על ידי ס_ההרה* » 10 דצמבר 2007, 05:27
ראשית אפתח ואומר ש
ס ההרה הוא ניק זמני. אני בהריון חדש, רביעי במספר ומעדיפה לשמור בינתיים על עילום שם. בעתיד אולי אאחד את הניק הזמני הזה עם זהותי הקבועה באתר.
יש משהו בהריון רביעי שהופך אותו לקשה לעיכול. גם לסביבה אבל גם לי, קצת. אולי בגלל שהסטנדרט הישראלי הוא "אמא אבא ושלשה ילדים" (שזו הגרסה המתקדמת ל "אמא אבא שני ילדים וכלב").
ארבעה ילדים? זו כבר משפחה מרובת ילדים, לא?
בכל אופן, הנושא העיקרי שלי הוא התגובה של אחותי להריון החדש שלי.
אחותי נשואה כבר מספר שנים, התחתנה בגיל 30, ובינתיים ללא ילדים. עד כמה שהבנתי ממנה, מבחירה. הם חיים את חייהם עדיין בסגנון הרווקי. הרבה ביקורים אצל חברים, נסיעות לחו"ל, שופינג. היא עובדת בעבודה טובה.
כשאני עמדתי להפוך לאמא בפעם הראשונה, הרגש הדומיננטי היה פחד. לא הרגשתי שום כמיהה לילד, רק מין ידיעה שזה דבר שאני רוצה, באופן תאורטי, ותילי תילים של פחד. בעלי הוא זה שעזר לי לעבור את המשוכה הזו.
לא דיברתי איתה על כך, אבל יש לי סיבה טובה להניח שאחותי כמוני. הכמיהה לילד מנוטרלת על ידי פחדים. אלא שנראה לי שבעלה הוא לא גורם מסייע, שיכול להיות משקל נגד לפחדים שלה.
דיברתי איתה בטלפון, וסיפרתי לה שאני בהריון. ותגובתה הספונטנית היתה "מה, עוד פעם?" ומיד אחר כך "רגע, את מתכננת משפחה של 15 ילדים?".
זה היה יותר טון הדיבור, מאשר המילים עצמן, שגרם לי לחוש שהיא מקנאה. אני לא חושבת שהיא היתה רוצה ארבעה ילדים
אבל אולי מקנאה בכך אני כבר עברתי לשלב המשפחתי (מזמן) והיא עדיין בשלב הזוגי.
ואולי זו לא קנאה, אלא רק עצבים על כך ששוב יבוא גל של ניג'וזים במשפחה "נו, מה איתך?"
ואולי, ואולי,
אני פשוט לא מרגישה שאני יכולה לדבר איתה בחופשיות על זה, ולשאול אותה.
גם לפני ההריון, יש בקשר שלנו משהו מאד שביר. מין הליכה על שברי ביצים, מין פצצה מתקתקת שיכולה להתפוצץ. אנחנו יכולות לשבת לקפה ולסיים שיחה בחיבוק, ובתחושה של "איזה כיף לדבר! איך הרשינו לעצמנו לא להפגש כל כך הרבה זמן", אבל - תמיד יש פוטנציאל פיצוץ.
נראה לי שאני צריכה לקבוע איתה לקפה. נשב, נראה מה יעלה.
תודה שהקשבתן
ראשית אפתח ואומר ש [po]ס ההרה[/po] הוא ניק זמני. אני בהריון חדש, רביעי במספר ומעדיפה לשמור בינתיים על עילום שם. בעתיד אולי אאחד את הניק הזמני הזה עם זהותי הקבועה באתר.
יש משהו בהריון רביעי שהופך אותו לקשה לעיכול. גם לסביבה אבל גם לי, קצת. אולי בגלל שהסטנדרט הישראלי הוא "אמא אבא ושלשה ילדים" (שזו הגרסה המתקדמת ל "אמא אבא שני ילדים וכלב").
ארבעה ילדים? זו כבר משפחה מרובת ילדים, לא?
בכל אופן, הנושא העיקרי שלי הוא התגובה של אחותי להריון החדש שלי.
אחותי נשואה כבר מספר שנים, התחתנה בגיל 30, ובינתיים ללא ילדים. עד כמה שהבנתי ממנה, מבחירה. הם חיים את חייהם עדיין בסגנון הרווקי. הרבה ביקורים אצל חברים, נסיעות לחו"ל, שופינג. היא עובדת בעבודה טובה.
כשאני עמדתי להפוך לאמא בפעם הראשונה, הרגש הדומיננטי היה פחד. לא הרגשתי שום כמיהה לילד, רק מין ידיעה שזה דבר שאני רוצה, באופן תאורטי, ותילי תילים של פחד. בעלי הוא זה שעזר לי לעבור את המשוכה הזו.
לא דיברתי איתה על כך, אבל יש לי סיבה טובה להניח שאחותי כמוני. הכמיהה לילד מנוטרלת על ידי פחדים. אלא שנראה לי שבעלה הוא לא גורם מסייע, שיכול להיות משקל נגד לפחדים שלה.
דיברתי איתה בטלפון, וסיפרתי לה שאני בהריון. ותגובתה הספונטנית היתה "מה, עוד פעם?" ומיד אחר כך "רגע, את מתכננת משפחה של 15 ילדים?".
זה היה יותר טון הדיבור, מאשר המילים עצמן, שגרם לי לחוש שהיא מקנאה. אני לא חושבת שהיא היתה רוצה ארבעה ילדים :-) אבל אולי מקנאה בכך אני כבר עברתי לשלב המשפחתי (מזמן) והיא עדיין בשלב הזוגי.
ואולי זו לא קנאה, אלא רק עצבים על כך ששוב יבוא גל של ניג'וזים במשפחה "נו, מה איתך?"
ואולי, ואולי,
אני פשוט לא מרגישה שאני יכולה לדבר איתה בחופשיות על זה, ולשאול אותה.
גם לפני ההריון, יש בקשר שלנו משהו מאד שביר. מין הליכה על שברי ביצים, מין פצצה מתקתקת שיכולה להתפוצץ. אנחנו יכולות לשבת לקפה ולסיים שיחה בחיבוק, ובתחושה של "איזה כיף לדבר! איך הרשינו לעצמנו לא להפגש כל כך הרבה זמן", אבל - תמיד יש פוטנציאל פיצוץ.
נראה לי שאני צריכה לקבוע איתה לקפה. נשב, נראה מה יעלה.
תודה שהקשבתן :-)
ממש כמו מריחה רעננות ירוקה כשהוגה אותו. פשוט משמח אותי.