אחרי השתילה/זריעה, לא? או שכששותלים וזורעים פשוט מזיזים את החיפוי הצידה?

[u]קומפוסט – הכוונה לקומפוסט שמכינים לבד. קומפוסט קנוי אינו בשל ועשוי מפרש בהמות ולכן הוא מרוכז פי כמה מקומפוסט מזבל ביתי/גינה.[/u] יש לי גישה חופשית לצואת הסוסים של שכניי, כיצד להשתמש בה במידה והקומפוסט שלי עדיין לא מוכן?

_כלי עבודה שנזקקים להם:
קלשון חפירה
מכוש - אם קלשון לא מספיק, כמו אצלנו.
את
מעדר
דליים גדולים/ניילונים/מריצות לאחסון האדמה שמוציאים בחפירה
מריצה להעברת חומרים, אם הם רחוקים מהערוגה
מגל - לקצירת חיפוי עשבים, אם את בוחרת בחיפוי כזה
מזמרה לגיזום ענפים_

אני התחלתי בערוגה אחת קטנה. בערך מטר על מטר. אין לי אף אחד מהכלים הנ"ל.
קודם כל מצאתי אבני אקרשטיין ובניתי מהן גבול לערוגה.
בפנים מילאתי בשכבות כך:
שכבת ענפים לא גדולים.
שכבת שאריות מטבח, הרבה.
על זה שכבות של אדמה וקומפוסט שקניתי, ושפכתי לפי הדף שהיה לי (מקורס קצרצר בחקלאות בת קיימא), ישר מתוך השקים.
בלי דלי, קילשון, מכוש, את, מעדר, דלי, מריצה או מגל, שאין לי.
בעזרת כף חפירה קטנה, ומזמרה קטנה מתקפלת לגיזום ענפים. וכפות הידיים (-:

מצחיק שאני כבר איזה שבועיים מחפשת אותך ופוגשת דוקא פה

מותק,(את בטח שונאת שקוראים לך מותק)עם דמעות בעינים אני כותבת...מצאתי את הדף הזה במיקרה,כל כך יפה ליקרוא אותך!!!!!אני מיתאהבת בך כל פעם עוד קצת...אולי ניהיה שכנות...

כדאי לחפור לפחות מעט. את יכולה לחפור 10 ס"מ ראשונים בלבד, אם החפירה קשה לך.
השכבה התחתונה של הענפים מאוד חשובה, במיוחד אם יש בעיות ניקוז באדמה המקומית/חומר בניה/כל ג'יפה אחרת.

כדאי לגייס חברות/ים ולהכין את הערוגה ביחד, כי זו עבודה רבה, כאמור.
אם יש לך אפשרות להכין את כל החומרים מראש, שיהיו זמינים לך בזמן העבודה, זה מקל.

כלי עבודה שנזקקים להם:
קלשון חפירה
מכוש - אם קלשון לא מספיק, כמו אצלנו.
את
מעדר
דליים גדולים/ניילונים/מריצות לאחסון האדמה שמוציאים בחפירה
מריצה להעברת חומרים, אם הם רחוקים מהערוגה
מגל - לקצירת חיפוי עשבים, אם את בוחרת בחיפוי כזה
מזמרה לגיזום ענפים

הי ליאת, תודה רבה. אני הולכת עוד מעט להתחיל ערוגה כזו ובאמת תהיתי איך בדיוק לעשות אותה. עוד שאלה קטנה - המקום שבו אני עושה את הערוגה מאד קשה לחפירה, רב מה שיש כרגע שם הוא שאריות בנייה וכמעט לא אדמה. האם אפשר להתחיל את הערוגה על הג'יפה? או שלחפור בכל זאת?

(ההוראות - מתוך דפי המידע של בוסתניה)

[h=3]הוראות להכנת ערוגה מוגבהת[/h]
[b]ערכה: איילת עדן-ארבל[/b]

ההוראות שניתנות כאן הן תמצית של הוראות מפורטות יותר, אותן ניתן למצוא בספרו של שלמה אילן "הגן הפורה – גישה אקולוגית לגן ונוף" , עמודים 103-104
את הספר ניתן לרכוש באופן ישיר ממשפחת אילן – 04-9978811

[b]היתרון הטמון בערוגה מוגבהת ביחס לערוגה הרגילה:[/b]
בניקוז המשופר שיש לערוגה כזו (שיווי משקל נכון בין אוויר למים)
בניצול טוב של אור השמש (עקב שטח הפנים המוגדל של הקרקע)
בקיומה של פעילות ביולוגית מוגברת בקרקע (מיקרואורגניזמים, תולעים כדוגמת שלשולים וכו').

בסיס הערוגה יהיה ברוחב של 1.6-1.5 מטרים. הגובה הסופי של הערוגה מייד עם תום בנייתה הוא 80 ס"מ (במשך השנים הערוגה שוקעת).

א. מודדים את בסיס הערוגה וחופרים בור בעומק 20-30 ס"מ (עומק קילשון בערך). את האדמה שנחפרה שומרים בצד.
ב. בשכבה הראשונה שבתוך הבור מניחים גזם של עצים ושיחים, ענפים שונים. שכבה זאת משמשת בעיקר כאיזור מנקז.
ג. על שכבה זאת שמים כ-5 ס"מ אדמת אם (אותה אדמה שהוצאה מן הבור בעת חפירתו)
ד. על שכבות הגזם והאדמה שמים שכבת עלים בעובי של 25-30 ס"מ. רצוי לשים עלים יבשים, ועדיף מעט מחטי אורנים (עד 25% מכלל שכבת העלים).
ה. על שכבה זאת שמים כ-5 ס"מ אדמת אם
ו. מעל שכבת העלים והאדמה שמים שכבת קומפוסט חצי-בשל (גובה השכבה כ- 15 ס"מ).
ז. על שכבה זאת שמים כ-5 ס"מ אדמת אם
ח. השכבה העליונה ביותר תהיה מורכבת מקומפוסט בשל לגמרי מעורבב היטב עם אדמת אם ביחס של דלי קומפוסט בשל עם 2 דליי אדמה).
ט. מעל שכבת האדמה עם הקומפוסט הבשל יש למתוח את צינור הטפטוף ולחפות בחיפוי (חיפוי הוא שכבת עשבים או גבעולים מיובשים נטולי שורש)
י. יש להדק מעט לאחר הוספת כל שכבה על מנת למנוע שקיעה מהירה של הערוגה. מומלץ להוסיף שלשולים לערוגה תוך כדי בנייתה.

לערוגה מוגבהת בשנתה השנייה או השלישית יש להוסיף קומפוסט מפורר בשכבה העליונה.

בנייה נעימה וערוגה פוריה

הערה: קומפוסט – הכוונה לקומפוסט שמכינים לבד. קומפוסט קנוי אינו בשל ועשוי מפרש בהמות ולכן הוא מרוכז פי כמה מקומפוסט מזבל ביתי/גינה. אי לכך, רצוי לשים רבע מהכמות הכתובה, אם משתמשים בקומפוסט קנוי.

_עכשיו תביני, אני לא ידעתי להגיד שיש משהו שקשה לי לעשות ושגבר יעשה טוב ממני.
את יודעת מתי זה התחיל?
כשילדתי._
??? אין דבר בעולם שגבר יודע לעשות כמו שצריך, ושלא תביני לא נכון - בזה עיקר קסמו. (אני שם כסף שתוך יומיים תגלי שאת התכולה של הדליים הוא זרק על גינה של מישהו אחר) :-)

אה, ומתכון לערוגה מוגבהת בבקשה:

ואני רוצה שתסבירי לי לאט - איך בדיוק מכינים מוגבהת כזו, קטנה לגינה שלי...

ליאת, כל כך יפה מה שכתבת!

עבודת נשים

אני חוזרת לעסוק בדברים הקטנים.
ערוגה מוגבהת בגינה קהילתית. יומיים עבודה איטית.
כבר הכנתי ערוגות. זו לא הראשונה שלי.
כבר סחבתי, עדרתי, תיחחתי, עקרתי שברקים ושומרים מן היסוד.
כבר הזעתי על האדמה הזאת לא מעט, כבר סבלתי כאבי גב במקום הזה ממש.
אך אין זכותה של ערוגה מוגבהת, הנבנית בקפדנות לפני הספר, כזכותן של כל הערוגות שעשיתי עד היום.
אולם היום רציתי לכתוב לך על העבודה ולא על הזכות ועל העונג שבישיבה שרועה לאחור תוך התבוננות בגבעה שתזין אותנו הקיץ.

אני לא כל כך אוהבת להכין ערוגות.
דפיקות המכוש על האדמה מהדהדות לי בגב וכל כמה הקשות, אני זקוקה להפסקה כדי שלא אשאר כפופה לשארית אותו שבוע.
אני שוכחת לשתות ונוטה להתייבש, אני לא יודעת לבקש עזרה
ואני מרגישה כל כולי שאישה צריכה להכין ערוגה עם איש.
שמכושו יכה באדמה בזמן שאני אפורר בסבלנות רגבים ואנפה אבנים.
כי כך ראיתי אנשים מכינים ערוגות - הם מכים באדמה ואז מתעלמים ממנה. אין להם סבלנות, יש להם כח.
לי אין די כח, אבל סבלנות בשפע.
יש עבודות של נשים ויש עבודות של אנשים.
שאקרא להם גברים, את אומרת? שנלך עד הסוף על חלוקה מגדרית?
עכשיו תביני, אני לא ידעתי להגיד שיש משהו שקשה לי לעשות ושגבר יעשה טוב ממני.
את יודעת מתי זה התחיל?
כשילדתי.

אנחנו הכנו ערוגה מוגבהת.
הוא הכה במכושו ואני פוררתי רגבים וניפיתי אבנים.
הוא מילא דליים ורוקן אותם ואני קצרתי חיפוי.
הוא סחב מריצות של רסק עץ ואני גרפתי אותן.
הוא היה שר החוץ ואני שר הפנים.
גם הוא יודע להכין ערוגה מוגבהת ויכולנו להחליט ביחד, להתפשר ביחד, לחפף ביחד, להקפיד ביחד.
ככה, לאחר יומיים של עבודה אטית,
התיישבנו שעונים לאחור והבטנו בעונג בגבעה המאורכת שתזין אותנו הקיץ.

עונג גדול שהגעת לכאן.

[u]בפרפורינו האחרונים לדיפלומה[/u]
אני מתפרפרת במקום לפרפר...

לחיי יום חמישי הקרוב!

אחות, איך זה שרק עכשיו, בפרפורינו האחרונים לדיפלומה, אני קוראת אותך כאן?

מאד התרגשתי ואהבתי
את חופשי יכולה להחזיק איזה בלוג בתשלום, אם יש דברים כאלה

נתראה, נתחבק ונתחזק בעוד יומיים
בטוח יהיו שם עוד כמה שסופרים ילודים, זוללים סרפדים ומצטטים גמדים

בינתיים עם האביב המתחזק גיליתי שהמוטו שלי הוא "לחיות תוך כדי החיים"
ז"א שהם קורים בכל מקרה, אז כדאי שנחיה תוך כדי ונהיה מבסוטים עכשיו

אצלי זה מתבטא בזריעה נמרצת למרות כל מה שצריך לעשות בעבודה
ביום יום ים (חייב להיות שכר הולם למי שהחליט לחיות אקולוגי בבבילון!)
ובהרבה מוזיקה

שיהיה לך אביב נפלא :)

[u]שהאוכלוסיות האקולוגיות והמתחשבות עושות פחות ילדים, בעוד שהאוכלוסיות הלקחניות עושות הרבה ילדים[/u]
אני מנסה לעכל את החלוקה הזאת כבר כמה ימים ומאוד קשה לי איתה.
אני לא מכירה את הדוגמה השבדית, אבל אם נתייחס אל העולם המערבי - בגדול הוא הרבה יותר לקחן מהעולם השלישי.
הבעיה התרבותית בשבדיה היא סיפור אחר. גדול עלי להתייחס לזה כרגע.

אבל אני רוצה להגיד לך, שהאוכלוסיות האקולוגיות והמתחשבות עושות פחות ילדים, בעוד שהאוכלוסיות הלקחניות עושות הרבה ילדים. וככה יוצא, שהן נעשות באופן טבעי הרוב, והמתחשבות פשוט נמחקות. השבדים לא עושים ילדים כמעט, אבל המהגרים לשבדיה באים בהמוניהם. בקרוב שבדיה לא תהיה יותר שבדית, וכל הדברים המתקדמים שלהם יימחקו יחד איתם ועם תרבותם.

[u]כשאני אומרת שללדת הרבה ילדים זה לא אקולוגי, אני כבר ממש חושפת את עצמי לסקילה[/u]
אה, לא. דווקא ידוע והגיוני.

יופי של [u]סגנון כתיבה.[/u]
אבל לא רק הסגנון - גם התוכן.

[u]אל מי מכוונים המילים האלה?[/u]
סגנון כתיבה.
במקום זכר רבים אני משתמשת ביחיד נקבה.

_עכשיו את תתעצבני עלי. אם עוד לא התעצבנת, אני מתכוונת.
אבל מה, אני כבר לא נבהלת שמתעצבנים עלי.
רק כשצועקים.
אז בלי צעקות._

אל מי מכוונים המילים האלה?
לאמך?
לילדה הנצחית בתוכך שאולי רוצה לפעמים לנגוס בחיים בלי להתחשבן איתם כל הזמן?
או אולי הם מכוונים לכל [po]פלוני אלמונית[/po] שלא מזדהה עם הגישה שלך ופוחד שדווקא את תהיי זו שתתחילי לצעוק עליו תיכף?

בדיוק בנושא הזה קראתי משהו ממש מרגש ומעורר השראה ואמונה

http://www.way-togo.com/equality-81.htm

[u]והיא, בלי להתבלבל, אומרת לי - אולי אלוהים מאמין בך.[/u]

הרסה אותי! (וברור שהיא צודקת)...

[u]אם תהיה מסה קריטית של א/נשים שזקוקים לשטח פתוח בעיר, אפשר יהיה להפוך את העיר למקום ראוי למגורי אדם. כולל הנשמה.[/u]
זה בדיוק מה שעלה לי כשקראתי את תחילת דברייך. אם העיר היתה ירוקה, נעימה, אקולוגית וידידותית, לא היתה כמיה כל כך גדולה של אנשי העיר לעבור לכפר/למושב.
<מיצי גרה את כל 33 שנותיה בעיר עד לפני חודש, ועדיין מתגעגעת לתל אביב, מביתה הירוק במושב>
<אבל גם מתענגת על חיי המושב>

החשק. אני עבד לתשוקותי.
חייבת את המרחב שלי והאדמה שלי, רוצה עוד ילדות.
(וגם אוכלת הרבה שוקולד)

מי מאלץ אותך, עוגיה?

מסכימה איתך אך נאלצת להמשיך בדרכי הנלוזות, לגור בכפר וללדת סדרתית...

אני אוהבת את מה שאת כותבת.

[u]אם תהיה מסה קריטית של א/נשים שזקוקים לשטח פתוח בעיר, אפשר יהיה להפוך את העיר למקום ראוי למגורי אדם. כולל הנשמה.[/u]

כן, כן.
אפשר.
קשה (יש כל כך הרבה מה לשנות) אבל אפשר.
אני בעד.

הגבלת ילודה ושטחים פתוחים.
זה יהיה קצת כבד הפעם.

כשכתבתי ואמרתי שלגור בעיר זה יותר אקולוגי היו כמה א/נשים שנעלבו באופן אישי.
כשאני אומרת שללדת הרבה ילדים זה לא אקולוגי, אני כבר ממש חושפת את עצמי לסקילה.

אז אני רוצה להסביר את שניהם.
אני עושה נסיון אמיץ להסביר בצורה לוגית ובהירה, למרות שהחשיבה שלי אסוציאטיבית באופן אינפנטילי.
ככה:
[list=1]
[*] הנחת יסוד: בעיות סביבתיות מעניינות אותנו, כי אנחנו אוהבות טבע, רוצות לנשום אוויר נקי, לטייל, לקטוף חובייזה לקציצות וסרפד למרק וכד'
[*] אחת הבעיות הסביבתיות המשמעותיות היום בארץ היא בעיית השטחים הפתוחים, או למעשה - מיעוט השטחים הפתוחים.
[/list]
(לכן ניסינו ואולי אף הצלחנו לבטל את תכנית ספדי, מנסים לבטל את הבניה בעמק ליד יקנעם וכן הלאה)
[list=1]
[*] לפי חישובים מקובלים של תביעת רגל אקולוגית, כל אדם בישראל צורך 44 דונם לכלל מחייתו (יעני, מגורים, שירותים על שטח בנוי, מזון, שטח יער לקליטת CO2, שטח לשימור מגוון מינים בטבע וכו') ולכן אנחנו כבר בדפיציט.
[*] כמובן שחלק גדול מהשטח שאנחנו צורכות לא נמצא בישראל בכלל. אם אנו שואפות לקרב את מקורות המחייה שלנו הביתה כדי לחסוך במשאבים יקרים ומזהמים אנחנו ממש בברוך.
[*] גם אם לא, אם כל משפחה תצרוך 0.5 דונם לצורך מגורים בלבד, כבר נתפוס 800 קמ"ר מתוך ה 21,643 שיש לנו. לחישוב הזה צריך להוסיף שטחי דרכים, שטחים של מקורות תעסוקה, מבני ציבור ושירותים ועוד כמה וכמה דברים שלא זכרתי בשעה זו. אני לא מכירה חישוב כזה ואשמח להפנייה. אבל באופן הגיוני ופחות מספרי ברור שכמות השטחים הפתוחים תצטמצם פלאים אם כל אחת מאיתנו תגור על שטח מרווח, כמו חצי דונם. כבר היום השטח הבנוי בישראל הוא 5.3% ממה שיש ומעריכים שתוך דור השטח הבנוי יגדל פי שלושה.
[*] אז מה? אם את בוחרת לחיות על שטח אדמה גדול ואת לא מגדלת אוכל להרבה א/נשים, אזי את מגדילה את תפיסת השטחים הפתוחים לצורכי מגורים, דרכים, תעסוקה וכו'.
[*] זהו. אם את רוצה לצאת לטייל, לחפש סלמנדרות (עוד יש סלמנדרות?) או סתם ראשנים של קרפדות בשלולית חורף, או חובייזה וסרפד או לשחרר את הנשמה והילדה לרעות בשדה, את צריכה לצמצם את שטח המחיה שלך. זה לא עניין אישי, זה עניין של סדרי עדיפויות.
[*] חכמת הפתי - אני יודעת שרוב הא/נשים ימשיכו להעדיף את היציאה מהעיר ואני לא פתיה ואני בכל זאת בוחרת לחיות פה. גם אם זה בכלל לא יעזור לי. עם עצמי אני צריכה לחיות. וסליחה על ההסבר המעייף. יאללה, לילודה.
[/list]


עכשיו את תתעצבני עלי. אם עוד לא התעצבנת, אני מתכוונת.
אבל מה, אני כבר לא נבהלת שמתעצבנים עלי.
רק כשצועקים.
אז בלי צעקות.

לעשות הרבה ילדים זה לא אקולוגי. זה כיף לעשות אותם, זה נחמד מאוד להחזיק אותם בבטן, זה מאוד חווייתי ללדת אותם, זה סבבה לגדל אותם וכמה שיותר, אומרים לי, יותר קל ויותר סבבה.
אני מאמינה.
אבל אם יהיו יותר א/נשים, יהיה יותר שטח בנוי/סלול ופחות שטחים פתוחים.
אז איפה נמצא ראשנים של קרפדות?
ואיפה הנשמה שלי תצא לנוח ולרעות?


אז מה?
שמעתי ששאלת.
נחיה כולנו בג'יפה העירונית?
גם אם אני לא קופצת על ההצעה המפתה לגור בעיר הקודש, איפה אני אגור בעיר, קומה שלישית ובאמת, אבל באמת, אוהב את זה?
לא בתור עירונית חובבת בתי קולנוע ובתי קפה.
בתור אחת שזקוקה לשטח פתוח כדי לקיים את עצמה ואת נשמתה.

אין לי הצעה מפתה. זו המלכודת.
[list=1]
[*]
[/list]

אבל!
כן, יש לי אבל. אני כזאת, מתפלמסת.
אם תהיה מסה קריטית של א/נשים שזקוקים לשטח פתוח בעיר, אפשר יהיה להפוך את העיר למקום ראוי למגורי אדם. כולל הנשמה.
ואם גם נעשה פחות ילדות וילדים, יש סיכוי שגם לאלו שכבר יש לנו, תהיה האפשרות לחיות חיים ראויים.
ככה אני מאמינה.

מקסימה וחכמה הילדה שלך...
ובקשר לכל האי ודאות
(())