היי יעל,
קראת לי אז באתי
למרות שאני לא בטוחה מה יש לי לתרום לדיון. בניגוד לנאמר פה, אני לא ממש מומחית בנושא...
קודם כל להדגיש: אצל הילדה שלך ההנקה
איננה הבעיה, היא קרש הצלה.
יש לך ילדה שמשום מה קשה לה לאכול מוצקים במידה שמצופה מגילה. וההנקה היא זאת שמחזיקה אותה במצב טוב יחסית.
בתשובות שלך לבשמת ממשיכות להתמקד בהנקה (האם להוריד, האם לצמצם, האם לגמול), כאילו שזאת הבעיה.
אבל אין שום בעיה בהנקה - ההנקה כאן היא בסדר גמור - חוץ מהעובדה שהנקות הלילה מתישות אותך. זה קשה ומכביד עלייך, זה לא אידיאלי, זה משהו שבטח היית רוצה לשנות לטובת התפקוד וההרגשה שלך (ובצדק גמור), אבל זה לא מדאיג אותנו בהקשר של שלום הילדה ובריאותה.
אז נעזוב את זה כרגע.
את חושבת שעליי לגמול אותה (במקביל כמובן לבדיקות שאערוך אי"ה) כדי שתהיה רעבה ותאכל מזון מוצק?
בשום אופן לא. ילדים עם קושי באכילה, בניגוד לילדים "סתם", בהחלט עלולים לרעוב ולא להתחיל לאכול יותר, כל עוד הקושי הבסיסי איננו מטופל.
מה שצריך לעשות, זה מה שאת כבר עושה: להמשיך להניק בהתאם לצרכיה, ובמקביל לחפש תשובות לשאלה "מה מקשה על האכילה"
כי הקושי פה הוא באכילה, לא בהנקה.
אני מודעת לכך שאת בלחץ. ולמרות זאת אני רוצה להגיד לך: חכי. תמשיכי להניק כמו עד עכשיו, תמשיכי להציע לה אוכל כמו עד עכשיו, לא פחות ולא יותר. חכי, נשימה עמוקה, עד שתעשו את הבירורים הרפואיים ויהיה לך יותר מידע והבנה על מה בעצם קורה פה - וכיוון של לאן ללכת. אין טעם לנסות לשנות משהו לפני שאת יודעת מה קורה
(ויש משהו נורא מפתה בלנסות להניק אותה פחות או לדרבן אותה לאכול יותר
לפני הפגישה אצל הרופא - אבל לא כדאי, בסבירות גבוהה שזה סתם ילחיץ את שתיכן. את אמא נהדרת ואת עושה את כל הדברים הנכונים!!)
האם אני מסכנת את בריאותה?
להיפך!!! את זו ששומרת על בריאותה באופן נהדר - בזה שאת מניחה לה לינוק בהתאם לצרכיה, אפילו כשזה מעייף ומתיש אותך. זוהי מסירות! שלא תעזי לזלזל בזה
אז מה בעצם הקושי באכילה?
אני מנסה להבין האם יש לה בעיה לאכול מגוון של מאכלים, או מאכלים חדשים, או שהיא אוכלת כל מיני דברים, אבל ממש מעט.
מאוד אופייני שהורים אומרים "הילד לא אוכל כלום", אבל כשיורדים לפרטי פרטים, הם פתאום מגלים שהוא אוכל די הרבה דברים.
אז בואי, אם בא לך, תעשי רשימה של כל דבר מאכל שהתינוקת שלך מוכנה לאכול ממנו. גם אם זה ביס אחד, גם אם זה פעם בשבוע. תני לעצמך יום-יומיים לעשות את זה, כי את תראי שכל פעם תיזכרי בעוד משהו.
תרשמי גם כמויות. בלי להתבייש ובלי להתנצל! אם זה פירור אז תרשמי שזה פירור. תזכרי שזו לחלוטין לא אשמתך שהיא "לא אוכלת" - יש פה בעיה אובייקטיבית, לא משהו שאת גרמת או עשית. והמטרה של הרשימה הזאת היא לנסות להבין מה קורה.
בתור התחלה, אני מנסה להבין האם הקושי שלה הוא בלאכול מגוון מאכלים, או בלאכול כמות מספקת. או שניהם.
בינתיים אנחנו יודעים שהיא אוכלת שניצל, מרק (מה הוא מכיל?), מיץ של סלט, טחינה (איזו? גולמית או עם מים ותבלינים?), לחם (איזה?), טונה, אבוקדו.
עכשיו, לעניין הרגלי האכילה:
את מיניקה אותה כבר כמעט שנתיים
אתם יושבים ביחד לאכול ארוחות.
את נותנת לה לטעום מצלחות של אחרים
היא אוכלת את אותו האוכל שניתן לכולם
היא לרוב אוכלת בעצמה ואת מאפשרת לה להתעסק, להתלכלך ולהתנסות.
ואת
לא נתת לה מזון מוצק בבקבוק.
כל אלה הם הרגלי אכילה מצוינים!
כל הכבוד!
זה מצוין, זה מעולה. את יכולה להיות גאה בעצמך (או לפחות רגועה יותר) במובן אחד: את את תפקידך ממלאת כמו שצריך - אין פה שום דבר שאת גרמת או הזנחת או פישלת. להיפך!!
העניין הוא - יש לה קושי כלשהו באכילה, למרות כל מה שעשית ולא בגלל. קושי אחר, שאנחנו עוד לא מבינים.
<יש לי תינוק בוכה. בורחת>