על ידי ננסי_בוסטון* » 25 פברואר 2008, 03:37
היי אורן,
אני לא רוצה לאחל לך ברוך הבא, מפני שהלוואי ולא היו עוד אנשים שחוו את חוויות הלינה המשותפת והקיבוץ בכלל.
יחד עם זאת, רציתי להגיד לך שאתה לא לבד. גם אני בת גילך עם חוויות דומות. את המסע שלי אל עצמי (כך אני מגדירה את התהליך שאני עברתי ועוברת) התחלתי לראשונה בגיל 19. התחלתי בהתחלה להזכר בפרטים לא נעימים, מנותקים, אך רק בגיל 25 התחלתי לראשונה לטפל בעצמי ולחבר את הזכרונות במין פסיפס אין סופי. התהליך הזה בסופו של דבר גרם לי ללמוד המון דברים על עצמי, וגם עזר לי לקבל את עצמי כמו שאני היום לטוב ולרע.
אקדים ואומר שזה לא היה מסע פשוט וקל, ויחד עם זאת אני עוד רחוקה מלסיים אותו. אני גם לא מצטערת שהלתחתי אותו, להפך. כיום הגעתי למקום שבו אני לא מתביישת במה שחוויתי ובמי שאני היום. נהייתי יותר חזקה, בטוחה, וקשובה לרגשות ולרצונות שלי, וגם למדתי לעמוד על דעתי כשצריך.
בכל מקרה, אני שמחה שמצאת עזרה תומכת. ואני באמת רוצה לאחל לך בהצלחה במסע הזה.
היי אורן,
אני לא רוצה לאחל לך ברוך הבא, מפני שהלוואי ולא היו עוד אנשים שחוו את חוויות הלינה המשותפת והקיבוץ בכלל.
יחד עם זאת, רציתי להגיד לך שאתה לא לבד. גם אני בת גילך עם חוויות דומות. את המסע שלי אל עצמי (כך אני מגדירה את התהליך שאני עברתי ועוברת) התחלתי לראשונה בגיל 19. התחלתי בהתחלה להזכר בפרטים לא נעימים, מנותקים, אך רק בגיל 25 התחלתי לראשונה לטפל בעצמי ולחבר את הזכרונות במין פסיפס אין סופי. התהליך הזה בסופו של דבר גרם לי ללמוד המון דברים על עצמי, וגם עזר לי לקבל את עצמי כמו שאני היום לטוב ולרע.
אקדים ואומר שזה לא היה מסע פשוט וקל, ויחד עם זאת אני עוד רחוקה מלסיים אותו. אני גם לא מצטערת שהלתחתי אותו, להפך. כיום הגעתי למקום שבו אני לא מתביישת במה שחוויתי ובמי שאני היום. נהייתי יותר חזקה, בטוחה, וקשובה לרגשות ולרצונות שלי, וגם למדתי לעמוד על דעתי כשצריך.
בכל מקרה, אני שמחה שמצאת עזרה תומכת. ואני באמת רוצה לאחל לך בהצלחה במסע הזה.