על ידי שירי_בן_דב* » 22 דצמבר 2008, 20:45
אני כבר עושה זאת זמן מה. כל פעם שאני נזכרת בו או שומעת את שמו או קוראת עליו, אני משתדלת לעצור ולהיכנס עם עצמי לסשן קצר של דימיון מודרך. אני שואלת את עצמי איך הגוף שלי מרגיש כשאני שומעת שגלעד שוב פה, בחיק משפחתו, במדינתו שהיא מדינתנו, כלומר, בחיקינו, אז הוא למעשה בחיקי, אני מדמיינת אותו בחיקי, שאני מחבקת אותו, נושמת את הריח שלו אלי, מתחברת להורים שלו ולתחושותיהם, לשמחתם, שהיא שמחה מהולה בהרבה רגשות אחרים, מתחברת לתחושת ההקלה, נשמתי משימה עמוקה ונשפתי אותה הרגע החוצה לרווחה, אני עוצמת את עיני, פוקחת אותן, ונשארת לרגע עם הזיכרון של התחושה של הגוף שלי, ומשחררת. שוכחת מזה. בקרוב אני אקרא שהוא משתחרר ושהוא פה. אמן.
הצטרפו אלי.
אני כבר עושה זאת זמן מה. כל פעם שאני נזכרת בו או שומעת את שמו או קוראת עליו, אני משתדלת לעצור ולהיכנס עם עצמי לסשן קצר של דימיון מודרך. אני שואלת את עצמי איך הגוף שלי מרגיש כשאני שומעת שגלעד שוב פה, בחיק משפחתו, במדינתו שהיא מדינתנו, כלומר, בחיקינו, אז הוא למעשה בחיקי, אני מדמיינת אותו בחיקי, שאני מחבקת אותו, נושמת את הריח שלו אלי, מתחברת להורים שלו ולתחושותיהם, לשמחתם, שהיא שמחה מהולה בהרבה רגשות אחרים, מתחברת לתחושת ההקלה, נשמתי משימה עמוקה ונשפתי אותה הרגע החוצה לרווחה, אני עוצמת את עיני, פוקחת אותן, ונשארת לרגע עם הזיכרון של התחושה של הגוף שלי, ומשחררת. שוכחת מזה. בקרוב אני אקרא שהוא משתחרר ושהוא פה. אמן.
הצטרפו אלי.